חודש יער יש בו שילוב של שלושה סוגים של מועדים מתוך שלושה לוחות שנה.
יש לוח שנה עברי
שמופיע בתורה,
בתנ"ך,
והוא קובע מועדים.
יש לוח שנה יהודי
מהתקופה שבה הפסקנו להיות עבריים והתחלנו להיות יהודים.
ויש לוח שנה ישראלי,
מאז שהפסקנו להיות יהודים ונהיינו ישראלים.
ויש אם כן סדרי לוח השנה לפי שלושת השכבות האלה של הזהות שלנו,
והנה בחודש יער אנחנו מוצאים את שלושת הלוחות האלה כאחד.
נתחיל אם כן מהיסוד העברי,
דהיינו מה שהוא דאורייתא בחודש הזה.
יש מועד דאורייתא בחודש יער,
הלא הוא
פסח שני.
פסח שני שונה באופן מהותי מכל המועדים שבתורה.
המועדים שבתורה,
מי שציווה עליהם, מי שיזם את הציווי עליהם,
הלא הוא הקדוש ברוך הוא.
וידבר השם אל משה לאמור, צב את בני ישראל ואמרת עליהם, מועדי השם.
יש מועדים, אלה הם מועדיי.
לעומת זה, פסח שני, שגם הוא מדאורייתא,
זה לא התחיל ככה,
אלא בשנה השנית, לצאת בני ישראל מארץ מצרים,
אז השם מצווה את משה לומר לבני ישראל לעשות את הפסח בחודש הראשון, ב-14 לחודש בין הארבעים.
ויעשו את הפסח,
כתוב.
ויהי אנשים אשר היו תמאים לנפש אדם,
ולא יכלו לעשות את הפסח ביום ההוא,
ויקרבו לפני משה ואהרון והזקנים, אמרו, אה, מה קרה פה?
אנחנו טמאים לנפש אדם, למה ניגרע?
לבלתי אקריב את הפסח במועדו בתוך בני ישראל.
יש להם בעיה, טמאים.
למה טמאים?
נגעו במת.
איזה מת?
לפי חלק מהפירושים,
עצמות יוסף.
הם היו נושאי ארונו של יוסף,
ולכן הם היו טמאים.
אם הולכים לרב ואומרים לו, כבוד הרב,
אני הייתי חייב לאכול ביום הכיפורים מפני פיקוח נפש, הרופא אמר שאני חייב לאכול ואכלתי.
מה אני יכול לעשות עכשיו?
מה עליי לעשות? אני אכלתי ביום הכיפורים, לא היה לי יום כיפור כמו שצריך.
מה יגיד לו הרב?
שנה הבאה.
הנוס רחמנא פטרי, אתה לא יכולת לעשות.
בעזרת השם אתה תהיה בריא, שנה הבאה אתה לא תאכל, אתה תעשה יום הכיפורים.
כמו כן אדם שלא ישב בסוכה,
הוא לא ישב בסוכה בסוכות, מכל מיני סיבות, הוא לא יכול היה לשבת בסוכה.
אומר לו הרב, בסדר, שנה הבאה אתה תשב בסוכה.
באים טמאים לנפש אדם, למשה ואהרון. אומרים, אנחנו טמאים, לא יכולים לעשות את הפסח.
מה מצופה ממשה לענות?
שנה הבאה.
מה אפשר לעשות?
אנוס, רחמנא פטרי. מי שאנוס,
התורה פטרה אותו.
ולכן,
לא מובנת התגובה של משה,
שאומר,
עמדו
ואשמעה
מה יצווה השם לכם.
אני, עוד מעט אני אגיד לכם מה הקדוש ברוך הוא מצווה,
כאילו שיש פה בעיה מהותית,
אז מה?
והקדוש ברוך הוא אומר, לא, לא, זה בסדר, מי שלא יכול להקריב את הקורבן בראשון כי הוא טמא,
אז שיקריב בחודש השני, ב-14 לחודש, מה שאנחנו קוראים פסח שני,
הוא יקריב את הקורבן, על מצות ומורים יאכלו,
זה בסדר.
אז למה אין סוכות שני למי שלא יכול היה לשבת בסוכה,
ואין יום הכיפורים שני למי שהיה צריך לאכול ביום הכיפורים?
רק בתענית חלום מצאנו את זה, שאדם מתענה תענית חלום אפילו בשבת,
והוא מתענה ביום ראשון על זה שהוא יתענה בשבת.
אז זה עושים מה שנקרא תפילת תשלומים, מי שלא יכול היה להתפלל שחרית, מתפלל פעמיים מנחה.
אבל זה יוצא מן הכלל. למה?
מה כל כך קרדינלי, כל כך קריטי,
שאלה שהיו טמאים בנפש אדם היו מוכרחים
תוך חודש לעשות עוד פעם קורבן פסח, כי אם לא, זה לא עובד.
זה משהו לא מובן.
התשובה היא פשוטה מאוד.
כשאדם אוכל את קורבן פסח,
מה קורה לו?
אתם יודעים מה קורה למישהו שאוכל קורבן פסח?
הוא נהיה שבע. זה נכון.
אבל זה קורה בעוד הרבה דברים אחרים. זאת אומרת, אדם שאוכל ארוחת בוקר,
יש סיבה לחשוב שהוא יצא שבע.
מה ייחודי לאכילה המשביעה של קורבן פסח?
אתם לא יודעים מה קורה.
כשאדם אוכל את קורבן פסח הוא יוצא ממצרים.
כלומר, הוא שוב יוצא ממצרים, בכל דור ודור.
חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ואיך זה קורה? בליל הסדר.
בליל הסדר כולנו יוצאים ממצרים ביחד.
שאלה הבאה:
מה קורה בחג השבועות? אדם שעושה את חג השבועות, מה קורה לו?
הוא מקבל את התורה.
כלומר זאת פעולה ממשית.
אני עושה את חג השבועות,
אני מקבל את התורה.
עכשיו נתאר לעצמנו שלא אכלתי קורבן פסח
מסיבות טובות,
והגעתי אל חג השבועות.
מה קורה לי?
אני מקבל את התורה בלי לצאת ממצרים.
דהיינו,
אני הופך את התורה לדת בלי הצטרפות
בלי הצטרפות אל החירות הלאומית.
איך קוראים לזה?
נצרות.
זה בדיוק הנצרות.
הנצרות זאת קבלת התורה בלי לעבור דרך עם ישראל.
הייתי אומר,
יהדות
בלי חירות מדינית.
