במסגרת הלימודים שלנו על סוגיות מחשבת ישראל, אנחנו נעסוק
כמה מפתיע בנושא של חנוכה,
החג ההולך ומתקרב.
והייתי רוצה לדון איתכם במספר שאלות בסיסיות ופשוטות ביותר,
שייתכן שהתשובות לשאלות האלה ידועות לכן,
לכן בגלל שמדובר בדברים פשוטים, וזה למשל,
מה הסיבה לחג הזה?
מה הטעם של חג החנוכה?
אז קודם כל, מה לא?
לא נס פך השמן הוא המקור של החג.
וההסבר לכך הוא פשוט ביותר, הרי מעולם לא מצאנו שיעשו חג על נס.
אם אתם רוצים נס שדומה לפך השמן בהרבה יותר גדול,
הנס של אסוך השמן של אלישע הנביא, שהייתה איזו אישה מסכנה שלא היה לה שום דבר בבית ורצו אפילו לקחת את בניה לעבדים.
ואלישע שאל אותה אם יש לך עוד משהו בבית, אמרה, יש לי אסוך שמן.
זה מדובר על משהו קטן כזה, אסוך שמן קטן.
ואלישע אמר לה, טוב, אם זה ככה, אז תקחי כלים ריקים מהשכנות שלך,
תמלאי את הבית בכלים, תתחילי לשפוך, הנה זה הכל התמלא בשמן.
אז תלכי, תמכרי את השמן,
שלמי את נשייך, ואת ובנייך תחיו בנותיו.
מצוין.
אז אם כן מדובר פה באקטוליטרים רבים של שמן, הרבה יותר ממה שהיה במנורה של המקדש.
אז אם כן, אנחנו רואים שעל ניסים לא עושים חגים.
על מה כן עושים חגים?
אגב, יש כמה דברים שהם ניסים, למשל, השמש עצרה ליהושע.
כן?
זה היה נס לכלל ישראל וגם לעולם כולו. גם כן, לא עשו מזה חג, אין חג עצירת השמש על ידי יהושע.
אם כך, מה?
אז לכן, לא כל נס עושה חג, אז צריך לברך.
ביציאת מצרים היה נס. השאלה אם זה בגלל הנס שאנחנו עושים את חג פסח.
זאת השאלה.
כן? עד כמה שאני יודע, לא בגלל הניסים שהיו ביציאת מצרים עושים את החג
של יציאת מצרים, אלא בגלל שזו הייתה יציאת מצרים.
זאת אומרת, בגלל שיצאנו מעבדות לחירות. זה אני כן יודע.
כלומר, בקיצור,
החגים, אנחנו רואים אותם, אנחנו רואים שבמסורת הרבנית לפחות,
חגים נקבעו על מאורעות בעלי משמעות
כלל-ישראלית,
כשמדובר על שינוי מהותי בכלל ישראל בעקבות אותו מאורע.
ולכן, החגים נקבעו תמיד מסביב לגאולה.
כשיש גאולה,
עושים חג.
צריך לברר כל פעם איזה סוג גאולה זה,
אבל כל פעם יש גאולה, יש גם חג.
כמו כן, חג החנוכה.
כן, הרי מובא במסכת פסחים, דף קי"ז עמוד א',
על אמירת ההלל.
מדוע, מי קבע את אמירת ההלל בכלל?
התלמוד אומר במסכת פסחים, דף קי"ז עמוד א',
שאמירת ההלל נקבעה על כל צרה וצרה, כשנגאלים ממנה,
אומרים אותו על גאולתם.
אומר רש"י,
כגון חנוכה.
אם כן, אנחנו רואים שרש"י הבין שחנוכה יסודו גאולה.
ואז נשארת השאלה, למה בכלל יש,
קושרים את זה כל כך לפח השמן?
אולי נקרא לכם בדברי הרמב״ם,
איך הרמב״ם מבין את העניין הזה?
בהלכות חנוכה, בהלכה הראשונה, כותב הרמב״ם כך, בבית שני,
כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל,
וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל,
ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות.
וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול.
כלומר, הייתה רדיפה דתית, לאומית,
מכל הבחינות,
היינו תחת עול קשה של ממלכת יוון.
עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו,
והושיעם מידם והצילם.
בינתיים אני לא רואה פה שום דבר על נס פך השמן, שום דבר.
כתוב כאן,
ריחם עליהם אלוהי אבותינו והושיעם מידם. איך הוא הושיע אותם מידם והצילם?
כותב, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום,
והושיעו ישראל מידם.
אז אני לא מבין, או שזה אלוהי אבותם שהושיעם,
או שזה בני חשמונאי שהושיעו, שהושיעו את ישראל.
מזה אתה רואה שלפי הרמב״ם, מה זה שהקדוש ברוך הוא מושיע?
צה"ל מנצח, זה נקרא השם מושיע.
והעמידו מלך.
מן הכהנים,
וחזרה מלכות לישראל,
יתר על 200 שנה,
עד החורבן השני.
אם כן, מהו המאורע שהרמב״ם מעריך בו מאוד,
שהוא משמעותי כדי להבין למה עושים את החג?
חזרה המלכות לישראל. דהיינו, הגענו לעצמאות מדינית,
עצמאות פוליטית,
וזהו השורש של החג הזה.
אגב, אני רוצה לציין שאם תסתכלו בספרי המכבים, הנקראים גם ספרי החשמונאים,
ששם מתוארות
כל המלחמות של החשמונאים,
כולל טהרת המקדש,
אין זכר לנס פך השמן.
מפתיע מאוד.
כמו כן, תסתכלו במשנה,
מוזכר חנוכה שש פעמים בכל המשנה,
ואין זכר לנס פך השמן.
גם במגילת אנטיוכוס, שהיא התיאור הקדמון
של מלחמות החשמונאים, לא מוזכר נספח השמן.
וכמו כן, בכל התלמוד הירושלמי,
אין זכר לנספח השמן.
וכן בספר השאילתות,
בדפוס המדעי של פרופ' מירסקי,
ששם יש דרשה ארוכה מאוד שכתב בעל השאילתות, החיבור ההלכתי הראשון שנכתב אחרי התלמוד.
יש שם אריכות דברים גדולה מאוד מסביב לחנוכה, מדרשים רבים,
חוץ מדבר אחד שלא מוזכר, פח השמן.
אבל זה כן מוזכר בתלמוד הבבלי במסכת שבת.
