היום, הואיל ואנחנו מתקרבים ליום מידם של הגויים, חג המולד, מה שנקרא,
הוא הנצרות.
אנחנו צריכים להבין מהי הנצרות,
מנקודת הראייה של היהדות, כלומר, מה יש לנו,
היהודים, כלומר, על הנושא הזה.
הנושא הזה הוא לא נושא קטן, הוא נושא חשוב,
משום שהנצרות מהווה את התוכן היסודי הרוחני הערכי
של העולם המערבי.
והעולם המערבי הוא החלק המתקדם והקובע ביותר באנושות היום.
זאת אומרת שאם אנחנו מבינים מהי הנצרות אנחנו יכולים
לתפוס את נשמת החיים של החלק החשוב ביותר של הגויים כעת,
ואנחנו גם צריכים להבין באיזה עולם אנחנו חיים.
מתוך כך יש להתבונן בעניינה של הנצרות.
אז יש עוד נקודה שחשוב להדגיש אותה. הרבה פעמים מדברים על דיאלוג בין דתות,
אחווה בין דתית וכדומה מהדברים האלה.
יש נקודה שצריך לשים לב אליה,
אני אמרתי את זה גם לכמה אנשים שעוסקים בתחום הזה,
שאומנם הנצרות זקוקה ליהדות כדי להגדיר את עצמה,
אבל היהדות איננה זקוקה לנצרות כדי להגדיר את עצמה.
כלומר, זה לא סימטרי, זה לא דו-כיווני, זה חד-כיווני.
בלי יהודי אין נוצרי,
אבל בלי נוצרי יש יהודי.
כלומר, זה לא עולר באותו כיוון.
עם כל זה,
יש לשים לב שיש לנו מאבק ארוך ועתיק יומין,
שכנראה לא נגמר עם מה שהפך להיות הרוחניות של אדום.
אז אולי קצת קודם כל רקע.
אי אפשר לא לשים לב לכך שדתות מתפשטות באזורים,
כלומר במרחבים, הייתי אומר,
מרחבים גיאו-פוליטיים מוגדרים,
וזה דבר תמוה.
למה אני מתכוון?
הנצרות, למשל, טוענת שהיא נועדה עבור בני כל העולם כולו.
כמו כן,
האסלאם טוען שהוא נועד לכל בני העולם כולו.
וכן טוען הבודהיזם.
וכמעט כל הדתות בעולם אינן דתות לאומיות לוקאליות, הן דתות
קוסמופוליטיות שקהל היעד שלהם מבחינתם הוא כל האנושות כולה.
אבל במציאות אנחנו רואים שזה לא כך.
אנחנו רואים שיש ארצות מוסלמיות ויש ארצות נוצריות.
מה הדבר הזה אומר?
הרי אם זה עניין של מי רגיש למה,
אז זה היה צריך להיות שאותו אחוז, כלומר, זה היה צריך להיות,
נגיד,
התחלקות של נוצרים ומוסלמים באחוזים שווים בכל המדינות בעולם, וזה לא כך.
הדבר הזה מגלה לנו שיש קשר בין התרבות לבין הדת,
בין הרקע הגיאופוליטי לבין הדת.
זה לא מקרי.
למה אני מתכוון? שאם אנחנו נדבר על האסלאם, שזה לא בדיוק הנושא של האלימות שלנו היום, אבל כדאי לשים לב לזה,
האסלאם מתפשט
כמעט כל-כולו בארצות הנקראות אצל בעלי הגיאוגרפיה האלכסון הצחיח.
כלומר,
אזור מדברי או מדברי למחצה שמתפשט באלכסון ממאוריטניה שבאפריקה,
בחוף של האוקיילוס האטלנטי,
ועד צפון-מזרח במדבר גובי שבמונגוליה.
דרך זה אפשר לראות מדבר סהרה, מדבר ערב,
איראן, אפגניסטן וכדומה.
אז מה זה אומר?
זה אומר שייתכן מאוד שדת מסוימת, הדת המוסלמית למשל,
נקלטת במיוחד באזורים שהגיאוגרפיה מסייעת להילך הרוח שאותה דת מבטאת.
הילך הרוח של האסלאם הוא הכניעה,
המשמעות של המילה איסלאם בערבית זה כניעה,
ולכן במקום שבו האדם נכנע,
שזה המדבר, שם זה מתקבל יותר, לדוגמה.
כמו כן גם לגבי הנצרות.
הנצרות
בעצם ירשה את מקומה של רומא.
רומא בתור האימפריה העולמית הגדולה בהיסטוריה,
התקיימה זמן רב, ובאיזשהו שלב אימצה
את הדת שהיא בעצמה רדפה, את הנצרות.
ואפשר לומר שדרך העולם הנוצרי רומא ממשיכה להתקיים.
אומנם האימפריה הרומית נחרבה כישות פוליטית,
אבל היא המשיכה להתקיים דרך המדינות שהתפצלו ממנה.
עד עצם היום הזה יש מאפיינים רומאיים לארצות הברית הנוצרית,
למשל,
לאמריקה הנוצרית.
אז כן, צריך להבין, בארצות הברית יש לך סנאט,
יש לך קפיטול,
יש לך נשר.
כל אלה, סליחה, כשיבוא לשיעור שלך תגיד לו,
כל אלה הם סמלים של לקוחים מהתרבות הרומית.
בכלל, מדובר פה באימפריה,
שתועלת להגמוניה על הפוליטיקה העולמית, והיא הקובעת איפה יהיה שלום ואיפה תהיה מלחמה.
קראו לזה בזמנו השלום הרומי,
פקס רומאנה.
היום יש השלום האמריקאי, פקס אמריקני,
וזה בעצם המשך של התנהגות. אותם דפוסי חשיבה, אותם דפוסי התנהגות בינלאומית, יש לרומא ולאמריקה.
עכשיו, אני צריך להבין מאיפה כל זה בא.
המהר"ל מפראג מביא בספר "נצח ישראל"
את דברי הגמרא על דברי ירמיהו.
ירמיהו הנביא מתלונן על זה שעם ישראל עובד עבודה זרה.
הוא אומר,
שילחו כיתים וראו וקדר והתבוננו מאוד.
ההמר גוי אלוהים והמה לא אלוהים.
ועמי המיר כבודי ולא יועיל.
כן? כלומר, הנביא מתלונן. כלומר, הקדוש ברוך הוא מתלונן דרך פי הנביא.
הקדרים והכיתיים לא החליפו את אלוהיהם,
למרות שזה לא אלוהים.
אז אתם, שאלוהיכם הוא אלוהי אמת, עזבתם אותו?
כן? עד כאן דברי הנביא ירמיהו.
הגמרא מסבירה,
הקדרים עובדים למים והכיתים עובדים לאש ואף על פי שהמים מכבים את האש לא ביטלו את עבודתם.
