שלום וברכה, היום יום שלישי ז' בטבת תשע"א וכהרגלנו בימי שלישי בשעה הזאת אנחנו עסוקים בנושאים חשובים במחשבת ישראל ומאחר
ואנחנו מתקרבים לעשרה בטבת.
אנחנו מתקרבים לעשרה בטבת,
שהוא גם יום תענית על המצור על ירושלים, בימי נבוכד נצר, מלך בבל,
אבל הוא גם נקבע ליום הקדיש הכללי,
עבור מי שקרוביו נספו בשואה ולא ידוע יום פטירתם.
אז אנחנו היום נעסוק בסוגיה הקשורה לנושא הזה, דהיינו השואה.
אנחנו נלמד על השואה.
עכשיו, ללמוד על השואה זה כמעט תרתי דסתרי, איך אפשר ללמוד על השואה?
יש הרבה פעמים, הרי השואה זה דבר כואב.
השאלה היא אם על כאב אפשר ללמוד.
שאלה?
כן.
בכלל, האם, מה?
מה השאלה?
האם על השואה אפשר ללמוד?
על כאב בכלל?
השאלה הזאת היא שאלה שחורזת את ספר איוב.
איוב הוא גם כן, לפי המתואר בתנ״ך, אדם שעבר חוויה של שואה פרטית.
איוב, מתו לו עשרה ילדים,
הוא איבד את כל רכושו ואיבד את בריאותו.
רק פצצת אטום עוד לא הפילו עליו, אבל חוץ מזה,
זה מה שקרה לו.
ולפי המתואר בתנ״ך, מדובר באדם צדיק.
איש היה בארץ עוץ, איוב שמו, והיה איש ההוא, תם וישר.
וירא אלוהים ושר מרע.
כלומר, אדם צדיק.
האם הוא עבד את השם מאהבה או מיראה,
המשנה במסכת ידיים אומרת שלא עבד איוב את השם אלא מאהבה,
שנאמר, הן נקטלן אלוהייחל.
אז אם כך, מדובר באדם סופר צדיק,
ובכל זאת רע לו.
אז זה מתקשר לסוגיה הכללית של איך יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו,
אבל לא בזה נעסוק כעת.
נעסוק באופי הדיון על משמעות סבלו בינו לבין חבריו.
מסופר שם שבאו אליו רעיו,
הלא הם אליפז התימני,
בלדד אשוחי,
צופר הנעמתי,
ואחר כך הצטרף לדיון גם אליהו בן ברחאל הבוזי,
וכולם התנדבו, כן, מה אתה רוצה?
זאת אומרת שאצל איוב זה לא היה לשם שמיים. המשנה,
יכול להיות, אבל המשנה במסכת ידיים לא מסכימה עם זה.
המשנה אומרת לא עשה איוב אלא מאהבה.
אז לכאורה זה מחלוקת,
אבל יש על זה מה לדון,
זה סוגיה במסכת דבא בתרא. אני עכשיו לא אלמד את כל הנושא של איוב,
כי אם הייתי רוצה הייתי עושה שיעור על איוב.
המטרה היא שיעור על השואה.
ולצורך זה אני מביא כמה נקודות ביוב שהן ענייננו.
החברים שלו,
כפי שאמרנו, צופר בלדד,
אליפז ואליהו,
מתנדבים להסביר לו מדוע הוא סובל.
אתם יכולים לראות
את המעמד.
יש אדם שיושב על הקרקע,
מגרד את כל גופו, משתמש בחרס כדי לגרד את גופו,
כשמתו לו עשרה ילדים וכל רכושו עבד ועוד אשתו עושה לו צרות.
והוא, והם באים להסביר, והם יושבים,
מבסוטים,
מדושני עונג,
חכמים,
אומרים, איוב, באנו להסביר לך למה זה קורה לך.
מבסוטים.
אז אחד אומר, תשמע, יש לך אולי איזה עבירה,
משהו ככה, לא שמת לב, אל תשכן בעולך עוולה, אולי לא החזרת את החוב של 20 אגורות למכולת, אולי בגלל זה זה בא לך.
השני אומר, תשמע, זה בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה לזכות אותך בעולם הבא יותר גדול.
השלישי אומר, מי מבין דרכי ההשגחה?
הרביעי אומר,
תראה, בגלגול הקודם היה לך משהו.
כל אחד מסביר לאיוב.
איוב דוחה את כולם.
הוא דוחה את כולם לא בטענות הגיוניות כל כך,
אלא בטענה חווייתית.
אני סובל.
אז כל ההסברים שלכם לא נכנסים בתוך ליבי.
זו טענה טובה או לא?
למה? זכור, זו לא טענה טובה.
בסדר, קשה לך להקשיב, קשה לך להתרכז, קשה לך לקבל, אבל הם טענו טענות, תתייחס.
אחר כך נגלה הקדוש ברוך הוא ואומר לאיוב,
שואל אותו חמישים שאלות,
חמישים, כנגד חמישים שהרי בינה,
ואיוב עונה,
וואו, עכשיו הבנתי.
אחר כך, הקדוש ברוך הוא נגלה לאליפז ואומר לו,
חרא אפי בך ובשני רעיך,
כי לא דיברתם אליי נכונה כעבדי איוב.
מעניין.
מה זה לא דיברתם אליי? אמרנו לו דברים טובים.
וכל הדברים שאמרו הרי הם דברים אמיתיים.
עד כדי כך שגם הרמב״ם אומר שדעת אליפז היא דעת תורתנו.
אז מה באים בטענות על אליפז, על זה שהוא אמר את דברי התורה?
בסדר? מה זה דיברתם עלי נכונה כעבדי איוב?
אומר הרמב״ם,
שכבר הסבירו זאת חכמינו,
אליפז זה הריאה הראשון,
בספר איוב.
אומר הרמב״ם,
כבר אמרו רבותינו שאין מרצים לאדם בשעת כעסו.
כלומר, אדם כועס, אדם מצטער, זה לא הזמן לנחם אותו.
אז זה בעצם בעיה של נימוס.
בעיה של דרך ארץ.
מה באמת?
זה הכל? רק בעיה של דרך ארץ? אז מה, הם צדקו?
רק שזה לא יפה היה להגיד את זה?
לפני דבר, לא?
אלא שהסיבה היא משהו אחר לגמרי.
זה שאם אין מרצים לאדם בשעת כעסו,
זה סימן שהקדוש ברוך הוא ברא בנפש איזשהו מעמד,
איזושהי חוויה שמונעת את האפשרות לשמוע דברי חוכמה.
אם אני, בזמן שאני סובל, מנוע מלשמוע דברי חוכמה,
סימן שאותו מצב של סבל לא נועד לשמוע דברי חוכמה,
הוא נועד למשהו אחר.
ובסוף ספר איוב זה מתברר,
זה נועד להפגיש את איוב עם הקדוש ברוך הוא.
עכשיו, נתאר לעצמנו שאיוב לא היה מגיב כפי שהוא הגיב.
והוא היה אומר,
דברי החכם אליפז דברים עמוקים הם מאוד,
ועכשיו בזכות אליפז התימני אני מבין מדוע אני סובל.
כבוד הרב החשוב, צופר הנעמתי, אמר דברים נפלאים,
ודרשתו של בלדד השוחי ממש פיו מפיק מרגליות.
אני ממש מודה לכם,
רעיי האיכרים,
שבאתם להסביר לי מדוע אני סובל.
ואז היו כולם אומרים רבי חנניה בן הקשייה
וקדיש דרבנן,
ואומרים כמה ברכות לעילוי נשמת הבנים של איוב,
וכולם היו מבסוטים וחוזרים הביתה.
ואיוב היה מנסה לשקם את החיים שלו.
מה הדבר שהוא היה מפסיד?
הקדוש ברוך הוא לא מדבר איתו.