זה מעניין.
אז באמת צריך לברר מה המשמעות של הופעת נס פח השמן בתלמוד הבבלי במסכת שבת.
אנחנו עוד מעט נבין.
עכשיו,
גם ברמב״ם, כפי שאתם רואים,
הרמב״ם בהתחלה מדבר על
העצמאות המדינית.
ואז הוא מוסיף לנו הלכה נוספת.
וכשגברו ישראל על אויביהם ועיבדום,
בכ"ה בחודש כסלו היה,
ונכנסו להיכל.
ולא מצאו שמן טהור במקדש, אלא פח אחד.
ולא יבוא להדליק אלא יום אחד בלבד.
והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שקדשו זיתים והוציאו שמן טהור.
אז אם כן, מתוארים כאן שני מאורעות. האחד לאומי, השני מקדשי,
נספח השמן.
אגב, איפה מוזכר עוד נספח השמן? במגילת תענית.
הרי מה שהגמרא מביאה
בתלמוד הבבלי את נספח השמן, מדובר בציטוט ממגילת תענית.
ומפני זה,
אומר הרמב״ם, מה זה מפני זה? מפני מה?
מפני שני הדברים האלה שהוזכרו,
עדכינו חכמים שבאותו הדור שיהיו,
אז מה אם עדכינו?
שני דברים.
קרו שני דברים, לכן תיקנו שני דברים.
עדכינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו
שתחילתן כ"ה בכסלו,
למה הוא לא אומר מתי הם נגמרים?
כי זה תלוי מה האורך של חודש כסלו,
אם זה 29 יום או 30 יום.
לפי זה זה משתנה.
מתי הסיום?
לא משנה.
אבל שיהיו שמונת ימים האלו,
שתחילתן כ"ה בכסלו,
ימי שמחה והלל,
ומדליקין בהן הנרות בערב,
על פתחי הבתים.
בכל לילה ולילה, משמעות הלילות, להראות ולגלות הנס.
בימים אלו הם הנקראים חנוכה.
שימו לב, דבר מאוד מעניין.
הם תיקנו שני דברים החכמים, הלל,
וגם ומדליקין הנרות.
יש גם משהו בניסוח פה שלא לגמרי ברור לי.
הרמב״ם אומר שיהיו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות.
למה אתה לא אומר שהם תיקנו שידליקו בהם הנרות?
היה צריך להגיד, ושידליקו בהן הנרות.
אם כן, לא ברור, אם כן, לפי הרמב״ם,
מהו המקור של הדלקת הנרות.
מי תיקן את זה?
יש על זה מה לדון.
אבל מה שברור,
שהתקנה הראשונה היא ההלל, התקנה השנייה,
נר חנוכה.
ומצאנו גם שני מאורעות. אם כן, למה אומרים הלל?
בגלל המאורע הראשון, שיצאנו מעבדות לחירות.
למה מדליקים נרות?
בגלל שהיה נס בנרות של המערכה במקדש.
אם כך, יוצא שאם נשאל את עצמנו מה היא ההלכה החשובה ביותר של חג החנוכה,
התשובה היא אמירת ההלל.
יש גם דבר משני,
וזה הדלקת הנרות
שעושים בכל העילה בפתחי הבתים.
זה אומנם יותר בולט, יותר פולקלורי, כל מה שאתם רוצים,
אבל זאת לא המצווה העיקרית.
המצווה העיקרית היא אמירת ההלל. ולמה אומרים הלל?
על העצמאות המדינית, כמו שכתוב בגמרא במסכת פסחים.
כמו כן, גם בפסיקתא רבתי נשאלה השאלה,
מדוע אומרים
את ההלל בחנוכה ולא אומרים אותו בפורים?
עונה פסיקתא רבתי,
משום שאין אומרים אותו אלא על אובדנה של מלכות.
מלכות יוון איבדה הקדוש ברוך הוא, ולכן התחילו אומרים שיר והימנון,
כך כתוב בפסיקתא,
והיו אומרים הללויה, הללו עבדי השם ולא עבדי אנטיוכוס.
מה שאין כן בימי הפורים, למרות שניצלנו ממוות,
אבל אחשוורוש המשיך למלוך עלינו.
אז אם כן, אנחנו רואים שהחג של חנוכה הוא ביסודו חג של חירות.
הוא חג של עצמאות, ולכן אומרים בו את ההלל.
יש לציין, אגב, שיוספוס פלביוס,
הלוא הוא יוסף בן מתיתיהו,
כשהוא מדבר על חג החנוכה,
אומר שאח השמונאים ניצחו את היוונים,
וטיהרו את המקדש,
וחזרנו לחירותנו המדינית והדתית,
וקראו ליום הזה, לחג הזה, חג האורות.
ככה הוא אומר.
למה? הוא לא מסביר.
דווקא במקום שבו זה התבקש,
הוא לא מסביר.
צריך להבין שבתודעה הלאומית של העם באותם הימים,
מה שמתרחש במקדש בעקבות השחרור,
זה שייך לכהנים.
יש, מן הסתם קרה משהו שם, אבל זה לא מה שעניין את כולם.
אם כך, יש לנו פה בירור
מה מהותו של חג החנוכה. עכשיו תראו לכם שהדברים האלה הם לא כך פשוטים.
כשהתחילה הציונות המדינית, או אפילו קצת לפני כן,
בתקופת חובבי ציון היו ויכוחים גדולים מאוד בעיתונות היהודית באירופה המזרחית מסביב לשאלה הזאת.
האם החג החנוכה הוא חג שביסודו דתי או ביסודו לאומי? האם זה מסביב לנרות או מסביב לניצחון?
כן. אגב, יש לפעמים בספרות החרדית החדשה,
אז אי אפשר להתכחש לניצחון, אז אומרים שההלל הוא על זה שהיה מעטים מול רבים.
כלומר,
מדגישים את זה שהנס היה גדול כי מעטים הצליחו להילחם ברבים.
העניין של העצמאות קצת מודחק הצידה, כי זה לא נעים לדבר על זה שעושים חג על עצמאות מדינית.
זה היסוד של החג.
כן, בבקשה.
אתה אומר שכל המרד התחיל מעניין דתי ולא לאומי. זאת אמת.
זאת האמת. ומה שאתה אומר זה, אגב, מעורר שאלה גדולה.
כי הרי אם תסתכל בספר המכבים יש דבר מזעזע.