שמע פירוש שהכיתים עובדים לאש והכדרים למים.
איפה יושבים הקדרים?
בני קדר, איפה הם יושבים? במדבר.
והם עובדים למים.
אפשר להבין למה?
כי זה מה שאין.
והקיתיים הם נמצאים באיים שבים, שם יש הרבה מים.
מה אין?
אש.
אז עובדים למה שאין.
כלומר, אני מעריץ את מה שאין בי.
אבל אם אני מסוגל
להעריץ את מה שאין בי,
סימן שאותו הדבר שאין בי, בבוא הזמן יהיה בי.
כיוון שאני רגיש לזה.
לכן אומר המהר"ל, כל אומה לוקחת לה לאלוהות את מה שהיא מדמה שהוא לחלקה.
עכשיו, לפי זה נוכל להבין שהדת הנוצרית
תואמת
כיצד זה מסתדר עם זה שישמעאל הוא אבי הנצרות, הרי ישמעאל חי במדבר. אני מעולם לא אמרתי שישמעאל הוא אבי הנצרות.
שלום לרב. היום הדת היא לא מרכיב משמעותי בעולם המערבי.
הצעירים רובם לא מעניינת אותם הדת,
וגם הנצרות איבדה את משמעותה לרוב הנוער בעולם.
שאלה יפה.
היום רוב העולם הנוצרי לא מאמין בנצרות,
אבל הוא עולם נוצרי.
נגיד ככה, רוב היהודים הם חילונים היום.
מה זה יהודי חילוני?
אחד מהמאפיינים הברורים של היהודי החילוני זה שהוא לא הולך לבית הכנסת.
נכון?
מה המאפיין של האירופאי החילוני שהוא לא הולך לכנסייה?
זה מעניין. זאת אומרת, אתה מגדיר את חילוניותו
ביחס למקום שאליו הוא לא הולך.
זאת אומרת שבית הכנסת הוא המגדיר את היהודי החילוני.
הכנסייה מגדירה את הנוצרי החילוני.
במילים אחרות, הם נוצרים גם כשהם חילונים.
כי הנצרות זה הרבה יותר מאשר התיאולוגיה.
הנצרות זה הלך רוח תרבותי כללי שמבצבץ גם בתוך נפשותיהם ומוחותיהם של האתאיסטים היותר קיצוניים באירופה.
כמו שפעם היה איזה מנהיג פוליטי של קבוצה שמאלנית אנטי-דתית בצרפת,
ששאל את הרב יהודה אשכנזי, אמר לו, תראה, אני לא מאמין בכל השטויות של הנצרות.
באמת, זה רחוק ממני,
אני שונא את הכמרים.
אבל תגיד, למה צלבתם אותו?
בסופו של דבר זה נמצא שם.
בסדר?
בואו נחזור אם כן לנושא שלנו. אם כן,
אם הנצרות,
מה קרה?
יש לך שאלה?
אתה מסכים לי קצת בזה שילדים כאלו יש מיצות בכל ילידי.
כן,
משהו כזה.
כן, כמו שידוע, פעם איזה יהודי אחד מגיע לאמריקה או אני יודע, או לאנגליה,
והוא רוצה להתבולל כמה שיותר מהר, שולח את הילד שלו ללמוד בבית הספר הכללי, של הגויים.
הוא יהודי אתאיסט לחלוטין.
יום אחד הילד חוזר, נו, מה למדתם היום בבית הספר? למדנו על דת.
אהה, מה למדתם על דת?
הוא, אבא, למדנו שיש עם
ויש בן
ויש רוח הקודש, ושכל זה אחד.
אז האבא מתעצבן, אומר, מה פתאום, זה שטויות, יש רק אל אחד,
אין לו גוף ולא דמות הגוף, ובו אנחנו לא מאמינים.
כך שבאמת הגדרות של אמונה ואי-אמונה זה מאוד מאוד לא פשוט.
זה דברים שנגיד כוללים את נפש האדם הפרטית
הרבה מעבר למודעות שלו,
הרבה מעבר ליכולת של האדם להחליט על עצמו.
כלומר, אנחנו הרבה פעמים תוצר של תרבות כוללת,
גם אם אנחנו מצטערים על כך שאנחנו שייכים לאותה התרבות.
עוד פעם,
ישמעאל הוא רשע של מידת החסד, דת האהבה, לכן הוא אבי הנצרות, עשו הוא רשע של מידת הדין, לכן הוא אבי האסלאם.
לא נכון.
אם תיתן לי להסביר את הדברים עד הסוף,
תראה מדוע דבריך אינם מחזיקים מעמד ואפילו לרגע,
אינם מחזיקים מים בכלל.
עכשיו, אני רוצה לחזור לנושא.
אם כן, אנחנו מבינים שאם הנצרות התפשטה במה שפעם היה רומא,
יחד עם השבטים הגרמניים הברברים שכבשו את רומא,
ושם דווקא הנצרות התפשטה,
אז הדבר בא לומר שזה תואם מה שהוא בהם.
הרי ידוע לכם
שבמדרש נאמר
שכי הקדוש ברוך הוא סיבב על כל האומות כדי לתת להם את התורה.
אז כל אומה אמרה מה כתוב בה, ולכן לא רצתה לקבל.
מסופר שמה שבני אדום, הקדוש ברוך הוא אמר להם, כתוב שעם לא תרצח, אמרו לא יכולים.
הרי ברכתו של עשיו זה "על חרבך תחיה".
כמו כן,
כשהוא בא לבני ישמעאל,
אמר, כשהגיעו ללא תגנוב, אמרו אי אפשר, ידו בכל, יד כל בור.
בא לעמון ומואב,
לא תנעף, מאיפה באים עמון ומואב אם לא מניעוף,
לעוד שבא לבנותיו? אז אי אפשר.
בקיצור,
מה שקרה זה שהאומות לא רצו לקבל.
עכשיו פה נשאלת השאלה.
לא תרצח,
לא תגנוב,
לא תנעף.
הדברים האלה, זה מחייב גם את הגויים, לא?
זה לא רק בגלל התורה,
זה חלק משבע מצולני נוח, זה מחייב גם אותם.
אז מה פירוש הדבר הזה שהם לא יכלו לקבל?
הם חייבים לקבל.
אלא הכוונה, הם אומרים, אנחנו לא יכולים לקבל עכשיו.
אבל יש תיקון.
כלומר, מי שהקושי שלו זה הרציחה.
אז כשהוא עושה תשובה,
מה הוא מאמץ?
את האהבה.
מאחר שהעמים של האימפריה הרומית והגרמנים שכבשו אותם,
כולם עסוקים בשפיכות דמים,
אז כשהם חזרו בתשובה, החליטו לחזור בתשובה מזה,
הם אימצו את הדת של האהבה.