זו בדיוק הנצרות, או המינות,
והרגישו אותם מתמימים לנפש אדם, שאם זה יקרה להם,
אז הם נכנסים למסכת מאוד מסובכת מבחינה רוחנית.
מה זה תורה בלי עם ישראל?
זה לא תורה,
זו מינות.
זה כמעט כמו, הייתי אומר, פגם הברית.
זה להביא קדושה
בלי כלי.
שלום רבנו.
אולי מכיוון שקורבן פסח ידוע בחומרתו,
שביטולו כרת,
משה רבנו הרגיש שאי אפשר בקלות לוותר על המצווה.
השאלה היא עדיין למה זה כזה חשוב שביטולו כרת.
אז מה עם ביטולו כרת?
ומי שאוכל ביום הכיפורים זה לא חיוב כרת?
ומי שמחלל שבת זה לא חיוב כרת?
אדם שחילל את השבת,
שחייבים על זה כרת וסקילה,
הוא עושה שבת שני? לא עושה.
אז למה קרבן פסח כזה משמעותי?
או למשל אדם שמתו אחיו מחמת מילה,
לפי ההלכה אסור לו לעשות ברית מילה, כל החיים שלו.
אז מה הוא חייב כרת? לא חייב כרת שום כלום.
זה בסדר גמור.
אז אם כך, יש לנו פה קושי.
מדוע זה היה כל כך משמעותי? והתשובה היא,
בגלל שהם לא רצו להגיע לחג השבועות בלי לעבור דרך חג הפסח.
זאת הסיבה.
זאת אומרת שיש פה משהו חשוב שמתגלה,
שאתה לא יכול לקבל את התורה בלי הצטרפות לאומה.
במילים אחרות, אם אתה לא עברת דרך העצמאות המדינית,
אין משמעות אמיתית לתורה שאתה רוצה לקבל לאחר מכן.
עד כאן מובן?
כן.
אפשר להגיד את זה גם על המשל?
אפשר רק חגים, שגם צריך להשלים אותם עם משהו. למה?
נגיד, תגיע לסוכות בלי שעשית את שבועות, אז תגיד שהגעת לחג שייך בתורה, אבל כיבדת את התורה. לא, אי אפשר להגיד את זה.
אי אפשר להגיד שזה בעיה להגיע לסוכות בלי לעבור דרך שבועות, כי סוכות זה פסח ב'.
כלומר, סוכות זה חג יציאת מצרים.
אתה מבין?
זה חג הפסח של הסתיו.
טוב, עכשיו נתקדם עוד קצת.
התורה אומרת שאפשר לעשות אם כן פסח שני בחודש השני והאופן שבו זה בא לידי ביטוי זה על ידי פנייה ספונטנית של בני ישראל.
מעניין.
חג הפסח זה חג של מה אמרנו?
מה חוגגים בפסח?
מה זה יציאת מצרים?
גאולה.
אם כן, יש חג גאולה של ניסן ויש חג גאולה של יער,
אבל עם אופי שונה לגמרי.
היוזמה של הגאולה בחודש הראשון היא של הקדוש ברוך הוא,
והיוזמה של הגאולה בחודש השני היא של בני ישראל.
הם ביקשו את פסח שני.
מה היה קורה אם בני ישראל לא היו מבקשים את פסח שני?
לא, זה לא היה.
זאת אומרת שיש פה איזה תהליך מיוחד של אתערותא דלתתא,
יש אם כן גאולה שבאה בהתערותא דלעלה ויש גאולה שבאה בהתערותא דלתתא.
או שהקב"ה גואל או שהעם ישראל גואל את עצמו.
כשהקב"ה גואל זה בניסן,
כשהעם ישראל גואל את עצמו זה ביער.
מובן?
עכשיו ולמה זה כך?
אז כאן אנחנו צריכים להבין איך חודש יער מכונה בתורה.
האם מישהו יודע איך נקרא חודש יער בתורה?
החודש השני.
נכון?
ככה זה נקרא בתורה.
אתם יודעים למה קוראים לזה החודש השני?
כי הוא אחרי החודש הראשון.
עכשיו מעניין,
מה ההבדל בין ראשון לשני?
מי שראשון
הוא חדשן, כי הוא ראשון.
כשאני שני, אני תמיד שני ביחס לראשון כלשהו.
יוצא שלהיות שני
זה להיות ההפך
מהראשון.
למשל,
ניקח
אדם כמו אברהם אבינו.
אברהם אבינו היה בטבעו,
באופיו,
ראשון.
זאת אומרת, הוא פורץ גדר, הוא פורץ דרך, הוא מחליט
אני מכאן ואילך שובר את הצלמים, אני מכאן ואילך מייסד אומה חדשה, משהו משהו.
מה התפקיד של יצחק בכוח הזה?
להיות נאמן לאביו.
אבל להיות נאמן לאביו זה ההפך ממה שעשה אביו.
אביו היה חדשן.
במה אתה צריך להיות נאמן לו? בזה שאתה עושה כמוהו. אז זה ההפך ממה שהוא עשה.
מובן מה שאני אומר?
אתם מבינים מה שאני אומר?
השמרן הוא ההפך החדשן.
אז זה פרדוקסלי.
כלומר, יצחק נדרש להיות נאמן לאביו על ידי שהוא יעשה את ההפך ממה שעשה אביו.
בסדר?
זו תופעה מיוחדת של השני.
לכן גם אמרו חז"ל דבר מאוד מעניין.
אינה דומה תפילתו של צדיק בן צדיק
לתפילתו של צדיק בן רשע.
תפילתו של צדיק בן צדיק נשמעת יותר.
למה?
הסביר הרב אשכנזי:
בגלל שאם אדם הצליח להיות צדיק אף על פי שאביו צדיק,
זה סימן שהוא צדיק באמת.
כי זה לא קל
להיות צדיק אם אביך צדיק.
כי כל פסיכואנליסט יודע שהבן מתנגד לאביו.
אז הוא הצליח בכל זאת להיות צדיק.
כלומר, הוא הצליח להיות שני.
כי אם הוא היה לא צדיק,
אז הוא היה מפסיק להיות שני, הוא היה שוב חוזר להיות ראשון.
אז היה לנו ראשון ועוד ראשון.
אבל פה יש ראשון ושני.
אז במילים אחרות,
הגאולה של החודש השני היא חייבת להיות בכיוון ההפוך מהגאולה של החודש הראשון.
החודש הראשון זה הקדוש ברוך הוא שיוזם,
הוא אומר, אני בלילה בחצות עובר בתוך מצרים, אתם אל תפריעו.
אתם,
אל תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, ועבר השם לנגוף את מצרים.
לא רוצה שאף אחד פה יתערב, אני עושה את הכול.
