אנחנו ממשיכים בנושא אשר החילונו בו בפעם הקודמת.
דיברנו על עולם הבא במובן האוניברסלי של המילה. כלומר, עולם הבא של גויים.
נכון?
על זה דיברנו.
והזכרנו גם
שהרמב״ם
עושה חילוק בין מה שנקרא חסידי אומות העולם
לבין חכמי אומות העולם.
שההלכה אומרת במפורש שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא,
ואילו לגבי החכמים של אומות העולם,
הרמב״ם השאיר את הדברים מעורפלים.
זוכרים?
בסדר.
אז הבאנו את דברי הרב קוק
באגרות ראייה,
שלפי הרב קוק, המעלה של החכם, כלומר, כי הוא מפרש את דברי הרמב״ם,
מסביר שהמעלה של החכם עליונה מן המעלה של החסיד.
שהרי חסיד הוא מות העולם, מה ההגדרה שלו? מי שמקבל על עצמו שבע מצוות שנצטוו בהן בני נוח,
והוא גם מקיים אותן,
מפני שציווה הקדוש ברוך הוא בתורה על ידי משה,
וגילה שבני נוח מקודם נצטוו בהם.
זאת אומרת, החסיד של אומות העולם הוא אדם,
אפשר לקרוא לזה במונחים שלנו, דתי. כלומר, נאמן למסורת דתית שמלמדת אותו ששבע מצוות מחייבות אותו.
אז נאמנות
זה לא שכל,
נאמנות זה קבלת סמכות.
מה שאין כן החכם,
שהוא מקיים שבע מצוות מפני איכרע דעתו.
הוא מבין בשכלו הרם והנישא שראוי לקיים את שבע המעשים האלה.
והדברים האלה הם בעצם, ברגע שהם נובעים מן השכל, באים ממקום יותר גבוה.
לפי הרב קוק,
הרמב״ם מתכוון לומר שחכם גדול מחסיד.
כי מעלת השכל עליונה ממעלת המסורת.
עכשיו,
יוצא לפי זה שאי אפשר להגיד על חכם אומות העולם
את הביטוי
עולם הבא,
כי המעלה שיש לו חלק לעולם הבא היא מעלה נמוכה מאוד.
מדוע זה נמוך?
כי הרי אפילו פושעי ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
אז מה תגיד על החכם, יש לו חלק לעולם הבא? ביזית אותו בזה.
אמרת עליו מדרגה נמוכה מדי.
כן? כמובן מה שאני אומר.
זה כמו שתגיד, תשמע, האיש הזה הוא ממש גדול,
כן?
הוא לא יורק בציבור, כל הכבוד לו, כן?
אז מה זה אומר?
זה המעלה שמצאת בו, כן?
או אתה אומר, האיש הזה, אתה יודע,
הוא לא מכה את אשתו, כל הכבוד לו, כן?
אז זה לא מעלה.
אומנם זה חשוב שהוא לא יכה את אשתו,
אבל זו לא מעלה כל כך גדולה.
אז להגיד על מישהו, יש לו חלק לעולם הבא,
זה מדרגה נמוכה.
מה שאין כן אצל החכם,
שמה שהוא זוכה לו זה מעלה יותר עליונה, שאין לה ביטוי,
נגיד, בלקסיקון הרגיל, ולכן הרמב״ם לא כתב
שיש לו חלק לעולם הבא.
כן?
רמב"ם, אתה גדול מפושעי ישראל?
האם זה אומר שחכם מאומות העולם גדול מפושעי ישראל?
זאת שאלתך.
מבחינת הגורל שלו, כן.
לא מבחינת העצמיות שלו, מבחינת הגורל. הוא זוכה למשהו שפרושעי ישראל לא זוכים לו.
וזה החכם שמברכים עליו?
זה החכם.
לא, לא חכם שמברכים עליו, מחכמי אומות העולם שמברכים עליו.
הוא צריך להיות סופר חכם. פה מדובר שהוא מספיק חכם כדי להבין שהוא צריך לקיים שבע מצוותינו.
חכם שמברכים עליו. למה... חכם מאומות העולם, אני לא יודע. זה אדם, למשל, אם הוא,
אני יודע,
אתה יודע, מגדולי המדענים של כל הדורות, אז אתה תברך עליו, גם אם הוא עובד עבודה זרה.