מה שמזהה את אלוהים כאהבה בלבד. בדיוק כמו שבני קידר אין להם מים, אז לזה הם עובדים.
בני רומא אין להם אהבה, אז על זה הם עובדים.
כלומר, זו הייתה בשבילם מהפכה. פתאום שמעו
בעולם שכל-כולו שפיכות דמים,
שמעו על כך שיש אלוהים שהוא כולו אהבה.
מבחינתם זאת הייתה מהפכה כל כך מעמיקה, שהם החליטו לאמץ את זה.
ומזה נולד המוסר הנוצרי,
המוסר הנוצרי שסבור שהדבר היחיד שמוסרי בעולם זה החסד בלבד.
עבור העולם הנוצרי, והדבר הזה הועבר בירושה לעולם המערבי,
הרעיון שצריך לעשות צדק
הוא בעיה מבחינה מוסרית.
כלומר, צריך להפעיל אלימות לפעמים,
אבל זה רע.
ולכן הטוב ביותר הוא שלא לעשות צדק,
אלא לעשות את החסד בלבד.
והדבר הזה חדר עד הקוד האטי של צה"ל.
זה לא דברים שבאוויר. אגב, יש כיסאות, אתה יכול לשבת.
כלומר,
היום המוסר הנוצרי הפך להיות המוסר המקובל בתקשורת ובמדיה הישראלי ובמערכת המשפט
ואפילו אצל הדתיים.
אבל זה בא מדבר מאוד אמור. כיוון שהם חטאו הרבה בשפיכות דמים,
הם הרגישו צורך להוסיף את האהבה.
איפה רואים שהם מדברים על אהבה?
הם מדברים רק על זה.
שמעת פעם נוצרי מדבר?
לא, לא שמעת נוצרי מדבר. אז לך תשמע ואז תראה על מה הוא מדבר.
סתם, ואתם נוצרים, ועל מה הם מדברים?
לא דיברתי על דת. אה, לא דיברת על דת. תשאל אותם על מה הם מדברים, בתור דת. אתה תראה, כן.
האם בפועל זה גם מתבטא, זה דברים מעשיים?
אז יש פה, האם בפועל זה מתבטא, כן, זה באמת השאלה הגדולה. אגב, אני רוצה להגמור גם לגבי ישמעאל,
אצל ישמעאל עמי המזרח
יש להם בעיה של גזל ועריות,
ולכן הם ימצאו דת שכל-כולה מידת הדין.
אבל בואו נחזור לנושא של ה... היה ויכוח בברצלונה בימי הרמב"ן.
הזמינו את הרמב"ן לויכוח פומבי על הנצרות
בברצלונה בפני מלך אלאגון.
ומישהו שמע, אחד מהדומיניקנים,
הביא ראייה מהתלמוד
שהמשיח כבר בא,
כפי שטוען את הנצרות.
ואז הרמב״ן אמר,
אני לא יודע, אבל אני קראתי בנביאים שכשיבוא המשיח לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
והלא, מאז שהתפשטה הנצרות
נשפך יותר דם מאשר מקודם ולא עוד,
אלא כמה יקשה לך, אדוני המלך,
לך ולאביריך
אם לא תלמדו עוד מלחמה.
אז הדומיניקנים אמרו שהיהודי מתחצף, סגרו את הדיון.
כן?
בינתיים המלך קרא לרמב"ן בחשאי, אמר לו, תשמע, כדאי לך שתברחנו פה וזה לא...
כן.
אבל רואים
שארצות הברית עושה בכל מקום בעייתי מלחמות/צדק,
ואין לה בעיה עם זה. ועוד איך שיש לה בעיה עם זה.
כלומר, זו בדיוק ההבחנה שעושה הנצרות
בין מה שנקרא השלטון לבין מה שהדת.
כן, איך אמר ישו?
ישו אמר,
תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים.
כלומר, הקיסר, או אם תרצו השלטון הפוליטי,
הוא יעסוק בכלכלה, במשפט וצדק.
זה התפקיד שלו, בשביל זה יש מלך.
ואילו הדת תעסוק בחסד וחמלה ורחמים,
ואין לה קשר עם הדבר הזה.
לכן, כשארצות הברית, רומא,
מטילה את הסמכות שלה, את המרות שלה
במקומות שיש בהם סכסוך, היא עושה את זה בתור הקיסר,
לא בתור אלוהים.
אלוהים זר לפוליטיקה.
אפשר לומר שפה זו אחת נקודות השבר הגדולה
בין הנצרות לבין היהדות,
שהתוכנית של היהדות היא תוכנית פוליטית.
ואילו הנצרות החליטה לצאת מן הפוליטיקה ולהתמקד בחיי הנשמה הפרטית.
ברור.
אני חושב שזה דברים ברורים.
כן? כמו שפעם עיתונאי ישראלי, כלומר, זה תמיד נוצרי מבחינת עולם הערכים שלו,
שאל את אחד הרבנים ברדיו, אמר לו,
תגיד לי, למה אתם מערבים את אלוהים בשאלות טריטוריאליות?
כן? שאלה חכמה, נכון?
כן?
כי חשבתי, לא ידעתי שהטריטוריה נבראה על ידי השטן.
חשבתי שזה של אלוהים גם כן.
אבל זה ההשפעה של הנצרות, כן?
הדת זה משהו חסוד ומתוק שמתמקד בחיי היחיד.
רשות הרבים זה שייך לקיסר.
וזה בדיוק מה שמלמדת הנצרות, בסדר?
אז אם כך, אנחנו רואים שאומות העולם,
רומא, הם הרגישו צורך גדול מאוד
באהבה, כאשר הם הגזימו מאוד בכיוון האופקי. יש לזכור שראשוני הנוצרים היו מתנגדים לגיוס לצבא בכלל.
הם היו נגד כל שליחות.
עכשיו, הרקע של הדבר הזה
זה התחושה
האיומה שאין לאדם תקווה.
ואולי אני אסביר את זה כך.
אם אנחנו קוראים את המשנה בתחילת
בתחילת פרק חלק בסנהדרין.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
כולם.
אתה רוצה לא? אתה רוצה שלא יהיה לך חלק לעולם הבא? אתה צריך להגזים הרבה.
ואלה שאין להם חלק לעולם הבא, הם צריכים לעשות מאמצים רבים.
אבל מלכתחילה,
היחס של היהדות אל נפש האדם הוא יחס של סימפתיה.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
אצל אומות העולם,
אצל הנוצרים,
אם הם היו צריכים לכתוב את המשנה, הם היו כותבים כך: כל בני אדם יש להם חלק לגיהינם.
כי האדם הוא אבוד, איך הוא יכול להתמודד עם האלוהי?
האלוהי רחוק מדי ממנו.
היה ניסיון במאות שנים שלפני הופעת הנצרות,
שהפילוסופיה תשמש כתקווה לאדם.
