טוב, שלום וברכה, יום יום שלישי כ"א בטבת תשע"א ואנחנו עסוקים בשיעורים האחרונים בנושאים בעלי משמעות אוניברסלית הרי בשבוע שעבר עסקנו בנצרות כידוע לכם ואחד הדברים שעלו זה בעצם שהנצרות היא סוג של הצלחה מבחינה מסוימת של היהדות כלומר
אם מיליארד וחצי בני אדם מעוניינים להיות ישראל,
אז זה סימן שעם ישראל חשוב מבחינתם.
אז זה נכון שהנצרות קיבלה צורה מיתולוגית,
כלומר נתנה צורה מיתולוגית לישראל,
ובמקום להתייחס אל כנסת ישראל התייחסה אל יהודי אחד הרוג,
אבל יחד עם זאת זה מראה שיש תחושה באנושות, וגם באסלאם, במרחב האסלאמי,
שעם ישראל מהווה כמין מוקד של חיים,
כמין הקרנה,
מרכז של הקרנה,
ושלכן רוצים להידבק במרכז הזה.
אז נשאלת השאלה, מה מבחינתה של היהדות יש לנו לומר אל האומות?
באים אלינו, אפשר לקצת את החלון, ככה אנחנו נחנקים,
באים אלינו אומות העולם ואומרים, טוב, מה יש לכם, אתם היהודים,
לומר לנו?
וכאן הייתי רוצה להתחיל ללמוד איתכם, לא יודע אם נספיק בשיעור אחד,
את מה שנקרא במסורת התלמודית תורת בני נוח.
בני נוח, זו הכוונה כל בני אדם.
כל בני אדם, לפי הסיפור של התורה, הם צאצאים של נוח,
והם מחויבים אל איזה שהן הנהגות, מה שנקרא שבע מצוות בני נוח, והייתי רוצה קצת ללמוד את זה איתכם.
אז ראשית כל, לשים לב לדבר מעניין,
זה שלפי הסיפור של התורה בעצמה, הופעתו של עם ישראל בהיסטוריה היא תלויה בנסיבות מסוימות.
כלומר, עם ישראל לא התחיל עם ראשית ההיסטוריה,
עם ישראל הופיע בדור מן הדורות.
זה אומר שאנחנו מגיבים לאיזשהו מערך כוחות שמצריך את ההופעה של עם ישראל.
זה לא דבר טריוויאלי,
היא לא דבר המובן מאליו.
הרקע של הופעת עם ישראל, לפי הסיפור של התורה,
זו התפלגות הלשונות,
מה שנקרא מגדל בבל.
הסיפור של מגדל בבל הוא סיפור מורכב,
אבל דבר אחד מאוד ברור,
זה שהסיפור של מגדל בבל בא על רקע של ניסיון ליצור אחידות,
אחידות באנושות.
כל הארץ,
שפה אחת,
ודברים אחדים.
מאיפה בא הרעיון המשונה הזה שכולם צריכים להיות אותו דבר?
כן?
זה באמת רעיון משונה, טוטליטרי אגב, שמופיע מדי פעם במהלך ההיסטוריה.
יש משטרים כאלה,
יש גם שיטות כאלה, שעניינם לאחד את הטיפוס האנושי.
זה מאוד מפריע לי שלכולם אין אותו צבע עיניים, אז אנחנו נסדר שלכולם יהיה אותו צבע עיניים, למשל, כן?
דבר קצת משונה.
אז מה נעשה? אבל לא לכולם יש אותו צבע. אז אפשר לצבוע
את העיניים של כולם, למשל. זה רעיון אפשרי.
זה רעיון לכאורה אידיוטי. זאת אומרת, אם הקדוש ברוך הוא ברא כל בני אדם, כל אחד עם הייחודיות שלו, אז למה שכולם יהיו אותו דבר?
אלא כנראה שיש משהו שגורם לחשוב שזה לא טוב שכולם יהיו שונים זה מזה,
וזה בגלל שהשינויים מולידים גם מאבקים,
עימותים.
העימותים גורמים למלחמות.
וכשיש מלחמות,
זה לא נעים.
זה מה שהביא את המבול. מלאה הארץ חמאס,
חמאס הכוונה אלימות.
כשהאלימות הולכת ומתגברת, בסוף העולם חרב, יש מבול.
אז זה מובן שהאנושות שעברה את הטראומה של המבול,
היא אנושות שדרשה לפתור את הבעיה, רצתה להביא שלום לעולם.
כיוון שרצו להביא שלום לעולם, ניסו לאחד את האנושות.
דהיינו, אני אוהב אותך אם אתה תהיה דומה לי.
אז עדיף שנבטל את ההבדלים בינינו כדי שנוכל לאהוב.
זה המשפט, כאילו, משפט הקסם שיש מאחורי זה.
התלמוד אומר שדור המבול היה רשע,
דור הפלגה, דור מגדל בבל, היה מרושע כמו דור המבול.
אבל היה שלום ביניהם, ולכן לא נחרבו.
מה זאת אומרת היה שלום?
זה שלום דיקטטורי.
זה קורה, למשל, יש מדינה שמאוד מדגימה את זה, מדינה שכבר לא קיימת,
מדינת יוגוסלביה. שמעתם על יוגוסלביה?
זיכרונה לברכה, עליה השלום.
הייתה מדינה הנתונה לשלטון טוטליטרי חריף ביותר,
השלטון של טיטו,
השלטון הקומוניסטי,
באיזשהו שלב, אחרי מות טיטו,
המדינה התפרקה והפכה לשמונה עד תשע מדינות. יש מחלוקת כמה מדינות יש שם.
מה שבטוח זה שהם שונאים אחד את השני שנאת מוות,
והם עשו מלחמה עקובה מדם במשך כמה שנים בשיתוף המעצמות.
בסדר?
אז זה אומר שהשלטון הטוטליטרי,
עם כל האימות שלו,
יש לו גם לפעמים יתרונות.
איך אמרו חז"ל?
רבי חנינא סגן הכהנים אומר,
הווה מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה,
איש את רעהו חיים בלעור.
אז אפשר לומר שזה בעצם הלקח שרצו ללמוד.
בוני המגדל רצו ליצור אלושות אחידה.
אלא שהדבר הזה יש לו תוצאה הפוכה.
התוצאה ההפוכה היא שבגלל זה הערך של חיי האדם יורד.
איך אומר התלמוד? לא, לא התלמוד, פרקת רבי אליעזר,
שכאשר היו בונים את המגדל,
כשאדם היה נופל מן המגדל ומת,
לא היו שמים לב אליו. למה?
בגלל ש... בסדר, הוא מת, יש מישהו אחר שיבוא לעבוד במקומו.
אבל כאשר לבנה הייתה נופלת,
היו כולם בוכים ואומרים מתי תעלה לנו אחרת תחתיה.
כלומר, המפעל הכלל-אנושי מחק את הערך של היחיד.