פסח שני, הפוך, הקדוש ברוך הוא לא אומר מילה.
מישהו מתעורר, אה, מה יהיה איתנו? בסדר, נעשה פסח שני.
כן, זה אופיו הדאורייתא של חודש יער.
לכן מובן מדוע זאת התקופה
שבה יש הזדמנות לעם ישראל להביא גאולה לעצמו.
ולכן
כותב הרמב"ן בפירושו לתורה
שכל התקופה שמפסח
ועד עצרת, עד שבועות,
הן ימי שמחה.
זו תקופה של שמחה, ספירת העומר.
שמחה גדולה כמין חול המועד כזה בין פסח לבין שבועות.
זו התקופה שבה עם ישראל בדרך, הוא יכול להתעלות.
בסדר? בבקשה.
גם במה שאנחנו רואים מפסח ביציאה עצמה,
זה לא היה מ-100% הקודש, כאילו, היה גם מנהיין שגם בני ישראל יצאו לצאת.
נכון, זה בבוקר.
יש להם איזה שהוא חלק. בבוקר.
100% זה בבוקר.
בבוקר.
כן. בלילה לא.
בלילה לא.
בסדר, אבל היציאה... אז זהו, אז השאלה הייתה, היתה יצאת מצרים. כתוב, הוציאך אשם אלוהיך ממצרים לילה.
שואלת הגמרא, וכי בלילה יצאו ולא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל.
אז אומרת הגמרא, מכאן שהתחילה להם גאולה מבערב.
זאת אומרת שיש שני זמנים של גאולה,
אחד שבו הקדוש ברוך הוא פועל לבדו, זה נקרא התחלתא דגאולה וזה בלילה,
ויש הגאולה השלמה שזה בבוקר כשאנחנו שותפים.
אז זה מה שאני מסביר לך.
ברגע שעבר הלילה כבר נכנסנו לימי העומר.
לא לימי העומר, אבל נכנסנו להתחלה של ההליכה.
בסדר?
אבל רגע הגאולה עצמו, דהיינו מה שהיה בחצות לילה,
היה ללא התערבות שלנו.
מאיזה משתבר הפסח שני?
אז זה התחלה של פסח שני.
זאת אומרת, פסח בבוקר זה ההתחלה של ההליכה, של הצעידה לקראת פסח שני.
זה יותר שניגמר בפעולה של הקדוש ברוך הוא?
יכול להיות.
פסח שני נגמר בפעולה של הקדוש ברוך הוא. זה כמו שאתה מתחיל בהתערותא דילתתא,
ואתה אומר, אקרא לאלוהים עליון, לאל גומר עליי.
כלומר, הוא גומר את מה שאני התחלתי.
שלום הרב,
אפשר לטעון שיציאת מצרים היא יציאת היחיד ממצריו,
ולכן חשוב כל כך לקבל את התורה לאחר היציאה מהמצרים לתוך חירות פנימית ללכת בדרך השם תודה.
לא.
ודאי שלא.
יציאת מצרים זאת לא יציאה של היחיד מהמצרים שלו, מצטער מאוד.
יציאת מצרים, עד כמה שאני יודע, לפחות לפי מה שאני קראתי בצורה שטחית ביותר בתורה,
בגלל שאני אדם שלא מבין עומק,
שמדובר שעם ישראל יצא ממצרים אחרי שהוא היה משועבד לפרעה.
זה מה שאני קראתי.
אני יודע שאני אדם שטחי ולא מבין שהכוונה שהיחיד יוצא מהמצרים שלו.
לא יודע.
אבל עד כמה שאני זוכר, העתקת ההסברה של התורה מן הכלל אל הפרט זה בדיוק הפעולה שעשתה הנצרות.
וצריך תמיד לזכור שכל תורה ביהדות שמדברת על הפרט היא מובנת בתנאי שזוכרים שהיא על רקע של יהדות.
אם לא זוכרים שזה על רקע של יהדות, זה כבר לא יהדות, זה מיסטיקה.
טוב, בואו נחזור לנושא של מה אתה רוצה.
אולי היה כדאי לתאם לראש חודש יער,
שהוא עושה הפסק בתהליך הזה. התחלנו מאמצע לניסיון, לא יודע.
אם זה באמת יכול למועד אחד ארוך, אולי, זה גם מועד דאורייה.
אתה אומר, אולי כדאי לבטל את ראש חודש יער,
כדי לשמור על הרצף.
לא.
אז אני כבר קראתי את השאלה הזאת, מה אתם מסמנים לי אותה?
כן,
אז איפה היינו? כן, אני אומר לך גם למה לא.
יש דיון בתלמוד מתי ניתנה התורה,
האם בו' בסיוון או בז'ין. כולם מסכימים שהתורה ניתנה ביום ה-51 והתלמוד
מאיר על זה הערה מעניינת בתוך הסוגיה במסכת שבת,
אייר של אותה שנה
עיברוהא, כלומר זה היה יער שונה מהיערים הרגילים.
זה יער של שלושים יום ולא של עשרים ותשע יום.
מה זה אומר של עשרים ותשע ושל שלושים? מסביר הרב קוק:
חודש של עשרים ותשע יום זה חודש שאני רוצה שהוא יעבור מהר,
כי הוא רק אמצעי בין שתי קצוות.
אבל אם אני נותן לו שלושים יום, סימן שהוא מטרה.
אז יש מצבים ביציאת מצרים שיער הפך להיות מטרה.
לכן חייב שיהיה לו ראש חודש,
אם לא, אז איך יהיה לא שלושים יום?
כן, כן, בבקשה. אבל למה באייר אנחנו גואלים את עצמנו? זאת אומרת, בניסן הקדוש ברוך הוא גואל אותנו ובאייר אנחנו גואלים אותנו. בניסן הקדוש ברוך הוא גואל אותנו כי היינו עטופים בתוך הקליפה של מצרים, לא היה לנו כוח מעצמנו.
לכן, יש לנו כלל, אין כבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
אבל ברגע שכבר התחלנו ללכת, יש לנו עצמאות.
אז יש לנו הצעות, אנחנו יוזמים תהליכים משלנו, בסדר? זה פסח שני, אז זה החודש השני.
מתוך כך, כמובן, אם כן, מדוע בלוח השנה השני, לוח השנה היהודי,
ניסו במשך כל הדורות
להגיע לעצמאות דווקא בתקופה הזאת?
וזאת הסיבה של התאריך היהודי של חודש יער, שזה,
דיברנו על התאריך העברי, י"ד ביער, פסח שני.
מה התאריך היהודי?
ל"ג בעומר.