הדבקות באידאות, השכל הפועל וכולי, זה מה שיכול להפוך את האדם לנצחי.
אבל באיזשהו שלב התייאשו מזה, מרוב קושיות הגיעו למסקנה שאין לאדם תקווה.
ואז אפשר לומר שהעולם ההליניסטי רומי ערב הופעת הנצרות היה בחיפוש דרך מיואש,
מיואש.
עד שהגיעה היהדות.
היהדות התחילה להתפשט,
היא התחילה להשפיע הרבה בעולם הרומי,
ולא הייתה
אומה ולשון באימפריה הרומית שבו לא היו גויים שומרי שבת.
יש לנו עדויות על כך
שבבתי הכנסת של היהודים
הייתה מלבד עזרת נשים ועזרת גברים,
הייתה גם עזרת גויים.
גויים היו באים להתפלל ולשמוע את דברי הרבנים בבית הכנסת.
מדוע?
משום שהם הרגישו שהיהדות מדברת על משהו אחר,
על משהו שמקשר את האדם אל הנצח,
משהו שבונה את החיים על המוסר.
וכן אפשר לומר, לקראת סוף ימי בית שני,
היהדות התחילה להתפשט בצורה רצינית ולהשפיע אפילו על אנשים רמי דרג בהיררכיה הרומית.
אפשר להבין שזה הכשיר את הקרקע להתפשטות הנצרות בבוא הזמן.
אז צריך להבין שעבור הגויים הדבר הזה היה מאוד קשה.
זה לא היה פשוט כל כך
לאמץ את היהדות.
אנחנו יודעים גם מבחינה היסטורית שהייתה השפעה גדולה מאוד של היהדות על נשים יותר מאשר על גברים.
וזאת מדוע?
משום שגברים נרתעו מאוד מברית המילה.
כלומר, האם צריך ברית מילה? זה דבר לא פשוט.
זו גם הייתה פגימה בציור ההלניסטי של שלמות גוף האדם בתור יצירה מושלמת.
פתאום באים היהודים ואומרים, תשמע,
צריך לפגום בגוף האדם. מה? לפגום?
לא להתקבל. אצל נשים זה התקבל יותר.
כשבאה הנצרות והציעה
יהדות בזול, בלי ברית מילה,
זה נקנה כמו לחמניות.
כן? אמרו, וואי, איזה יופי, סוף סוף אפשר
להידבק באלוהי ישראל בלי הדרישות של אלוהי ישראל.
זה הרקע, אם כן, להתפשטות המדהימה של הנצרות
בעולם באותם הימים.
עד כאן ברור.
עכשיו אני רוצה קצת יותר להעמיק.
אם את עכשיו אין שאלות, אז אנחנו נעמיק.
יש, מה?
מה אתה רוצה? כמה שאלות? מה השאלות?
אספתי.
הרב אומר שהרצות לא עוסקת בפוליטיקה, אבל יש את הוותיקן,
ואנחנו יודעים שגם הנוהדות כן בחשה בהרבה פוליטיקה, אם זה מיסיונריזם,
אם זה בהשפעות על מדינות המלחמת שלושים השנה, וכו' וכו'.
דבר שני,
האהבה של הנוצרים, אנחנו היהודים מאוד חושדים ומאוד מפחדים מזה, כאילו, אנחנו לא מאמינים שהם אומרים לנו על אהבה,
אם אני דיברתי עם נוצרים על אהבה,
בשבילנו צחוק, הרי אנחנו כל כך הרבה סבלנו מהאהבה שלהם במירכאות,
שבעצם הם מדברים על משהו שהם אפילו מתנגדים אליו.
זה שתי השאלות.
זה שתי השאלות?
כן.
טוב, אני חוזר על השאלה הראשונה ועל השאלה השנייה. השאלה הראשונה שאתה שואל,
איך אנחנו אומרים שהנצרות איננה עוסקת בפוליטיקה, הלוא הוותיקן הוא מדינה,
נכון?
ולא עוד, אלא שהם בחשו הרבה בפוליטיקה, מיסיונריזם וכדומה.
שוב, הוותיקן זאת מדינה פרדוקסנית.
זאת אומרת, מטבע הדברים הם היו מוכרחים גם לתת ביטוי מדיני,
אבל אין שום מטרה מבחינתם שהוותיקן יהפוך להיות המדינה העולמית.
דבר נוסף, גם בשעה שהם בחשו בפוליטיקה, שים לב שהם תמיד עשו הבחנה.
למשל,
בספרד האינקוויזיטורית,
כשבית משפט של האינקוויזיציה היה מחייב מישהו שרפה,
מי היה שורף אותו?
אתה יודע מי?
בית המשפט של המלך.
כלומר, בית המשפט של האינקוויזיציה
היה נותן הוראה לבית המשפט של המלך
להוציא אל הפועל גזר דין שרפה.
מדוע?
הכנסייה לא עוסקת בלשרוף אנשים.
היא רק אומרת, לא, היא רק אומרת שהוא כופר ושמגיע לו להישרף,
אבל מי שייקח אחריות על זה יהיה הזרוע הסקולרית,
דהיינו הפוליטית.
הם מאוד מאוד הקפידו על האבחנות האלה.
עכשיו, זה שדתיים בוחשים בפוליטיקה, זה תמיד, מי לא בוחש בפוליטיקה?
גם מי שלא דתי, גם כל אדם בוחש בפוליטיקה בצורה זאת או הרבה.
עכשיו,
בואו נתקדם לשאלה השנייה שלך, שהיא,
מה הייתה? בעצם הרתיעה של האהבה של הנוצרים. אה, האהבה של הנוצרים, כן? פשוט הרגה אותנו.
האהבה של הנוצרים הרגה אותנו, זה נכון.
כלומר, יש איזו שאלה שהרב חוק שואל באורות המלחמה.
במשך אלפיים שנה דיברו על אהבה ואהבה ואהבה.
למה זה הביא? למלחמת העולם הראשונה ולמלחמת העולם השנייה?
איזה מין דבר זה.
אלא מה תאמר?
זה כמו שאתה תבוא לאיזה מורה שבמשך 12 שנה, מכיתה א' עד הבגרות, ליווה את התלמידים שלו,
מסיבת סיום, קרב סכינים בין החבר'ה.
אז אתה בא למורה, אתה אומר, זה החינוך שלך? הוא אומר, לא, אני אמרתי רק דברים טובים.
אבל אם כשאתה אומר רק דברים טובים זה מה שקורה,
אז אולי זה מעלה ספק לגבי הרצינות של מה שלימדת.
ברור.
בהחלט, אתה צודק.
האהבה הנוצרית היא באמת התבררה כלא כל כך עומדת במבחן המציאות.
כן. יש במיוחד, אם אתה מדבר על האהבה של נוצרים ליהודים,
כן? לזה התכוונת? כן, במיוחד.