עכשיו,
בפירוש השני ראינו שהרב קוק מדבר על זה שייתכן גם לפרש אחרת,
שעולם הבא זה כן מעלה עליונה,
אבל זה המעלה העליונה שהתורה מקנה למקיימיה.
אבל אין זה סותר מעלות אחרות המבוארות כל פילוסופיה לפי דרכה.
זאת אומרת,
לכל פילוסופיה או לכל שיטה רוחנית יש אפשר לומר מין גורל לנפש שלא נקרא עולם הבא. יש לזה שמות אחרים, לאו דווקא עליונים מעולם הבא.
זה בעצם מה שראינו בפעם שעברה.
והוספנו על זה שאלה קטנה: אם זה נכון,
אז מדוע חכם איננו בגדר גר תושב? הרי הרמב״ם כותב במפורש: חכם אומות העולם הוא לא גר תושב.
זאת אומרת, אנחנו לא מרשים לו לגור בארץ ישראל, לכאורה, מה אכפת לך?
הרי הוא כזה טוב,
אלא כנראה מה שמתכוון הרב לומר,
מה הרמב״ם לומר, זה שנכון,
הוא במעלה אישית יותר עליונה,
אבל בארץ ישראל אנחנו מעוניינים בכאלה שמכירים במעלה של התורה שלנו.
כי אם לא זה ייצור יריבות פוליטית,
אז אנחנו נכבד אותם מחוץ לארץ ישראל.
לפי הרמב״ם,
האם המשטר הנאצי
נבע מחוסר בחוכמה,
האם לא היו שם גאונים וחכמים?
תשובה,
ביהדות
חכם זה תמיד
חכם וצדיק ביחד.
אם האדם איננו גם צדיק, הוא לא חכם.
ושמרתם ועשיתם,
כי היא חוכמתכם ובינתכם.
יש ספר שכתב הרב דפתילי הרץ וייזל,
לב העברי,
שבו הוא מסביר שכל מקום בתנ״ך שכתוב חכם, פירושו חכם וצדיק.
ביחד.
אפילו הנביא מתפלא פעם, אומר: חכמים המה להרע?
הוא חכם, אז איך זה להרע?
ולהיטיב לא ידעו.
זה על דרך התמיהה.
בבקשה.
הרב קוק, שהתורה מתנחה את העולם הבא ושיטות אחרות מתנות
דברים אחרים, כן, נכון.
זה לא עולם הבא, אז נקרא לזה אחרת.
כל אחד קורא לזה איך שבראש שלו.
יש אחד קורא לזה נירוונה,
יש אחד קורא לזה גן עדן,
יש אחד קורא לזה בעטיטודינס, בלטינית.
מה?
יתרונות רוחניים.
כן, יש כל מיני מעלות רוחניות.
יש כאלה שקוראים לזה הישארות הנפש,
או התאחדות עם השכל הפועל,
או הצפייה באידאות.
כל אחד בראש שלו.
כן, בבקשה.
נכון.
שהרמב״ם אומר, בסוף האלוהים אומר, ודעתי כל המצוות,
לא משנה, בגלל שאנחנו עושים את המעלה בשביל מצוות מלך.
הוא ייזם את המעלה.
אנחנו עושים את זה לא בגלל שאנחנו מבינים,
אלא שאלוהים אמר,
הוא ייזם את זה.
לא.
אתה אומר שהרמב״ם אומר שהמעלה היותר עליונה
זה שהאדם יעשה מפני שאלוהים אמר ולא מפני שהוא מבין.
יש לתקן קצת בהבנת הרמב״ם.
הרמב״ם לא אמר שיש מעלה בזה שאדם עושה בלי להבין.
אדרבה, הוא מתנגד לזה.
זה במפורש.
שכאשר אדם עושה דבר מתוך הבנה,
משבחים אותו.
כשהוא עושה דבר בלי להבין, זה מגונה.
אלא מה שהרמב״ם כן מסכים,
זה שאני מחויב לקיים את המצווה גם אם עוד לא הבנתי את טעמה.
אבל ברור שיש מעלה יותר עליונה בזה שאדם יבין את טעמה של המצווה
מאשר שלא יבין אותה.
זה מפורש דעתו של הרמב״ם במורה נבוכים.