כלומר,
אבל ברגע שאתה מסתפק בהסברות, נכונות אמנם,
אבל קטנות,
אז הקדוש הוא חום בפסול, אתה לא צריך אותי, לא מדבר איתך.
חבל, לא.
עכשיו, מה אני רוצה לומר? כשבאים לדבר על השואה,
צריך להבין גם כן במה מדובר.
האם האדם שבא לשמוע שיעור על השואה
הוא אדם שהשואה בוערת בקרבו או לא?
אם השואה בוערת בקרבו,
אז אסור לו לשמוע את השיעור.
יותר מזה, אסור להשמיע לו את השיעור.
כי זה להתערב בתחום שבו אסור להתערב.
אבל אם אתה בעמדה של צופה,
שואל במרחק נפשי מסוים, ובו אתה שואל את עצמך שאלות תיאולוגיות, פילוסופיות, מוסריות,
אז יש מה ללמוד.
כלומר, אני רוצה לתת רקע לכל השיעורים שנוטים על השואה, צריך תמיד להבין על מה מדובר. האם אתה מדבר על החוויה?
אם הוא ידבר על החוויה, אין מה לדבר.
אם אתה מדבר על הסברה, יש מה לדבר.
גם הרב צבי יהודה קוק, כשהוא מדבר על השואה,
הוא היה נותן סדרה של שיעורים.
תשעה שיעורים שבהם הוא היה אומר, אין מה להבין.
בשיעור העשירי היה אומר, יש מה להבין, והיה מסביר.
אז היו שלושה סוגי תלמידים.
אלה ששמעו תשעה שיעורים ראשונים, אמרו, בסדר, הבנו.
השיעור העשירי בטח אותו דבר, לא באו לשיעור העשירי.
ואז הגיעו למזכ"ל שאין מה להבין.
יש כאלה שאמרו, אה, שמענו שיש שיעור, איזה מספר?
עכשיו יהיה השיעור העשירי. אה, כן, בסדר, הוא בא, הוא שומע שיש הסבר, הוא חושב שיש הסבר לשואה.
יש כאלה ששמעו את כל העשרה שיעורים, אז ידעו שאי אפשר להבין, ובכל זאת יש מה להבין.
בסדר?
זה הפרופורציה שצריך שתהיה בנקודה הזאת.
ברור שמאורע בסדר גודל של השואה הוא משמעותי,
לא רק מבחינה אנושית, אלא קל וחומר מבחינת המסורת של היהדות.
לא ייתכן שהדברים האלה לא נהגו, לא נחשבו,
לא עלו במחשבה לפני הנביאים ולפני חכמי ישראל.
אז ברור שהדברים האלה הועלו.
רק שצריך להיזהר מהסברות מצחיקות וקטנוניות.
ההסבר הקטנוני והמצחיק זה לומר שהשואה זה בא בגלל עבירות.
ידוע, לא?
יש איזה חוזה בתורה, נכון?
אם בחוקותיי תלכו, יהיה טוב,
בחוקותיי תמאסו, יהיה רע.
אז כיוון שעם ישראל עושה הרבה עבירות,
אז מדי פעם צריך לעשות reset,
כן?
כלומר,
הקדוש ברוך הוא הוא בעל מכולת שמחזיק כרטיסייה,
כרטיסיות,
ואז הוא בודק.
ההוא דיבר בחזרת השץ.
פה הייתה גניבה.
פה היה,
או, רצח קורה, פה גילו עריות,
פה חיסרון באמונה.
טוב, הקדוש ברוך הוא עושה רשימות במשך אלפיים שנה.
זה מצטבר.
אז בסוף מידת הדין מתרגזת מאוד,
ואז בום, טראח, שש מיליון הולכים,
אה, עכשיו אפשר להקים את מדינת ישראל,
כבר מידת הדין קיבלה את שלה.
ואז קם אחד הרבנים לפני כמה שנים ואמר, רגע, רגע,
נכון, הייתה השואה,
מידת הדין קיבלה את שלה,
אבל עכשיו ממשיכים לחלל שבת,
אוכלים ארנבת ושפן, מחללים יום הכיפורים.
לך תדע, מידת הדין עוד פעם תובעת את שלה, אולי תהיה עוד שואה.
כך אמר אחד הרבנים לפני כעשרים שנה בערך זה היה.
כן, הדבר הזה הרגיז מאוד את כולם,
וצריך להבין למה.
זה בצדק שזה הרגיז את כולם.
בגלל שאי אפשר להפוך את הקדוש ברוך הוא לכזה קטנוני,
שהוא בעצם עושה חשבונאות והוא מאוד לא אוהב שעוברים על הדברים שלו.
ויש איזה שלב שזה בלתי נסבל יותר, ואז הוא שורף את המועדון.
אלוהים כזה הוא אלוהים אכזרי.
אז איך אפשר להבין את ההנהגה הזאת?
הנהגת שכר בעונש,
כבר הסביר רבנו הרמח"ל, רבנו משה חיים לוצטו
בספרו "דעת תבונות", שראוי שהרבה דתיים ילמדו אותו.
שמה מוסבר?
שהנהגת המשפט, דהיינו שכר ועונש לפי המצוות והעבירות,
זאת הנהגה חלקית מאוד,
שהיא משועבדת למטרות יותר עליונות.
המטרות היותר עליונות זה מה שרמח"ל מכנה בשם "הנהגת הייחוד".
דהיינו המהלך ההיסטורי הארוך שהקדוש ברוך הוא מסבב כדי לגלות את ייחודו בעולמו.
וההנהגה של שכר ועונש יש לה מקום דווקא במידה, וזה משרת את המגמה הזאת.
אבל אם לא, אז לא.
שלא לדבר על זה שהשואה,
מבחינת הפרופורציות, אין שום חטא בעולם שיכול להביא כזה אסון.
במיוחד שעם ישראל שעבר את השואה,
היה העם המוסרי והצדיק ביותר בעולם,
עם כל מה שתגידו, חילול שבת וזה,
ועם ביקורת המקרא והכול.
לכן אי אפשר לגמד את השואה לדבר כזה. אלא מה?
יש אנשים שמרגישים שהם אחראים מאוד להיות העורך דין של הקדוש ברוך הוא.
מאוד מאוד חשוב שהוא יצא זכאי.
ולכן הם מנסים את כוחם בפני בית הדין של המוסר האנושי,
להביא טיעונים לטובת הקדוש ברוך הוא, כדי שהוא יצא מזה, כן?
כי הרי שואה שש מיליון אנשים זה בכל זאת קשה מאוד,
ולכן הם צריכים לחפש בתיקים האישיים של הנספים איזה עבירות הם עשו.
אבל זה ברור שהקדוש ברוך הוא מסתדר יפה מאוד, בלי עורכי דין,
ולכן הכיוון הזה הוא בוודאי כיוון לא נכון.
רק שנייה,
יש פה שתי שאלות.
הרב, מה ידוע לנו על חבריו של איוב ומה הם מסמלים?
יש הרבה מה לדבר, אבל לא נדבר על זה עכשיו, כי זה לא הנושא של השיעור.
אולי ניתן לומר שהאדם יודע את האמת גם אם זה לא לפי התורה, כגון אם אדם אומר שאינו יכול להמשיך לצום,
גם אם רופא אומר שהוא בריא,
שומעים לאדם, כנראה ישנה נקודת אמת פנימית שהאדם חש בהם. כן, יש משהו כזה.
כן.
רצה להגיד משהו?
פשוט בגמרא להתמנה שאתה. זה בדיוק סוגר את שפת מונו שאתה ציירת אותה.
זה דבר מאוד לגיטימי.
יש דבר שהוא מחכה, מחכה, מחכה.
אז מה לעשות? אתה עמד פה נפרע ממנו, זה א' זה, זה שאלה ראשונה.