בל"ג בעומר זה בעצם חג חשוב ביותר,
שכנראה בשורשו תוקן על ידי שמעון בן קוסיוה,
הלא הוא בר כוכבא.
הרי ידוע שבאותה התקופה יש לנו ידיעה היסטורית שמתו תלמידי רבי עקיבא,
נכון?
איפה הם היו, תלמידי רבי עקיבא?
כתובה בגמרא, איפה הם היו. בין?
מה בין?
אמרת בין דני באר שבע?
לא נכון.
בין גבת לאנטי פריס.
אנטי פריס זה אנטי פטריס.
איפה זה אנטי פטריס?
בראש העין. בראש העין. יש מבצר אנטי פטריס עד אצל היום הזה.
ואיפה זה גבת?
בעמק יזרעאל. מה?
בעמק יזרעאל. נו זה גבת של היום.
זה קיבוץ גבת, אבל גבת ההיסטורית
הלוא היא גיבטון.
גיבטון המוזכרת בספר מלכים סמוך לעקרון הפלישתית.
אז זה האזור של השפלה בין ראש העין לבין נס ציונה בערך.
שם היו 24,000 תלמידי רבי עקיבא.
מה כל כך מיוחד באזור הזה?
זה אזור הקרבות בין הרומאים ליהודים בימי מלחמת בר כוכבא.
אז הם היו שם.
ומה קרה שם? הם נהרגו
במלחמה שם, כי הם היו חיילים של בר כוכבא.
וזו הייתה קטסטרופה, כי הרי מה זו הייתה המלחמה הזאת? המלחמה הזאת הייתה ניסיון לחדש את עצמאות ישראל, וזה טבעי, זה צריך לקרות בתקופה הזאת.
וזה נכשל.
כיוון שזה נכשל,
הימים האלה, שהם ימי שמחה,
הפכו להיות ימי אבל.
בימינו, אותם ימי אבל חוזרים למעמדם הראשון,
שזה ימי שמחה. מה אתה אומר? זה לא רק כדאי להבדיק את הדין של בטלה מגילת העני?
מה אתה מתכוון?
שכל מימי הגלות. הרי בסופו של דבר זה...
אז אתה אומר, לבטל את האבילות של ספירת העומר בימינו.
זה גם נכון, אבל גם לבטל את ל"ג בעומר, כל ימי הגלות.
לבטל את ל"ג בעומר.
כי למה?
הרי זה היה כישרון מפרט. בשלוש שנים שהצלחנו... כן, אבל יש עוד דברים שנדבקו על ל"ג בעומר. אני רוצה פה להסביר את הנקודה.
בל"ג בעומר כתוב שהפסיקו למות.
הפסיקו למות,
אז עושים ימי שמחה.
עושים יום שמחה.
מה זה הפסיקו למות?
סלום. מה? סלום מלחמה גם. לא, המלחמה דווקא הסתיימה גרוע מאוד בתשעה באב,
לא הלך.
אבל יש איזו ידיעה היסטורית שמוסר דיו קסיוס,
שהיה ליגיון שלם של הרומאים,
הליגיון ה-22, נכנס לשטח של בר-כוכבא
ולא חזר אפילו אחד.
כולם נהרגו.
כשהגיע הידיעה לרומא,
לאדריאנוס הקיסר,
כשהוא הופיע בפני הסנאט הרומאי,
השמיט את המשפט שהוא רגיל היה לומר כל פעם שהוא נתן דיווח לסנאט.
הדיווח תמיד התחיל ב"לי ולצבאותי שלום".
אז הוא הוריד את המשפט הזה, כי לא היה לו שלום.
עכשיו, מתי זה קרה? אין לנו ידיעה היסטורית, אבל ייתכן מאוד שזה היה דווקא אותו ניצחון,
וזה היה בל"ג בעומר.
יכול להיות.
יש לנו רמז לזה.
ייתכן
שזה אותו יום שבו מר כוכבא חידש את עבודת הקורבנות בבית המקדש.
יש מחלוקת בין ההיסטוריונים.
האם בר-כוכבא כבש את ירושלים או לא כבש?
מה נעשה שבכל זאת על המטבעות של בר-כוכבא כתוב ירושלים?
ויש שם ציור של בית המקדש.
עכשיו יש לנו קצת רמז שאכן חודשה אז העבודה.
כי הרי בימי יוליאנוס הכופר,
זוכרים את יוליאנוס הכופר?
לא.
מה?
יוליאנוס הכופר.
היה קיסר ביזנטי.
הוא היה דווקא אדם מעניין.
הוא הרי בתקופה הביזנטית,
הדת הרשמית של האימפריה הרומית-ביזנטית הייתה הנצרות, הם קיבלו את הנצרות.
אבל היה איזה קיסר קצת משונה, כזה מקורי,
קראו לו יוליאנוס,
והוא החליט לבטל את הנצרות ולחזור לפולחן האלילי העתיק.
סגר את הכנסיות וחזר להקריב קורבנות לאפולו וזיאוס וארס ואפרודיטי וכו'.
אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הכנסייה הגיבה,
אמרו: הקיסר השתגע.
אמר הקיסר: אני ארגיז את הנוצרים עוד יותר טוב, אני ארשה ליהודים לבנות את בית המקדש.
והוא נתן רשות.
והיהודים אספו חומרים וריכזו את כל חומרי הבנייה באזור של דרום הר הבית,
איפה שהיום כיפת אל-אקצא.
ועמדו לעשות את זה ותכננו את הנחת אבן הפינה, את התחלת הבנייה,
לי"ח באייר ל"ג בעומר. למה הם עשו את זה?
הם עשו את זה כי הם ידעו שזה יום של חידוש העבודה. כנראה שזאת הייתה להם המסורת, ממהר כוכבא.
אבל באותו לילה הייתה רעידת אדמה,
הושרפה,
כל החומרים הלכו לעיבוד.
בינתיים יוליאנוס, שהיה באמצע המלחמה נגד הפרסים, נהרג,
וכל הסיפור בוטל,
והפך ל"ג בעומר ליום תענית במשך כמה דורות.
אבל זה מראה שבכל זאת זה הניסיון להתגבר.
יש פה כמה שאלות.
כבוד הרב שלום, ירבעם עשה חג מליבו בט"ו באייר.
למה זה מוזכר?
האם יש לך איזשהו רמז לגאולה הנוכחית?
תודה, תאמר רש.
תשובה,
מה שאתה אומר לא היה ולא נברא,
אלא הוא סתם קריאה לא נכונה בספר מלכים.