היום מקובל אצל הדתיים לחשוב, וזו טעות,
לפי כל השיטות,
מקובל אצל הדתיים לחשוב שזה יותר טוב לא להבין את טעם המצוות.
וזאת, אני שואל, מי מהקדמונים אמר את הדבר הזה?
אף אחד.
בסדר?
טוב.
כן, בבקשה. הרב קוק לא מעמיד את השיטה השנייה, רק אם יגרוס ולא מחכמיהם? לא, לא, לא. הרב קוק מקבל, שני ההסברים של הרב קוק בנויים על הגרסה אלא מחכמיהם, שהיא הגרסה הנכונה גם, בסדר?
טוב, זה מה שראינו בפעם שעברה, הייתי רוצה קצת להרחיב בדבר הזה,
כי יש דבר אחד שלא ביארנו, כן, מה?
מעלתו של צדיק היא גדולה ממעלתו של חכם?
האם מעלתו של צדיק היא גדולה ממעלתו של חכם?
יש ספר שכתב רבי נפתלי הרצוויזל בשם לב העברי,
שבו הוא מסביר שכל מקום בתנ״ך שבו כתוב חכם, פירושו חכם וצדיק.
אבל אם כתוב רק צדיק,
אז אני מעל... אז אני מסביר לך, שיש שני סוגי צדיקים.
יש צדיק
שנקרא חכם,
ויש צדיק שנקרא חסיד.
כלומר, צדיק, ההגדרה של צדיק זה מי שעושה את הטוב ואינו עושה את הרע. זו ההגדרה של צדיק.
השאלה היא, מה המוטיבציה שלו?
יש אדם שעושה את הטוב ואינו עושה את הרע ממוטיבציה של חוכמה,
ויש מי שעושה ממוטיבציה של חסידות,
בגלל שהוא נאמן למסורת.
אבל שניהם צדיקים.
פשוטו לא אמר הארץ חסיד. מה שאומר שהחסידות זה חוכמה לפני הזמן.
אדם חכם הוא חסיד.
לא יכול להיות אדם חסיד שהוא לא חכם.
אין בור ירחת ולא עם הארץ חסיד.
משמע שהחוכמה היא לדיה מסיימת על חסידות.
הכוונה שצריך מינימום של חוכמה.
זה הכוונה.
כן,
מה קשור?
כן? מה זה יראתו קודמת לחוכמתו?
מה זה יראתו קודמת לחוכמתו?
זה משנה במסכת אבות.
דיברתי על צדיקות, כי מישהו שאל על צדיקות.
וגם דיברנו על החוכמה.
לא דיברנו על היראה. לכן, אני עוד לא מבין מה הלגיטימציה של... מה המקום של היראה?
אני הייתי רוצה, לפני שאני בכלל אראה לנכון לענות על השאלה הזאת, שתסביר לי מה זה קשור לנושא של השיעור.
אתה רוצה לדעת אם היראה זה קשור לצדיק?
זה קשור לשיעור על הגדרת הצדיק.
נכון?
ואנחנו בשיעור שבו אנחנו מדברים על עולם הבא לגויים.
אז אני עוד לא השתכנעתי שהשאלה היא רלוונטית,
ולכן כיוון שאני לא רוצה לבזבז זמן,
אז אני חושב בינתיים לא להתייחס לשאלה.
בסדר? טוב.
אם כך, סליחה, לא הבנתי. מה ההבדל בין חסיד ומות העולם לחכם?
הרי גם החכם עושה טוב,
וחסיד, אם כן, הוא כולל את החסיד.
החכם הוא מי שעושה את הטוב בגלל שהוא משיג את זה בשכלו,
שראוי לעשות כך.
והחסיד זה מי שעושה את הטוב בגלל שהוא נאמן למסורת שמסרה לו שזה הטוב.
הבנת את ההבדל?
אני רואה, כן, שאתה מבין.
בסדר.
אוקיי. עכשיו הייתי רוצה לדון כאן בשאלה
שמתבקשת מתוך הדיון שהתחלנו בו בשבוע שעבר,
וזה להבין בעצם האם יש הבדל בין אופי העולם הבא
של עם ישראל לעולם הבא של אומות העולם.
וזה קשור כאן להבחנה בין צורת הנשמה,
האם יש אופי שונה לנשמה של יהודי
לעומת הנשמה של גויין.
