שלום וברכה.
היום יום שלישי,
כ' באייר תשע"א,
ומאחר ואנחנו כל פעם בימי שלישי עוברים מנושא לנושא,
ראיתי לנכון שהיום אנחנו נעסוק באישיות גדולה,
שאנחנו נציין ביום שני הקרוב
את ההילולה שלו, הלא הוא רמח"ל, רבנו משה חיים לוצטו,
שיום הפטירה שלו הוא כ"ו באייר,
יסוד שביסוד להבין מיהי האישיות הזאת של רמח"ל, לא רק כדי שנתפעל מן האיש אלא כדי להבין איזה מקום משנתו ממלאה
בעולמנו הרוחני,
מה יש להפיק מן התורה הגדולה של האיש הגדול הזה.
אז קודם כל כמה פרטים ביבליוגרפיים.
רמח"ל
יליד פדובה
שבאיטליה
למשפחת לוצאטו, רבנו משה חיים, לוצאטו.
היה אדם מאוד כישרוני ומלומד.
בגיל 12 הוא כבר גמר לקרוא את כל הספרייה של דודו.
דודו היה אדם שהספרייה שלו כללה את כל מה שהיה ידוע אז בעולם,
בתורה, במדעים, בפילוסופיה ובספרות.
בסדר?
רמח"ל בגיל 12 כבר גמר לקרוא את כל זה, ומאז התחיל לכתוב.
מה יש לעשות? אחרי גיל 12 גמרת את הכול, אז מה עושים? כותבים.
האמת היא שאת ספרו הראשון הוא כתב בגיל מאוד מאוחר, הוא חיכה עד גיל 15 כדי לכתוב.
וזה היה עשרה פרקים שהם היו תמצית תורת הארי.
כן, זה מה שהוא התחיל לעשות.
והתגלה כאדם כישרוני ביותר,
והחל מגיל 17 נדמה לי,
התחיל כבר לקבל גילויים עליונים,
גילויים רוחניים כמין מלאך, אפשר לקרוא לזה, מגיד,
איזו תופעה רוחנית שבו הוא מקבל כמין הערות מן השמיים,
לא סתם הערות מיסטיות ללא תוכן,
אלא הערות מיסטיות עם תוכן, דהיינו ספרים שלמים מוכתבים לו מן השמיים,
פירושים על קהלת ואיזה מין זוהר שני שהוא כותב וכדומה, כל מיני דברים כאלה.
וגם הוא התחיל לאסוף מסביבו חוג של תלמידים.
רבו של רמח"ל היה רבי ישעיהו,
רבי ישעיה בסן.
רבי ישעיה בסן
היה תלמידו של רבי בנימין הכהן,
שהיה תלמידו של רבנו משה זקוט.
רבנו משה זקוט נקרא רמז, מגדולי פרשני התורה של הארי.
הרמז עצמו היה תלמידו של רבי בנימין הלוי,
שהיה מתלמידי הארי, רבנו יצחק לורי אשכנזי, כך שושלת גם של רב ותלמיד עד הרמח"ל.
והדבר, ההתגלות המיוחדת שהייתה לרמח"ל, נשמרה בסוד.
נשמרה בסוד בחוג התלמידים שלו, עד שאחד התלמידים כל כך התלהב מזה שרבו הוא כזה גדול,
שהוא התחיל לדבר על זה.
ומאז שהוא התחיל לדבר על זה, היו לרמח"ל צרות.
בסדר?
עד כאן ברור?
בסדר, כן.
אפשר לעזור על השם של הרב לפני ארץ?
אה, מי היה תלמיד האר"י?
רבי בנימין הלוי, אחד מגורי האר"י,
שהיה רבו של הרמז, רבי משה זקוט, שהיה רבו של רבי בנימין הכהן,
שהיה רבו של רבי ישעיהו בסן,
שהיה רבו של רמח"ל.
בסדר?
רמח"ל היה רבו של רבי משה דוד ואלי.
בסדר? יש לנו ספרים רבים על התנ"ך בדרך הקבלה, שנכתבו על ידי רבי משה דוד ואלי.
כן.
באיזה תקופה בהיסטוריה הרמח"ל חי?
באיזה תקופה חי הרמח"ל? הרמח"ל חי במחצית הראשונה של המאה ה-18.
בסדר?
והוא חי הרבה זמן, יחסית, 42 שנה, משהו כזה,
שזה הרבה מאוד ביחס ליצירה שלו. הוא כתב משהו כמו 85 ספרים,
אז בן גיל, והוא התחיל מאוחר, אמרנו, גיל 15. אז סך הכל,
אפשר לומר שהוא חי חיים ארוכים מאוד בשביל הכתיבה הזאת.
אם הוא היה חי 80 שנה תר, אז רק כמה ספרים הוא היה כותב.
הוא, כן, בבקשה. מי היה רבו של האר"י?
מי היה רבו של האר"י?
זאת שאלה מאוד יפה, אבל מה זה קשור לנושא שלנו? כי הרב דיבר על כל ה... נכון, אבל זה לא הנושא של השיעור. השיעור איננו על האר"י,
אנחנו לומדים על הרמח"ל.
ולכן, אם כל החשק שלי לענות על שאלתך היקרה והחשובה,
לא אוכל להיענות.
כן, עכשיו, בואו נחזור אם כן לרמח"ל.
רמח"ל, כפי שאמרנו, חי במחצית הראשונה של המאה ה-18.
התחיל את החיים שלו, כפי שאמרנו, באיטליה, בפדובה,
ומאז שתלמידו פרסם, תלמידו היה רבי יקותיאל גורדון מווילנה.
היה לו תלמיד אשכנזי אחד,
והוא זה שהתחיל לפרסם את דברי רמח"ל,
וזה גרם לרדיפה של רמח"ל.
צריך לזכור שבאותם הימים זה קצת אחרי זמנו של שבתאי צבי,
המשיח השקר, שם רשעי מרקע,
והשיטות של
שבתאי צבי עדיין פועלות בעולם, ויש אפילו אנשים שממשיכים להאמין
בשיטתו ובמשיחיותו של שבתאי צבי באותם הימים,
ולכן כל פעם שראו תופעה רוחנית גבוהה ועוצמתית,
חששו שמא יש פה המשך של השבתאות.
במיוחד שבאותם הזמנים רדפו כל שריד של שבתאות, ולכן חיפשו בזכוכית מגדלת, בכתבים של כל אדם,
האם הוא לא בסתר מאמין בשבתאי צבי,
וגם מצאו את זה אצל רמח"ל.
למשל, האמת היא שאצל רמח"ל היו סיבות לחשוב. מדוע?
רמח"ל, בין היתר, השתמש במה שנקרא ייחודים.
מה זה ייחודים?
ייחודים זה מחשבות
או כוונות, אם תרצו.
אצל חכמי הקבלה יש חלק גדול מהלימוד שהוא לימוד הכוונות,
המחשבות, הייחודים.
והמקורות של זה בעיקר נמצאים בתורת הארי,
והסתובבו כל מיני ייחודים שמקורם היה גם אצל תלמידי שבתי צבי,
ביניהם של נתן העזתי. נתן העזתי היה תלמידו העיקרי,
העיקרי, הייתי אומר, המבשר
של שבתאי צבי,
וראו,
פתאום מצאו שרמח"ל משתמש בייחודים שלו, בייחודים של נתן העזתי.
אם כן, האשימו אותו בשבתאות.
כתב רמח"ל במכתב,
אחד ממכתביו שהוא כתב לרבו, רבי ישעיה בשן, הוא מסביר לו למה הוא עושה את זה.
הוא אומר, ולעניין מה שהשתמשתי בייחודים של,
אתם יודעים איך הוא קורא לו?