לכן הקדוש ברוך הוא, כדי להציל את העולם מן האחידות,
פיזר את האנושות, עשה אותה לשונות-לשונות, תרבויות-תרבויות.
בסדר?
כדי לשמור את העושר של הדיפרנציאציה, של השונות,
של הריבוי של הזהויות האנושיות.
לשון זה תרבות.
לשון זה תרבות. אני אסביר את זה עוד מעט, בסדר?
והבעיה היא שאם יש הפיצול הזה,
אז חוזרים בסוף
למלחמות.
כלומר, אתה הצלת את האנושות מן האחידות,
אבל הפלת אותה מחדש אל השונות,
ואז תהיינה שוב מלחמות.
בעיה, לא?
אז אנחנו במטוטלת בין אחידות מוחקת לבין פיצול שמביא מלחמה,
והאנושות נתונה בכף הקהילה.
מה עושים?
יש, כדי קצת להרחיב בשאלה שלך,
בספר בראשית, פרק י',
פסוק ל"א. מה כתוב שם?
לא זוכרים?
אלה
בני שם,
למשפחותם, ללשונותם,
בארצותם, לגוייהם.
נא לשים לב להרכבה של הפסוק.
אלה בני שם,
למשפחותם, ללשונותם,
בארצותם, לגוייהם.
לא הבנתי כלום.
ננסה עוד פעם.
בני שם, נלך יותר לאט עכשיו. למשפחותם.
עכשיו הבנתי משהו.
הבנתי שהאנושות הייתה מחולקת למשפחות.
כלומר, כל קבוצה אנושית נקראת משפחה.
בין השם למשפחותם.
מה מאפיין כל משפחה ומשפחה?
ללשונותם.
לכל משפחה יש לשון.
יפה, לא?
מה זה לשון?
ידעתי שיגידו ככה.
פשוט נפלתם למלכודת, כן?
אני שואל, מה זה לשון? אומרים לי שפה.
זה לא מכיר אם אתם לא יודעים אנטומיה, כן?
שפה זה בחוץ, נכון?
מן השפה ולחוץ.
לשון?
שבפנים, נכון? הלשון זה בתוך.
זה נקרא לשון כי זה לש.
נכון? לש.
אז אם ככה, יש הבדל בין השפה ללשון. שפה זה מה שמאפשר להעביר אינפורמציה.
לשון זה התוכן הפנימי.
אז נגיד את זה אחרת,
התרבות.
אז מה מבדיל בין משפחה למשפחה?
התרבות, בין משפחותם ללשונותם.
מה הקשר, מה מערכת היחסים בין שתי משפחות?
בואו תאכלו אצלנו סעודה שלישית,
אולי נחתן את הילדים שלנו ביחד, בואו נעשה פיקניק.
זאת אומרת, השלום בין המשפחות זאת ההתנהגות הצפויה.
כשמשפחות רבות,
זה חריגה.
אבל באופן עקרוני, משפחות חיות בשלום.
אחר כך הפסוק ממשיך, כן? אמרנו, אלה בן אשם למשפחותם ללשונותם.
בארצותם לגוייהם.
ברגע שהקריטריון הפך להיות טריטוריאלי,
הארצות מגדירות את הקבוצות האנושיות,
פתאום המשפחות הפכו לגויים.
בארצותם לגויהם.
מה זה גוי?
גוי זאת ישות פוליטית.
ברגע שיש ישויות פוליטיות,
אם אתה בפנים אתה אח שלי,
אם אתה בחוץ אתה זר.
ברגע שאתה זר אתה מופקע מן האנושיות.
אתה בעצם מאיים.
מה מערכת היחסים הטבעית בין גוי לגוי?
המלחמה.
עד כדי כך שישעיהו הנביא אומר,
לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
חידוש, נכון?
מספרים על זה. ילד בחיידר למד את הפסוק, לא יישא גוי אל גוי חרב, התחיל לבכות.
אמרו לו, למה אתה בוכה? הוא אומר, אם לא יישא גוי אל גוי חרב, אז הם ילחמו בנו.
כן, מה אתה אומר?
ארבע שבע של המשפחות זה טבעי שלא יהיו חדרים אחד של השני. תרבות שונה זה ודאי גורם לריחוק, במובן הזה שזה שאני לא אתה, זה גורם לריחוק ביני לבינך.
אבל אף על פי שאני לא אתה,
אבל אני גם יכול להיות חבר שלך,
למרות שאתה לא אני ואני לא אתה.
משהו שצריך מוסרי זה לא מוסרי, ואני גם רוצה להיות חברה שלך? כן, ולכן בכל זאת אני לא מכניס את המשפחה של השני לגור אצלי,
אבל בין המשפחות יכולות להיות מערכות יחסים של הבנה.
מה שאני כן בין גוי לגוי,
כי בין גוי לגוי יש יריבות, יש תחרות.
אז מה שקרה במהלך ההיסטוריה זה שהמשפחות הפכו לגויין,
כי הלשון הפכה לארץ.
אז הפתרון הוא,
עכשיו בואו נחזור לבעיה שלנו.
הבעיה שלנו הייתה זה שאו יש אחידות או יש פיצול.
צריך למצוא משהו שלישי שיפתור את הבעיה.
במקום אחידות או פיצול,
אפשר שתהיה אחדות.
האחדות זה ההנחה שיש ריבוי סגנונות,
אבל יש נקודת חיבור,
איזשהו גורם מתאם שכולם מתייחסים אליו.
זאת אומרת, צריך להקים אומה 71,
ואומה ה-71 היא גורמת לכולם להתחבר.
מי זאת האומה ה-71?
עם ישראל. זאת אומרת, אתם רואים שעם ישראל מופיע על רקע הבעיה הזאת,
בפרשת נוח אנחנו רואים שעם ישראל מופיע שיש בעיה של פיצול באנושות.
מה אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם?
לך לך מארצך
ומולדתך
ומבית אביך
אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי.
זאת אומרת שאתה תקים גם כן ישות פוליטית.
אבל אמרנו שישויות פוליטיות זה בלגן.
אבל אתה תהיה הישות הפוליטית היחידה הלגיטימית.
למה?
בגלל שעל ידך ונברכו בך כל משפחות, האדמה.
כלומר, אתה תהיה גוי שתפקידו להחזיר את הגויים להיות משפחות.
זאת הלאומיות היחידה שהיא לא תהיה אנכרוניסטית בבוא הזמן,
זאת הלאומיות של עם ישראל, כי עניינה איננו אגואיזם מורחב,
כמו אצל הגויים,
אלא זה בא לתקן את העולם, להפוך את הגויים למשפחות.
כן, מה אתה רוצה?
כן, בסדר, צריך קצת סבלנות, אז מקבלים תשובה.
במילים אחרות,
הפעולה של עם ישראל מכוונת למי?
לגויים בתור אומות,
לא בתור יחידים.
כלומר, אם אני רוצה להשפיע על הרבה יחידים,
מה אני צריך לעשות? אני יכול להקים דת,
דת קוסמופוליטית, שמיועדת לכולם, ואני אפנה לכל אחד ואחד, לפלוני ולאלמוני,
ואני אגיד לו, פלוני אלמוני יקר, בוא אני אלמד אותך מהי קדושה.