כן. יש למשל בדור האחרון, יש אהבה נוצרית גדולה ליהודים,
במיוחד בתנועה האוונגליסטית,
כן?
שהם תומכי מדינת ישראל וכו' וכו'.
אם אתה,
אני לא יודע אם יצא לך לדבר איתם,
רוצה לך לדבר עם אבונגליסטים?
לא, אסר לדעת משהו מאוד מעניין.
כשהאוונגליסט,
זה זרם חשוב בנצרות הפרוטסטנטית, במיוחד באמריקה,
כשהאוונגליסט אוהב את היהודי,
זה לא שהוא אוהב את היהודי.
כשהאוונגליסט אוהב אותי, הוא לא אוהב אותי.
הוא אוהב את ישו דרכי.
בגלל שהוא משוכנע שעל ידי שמדינת ישראל תתחזק
ושהיהודים יקיימו מצוות
ותהיינה להם התנחלויות מהנילוס ועד הפרת,
אז ישו יחזור,
וסוף סוף היהודים יקבלו אותו.
כלומר, אין פה אהבת ישראל באמת, יש אהבת ישו,
שבאה לידי ביטוי דרך היהודים. כך שמבחינת האמת, אני ממש לא מעניין את האבנגליסט,
שאומר באמת וברצינות שהוא אוהב אותי.
מותר לקבל מהם תרומות?
האם מותר לקבל מהם תרומות? שאלת הרבנים.
מדוע המוסר הנוצרי חודר אלינו?
הרי לכאורה הוא יכול להתפתח בתוכנו כשאנו לא בעמדה של יכולת לעשיית צדק.
האם היה פרק זמן בהקמת המדינה שהייתה אפשרות אחרת, כי למשל אימצנו את המשפט שלהם
עם השלכותיו?
נאמר ככה,
המוסר הנוצרי, ודאי שהוא חודר אלינו, אני אגיד לכם למה.
מי המציא אותו?
יהודים המציאו אותו.
אני אגיד לכם יותר מזה.
היהודים הם היחידים שמממשים את המוסר הנוצרי הלכה למעשה.
כשמושיטים את הלח"י השנייה וכו',
במובן הציבורי. אנחנו היחידים שעושים את זה.
אז זה ברור שזה פועל עלינו.
כן.
יש על זה,
טוב, אולי נשמור את זה לפעם אחרת.
מה זה אומר לגבי ארץ ישראל?
אבל טוב, זה נושא אחר.
כן, מה אתה רוצה?
מה אתה רוצה ש... מה לא ברור?
לא הבנתי מה אתה שואל. אצל הנוצרים,
מה זה רשת הדחי השנייה? הם אוהבים שהם אוהבים?
הם אוהבים אותם? איפה זה מגיע?
מאיפה זה בא? רשת התהליכי השנייה? זה ישו אמר.
ישו אמר, מי שיכה אותך על הלח"י, ייתן לו את הלח"י השנייה.
כן? זה מה שהוא אמר. אגב, זה גם כתוב באיכה.
נכון?
"טוב לגבר
כי יישא עול בנוריו,
ישב בדד וידום כי נטל עליו,
ייתן למכהו לחי,
יישבע וחרפה".
פסוק באיכה.
אז מה ההבדל בין ההנחיה הנוצרית לבין דברי הנביא ירמיה?
ההבדל הוא שהנביא ירמיה מדבר על זה כדברי מוסר,
והוא מדבר על מצב מסוים בנפש, כי יישאול בנעוריו.
יש אדם שצריך לשבור משהו בגאווה שלו,
אז עושים לו תרגילים.
אתה רוצה לשבור את הגאווה? מי שנותן לך מכה, תן לו את ההליכי השנייה.
זה מין הנחיה טיפולית.
מה שאין כן אצל הנוצרי,
שזאת ההלכה שלו, וההלכה הזאת היא בלתי ישימה,
כמובן.
טוב,
אחרי כל זאת, מה?
בספר הכוזרים כתוב שהנוצרי אומר שהנצרות עדיין מקיימת את כל המצוות של היהדות ואפילו מעצימה אותן. נכון. איפה זה בא לידי ביטוי באמת בדת הזאת?
טוב, אני אגיד את זה בקצרה. אתה שואל, בספר הכוזרים מובא מאמר ממסכת שבת,
שגם מובא באבנגליון עצמו,
שישו אמר, אני לא באתי לבטל את מצוותיה של תורת משה,
אלא באתי לאשרן ולחזקן.
אז איך להבין משפט כזה? הרי זה סותר את הנצרות.
ייתכן, אגב, שבתוך האבנגליון באים לידי ביטוי מאבקים פנימיים בראשיתה של הנצרות.
אחד המאבקים היה אם לבטל את המצוות או שהוא לא לבטל את המצוות.
אבל בפשוט הם מסבירים
שהיהודים לא מבינים מה זה המצוות.
היהודים חושבים שהמצוות
זה לעשות מעשים.
זה בגלל השטחיות של היהודים.
הם לא מבינים שהמצוות זה אלגוריות.
לדוגמה,
כתוב בתורה משפט חשוב מאוד:
"והחזיר לא תאכלו".
יש פסוק כזה?
"והחזיר
לא תאכלו".
יש פסוק כזה או לא?
יש או לא?
לא. אתה יכול לענות לי? הנימוס מחייב שתענה. לא יודע, נעשה. לא מספיק מרכז.
התשובה היא שיש פסוק כזה, והחזיר לא תאכלו. אתה מאמין לי?
אוף, ברוך השם.
טוב, אתה יכול גם לבדוק את זה אחר כך, פרשת שמיני.
עכשיו, איך היהודים הבינו את הפסוק הזה?
היהודים הם אנשים מאוד שטחיים ומגושמים,
הם בשר ודמים,
ככה זה נקרא בנצרות.
אז הם חושבים שאם התורה אמרה, והחזיר לא תאכלו, פירוש הדבר שאסור לאכול חזיר. איך הם הבינו את זה היהודים?
ממש לא מובן.
וכי הם לא מבינים שכוונת הפסוק היא אחרת לגמרי,
שכוונת הפסוק היא לומר שלא לטמא את הנפש במידות רעות כדרך שהחזיר מלכלך את עצמו באשפה.
אבל מעולם לא עלה על דעתה של התורה לאסור את בשר החזיר.
זה אליגוריה.
ולכן על זה הדרך כל התורה כולה.
לכן כשישו אומר שהוא בא לחזק את מצוות משה,
אז הוא בא לומר שהוא בעצם בא להסביר את הכוונה האמיתית שבאחורי זה, נכון?
כלומר,
זה החיות שבאותיות ולא האותיות עצמן.
כי איך אומרים, האות הורגת.
כן, בבקשה.
רוצה להגיד משהו?
לא, בסדר.
יש אגב על זה במסכת שבת דיון, כן?