זאת השאלה שאני רוצה לדון בה.
ונשתמש במספר מקורות.
נתחיל בעולת ראייה, חלק ב' של הרב קוט.
יש פה נכון, הנה יש פה, עולת ראייה חלק ב'.
אבל על מנת שנבין במה מדובר,
אני צריך להקדים כהקדמה ויכוח קדמון שהיה אצל הפילוסופים
לגבי מהות הנפש.
האם הנפש היא הכנה לקבלת המושכלות,
או שמא הנפש היא ניצוץ אלוהי עליון?
זה ויכוח
בין שני פרשנים של אריסטו,
אלכסנדר מאלפרודיסיאס ותמיסטיוס.
אולי נסביר למה זה הסינית הזאת שאמרתי עכשיו.
יש מי שאומר שבעצם הנפש איננה נצחית בטבעה.
כלומר, אדם נולד, יש לו נפש אומנם, אבל גם לחמור יש נפש.
כשהחמור מת,
הנפש שלו
גם כן מתה.
כלומר, הנפש מאוחדת עם החיים הביולוגיים של האדם
או של הבהמה.
מה הופך את הנפש לנצחית.
אז דעה אחת אומרת
שברגע שאדם מתחבר אל דברים נצחיים,
מה שנקרא המושכלות,
אז הוא הופך להיות חלק מהנצח.
זו השיטה האחת, השיטה של אלכסנדר מפרודיסיה,
שלפיה בעצם הנצחיות באה בעקבות הכנה
שיש לנפש הבהמית לקנות את המושכלות,
אבל אם באמת האדם לא קנה את המושכלות,
הוא מת כמות הבהמה.
זאת השיטה האחת.
השיטה השנייה אומרת, לא,
הנפש היא נצחית מלכתחילה.
האדם הוא מלכתחילה חתיכת נצח,
חתיכת אלוהות, אפשר לומר.
ואם הוא ישכיל ויעשה מעשים טובים,
אז הרוחניות הזאת תתגדל. אבל בכל מקרה,
יש איזה מין תעודת ביטוח שאתה שייך לנצח מלכתחילה.
זאת השיטה של תמיסטיוס.
השאלה היא, מה חכמי ישראל אמרו על זה?
הרמב״ם נקט כשיטה הראשונה,
הרמב״ן כשיטה השנייה.
בסדר?
כלומר, לפי הרמב״ם,
הנצחיות זה דבר שאני צריך להשתדל לקנות אותו,
לפי הרמב"ן, הנצחיות זה דבר שאני נולד איתו.
כן, מה אתה אומר?
לפי השיטה השנייה, איך החלק הזן הוא חלק מ...
לא, לפי השיטה השנייה,
החלק הזן הוא לא חלק מניצוץ אלוהי.
אבל יש חוץ מהנפש הנמוכה, יש עוד נפש עליונה,
מה שנקרא נשמה,
שהיא תמיד נצחית.
בסדר?
זה לא קטן סבלי או מוסרי או משהו?
משהו.
נשמתי.
מה הגברה שלך?
הנשמה זה החלק הנצחי של הזהות שלי. זה החלק, זה האני האמיתי שלי.
הייתי אומר, תרצה, נטף של הרצון העליון.
בסדר? אז ברור המחלוקת בין הרמב״ם לבין הרמב״ן?
כן. לפי השיטה השנייה, הנפש של החמור גם עולה לעולם הזה? לא, לא, לא. זה מדובר רק בנפש האדם. מה שאני אומר זה רק באדם.
בסדר?
זה הוויכוח.
מה?
אני חושב שכאילו, לפי השיטה של ארכסנדר, בעצם המציאות הנפשית היא לא מציאות, כאילו, המציאות של עולם הבא היא לא מציאות מודעת?
המציאות של עולם הבא זה דבר שאני קונה. איך אומר הרמב״ם?
ודע שזאת הנפש האחת אשר קדם סיפור כוחותיה וחלקיה.
היא כחומר,
והשכל לה צורה,
וכשלא הושגה לה הצורה, תהיה מציאות ההכנה אשר באה לקבל את הצורה ההיא לבטלה,
וכעילוי מציאות הבל.
הוא שהכתוב אומר, גם בלא דעת נפש לא טוב.
רצונו לומר,
הנפש אשר לא הושגלה עצורה, אלא נשאר רק החומר, לא טוב.