אני אלמד אותך מהו מוסר.
ואז זה פונה אל היחיד.
אבל בשביל זה אני לא צריך להקים מדינה.
אדרבה, זה מפריע המדינה.
הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, אתה תקים מדינה,
ועל ידך ונברחו בך כל משפחות האדמה. כלומר, הפעולה שלך היא על הכלל, לא על הפרט.
בסדר?
לעומת זה מצאנו דתות שעוסקות בפרט,
הנצרות, האסלאם, הבודהיזם.
הם עוסקים בפרט, הם רוצים ללמד כל אחד ואחד איך לקדש את החיים שלו.
בסדר?
יש הבדל עצום.
אם כן, אפשר לומר שמה שיש לעם ישראל ללמד את הגויים זה פוליטיקה.
כלומר, איך להפוך אומות לגוי קדוש.
מפורש,
בספר זכריה,
ונלוו גויים רבים אל השם ביום ההוא.
מה זה גויים?
בתנ״ך?
אומות, כן? אומות שלמות ילוו אל השם ביום ההוא.
והיו לי לעם.
מה זה אומר?
שכל העמים האלה שילוו אל השם יהיו עם השם.
כמו, עם השם אני מכיר רק אחד כזה בינתיים.
מי זה?
עם ישראל? כן. אנחנו עם השם.
ויש לנו תוכנית להפוך את כל העמים,
שכל עם ועם יהיה עם השם.
יפן תהיה עם השם, נורבגיה תהיה עם השם, סנגל תהיה עם השם.
כל אומה ואומה תהיה עם השם.
מה אתה רוצה?
בכל זאת האומות מורכבים מפרטים,
וגם פרטים זקוקים לאיזו רוחניות, כמו שהם זקוקים ל... אתה אומר שבאומות יש פרטים, לא נגיד מורכבות מפרטים, אבל יש פרטים, והפרטים זקוקים לרוחניות פרטית.
כן, אבל זה לא הנושא של היהדות.
כלומר, היהדות לא עוסקת בזה.
היהדות לא עוסקת באופן נגיד ישיר בשאלה כיצד אני כפרט אחיה חיים רוחניים וקדושים.
לא.
היהדות, לפי פחות מה שאני למדתי בינתיים, והפסוקים שהבאתי,
היא עוסקת בללמד את אומות העולם כיצד להיות עם קדוש. במילים אחרות, מי שצריך לפנות אל הגויים זה נשיא מדינת ישראל או ראש הממשלה.
הם צריכים ללכת לנשיאים ולמלכים של כל האומות ולהגיד להם, הנה,
יש לנו תוכנית כיצד להפוך את המדינה שלכם למדינת קודש.
זה בעצם צריך להיות באג'נדה של מדינת ישראל, הבנת?
עכשיו, מה עם הפרטים?
אז זה בסדר, נשלח לכם כמה נוצרים או כמה מוסלמים שיטפלו בזה.
הבנת?
זה לפחות לפי התוכנית המקורית.
אבל ייתכן מאוד ששכחו את זה, כן? כלומר, יכול להיות שהמנהיגיה הפוליטיים של מדינת ישראל אולי לא למדו, אולי שכחו להגיד להם,
שיש להם תפקיד כזה כלפי האנושות.
ולכן, בדלית ברירה אנחנו צריכים לעסוק
בברירת המחדל. ברירת המחדל היא ללמד את הפרטים מה לעשות.
בסדר?
אני רק רוצה להזכיר לך שבתוכנית המכונה שבע מצוות בני נוח,
אחת משבע המצוות היא מצווה חברתית,
הקמת בתי דינים, נכון?
מצוות דינים אצל בני נוח,
זה הקמת מערכת משפט.
מערכת משפט יחיד לא יכולה להקים.
רק מדינה יש לה הכוח והחובה להקים מערכת בתי משפט.
מה זה בשירותי דת?
מערכת בתי משפט זה לא שירותי דת. אתה דפקת לי את האוטו ואני תובע ממך פיצויים.
זה לא שאלות של דת.
בסדר?
זו שאלה של המשטרה ושל מערכת המיסוי וכו'.
בסדר?
גם דיני גזל. גזל, מצוות גזל, זה לא שייך בכלל לדת.
כן, בבקשה.
הרב, יש לי שאלה.
איך אנחנו צריכים לראות את הפיסיס להפוך את כל העמים לעם קדוש?
הרי אם הם יגידו שאלה אם לא אכפת להם,
הם כאילו עוסקים רק בעצמם.
האם זה כמו, סתם צריך להיות ויכוח כאילו אם הם לא רוצים,
או שרק ישכנע אותם?
אני לא... יש אפשרות שישכנע אותם, יגידו שטוב להם ככה.
לא הבנתי. השאלה היא איך לשכנע את העמים? איך לשכנע אנשים?
איך לשכנע אנשים להיות עם קדוש?
כמו שמשכנעים כל דבר.
זאת אומרת,
אתה לא יכול לשכנע אדם לקבל משהו, אלא אם כן זה במסגרת הצרכים שלו.
צריך לדאוג מה הצריכה שלהם. כל איש שיווק יודע את זה, נכון?
כן, ברור, שאתה לא נותן משהו למישהו, אלא אם כן יש לו איזו הכנה לקבל את הדבר הזה.
עכשיו אנחנו עובדים על זה כבר בערך
ארבעת אלפים שנה,
ודווקא יהיו לנו הצלחות לא קטנות.
למשל, לגבי עבודה זרה.
זה כבר, לפני ארבעת אלפים שנה המצב היה מאוד גרוע, היה רק אדם אחד שלא עבד עבודה זרה, כל השאר עבדו.
דווקא היום האלילות בנסיגה מאוד רצינית, נכון?
כמו כן גם לגבי לא תרצח.
נראה לי שלפני ארבעת אלפים שנה הרצח היה נורמה,
ודווקא עכשיו זה קצת יותר מסודר. לא אמרתי שאין בעיות, כן? יש לנו כמה ג'נוסיידים פה ושם, אבל בכל זאת,
כן?
יש התקדמות, אז אנחנו עובדים על זה.
זה לא רע, יש לנו דווקא די הרבה הצלחות.
כן.
הרב אמר שעם ישראל הופיע לאחר המבות.
אמרתי שעם ישראל הופיע אחרי דור הפלגה, כן, נכון, ואז?
אבל הראשון שמכלה אותנו כעם זה למעשה פרעה, הנה עם ישראל רב ועצום ממנו. נכון.
טוב. מה השאלה? אז זה הרבה שנים אחרי זה.