אחרי
ששוחרר המקדש,
ואחרי שהיהודים חזרו לאוטונומיה מדינית.
יש דבר ששוכחים,
וזה שירושלים נכבשה בחזרה על ידי היוונים.
שוב נכבשה.
והיוונים הפעם, אחרי שכבשו את ירושלים, אחרי שהיה חג החנוכה כבר, צריך לדעת,
אמרו בסדר, אין בעיה, אנחנו מבינים שעשינו טעות כשאנחנו רדפנו את הדת שלכם,
עכשיו אנחנו מציעים שאנחנו נשלוט וניתן לכם חירות דתית.
וחכמי הסנהדרין הסכימו.
מי לא הסכים?
יהודה המכבי.
ויהודה ברח.
אבל מה אפשר לעשות? כל הדתיים היו נגדו,
אמרו, מה אתה רוצה? יש לנו עצמאות דתית, זה מספיק.
ורק אחרי זמן מסוים
התחילו שוב הרדיפות.
ואז בדל ברק אמרו ליהודה, אולי תעשה משהו? טוב, בסדר, אני בא.
בסדר?
תראה לי להבין. הקדוש ברוך הוא לא מוותר.
אתם רוצים רק עצמאות דתית? תראו מה שזה, תראו מה יקרה.
אבל זה נכון מה שאתה אומר. ההתעוררות למלחמה לא הייתה בגלל שרצו להגיע לעצמאות בהתחלה, אלא בגלל שנרדפו.
בעקבות זה יצא גם משהו טוב.
יש הרבה פעמים דברים כאלה, שתוצאות חיוביות לא באות מהמוטיבציה היותר ברורה.
זה קורה.
ההבלטה בספרות היהודית לעצמאות המתגנית התחילה בדורות האחרונות.
ההבלטה, אתה אומר שההבלטה של העצמאות המדינית, זה התחיל רק בדורות האחרונים.
זאת אומרת, לפי דבריך, הרמב״ם הוא מהדורות האחרונים,
שספרי המכבים הם מהדורות האחרונים,
וכדומה, כן? לפי דבריך.
וגם יוסיפוס פלביוס מהדורות האחרונים. כלומר, זה באמת,
אני עכשיו מגלה דבר חשוב, שכל הספרות הזאת נכתבה במאה ה-20. זה יפה מאוד. כן, בבקשה, מה שאלתך?
אם גאולה פה, אני חושב שזה עצמאות.
אולי אתה יכול להגיד שההדחקה של הממד הלאומי זה באמת מאוחר יותר. זה אני מקבל. כן, בבקשה. אם גאולה זה עצמאות מדינית,
אז מדוע אנחנו אומרים שבעצם אנחנו עכשיו בגאולה השנייה ולא השלישית?
אנחנו, אם כן, בגאולה השלישית. אתה צודק. זאת אומרת, הייתה עצמאות מדינית בימי מצרים, כשפרעה הוציא אותנו.
יש גאולה בימי החשמונאים וגאולה שלישית בימינו.
בסדר, זה נתניהו.
אבל הבית הוא הבית השלישי או הבית השני? זאת אומרת, אני יודע שיש עניין
שנאמר שכאילו בית שני לא היה בית ממש, לא הייתה באמת גאולה שלמה.
נכון.
אבל מה זה קשור לעניין?
טוב, אם כן,
יש לברר, אם כן, מה התכוונה הגמרא במסכת שבת כשהיא שאלה את השאלה המפורסמת?
מה היא חנוכה? אתה רוצה להגיד משהו?
כן.
מה זאת אומרת שאובדנה של מלכות? אובדנה של מלכות אין לה כוונה
היא אבודה לגמרי,
אלא שהיא לא שולטת עליך, זו הכוונה.
כי הרי מה הטיעון בפסיקתא?
הללויה, הללו עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס. הפסקנו להיות עבדי אנטיוכוס. זה שאנטיוכוס מולך איפה שהוא נמצא, בחוץ לארץ, מה אכפת לנו?
עכשיו, בואו נתקדם. אני רוצה עכשיו להבין את דברי הגמרא במסכת שבת, שאמרה, מהי חנוכה?
כדי להבין את הגמרא במסכת שבת, צריך להבין את הגמרא במסכת ראש השנה.
הגמרא במסכת ראש השנה דנה בשאלה האם מגילת תענית בטלה או לא בטלה.
זו השאלה, האם בטלה מגילת תענית או שלא בטלה מגילת תענית.
מדוע זה חשוב לדעת אם בטלה מגילת תענית או לא?
כי אם לא בטלה מגילת תענית,
יש לי 32 ימים במשך השנה שבהם אסור לי להספיד או להתענות.
נכון? האם ראיתם את הרשימה הזאת בשולחן ערוך?
לא.
למה לא ראיתם אותה על השולחן ארוך?
כי בטלה מגילת תענית.
אבל בימי בית שני היו במהלך השנה 32 ימים שבהם היה אסור להתענות או להספיד.
מהם אותם 32 ימים? ימים שבהם
התרחשו ניצחונות
של החשמונאים,
ובכבוד הניצחונות האלה עשו איזה מין מיני חג כזה.
למשל, היה יום ניקנור.
יום ניקנור היה היום שבו ניצחו את המצביא היווני ניקנור,
וזה היה בי"ג באדר.
אז י"ג באדר היה יום שהיה אסור במספד ובתענית.
עד כמה שזכור לכם,
בימינו בי"ג באדר דווקא מטענים.
סימן שהיום אנחנו פוסקים שבטלה מגילת תענית.
עכשיו, חלק מה-32 ימים האלה
זה שמונת ימי החנוכה.
והתלמוד אומר, אם כך, אגב, זה מובן למה בטלה מגילת תענית.
כי הרי אם כל החגים האלה, זה היה לכבוד הניצחונות של החשמונאים.
כיוון שחרבה המדינה החשמונאית,
בוטלה העצמאות המדינית,
אז זה חוכא ואטלולא, זה יהיה מצחיק
לעשות חגים על מדינה שבטלה.
לכן התלמוד פוסק במסכת ראש השנה, בטלה מגילת תענית.
מיד שואל התלמוד, ומה עם חנוכה?
אז אם ככה, גם חנוכה צריך להתבטל.
אומר התלמוד,
היא פרסם ניסה.
כבר נתפרסם הנס.
מה זה נתפרסם הנס? בסדר, נתפרסם הנס, אבל בטלה המדינה.