שאלה שנייה, אתה אומר שאין שום מבואי שמצדיק רגעיון של 60 מיליון. בתקופה של חורבן בית שני, היו גם כן עבירות.
אם אני נוטה גם במספרים, היו דומים, גם ברמות האנשים שנהרגו.
נכון.
אז מה, זה לא כזה, זה לא ממש לא בא מהעבירות, אבל מה גם להתייחס לחורבן הבית ועריגת כל האנשים שם, בגלל עבירות?
לא משנה, גילוי הראש, שיפוט המין, סכנת חינן, למשל.
טוב, אני אחזור על שתי שאלותיך.
השאלה האחת, אתה שואל,
הרי יש מושג כזה בגמרא, נתגדשה הסאה, נתמלאה סאיתם וכולי,
ואז מאוד הגיוני שככה זה יהיה, כן?
דבר נוסף, אתה אומר, הרי גם בימי בית ראשון ושני, ששם אנחנו יודעים שיש עבירות והיו מספרים דומים, נכון?
עד כאן שאלתך, שתי שאלותיך.
תשובה,
וכי נעלם ממני שיש מאמרים רבים המדברים על בחינת הנהגת המשפט?
וכי רמח"ל לא יודע שיש מאמרים שמדברים על הנהגת המשפט?
אלא שידוע לנו שהנהגת המשפט היא רק הנהגה חלקית.
היא משועבדת להנהגה יותר גדולה.
למשל,
לפי ההלכה, אם אדם יהודי עובד עבודה זרה,
דינו סקילה.
אם שני יהודים עבדו עבודה זרה, מה עושים?
הורגים שניים.
אם אלף יהודים עבדו עבודה זרה, מה עושים?
הורגים אלף.
ואם כל עם ישראל עובד עבודה זרה?
לא עושים כלום.
למה?
כי אם יעשו מה שהנהגת המשפט מחייבת,
זה יעמוד בסתירה למגמה ההיסטורית הכללית של הקדוש ברוך הוא, שיתקדש שמו.
לכן הג'וקר שמשה רבנו כל פעם שולף, כל פעם שהקדוש ברוך הוא מתרגז ואומר, אני הולך עכשיו להשמיד את כולם,
משה מוציא ג'וקר, הוא אומר, מה יאמרו מצרים?
אה, טוב, בסדר, סליחה, לא אמרתי כלום, אל תרגז, בסדר?
זאת אומרת שהחשבונות של מידת הדין משועבדים לדברים נוספים, אז נתמלאה שייתם זה לא הכול.
דבר נוסף, זה ודאי לא כזה סתמי,
שהקדוש ברוך הוא פשוט, הוא עושה חשבונות עם מכונת חשבונות.
מה שאתה אומר על בית ראשון ובית שני, זו אותה שאלה, באותה המידה.
תסתכל בפסיקתא רבתי,
בפסקה של "ותומר ציון עזבני השם",
ששם רואים שכנסת ישראל יש לה טענות חזקות נגד הקדוש ברוך הוא על מה שהוא עשה בחורבן.
אז אותה שאלה שיש לך על השואה, יש לך גם על החורבנות.
אבל מה נשאר בהבנה שזה ג' עבירות?
לא, ודאי שזה לא בגלל ג' עבירות.
כבודו יעניין במהר"ל מפראג בנצח ישראל,
ויראה ששם העבירות הן רק התירוץ.
כן?
בבקשה. מה השאלה אמרה?
זה השאלה שלו.
כשהיא תהיה בשיעור שלו, תשאל אותו מה הוא התכוון.
בסדר?
בבקשה. כן, מה? אפשר להחזיר את המהר"ל?
לא. שלושת העלות האלה הן רק כרוץ?
כן. המהר"ל אומר שבעצם המהלך של גלות וגאולה זה מהלך כללי שיש לו היגיון משלו.
רק שזה לא יפה להביא על האדם גלות סתם ככה,
בלי חטא.
אז חיפשו,
כלומר חיפשו אותנו, מה שנקרא, הפילו עלינו את התיק.
זה הכוונה.
אבל לצערנו יש מלחמות ואסונות, נכון? זה ממש מצער. טוב,
הרי האם הבנים שמחה כותב שכל עניין לוט ויהודה ותמר והולדת דוד דרך בועז ורות
הם כדי להסתיר ממידת הדין את הבאת הצדיקים שדרכם ניגאל,
וחלק מזה היא מדינת ישראל, משמע שיש חשבון מול מידת הדין.
וכי אמרתי שאין חשבון מול מידת הדין?
כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרני ותרו חייו, ובוודאי שהחשבונות של מידת הדין קיימים,
רק שאתה לא יכול לקחת מאורע כמו השואה ולהסביר אותו על פי קטגוריות של מידת הדין, כי זה לא פרופורציונלי.
זה הופך את הקדוש ברוך הוא לסוג של מפלצת,
שיותר טוב להימלט ממנה.
היה גם מישהו שאמר את זה.
נמרוד.
נמרוד, כשהוא ראה מה שהמערכת של שכר והעונש עשתה לעולם, דהיינו המבול,
אמר, עדיף להסתדר בלי אלוהים.
צריך לדעת לענות על השאלות האלה.
עכשיו, יש טענה אחרת. יש כאלה שטוענים,
שלום לרב היקר, ישנו אדמו"ר מוכר שאומר שיהודי ספרד ניצלו מהשואה מכיוון שהקפידו לא לדבר בבית הכנסת.
האם זה הגיוני?
אני שואל אותך.
אני שואל אותך.
האם זה הגיוני?
האמת היא, יש גמרא ששואלת על מה,
כשמסבירים את הפסוק בירמיהו, על מה אבדה הארץ?
כן.
אז אומרת הגמרא, אף אחד לא ידע למה.
כן? החכמים, הנביאים,
המלאכים, אף אחד לא ידע למה אבדה הארץ,
עד שבה הקדוש ברוך הוא פירשה בעצמו,
על עוזבם תורתי ולא הלכו בה. שואלת הגמרא, מה זה לא הלכו בה?
שלא בירכו בתורה תחילה, כלומר לא אמרו ברכת התורה.
אז בגלל שלא אמרו ברכת התורה,
חרב המקדש, עוגלו ישראל, מיליוני יהודים נהרגו.
כל זה למה? בגלל שלא אמרו ברכת התורה.
אז זה ברור שזה שטויות,
אם מבינים את זה כפשוטו.
אלא המהר"ל מסביר, שוב, בתפארת ישראל,
שברור שהחורבן בא בגלל דברים אחרים,
אבל השאלה מה הסיבת הסיבה, כלומר מאיפה זה התחיל, מהו הסדק הראשון שמתוכו התגלגל מה שהתגלגל.
אבל אי אפשר להגיד שעל זה שלא מברכים בתורה תחילה, מגיע כזה אונש.
אותו דבר, אפשר להגיד על יהדות ספרד שמשהו חיסן אותה, צריך לברר מהו הדבר שחיסן אותה, אני לא הייתי הולך על הכיוון הזה,
אבל להגיד באופן סתמי,
מי שמדבר בחזרת הש"ץ, הוא מביא את השואה.
זה, לפי הבנתי הדלה, לא נכון. אבל האדמו"ר לא אמר את זה.
אני לא יודע אם האדמו"ר אמר או לא אמר. הוא אומר שיש אדמו"ר שאמר. אתה מכיר את כל האדמו"רים בעולם, אתה? הוא אומר, אדמו"ר מגור, זה ידוע. זה ידוע. זה ידוע של האדמו"ר מגור. שמה? אני לא יודע. זה חסינות, זה לא משהו סיבת הבאה. אני לא יודע. אני לא נכנס... אני עונה על השאלה של השואל כפי שהוא מנצח אותה.
בסדר? טוב.