אתה צודק, הראשון שמכנה אותנו עם זה פרעה
אבל הראשון שנצטווה להקים עם היה אברהם
להקים גוייל
בסדר, זאת אומרת שהרעיון שתופיע אומה שעל ידה יבוא תיקון העולם, הרעיון הזה הופיע עם דור הפלגה
עכשיו, הזמן שזה לוקח להכיר את זה בערך 500 שנה, הוא קטן עליהם
כן? מבחינה היסטורית זה לא נכון יותר שאת הגלות השפענו יותר עליהם, אני חושב שזה מבחינה מוסרית
השפעת, רצח או עליון מאשר בארץ?
שאלה מצוינת.
אני אחזור על השאלה שלו.
הוא שואל:
האם לא השפענו יותר על האנושות, מוסר וקדושה במהלך הגלות מאשר בהיותנו בארץ? עד כאן שאלתך.
תשובה: נאדה.
שום כלום.
אפס. הבל ועריק.
אנחנו לא השפענו כלום על האנושות במהלך ההיסטוריה של הגלות.
כלום.
אדרבה,
עם ישראל במהלך כל הגלות היה עסוק במלחמת הישרדות,
וכל הערכים היהודיים שהתפשטו בעולם באו מכוח ימי בית שני.
זה כלומר, זה איך לומר, זה נגזרות של מה שעשינו בבית שני.
אז השארית של הזיכרון, של ההשפעה של עם ישראל נשארה.
בעצם אפשר להגיד שנגיד, העמים שהבאסו ליהודים, הרומאים,
הם יאבקו את זה? בדיוק. למשל, מעניין מאוד,
יש בקורבנות שאומרים בבוקר,
אתם יודעים מי אומר קורבנות?
כולם.
כולם אומרים קורבנות,
ואני גיליתי שאפילו הספרדים אומרים קורבנות.
כי האשכנזים הם לא חשודים על כלום, הם בסדר, הם אומרים קורבנות בבית.
הספרדים הם חשודים שהם לא רוצים להגיד קורבנות,
לכן מכריחים אותם להגיד את זה בבית הכנסת.
אבל ברור שכולם אומרים קורבנות,
אפילו הספרדים אומרים קורבנות.
עכשיו, בקורבנות אומרים בבוקר,
קבץ נפוצות קובעיך,
יכירו וידרו כל באי עולם,
כי אתה אלוהים עליון לכל ממלכות הארץ.
אז מה הניסוח שם?
קבץ נפוצות קובעיך,
דהיינו,
תחזיר את היהודים לארץ ישראל,
ורק אז יכירו וידרו כל באי עולם.
אומר על זה הרב קוקי, הערה מעניינת בסידור עולת ראייה.
סידור עולת ראייה כולל בתוכו את הקורבנות ופירוש לקורבנות.
וזה עצמו ההוכחה למה שאני אמרתי שהאשכנזים אומרים קורבנות.
כי הרב קוק היה אשכנזי.
והנה הוא כותב פירוש לקורבנות, סימן שהאשכנזים אומרים.
איפה אנחנו?
איפה זה?
איפה שמת את זה?
הנה.
קבץ קובעך מארבע כנפות הארץ.
הידיעה הזאת ושורש האמונה בטהרתה מחבר את הקדושה הרוממה של אורן סוף
עם הקדושה החודרת בכל העולמים ובכל היצורים כולם, הלא היא סגולת ישראל.
כלומר, בקיצור, מה עם ישראל מלמד? מלמד שאורן סוף,
הנבדל, הטרנסצנדנטי,
חודר לכל פרט ופרט של המציאות,
האמננטי.
כן, שאני אומר, זה החידוש של האמונה היהודית,
שהאלוה הנבדל הוא גם האלוה הקרוב.
כן, איך אמר רבי יהודה הלוי?
יא,
אנה אמצאך ומקומך נעלה ונעלם,
ואנה לא אמצאך וכבודך מלא עולם.
אתה יודע, זה החידוש של היהדות.
אז איך מלמדים את זה? הוא אומר, ושבשביל כך נפזרנו בכל העולם.
בארבע כנפות הארץ,
כדי לתמם את החזון שימלא כבוד השם את כל הארץ,
ודעת אלוהי אמת תחדור בכל לב,
בכל נפש ובכל רוח.
יפה. אז אם כן אתה שואל,
אולי דווקא הגלות זה יותר טוב.
כי על ידי הגלות, ככה כל הגויים ידעו את השם.
מעניין, זו הייתה מחשבה שהיה יהודי אחד בגרמניה שחשב את זה, שחשב שהתפקיד של עם ישראל זה לחיות בגלות.
הרש"ר הירש,
זצ"ל.
הוא אמר, אנחנו פשוט נהיה גרמנים טובים,
פטריוטים,
נאמץ את התרבות הגרמנית,
ואנחנו נזריק לתוך הוורידים של גרמניה קדושה ומוסר.
ואז הגרמנים יגידו לנו תודה.
זה בהספעה.
לא, זה רעיון, נכון?
כלומר, הוא היה משוכנע,
אנחנו נהיה גרמנים טובים, נלמד את הגויים,
תורה, אמונה, קדושה, מוסר,
נקיים מצוות, הם יראו את זה, זה יעשה עליהם כזה רושם טוב,
שהם יגידו, תשמע, תודה רבה לכם היהודים שאתם יושבים בגרמניה,
ויבואו לנשק לנו את הרגליים, נכון?
ככה אמר הרב שמשון ריפאי לירש.
יש לי תחושה, אני לא יודע מאיפה,
שיש איזו סתירה בהיסטוריה
להנחה הזאת.
לקחו אותנו לנופש במזרח, במזרח תאום. עזוב, לקחו אותנו, כן, טוב.
לנופש, כן.
יש לי שאלה? כן.
אם אנחנו אומרים שבכוונה ירבבו תרמות כדי שיהיה ערך עצמי לכל אומה וכו' ולפרטים,
אז בעצם קורה דבר הפוך, אנחנו רוצים למצוא את המליאות עם הקדוש. רגע, רגע, אני עוד לא גמרתי פה עם דברי הרב קוק, רק רגע.
הפיזור אמנם הועיל רק להכין את הלבבות.
כלומר, מה שאומר הרב כאן,
שהגלות הייתה זריעה.
כמו שאתה זורע,
אתה זורע גרעינים בתוך האדמה.
מה קורה להם?
הם נרקבים.
רק בבוא הזמן יצמח משהו, כן?
הפיזור אומנם מועיל רק להכין את הלבבות,
שאחר כך,
בעת אשר הגאולה העליונה הנצחית תיגלה על ידי קיבוץ קובע השם,
מארבע כנפות הארץ לארץ חמדה,
שמי עושה את זה?
הרצל?
אז ישוב האור הגדול של דעת אלוהי אמת להופיע בכל עודו והדרו, מארץ החמדה
על כל כצווי הארץ.
לכן,
בתפילת הקורבנות אומרים כך: "קבץ קובעך מארבע כנפות הארץ יכירו וידרו כל באי עולם, כי אתה הוא אלוהים בלבדך לכל מלאכות הארץ".
מובן?
זה בעמוד קי"ד בחלק א'.
בסדר?
עכשיו, מה הייתה השאלה שלך?