אני מבקש למחוק מהזיכרון שלך את הטענה הזאת. ירבעם בדח חג מליבו בט"ו במרחשוון,
לא בט"ו ביער.
חבל על השאלה בכלל.
רבנו, לא ברור לי. הרי חז"ל הדגישו הרבה שתכלית יציאת מצרים היא על מנת... אל תיפגע, זה סתם, זה הסגנון שלי כדי ל... לא יהיו ברורים.
רבנו, לא ברור לי. הרי חז"ל הדגישו הרבה שתכלית יציאת מצרים היא על מנת לקבל את התורה
ולזכות בחירות שהיא התורה.
וזוהי מהות הספירה,
להכין לקבלת התורה.
אם כן, מה הבעיה להגיע ישר לתורה בלי עצמאות מדינית?
תשובה:
מעולם לא היה ולא נברא שתכלית יציאת מצרים מקבלת התורה. תחפש את זה בחז"ל, לא תמצא.
וכל הטענות שהם חיכו למתן תורה,
ושהם ספרו את ספירת האומר כי הם חיכו למתן תורה,
שתמיד הגננות אומרות את זה,
וכתוב שזה כתוב במדרש.
זה פשוט לא נכון. זה לא כתוב בשום מדרש,
ואפילו אחד מגדולי ישראל טעה בזה וכתב בפירושו לתורה שזה כתוב במכילתא וזה לא כתוב במכילתא.
מעולם לא חיכו בני ישראל למתן תורה, וגם יציאת מצרים לא היתה בשביל מתן תורה.
אלא אני, שאני אדם שטחי ופשוט,
אני קורא בפרשת וערה,
שיציאת מצרים הייתה כדי לקיים את הברית של הקדוש ברוך הוא עם האבות לתת לזרעם את ארץ ישראל. זה מה שכתוב בפרשת בעירה.
לא ראיתי שום פסוק שאומר שיציאת מצרים הייתה בשביל מתן תורה.
ולא עוד, אלא להפך.
התורה ניתנה על רקע יציאת מצרים.
הרי פרעה הציע את ההצעה החרדית הזאת: "לכו עבדו ללואיכם בארץ" דהיינו בארץ מצרים.
שאפשר לקבל חירות דתית בלי חירות מדינית.
אבל אז היהדות הייתה הופכת להיות דת.
אבל היהדות איננה דת, היהדות היא לאומיות,
היא קדושת הכלל.
נכון?
אשר. אתה מחפש בוודאי את הפסוק: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה", נכון?
מה זה קשור למתן תורה?
אין שום קשר.
אלא משה אמר
לבני אל ישראל:
אז אני הולך לבני ישראל להוציא אותם ממצרים ולהביא אותם לארץ כנען.
אבל איך הם ידעו שאני לא שקרן?
מה יוכיח שאני שליח באמת?
הוא אומר: "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוהים על ההר הזה".
כלומר, בהר הזה אני אספק להם את הראייה ששלחתי אותך.
זה מה שהוא אומר.
איפה ראינו שזו המטרה של יציאת מצרים?
שלום הרב, האם הגאולה בידי הקדוש ברוך הוא אינה עדיפה מגאולה בידינו?
האם אייר אינו נסיגה?
יפה מאוד.
זה בדיוק העניין המבדיל בין היהדות לנצרות,
שהנצרות סבורה שאין ביכולת האדם להיגאל,
ולכן צריך לשלוח את האלוה שיגשים את עצמו ויהפוך לאדם כדי להיגאל.
בעוד שכל החידוש של היהדות
זה שהקדוש ברוך הוא מאמין בבריאה שלו
ושהוא מאמין ביכולת של האדם להביא גאולה.
ולכן המשיח ביהדות הוא אדם
ולא אל.
ברור.
אז אדרבה, יער זאת התקדמות.
יש מצבים שהקדוש ברוך הוא גואל אותנו בלי שותפות שלנו. זה כשאין לנו זכויות.
למשל, בקריעת ים סוף,
משה אמר, השם יילחם לכם
ואתם תחרישות.
למה?
כי אין לכם זכויות. הללו עובדי עבודה זרה, הללו עבודה זרה. אז אם תעשו משהו זה רק יקטרג עליכם, תשתקו.
במלחמת עמלק,
משה אומר ליהושע, בחר לנוע על אנשים וצא יילחם בעמלק.
זה כבר לקראת מתן תורה, זה כבר הגיעו למצב שבו התקדמו.
ואז יש זכות, אתה יכול להילחם.
לפי הכלל הידוע,
שכל עבודה מלוכלכת שאתה יכול לעשות אותה בעצמך,
אל תבקש מהקדוש ברוך הוא לעשות אותה במקומך.
רבנו,
למה זה חשוב להכיר שהיסוד הכללי קודם ליסוד הפרטי?
למה זה נזק אם לא? הרי אמשיך להיות יהודי טוב ומתוקן.
כן, להיות יהודי טוב ומתוקן זה בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא לא מצפה מאיתנו.
כלומר,
הקדוש ברוך הוא בחר באברהם לא כדי שהוא יביא לעולם הרבה יהודים טובים.
זאת לא המטרה.
כי בשביל זה לא צריך להוציא את אברהם מעורכז דין,
מספיק להקים את הדת היהודית.
אבל הקדוש ברוך הוא יש לו תוכניות הרבה יותר גדולות, הרבה יותר משמעותיות מזה.
הקדוש ברוך הוא רוצה לתקן את העולם.
וכדי לתקן צריך לדעת שהעולם עשוי מאומות,
ושהצריך בשביל זה לבחור באומה, בכלל.
כי קדושת הפרט זה כל הדתות יודעות, קדושת הכלל זה החידוש של היהדות.
ולכן ברגע שאדם אומר, המטרה של היהדות זה לעשות אותי יהודי טוב,
הוא בגד בייעוד של היהדות.
שהוא לקדש את המדינה,
וממילא מתוך כך את המדינות.
בסדר?
ולכן הקדוש ברוך הוא, שמאוד רוצה לקדם את העניינים שלו,
ביקש מיהודי דווקא לא דתי להקים את המדינה.
כי הוא ידע שדתיים עסוקים בלהיות יהודים טובים.
אבל הקדוש ברוך הוא רצה להקים מדינה.
אז הוא פנה לבן גוריון,
אמר לו, תשמע,
שמעתי שהרבנים הם דואגים לזה שיהיה כשרות,
בצבא ושישמרו שבת וכל זמן שלא נמצאים הפתרונות הם לא כל כך מעוניינים לצאת מבית המדרש
אז אולי תעשה משהו
אתה לא אכפת לך נכון?