של רבי נתן,
הרי שתוכו אכלתי וקליפתו זרקתי.
טוב, זה צריך להיות אדם בשיעור קומה של רמח"ל,
כדי להשתמש בדברים שעברו דרך כלי טמא כל כך
כמו נתן העזתי, אף על פי כן רמח"ל לא נרתע מהדבר הזה.
מעניין מאוד שבמסגרת כתיבת הספרים שלו,
אז רמח"ל כתב ספר קטן וחשוב מאוד בשם
קנאת השם צבאות.
מכירים את הספר?
ספר חמוד, משהו.
קנאת השם צבאות.
מה זה הספר הזה?
זה ספר שלוקח את כל המקורות שכתבו, שהשתמשו בהם תלמידי שבתאי צבי,
כדי להצדיק את שיטתם,
ואז רמח"ל מפרש אותם באופן טהור.
למשל,
אבל יש הרבה, הרי אולי לא כולם יודעים פה, מה הייתה שיטתם של השבתאים. השבתאים אמרו
שבתוך הקליפות, דהיינו כוחות הטומאה,
יש ניצוצות של קדושה, נכון?
יש קדושה שמעורבת בתוך הטומאה.
ומאחר וזה כך הגאולה מתעכבת,
כי צריך לגאול גם את הניצוצות שבתוך הקליפה.
ולכן הדרך
לגאול אותם זה לעשות הרבה עבירות.
ואם אפשר, עבירות חמורות במיוחד,
במיוחד בתחום האריות,
ועל ידי כך הצדיק מתכוון להעלות משם את הניצוץ ולהחזיר אותו אל הקודש ולהביא בכך את הגאולה.
אתם מבינים, אגב, שזה מנוגד להלכה בצורה קיצונית, נכון?
כן, כמובן.
אבל שבתאי צבי היה אדם מאוד כריזמטי והוא הביא מקורות לכאורה מהזוהר לדברים האלה.
אז מה עשה רמח"ל?
לקח את כל המקורות
שהשבתאים השתמשו בהם,
בין בתנ"ך, בין במדרשים, בין בזוהר,
בין בכל מקור ומקור,
והוא הסביר איך צריך לקרוא את המקורות האלה.
ספר נגד השבתאות.
מה המסקנה של האקדמיה בנושא הזה?
מה באוניברסיטה אומרים על זה?
מכאן שהיה רמח"ל שבתאי מתון.
אתם רואים את ההיגיון?
זאת אומרת, הוא כותב נגד השבתאות.
מכאן שהוא שבתאי.
טוב, בסדר. הוא רוצה רק לחפות על מה שהוא... וכו' וכו'.
אבל למה הוא קרא לספר ככה?
קנאת השם צבאות?
למה? זה לא שם יפה?
זה לא שם יפה?
אם אני אבין, הוא לא יגיד לי רמח"ל. מה, זה שם יפה, לא? קנאת השם צבאות,
שהוא מקנא לשם השם.
מה? למה צבאות?
למה צבאות? הוא לא קרא לזה צבאות. צבאות. צבאות, כן. בגלל שזה ספר לוחמני של לוחם, צבא.
נכון?
לא, אני משקר. לא, אני לא יודע שזה משקר.
ברור. טוב,
אני עניתי לך, ואתה שואל אותי אם זה נכון, מה שאני אומר. התשובה היא שמה שאני אומר זה לא נכון.
אתה נהיה לי כמו באקדמיה.
הוא אומר משהו כי הוא חושב הפוך.
טוב.
בקיצור, רמח"ל, כפי שאמרנו, נחשד ורדפו אותו, עשו לו צרות
במיוחד שני רבנים
האחד רבנו משה חגיז,
השני רבי יעקב עמדן
שניהם ככה רדפו אותו, חבל על הזמן
אבל הוא בשלו היה, גם רבני ונציה,
ונציה זה משהו כמו 100 קילומטר מפדובה, 150 קילומטר מפדובה,
גם הם התחילו לעשות לו בעיות,
עונה, ידעו נא שאיני משועבד להם כלל, אני מפדובה ולא מוונציה.
כל זה צריך לדעת שמדובר על בחור בן 19-20, כן?
וזה הנקודה.
שכל הזמן כותב ספרים,
ועשו לו מספיק צרות כך שהוא החליט ביום אחד שהוא עוזב את איטליה.
אני רוצה להזכיר רק שהייתה לו ישיבה.
בפדובה הייתה לו ישיבה,
והיה מה שנקרא תקנות הישיבה.
מה זה תקנות הישיבה? יש כמה דברים שכל תלמיד שמגיע לישיבה מתחייב לעשות.
אחד הדברים היה, למשל, שלא יעברו,
לא תעבור שעה אחת ביום בלי שיהיה לפחות אדם אחד
בבית המדרש שלומד את ספר הזוהר.
בסדר, אז עשו את זה.
באמת היו משמרות.
24 שעות ביממה, יש תמיד מישהו שלומד את הזוהר.
זה נגיד עוד מהתנאים הקלים.
תנאי אחר, גם כן יחסית קל,
כל פעם שאדם כועס אומרים לו תנו כבוד לשם אלוהי ישראל והוא חייב להפסיק לכעוס.
חייב.
ג' זה תנאי אחר, אולי קצת יותר קשה,
שכל אדם מתחייב שכל מה שהוא לומד בישיבה
לא ישמש חס וחלילה
לתיקון נשמתו
אלא רק לתיקון השכינה וכנסת ישראל.
צריך להיות אידיאליסטי מוחלט.
האמת היא שבאו אל הישיבה שלו המונים, היו לו שישה תלמידים.
באיזשהו שלב הישיבה גדלה מאוד והיו עשרה תלמידים.
בסדר?
אני אציין, אגב,
במה עסקו התלמידים האלה?
הם למדו תורה,
אבל חוץ מזה הם עשו עוד דברים בחיים שלהם.
הם היו,
אבל אסור לגלות את זה,
אני מבקש מכל מי ששומע את זה לא לגלות את זה הלאה, וגם לא מהגולשים.
הם היו סטודנטים לרפואה באוניברסיטה של פדובה.
כן?
כי צריך הרי להתפרנס ממשהו.
אז רפואה זה מקצוע טוב.
אז הם היו תלמידים באוניברסיטה ללימוד הרפואה. אלה המקובלים הגדולים שהיו מסביב לרמח"ל.
זה כבר איזו אווירה קצת שונה ממה שאנחנו מכירים.
עכשיו, אולי רק הערה נוספת. איך רמח"ל היה לבוש?
קודם כל, צריך לזכור דבר מאוד מעניין, לא היה לו זקן.
היה מגולח.
ב. הוא היה לבוש כמו האצילים האיטלקים של אותם הימים, עם בגדי תחרה,
משי וכדומה.
כלומר, הייתם פוגשים אותו, הייתם פוגשים באיזה אציל צעיר איטלקי,
מלומד בחוכמות וכו'.
וזה גם מספיק כדי להרגיז עוד הרבה אנשים.
אם כי צריך לזכור ששיטתם של מקובלי איטליה
הייתה שבחוץ לארץ אין לגדל זקן, לפי הקבלה,
בניגוד למה שמקובל ברוב המקומות,
וזאת הייתה שיטתם.
עכשיו, רמח"ל, כיוון שזה,
אולי יש פה איזה הר,
יש להוסיף שרמח"ל אשכנזי ומשפחתו מגרמניה,
את עץ משפחתו לאו ציס ניתן לראות באנציקלופדיה העברית.
התפלל נוסח אשכנז ויש צילומים של מחזורו, רדלהיים, עם הערותיו,
היה שליח ציבור בבית כנסת נוסח אשכנז בפרדובה.