מה הערך העצמי של האומות אם אנחנו בעצם הופכים להיות,
אנחנו מנסים להפוך אותם להיות כמונו,
מה הערך שלהם העצמי?
יפה.
אתה אומר,
מה הערך העצמי של האומות
אם אנחנו שואפים להפוך אותם להיות כמונו?
תשובה,
אין לנו שום כוונה להפוך אותם להיות כמונו.
אנחנו רק רוצים ללמד אותם מהי קדושה.
כלומר, איך להיות נורבגיה של קודש?
איך להיות סנגל של קודש, ברור.
אבל הזהויות הן שונות.
אף על פי שאתה יכול להגיד האמת אחת, כי זו הגדרתה של אמת, שהיא אחת.
אבל יש אופני קליטה שונים של אותה האמת.
האם אתה יודע מהו הרבים של המילה אמת?
אם תסתכלו במילון,
תראו שלמילה אמת אין רבים. זה מאוד מעניין.
מילון נוון שושן, תחפשו, אמת,
אין רבים.
זה הגיוני כי אם יש רבים אז זה כבר לא אמת.
יש גם מילה אחרת, אמיתה.
רבים של אמיתה,
אמיתות.
מה זה אמיתה?
אמיתה זה דבר שהתברר כאמת.
אז יש הרבה דברים שהתבררו כאמת,
אז הם אמיתות,
אבל לא שהרבים של אמת זה אמיתות.
אף על פי כן,
יש רבים למילה אמת,
אבל שאבן שושן לא יודע.
פשוט מאוד. המילה אמת
היא מילה נקבית, נכון?
זה בן קיבה, נכון?
זאת מילה נקבית המסתיימת באות תו, כל הכבוד.
יפה מאוד.
עכשיו, יש עוד מילה כזאת בעברית שהיא מסתיימת בתו ושהיא נקבית, המילה בת.
ערבים של בת,
בנות. מאיפה הנון בא?
כי בינט במקור, כלומר, נגיד, בשורשי השפה,
מה שנקרא פרוטו-שמית, או איך שנקרא לקרוא לזה,
המילה בת במקור היא בנת או בינת,
אלא שהעברית קיווצה את זה, הפכה את הבינת לבת.
אבל בלשון רבים זה חוזר, בת, בנות,
אמת,
אמונות,
כן?
זאת אומרת אמנת זה נון,
רק שהנון נפלה.
בלשון רבים, אמונות.
ברור, אז יש אופנים שונים של גישה אל אותה האמת.
אפשר להכיר שמרכז החיים נמצא באיזשהו מקום,
אבל אני קולט אותו לפי הסינון שלי, ההקרנה שלי וכדומה.
ולכן המטרה היא איננה להפוך את כולם לאותו הדבר, חלילה וחס.
כן, בבקשה.
הנצרות לא ניסתה להפוך את כל העולם לאותן קדוש?
כן, הנצרות ניסתה להקדים את זמנה. כלומר, בעצם מה שהנצרות עשתה,
דיברנו על זה גם שבוע שעבר, שהנצרות רצתה למכור יהדות בזול לעולם,
וזה דווקא קנו.
הגויים קנו.
הבעיה היא שזה היה על חשבון מרכז החיים.
כלומר, אין מרכז לחיים, יש רק היקף.
ברגע שההיקף מתקומם על המרכז, הוא בהכרח מתנוון.
וזה מה שקרה לנצרות,
שלא הכירה במרכז של כנסת ישראל.
עכשיו,
אפשר להבין אותם,
כי בתקופה שבה הנצרות הופיעה,
עם ישראל היה בשפל המדרגה,
או כמה דעת אמרת,
על הפנים,
מבחינה פוליטית,
ולכן אי אפשר היה לראות בעם ישראל את מרכז החיים. לכן לקחו את הישראליות בתור איזה מין מיתוס.
כן? אבל הרעיון היה הרעיון הזה.
בסדר?
זה מובן מה שאני אומר?
טוב, כן. על בסיס מה ששאלתי,
מה באמת הגויים עושים בעולם? מה עניינם?
עם ישראל כאילו מצליח להסתדר בלעדיהם, אפילו כל ההתפתחות המדעית, הטכנולוגית, ה... לא הבנתי את השאלה שלך. הכל עם ישראל צריך לעשות בעצמו, אז מה לא באמת? אני ממש לא מבין את השאלה שלך. אתה אומר שעם ישראל מסתדר מצוין בלי הגויים?
כן. אני לא יודע מאיפה באה כל ההתפתחות הטכנולוגית, מדעית, תרבותית וכו'. מגויים.
כן?
זאת אומרת, כל היהודים שאתה רואה שיש להם פרסי נובל,
הם למדו את זה איפה.
הם השתלטו על מרכזי השליטה של התרבויות השונות,
ופיתחו את זה עוד יותר, נכון?
אבל זה בעצם בא מאומות העולם.
בסדר?
זה לא כישרון יהודי. היהודים הם עם שדבק בשם.
מרוב דבקות בשם,
הם עלולים לא לבנות את העולם. זו גמרא מפורשת במסכת עבודה זרה.
כשהקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא, לוקח ספר תורה בחיקו,
והוא אומר,
כל מי שעסק בה, יבוא ויקבל שכרו.
אז מי יבוא ויקבל שכרו, אתה חושב, כשאתה קורא את הגמרא הזאת? אתה חושב, עם ישראל יבוא, על מנת לקבל את השכר.
עומדת הגמרא, מיד מתקבצים כל אומות העולם בעיר בוביה כדי לקבל שכר על לימוד תורה. אה, הלו,
הם לא למדו תורה, לא עסקו בתורה.
ואז הגמרא מביאה שמה שכל אומה באה,
והרומאים באים מתחילה.
הרומאים הם, אפשר לומר, התרבות החשובה, האומה החשובה ביותר. אומרים,
ריבונו של עולם,
הרבה גשרים בנינו, הרבה מרחצאות, הרבה שווקים.
כלומר, עסקנו בתשתיות, כן?
מה שנקרא.
וכל זה לא עשינו אלא בשביל ישראל,
שיעסקו בתורה.
לכן מגיע לנו שכר על עסק בתורה.
עכשיו, בא פירוש הדבר? הם משקרים או הם לא משקרים?
משקרים?
אם זה שקר,
אז הקדוש ברוך הוא צריך לענות להם,
שקרנים אתם.
ואנחנו רואים בגמרא שהקדוש ברוך הוא לא עונה ככה.
הוא לא אומר, שקרנים אתם. יכול להגיד, אתם משקרים.
ואילו הגמרא שמה אומרת שהקדוש ברוך הוא עונה להם תשובה אחרת.
מה הוא עונה להם?
שותים שבעולם.
אתם שותים, הוא לא אומר, אתם שקרנים.
זאת אומרת שזה אמת שהגויים עשו את כל מה שהם עשו, בשביל ישראל.
כדי שיעסקו בתורה. אני רוצה להבין מה זאת אומרת בשביל שיעסקו בתורה.