בעצם זאת המשמעות של השאלה במסכת שבת. מהי חנוכה? למה לא בטלה חנוכה?
הרי בטלה המדינה החשמונאית.
זאת השאלה.
ואגב,
מפורש,
בברייתא, כפי שמופיע במסכת שבת,
כשנאמר שמה, וכשגברה מלכות בית חשמונאי.
כן, כמו מה שהדגשה של המלכות.
זאת אומרת, ברור שכיוון שגברה המלכות, עושים חג.
אגב, אם נדייק בנאמר במסכת שבת, מה כתוב שם?
וכשגברה מלכות בית חשמונאי לא מצאו אלא פח אחד שלא היה בו להדליק אפילו יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
מה ההמשך?
לשנה האחרת
כבעום ועשאום ימים טובים.
מה ההמשך?
בהלל ובהודאה.
אז אם כן, בעקבות כל הסיפור הזה,
שגברו אחרי השמונאים ומצאו את הפח ונעשה נס פח השמן,
מה קבעו לשנה האחרת?
הלל והודעה.
מה עם נרות?
הדלקת נרות.
הבריתא לא מדברת על זה.
הבריתא במסכת שבת אומרת שבעקבות הנס קבעו הלל.
נרות לא מוזכרים.
זאת אומרת, העיקר הוא
ההלל שנאמר כל פעם שאנחנו יוצאים מעבדות לחירות, בפעם שנגאלים.
אז מתי נקבעה הדלקת הנרות?
שאלה שאני משאיר אותה פתוחה בינתיים.
אבל יוצא שכשהגמרא שואלת מהי חנוכה, על איזה נס כבאוה אומר רש"י?
איזה נס כבאוה לדורות? זאת אומרת,
מדוע למרות שבטלה המדינה החשמונאית,
אנחנו ממשיכים לעשות את חג החנוכה.
והתשובה היא
שנס פח השמן גילה
שיש בחג הזה משהו שיש לו משמעות לדורות.
גם אם המדינה החשמונאית תחרב,
ידעו החכמים שהנס מורה על משהו מיוחד של השריכת שכינה מיוחדת שיש לו משמעות לדורות.
וזו הכוונה של הגמרא, מהי חנוכה, במובן.
שאלה מעניינת, מתי קבעו את הנרות?
הנרות?
הגמרא שואלת שאלה מעניינת במסכת שבת,
על הברכה שאומרים על הדקת נרות:
אשר קידשנו במשאותיו וציוונו
להדליק נר חנוכה.
שואל התלמוד שאלה מפורסמת, והיכן ציוונו?
הרי זה לא כתוב בתורה שצריך להדליק נר חנוכה.
אז איפה השם? ציווה אותנו.
שאלה, מדוע הגמרא לא שואלת על ההלל?
גם על ההלל אנחנו מברכים אשר קידשנו במשאותיו וציוונו,
או לקרוא או לגמור, תלוי לפי הנוסחים, את ההלל.
אז למה הגמרא לא שואלת על ההלל מתי ציוונו?
היכן ציוונו? והתשובה היא פשוטה.
כי היכן ציוונו על ההלל, זה אנחנו יודעים.
זו תקנת הנביאים ביציאת מצרים.
שהנביאים תיקנו שכל פעם שיוצאים מעבדות לחירות צריך לקרוא את ההלל,
ולכן אין בזה כל שאלה היכן ציוונו.
אבל השאלה על הנרות של חנוכה,
היכן ציוונו, היא שאלה אמיתית.
ועל זה נותן התלמוד שתי תשובות שונות,
שני חכמים שונים,
נותנים שתי תשובות שונות.
תשובה אחת היא שנאמר לא תסור.
מה זה לא תסור? לא תסור מכל אשר ציוו לך חכמים.
אז לכן אומר הרמב״ם שפוסק כמו הדעה הזאת: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע לחכמים שאמרו לנו להדליק נר חנוכה.
יוצא לפי זה שזה המשך של מצווה דאורייתא לשמוע לתקנות חכמים.
יש דעה שנייה שאומרת לא, מה פתאום?
זה בגלל הפסוק "שאל אביך ויגדך"
זה "כנך ויאמרו לך".
דברים אחרות,
אתה נצטווית לעשות מה שאבא שלך עשה.
אבא שלך הדליק נר חנוכה,
אז גם אתה תדליק.
ומאחר וכתוב בתורה "שאל אביך ויגדך",
אם כן, אתה מקיים את המצווה לעשות את מה שאביך עשה.
יוצא לפי זה שהדלקת נר חנוכה זה בכלל לא הייתה תקנה של החכמים,
אלא זה התחיל מן העם.
כלומר, יש אנשים בעם שהחליטו שבחנוכה הם מדליקים נרות.
ולמה הם החליטו להדליק נרות?
לא ברור.
אני מכיר אישה שכשהיא שמעה ששחררו את הכותל המערבי במלחמת שושת הימים,
הדבר הראשון שהיא עשתה, שמעה ברדיו ששחררו את הכותל,
היא הדליקה נרות.
אז גם
ב"ם" זה הדבר הזה קרה,
אנשים התחילו להדליק נרות.
מכיוון שהתחילו להדליק נרות,
אז גם אתה מדליק נרות.
"אשר קידשנו בבשפתיו הציוונו"
מה הציוונו? "ושאל אביך ואגדך".
ומכאן שיש למנהגי האומה כוח של תורה.
כן, מה אתה אומר?
לא סטירה פנימית, כי הראשון שהדליק לא עשה כאילו. אה, לפי זה, הראשון שהדליק
לא בירך.
עשה הפוך מאבותיו.
הראשון שהדליק עשה הפוך מאבותיו, זה נכון.
כן.
פשוט, עושה הפוך. אין איסור לעשות משהו חדש. אלא מה?
וצריך להבין למה דיכאו נרות. אני אגיד לך, אגב, אני אוכל לך שהוא גם לא עשה הפוך מאבותיו. עוד מעט אתה תראה למה.
טוב, כל מה שאבותיי לא עשו, אני חידשתי.
כל מה שאני עשיתי, כמו אבא שלי, אפילו אם זה לא מצוון, צריך להביא לברר אותי. לפי זה כן.
הרגע שזה מנהג של האומה.
עכשיו, יש דבר מעניין.
יש במסכת שבת
תיאור של מה שהיו עושים בזמן שהייתה רדיפה נגד ברית המילה.