מספרים שם על מחלוקת,
על איזה סיפור, על איזה שופט נוצרי,
שרבן גמליאל ואחותו רצו לעשות ממנו צחוק.
אחותו של רבן גמליאל הייתה אשתו של רבי אליעזר בן אורקלוס.
בקיצור, רבן גמליאל ואחותו מתחפשים לאנשים פשוטים
שבאים אל השופט הנוצרי
ואומרים לו,
תראה, אנחנו רוצים לחלק את הירושה של ההורים שלנו.
אנחנו אח ואחות.
אבל לפני הדיון,
אחותו של רבן גמליאל מכניסה נר מזהב כשוחד לשופט.
השופט אומר, אין בעיה, תחלקו את הירושה לשניים.
ואז רבן גמליאל אומר, אבל כתוב בתורה שאם יש בן, הבת לא יורשת.
זה אני יורש, לא היא.
ואז רבן גמליאל, ואז השופט הנוצרי אומר, כן, אבל באבנגליון כתוב שעכשיו
התבטלה התורה.
הדיון הבא, מחר בבוקר, בינתיים בלילה, רבן גמליאל מכניס במתנה חמור לובי, זה חמור יקר וחזק,
לשופט,
בתור שוחד.
למחרת השופט אומר, הסתכלתי שוב באבנגיליון,
ושם כתוב, אני לא באתי לבטל את מצוותיה של תורת משה.
ובתורת משה כתוב שהבן יורש במקום הבת.
ואז אחותו של רבן גמליאל אומרת לשופט,
יאירו פניך כנר, יענו, תזכור את הנר מזהב שנתתי.
ואז רמת גרמיאל עונה, בא החמור ובעט בנר.
עכשיו אני רוצה להבין את הסיפור הזה. מה זה הסיפור של הנר ושל החמור?
מה רצו חז"ל לומר בדבר הזה?
חמור זה מלשון חומר, בסיס.
מה החומר של התורה?
האותיות.
אבל בתוך האותיות יש גם אור, כמו הנר.
נר מזהב.
עכשיו, הנוצרי מתלבט תמיד האם ללכת לפי התוכן הפנימי של האותיות, דהיינו כוונת הכתוב, האלגוריה,
או ללכת לפי החמור של הכתוב, דהיינו האותיות.
כן? זה בדיוק מה שהגמרא רצתה לבטא בזה.
כן?
מה שהרב אמר על יום ההיסטוריה, שמתחילה רומא, מצוות הנצרות וכו',
אבל אם אני לא צועק בסרט בהליך וכתוב שלמה אם ישו לפני שזה הדיור או באינם שהולכים לקבל אותו תואר,
אז כדאי שזה מקור למחות העברה. נכון.
אני מדבר פה על עובדה היסטורית, שהנצרות מרדפה.
המחות העברה חי על המחות, בכלל לא המחות, המחות העברה אותה. רק אחרי זה המחות העברה אותה.
טוב, אז יש לך כושה על הגמרא.
אבל אני בעצם הבאתי את ההיסטוריה.
האם בפירושו של ישו, באלגוריה של המצוות, יש גרעין אמת,
או האם ישו לקח את טעמי המצוות וזרק המעשה?
זה אותו הדבר.
כלומר, ברור שיש בתוך המצוות כוונות פנימיות.
מי לא יודע את זה? כולנו יודעים, כן? וזה אפילו יכול להיות דרשא יפה,
אפילו בבית הכנסת, שרב יסביר מה זה והחזיר לא תאכלו,
שלא ללכלך את הנפש במידות רעות כדרך שהחזיר מלכלך את עצמו בהשפעה. זה אפילו יכול להיות דרשא בבית הכנסת,
רק שזה צריך להיות התוכיות של איסור אכילת חזיר,
לא שזה יהיה במקום איסור אכילת חזיר.
כן, עכשיו, כי התורה היא מונותאיסטית, היא מגלה את השם גם בחומר וגם ברוח,
ואילו הנצרות ירשה את המסורת
ההלניסטית שרואה
את הקדושה אך ורק ברוחניות ולא בחומריות.
כן, בבקשה. כבוד הרב,
מה זה משנה לי בתור יהודי שהנוצרים טועים אליהם?
הם תורמים כסף ועושים מסים טועים ליהודים.
לא הבנתי את השאלה.
למה זה משנה לי שהנוצרים טועים?
כן, מבחינתי טועים. מה אכפת לי שהם טועים?
כן.
כי אם אדם עושה טעות,
אז הוא עושה גם טעויות.
כלומר, אם יש לו טעות רעיונית,
הטעות הרעיונית יש לה גם ביטויים מעשיים.
ואנחנו נראה עוד מעט איזה ביטויים מעשיים יש לדבר הזה, חמורים ביותר.
בין היתר, אגב, כבר הזכרתי שהנצרות לא הצליחה
למנוע מן העולם ליפול לאלימות היותר קשה שהייתה אי פעם.
נכון?
אהו, ראיתי?
כן.
למשל,
יש, שמעת על הספר עלובי החיים?
כן או לא? כן, כן.
המחבר ויקטור אייגו, נכון? היה סופר בצרפת, שמעת על אייגו? כן.
אז הספר עלובי החיים, כולם מכירים, כן? זה בעצם מתאר את גורלם של כמה מסכנים.
עכשיו, מה שמעניין, מהי התזה שיש מאחורי הספר הזה, שהוא ספר ספוג נצרות, חבל על הזמן, אתה רק נוגע, זה משמריץ נצרות.
הנחת היסוד היא כך, העולם הוא רע.
העולם נשלט על ידי הפוליטיקאים,
על ידי החוקים,
והחוקים הם אכזריים.
הפוליטיקה היא אכזרית, הכלכלה היא אכזרית.
זה מה שיש.
אבל עם קצת חסד ואהבה,
אפשר לעבור את חיי העולם הזה בקצת מתיקות.
אפשר להמתיק את הגלולה המרה.
סדרי העולם הם רעים, אבל החסד הנוצרי גובר על זה.
עד כאן ההנחה.
זאת אומרת, זה בערך דומה
לגשר שממנו נופלים אנשים
כל הזמן.
ואז מישהו תורם בית חולים כדי לטפל באנשים שנופלים מן הגשר.
במקום לטפל בגשר עצמו.
בעוד שליהדות יש תוכנית לטפל בגשר עצמו.
כלומר, כשהתורה אומרת לאברהם להפסיק לעסוק בענייני דת ולהקים מדינה,
ואזכה לגוי גדול,
אז הכוונה היא להשתמש בפוליטיקה כדי לתקן את הכול.
זה משהו אחר לגמרי.
אבל זה עדיין רק הצעד הקטן של הבעיה של הנצרות.
אם אנחנו נעמיק, אנחנו נראה שזה הרבה יותר מסובך מזה.