זה פשוט כל זה לא נכון.
כל מה שכתוב כאן לא נכון.
לא, זה פשוט, אני מכיר את התזה הזאת.
היא בנויה על כרעי תרנגולת.
זה לא נכון. רמח"ל היה ממשפחה שמקורה בספרד.
לא שאני בא להילחם פה ביד ספרדים ואשכנזים, אבל צריך בכל זאת דיוק מדעי.
ובנושא הזה דיברתי רבות על כל התיאוריות האלה עם ידידי היקר, הרב מרדכי שריקי, ראש מכון רמח"ל בירושלים.
בסדר?
זה שהוא התפלל בנוסח אשכנז ביום הכיפורים,
זה נכון,
בגלל שהוא רצה להתפלל עם כוונות הכליר,
עם הפיוטים של הכליר.
ולכן ההערות שלו על המחזור הן על מחזור רדלהיים, זה נכון.
זה נכון.
אז זה שהוא עשה את זה יום אחד בשנה,
זה לא הופך אותו לאשכנזי. אני גם רוצה לציין, אם כבר,
שרבו ישעיהו בסן בא אליו בטענות על זה שהוא
הוא לימד תלמיד אחד אשכנזי.
הוא אומר, למה לימדת אשכנזי? ככה הוא אומר לו.
אם רמח"ל עצמו היה אשכנזי, ודאי שטענה כזאת לא הייתה מושמעת על ידי רבו.
בסדר?
טוב, עכשיו, למה הוא התנגד לזה שהוא ילמד תלמיד אשכנזי? זה סיפור אחר.
אני לא רוצה להיכנס לפרטים, שם יש דברים די מדהימים במכתב הזה. מי שמעוניין יראה בהתכתבות של רמח"ל עם רבו.
זה נמצא, אפשר למצוא את הספרים האלה.
עכשיו,
כיוון שבלבלו את המוח הרבה לרמח"ל, מסכן, היה צריך לברוח.
ברח מאיטליה. מה זה ברח?
החליט שהוא לא רוצה יותר לריב,
אבל עשו לו תרגיל. בפרנקפורט,
כשהוא הגיע, עבר, נסע להולנד,
בדרך בפרנקפורט
תפס אותו הבית דין.
אמר לו, אנחנו משביעים אותך, מחייבים אותך לחתום על מסמך
שבו אתה מסכים לשני דברים. א', תפסיק ללמד קבלה,
ותפסיק לכתוב ספרים של קבלה,
ומה שספרי הקבלה שפרסמת עד עכשיו, טסים בקופסת ברזל וקוברים אותה בפרנקפורט.
רמח"ל חתם.
חתם, הקופסה הזאת עד עצם היום הזה נמצאת בפרנקפורט,
בתוך האדמה.
אז זה עכשיו תרגיל, תלכו, תחפשו.
זה בגרמניה.
רק מה, לפני שהוא קבר את הכתבים, התלמידים העתיקו את כל מה שהוא קבר,
ואז יש לנו, ברוך השם, היום חלק מהדברים שהיו שם, בכל זאת הגיעו לידינו.
אבל חלק כן עבד?
חלק כן עבד, כן.
דבר נוסף,
הוא המשיך לכתוב ספרים,
אבל אז הוא לא כתב אותם בסגנון של קבלן, הוא כתב את אותם הדברים במילים אחרות.
הגיע להמבורג,
לעיר המבורג, ושם
הוא הגיע,
ישב בבית המדרש של רבי יונתן אייבשיץ. עכשיו צריך לדעת, רבי יונתן אייבשיץ
היה יהודי גדול, ענק, מגדולי ישראל,
שגם אותו חשדו בשבתאות.
ורבי יעקב עמדין רדף אותו עד חורמה.
מגיע רמח"ל, בחור צעיר,
כפי שאמרנו, נראה לבוש כמו צעיר איטלקי, מגיע לישיבה של ראש הישיבה הזקן,
רבי יונתן אייבשיץ.
הוא מגיע לפתח בית המדרש,
ואז רבי יונתן מזהה שזה רמח"ל.
עוזב את התלמידים,
רץ אליו וצועק, לוצתו,
סוף סוף באתר, בוא נברח מפה ביחד.
אומרים שבאותו יום הגיע לשם תלמיד חכם גדול, לאותה ישיבה,
והוא רצה לרשום את הבן שלו לישיבה של רבי נתנאי בשיץ. כשהוא ראה את זה, הוא החליט שהוא לא ירשום את הבן שלו שם.
כן, בכל זאת.
מה שלא יהיה, רמח"ל הגיע לאמסטרדם.
באמסטרדם הוא כתב ספר,
והוא כתב הרבה ספרים,
שם הוא התפרנס,
מליטוש זכוכית והוא נתן שיעורים,
שיעורים כדי להתפרנס, אבל אסור להתפרנס מתורה, אז הוא נתן שיעורים ברטוריקה ובלוגיקה
כדי להתפרנס.
הוא גם כתב ספר אחד בלוגיקה, נקרא ספר ההיגיון, שהוא תמצית כל תורת הלוגיקה עד ימיו.
הוא גם כתב ספר המליצה, שהוא תמצית כל הידיעות ברטוריקה
בצורה תמציתית.
הוא גם כתב באותה הזדמנות ספר על דקדוק.
יש ספר דקדוק של רמח"ל, תמ"צ, פתח, הכול, בסדר?
הוא גם כתב, זה היה כבר אחד הספרים המאוחרים שלו,
ספר בשם מסילת ישרים.
מסילת ישרים.
הוא היה כבר בן 27 כשהוא כתב אותו.
זה גם באמסלדם?
זה באמסלדם. באמסלדם הוא כתב את הספר מסילת ישרים.
ספר שעשה הרבה רעש, אגב.
אפילו גדול המתנגדים שלו, רבי יעקב עמדינם, קרא את הספר ואמר, שם אין שום בעיות.
טוב, תודה, בסדר?
ואומרים שכאשר הגאון מווילנה קיבל את הספר,
הוא אמר שהוא היה מוכן ללכת ברגל כדי לפגוש את המחבר.
מה, ספר מסיעת ישרים?
זה ספר נפלא,
זה ספר שהוא תמצית המוסר של היהדות,
המכוון להשבת רוח הקודש לאומה.
בסדר?
כן.
כן. נכון שהדורמי בן אגב אמר שאין מילה אחת מיותרת?
יכול להיות, אני לא יודע.
אבל גם הרמח"ל אמר שאין שם מילה מיותרת.
עכשיו,
קצת בכל זאת,
עוד כמה דברים על ספרים שכתב רמח"ל.
הוא כתב ספרים שלא אוהבים לדבר עליהם.
למשל, הצגות תיאטרון.
יש כמה הצגות תיאטרון יפות מאוד שנכתבו על ידי רמח"ל בעברית,
ומטרתו הייתה להביע בסגנון של ההצגות האלה
סתרי תורה.
עכשיו, איך אני יודע את זה? רמח"ל בעצמו כותב את זה.
הוא כותב בהקדמה למחזות שלו, מאיפה זה לקוח בזוהר, מה שהוא אומר, ואת זה הוא מעביר בצורה של הצגת תיאטרון.
יש לו לישארים תהילה ומעשה שמשון ומגדל עוז.
באקדמיה, לא אוהבים את זה, אומרים שלא,
רמח"ל היה איש חול,
ולכן הוא כתב מחזות תיאטרון.
למרות שרמח"ל בעצמו כותב שזה כדי לגלות את הסוד.
הוא גם כתב ספר שירים, יש שירים של רמח"ל, יצאו בהוצאת מוסד ביאליק, מאוד מעניין.