לתורה יש משמעות
עם העולם שבו היא ניתנת,
זה עולם מיושב, ציוויליזציוני.
לכן אומרים הרומאים לריבונו של עולם, רצית לתת את התורה שלך לעולם פרימיטיבי?
דאגנו שהתורה שאתה נותן תינתן במסגרת של עולם מיושב.
אז עסקנו בזה.
ברור, זו הטענה של הרומאים, והטענה היא נכונה.
אז למה הם לא יכולים לקבל שכר?
שותים שבעולם כל מה שעשיתם וכולי לצורך עצמכם עשיתם.
ברור? צריך פעם לנתח את זה. מה זה היה לצורך עצמכם שעשיתם? מה מתכוונת הגמרא בזה?
אבל על כל פנים, הטענה היא נכונה.
לכן,
זה שהיהודים כל כך הצליחו, הם הצליחו אצל הגויים.
ברור.
שלום הרב, הרי מלבד ההשפעה של היהדות הייתה השפעה גדולה, לא פחות,
של הפילוסופיה היוונית.
זה נכון.
לא, זה אמת.
נכון. הייתה השפעה עצומה של הפילוסופיה היוונית.
ושל המשפט הרומי ושל האסטרונומיה הבבלית ושל המסחר הפניקי ושל הבנאות המצרית.
מקבל.
ושל החוכמה המזרחית.
כל זה יש. נכון.
נכון. כן. בעצם? אני לא מבין. כלומר, אם הוא התכוון להקשות קושייה, אני עוד לא הבנתי מה הקושייה.
כן. במהלך ההיסטוריה אפשר להגיד שהאומות מתפתחות על פי עם ישראל,
נגיד, למצוא את המשפט, את השבת, נגיד, דברים כאלה,
בסוף הן יכולות להגיד לנו שמה אתם רוצים מאיתנו, אנחנו גם מוסריים, גם יש לנו ביתי משפט. אה, יפה, שאלה יפה.
בעצם, אם זה נכון מה שאני אומר,
יוצא שבאיזשהו שלב הגויים יכולים להגיד, טוב, תודה רבה, אתם היהודים, שעזרתם לנו, נתנתם איזשהו פוש מוסרי,
ארגוני וכדומה,
אבל עכשיו הגענו למדרגה הרצויה, כגויים,
לכן אנחנו כבר לא צריכים אתכם.
ומילאתם את התפקיד ההיסטורי שלכם,
לא צריך אתכם יותר.
היה יהודי אחד שחשב ככה באמת,
קראו לו שי הורוביץ.
שי הורוביץ היה סופר,
שכתב סדרה של מאמרים שבהם הוא הסביר שמאחר שעם ישראל גמר את התפקיד ההיסטורי שלו,
כי הוא כבר חינך את האנושות למה שצריך לחנך אותה,
אז הוא יכול עכשיו להיעלם.
כלומר, כבר אין לו תפקיד,
ואז הגיע זמנו סוף סוף להתבולל בכיף.
וגמרנו. חבל על כל ההתעקשות הזאת להמשיך את הקיום היהודי.
זו הייתה הטענה של שי הורוביץ.
מעניין שכדי לענות לו, הרב קוק כתב סדרה של מאמרים הנקראים למהלך הידיעות בישראל,
והוא אפילו סירב לפרסם את זה בירחון בכתב העת שבו שי הורוביץ כתב את זה, הוא פרסם את זה בכתב עת אחר.
אז שי הורוביץ אמר לו, מדוע אתה לא עונה בכתב עת שבו אני כתבתי?
הוא אומר, כי אתה רודף של האומה.
זה לא נעים.
אבל צריך באמת להשיב, מה בעצם אנחנו באים לומר?
אז במאמרים של צעירותו של הרב קוק הוא הסביר שגם כאשר העולם מתקדם,
הוא זקוק למרכזייה
של בקרה.
כי ברגע שאתה אומר, קלטתי את הרעיון שלך,
אבל מי אומר שאני תמיד אהיה נאמן לרעיון שלך?
לכן צריך שיהיה מרכז בקרה לאמונות ולדתות ולמוסר העולמי,
ומדי פעם עורכים בדיקה.
זה כמו מבקר המדינה,
ואז יש מבקר האנושות בציון והוא מדי פעם מאיר איזו הארה לאומה הזאת, לאומה הזאת וכו', ושפט בין הגויים,
והוכיח במישור לעמים רבים לא יישגו אל גוי חרב ולא ילמדו עד מלחמה וכו', כן, זה בישעיהו.
אבל זה כנראה לא מספיק,
כנראה שצריך להבין משהו אחר.
כן, יש שאלה,
מה בעצם אנחנו דורשים מן האומות?
אם אנחנו עושים חשבון מבחינת ההלכה,
אנחנו דורשים מהאומות שבע מצוות בני נוח, נכון?
מה אין שבע מצוות בני נוח?
בואו נעשה רשימה.
נגיד 61. לא, לא, לא, זה לא נכון מה שאמרת שם. כן, כן, רק רגע. אני אגיד לכם את הרשימה, כן?
כן, כי יש פה הרבה אנשים, אז קצת קשה שכל אחד יגיד את דעתו,
למרות שאני מכבד כל אחד ואחד.
יש לא לעבוד עבודה זרה,
לא לגדף,
לא לרצוח,
לא לגזול,
לא לגלות עריות,
לא לאכול איבר מן החי,
ולהקים מערכת בתי משפט.
בסדר?
זה שבעת הדברים.
עכשיו תלכו לגוי,
והוא יגיד, טוב, מה אתם היהודים יש לכם להגיד לי?
תשמע, אנחנו מבקשים ממך שלא תעבוד עבודה זרה, לא תגדף, לא תגנוב, לא תגזול, לא תאכל לעולם.
מה הוא יגיד?
אני עושה את זה ממילא, לא חיכיתי לכם.
כן? כלומר, החברה האנושית בכללה מקבלת,
בניואנסים, פחות או יותר, את הדברים האלה.
זה מקובל.
אז מה יש ליהדות להוסיף על ההומניזם הזה?
מובנת השאלה?
זו הייתה שאלה ברורה, כן? בסדר.
אגב, שימו לב שאין שם שום מצווה להאמין בשם.
קל וחומר אין מצווה להאמין שהוא אחד.
עבודת אלילים. יש איסור עבודה זרה.
זה מעניין.
איסור עבודה זרה.
אצל היהודים האיסור של עבודה זרה הוא המצווה השנייה.
המצווה הראשונה זה להאמין בשם.
מכלליו אתה שומע אין? מכלליו אתה שומע אין. אבל אצל היהודים לא הסתפקו במכלליו אתה שומע אין.
אצל היהודים גם נתנו מצווה חיובית,
ואצל הגויים אין מצווה חיובית. זה בכל זאת אומר דורשני.
הכל זה על דרך השלילה שם, נכון?
תמוה, לא?
קצת.
כמו משה מפגש.