ואחת הרדיפות נגד ברית המילה זה היה בתקופה של היוונים,
מאנטיוכוס.
רדפו את היהודים ואסרו עליהם לעשות
ברית מילה.
והיה איזה מנהג מעניין.
הגמרא אומרת שאנשים בכל זאת היו עושים ברית מילה,
בסתר.
אי אפשר היה להודיע בבית הכנסת
שלום, נולד לי בן, יש ברית מילה ביום זה וזה.
היו באים והורגים אותם.
אבל היו עושים איזה טריק.
בלילה הראשון שבו נולד הילד,
היו מדליקים נר בחלון.
לא שמונה נרות, בדקה.
והיו גם ביום השני מדליקים נר וכולי. אז אנשים ידעו שעוד מעט יש ברית מילה שם.
עכשיו, מן הסתם, ביום הראשון היו מדליקים נר אחד.
כדי להגיד, היום נולד,
למחרת שניים, שלוש, ארבע, חמש.
או יכול להיות שהיו מדליקים הפוך,
שמונה נרות ביום הראשון, אחר כך שבעה וכולי,
עד שיש נר אחד ערב הברית,
כן? או כבית הלל או כבית שמיים.
זאת אומרת שהמנהג הזה של הדלקת הנרות הוא מתקופת הרדיפה בכלל.
ואז הם המשיכו אותו זכר לנס, זכר לעצמאות, שחזרו לעצמאות המדינית. אגב, זה מפורש במדרשים שמובאים בשאילתות של רב אחי גאון,
ששמונת ימי החנוכה זה כנגד שמונת ימי המילה.
יצאו במפורש.
אז כנראה שיש לזה יסוד.
עכשיו, השאלה היא, מה? זה משמעות דתית, אפשר להעביר את כל השאר הזה. יפה. אז פה אתה שואל פה שאלה גדולה מאוד.
יוצא שכל הדלקת הנרות היא כן בעלת משמעות דתית.
וזה עבר שצריך לברר אותו.
כי הרי אם אנחנו אומרים שחנוכת המקדש הייתה
בכ"ה, בכסלו,
ולכן עשו חג החנוכה של שמונת ימים.
יפה מאוד.
אבל עדיין צריך לברר מה ראו החשמונאים
לעשות את חנוכת המקדש בכ"ה בכסלו.
בשביל מה?
מה תגידו לי? כמו שכתוב פה ברמב״ם, פשט דיבר הרמב״ם:
וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בכ"ה בחודש כסלו היה.
אז כיוון שזה היה בכ"ה בחודש כסלו, אז החג נקבע לכ"ה בחודש כסלו.
אבל זה לא כל כך פשוט, כי אם תסתכלו בספרי המכבים,
אתם תראו
ששחררו את ירושלים בתחילת חודש כסלו,
והיו צריכים לפנות את ההריסות,
לקבור את החללים,
הרבה דברים לעשות,
וכ"ה בכסלו עשו את החנוכה.
אם כך,
היה איזה שהוא זמן, מספר ימים שבהם היה אפשר להתארגן.
ואז יוצא שהקביעה שכ"ה בכסלו דווקא
זה דבר שצריך למצוא לו את המקור שלו.
למה הם עשו דווקא קפה בכסלו? כי ברור שדבר חשוב כמו המקדש,
לא היו קובעים בו דברים חשובים כמו חנוכת המקדש,
על דרך המקרה וההזדמן.
אז אם קבעו קפה בכסלו, יש לזה סיבה.
מה?
השמן נמצא באותו יום.
השמן נמצא באותו יום. אבל אמרנו, זה לא רק על השמן. כן, אבל זה לא רק על השמן. כל הסיפור הרי...
לא, סליחה, אני לא מסכים איתך
שזה בגלל מציאת הפח, ואני אסביר לך גם למה.
בגלל שהחליטו לעשות חנוכת המקדש בכלל,
וכשהחליטו לעשות חנוכת המקדש חיפשו שהם אין מצור.
אבל השאלה, למה החליטו על כ"ה בכסלו?
טוב שוויון. אז התשובה היא
שזה מפורש בספר המכבים, לא צריך לחפש.
כי שלוש שנים מקודם, בכ"ה בכסלו,
הייתה חנוכה
של המזבח,
האלילי
של אנטיוכוס במקדש.
הרי שלוש שנים מקודם אנטיוכוס הרשע
הוא חנך מקדש אלילי לזאוס אולימפיוס.
הכניס פסל של זאוס אולימפיוס לתוך קודש הקודשים והקריב חזיר על גבי המזבח
כדי לחנוך את המקדש האלילי שלו.
וזה שלוש שנים מקודם. אז אנחנו אומרים לו, אתה רצית בקפה בכסלו,
לעשות את חנוכת המזבח האלילי שלך.
אז אנחנו, דווקא ביום שעשית, אנחנו,
מה?
אנחנו עושים לך דווקא, עושים חנוכת המקדש שלנו בקפה בכסלו.
אם כן, זה ברור.
זה הסבר יפה,
אבל הוא לא מספק בגלל שהוא מותיר שאלה פתוחה.
השאלה שנשארת פתוחה היא,
מדוע אנטיוכוס החליט לחנוך את המקדש האלילי שלו בכ"ה בכסלו?
זאת השאלה.
התשובה היא,
מתבקשת מאליה.
אנטיוכוס עשה את המזבח האלילי שלו בקפה בכסלו,
כי זה היה חג החנוכה.
לא של החשמונאים.
זה היה חנוכת המזבח של בית שני.
אם תסתכלו בספר חגי, מפורש הדבר
שביום 24 לחודש התשעי, היינו כ"ד בכסלו,
סיימו את ייסוד היכל השם,
והתחילו למחרת להקריב קורבנות.
אם כן, חנוכת מזבח בית שני,
לא חנוכת המקדש, כי המקדש זה היה יותר מאוחר,
אבל את המזבח
סיימו בכ"ה בכסלו, בכ"ד בכסלו, ובכ"ה חנכו אותו.
יוצא שכ"ה בכסלו היה החג שבו היהודים היו חוגגים כל שנה
את חנוכת מזבחם.
ולכן חיפש אנטיוכוס מהו היום שמתאים ביותר כדי לחלל את זה.
יוצא שיש לנו כבר שלוש חנוכות.
חנוכת בני חשמונאי,
שקדמה לה חנוכת אנטיוכוס,
שקדמה לה חנוכת המזבח של בית שני.
הסבר יפה ביותר.