שירים מאוד יפים, כי אלו באמת כישרון. הוא גם כתב ספר על איך לכתוב שירים,
נקרא "לשון לימודים".
ספר איך לכתוב שירים, מלמד את זה.
וגם הוא כתב ספר על התלמוד, גמרא.
מה זאת אומרת הוא כתב שיטתי על הגמרא? הוא לא כתב פירוש שיטתי על הגמרא, הוא פשוט כתב איך ללמוד גמרא.
יש לו ספר הנקרא "דרך תבונות",
שבו הוא כולל את כל צורות הלימוד, כל צורות הדיון שבתלמוד. זה ספר קטן, קשה מאוד ללימוד, כי הוא כולל הכול.
זה פשוט הגאונות שלו,
בצורה שיטתית, סיסטמטית, מה זה קושייה,
מה זה תירוץ,
מה זה אמורה,
מה זה תנא,
וכל תבניות הסוגיה נמצאות בספר הזה.
כן.
נראית לו הספרים האלה היום, לפחות באזור הזה, לא כל כך נפוצים.
מה הסיבה לזה ש... מדוע הספרים האלה לא נפוצים היום?
מסיבה פשוטה,
כי אנחנו פחדנים.
הלאה.
בנוסף לכך,
רמח"ל כתב ספרים חשובים בסוגיות יסוד באמונה.
ספר דרך השם,
שהוא כמין תמצית של כל תורת היהדות לשיטתו.
ספר דעת תבונות על שאלת צדיק ורע לו,
ורשע וטוב לו,
וגם ספרים,
הספר על מהות ההגדה, כן, מאמר ההגדות,
ויש לו מאמר העיקרים על עיקרי האמונה,
ומאמר החוכמה על יסודות תורת הקבלה,
וגם ספר, הספר העיקרי שלו בקבלה,
הלא הוא כלך פתחי חוכמה.
138 פרקים שנקרא כלך פתחי חוכמה, שהוא אחד מהספרים העמוקים שנכתבו בפרשנות שיטתית של תורת האר"י ז"ל.
בסדר?
זה הדבר מאוד מעניין,
והוא שבעצם מרמח"ל מתחילות בעם ישראל שלוש תנועות שונות לגמרי.
התנועה האחת
היא תנועת המוסר של רבי ישראל סלנטר בליטא,
שלקח באופן מרכזי,
כספר מרכזי לשיטתה,
את ספר מסיעת ישרים,
וחידשה את כל תנועת המוסר בליטא של המאה ה-19 וה-20.
בנוסף לכך, תורת החסידות של תלמידי הבעל שם טוב הם אלה שדאגו להדפיס את ספרי הקבלה של רמח"ל,
ושימשו כיסוד להרבה מאוד דברים בתורתו של הבעל שם טוב ושל הבאים אחריו.
תנועה שלישית, ההשכלה.
המשכילים במזרח אירופה דיברו על התחדשות תרבותית וספרותית ולקחו לעצמם את כתבי רמח"ל בתיאטרון ושירה כיסוד ההתפתחות של ההשכלה.
מעניין, אם אתם רואים בספרים על תולדות הספרות היהודית החדשה,
העברית החדשה, אז אתם רואים שבפרקים הראשונים מדברים על רמח"ל ומזכירים בדרך אגב שהוא גם היה מקובל.
טוב, בקיצור נחזור ל... אבל מה זה אומר?
שאצל רמח"ל שלושת הדברים האלה היו מחוברים ביחד:
הסוד,
השיר והמוסר.
זה שלושה דברים שאי אפשר לאחד בלי השני.
המוסר מפגיש את האדם עם הסוד, מפגיש אותו עם האסתטיקה.
יש איזה מין הדדיות משולשת של שלושת הדברים האלה.
לא היה תנוע עם בעל חובות הלבבות?
זה דומה קצת לתנועה של בעל חובות הלבבות, נכון.
שבעל חובות הלבבות היה סוג של מקובל, לא בדיוק, אבל משהו דומה לזה.
תלמיד שלך. מה? תלמיד. מה תלמיד?
מה? יש קרבה, נגיד, יש קרבה בין חובות הלבבות לבין המקובלים,
יש כמובן מוסר ויש שם גם אסתטיקה
וגם פילוסופיה, אגב, כן?
עכשיו,
אני רוצה לציין שרמח"ל, אם כן נחזור קצת לתולדותיו,
טוב, עוד פעם הוא אומר: משפחת לאוטסיס מוצאה מגרמניה, מעיירה לאוטסיס. יש למחוק, אם כך, את הדיאגרמה המפורטת באנציקלופדיה העברית.
מה אני יכול לעשות?
זה ויכוח, מלומדים. בינתיים לא השתכנעתי שהשיטה האומרת שרמח"ל מוצא הוא משפחה אשכנזית, זה נכון, מה אני אעשה?
כן.
לא אכפת לי שיהיה אשכנזי, אבל השאלה היא אם זו אמת היסטורית או לא.
כן, בבקשה.
כי יש גם עיר בשם לוזצה בספרד, אם שמעת על זה. אז לוטסאטו מלוטסאטה זה דווקא די סביר.
אה, מה נהיה סביר?
אבל מה זה משנה, דחיל קוראים.
עכשיו, לגופו של עניין.
רמח"ל, אם כן, מגיע לאמסטרדם,
שם דווקא איכשהו נותנים לו שקט,
אבל בכל זאת יש לו השתוקקות גדולה לרוח הקודש,
ולזה שהוא יוכל לעסוק בקבלה בלי מפריע,
ויש לו השתתפות גדולה לארץ ישראל, ולכן הוא מחליט לנסוע לארץ ישראל.
מגיע עם משפחתו, אשתו וילדיו, לעכו.
מעכו עובר לצפת.
מצפת לטבריה.
ושם הוא מת במגפה,
הוא וכל משפחתו.
הוא קבור עד היום ליד הקבר של רבי עקיבא בטבריה,
ויש טוענים שהוא קבור בעכו בכפר יאסיף,
שם בבית הקברות של כפר יאסיף,
אבל כנראה שהאמת היא שהקבר האמיתי זה של טבריה ולא זה של עכו.
מה?
אפשר לפרט?
מה אפשר לפרט? כאילו, למה רצינו את ה... פשוט, כי בכפר יאסיף יש המון קברים מדומים.
כן, זה יותר הגיוני?
כן, אחרי שהוא עבר מצפת לטבריה, מה יש לו?
זה למה שיחזור לעכו?
איזה מקור? מקור זה בפדובה.
לא עובד ככה.
כן, עכשיו,
זאת אומרת שהוא היה פה איזה שנה,
שנה וחצי היה פה בארץ ישראל ומת במגפה.
חבל.
עכשיו,
אני רוצה קצת, אחרי כל ההקדמות האלה,
לספרותיות בסופו של דבר,
ולא אמרתי את כל הספרים שהוא כתב, הוא גם כתב שבעים תיקונים, הוא כתב את הכתוב תפילות.
בקיצור, אפשר למעלה מדף שלם רק בכתבים של רמח"ל.
אני רק רוצה פה להביא כמה יסודות של שיטתו.
קודם כל,
יש עיקרון בסיסי אצלו בדבר סיבת בריאת העולם.
שאלה שהעסיקה אותו.
מפני מה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
אומר רמח"ל שהיסוד של הבריאה הוא יסוד מוסרי.
יסוד מוסרי.
כלומר, הקדוש ברוך הוא הוא טוב.
מדרכו של הטוב,
להיטיב.
הוא טוב,
אז הוא רוצה להיטיב, איך אפשר להיטיב, למי להיטיב?
לכן הוא ברא, כדי להיטיב.