שישמרו שבת
שיאכלו כשר לא אכפת לך להקים מדינה אתה יודע יאללה תעשה את זה
שלום הרב
שאלה על פרקי אבות הרב אמר שיעור שלם על כל שיר האל
יש להם חלק לעולם הבא, וכו'.
והמשנה פרק ג' המבזה את המועדות ומחלל את הקודשים וכו'. אין לו חלק לעולם הבא. כיצד להבין זאת?
שאלה זו, שהיא שאלה יפה על המשנה שלא מכיר אותה, שכל שיר האל יש להם חלק לעולם הבא,
איננה הנושא של השיעור ולכן אני לא אתייחס אליה.
שלום, כבוד הרב.
האם מותר להמשיל את ארץ ישראל לגוף ותורה לנשמה? תודה. כן.
יש אפילו שיר כזה,
שיר שהיו שרים בתנועות נוער פעם.
הן ארץ ישראל בלי תורה היא כגוף, בלי נשמה. מכירים?
ומזה אני למדתי דבר חשוב,
שתורה בלי ארץ ישראל היא כמו נשמה, בלי גוף.
רבנו, אז למה חוגגים את מתן תורה בשבועות?
ומה מקור המקורות שאומרים שהספירה זה להינקות מהטומאה ולהיטהר לקראת מתן תורה?
קשה להגיד שאין לזה קשר למתן תורה.
חוגגים את מתן תורה בשבועות כי התורה ניתנה בשבועות.
דבר נוסף,
מה המקור לזה שהספירה זה להינקות מהטומאה ולהיטהר לקראת מתן תורה?
כל הספרים של כולם.
כשהמדרשים מסבירים מדוע התורה צוותה על ספירת העומר, זה כמו אישה מטהרת בשבעה נקיים לבעלה,
זה כדי להיטהר מטומאת מצרים וכו'.
אבל צריך לזכור שמצוות ספירת העומר ניתנה אחרי מתן תורה.
וקשה להגיד שאין לזה קשר למתן תורה. אתה צודק, באמת יש לזה קשר הדוק למתן תורה.
חג השבועות הוא חג של מתן תורה, רק שזו לא המטרה של יציאת מצרים.
המטרה של יציאת מצרים זה ארץ ישראל.
דבר פשוט.
כן.
לא, זה לא הייתי סתם,
חג השבועות זה חג ההתגלות, זה לא קיבלו את התורה.
טוב, אז זה כבר שאלה אחרת.
לא, אתה אומר, מה בדיוק קיבלנו בחג השבועות? בסדר, זה נושא בפני עצמו. יאללה, בואו נמשיך.
עכשיו אני רוצה לחזור, אם כן,
ללוח היהודי, כן? ל"ג בעומר,
החג הגדול של הניסיון של השבת העצמאות.
ולכן, לא בכדי גם תורתו של רבי שמעון בר יוחאי מופיעה בל"ג בעומר.
מהי תורתו של רבי שמעון בר יוחאי?
זאת תורה של אי-השלמה עם המציאות.
במשך הדורות אתם תראו שהרבנים התחלקו לשני סוגי רבנים,
רבנים של תורת הנגלה ורבנים של תורת הנסתר.
איפה נשמרה הגחלת של הלאומיות?
אצל המקובלים דווקא.
כל מי שקורא את ספר הזוהר רואה שספר הזוהר
הוא בעצם סוג של קינה,
קינה על הגלות,
אי השלמה עם המצב.
מה שאין כן, בעלי תורת הנגלה באיזשהו מקום היה להם קל יותר להשלים עם הגלות.
כי זה נכון שאין לנו ארץ ישראל,
אין לנו בית המקדש,
אין לנו קורבנות,
אין לנו טהרה.
אז מה?
יש הלכה
שאומרת מה עושים במצב שאין בית מקדש.
יש הלכה שאומרת מה עושים במצב
שבו אין קורבנות, שאין טהרה, שאין ארץ ישראל. יש הלכות. שאין שמיטה ויובל.
יש הלכות.
אז מה לי ההלכה זו או מה לי ההלכה זו?
יש הלכה, זה איך היא תימצא כזה?
כשיש בית המקדש ההלכה היא כזאת, כשאין בית המקדש ההלכה היא כזאת.
לכן הסבל הפנימי,
המטאפיזי שיש לגלות,
לא מורגש על ידי בעלי הנגלה.
ולכן אין פלא שההלכה הקובעת
שיש מצווה דאורייתא
להקים את מדינת ישראל,
ההלכה הזאת נפסקה בבית המדרש של חכמי הקבלה דווקא,
אצל הרמב"ן, למשל, ולא אצל הרמב"ן.
כי בעלי הנסתר מרגישים את זה יותר. ואיפה אנחנו רואים את זה? רואים את זה בשורש,
בסוגיה המפורסמת
במסכת שבת,
דף ל"ג,
שזה תמיד הכי קל לזכור, ל"ג ול"ג בעומר.
ששם ישבו רבי יהודה ורבי יוסף ורבי שמעון.
ועל מה הם דנו? על הרומאים.
רבי יהודה אמר
בואו ראה
כמה גדולים מעשיה של אומה זו.
איזה אומה? הרומאים.
מה אתה רוצה?
יש לך אפשר לשאלה,
חברי הקבלה מדברים על הלאומיות ועל הלוואה. אני רוצה להגיד שהיו חכמים מדברים על אום החסידות, שחסידות מקדשת את הפרט, שהם גם הם הולכים להגיד, הם הולכים מתיישב שני הדברים האלה.
אני חוזר על שאלתך.
אתה אומר,
איך זה מסתדר?
שחכמי הקבלה מצד אחד שומרים על הזהות הלאומית, קדושת הכלל,
איך זה מסתדר עם זה שגדולי החסידות מדברים הרבה על הפרט?
ואתה הוספת משפט
והם גם היו מקובלים.
התשובה היא, הם לא היו מקובלים.
צריך להבין, החסידות היא השימוש בטרמינולוגיה של הקבלה
במה שנוגע לפרט.
זאת החלטה
להעביר את כל המושגים האלה אל נפש היחיד בעידן שבו התקווה לגאולה היא תקווה רחוקה.
תקווה של תורת החסידות.
אני אמרתי שהייתה החלטה של מקימי תורת החסידות להעתיק את כל התוכן של הקבלה אל הפרט.
זו ההעתקה, בסדר?
זה נגזרת קוראים לזה.
זאת אומרת, בגלל התנאים של האכזבה הגדולה
של המשיחיות המעשית אחרי הפרשה של שבתי-צבי
ואחרי הפרעות הקשות שהיו באוקראינה באותם הימים של מינלסקי,
שגרמו לאובדן התקווה לגאולה מיידית.