כשאתה תהיה בשיעור של האדמו"ר מגור, אז תשאל אותו.
בסדר. עכשיו נחזור לנושא שלנו. יש כאלה שאומרים שהשואה
זה בגלל הציונות.
הציונות היא זו שהביאה את השואה. למה? כי הרי כתוב שאסור לעלות בחומה.
אסור, נכון?
וכיוון שהציונות הייתה עבירה על השבועה הזאת, כתוב,
אם אתם שומרים את השבועה המוטה וימלאה,
ואני מתיר את בשרכם כחיית השדה, כעילות השדה,
אז בגלל זה הקדוש ברוך הוא העניש
את עם ישראל והביא את השואה בגלל הציונות.
זאת העמדה של הרבי מיסתמה.
יש עמדה הפוכה אגב,
יש עמדה הפוכה, סליחה, לפני שאני אגיד את העמדה ההפוכה, פשוט מישהו פה עם השאלה שלו הדליק אותי, אני חייב להתייחס.
כל תורת הנגלה מדברת על הנהגת המשפט, גם בתנ״ך, נביאים אומרים לנו שמלחמות, רעב, גויים וכולי,
באים על חטאי ישראל. כך גם אגדות הש"ס.
אז צריך להבין את אותם רבנים שתמיד מסבירים את השריפות על חטאים.
סליחה, תורת הנגלה לא אומרת מה שאתה אומר.
יש פסוק בתורת הנגלה
שבו נאמר:
"כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כאזלת יד ואפס עצור ויעזוב" ואמר לא ימוכרו צריכה לזה בו.
כמו כן גם בספר מלכים.
ספר מלכים לכאורה בנוי על הנהגת המשפט.
כשעם ישראל היה רע היו צרות, כשעם ישראל היה טוב היה טוב.
חוץ מפתאום יוצא מן הכלל ירבעם השני, ירבעם בן יואש,
שכתוב שם במפורש
שירבעם הזה עשה את כל חטות ירבעם.
היה מלך רשע, כמו כל מלכי ישראל שקדמו לו.
אבל כתוב פתאום, המחבר של ספר מלאכים יש לו בעיה.
הוא השיב את גבול ישראל עד לבוא חמת.
איך זה יכול להיות?
דווקא הוא הצליח לכבוש ארצות רבות והגיע עד הפרת אפילו.
השיב את גבול ישראל עד לבוא חמת.
המלך הרע הזה?
אומר לך המחבר של ספר מלכים, שהוא אגב ירמיהו הנביא לפי חז"ל,
אומר, כי ראה השם בעוני ישראל מורה מאוד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל, ולא דיבר השם לכלות את ישראל, ויושיעם ביד ירבעם בן יואש.
טרח.
אז תורת הנגלה, התנ"ך עד כמה שאני יודע,
זה תורת הנגלה.
התנ״ך אומר שיש דבר כזה שהנהגת המשפט לא עובדת.
וגם בספר יחזקאל, שזה גם כן בתורת הנגלה,
כתוב במפורש: לא למענכם אני עושה,
כי אם למען שמי הגדול המחולל בגויים.
ברור.
האדמו"ר שמחה אשלג אומר שיהודי ספרד ניצלו מהשואה
אולי בגלל שגרסו זוהר ועסקו בנסתר, כשבאשכנז לא.
ויש אומרים, בגלל שיהודי ספרד היו כולם ציונים,
וברגע שנפתחו שערי עלייה, עלו כולם כחומה, ובאשכנז לא.
כן, כל ההסברים האלה
הולכים לאותו כיוון,
שזה מכניסים את השואה למסגרת של שכר ועונש.
כן, יש כאלה שאמרו שהשואה באה לא בגלל הציונות, אלא הפוך,
בגלל שלא עלו לארץ.
אז הקדוש ברוך הוא אמר שצריך לעלות לארץ, לא עולים, אז יש עונש.
הקדוש ברוך הוא מעניש, הוא ממש מתרגז כשלא רוצים לקיים את המשנה של הציונות הדתית,
ולכן הוא הביא את השואה.
זה כל ההסברים האלה.
ככה הרב מסביר לשאול את השאלה, לא? אני הסברתי ככה?
לא,
ממש לא, ממש לא.
מה?
לא חייב להיות מצווה של עשרה לוקחת, כי במהלך היסטוריה... רגע,
אני בינתיים מדבר על השיטות שמכניסות את השואה למסגרת של שכר ועונש.
כמו שפעם אמרה לי ילדה קטנה, אם אתה לא תהיה בסדר, השם ייתן עונש.
אז זה בערך הרמה שמתאים לילדות קטנות.
אבל הוא אומר שאתה, האחרונה שאמרת, לא נכנסת לגודות סחרון. כן, כי זה דבר גדול. אני בינתיים, אז אתה כבר חולק על צוריאל, נכון?
הוא אומר שאני אמרתי,
בחוברת שכתבתי על השואה,
שזה עניין של שכר ועונש.
בסדר, אז בואו נלך בכיוון שלך, אבל גם זה לא לגמרי ברור, כן?
אלא מה אתה אומר? זה מהלך היסטורי כללי.
אתה אומר, זה נכון, זה לא שכר ועונש, אלא זה מהלך היסטורי.
מה זה קשור להיות מהלך היסטורי?
שזה היה חייב להיות.
לא בשביל... רגע, אם נאמר שזה היה חייב להיות,
אז זה נורא.
מה, הקדוש ברוך הוא הוא כזה אכזרי שהוא תכנן... לא העונש חייב להיות כאן, זו שאלה או לארץ?
זה שיעלו לארץ זה מהלך היסטורי, זה נכון.
האם הם מתנגדים לזה, אז כאילו, כמו שאבא אמר,
הנהגת האיחוד היא אמורה לעבור דרך הנהגת המשפט.
אז אם זה סותר, אז זה יכול לעבור עונש כזה, אם זה לא סותר,
כמו לגבי ספרד.
זה סחר ועונש או לא?
זה מתחיל ממקום יותר גבוה, וזה מתבטא גם בסחר ועונש. אני לא חושב. תבואו נראה עוד מעט.
יש פה שאלה.
אז רק אצל ירבעם השני יש יציאה מהכלל, שכל התנ״ך זה הנהגת המשפט, ויוסף נשאר עוד שנתיים בגלל שלא בטח לפי מדרגתו,
כל הזמן חטא, ועל זה תגובה אלוהית. נו אז מה?
נכון, רוב הזמן יש הנהגת שכר ועונש,
ויש לפעמים שאין הנהגת שכר ועונש, כפי שראינו בירבעם השני.
מה הבעיה שלך? אתה פתאום רואה שהכלל שלך נשבר,
וזה לא במקרה שהתנ״ך סיפר לנו על שבירת הכלל, כדי שנדע שיש תהליכים שהם לא נכנסים לנוסחה הזאת.
אבל כל פעם שאלו, זו תופעה אישית, אבל השואה היא הייתה, בוא נגיד,
זה לא כל עם ישראל, כמו שאמר בבית הדין. השואה זה כל עם ישראל.
למה? כן. שליש? שליש זה כל עם ישראל. אם הייתה עיר הנידחת של שליש מעם ישראל, אם תל אביב הייתה עיר הנידחת... עזרה, עזרה להבין, יש עניין. כשזה שליש של האומה, זה כבר נוגע לכל האומה.
כן, זה שיהודי תימן לא נספו בשואה, זה לא עושה את השואה לדבר שלא נוגע ליהודי תימן.
אתה מבין?
אם היית אומר, יש קהילה שסבלה. בסדר, מצטערים מאוד על קהילה שסבלה,
זה דבר אחד. אבל כשמדובר על חלק הארי של האומה,
אז זה סימן שזה משמעותי עבור כל האומה.
בסדר?
עכשיו,
במיוחד שזה היה במסגרת גם של מלחמת עולם.