בסדר?
האם הכוונה אולי באלכסנדר, שהורים בעצם, במינים אחרות אומרים, תשמע, אין לך סיכוי בעצם להישאר בעולם הזה?
רק לשכל שבו תדבק, יש איזה סיכוי להישאר. ואז אם אתה תהיה כל כך אחד עם השכל ולא אכפת לך לעצמך,
אז המודעות הנביאית שלך, שתשאר לו לערובה, לא תהיה חשובה, כי מבחינתך, כאילו שעכשיו הוא צריך לשאול עוד דיני, נשאר פה.
נזו הבעיה, גברתי. זה כבר לא אומר שהנפש מודעת ונשארת.
אני לא בדיוק מבין את השאלה שלך. אתה שואל עד כמה הנפש הראשונית,
הטבעית,
היא שותפה לנצח? זו השאלה שלך. כן. זה באמת, על זה יש הרבה ויכוחים.
הרלב"ג מביא מספר שיטות, רק שלוש שיטות, כדי לענות על השאלה שלך, בסדר? בספר מלחמות השם.
אבל אני לא רוצה להיכנס לכל הפרטים. אני רק רוצה פה להסביר שיש פה מחלוקת בסיסית בין הרמב״ם לבין הרמב״ן, שהיא מחלוקת קדמונים.
הרב קוק
מכריע בצורה מקורית.
יש פה שאלה.
במה יש את הנצחיות של הנפש?
בכתבים שאני משאיר, ברעיונות שלי?
לא.
הנפש נצחית ברגע שהיא מתחברת לתוכן נצחי.
ואיך היא מתחברת לתוכן נצחי? על ידי חוכמה ומוסר.
ברגע שאדם הוא חכם ומוסרי,
הוא חלק מהחיים הנצחיים, ולכן הוא נותר לנצח.
כך לפחות לפי שיטת הרמב״ם. לפי שיטת הרמב״ן,
זה נתון מלכתחילה שאתה עם נפש נצחית.
חלק אלוה ממעלה.
עד כאן ברור.
אבל אפשר להזמין כמו שהוא הציע באינטרנט?
מה שהוא אמר באינטרנט זה הקושייה של המהר"ל על השיטה הזאת.
בסדר, אבל בואו ניכנס לזה.
כלומר, אפשר להרחיב מאוד, וזה אכן כן קשור לנושא,
אבל אני מכריח את עצמי להתנקז בתחום המרכזי שאני רוצה לדבר עליו.
בסדר?
אם תרשה לי.
הרב קוק פותר את המחלוקת הזאת בצורה מקורית מאוד.
הוא אומר, זה ההבדל בין הנפש של עם ישראל לבין הנפש של הגויים.
אני קורא כאן בעולת ראייה,
חלק ב',
חלק ב' זה על שבת ומועדים.
בשבת קוראים פרקי אבות בשבתות מסוימות בשנה,
וזה מתחיל, רגילים לקרוא לפני כן, בכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
מסביר הרב כך:
יש מציאות
נפש כוחנית,
זה בעמוד קנ"ו, מה זה נפש כוחנית?
בכוח, פוטנציאלית.
לא מישון כוחני אלים של ימינו, אלא ההפך. כוחני, הכוונה היא נפש בכוח.
היא יכולה להיות נפש
כתואר נקודה בלתי פרצופית. כלומר, משהו שעוד לא התגדל, לא התפתח.
והיא רק הכנה.
שימו לב, הרב קוק מכיר את המינוח הזה.
היא רק הכנה המשתלמת בקבלתה המושכלות בשלמות הדעת והמעשים.
כלומר, אם האדם ישכיל ויעשה מעשים טובים,
אז הנפש שלו תצא מן הכוח אל הפועל.
ולעומת זה,
יש סוג אחר של נשמות,
הנשמות האצולות ממקור הקודש בשלמות תוכנן כתואר פרצוף שלם, כעניין המלאכים.
כלומר, נפשות שהן מלכתחילה אלוהיות.
אלא שעל ידי עבודתם הנכונה בעולם המעשה,
יש להן להוסיף חיל ואומץ לבריאות.
ומבוארים הדברים בזה בדברי הרשב"י והמקובלים הבאים אחריו, ובדברי הרמב"ן בשער הגמול ובספר מלכיאל.