אבל ההסבר הזה מעורר שאלה,
מותיר שאלה פתוחה.
מה ראו
בוני בית שני לעשות את החנוכה של המזבח בכ"ה בכסלו?
שאלה מעניינת.
והתשובה היא ברורה,
כי זה היה חג החנוכה.
אבל איזה חנוכה?
צריך לבדוק.
יש
במצוות התורה, אחת מתנהגת מצוות, היא מצוות
הבאת הביכורים.
צריך להגיד ביכורים.
אדם יש לו פירות חדשים,
בעצים שלו, של שבעת המינים,
מביא אל המקדש
את הביקורים.
מתי מביאים את הביקורים?
מישהו יודע?
אבל משעבורים.
מה?
החל משבועות ואילך.
זאת אומרת, אדם לא יכול להביא ביקורים לפני שבועות,
אבל משבועות ואילך אפשר להביא ביקורים.
אז נגיד אדם יש לו,
אני יודע, תאנה,
תאנה חדשה,
ביקורים של תאנים, הוא מביא אותם בחג השבועות.
מה עם הרימונים?
הרימונים לא יוצאים בשבועות.
מתי הוא יביא אותם?
מתי בדרך כלל יש רימונים בשוק?
באזור ראש השנה, נכון?
טוב, אדם לא יבוא מהגליל
להביא את הרימונים שלו באמצע חודש אלול.
מתי הוא יגיע?
בסוכות.
במילא הוא עולה לרגל.
אז בעצם אפשר לומר שחג הסוכות היה החג שבו הרבה מאוד ביקורים היו מגיעים.
יש כאלה שהיו גם מגיעים ליום כיפור, אז לכבוד יום כיפור היינו מביאים וכולי. אבל
בסופו של דבר הבאת הביקורים נמשכת הרבה זמן.
עד מתי?
המשנה אומרת עד סוכות.
מדוע?
כי חג הביקורים זה של ההתחלה. זה ביקורים, זה הדבר שהוא מתחיל.
סוכות זה חג האסיף.
זה הסיום של העונה החקלאית.
אז זה ברור שבחג הסוכות
זה הזמן שבו מסיימים את עבודת הביקורים,
עם מקרא ביקורים.
לא, ממי זה לא קורה?
עכשיו, מה קורה אם אדם יש לו פירות
שצמחו אחרי סוכות?
מה יעשה עם מסכן?
המשנה אומרת,
מסכת ביקורים,
מביא עד החנוכה. יש מחלוקת בין רבי יהודה בן בטרה לבין חכמים, האם הוא מביא וקורא מקרא ביקורים או לא?
אבל מביא עד חנוכה.
עכשיו, מה קרה שדווקא החנוכה
הוא הגבול של מצווה דהורייתא? שימו לב, פה מדובר על מצווה מן התורה.
זה לא מצווה דה רבנן, זה מצווה מן התורה, להביא את הביקורים,
ואומרים לו, זה עד חנוכה.
קודם כל, למה שאדם, הפירות שלו יצחקו אחרי חנוכה?
הרי אמרנו תאנים, זה יצא לפני חוק, חיטה שעורה, אין מה לדבר,
כן?
גפן, גם כן, גפן זה בקיץ.
התמרים, זה גם כן יצא בקיץ.
אז מה נשאר שלא גדל לפני סוכות,
מתוך שבעת המינים?
מה?
תמרים זיתים. תמרים אמרנו שכבר יצא.
מה? הזיתים, זה מה שנשאר.
הזית בדרך כלל יוצא אחרי סוכות.
מתי מורידים את הזיתים מן העץ? מתי עושים את המסיק?
זה בערך עכשיו.
אני הולך עכשיו.
ומתי מסתיים המסיק?
בחנוכה.
מה עושה חברה חקלאית שסיימה למסוק את הזיתים?
היא עושה חג.
חג, חג הסיף.
כמו חג האסיף על החיטה, הוא עושה חג מסיק.
כמה ימים?
שמונה, כמובן, כמו חג הסוכות.
וזה מסביר לכם מדוע יהודה המכבי
כך מובא בספר חשמונים ב'
ציווה לעשות את חנוכת המקדש עם ארבעת המינים,
עם אתרוגים, לולבים, הדסים וערבות.
כי זה היה באמת כמו חג הסוכות שלו.
ככה מסופר בספר המכבים ב'.
ולכן גם בית שמאי אומרים שמדליקים שמונה נרות ביום הראשון, אחר כך שבעה, שישה וכולי, כנגד פרי החג.
איזה חג? חג הסוכות.
עכשיו, יוצא שהחברה החקלאית בוודאי תעשה חג אסיף של שמונה ימים.
מה יהיה המוטיב המרכזי של חג מסביב לזיתים, תגידו לי?
שמן, שמן, נכון.
שמן,
מה עוד?
סופגניות.
ברור.
זאת אומרת,
החג של האור
היה קדום.
ברור. עכשיו, זה מובן מאוד.
מה קורה לאלה שבנו את בית שני?
אותם האנשים שבנו את בית ראשון, היו נביאים,
לא סתם אנשים,
נביאים,
הם רואים שהשכינה חוזרת לציון,
אבל היא חוזרת בעולם שהוא שונה מאוד מהעולם של בית ראשון.
בבית ראשון היה אור גדול בעולם, שכינה שורה.
בבית שני, מה קורה? יש שכינה או אין שכינה?
יש.
שכינתונת.
כזה קטן.
שכינה ככה, פיצי.
אבל העולם בכללו הוא חושך.
אז איך חוזרת השכינה בדמות
נר שמדליקים אותו בלילה?
זה מה שאמר זכריה.
כן, כשהוא אומר,
כשהוא אומר,
רוני ושמחי בציון כי הנני ניבא ושכנתי בתוכך
נאום השם,
מיד אחרי זה הוא רואה מנורה.
ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה. כלומר, הוא רואה את השכינה חוזרת בדמות מנורה שמאירה בלילה.
זו התחושה של העבודה הדתית, אפשר לומר, של ימי בית שני,
שאדם חש שיש הארה של אלוהות בעולם שהוא בעיקרו חשוך.
זו התקופה של הופעת הפילוסופיה, הדתות,
כדי לתת מילוי לעולם שחשים בו את הריקנות.
אז זה בדיוק מה שהתאים,
בונה בית שני,
לעשות את החג של חנוכת המזבח
ביום שתואם את ההרגשה הזאת.