על מנת לעודד את האומה הועבר הטיפול מן הכלל אל הפרט,
וזה מסביר את החסידות.
זאת נטישה לשעה.
זה קרב לצמצום הלאומיות בצורה חריפה יותר. נכון, נכון, הלאה. זה בסופו של דבר בגרם נזק. נכון, אני לא יודע אם בגרם נזק, יש גם נזק. בסדר, לפעמים אין ברירה, אלא לשלם מחיר כזה. בסדר, בסדר. אני חוזר עכשיו לנושא שלי.
במסכת שבת,
רבי שמעון, רבי יהודה ורבי יוסף. רבי יהודה אומר, בואו ראה כמה גדולים מעשיה של אומה זו,
הכוונה לרומאים.
בנו גשרים,
בנו שווקים,
בנו מרחצאות.
כלומר רבי יהודה רואה סך הכל שאחרי כישלון נרד בח כוכבא.
בכל זאת הארץ הלכה ונבנתה
על ידי ההתיישבות הרומית.
רבי שמעון אמר:
גשרים הם עשו בשביל ליטול מכס,
מרחצאות לענג את עצמם,
שווקים להעמיד בהן זונות.
אז מה אתה עושה מזה עניין? אין לזה ערך.
ורבי עושה?
שתק.
יש לנו כלל שתיקה כהודעה,
אבל למי הוא מודה?
לרבי יהודה או לרבי שמעון?
לא ברור.
הדבר הזה הגיע לרומאים,
בעקבות כך רבי שמעון בר יוחאי נרדף והיה צריך להסתיר את עצמו,
ובעקבות כך נכנס למערה.
כלומר, זה ההודעה שצריך תמיד לזכור.
הכניסה של רבי שמעון בר יוחאי למערה איננה מתחילה משאיפה מיסטית,
כי היהדות איננה מיסטית.
המיסטיקה זה אפילו מסוכן לגוף, כפי שאמרו במסכת אבות:
לא מצאתי לגוף טוב מיסטיקה.
ולכן רבי שמעון נכנס למערה מסיבות פוליטיות,
בגלל שהוא לא משלים עם הכיבוש הרומי.
כשהוא יוצא מן המערה הוא רואה אנשים עובדים את האדמה והוא מתקומם.
איך אפשר לעבוד את האדמה ולחזק את הכלכלה הרומית?
צריך להחריב את העולם.
אפשר לומר, אם כן, שכל תורת הקבלה היא שמירה במעמקי התיאוריה של גחלת לאומית שמצפה להתגלותה.
לכן מובן גם מדוע ספר הזוהר אומר שעל ידי גילוי הסתרים,
הגאולה באה ואז אני אביא לכם דוגמה כיצד דברים שהיו בתיאוריה הפכו להיות גלויים ממש בעולם הזה
בעקבות הגאולה וזה כבר קשור ללוח השנה השלישי,
לוח השנה הישראלי.
שבלוח השנה הישראלי אנחנו רואים התגשמות ממשית של סתרי תורה.
הרי כל אחד יודע ששבע שבתות שיש בין פסח לעצרת,
היום זה מפורסם בכל הסידורים, זה מכוון כנגד שבע הספירות התחתונות,
הלוא הן ספירות חסד, גבורה, תפארת,
נצח, הוד, יסוד ומלכות,
נכון?
ובשבוע הראשון יש שבעה ימים, חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד וכו', כן?
זה הפך להיות דבר פופולרי שכל אחד רואה בסידורים, זה מודפס, מחולק בלוחות ספירת העומר.
אבל למה זה ככה?
במשך כל הדורות היהודים האמינו למקובלים, אמרו זה נכון.
טוב, אם זה כתוב בסידור, והמקובלים אומרים, זה בטח נכון.
רק לא ידענו למה זה נכון,
והיום אנחנו יודעים.
השבוע הראשון כנגד החסד, זאת, זה תמיד אפשר יהיה לדעת.
החסד הגדול שזה חג הפסח.
חג הפסח זה היציאה מעבדות לחירות בחסד עליון.
למרות שלא היו לנו זכויות, הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו. זה חסד.
אבל השבוע השני של הגבורה, מידת הדין, למה?
אומנם הגיעו אז למרה.
מרה, המים מרים.
אבל יש עוד משהו.
היום אנחנו יודעים יום השואה.
יום השואה תמיד חל
בשבוע הגבורה.
מה עם התפארת?
היום אנחנו יודעים.
חזרה התפארת של האומה.
יום העצמאות תמיד חל בשבועה התפארת.
ביסודו הוא יסוד שבתפארת.
מה עם הנצח השבוע הרביעי?
לא ידענו למה השבוע הרביעי הוא נצח.
היום אנחנו יודעים.
בירושלים בנצח רפואות החיים.
בנצח שבנצח, י' באייר זה יום הרצל.
כלומר,
הרצל הוא קנה לעצמו משהו ממידת הנצח
כמו משה רבנו, שגם הוא מידת הנצח.
זה גאל ממצרים, זה גאל מאירופה.
אם כן, אנחנו רואים שהשבוע הרביעי הוא מכוון כנגד הנצח.
אגב, יש לציין שכל פעם שאני אומר את זה, יש תמיד מישהו בכיתה שצוחק, וזה קרה גם עכשיו.
מה, זה הרצל?
כן, ואני אסביר למה צוחקים.
זה מצחיק. אני יודע למה זה מצחיק.
בגלל שקשה לנו להאמין שזה נכון מה שאנחנו מאמינים בו.
הלאה.
כן?
עכשיו, השבוע החמישי,
אני אסביר.
הציבור המכונה דתי-לאומי הוא הציבור הנקרא שלנו,
בעל האידיאולוגיה השלנואיסטית.
הציבור הזה מאמין בכל מיני דברים שהוא לא בטוח שזה באמת נכון.
ולכן, כשלוקחים את זה ברצינות, זה מצחיק אותו.
זה מה שאני אמרתי.
כלומר, או שזה גאולה או שזה גאולה. אם זה גאולה, אז הרצל יש לו משמעות.
כן. מה הרצל עשה ברביעי?
נולדה.
זו עבודה יפה, נכון?
יש אפילו חוק של הכנסת,
שיש בתוכנית החינוך, בתוכנית הלימודים של משרד החינוך,
לומדים על הרצל ביום הזה,
וזה אחרי שנים רבות שהיו מציינים בכ' בתמוז את יום פטירת הרצל, אבל זה תמיד בחופש הגדול, אז אף אחד לא התייחס.