כלומר,
המאורע של השואה לא מתרחש סתם במקרה בארץ גרמניה או בארץ פולין,
זה מתרחש בתקופה שכל כדור הארץ כולו נתון בתוך הסכסוך,
חוץ משוודיה,
בסדר?
ו...
שווייץ. גם שווייץ, כן, מצאת שתי מדינות,
אבל כל שאר העולם, כל כולו נתון למלחמה הזאת, ודווקא באותו זמן האומה הישראלית,
שהיא בכל זאת אומה חשובה, לא?
כמה שאני זוכר,
כן? דווקא אז היא עוברת את האסון הגדול ביותר של תקופתה, של חייה.
הדבר הזה מוכרח להיות בעל משמעות.
ברור? אתה לא יכול להגיד סתם.
עכשיו, אני אומר שוב, ברגע שמאורע הוא קיצוני,
אי אפשר להכניס אותו למסגרת הצהרה של מידת הדין,
של שכר בעונש.
או, וואי, יש פה שתי שאלות.
גם הרב צבי יהודה המשיל השואה לצמר שנתפס בקוצים,
וכשצריך למשוך אותו,
עם ישראל השקוע בגלות ולא רוצה לצאת ממנה,
חלק ממנו נשאר תפוס בקוצים. כלומר, סוג תגובה אלוהית.
בסדר, תגובה אלוהית זה לא סחר ועונש.
יש פה שאלה נוספת.
לפי עניין הנהגת הייחוד,
אם כן כבר אין הקדוש ברוך הוא מדקדק איכות הסערה, בין בכלל ובין בפרט, כמו אצל איוב,
שהרי זו קטנוניות ופנקסנות,
ולוואי,
אך יש בכך גם פגיעה במוסר ובצדק,
שהרי יש היגיון בסחר ועונש.
נכון.
אם אנחנו נראה את ההיגיון ואת הצדק רק בהנהגת שכר ועונש, אז זאת תהיה פגיעה בהיגיון ובצדק.
אבל אם אנחנו נבין, ובשביל זה השיעור הזה,
ננסה להבין מה יהיה הנהגה יותר כוללת,
אז אולי תהיה התחלה של היגיון וצדק.
בסדר?
אבל כפי שאמרנו, הקב"ה לא זקוק לעורכי דין,
ולפעמים יותר טוב להיות בקושייה טובה מאשר בתירוץ לא טוב.
למשל, מצאנו
אצל הנביאים,
שהנביאים דווקא לא נשאו פנים לקדוש ברוך הוא, בגלל שהוא הקדוש ברוך הוא.
כן, הרי יש...
זה, ראיתי את כל זה. ראיתי, יאללה, יאללה, ראיתי, ראיתי.
גם רבנים מהזרם שלנו הסבירו את שרפת הכרמל על דיבור ורצון לתת ארץ ישראל לגויים.
זה נכון, אבל הכרמל זה לא השואה.
טוב, אז בואו נחזור לנושא שלנו.
גם הנביאים,
הם עשו מזה לפעמים סקנדל.
הרי משה רבנו אמר, האל הגדול,
כי השם אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים,
ואדוני האדונים, האל הגדול הגיבור והנורא,
אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד.
אז הקדוש ברוך הוא גדול, גיבור ונורא.
בא ירמיהו,
אמר, גויים מקרקרים בחלו,
איה נורא אותיו.
ואז בתפילה שאומר ירמיהו
כמה שעות לפני נפילתה של ירושלים,
הוא אומר, האל הגדול והגיבור, ולא אומר, הנורא.
מעניין? אם הייתי שואל את ירמיהו,
אדוני הנביא ירמיהו,
אתה מאמין בתורת משה?
כן.
זה אמת? כן, תורת משה אמת.
אתה יודע שבתורת משה כתוב גדול, גיבור ונורא? כן, אני יודע.
אז למה אתה לא אומר את זה?
למה אתה לא אומר את המילה הנורא? מה, אתה כופר בתורת משה היום?
אותו דבר דניאל,
כשראה שישראל פזורים בין האומות, אמר, האל הגדול והנורא,
ולא אמר הגיבור.
אותה שאלה, אני אשאל את דניאל.
אתה מאמין בתורת משה? כן. אז למה אתה לא אומר הנורא?
למה אתה לא אומר הגיבור?
מה התשובה?
כי אני לא רואה את זה, אני לא חי את זה. איך אני יכול להגיד דבר שאני לא חי אותו?
כלומר, ירמיהו ודניאל לא ביקשו להיות עורכי דין של הקדוש ברוך הוא.
הם אמרו את מה שהם ראו, וזה הם שולחים את הקושייה כלפי מעלה.
מותר לשלוח קושייה כלפי מעלה.
אתה נביא?
אנחנו לומדים מהנביאים.
לא, אבל אם אני עכשיו סתם קבשון קטן... זאת אומרת, אם אתה לא נביא, אתה צריך, אתה אומר ככה, אם אתה נביא, מותר. אם אתה לא נביא, אתה צריך לתת תשובות גרועות.
זה מה שאתה אומר. אני צריך לסמוך על מי שנביא, שאמר... רגע, אתה אומר שכיוון שאתה לא נביא, מותר לך לתת תשובה לא נכונה?
לא. זאת הבעיה.
לא, אבל אם אני נביא ואני רואה מראה ובמראה אני לא רואה את הגבורה של הקדוש ברוך הוא, אני יכול להגיד רגע איפה גבורותיו, אבל אם אני לא רואה, וכנראה בגלל שאני לא נביא, אני לא רואה, אני לא... אז יש לך קושייה?
אני, יש לי קושיות טובות. נו, אז קושיות זה טוב?
בגלל ש... נגיד יש לך קושיות טובות,
האם בגלל זה אתה חייב לתת תשובות גרועות?
שוב, אני חוזר לתא השאלה.
אני אומר, אתה לא צריך לתת תשובה גרועה בגלל שיש לך קושייה?
בגלל שאתה חייב שהקדוש ברוך הוא יצא בסדר בסיפור הזה.
אם אני לא נביא,
אז אני לא חייב לצאת מגודלת הענפה שאני צריך לתת את התשובה הזאת.
זה אני מקבל.
אתה יכול להגיד, אתה יכול להגיד, לא, אתה יכול להגיד, אין לי תשובה.
זה מותר לך להגיד את זה.
מותר לך להגיד, אני יש לי קושייה, לא מצאתי תשובה.
זה דבר שאנחנו עושים כל יום בלימוד, לא?
גם בלימוד, גם במדעים, יש קושייה ואין לנו תשובה.
זה בסדר, זה אפשר להגיד.
אבל האם בגלל זה אתה תהיה מחויב לתת תשובה לא טובה?
לדעתי, לא.
בסדר?
נראה לי שאי אפשר לתת תשובה לא טובה.
אז אנחנו חוזרים פה ל...
אני גם הכרתי אדם שכאשר הוא עבד במחנה ההשמדה אושוויץ,
היה בקבוצה של אנשים שהגרמנים לקחו אותם לחטוב עצים ביער.
הם היו עובדים כמה שעות שם בתוך היער,
והגרמנים ישבו מרחוק.
ולכן הם גם יכלו להתפלל תפילת מנחה.
הם היו מתפללים מנחה באושוויץ.
והם היו אומרים, אשרי יושבי ביתך,
ומדלגים על הפסוק, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".
עכשיו, זה סימן שזה אנשים שידעו להתפלל.
כן? מי שיודע להתפלל, יודע שהוא לא יכול להגיד משהו שהוא לא אמיתי,
שהוא לא חווה אותו.
בסדר?
הרב, אם זה לא קשור לסכר ועונש,
אז איך צדיקים נשרפו סתם?
זה נשמע,
נשמע, קודם בעין, יותר אכזרי?