אני אגיד לכם, זה אומר שהאתאיזם זאת אמונה כשרה אצל הגויים.
כי מה זה לא לעבוד עבודה זרה?
האתאיסט,
הוא עובד עבודה זרה?
לא.
אז הוא בסדר גמור.
איך אומרת הגמרא במסכת מגילה?
כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי.
מה זה כל הכופר בעבודה זרה? אפילו שהוא לא יהודי, הוא נקרא יהודי.
מדוע? כי מכלל לאו אתה שומע הן, כאילו הוא מודה, יהודי מלשון הודאה.
הוא מודה במציאות השם, אבל הוא לא נותן לזה הגדרה חיובית.
מדוע? כי ברגע שנותנים הגדרה חיובית לאמונה,
נופלים בהכרח לזיוף המכונה תיאולוגיה.
ברגע שנופלים לתיאולוגיה, אי אפשר שלא לעבוד עבודה זרה.
לכן, אנחנו לא דורשים מאומות העולם אמונה בשם,
אנחנו דורשים מהם שלילת העבודה זרה.
מה אתה רוצה לדעת?
מה, מה אתה רוצה?
זהו. מה?
מה?
לא הבנתי.
שאלתי מה זה זיוף.
זיוף, אה, זיוף. זה פלסו, משהו כזה. כן, טוב.
אז הגויים יהיו אטאיסטים אשר נוצרים ומוסלמים? יפה.
עדיף, אתה שואל האם עדיף שהגויים יהיו אטאיסטים?
התשובה היא כן, בתנאי אחד, שזה אטאיסט באמת.
כי רוב האטאיסטים הם מאמינים באמונות תפלות.
בסופו של דבר, בסוג של פנדאיזם וכדומה.
סמוי.
אם הוא אטאיסט על באמת,
אז הוא מאמין באלוהי ישראל.
יש לנו דוגמה לזה עם נעמן, שר צבא ארם.
בספר מלכים.
כן, מגיע שר הצבא של הארמים,
חולה בצרעת, הנביא אלישע מרפא אותו.
כן, ועכשיו, אחרי שהוא מתרפא, הוא מבסוט מאוד, שר הצבא, הוא אומר,
עכשיו אני יודע
כי אין אלוהים בכל הארץ.
יפה, נהיה אתאיסט.
אתה ידעתי, כי אין אלוהים בכל הארץ,
כי אם בישראל.
מה זה "כאם בישראל"? שמה? אצל היהודים מדברים על זה.
היהודים מבינים על מה זה מדבר, אני לא מבין.
בסדר?
זה,
ככה הרב קוק מסביר במאמרי ראייה.
בפשוט האתאיסטים שלנו זה המדע,
המדע,
אין האלוקות בראת על המדע,
זה לא משנה איך הישראל נכון.
זאת אומרת, אני אגיד לך, היה איזה גוי אחד במאה ה-20 שהגיע להבנה הזאת.
דווקא גוי אתאיסט,
גדול הפילוסופים של המחצית השנייה של המאה ה-20 קראו לו סארטר,
ז'אן פול סארטר.
לפי המבטא שבו הוא היה מדבר, אפשר להכיר שהוא היה צרפתי.
והוא בסוף ימיו אמר שהוא הגיע למסקנה שכל השיטות נכשלו,
כולל השיטה שלו,
ושהתקווה האחרונה שנותרה לאנושות
זאת המשיחיות של עם ישראל,
משום שעם ישראל מדבר על אמונה באל אחד ובחיי העולם הבא.
זה מה שהוא אמר.
עכשיו,
זה מאוד מעניין, האם הוא נשאר אתאיסט או לא? התשובה היא כן.
כלומר, באופן קיומי, באופן לוגי זה לא מובן. איך אתה יכול להגיד שזה טוב להיות מונותאיסט אם אתה בעצמך אתאיסט?
זה שאלות של לוגיקה.
אבל באופן קיומי זה בהחלט מובן. אתה יכול להגיד, תשמע, אני לא מבין בסוגיה,
אתם שייכים לזה.
מבחינתי אני אתאיסט, אתם תהיו מונותאיסטים.
בסדר?
מכאן שהאקזיסטנציאליזם הוא סוג של מונותאיזם.
הפילוסופיה הקיומית, כן, של סרטה, כן? זה סוג של מונותאיזם.
כן, אז זאת אומרת ש... מה?
על מה זה נעלם?
על מה זה?
על אקזיסטנציאליזם.
מה השאלה? לא שם, הבנתי.
שואל, על מה זה מדבר?
על מה אקזיסטנציאליזם מדבר?
אה,
זה לא הנושא עכשיו.
תעזוב.
לא, זה לא משנה.
אתה רוצה, תפתח בגוגל, תכתוב אקזיסטנציאליזם.
יוצא לך למקום ויקיפדיה,
ואיך אתה יודע מה זה אקזיסטנציאליזם.
בסדר?
בוויקיפדיה זה לפחות מה שמישהו כתב שזה... לפחות מה שמישהו כתב.
אבל לא, סביר, על האקזיסטנציאליזם יש ספרות כזאת, כן.
טוב,
אז בואו נחזור לנושא של ה...
מה?
רגע, אני עוד לא הסברתי אם כן,
מה אנחנו עונים על השאלה של הגויים, כן? אמרנו, הגויים ישאלו,
אני כבר עושה את זה, אז מה אתם רוצים ממני? אתם היהודים רוצים מה? שליטה?
אתם רוצים, מה, זה הפרוטוקולים של זקני ציון? אתם רוצים שכל דבר ייוחס עליכם? מה זה, כן? אני עוד לא עניתי על השאלה הזאת.
כן, מה השאלה שלך?
פשוט קשר לאיזה קשור ששמעתי שלך פעם,
שעם אברהם אבינו שהוא חדשה דעתו,
ואז בכך עותמי מגן אברהם? כן.
אז אם המטרה בסוף זה שכל העמים יהיו עמים קדושים ויהיה עם ישראל,
אז למה בסוף עדיין, בשורה התחתונה של הסוף, של העתיד לבוא, יהיו עדיין מדרגות כאלה? לא יהיה תיקון מוחלט, כולם אותו דבר, קרובים באותה מידה לקדוש ברוך הוא.
זה עדיין איזשהו שוני. עם ישראל כבר זכה, לא ברור למה, ומשהו יותר מכולם.
אני אחזור על השאלה שלך.
אתה שואל,
אם בסוף כולם יהיו בסדר, אז למה אישר עם ישראל? למה הפרש המדרגות הזה? אה?
עד כאן שאלתך.
למה לא כולם מתיישרים? למה לא כולם מתיישרים להביא אותה מדרגה?
זאת שאלתך?
כן. הבנתם את השאלה שלו? אז יש לנו עכשיו שתי שאלות.
השאלה הראשונה שאני שאלתי היא שאלה שאתה שאלת.
השאלה שאני שאלתי, מה יש ליהדות להוסיף לגויים כשמדברים על שבע מצוות בני נוח?