והשבוע החמישי, שבוע של ההוד,
ההוד שבהוד,
ל"ג בעומר, נכון?
ל"ג בעומר זה היציאה של האור מתוך החושך,
ברור?
זה תורת הסוד של רשב"י,
של רבי שמעון בר יוחאי,
שעניינה להפוך חושך לאור ומר למתוק.
למה זה ההוד?
ההוד זה הבהקה.
מתי משהו בוהק? כשהוא יוצא מתוך החושך.
וזה מפורש בתורה.
ויאמר אלוהים יהי אור זה מידת החסד.
ויהי אור זה מידת הגבורה.
וירא אלוהים את האור כי טוב זה התפארת.
ויבדל אלוהים בין האור זה הנצח ובין החושך זה ההוד.
וירא ויהי בוקר זה היסוד, יום אחד המלכות.
כן.
איך כל זה זה אהרן הכהן?
כל זה מידתו של אהרן הכהן.
אבל השבוע השישי הוא מידת היסוד, נכון?
יסוד.
מה זה יסוד?
מה קורה ביסוד שביסוד?
היום אנחנו יודעים.
זה יום ההילולה של רמח"ל,
רבנו משה חיים לוצטו,
שהוא בעצם מייסד את מידת הצדקות בישראל דרך מסיעת ישרים,
זה מידת היסוד,
צדיק יסוד עולם.
והשבוע השביעי
הוא מידת המלכות.
למה?
לא ידענו.
מה?
עכשיו אנחנו יודעים,
יום ירושלים,
השבוע שבו נכבשה העיר של המלכות מחדש.
אם כן,
כן, אנחנו בדור מיוחד שזוכה לראות באופן ממשי דברים שהיו תיאוריה סודית בימי קדם.
אבל עכשיו זה גלוי.
זאת אומרת שהסוד יוצא מן הגניזה.
כן?
עכשיו אני רוצה... מה?
מה? זה כבר לא סוד.
אה, זה כבר לא סוד.
עכשיו אני רוצה... איך נקרא לזה?
גלוי תקרא לזה. גלוי. עכשיו אני רוצה להוסיף עוד משהו שקשור לפסח שני.
אמרנו שאדם פטור מהפסח
אם יש לו אחד משני הדברים
או טמא
או בדרך רחוקה, נכון?
כך כתוב בתורה.
אדם שהוא טמא
או בדרך רחוקה
ולכן הוא לא יכול לעשות את הפסח הראשון
עושה את הפסח השני.
עכשיו התורה מוסיפה עוד משהו
והאיש אשר הוא טהור
ובדרך לא היה,
וחדל מעשות הפסח,
ונכרתה הנפש האימהמה,
את קורבן ה' לא הקריב במועדו, חטאו יישא האיש אבו.
עכשיו, זה נאמר גם על פסח שני, אגב.
מגיע הזמן של פסח שני,
של מי שלא עשה את פסח ראשון,
והוא טהור והוא לא בדרך רחוקה,
והוא לא עושה פסח, חייב כרת.
עכשיו, זה במישור הפרטי.
אני רוצה להעתיק את הפסוקים האלה למישור הלאומי.
מה זה לא לעשות את הפסח במובן הלאומי?
הכוונה לא להיגאל.
מותר לפעמים לא להיגאל.
יש מצבים שמתירים את זה.
זה שני מצבים.
האחד,
טמא.
האומה לפעמים טמאה.
מה מטמא את האומה?
יש הרבה דברים שמתאם את האומה, הגמרא אומרת במסכת שבועות
יש שלושה דברים שנקראו טומאה, שלוש עבירות,
הלא הם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
כל זמן שאנחנו לא כיפרנו
על ידי ייסורי הגלות על העבירות האלה,
הגלות נמשכת.
זה בסדר. אפשר להגיד, לשאול מייד אחרי החורבן את הרבנים: למה אתם לא מעודדים עכשיו את שיבת ציון?
עוד לא גמרנו לכפר על שלושת העבירות החמורות האלה. זה נקרא טמא.
אפשרות שנייה,
בדרך רחוקה.
מה זה שהאומה בדרך רחוקה?
שהיא פיזית,
גיאוגרפית,
בגלות, היא רחוקה מארץ ישראל, אי אפשר לצאת.
שלום, כבוד הרב. הרב יכול לתת הגדרה פשוטה למושג ספירות. מה זה ספירה, נצחות וכו', בברכה יעקב.
ספירות זה מידותיו של הקדוש ברוך הוא, הנה זו הגדרה פשוטה.
עכשיו,
אבל יש, אם כן, מצב שהאומה פטורה מלהיגאל,
כי היא או טמאה שהיא עוד לא גמרה לכפר על חטאותיה,
או שהיא בדרך רחוקה שאין אפשרות מעשית לצאת מלגלות.
אבל כאן התורה מוסיפה משהו די מזעזע.
אז אם יש פה אנשים רגישים, אפשר לצאת לפני שאני אומר את זה,
כדי לא לזעזע.
והאיש אשר הוא טהור,
איך נגדיר עכשיו את האיש הטהור לפי מה שאמרנו?
שאין לו עבירות, נכון?
הוא בסדר.
לא גילוי עריות, לא שפיכות דמים, לא עבודה זרה.
זה נקרא אדם דתי.
זה האיש אשר הוא טהור.
הוא בסדר, הוא מקיים מצוות.
ובדרך לא היה, מה זה אומר מבחינה הלאומית?
שהוא גר בארץ ישראל.
הוא גם דתי והוא גם גר בארץ ישראל.
וחדל מעשות הפסח. מה פירוש הדבר?
הוא לא מעוניין בעצמאות המדינית.
אז מה קורה לו?
הוא מחריט את עצמו מן הגורל הלאומי,
כפשוטו של הביטוי "ונחרת הנפש הימה מהמאה".
עכשיו זה מובן מדוע אם כן יש לנו שני חגים
משני צדי פסח שני,
שם הביטוי לתיקון הזה.
כשזכינו לעצמאות המדינית בתש"ח,
בעצם יצאנו מהמצב של דרך רחוקה.
אנחנו כבר בארץ ישראל.
כשזכינו לשחרור ירושלים והכותל והר הבית
ביום ירושלים,
יצאנו מהגדר של טמא.
ולכן האחד קרוב לפסח,
היציאה מדרך רחוקה, היציאה מגלות,
יום העצמאות.
השני קרוב לחג השבועות,
שהוא בבחינת היציאה מהטומאה,
וזה שתי ההקרנות של המועד דאורייתא של פסח שני.
מובן?
עד כאן להיום. שלום.