נכון,
זו באמת השאלה.
זה לא קשור לסכר ועונש. אז למה זה קרה? יפה, סוף סוף מישהו שמתחיל להבין את השיעור.
טוב, גם אתה הרב אמרת שיעקב פחד שמא יעכב החטא.
כלומר, שמא יישאר אחר הזמן בחרן, ואז יבוא עשיו ויקנו.
ואנו, אחרי הצהרת בלפור וכל הפוגרומים, נשארנו בגלות החטא,
ולכן בא עשיו גרמניה והיכתה בנו. כך הסברת.
הם אומרים לי, מה אני הסברתי?
אני רוצה שפה נבין פה משהו.
כן.
יש, נגיד, ביחס לשואה,
ברור שהאפשרות של השואה הייתה ידועה.
השאלה האם אנחנו, ואני מעט אתייחס גם לדברים שאתה טוען שאני הסברתי.
אני לא שיניתי דעה בינתיים.
השאלה האם השואה היא הכרח?
כי יש דבר מאוד תמוה. אנחנו רואים שכאשר הנביאים
או התנאים
דיברו על מדינת ישראל
שעתידה לקום,
הם אמרו את זה במפורש.
כן? לא צריך לחפש מתחת לבלטות.
הנביאים והחכמים אומרים מפורש, שאנחנו נשוב לציון, נקים מדינה.
זה כתוב.
אבל כשהם דיברו על השואה, והנביאים הרי דיברו על השואה,
וגם החכמים דיברו על השואה,
הם דיברו עליה ברמזים בלבד.
רמזים כבדים, אבל רק ברמזים.
ונשאלת השאלה, למה הם עשו את זה באופן הזה?
שתי תשובות בדבר.
התשובה האחת היא פשוטה מאוד,
בגלל שאין הבטחה שתהיה שואה.
כלומר, הקדוש ברוך הוא בשום מקום לא כרת ברית עם אבותינו על זה שתהיה שואה.
הוא כרת ברית עם אבותינו על זה שהוא ניתן לנו את ארץ ישראל.
שואה לא הכרחית.
לכן אי אפשר לכתוב במפורש דבר שהוא לא בהכרח יתממש.
חשוב לדעת את זה.
כלומר, אין הכרח שתהיה שואה.
דבר נוסף,
דיברו ברמזים מפני שחסו על כבוד שמיים.
כן? כי בסופו של דבר, נכון שהאחראי זה לא הקדוש ברוך הוא, זה הגרמנים,
אבל יש אחריות על.
ולכן לא רצו כל כך לדבר על זה.
אבל כיוון שהדברים התרחשו, אז אנחנו צריכים לדבר על זה.
משה אמר לקדוש ברוך הוא:
למה הרעות על העם הזה?
מכאן שאם האמת הפנימית אומרת לך שיש עוול, תאמר זאת?
כן.
התשובה היא שכן.
זה מה שעשה עם משה.
הוא ראה שמכניסים את התינוקות לתוך הלבנים,
אז הוא אמר, למה הרי אותה? למה זה?
למה זה שלחתני? יש לו טענות כלפי מעלה.
הוא לא אומר, זה בסדר, זה צודק,
זה בגלל שהאבא של התינוק הזה דיבר בחזרת הש"ץ. הוא לא אומר את זה.
כן? משה רבנו הוא כנראה לא דתי.
יש לו כושיות תורניות.
כן.
אם אני זוכר נכון את השאירות בתפילה,
הרב הסביר שהרעיון המרכזי של תפילה רוקונית לנביאים, שהם יודעים מתי,
מה אפשר בכלל להגיד, אחרת אתה ממציא.
ומה שאנחנו אומרים ב-18 זה נבנה על זה שכל מילה שם בעצם אוחזת בנבואה באיזושהי זאת.
איך אני יכול עכשיו, מה ששאלתי קודם, איך אני יכול עכשיו,
לא רואה את "טוב ה' לכל רחמי ארכה אסף", סימן שהוא לא טוב, לא אומר את זה. מה זה לא אומר את זה?
הוא טוב, אתה לא רואה את זה, זה בעיה שלך,
במציאות שלך אתה כרגע לא רואה את זה, איפה שאתה אומר.
ניתן לשלול את זה? אני לא יכול להגיד את זה כבר?
למה לא?
בגלל שזה רגש? אני לא אומר מה זה... התפילה היא דבר שאני חווה אותו.
אם אני לא חווה, אני לא יכול להגיד.
זו אגב הלכה מפורשת.
כן? אדם שטרוד, הוא לא יכול להתפלל.
יש הלכות בזה.
טוב, מה?
תרגמתי. מה? תרגמתי.
אז אף אחד לא התפלל מלכה על זה ככה.
למה?
תתפלל ממך, זה בסדר, אני מרשה לך.
לפי זה קורה עם ישראל, כי ישנה לעצמו את הנוסח של התפילה, לפי מה שהוא מרגיש באותו... לא, בסדר, אז אנחנו עכשיו נכנסים לדיונים על התפילה.
זה לא הנושא של השיעור, ולכן,
אם כל רצוני להרחיב בזה, אני לא ארחיב.
כי אני רוצה להספיק את הרעיונות שלי בנושא של השואה.
עכשיו, מה שכן צריך להבין, אגב, יש לנו דוגמה לשואה שנמנעה.
יש לנו ספר שלם בתנ״ך על זה, לא?
שואה שנמנעה.
מגילת אסתר. מגילת אסתר.
מגילת אסתר. יש לכם דוגמה
של מישהו שתכנן, וזה היה מתוכנן היטב, עמד לצאת לפועל. שואה,
שואה בקנה מידה הרבה יותר גדול לכאורה מהשואה של היטלר, יימח שמו, עודפו עליו.
בגלל שמדובר שם בהשמדת כל העם היהודי.
ומשום מה הצליחו למנוע את זה.
הצליחו למנוע.
עכשיו, אז אם כן, יש לנו כבר דגם.
הדגם של מגילת אסתר תואם את הנושא הזה.
והשאלה,
מה היא החוקיות? האם יש חוקיות שמסבירה את אפשרות השואה?
למשל, בספר דניאל,
בפרק י"ב,
מוזכיר את השואה, נכון?
שלום רב, כבוד הרב, השואה שווה, תוצאה מדינת ישראל, גודל הזוועה, גודל תוצאה.
אבל מידת הדין עובדת, עובדת, מלחמות מאז 48. ליטרים של דם,
מה יהיה ארץ ישראל חזקה מאיתנו
כמשפט אוכלת יושביה?
מה התרופה על לחם השלום?
טוב, השואל פה מתעקש לומר שזה פה מידת הדין,
שזה מידת הדין של שכר ועונש וכו'.
ואני דווקא לא חושב, אה,
אם כך,
הרבנים שמלמדים אותנו לדקדק על כל פרט בהלכה וכו',
כאשר זה מגיע לשואה שזה כל כך טעון,
מדברים בלי דיוק וידיעה שהם צודקים, הרי כל אחד אומר משהו שונה, לכן אולי כדאי שיפסיקו,
כי מי מבין מעשה השם.
אפשר גם להגיד את זה, זו הייתה השיטה של הרבי מלובביץ'. הרבי מלובביץ' אמר,
השואה זה דבר שאני לא מבין,
הנהגת השם,
מחוץ לעניין,
תשים סוגריים על השכל.
אפשר להגיד את זה, אבל אז יש בעיה.
יוצא שמעשה כל כך משמעותי,
נצטרך לומר שהקב"ה לא דאג להסביר לנו משהו?
תמוה מאוד.
במיוחד כשאנחנו רואים שרבותינו כן הסבירו על זה משהו.
אני עוד לא אמרתי מה, כי לא נותנים לי פה לדבר.