זאת הפרשנות הראשונה בכתבי רמח"ל,
אחר כך הוא עבר לפרשנות מעמיקה יותר ויש ויכוח בין המלומדים האם רמח"ל חזר בו מן הפירוש הראשון או שמא הוא גילה עומק יותר גדול.
הפירוש השני, אני עוד מעט אגיע אליו, בינתיים אני רוצה להתמקד בפירוש הראשון.
מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם?
אומר רמח"ל כי הוא טוב והוא רוצה להיטיב.
ומה היא ההטבה היותר גדולה שיכולה להינתן?
ההטבה היותר גדולה שיכולה להינתן זה שמקבל ההטבה יהיה בעצמו היצרן של ההטבה שלו.
לא, להיות הוא הזוכה, כלומר לקבל בזכות ולא בחסד.
זה מה שנקרא אצלו המושג של נהמה דכיסופה,
לחם של בושה.
כלומר אם אדם מקבל
אוכל בחינם,
הוא איננו יכול להסתכל בפנים של מי שנתן לו את המאכל.
לעומת זה, אם הוא עמל כדי לקבל את המאכל,
אז יש לו שמחה יתרה, כי זה הוא בעל הטוב.
כן? הוא בעל ההטבה.
ולכן הקדוש ברוך הוא העניק לנברא כוח מיוחד של הבחירה החופשית.
אז מלכתחילה.
מה? מלכתחילה, הקדוש ברוך הוא לא הברע את האדם עם בושה.
לא הברע את האדמה עם בושה, נכון.
זו טענה יפה.
אבל אם הקדוש ברוך הוא הברע את האדם ללא,
בלי שיש לאדם הרגשת בושה,
אומר, יכול להיות שהאדם ירגיש יותר טוב, אבל זאת הטבה פחות אמיתית באופן אמיתי,
בגלל שלברוא פירושו לתת מציאות לזולת.
ואם הנברא כל הזמן מקבל את שפח היותו מן הבורא, בעצם אין לו קיום,
הוא לא זולת.
זה כמו העובר בתוך בטן אימו.
העובר ברחם אימו,
אין לו קיום, הוא חלק מאימו,
כי הוא כל כך מקבל, שבעצם הוא לא קיים.
מתי האדם מתחיל להיות קיים?
ברגע שהוא נושם את הנשימה העצמונית הראשונה שלו.
כשהוא עושה,
מכיר?
הצעקה הזאת, כשהתינוק יוצא, זה נשימה,
נשימה ראשונה.
שבא לבטא את זה שלראשונה הוא עושה משהו מכוח עצמו,
ואז יש לו קיום.
אז זה הרבה יותר עמוק מאשר הבושה.
כלומר, יכול להיות שיש אדם שמקבל בלי בושה.
אז זה חבל, הוא אפילו לא אדם.
הוא אפילו לא נברא.
הוא סוג של עובר.
והתלמוד אומר, עובר ירך עמו הוא. הוא חלק מאימא שלו.
בסדר? לכן, אם אדם מוכר שפחה מעוברת,
אז גם העובר נמכר יחד עימה.
לעומת זה, שפחה שעכשיו ילדה, אם הוא מוכר אותה, העובר לא נמכר.
נכון? זה כל ההבדל.
לכן הקדוש ברוך הוא העניק לנברא כוח נוסף שהוא של הבחירה החופשית,
שאדם יכול לבחור בין הטוב לבין הרע,
ומכוח זה כשהוא זוכה הוא קונה את זכות קיומו.
לפי זה אומר רמח"ל,
ההיסטוריה של האדם מתחלקת לשתי תקופות,
זמן העמל וזמן השכר.
זמן העמל זה ההיסטוריה,
זמן השכר זה אחרי ההיסטוריה.
ויש הרבה גלגולים בדבר הזה.
על כל פנים, זה עיקרון יסוד במשנתו של רמח"ל.
אבל, כפי שאמרנו,
אם זאת הסיבה של בריאת העולם, אפשר להקשוט על זה קושייה.
מה,
הקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב בגלל שהוא טוב?
אם כן, הטלת הכרחיות באלוהות.
זה אומר שהקדוש ברוך הוא מוכרח להיטיב.
לא מתאים להגיד על אלוהים מוכרח, נכון?
שאלה טובה, מה קרה? לא נכון השאלה הזאת?
שאלה טובה, נכון?
אומר רמח"ל,
לא, זה שמדרך הטוב להיטיב
זה בגלל שהקדוש ברוך הוא רצה שיהיה מדרך הטוב להיטיב.
אבל יכול להיות שהטוב מצד עצמו,
אין דרכו להיטיב, אבל רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה מדרך הטוב להיטיב, ולכן היה הכרח לברוא את העולם משעה שהייתה ההחלטה הזאת שיהיה מדרך הטוב להיטיב.
אבל אז חוזרת השאלה,
שוב,
אז למה רצה שיהיה מדרך הטוב להיטיב? סימן שיש לו כוונה נסתרת פנימית יותר בתוך הבריאה שלו.
אומר עמך, כוונת הבורא, כן,
היא לגלות ייחודו.
מה זה לגלות ייחודו?
שהוא יחיד.
לא.
אלא הכוונה שרק רצונו הוא הנמצא.
עכשיו, זה דבר מעניין.
אם זה כך,
מתי מתגלה קילוסו של מלך?
האם כאשר נאמניו מקבלים מלכותו או כאשר מתנגדיו מקבלים מלכותו?
מתנגדיו.
מתנגדיו. לכן, אם יש מגמה של גילוי הייחוד,
צריך גם לייצר מתנגדים.
נכון?
ולכן נתן הקדוש ברוך הוא מקום לרע.
ולא רק לרע, אלא לשליטת הרע.
ואז זה פותח פתח בהבנת הסבל האנושי.
יש סבל אדיר בעולם,
אה, יש פה שאלה.
איך הרב יודע מה השם רוצה בכלל?
שאלה יפה.
אתם רוצים תשובה?
הוא אמר לנו.
פשוט מאוד.
נכון. כלומר,
איך אני יודע מה השם רוצה? כי הוא אמר לנו.
פשוט מאוד. הכל כתוב. לא הכל כתוב, אבל הוא שם אמר. ברור.
אבל הוא אמר.
ברור. זה כמו שלמשל ישעיהו ליבוביץ' שהייתה לו קושייה
על אלה שמדברים על זה שמדינת ישראל זה הגאולה.
אז הוא היה אומר,
איך הם יודעים מה שיש מאחורי הפרגוד?
כן, ככה הוא היה אומר.
מי שהכיר, הכרת אותו?
ישי אולי בוביץ'. כן, אי אפשר להכיר את כולו. לא משנה. אז הוא היה אומר, איך הם יודעים את המחשבות של הקדוש ברוך הוא וזה וזה.
אז אחד הרבנים ענה לו בעיתון, הוא אמר, כן, אנחנו יודעים את המחשבות של הקדוש ברוך הוא, בגלל שהוא אמר לנו אותן.
מה אפשר לעשות?
בשביל זה הוא שלח לנו את הנביאים ואת החכמים ואת חכמי הסוד. לכן הם הגיבו לנו, כן?
מה אפשר לעשות? או שנאמר שהתנ״ך הוא ספר מיותר,
ללא כל כוונה, כן?
ברור. אז לכן, איך הרב יודע מה שהם רוצים בכלל? אז אנחנו יודעים, כי הוא גם יודע.
אז אם כן, אנחנו נחזור לשיטת הייחוד. מה אתה אומר?
אפשר לחזור על העובד היותר פנימי. העובד היותר פנימי, שהקדוש ברוך הוא רצה לגלות את ייחודו.