אולי צריך להזכיר בקצרה מה הטענה הבסיסית של הנצרות.
הטענה הבסיסית של הנצרות זה שאלוהים נהרג ושמי שאשם בזה
זה היהודים,
והריגתו של אלוהים מכפרת על חטאות האדם,
פחות או יותר.
בסדר?
עכשיו, איך הם מסבירים את זה? הם אומרים,
תראה, אלוהים מאוד אוהב את האדם.
והאדם דווקא הוא שנוא.
מה שנוא באדם? החטא.
האדם חוטא.
הוא לא סתם חוטא באופן מקרי, הוא חוטא באופן עצמי.
זה בא לו מחטא האדם הראשון.
מאז החטא הקדמון,
האדם נולד אשם.
לפי זה, להיוולד זה סוג של אסון.
החיים רעים.
האדם רע,
ולכן כל אדם מצד הטבע צריך להגיע לגיהינם נצחי, עבדון.
עד כאן ברור?
אבל אלוהים מרוב אהבתו
הסכים להפוך להיות אדם,
ולסבול את סבלו של האדם,
ולשפוך את דמו עבור האדם,
וכל מי שמאמין בזה ניצל ונושר וזוכה לגן עדן.
בסדר?
עכשיו צריך להבין פה שני דברים.
האם זה באמת מה שהם אומרים?
ב.
למה לא הסתפקו במה שהיהדות אומרת, שעל ידי קיום המצוות האדם זוכה?
אז פה אני רוצה להסביר את שני הדברים.
א', האם זה באמת מה שהם אומרים?
הם אומרים,
אני שוב חוזר על זה.
הם אומרים שהם אומרים שאלוהים מרוב אהבה עשה את עצמו אדם כדי לסבול את סבלו של האדם ולכפר על האדם.
אבל אם אתה מסתכל באמת, הם אומרים משהו אחר לגמרי.
הם אומרים שאלוהים עשה את עצמו יהודי,
וששפיכת דמו של היהודי מתקנת את העולם.
או, זה נשמע אחרת לגמרי.
זה נשמע בעצם כהסתה לרצח קולקטיבי.
אם אני אומר, על ידי שהיהודי ייהרג משהו יתוקן,
אז אולי זה צעד אחד לפני השואה.
זה נמצא שם, בתת מודע הקולקטיבי.
כי באמת,
היהודי הזה, שהם אומרים שהוא אלוהים ושהוא נהרג,
מה הוא מייצג באמת?
הוא מייצג באופן מיתולוגי
את עם ישראל כולו,
זאת אומרת, השכינה.
מה שהם תפסו כשכינה, כיוון שהם פגאנים,
אז הם תפסו את זה בצורה מיתולוגית.
ושמו אותו על הצלב ואמרו, הנה, הוא תיקון העולם.
עכשיו,
צריך קצת יותר להעמיק בזה.
האמירה שאלוהים נהרג היא הרי אמירה אידיוטית, נכון? מבחינה לוגית.
איך אפשר להגיד שאלוהים נהרג?
זה לא מסתדר.
אבל הם מבטאים בזה משהו שהוא עמוק מאוד בתת-מודע של האדם,
וזה מה שהפסיכואנליטיקאים מכנים בשם תסביך אדיפוס.
מה תסביך אדיפוס אומר,
לפי השיטה הפרוידיאנית?
שכל אדם בסתר ליבו רוצה להרוג את אביו,
בסדר?
כדי לקחת לאישה את אימו.
זה הטענה.
עכשיו,
הם רואים בעם ישראל,
או נגיד באור האלוהי השורה בעם ישראל, מה שאנחנו מוכנים שכינה,
מקור הסמכות המוסרית בעולם.
דרך היהודים נתגלה הדיבור.
אהה, אם דרך היהודים נתגלה הדיבור, אז הם האב.
והרי כל אדם רוצה להרוג את אביו.
על ידי הריגת האב הזה אנחנו פטורים מן הסמכות המצוותית.
תארו לעצמכם שבמקום לעבוד לישו, הם היו עובדים לעם ישראל.
הייתה באיזה בעיה, כי עם ישראל היה אומר להם, אתם טועים פה, אתם טועים שם.
אבל אם עובדים ליהודי הרוג, אין שום סכנה שהוא יפתח את הפה.
הוא לא יגיד, זה לא נכון מה שאתם אומרים,
אני חשבתי אחרת.
תשתוק, אתה כבר צלוב.
כן?
זאת אומרת, המיתוס מחליף את הדיבור.
אגב, הם אומרים את זה שחור על גבי לבן,
באבנגליון הרביעי של יוחנן, מה הם כותבים?
בראשית היה הדיבור, והדיבור הפך לבשר.
אם הדיבור הפך לבשר, אז כבר הוא לא מדבר,
אי אפשר לשמוע אותו.
כלומר, כל התוכן של האמונה, של היחס אל האלוהות,
שעד עכשיו היה עובר דרך דבר השם,
עובר דרך אישיות פרטית, ולא עוד אלא שהוא הרוג.
זה כך שבעצם יש פה איזה מין
היענות לתת מודע הקולקטיבי האידיפלי של האנושות
כלפי עם ישראל.
עכשיו, אם אנחנו מתוך כך, אנחנו יכולים להבין משהו יותר לעומק.
אה, בסדר, אני רוצה להסביר עוד משהו.
האפשרות לטעון שאלוהים מת
זה אפשרות שקיימת רק במידה וזה קצת נכון.
מה?
כן. כלומר, רק אם זה קצת נכון שאלוהים מת, אפשר לדבר על זה.
איך זה קצת נכון?
מאז חורבן בית ראשון נסתלקה שכינה מן העולם.
ברגע שנסתלקה שכינה מן העולם,
תודעת הנוכחות הוודאית של אלוהים אל האדם, התודעה הזאת נהרסה.
ומאז האדם הרגיש שהוא בודד.
האדם כבר לא...
כבר איננו חי בקרבת אלוהים.
והדבר הזה גרם למשבר גדול,
שכתוצאה ממנו הופיעו שתי תופעות בעולם.
האחת, הפילוסופיה הקלאסית,
שבאה כדי למלא את החלל שנוצר בנפש,
בית, הדתות.
אבל בסופו של דבר, הנחת היסוד שיש גם בפילוסופיה וגם בדתות,
זה שאלוהים לא מדבר, אלוהים לא נמצא.
ואפשר לומר שהעולם העתיק הרגיש את זה.
הרגיש שכאילו אלוהים שהיה פה עד עכשיו, עכשיו נעלם.
ולא יודעים להסביר מאיפה זה בא.
אבל מרגישים שזה קשור ליהודים.
לא יודעים איך זה קשור ליהודים. אז מה שינים את היהודים? אתם הרגתם אותו.