אבל גם הרב טייכטל האשים את עצמו ושאר החכמים שאמרו ליהודים לא לעלות לארץ ולהשתתף עימה החופשיים בבניין ציון, ובעצם עשו בארץ כחטא המרגלים.
כלומר, מתייחס לחטא הכללי הזה שתמיד לישראל יש חולשה אליו, דרישת הארץ. כן, זה נכון.
זה אומר שאם באמת אלה שהתנגדו לציונות היו עולים לארץ, הם לא היו נספים בשואה. זה נכון, אבל זה לא קשור לשאלה של סחר ועונש.
כי הרי אפשר להגיד,
אם אנחנו קצת מבינים מה שקרה,
הייתה הצהרת בלפור, בסדר,
ותוך עשרים שנה הייתה השואה.
תוך העשרים שנה זה ריאלי שכולם יעלו?
לא.
המדרש, וגם אגב,
אותם יהודים הספרדים שדיברו עליהם מקודם, גם הם לא עלו.
המדרש הרי בא בטענות כלפי משה, חבל על ידי עבדין ולם השתככין.
הקב"ה אומר למשה שהאבות לא הרהרו אחריו, ואילו משה הרהר. אם כן, האם טענת משה רבינו עליו השלום
אכן במקומה? בוודאי שהיא אכן במקומה.
בגלל שהאבות, כיוון שהם לא בנים, הם לא צריכים לערער אחרי מידותיו של הקדוש ברוך הוא.
כי האבות הם אבות.
אבות זה מי שחי עבור הבטחה שלא תתקיים בו אלא מבניו.
מאחר שמשה הוא בזמן של הבנים, והקדוש ברוך הוא הבטיח לו שזה יתקיים, לכן יש מקום לקושיה שלו.
פשוט מאוד.
טוב,
אז אולי אם אני אצליח בסוף להגיד משהו.
יש בספר דניאל
אזכור מפורש, נכון?
איך כתוב?
בפרק י"ב, פסוק א'?
מה?
מה אתה אומר?
לא, זה בפרק י"ב, פסוק א'. כתוב שם,
בעת ההיא
יעמוד מיכאל
השר הגדול העומד על בני עמך,
והייתה עת צרה אשר לא נהייתה
מהיות גוי עד העת ההיא,
ובעת ההיא יימלט עמך
כל הנמצא כתוב בספר.
כלומר, מה שדניאל אומר זה שבאחרית הגלות,
פתאום מתרחשת לקראת סוף הגלות הצרה הגדולה ביותר של ההיסטוריה היהודית,
ושבאותה העת יימלטו מי שנמצא כתוב בספר.
מה זה מי שנמצא כתוב? כל הנמצא כתוב בספר.
איפה מצאנו מישהו שכתוב בספר?
כתוב, מפורש.
"והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים,
קדוש יאמר לו,
כל הכתוב לחיים בירושלים".
כלומר, מראש מודיע לנו דניאל
שהשואה לא תתרחש בארץ ישראל.
זה כבר התחלה של הבנה.
בארץ ישראל זה לא יקרה.
כן? או כמו שכתוב בפרשת האזינו:
"מחוץ תשקל חרב".
כלומר, מה זה מחוץ?
בחוץ לארץ.
ומחדרים אימה.
כלומר, בארץ ישראל יפחדו.
אבל בחוץ שקל חרב, מחדרים רק אימה.
גם בחור, גם בתולג, יונה כמשטבה.
שלום לרב. הרי לשיעור יש מהלך כולל. אם כן, למה הרב מפעיל מידת המשפט, מתייחס לכל שאלה?
ועוד יש מקום לחסד על התלמידים הרוצים לשמוע מהלך הכולל.
זה שאלה יפה, אבל אתה רואה שגם אתה שואל.
האם הרב מתכוון שאין פה שכר ועונש פרטי, אך יש כאן שכר ועונש כללי ביחס לאומה כולה, לא עלו כחומה בזמן זכו בבל, קפץ עליהם המן וכן בדורנו, שכן עלה יצא מהעונש? לא, אני לא מתכוון לזה.
אני רוצה להסביר. אז תפסיקו לשאול שאלה,
ואני אוכל סוף סוף להגיד מה שיש לי להגיד.
מה שמתברר זה שיש מצבים שבהם יש חשיפה לסכנה.
לסכנה.
כן, הרי הכרטוב אומר, זכור את אשר עשה לך עמלק.
למה צריך לזכור משהו?
כי יש נטייה לשכוח.
ולמה יש נטייה לשכוח?
מכמה סיבות. אבל אחת הסיבות זה בגלל שזה דבר שלא קורה כל יום.
כלומר, האפשרות של להיפגש עם עמלק
היא אפשרות בתנאים מאוד מאוד מסוימים.
ולכן אתה צריך לזכור מתי זה קורה,
כדי שתוכל להתמודד כשזה יבוא.
ומה אומרת התורה?
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך.
כלומר, מכאן אתה לומד שהאפשרות שעמלק יפגע בך
היא כשאתה בדרך,
בצאתכם ממצרים.
מה זה בדרך?
זה בזמן שאתה יוצא מגלות ועוד לא הגעת אל גאולה.
אז דווקא במרווח כאן הסכנה.
מה זה אומר? כשאתה בגלות,
אל תדאג, פרעה שומר עליך.
פרעה מעוניין בך,
הוא מטפל בך.
אתה עבד, בונה פירמידות, לפעמים יש גזירה פה ושם,
אבל בסופו של דבר יש איזה מין,
אפשר לומר, טכניקה, איזה מין נוסחה של קיום בגלות.
כשאתה בירושלים ודוד ושלמה הם המלכים שלך,
אף אחד לא יכול לעשות לך שום דבר, אתה חזק מאוד.
אז מתי הסכנה?
כשאתה בין לבין.
איך אומרת הגמרא?
שבאחרית הימים מתקיים הפסוק וליוצא ולבא אין שלום.
אפילו תלמידי חכמים שנאמר בהם שלום, שנאמר שלום רב לא אוהב את תורתך אין שלום.
כלומר, גם תלמידי חכמים עלולים להישמד בצרה הזאת של המעבר מיוצא ובא.
שאומר התלמוד, הגמרא במסורת חגיא אומרת זה היוצא מתלמוד לתלמוד.
מתלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי.
כשאתה בין שני התלמודים,
פה יכולה להתרחש השואה.
עכשיו, צריך להבין מה זה אומר.
זה אומר שיש חשיפה.
עכשיו, כשאתה חשוף לאפשרות של פגיעה,
זה לא אומר שהפגיעה תתממש.
זה רק אומר, תדע לך שאתה במצב מסוכן.
אז זה לא במסגרת של שכר ועונש.
זה במסגרת של הנהגה היסטורית,
ולא עוד, אלא שזאת הנהגה היסטורית שלא חייבת להתממש.
כי הרי יש לנו דוגמה במגילת אסתר לשואה שהייתה אפשרית
ולא התממשה.
עכשיו, מדוע היא הייתה אפשרית בימי מרדכי ואסתר? מאותה סיבה,
בגלל שזה היה בדרך.
התחילו לעלות לארץ ישראל בעקבות כורש,
אבל עוד לא בנו בית המקדש בימי דריווש,
באמצע מתרחש המעשה של אחשוורוש.
אותו דבר, השואה הייתה אפשרית ברגע שהתחילה הגאולה.
לכן אמר הגאון מוילנה לתלמידיו,
שכאשר העניין יתחיל,
ככה הוא אמר לתלמידים שלו,
כשיתחיל עניין הגאולה,
יש להעביר בבת אחת 60 ריבו מישראל לארץ ישראל,
כי אם לא, יהיה קשה מאוד.
והתלמידים של הגאון אומרים שכשהגאון אמר להם את זה, הוא בכה.
זה דבר מאוד לא מצוי אצל הגאון לבכות,
בכלל אצל ניטאים.