דהיינו, החג שבו ממילא עושים חג מסביב לאור,
לשמן ולסופגניות, וממילא למנורה של המקדש.
כמובן,
דברים פשוטים.
מה?
כשהבנתי למה רק אור בחג של הזיתים, כאילו שמן וסופגניות,
אבל למה אור?
למה משמש השמן, תגיד לי?
אני שואל אותך, מה עושים עם שמן?
כמה עוברים.
מה עושים עם שמן? תגיד לי. סלט. עושים סלט, מה עוד?
מבשלים. מה עוד עושים? מדליקים נרות. מדליקים נרות, נכון?
ברור.
ברור.
אבל זה לא הדבר שעושים עם השמן. זה לא הדבר המרכזי שעושים עם השמן? איך אתה יודע? איך הייתה תאורה פעם?
איך אנשים היו מאירים בבתים שלהם? רק עם שמן, זה מה שהיה.
כלומר, השמן עיקרו היה לתאורה, ומיעוטו למאכל.
הפוך מאשר בימינו.
שהיום מי מדליק בשמן?
אבל פעם זה היה העניין המרכזי.
עכשיו, לפי זה צריך לברר שאלה מעניינת.
מי היה האדם הראשון שהדליק נרות, שחגג את האור בכסלו?
האדם הראשון, כמובן, כן?
זה במסכת עבודה זרה, דף ח'.
קל לזכור שזה בדף ח', למה? כי ח' זה שמונה.
שמונה, כן, שמונה, חטא זה שמונה.
לא, לא חטא אדם הראשון.
כן אבל חטא זה בט' וכאן חטא זה בת'.
לא משנה,
דף חטא במסכת עבודה זרה, שם הגמרא דנה במקור של חג אלילי
הנקרא סטורנליה.
סטורנליה הוא סטרנורה, המשנה קוראת לזה סטרנורה בתור שיבוש מכוון,
אבל במקור זה סטורנליה.
זה חג שהיה מקובל ברומא.
החג הזה הוא הסבא של הסבא של חג המולד הנוצרי.
והגמרא שואלת,
איך זה התחיל החג הזה, הסטרונליה?
כי זה היה חג שהיה מתחיל בליל ה-24 בדצמבר,
ומסתיים בראשון בינואר.
אז יש שמונה ימים, השאלה היא, מאיפה החג הזה?
הנוצרים אחר כך לקחו את החג הזה, עשו אותו חג המולד.
אז הגמרא מספרת פשוט, זה התחיל מאדם הראשון.
אדם הראשון, מתי חטא? באיזה תאריך?
איזה תאריך?
מתי זה היה?
תאריך בשנה, בלוח, בבקשה. א' בתשרי. א' בתשרי. דהיינו, ראש השנה, נכון?
חטא,
גורש מגן עדן,
והימים התחילו להתקצר.
כן? תפילת מנחה יותר ויותר מוקדמת.
כן, כן. היום הולך ומתקצר.
ראה האדם הראשון שהעולם הולך ומתקצר.
האור הולך ומתקצר. אמר,
שמא בגלל שסרחתי,
העולם חשוך בעדי.
חושך בעדי,
וחוזר לתוהו ובוהו,
וזוהי מיתה שנקנסה עליי מן השמיים.
ישב
שמונה ימים ובכה
בצום ותענית, התענה שמונה ימים,
בבכייה,
כיוון שראה
תקופת טבת.
מה זה תקופת טבת?
אז תקופת טבת זה היום הקצר בשנה,
שזה בערך ב-21, 22 בדצמבר.
ראה תקופת טבת,
וראה יום שמאריך והולך.
הביטוי תקופה
נאמר על ארבעה ימים בשנה.
יש תקופת תבת,
תקופת נישא, תקופת תמוז ותקופת תשרי.
בסדר?
זה ארבעה ימים, שזה שני ימי השבעה יום, היום הקצר והיום הארוך בשנה.
בסדר? אז זה נקרא תקופה.
יש איזה רגע אפילו, רגע אסטרונומי, שלא קוראים תקופה.
כיוון שראה תקופת תבת,
שזה ה-21-22 בדצמבר,
וראה יום שמאריך והולך.
מה זה יום מאריך והולך? כמה זמן?
איך אפשר לשים לב שהיום התחיל להתארך?
אין לו מכשירים מדויקים שמודדים לו את הזמן, נכון?
לוקח יומיים, שלושה,
עד שאדם פתאום שם לב שהיום פתאום נהיה יותר ארוך.
אז זה הגיע עד ה-24 בדצמבר.
עשה חג שמונה ימים.
זה הסטרונליה.
כן? והגמרא אומרת, הוא עשה אותם לשם שמיים, והם, הרומאים, עשו את זה לעבודה זרה.
יוצא לפי זה, עכשיו,
באופן ממוצע,
ה-24 בדצמבר זה באופן ממוצע זמן של חנוכה.
ברור שבשנה הראשונה
של ההיסטוריה האנושית יש התאמה מוחלטת.
זאת אומרת, חג החנוכה וחג המולד, יש להם אותו מקור,
והוא החג של אדם הראשון,
שבו הוא חוגג את האור. יוצא שזה קדום מאוד.
יוצא שבונה בית שני,
בעצם אלה שעשו את החג החקלאי בימי קדם,
המשיכו את המסעות של אדם הראשון, זה המשיך עד
בית שני, וזה המשיך עד אנטיוכוס, זה המשיך עד החשמונאים.
אבל רגע, אני רוצה להגיד משהו.
זה שיש יותר אור בעולם
החל מקפה בכסלווי, מי קבע את זה?
הקב"ה עשה את זה, כשהוא ברא את העולם, נכון?
זאת אומרת,
המדליק הראשון, את האור בימים האלה,
זה מי שברא את העולם.
היה כתוב מפורש, לא?
וראשית
ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו, זה עשר.
ועבור וחושך על פני תהום
ורוח אלוהים מרחפת על פני,
כבר עשרים, נכון?
המים ויאמר אלוהים יהי,
או המילה עשרים וחמש.
מעניין. ואיפה זה קורה?
בפסוק השלישי,
כן? שזה החודש השלישי מאז בריאת העולם.
זאת אומרת, מה שאני רוצה לומר, זה שהחגים שלנו
הם חגים קדומים שהם חלק מסדר ההוויה.
אלא שזה לא הופך להיות חג והלכה המחייבת את כל כלל ישראל,
עד שאין איזושהי סיטואציה לאומית שמחייבת את העשייה של החג הזה.