דהיינו שאין דבר מבלעדי רצונו.
ואז זו פעולה מאוד מאוד מסובכת שהיא בנויה על פרמטרים שונים ממה שאנחנו רגילים. אני אסביר.
בספרו דעת תבונות אומר רמח"ל שיש לקדוש ברוך הוא שתי הנהגות בעולמו.
ההנהגה האחת נקראת הנהגת המשפט.
הנהגת המשפט זה מה שהדתיים מאוד אוהבים.
אם בחוקותיי תלכו, יהיה טוב,
אם בחוקותיי לא תלכו, יהיה רע.
זה מה שנקרא חוזה מוסרי, על יסוד הטוב והרע.
אפשר לקרוא לזה דין, אם הוא רוצה.
כלומר, המטרה היא, הקדוש ברוך הוא בנה איזה חוזה.
אתה משלם, אתה בסדר. לא משלם, תהיה הוצאה לפועל. זהו.
זה נקרא הנהגת המשפט.
אבל, אומר רמח"ל, יש הנהגה אחרת בעולם, היא הנהגת הייחוד.
הנהגת הייחוד פועלת על פי כללים שונים לגמרי,
ולפי הצרכים של הנהגת הייחוד לפעמים צריך דווקא שהרשעים יצליחו.
ושהצדיקים יסבלו,
או לפעמים צריך בכלל לוותר על הדין, כל מיני דברים אחרים לגמרי.
וזה מסביר לך מדוע העולם כל כך מבולגן מבחינה מוסרית. נראה שזה באמת לא בסדר.
ברור, אבל השאלה היא איזו הנהגה משועבדת לאיזו.
האם הנהגת הייחוד משועבדת להנהגת המשפט,
או הנהגת המשפט להנהגת הייחוד?
אומר עמח"ל בצורה ברורה: הנהגת המשפט משועבדת להנהגת הייחוד ולא להפך.
ולכן, לפעמים נראה לך שדברים נעשו בעולם שלא על פי זכות,
שלא על פי המשפט,
אבל זה באמת נכון, כי יש הנהגה יותר גדולה.
אני אביא לכם דוגמה פשוטה וקטנה.
אדם שעובד עבודה זרה, לפי ההלכה, מדינו.
סקילה.
שני אנשים שעבוד עבודה זרה,
מה עושים?
סוקלים שניים.
אלף?
סוקלים אלף.
ואם כל עם ישראל עובד עבודה זרה?
לא סוקלים אף אחד.
למה? כי זה היסטורית, הנהגת הייחוד, כי לא יהיה מי שיגלה ייחודו של הקדוש ברוך הוא בעולם.
כן.
כן, בבקשה, מה אתה רצית?
כן, אתה עם הכיפה.
רציתי לשאול את זה.
אם זה אומר, כמו שאומרים, אף אחד בישהו אינו הגון, זה אומר שבסופו של דבר, יכול להיות שבאמת לא יעשה משפט. נכון.
יכול להיות שלא יעשה משפט, אלא מה? אז מה עם הנהגת המשפט, שהקדוש ברוך הוא לא ותרן?
יעשה המשפט בבוא הזמן. זה כמו שהגמרא אומרת, למשל, למלך,
שאמר מי שיעשה דבר פלוני יזרקו עליו סלע, כזה.
פתאום התברך שהבן של המלך עשה את העבירה.
המלך אומר, מה אני אגיד שלא?
מה הוא עושה? מצווה לחתוך את הסלע הזה לחצץ.
וזורקים אחד אחד.
כן, מה אתה אומר?
אולי היה פה מישהו שרצה להגיד משהו? אה, טוב, בסדר.
ההטבה שנתן הקדוש ברוך הוא שהאדם יגיע לדרגה של משפיע על מנת להשפיע.
שזהו דרכו ומידתו של הקדוש ברוך הוא להעניק את מלוא טובו לאדם. מדוע נאמר "ותחסרו מעט מלואים", שדרכו של הבורא להשפיע על ללא גבולות?
טוב, אתה פה לוקח
את היסוד של הרמח"ל,
מפתח אותו דרך הפיתוח שפיתח אותו בעל הסולם,
ועל יסוד זה יש לך שאלה.
השאלה היא בהחלט במקום,
במקום, אבל היא תדרוש ממני פיתוח יותר מדי רחב של הרעיונות ולכן אתה תסלח לי ולא אענה.
שלום הרב, מה המאפיין המיוחד של הרמח"ל מול כל גדולי המקובלים שכתבו לו ואחריו?
הרמח"ל היה הראשון שעשה סדר בצורת האר"י.
כן, תורת האר"י הגיעה לידינו בצורה של בלאגן אטומי.
אי אפשר לדעת שום דבר, להבין שום דבר והיו ניסיונות מניסיונות שונים לעשות בזה סדר, לתת לזה היגיון, כללים וכולי.
הרמח"ל, אפשר לומר,
הוא הראשון שבצורה גאונית ורחבה מאוד עשה את זה.
והוא גם נתן כיוון מוסרי לכל המשנה הזאת. כן.
אז איזה סדר עשה בעל הסולם?
בעל הסולם זה מאוחר יותר.
כן, אבל גם יש לו... אתה יודע. נכון. אני חושב שזה על בסיס מה שהרמח"ל אמרת? כן, אפשר לומר שבמדידה רבה שיטת בעל הסולם היא המשך של שיטת רמח"ל.
הוא עונה על זה או שהוא נותן לזה פירוש חדש?
מה אני אמרתי?
טוב, הלאה.
עכשיו, כן.
באחד השיעורים אמרת שאין להגדיר את הקדוש ברוך הוא. נכון. כי הנוצרים אומרים ש... נו, אז מה? הטוב הוא אלוקים.
אז אם אנחנו אומרים שאלוקים הוא טוב, אנחנו מגדירים אותו. נכון. אם אנחנו אומרים שאלוהים הוא טוב ואנחנו בזה מגדירים אותו, אתה צודק. זה באמת הגשמה.
אם אנחנו נאמר שמידתו של הקדוש ברוך הוא לעשות את הטוב, אז זה כמו משהו אחר לגמרי.
בסדר?
ולכן אני אמרתי שההגדרה הראשונה מוכרחת לפנות את דרכה להסברה יותר פנימית.
שההסברה על דרך המשפט,
על דרך ההטבה, אפשר לומר,
מסתירה הנהגה יותר פנימית על דרך הייחוד.
הלאה.
יש עוד דבר חשוב שהרמח"ל עשה,
זה הניתוח של ההיסטוריה,
ההיסטוריוסופיה של הרמח"ל.
כיצד הוא מראה כיצד ההתפתחות ההיסטורית בנויה לגילוי הייחוד.
והוא משתמש בשביל זה במשל מעניין, משל האורלוגין.
משל האורלוגין.
מה זה אורלוגין?
שעון, שעון גדול, שעון קיר, ענק, שהיו עושים פעם.
ובאורלוגין יש הרבה גלגלים קטנים וגלגלים גדולים.
לפעמים יש גלגל שמסתובב כמה סיבובים עד שבסוף זה מתחיל להזיז שן אחת בגלגל יותר גדול.
ולפעמים אתה רואה שיש גלגל שמסתובב בכיוון ההפוך ואתה לא מבין למה,
עד שאתה מבין שהוא מסתובב בכיוון ההפוך כדי להפעיל גלגל אחר,
שהיא ילך בכיוון הישר.
לכן הוא אומר, כך גם ההיסטוריה,
היא בנויה מכונניות.
איך הוא אומר, והוא קורא לזה, על פי הפסוק ביוב,
והוא מסיבות מתהפך.