זאת אומרת, המקובלים הם הולכים לפי השיטה השנייה,
שהנשמה היא מלכתחילה אצולה ממקור עליון.
ולפיכך,
מבואר גם החילוק בערך הנצחיות שיש בין שני הצדדים האלה.
כי מציאותה של הנפש הכוחנית הראשונה,
חשובה היא רק בהשתלמה בדעת ובמעשה.
וכשחסרה השתלמותה זאת,
הרי אין חוקה נותן לה הוויה גמורה,
אבל הנפש השלמה בפרצופה ביסודה,
אין עצם הווייתה אבודה, אף אם תחסר לה השתלמותה המפורטת,
ובתיקון התשובה והמירוק הראוי, הרי חלק הווייתה מזומן איתה.
מה אומר כאן הר"א? הוא אומר דבר פשוט:
אם אתה מבעלי הנפש הכוחנית,
אז אם תהיה צדיק וחכם,
שזה אותו הדבר,
אתה תגיע לחיי נצח.
אם אתה לא רוצה,
אתה לא חייב לשחק את המשחק.
בלש, תצא מהמשחק,
אתה יכול למות כמות החמור והבהמה, אין בעיה.
אבל,
ואם אתה רוצה, אתה כן תזכה לחיי העולם הבא, איך שאתה רוצה.
כל המסלולים פתוחים לפניך.
אבל מי שיש לו נפש אלוהית מלכתחילה הוא הסתבך.
מצד אחד יש לו תעודת ביטוח, שיזכה לחיי העולם הבא.
מצד שני לא יעזבו אותו בשקט.
אם הוא רוצה לצאת מהמשחק, אמרו לו: חביבי,
לא שאלו אותך, אתה פה נכנס לעסק.
אתה תהיה חייב להיות זכאי לחיי העולם הבא.
ואם בשביל זה אתה צריך להיחתך לחתיכות בגיהינם,
ולטבול בחומצה,
ולעבור כמה גלגולים ועוד כמה וכמה תיקונים,
אז זה מה שתעשה.
חייב.
ומבואר בזה,
מזה, שבאנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם,
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.
כשהיה רצון השם יתברך לסדר נפשות האדם בדרך קליפה וסגולה,
שבחר בישראל להיקבע בזרע אברהם, יצחק ויעקב נפשות נאצלות,
גמורות בפרצופן, בנפשותם של צדיקים נמלך,
אם המלך במלאכתו ישבו שם.
וליתר עמי הארץ,
ליתר גויי הארץ, זבד האל הטוב ברוך הוא,
זבד טוב
של הנפש הכוחנית,
בכוחה לקבלת מעלת המושכלות והמעשים הטובים, להנחילה בזה בירות טוב חיים נצחיים.
נצחים. זאת אומרת, אומר הרב,
הרמב״ם דיבר על נשמות גויים והרמב״ן על נשמות ישראל.
על כן,
בישראל אשר בהיטיבם דרכם יעלו ויתרוממו,
ובהתרפותם מתפקידם ייענשו מאוד.
נאמר, אתם בני יעקב לא כליתם,
כי לא תכלה הנפש הגמורה בצורתה,
רק תתאמץ לעלות למכון מעלתה,
וכפי התעכבותה כן יגדל מירוקה
עד כלות רעתה
ויישאר טובה דבק בחיי עולם.
לעומת זה,
אומות העולם
שחסידיהם המשלימים חוק נפשם,
ודאי יש להם חלק לעולם הבא.
ואלה שאינם משלימים בדת ובמעשים טובים,
הלוא נקודת הווייתם משוללת עם מציאות עצמית מתולדתם,
והרשעה כעשן תכלה.
ועל כן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כי עמך כולם צדיקים מתולדתם".
זאת אומרת,
שמה יותר כדאי להיות, יהודי או גוי?
לכאורה גוי.
הרבה יותר כדאי להיות גוי. מדוע?
אם אני רוצה עולם הבא בתור גוי,
אני אקבל,
נכון?
לא רוצה,
לא אקבל, יעזבו אותי בשקט.
מה?
מה? צריך לעשות משהו. צריך לעשות משהו, כן.
וגם היהודי. היהודי, הוא רוצה עולם הבא.