אבל הוא, בשעה שהוא אמר את זה, הוא בכה.
זאת אומרת שאתה עלול,
לכן חשוב שתדע בזמן שזה קורה שהסכנה קיימת.
אז איך להדמין את זה? זה בעצם סוג של סילוק השגחה.
כשיש סילוק השגחה יש אפשרות של כוחות ההפקר לפעול.
הרי יש השגחה בזמן הגלות, נכון?
ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כי אני השם אלוהיהם.
בארץ ישראל ודאי שיש השגחה.
כשמתחיל התהליך, כביכול השכינה
עוזבת את חוץ לארץ ועוברת לארץ ישראל,
ובאותה שעה כוחות ההפקר יכולים להשתולל.
כי השאלה האמיתית היא לא מדוע התרחשה השואה,
השאלה האמיתית היא מדוע היא לא התרחשה לפני זה.
כשאנחנו רואים את עוצמת ההצטברות של השנאה
של הגויים כלפי עם ישראל,
אז תמיד ישאלת השאלה, אז למה זה לא קרה לפני כן?
התשובה היא שזה לא קרה יפיכם כי ההשגחה לא נתנה שזה יקרה.
ברגע שההשגחה הסתלקה,
הכוחות האלה יכלו להתפרץ ולעשות מה שיעשו.
כן.
למה כשיש מעבר של השגחה ושלך חייב להיות לך זמן הזה שהוא בין לבין? לא יכול להיות שזה... מדוע אין רצף?
אה, יפה.
השאלה הזאת שאל אותה רמח"ל בספרו
"מאמר הגאולה".
יש ספר של רמח"ל, על פי הקבלה,
שנקרא מאמר הגאולה, שמסביר את כל מהלכי הגאולה.
ושם הוא מסביר את הנקודה הזאת
על פי Windows, סליחה, הנהגת החלונות,
הוא קורא לזה.
הנהגת החלונות.
הוא מסביר שבזמן שישראל היו על אדמתם והשכינה הייתה שורה,
היה שער גדול פתוח בעולם שדרכו בא שפע רע ואור גדול לעולם כולו.
ובוודאי על עם ישראל.
השער היה פתוח.
יצאנו לגלות, השער נסגר.
אז איך העולם מתקיים?
יש חלונות קטנים שדרכם האור פורץ.
כן? משגיח מן החלונות, מציץ מן החרקים.
יש, בסדר, הנהגה.
עכשיו, כשהגלות מסתיימת, מתחילה הגאולה, השער נפתח בחזרה.
אבל אי אפשר שייפתח כל זמן שבמשלת החלונות
כי אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נעימה. כל זמן שממשלת החלונות פועלת,
ממשלת השער לא יכולה להופיע.
אז לקראת פתיחת השער
הולכים ונסתמים החלונות אחד אחרי השני.
ואז העולם יותר חשוך.
עד הרגע שבו נסתם החלון האחרון, ומיד נפתח השער,
שאם לא כן, העולם לא יכול היה להתקיים.
ואומנם בעולם העליון זה מיד.
כן? אי אפשר, אפילו נפסגר החלון, נפתח השער.
אבל כיוון שיש הפרש בין המלכויות,
הדבר ניכר למטה.
ואז למטה זה מתרגם בתור זמן.
ואז תהיה עת צרה גדולה, אומר הרמח"ל,
אבל לא תהיה זמן רב.
ועל אותו זמן אמר דוד המלך,
למה השם תעמוד ברחוק,
תעלים לעיתות בצרה.
אבל לא הסביר למה זה ככה. אני מסביר לך, בגלל שעולם הטבע פועל לפי הזמן.
זה כמו שהרמב״ם אומר,
אדם שרובו חובות מיד עובד ברשעו. מה זה מיד? לוקח כמה זמן.
ברור, כי זה דרך הטבע.
ראיתי?
לא, אבל בעולם העליון זה כן רציף?
כן, בעולם העליון זה רציף,
בעולם התחתון זה ניכר.
ברור.
למה הרב לא אומר שהיה פה חטא?
הרי ריש לקיש אמר לאמורה מסוים שהוא שנינא לכו,
קפידא, שלא עליתם כחומה.
ואז ההיסטוריה הייתה שונה. כלומר, היה לישראל חטא,
ולכן בית שני היה זמני מראש.
זה לא חטא.
כי חטא, זה לא, זה חטא אבל זה לא עבירה.
העבירה זה שכתוב על שולחן ערוך כך, ואתה עושה הפוך.
אבל פה לא מדובר על שולחן ערוך שאומר כך, ואתה עושה הפוך.
אלא הכוונה על איטיות.
כמו שיעקב אבינו אמר,
כה אמר עבדך יעקב, אם לבן גרתי, מה זה גרתי? אומרים חז"ל,
תרי"ג מצוות שמרתי, אז אם כן אין לו שום עבירה.
אלא מה? ואיכר עד עתה.
זה הלך לאט.
ולכן בתהליכי גאולה, מה שחשוב זה שזה ילך מהר.
לכן בתפילת שמונה עשרה אומרים, מהר לגאולנו.
כל זמן שאתה בהכנה לגאולה, תהליכים אמיתיים, כמעה-כמעה.
אחרי שיש גאולה, גם כן התהליכים הם כמעה-כמעה להשלמת הגאולה.
אבל התהליך עצמו,
המעבר מגלות לגאולה,
חייב להיות מהיר.
ולכן אפשר לומר שמה שנתגלה לנו בתורה ובנביאים ובכתובים ובדברי חכמים,
זה שישנם זמנים בהיסטוריה שבהם יש סילוק של ההשגחה.
והאומה חשופה אז לסכנה.
ומאחר ואין הכרח ליפול בסכנה,
שהרי בימי מרדכי ואסתר תיקנו את הכול על ידי שכינסו את כל היהודים, לך כנוס את כל היהודים
אשר בשושן, אז יש אפשרות גם למנוע.
לכן זה לא הוזכר בפירוש.
טוב, עד כאן להיום.
שלום.
מה הייתה התקנה של השואה?
התקנה. איך יכולנו למנוע את השואה?
איך יכולנו למנוע את השואה?
לך כנוס את כל היהודים.
כלומר,
מה הכוח של האחדות בין היהודים יכול למנוע את זה.
אני מבין למה שהרב ברח מכל מיני הסברות קטנות של איזה עבירה קטנה? לא ברחתי מכלום.
לא, כאילו הוא ברח מזה שהוא נמנע מלהסביר בכל מיני הסברות קטנות של איזה עבירות של שכר ועונש,
אבל מה שיוצא בסוף בשורה התחתונה,
שאנחנו רק סוגלים מאיזשהו סוג של... נתון. טכנית, מצב נתון, נכון, נכון.
זו תשובה הרבה יותר נסחה, אבל... יותר אימתנית.
למה זה תשובה יותר גרועה?
למה? כי להגיד שאנחנו סוללים מאיזשהו הכרח כזה טכני, אז... לא, זה לא הכרח טכני, זה הכרח מהותי,
שצריך להבין בעצם איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו.
אז אם אתה לא מבין שישנם זמנים, שהגיע הזמן לשוב ואתה לא שב,
אז אתה מביא את האומה לסכנה.
זה מה שזה אומר.
זה אומר שהפתרון תמיד מצוי אצל המנהיגים,
כי רק הם קוראים את המהלכים ההיסטוריים...
לכן, מי שזה היה המקצוע שלו לדעת את זה,
הוא היה צריך ללמד את זה,
הוא היה צריך להסיק את המסקנות של זה.
כמו שהרב טייחטל, אגב, כותב, במדימוס מחה,
הוא אומר, בשאלות האלה לא עסקתי כי בישיבה זה לא היה הנושא של השיעור. ככה הוא אומר.
טוב, עד כאן להיום.