עכשיו, פה נשאלת השאלה, אם ככה,
מה שאמרתי לכם שהעיקר זה העצמאות ולא האור,
עכשיו בדיוק הפכתי את דבריי,
שאני עכשיו הראיתי שהמוטיב המרכזי של החג זה דווקא האור.
נכון?
ואולי זה מסביר עכשיו את יוספוס פלביוס, שאומר שקראו ליום הזה חגאורים.
והתשובה היא
שזה נכון.
כלומר, מבריאת העולם ועד החשמונאים,
המוטיב המרכזי של החג זה האור.
מהחשמונאים ועד חורבן בית שני,
המוטיב המרכזי זה החירות.
מחורבן ביל שני ועד חנוכה שנת תרע"ח,
חוזר להיות האור.
כן, זה מה שאומרת הגמרא. מהי חנוכה? למה אתה ממשיך את החג? בגלל האור.
אבל מחג החנוכה
תרע"ח,
זה חזר להיות החירות.
17, הצהרת בלפור.
לא, איזה הצהרת בלפור ואיזה נעליים.
הצהרת בלפור הייתה לפני זה.
מה קרה בחנוכה של שנת תרע"ח?
קרה משהו.
הרב קוק לא. הרב קוק עלה בתרס"ד.
לא הולך.
מה, אתם לא יודעים?
מישהו פה היה פעם בתחנה המרכזית של ירושלים?
הייתם, נכון?
האם שמתם לב שמאחורי התחנה המרכזית יש שכונה שקוראים לה רוממה?
בתוך השכונה הזאת שנקראת רוממה יש שם כיכר.
יש שם באמצע הכיכר מצבה כזאת גדולה.
זה המצבה שמציינת את כיבוש ירושלים על ידי אלנבי,
הגנרל הבריטי.
הוא קיבל את המפתחות של העיר שם,
במקום הזה, בכ"ד בכסלו תרע"ח.
והוא נכנס לעיר
בכ"ה בכסלו.
זאת אומרת, זה היה המימוש המדיני הראשון של הצהרת בלפור.
זאת אומרת, זאת הפעם הראשונה שחזרנו אל הזירה הפוליטית בפועל.
ולכן זה חזר להיות החירות כמוטיב מרכזי.
עכשיו, איך זה יכול להיות
שלאותו חג יש שני מוטיבים, או חירות או אור? תחליט.
פשוט מאוד.
החירות ממי?
מיוון, לא?
יוון.
החירות מיוון.
מהי יוון?
מפורש.
בראשית, והארץ הייתה תאוב עבור וחושך.
אמרו חז"ל, תוהו זה בבל, בוהו זה פרס.
חושך זה יוון.
אז שחרור מיוון זה אור.
זה מתקבל על הדת.
רק שיש דבר אחד שלא הבנתי:
איך הרבנים החליטו שיוון
זה חושך?
מכל המלכויות כולן אתה הדבקת את החושך דווקא על יוון?
אבל לפי הסדר?
לפי הסדר, באמת.
מצאת לי כבר.
יש אלפים מדרשים שאומרים שחושך זה לא יוון אלא זה פרס.
אבל על כל פנים, המדרש המרכזי המפורסם יותר,
יוון החשיכה עיניהם של ישראל.
הרי יוון היא דווקא מקור החוכמה, המדע,
הפילוסופיה, האסתטיקה, הדמוקרטיה.
הרבה הרבה דברים שהם באופן אובייקטיבי אור באו מיוון.
איך אפשר להגיד שהם חושך?
התשובה היא שמאחר שיוון היא אור,
היא מחשיכה את האור.
כשיש שני אורות שנלחמים זה בזה,
כל אור מחשיך את האור השני.
והיא החשיכה את עיניהם של ישראל. צריך להבין, מה יש בעיניים של ישראל?
פשוט מאוד.
האור של ישראל מה הוא?
התורה. התורה, נכון? נר מצווה ותורה אור.
ומה זה התורה?
זה דבר השם, זה הנבואה.
זה בא אלינו לא מחוכמת אנוש,
זה בא לנו מאת השם.
אבל בתקופה החשמונאית,
אנחנו בתקופה שמיד אחרי סיום התנ״ך כבר אין נבואה.
אם אין נבואה,
אולי כל מה שאנחנו אומרים מכאן ואילך זה חוכמה.
זה לא נבואה.
ואם זה חוכמה,
אז זה משותף לכל באי עולם, זה קוסמופוליטי.
בדיוק כמו שאפלטון ואריסטו זה טוב לכל בני האדם,
באותה המידה גם אולי תורת משה זה טוב לכל בני האדם.
זה מפסיק להיות ייחודי לאומה הישראלית.
כי הדיבור, כל זמן שיש דיבור, הוא מופנה למי שהוא. אז צריך להיות מי שהוא, כדי להבין על מה מדובר.
אבל אם זה מדובר כבר בלי התגלות,
בלי התגלות,
חוכמת ישראל שווה לחוכמת אומות העולם.
על כל פנים אין סיבה להתייחדות לאומית והתעקשות על הבחנה בין ישראל לעמים.
אנחנו חלק ממרחב גיאופוליטי אדיר שהוא האימפריה היוונית,
וזה מספיק.
כן, לכן אפשר מכאן ואילך לתרגם את התורה ליוונית.
תרגום התורה ליוונית כאילו מצילה את התורה מן הנשייה והופכת את התורה לחלק מן התרבות הכללית.
ואז התורה מקבלת מקום של כבוד בספרייה של אלכסנדריה
לצד יצירותיהם של גדולי הפילוסופים,
שזה מבחינתם של היוונים לתת כבוד גדול לתורה,
ומבחינתם של ישראל זה חושך גדול.
ולכן זה לא היה מספיק רק לנצח צבאית את היוונים,
כי הניצחון הצבאי רק מורה על כך שהיינו חזקים, אבל מי אמר שאנחנו צודקים
מבחינת הטענה התרבותית שלנו?
לכן היה צורך בנס פך השמן
כדי להראות שיש ייחוד של השראת שכינה בישראל,
ושלכן המלחמה הייתה מוצדקת,
כי היא מבטאת
את ההבחנה המהותית
בין דבר השם שנמצא בישראל גם אחרי הפסקת הנבואה,
לבין החוכמה הכללית שהיא שייכת לכל בני האדם באשר הם.
חג שמח.