השאלה שלך, מדוע יש הפרשי מדרגות גם לעתיד לעבור פה?
אז אני אענה קודם כל על השאלה שלך. איך אני לארג'?
התשובה היא שאם אין הפרש מדרגות אין התקדמות.
כלומר זה חשוב מאוד שיישאר ההפרש בין ישראל לעמים כדי שכל פעם נוכל לעלות למשהו אחר.
למשל, כשכל העמים יהיו במדרגת עם ישראל,
אנחנו נהפוך להיות כהנים.
כמו שכתוב, ממלכת כהנים.
היום יש לך כהן, נביא ישראל.
אז הכהנים הם בתוכנו, אבל הם קצת מעלינו, נכון?
אתה כהן?
לא. טוב.
אבל אתה תהיה כהן של אומות העולם.
ואז מה יהיה עם הכהנים שלנו, כשאנחנו נהיה כולנו כהנים? כהני כהנים.
הם יהיו כהנים גדולים.
בספר יחזקאל כתוב שלעתיד לבוא כהנים רגילים לא יישאו נשים אלמנות, כמו הכהן הגדול,
נכון?
ואז מה יהיה הכהן הגדול שלנו?
הוא יהיה סופרמן.
כן? זאת אומרת, זה חשוב מאוד, יש אפילו במדרשים שלעתיד לבוא,
כשכל האומות יזכו לחיים ארוכים,
עם ישראל כבר יזכה לתחיית המתים.
כלומר, תמיד חייב להיות הפרש.
כי אין לאן להתקדם,
אבל זה אין-סוף.
זה אין-סוף, רק שזה אסימפטוטי.
כן, זה למה זה אסימפטוטה?
כן, זה הולך ומתקרב.
זה חשוב מאוד, זה שומר על המתח החיוני, חשוב ביותר.
כן, כמו שאם כל התאים של הגוף שלי יהיו כולם אותו הדבר,
אז אני אהיה משהו מאוד מעניין שיחקרו אותו במעבדה, אבל זה לא יהיה חי.
שלום הרב, אם אמונה היא אמת,
כיצד אחרי ידיעת אמיתות חוטאים ישראל?
האם אחרי שאדם יודע שהעולם עגול, ייתכן שהוא יחטא במחשבה שהעולם שטוח?
זו באמת שאלה יפה. טענת רמח"ל וגם אפלטון, שאם האדם היה יודע את הכל, הוא היה חוטא.
יש מה לדון בזה,
כן? כי בכל זאת אנחנו רואים שיש לפעמים שיקול לחטוא,
גם אם האדם יודע את האמת.
אבל זה יותר קשה.
אבל לגבי השאלה אם אנשים שיודעים שהארץ עגולה, אם הם יתפתו לחשוב שהיא שטוחה, אני חושב שכן.
כי למרות שבני אדם יודעים שהעולם עגול, הם מתייחסים אל העולם כאילו שהוא שטוח,
מהרבה בחינות.
עכשיו לגבי השאלה האחרת שנשאלה,
מה יש לנו למכור לגויים מבחינת שבע מצוות בני נוח?
מה אתה רוצה? אבל יש עוד פעם באחד השיעורים, שאמרת מה זה חסיד ומוט אולם?
זה אחד שמקיים שם את המצוות בנוער,
אבל כאילו הוא יודע שפשוט זה מעשקים וזה מעשן, צריך לצרף לזה עוד אמונה, לא סתם לקיים את המצוות האלה כבשכל הגעתי לזה.
כאילו להכניס בזה את הקודש בעוטובות.
נגיד את זה אחרת.
אומנם אתה מנדב דברים שאמרתי בשיעור אחר, אבל אני בכל זאת רוצה להסביר לך משהו.
יש הבדל בין אם אני מקיים
לא תרצח בתור מוסר,
אם אני מקיים את זה בתור מצווה.
כאשר אני מקיים לו תרצח בתור מוסר,
מה שזה נותן לי,
זה נותן לי מעלה מוסרית.
אז אני אדם יותר טוב,
אבל אין קשר בין האדם לבין הבורא.
אם אני מקיים את זה בתור מצווה,
אז אני מקיים את זה בתור דבקות בבורא.
אז יש מעלה יתרה.
לכן, הממד המצוותי, דהיינו,
של דבקות באלוהים הוא הבא דרך המצוות זה מתגלה על ידי ישראל.
עכשיו אני רוצה קצת להרחיב את זה טיפה.
הגמרא במסכת בבא קמא אומרת שהקדוש ברוך הוא
ראה ששבע מצוות שהוא ציווה את אומות העולם,
הם לא מקיימים ולכן עמד והתיר להם.
כן, אז זאת אומרת עמד והתיר להם, אז מה?
יוצא שהחוטא נשכר,
הוא לא רוצה לקיים, אז הוא אומר לו, אתה פטור.
לא אומרת הגמרא, הוא חייב לקיים,
רק הוא מקבל שכר לא כעושה מצווה,
אלא כמי שאינו מצווה ועושה.
זאת אומרת, שממשיכים להיות מחויבים מצד המוסר,
אבל זה כבר לא מצווה אצלנו.
ולכן, מי שהיום רוצה מבין אומות העולם לקבל שכר כעושה מצווה,
הוא צריך לקבל על עצמו בקבלה רשמית את השבע מצוות בפני בית דין,
זה כמין גיור פנימי של אומות העולם.
בסדר?
ועל ידי כך הוא חוזר לקטגוריה של מקיים מצווה.
עכשיו זה לא מספיק, כי סך הכל שבע מצוות זה מאוד דל.
ואני שואל את השאלה, האם זה כל מה שיש להציע?
מה עם כל החיים הרוחניים, התפילות,
דבקות בשם,
וכולי וכולי, כל המצוות שבתורה. האם זה שייך לאומות העולם או זה לא שייך לאומות העולם?
שאלה שאני לא חושב שאני אספיק לענות עליה בשיעור הזה, אבל נראה בעוד שיעור. אבל יש פה כמה שאלות.
האם תהליך התפתחותי טבעי של האנושות לא אמור להביא למדרגה הגבוהה? ואם כן, מה התועלת של עם ישראל בעניין,
במיוחד לאור העובדה שלאורי החלק המרכזי של האנושות, עם ישראל לא היה בעמדת השפעה מרכזית?
אומנם עם ישראל לא היה בעמדת השפעה מרכזית,
אבל הרעיון הישראלי היה בעמדת ההשפעה המרכזית.
ישים לב נא כבודו שהספר הנמכר ביותר בעולם הוא התנ״ך.
זה לא במקרה.
שלום,
אילו צורת רבים של המילה אמת היא אמונות, מדוע יחיד של אמונות זה אמונה?
אמונה זה גם צורה מסוימת של המילה אמת.
טוב, אבל בכל זאת, לגבי השאלה,
מה עם הרחבת שבע המצוות?
אז בזה אני לא יכול לעסוק עכשיו כי הגיע זמן המבזק,
אולי בהזדמנות אחרת.
שלום.