לא היה דתות לפני חורבן בית ראשון, אמרת? היה. לפני חורבן בית ראשון לא היו דתות.
היה או הנבואה
או המיתולוגיה.
אבל הדתות, במובן של שיטה מסודרת,
עם מכלול, עם קודקס של אמונות שצריך לקבל וכו' וכו', זה לא היה.
הייתה עבודה פגאנית, הספונטנית,
זה כן, עם מקדשים, אני מסכים.
אבל זה לא הדתות.
הדתות, למשל,
הדת זרטוסטרה, או הטאואיזם, או הבודהיזם, או הקונפוציאניזם, כל זה הופיע מגלות בבל ואילך.
משהו השתנה בעולם.
ובאותה שעה גם אצלנו התחילה התורה שבעל פה של אנשי כנסת הגדולה.
כל זה אז.
עכשיו,
יש נקודה חשובה,
היהודים אף פעם לא הבינו מה רוצים מהם.
היו באים ליהודים, אומרים להם, הרגתם את אלוהים.
אנחנו הרגנו אותו, אבל אלוהים הוא חי, מה אתם מדברים?
לא הבינו מאיפה זה בא להם, מסיבה פשוטה.
חז"ל אמרו,
כל מקום שגלוי ישראל, שכינה עימהם.
אז אנחנו לא הבנו.
שכינה, כן, פגשנו בבית הכנסת, בבית המדרש, מה אתם מדברים?
ואנחנו לא הבנו שכשאומרים ששכינה גלתה עימנו, הכיונה שהיא גלתה מכל העולם והיא נשארה רק אצלנו.
ואז הגויים נוקמים בנו על הדבר הזה.
היה פעם סיפור, רוצים לשמוע סיפור?
האימא של הרב קוק
נסעה באונייה
מרוסיה ליפו,
ובאונייה מרוסיה ליפו, באודסה,
היו גם בתוך האונייה נזירים ונזירות,
רוסיים ורוסיות.
נזירה, רוסיה, ניגשה אל האימא של הרב קוק
ושאלה אותה,
מדוע את נוסעת לפלסטינה?
אגב, שימו לב שתמיד לגויים מאוד קשה להם להבין מה יש ליהודי לחפש בארץ יהודה.
כן? לרוסי ברוסיה אפשר להבין, נורבגי בנורבגיה אפשר להבין, אבל מה, יהודי ביהודה? מה יש לו שם?
מה הוא איבד שם?
אגב, תדעו לכם שאפילו יהודים חושבים את זה.
כן.
על גובה, אני
שאלה אותה הנזירה, את האימא של הרב קוק, למה את נוסעת? אז כיוון שהאימא של הרב קוק הייתה יהודייה,
אז איך היא ענתה?
בשאלה.
כן? אז היא שאלה אותה,
ומדוע את נוסעת?
היא אמרה, מה זאת אומרת?
הקבר של אלוהינו נמצא שם.
אמרה לו,
אמרה לה,
מעניין, האלוהים שלי, הוא חי שם.
כן?
זה נקודה ראשונה.
לגביה נוספת.
נשאלת השאלה,
מדוע אם הגויים הרגישו שיש לתורת ישראל מה לומר להם,
מדוע הם לא אימצו, פשוטו כמשמעו, את המצוות, וזהו.
הרי מה עושים היהודים? רוצים דבקות באלוהים? עושים מצוות, נכון? קיים מצוות, אשר קידשנו במצוותיו.
מעניין, ביטלו את המצוות.
בשביל מה?
אתה רוצה? אל תאכל חזיר, תשמור שבת, וכולי, תניח תפילין.
אולי תתגייר אפילו.
זה קשה.
מה זה וזה קשה?
איך כל אדם עושה כל מיני דברים? הרי אין אדם שלא נועל את הנעליים שלו
אז אם יש לו שרוחים בנעליים,
אז הוא צריך לשרוך איזשהו שרוך או ימין או שמאל אז אם ההלכה אומרת לו תשרוך שמאל זה קשה? בכל מקרה רק צריך לקשור איזשהו שרוך
מצוות זה לא קשה
בקיצור, אני רוצה להגיד לך שמצוות זה לא קשה
כן, זה רמב״ם מפורש ומורה נבוכים אומר שרק הטיפשים חושבים שהמצוות זה קשה מצד האמת מצוות זה לא קשה אלא אם כן יש לאדם שיגעונות
שהוא רוצה אלף נשים והוא רוצה לאכול את כל המאכלים שבעולם אבל זה משוגעים,
כן? סתם האדם הנורמלי זה לא קשה בשבילו קיום המצוות
הרמב״ם לא ידע מה שיעשו מההלכה בדור שלה
וא' יום לישראל בחרו על הרמב״ם זה בית מאמר ישראל הוא קיבל תורה שבאלפי בהתחלה בסדר, אז יש גושות על הרמב״ם
מה אתה אומר?
גם יש דתות כמו האסלאם שקיבלו מצוות כביכול הרבה יותר קשות.
כן, בסדר, אני רק רוצה להבין.
אם הם הכירו בזה שתורת משה היא משמעותית, אז למה הם לא קיבלו את המצוות?
נכון. אז יש תשובה, אני רוצה לתת את התשובה. אם תתנו לי לדבר, אני אוכל להגיד.
התשובה היא שהם אומרים שהמצוות זה קללה.
כן, הם אומרים.
זה כתוב מפורש, כן? פאולוס כתב שישו גאל אותנו מקללת התורה.
זה בשבילה, התורה זה קללה.
עכשיו, למה זה קללה?
מה?
בניגוד, אגב, למה שאומר רבי חנניה בן הקשיא,
שאומר שרצה הקדוש, אל תגידו קדיש, שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.
מבחינתם, הקדוש ברוך הוא רצה לקלל את ישראל,
לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.
למה? כי אם יש מצווה, זה אומר שהקשר שלי לאלוהים יהיה תלוי בקיום המצווה.
ואם אני לא קיימתי את המצווה,
עברתי עבירה, זהו, גמרתי עם אלוהים.
ולכן, הם אומרים, ככל שיש יותר מצוות, יש יותר סיכויים להיות שנוא על ידי אלוהים.
לכן צריך לבטל את כל המצוות,
ושהקשר עם אלוהים יהיה תלוי בצינור אחר.
איזה צינור? האמונה. אמונה זה יותר קל.
בסדר?
ככה הם חשבו.
כן. עכשיו, מה היה חסר שם? הרי מה אנחנו עונים על הטענה הזאת? זה נכון, אם יש שם מצוות, יש גם עבירות.
התשובה, נכון?
כלומר, אנחנו יודעים שאפשר לעשות תשובה, ואז אפשר לתקן את הכול.
אז מאיפה באה הנצרות? מזה שלא מאמינים ברצינות ובאמת
בכוח של התשובה.
בסדר.
עד כאן להיום. שלום.