שיש גלגלים, מסיבות,
אבל הן לא תמיד פועלות בכיוון שאתה חושב,
לפעמים זה כיוון הפוך כדי להפעיל מערכות יותר כוללות,
ועל פי זה גם הוא מסביר כמין תורת אבולוציה.
כשם שלמשל מצאנו בעולמות,
שהעולמות ירדו ממדרגתם ונפלו ונשברו כדי לעלות בחזרה, תורת שבירת הכלים של הערים,
כך הם אחר כך צריכים לעלות בחזרה, וזה נעשה במהלך ההיסטוריה.
יש מי שכתב על זה מאמר, קרא לזה היסטוריה צורך גבוה.
כן, וזה משמש כיסוד למאמרים כמו למשל,
למהלך האידאות בישראל של הרב קוק,
או כמו כל המדור על תורת האבולוציה,
התעלות העולם שיש בספר אורות הקודש של הרב קוק בכרך השני.
אפשר לומר, אם כן, שהיסוד התיאורטי המטאפיזי של תורת האבולוציה נמצא אצל רמח"ל.
יש לו גם חלוקה מעניינת של ההיסטוריה לפי אלפים.
מה שמקובל בשם המדרשים זה שיש שבעת אלפים שנה של היסטוריה, נכון?
איך אומרת הגמרא?
שבעת אלפי שנה אבי עלמא,
וחד חרוב.
מה?
מה אמרתי? שבעה? לא. שיטא אלפי שנה הווה עלמא
וחד חרוב.
שהעולם ההיסטורי שבתוכו אנחנו נמצאים הוא מתקיים לאורך ששת אלפים שנה ויש אחר כך עוד אלף שנה של חורבן. מה המשמעות של חורבן? מסביר הרמב״ם, הכוונה בניין.
הכוונה חרבות המלחמות, אין יותר מלחמות.
ואז זה מות המשיח והכל נחמד.
רמח"ל מחלק את ההיסטוריה לעשרת אלפים שנה.
עכשיו, מה זה הסיפור הזה של עשרת אלפים שנה?
זה כמין שינוי היחסים בין הגוף לבין הנשמה.
אנחנו בעולם שבו הגוף מסתיר, מאפיל,
על הזוהר של הנשמה.
אבל ככל שהאלפים מתקדמים,
מערכת היחסים בין הגוף לנשמה משתנה עד שמגיעים
לאלף העשירי שבו יש התמזגות בין הגוף לבין הנשמה,
וזה מיישב את המחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן לגבי תחיית המתים.
כשהרמב"ם אמר בתחיית המתים,
אחרי תחיית המתים צריך למות כדי שלא יישאר הגוף.
רמב"ן אמר, מה פתאום, יישאר הגוף.
לפי רמח"ל אין שום מחלוקת, הגוף והנשמה מתאחדים.
שיטת הרב קוק היא המשך שיטת מי?
הרי הרב אמר שלכל דבריו יש מקור באריזל.
הרב אריה לוין אמר ששיטת הרב קוק כוללת את כל השיטות.
זה נכון.
הרב קוק הוא המשך של כל השיטות בבת אחת,
עם נתינת דגש מרכזי מאוד על שיטת רמח"ל.
הנה, פה הרב הנזיר,
תלמידו של הרב קוק בספרו כל הנבואה,
כותב כדברים האלה.
אומר כך
רמח"ל,
באחרית ימיו, בערך שנת תנ"ג,
עלה מאמסטרדם לארץ ישראל בעכו,
משם שלח איגרות לתלמידיו וכו' וכו',
ושם נקטף במגפה ביום כ"ו באייר תק"ז,
יש פה איזה טעות,
טוב לא משנה, טוב, כבן ארבעים הוא ובכל בני ביתו,
ועל זה הודיעו רבני טבריה באיגרת לגולה להודיע פטירתו של הרב.
ומה הם אמרו? בת קול יוצאת מטבריה מכרזת ואומרת עלי הרי מסבכי וני איכה ישבה בדד שמעו שמיים ואזינו ארץ כי הרב הכולל המקובל האלוהי רכב ישראל ופרשם אור שהיה בישראל
בוציא נא קדישא מרנא ורבנא כמו הר הר משה חיים לוצתו נפטר הוא וכל בני ביתו במגפה לפני ה'
בעיר עכו סמוך לטבריה ונקבר בטבריה אצל רבי עקיבא
וכולי וכולי
וכאן הוא כותב: "שלוש תנועות היו בעם ישראל בתקופה האחרונה: תנועת החסידות מיסודו של רבי ישראל בעל שם טוב, תנועת המוסר מיסודו של רבי ישראל מסלנט,
ולעומתן תנועות ההשכלה שהיו עוינות זו לזו.
וכולן שמו להם בראשן את רמח"ל.
תנועת החסידות אימצה לה את ספר קלח פטרי חוכמה.
תנועת המוסר שמה בראשה את ספר מסיעת ישרים.
בראש ספרות ההשכלה החדשה העמידו מחזותיו המשאליים של רמח"ל.
וכולי.
בספר דעת תבונות הניח רמח"ל את כללו הגדול, כלל הכוננויות, מה שאמר אמרתי האורלוגין,
הכולל יסוד תורת ההתפתחות המודרנית.
אמנם כל ספרי רמח"ל מקורם אחד,
החוכמה העברית המקורית ואיחוד הרז, המוסר והשיר.
המחזה מגדל עוז, למשל, של רמח"ל,
הוא סמלי, משלי, בת מלך שסמוה במגדל עוז ואין שער לה.
ואשר יעלה אל המגדל וימצאה לא תהיה לאישה.
ביסוד המשל, בזוהר, בסבא דה משפטין, רכימה שפירתא.
ויהי תמירה בגואכלה, ויהי תלה רכימה יחידה, אחי הוא במילתא דאורייתא.
הרי איחוד עשיר והרז, והאיחוד עם המוסר,
רמוז גם בשמות הספרים, לישרים תהילה וכו'.
הרי כל ספרי רמח"ל מקורם אחד,
החוכמה העברית המקורית ממקור רוח הקודש,
הרוח הנבואי,
גם תנועת תחיית הקודש למרן הרב זצ"ל, דהיינו הרב קוק,
נוקטת בשיטת רמח"ל כאמור באגרות ראייה.
הנה, יש פה ציטוט של הרב שאומר:
גם אני הקטן הנני חפץ למין כת בשיפולי גלימי של רמח"ל וללכת בעקבותיו.
רוחו של רמח"ל שרויה על התקופה האחרונה בישראל לכל זרמיה,
וכן על דורנו והדורות הבאים.
עלינו ללמוד כלך פטרי חוכמה, כמו בתקנות הישיבה של רמח"ל,
שלא יהיה הלימוד הזה כי אם לתיקון השכינה הקדושה ולתיקון כל ישראל וכו' וכו'.
כן? זאת אומרת, יש פה הרבה דברים
שמכוונים בסופו של דבר לסיגול רוח הקודש. כאן הוא מבין שהרב קוק דיבר על השבת רוח הקודש לאומה, והכלי המרכזי לבניין רוח הקודש מחדש, זוהי שיטתו של רמח"ל.
אה, יש פה עוד הער... זה בסדר, זה הסברתי לך מה שיטתו של הרב קוק.
יש עוד דבר שכדאי לשים לב.
איך הרמח"ל מסתדר עם הששת אלפים שנה?
אה, איך הרמח"ל מסתדר עם הששת אלפים שנה? הוא ממשיך.
אחרי ששת אלפים שנה יש האלף השביעי.
אחרי השביעי, מה אתה עושה?
צריך לעשות משהו, לא? נשאר לך שמיני?
אחרי העשירים.
אחרי העשירים? מה אתה שואל שאלות כאלה?