מה הוא צריך לעשות? גם הוא צריך לעשות משהו, הוא צריך להתאמץ.
אלא מה? אם הוא לא רוצה, יכריחו אותו להיות רוצה.
זאת אומרת שבסופו של דבר,
גם היהודי וגם הגוי צריכים לעשות מצוות ומעשים טובים.
הגוי יגיע בקלות, לא רוצה, יוצא מהעסק. היהודי יגיע בהוק או בהיקרוק.
זאת אומרת שזה מאוד לא נוח להיות יהודי,
כי זה דורש ממך לעבור ייסורים.
ולכן אפשר להבין.
מצד שני יש תעודת ביטוח, אז זה נחמד, כל ישראל שווה חלק מהם הבא. בגדול, לאורך מיליוני שנים, אז זה כן שווה.
יש איזו מסורת בשלה, אני חיפשתי, פעם קראתי את זה בשלה, אבל מאז אני מחפש ולא מוצא,
שמשל ישו הנוצרי זה ייקח לו 50 אלף שנה להתקן.
אבל הוא יתקן אחרי 50 אלף שנה.
כן, אז זאת אומרת שזה ההבדל, זה מסביר מדוע רוב העולם
בחרו להיוולד גויים ולא יהודים.
כי זה יותר כדאי, מה?
בחרו, כן.
מה?
אנשים בחרו.
כן, גם אתה בחרת להיוולד יהודים.
עכשיו,
השאלה היא למה היהודים בכל זאת בחרו להיוולד יהודים? זאת השאלה.
התשובה היא שהם אידיאליסטים.
זה נשמות אידיאליסטיות שמוכנות אפילו לאכול אותן ולא רק
לקדש שם שמיים.
אבל כאן נשאלת השאלה, האם זה כדאי להיות אידיאליסט?
האידיאליסט לא שואל את עצמו שאלות כאלה.
מה?
אבל גם השאלה היא עצרת נשמה אידיאליסטית.
שאלה פרדורסלית.
כי גם המציאות שנשמה חד-פחית להיות אידיאליסטית וגם השנייה לא, זה אומר שמישהו יעצור אותה בגלל זה.
לא.
למה לא?
לא.
למה לא? ככה.
אני אגיד לך למה.
אתה אומר שהקדוש ברוך הוא יצר את האדם הישראלי עם נשמה אידיאליסטית, ויצר את הנשמה הגויית עם נשמה אינטרסנטית.
וזה ממש לא נכון.
ממש לא נכון. למה?
שהרי אני גם בחרתי איזה סוג נשמה להיות.
מה?
לא מבין.
מה לא מבין? דבר פשוט, אני בחרתי איזה סוג נשמה להיות.
ביואל, מה דחף אותך לקרוא ככה ולא ככה?
אמרת כי יש נשמה אידיאליסטית. לא.
נשמה אידיאליסטית היא כבר אחרי שהיא בחרה להיות מה שהיא.
זה לא פרדוקסי. זה לא פרדוקסי. למה נשמה יהודית בחרה להיות יהודיה? כי בגלל שהיא אידיאליסטית.
לא.
לא, לא, לא אמרתי בגלל שהיא אידיאליסטית. אמרתי זה אידיאליסטי להיות יהודי.
עכשיו, כי הרי להיות יהודי זה סבל גדול, זה לא כל כך פשוט.
אלא מה?
אנחנו בחרנו להיות כאלה.
בסדר? למה בחרתי?
למה בחרתי?
אם זה היה, אם יש למה, זה כבר לא בחירה.
במובן?
בחירה זה דבר שהוא לפני כל למה, לפני כל סיבה.
כן, בבקשה.
ראוי כאן על ידי בחירה יש לתינוק בין יומו או לתינוק בין יומו של יומו?
אני חוזר על שאלתך.
תינוק יהודי שנולד,
לכאורה הוא לא בחר להיות יהודי. ההורים שלו בחרו בשבילו.
זה נכון
שההורים שלו בחרו להביא ילד לעולם,
אבל הוא בחר להיוולד במשפחה הזאת
מצד הנשמה שלו.
כלומר, אומרים לו, תשמע, יש פה עכשיו הורים שמביאים ילד לעולם, אתה רוצה להיות הילד הזה?
זה מה ששאלו אותו.
זה לא בחירה של האדם הרצונית, אלא נשמתית. בוודאי, זה בחירה נשמתית,
נכון?