כן? זה, מה אתה... האמת היא שאנחנו לא מוגבלים בזמן, לא לפני ששת אלפים שנה ולא אחרי ששת אלפים שנה.
יש לנו דיבורים אצל המקובלים על מיליונים וגם על מיליארדים של שנים, גם לפני וגם אחרי.
כך שזה לא כל כך מטריד אותנו, כן?
אם ראוי שהנהגת המשפט היא משולבת להנהגת האיחוד וזו המטרה,
זאת אומרת שבוודאי שהנהגת האיחוד אנחנו לא נבין אותה בעולם הזה, זה רק מענייני עולם הבא. למה? רואים הנהגת האיחוד בעולם הזה.
מה, אתם מבינים אותה?
יש דברים שמבינים, למשל הקמת המדינה,
למשל השואה.
השואה זה לא שייך להנהגת המשפט. בטעות, יש כאלה שטועים לומר שהשואה באה בגלל עבירות. זה לא קשור להעבירות, זה קשור להנהגת האיכות. מה? אכן לא מבינים את זה. לא את הכול.
רמח"ל כותב בהקדמתו לדעת תבונות, אני אסביר לך כמעט את הכול ולא את הכול.
כן.
איך מסתדרים עם זה שהרב יסביר שלפי רמח"ל, העולם הזה זה העיקרי,
ולא כמו שאומרים מי שלמדו חצי ויאמרו שזה עיקר להגיע לעולם הזה, אלא עיקר להגיע לעולם הזה ולהפוך אותו ל... אז מה? זה בדיוק מה שאומר רמח"ל.
אבל בעולם הזה אי אפשר להבין.
מצבו של העולם הזה כעת הוא באמת לא טוב.
אנחנו רוצים לשנות את מצבו של העולם הזה.
לכן לפי הרמח"ל, העולם הבא זה המצב העתידי של העולם.
הלאה.
זאת אומרת זה לא העולם האחר, זה לא עולם של נשמות.
עולם הנשמות אצל רמח"ל זה משהו גרוע.
כן, זה מה שקורה אחרי המוות. אחרי המוות, הגוף בקבר, הנשמה למעלה.
שניהם סובלים, מסכנים. הגוף סובל למטה בקבר מהתולעים,
והנשמה סובלת למעלה, כי היא בגן עדן.
בסדר?
מה אתה אומר?
הרב מטל אמון קודם, בשיטתו של המנחל יש אימוץ חילוקה גסה כזו של שלב של העמל ושלב של קבלת השכר. נכון.
אז זה לא אומר שהעולם הזה הוא שלב של העמל ומה שנקרא עולם הבא? לא.
הכל זה נקרא עולם הזה.
כלומר, גם העולם הבא זה המשך העולם הזה.
אגב, חז"ל אמרו את זה, פרוזדור וטרקלין.
לא אמרו העולם הזה דומה לבית והעולם הבא דומה לבית אחר.
ואז אתה צריך לצאת מהבית כדי להיכנס לבית אחר. הם אמרו זה פרוזדור וטרקלין, זה שניהם חלקים של אותו בניין.
אז איפה העניין החלוקה הגסה?
כן, זה חלוקי, אבל יש גם
הקרנות מהאחד לשני, נכון?
יש הקרן, אוכל פירותיהם בעולם הזה, יש דברים כאלה, לא? עולםך תראה בחייך,
מידת הקדושה בספר מסידת ישרים של רמח"ל,
שכל מה שהחסיד רוצה להשיג בעולם הבא,
הקדוש משיג בעולם הזה, נכון? אז במה כן מתבטאת ההפרדה הזאת של הרמח"ל, שהיא יותר מאצל החרד?
היא מתבטאת, ההפרדה ברמח"ל בין זמן העבודה לבין זמן ההצחה זה לגבי כללות העולם,
לא לגבי היחיד. כללות העולם, לא היחיד.
עכשיו אני רוצה להוסיף עוד נקודה ברמח"ל שחשוב לדעת. רמח"ל כתב ספר קטן בשם
מאמר הגאולה.
ספר מאוד מעניין.
אי אפשר ללמוד את הספר הזה בלי להיות ציוני.
בלתי אפשרי.
עכשיו, מעניין,
יש כמה מהדורות שיצאו של המאמר הזה, זה רמח"ל, אז אי אפשר לדלג על זה.
אז פעם ראיתי מאמר שיצא על ידי איזה חרדי בירושלים,
ושם הוא כתב הקדמה שלמה כדי להסביר שרמח"ל לא מתכוון למה שהוא כותב.
בסדר?
אפשר לעשות הכל הפוך, אם רוצים.
אבל בכל מקרה, יש מהדורה מאוד יפה בהוצאת מכון רמח"ל.
שם הרמח"ל מסביר,
הוא אחד מהראשונים שדיברו בפרטי פרטים על השואה.
על זה שסמוך לגאולה יהיה הזמן הקשה ביותר בהיסטוריה, שיהיה קצר אבל קשה,
אז יהיה הסתר של ההשגחה.
הוא קורא לזה סתימת החלונות, לקראת פיחת השער.
כלומר, אז יש לו תורה שלמה, תורת החלונות, כדאי למי שמעוניין ללמוד את זה. יש עוד דבר שאני רוצה להזכיר בשם רמח"ל.
יש לרמח"ל ספר על הבית השלישי, על בית המקדש השלישי,
נקרא משכנה עליון.
ספר קטן,
שבו הוא מסביר על פי הסוד את המבנה של בית שלישי.
הוא נוקט שמה בשיטה של רש"י,
בפירוש הפרקים ביחזקאל,
והוא מוסיף את הסודות שלו.
דבר מעניין,
מה שיטת רמח"ל לגבי בניין בית המקדש?
יש מחלוקת, בית המקדש ירד מהשמיים, ייבנה על ידי אדם.
כן, ויכוח ידוע, נכון?
רמח"ל אומר שיטה מאוד מיוחדת.
תשימו לב טוב טוב מה הוא אומר.
רמח"ל אומר שהוא ירד מהשמיים ואז הוא ייבנה בידי אדם.
ברור?
איך יכול להיות שאם הוא יורד מהשמיים אז הוא נבנה בידי אדם?
כי רמח"ל היה אדם מעמיק.
הוא הבין מה זה בית המקדש שבשמיים.
זה לא איזה אסטרואיד שמסתובב בגלקסיה שמחכה לדחות לאישור נחיתה
ביום שישי בשעה 11 כשהר הבית מלא.
לא, זאת לא השיטה של רמחן.
אלא הוא מבין מה זה השמיים, איפה זה השמיים בכלל?
זה לא החלל.
מה זה השמיים?
זה עולם הערכים.
יש עולם עליון, אידאות קורא לזה אפלטון.
שם יש מקדש אידאי.
המקדש האידאי הזה לא גלוי.
אנחנו לא משיגים אותו.
יבוא יום שאנחנו נשיג אותו, זה ירד על הארץ.
ואז נוכל לבנות.
נדע איך לבנות. זו הכוונה.
תראה, שיטה מעניינת. משה רבנו התפלל 515 תפילות
כנגד טקטור רקיע השביעי ששם אין שכחה בכיסא הכבוד.
שירה בגמאה טריה היא 515. זה לא מפליא שרמחה להשתמש בשירה וסוד.
טוב, יפה, נכון.
אז יש פה הרבה דברים.
האמת היא שיש עוד הרבה רעיונות של רמח"ל. רמח"ל שופע ברעיונות על ימין ועל שמאל.
כל המטרה שלנו הייתה קצת להכיר את האישיות ולתת חשק ללמוד את תורתו ולהיות זכאים לה.
זהו, שאלה.