מה אתה אומר?
הנשמה של הגויין בעצם, יש לה קיום לפני ה... בוודאי.
אז איך זה שהיא לא מצחיקת, אם היא מצחיקת לפני ה...
כי מה שנברא לפני הלידה זה הפוטנציאל,
נשמה פוטנציאלית.
בסדר?
זה מפורש, אגב, בגמרא, במסכת ראש השנה, מה שאני אומר לכם.
כן? כל מעשה בראשית,
לדעתן נבראו.
אומר רש"י, מה זה לדעתן נבראו?
שעלם אם רוצים להיברא, ואמרו, הן.
אגב, הרב קוק גם רומז למה שאני אומר. כאן הוא אומר בהמשך,
ועניין צדקתם זו היא בסוד שקל משפט האמת של הבחירה הכמוסה שביארנו במקום אחר.
מה זה הבחירה הכמוסה?
שיש בחירה, בתוך הבריאה יש בחירה נסתרת.
עוד לפני הלידה, עוד לפני ההתהוות, יש בחירה.
אתה יודע מה מידע שמורה חמור חמור, ששאלו אותם הם רוצים בכלל להתברא,
ואיך הם רוצים להתברא הם לא שאלו אותם. אני יודע אם זה מצד החיים אדם רוצה להתברא, אבל איך יהיה אגוד יהודי זה נפלא לא שאלו אותם.
מה המדרש אומר?
המדרש אומר, המדרש המובא בגמרא אומר שהקדוש ברוך הוא שאל את מעשה בראשית אם הם רוצים להיברות.
כל מעשה בראשית לדעתם נבראו. משמע שלכל אחד ואחד יש דעה.
ושאלו אותו אם הוא מעוניין להיות כזה, הוא מעוניין להיות כזה.
פשוט מאוד.
אגב, זה הגיוני מה שאני אומר.
בגלל שאם לא זה לא פייר.
למה לחייב אותי לשחק משחק שלא בחרתי בו?
מה, אני צריך לאכול אותה על זה שנולדתי?
מה, זה לא נותנים לי אפילו חופש?
ואם אני לא רוצה להיות במשחק, למה אני צריך לשלם על זה בסוף?
גיהינם, גן עדן, מה פתאום, לא רוצה.
אלא בגלל שבחרתי, אז זה מוצדק, כן?
אבל לפי כבודו מה שאומר, יש לנו משנה על קרעקת הנולד, על קרעקת ה...
יש משנה, אתה אומר, שאומרת מה שאמרתי, נכון.
המשנה אומרת ממש את מה שאמרתי
על כוחך אתה... נולד. לא.
על כוחך אתה נוצר ועל כוחך אתה נולד ועל כוחך אתה חי ועל כוחך אתה מת ועל כוחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון
לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
זאת אומרת
על כוחך אתה, איך התחלנו את הרשימה? נוצר. מתי זה נוצר?
מאלה אימו. מתי בדיוק מאלה אימו?
לפני הלידה. לפני הלידה. כמה זמן לפני?
הנקודה הראשונה, מה פתאום?
הנקודה הראשונה היא לא נקראת יצירה.
הנקודה הראשונה נקראת פקידה.
היצירה זה 40 יום אחרי ההפריה.
זאת אומרת, אחרי שהתהליך הביולוגי התחיל להתייצב,
כאן אין לי בחירה. על כוחך אתה נוצר.
ועל כוחך מאלה אתה נולד, חי, מת ונותן דין וחשבון.
אבל דווקא זה שהמשנה לא כללה על כוחך אתה נפקד,
זה דווקא בא להוכיח מה שאני אמרתי,
שהאדם בחר.
כן, בבקשה. אבל האתה זה לא הגוף, אז אם אומרים על כוחך אתה נוצר,
אז משמע נשמע כאילו משמע של הנשמה,
על כוחך אתה נוצר.
כי כשחז"ל פה נימר לך כאתה,
ומה זה נולד שלך? למי זה נולד?
זה הנשמה?
לא.
אה, אז אם ככה, האתה זה הגוף.
אחרי שהגוף נוצר, זה גם הגוף.
זה גם הגוף, נכון. אז יש גוף ביצירה, נכון? זאת אומרת, הנשמה שלי הופכת להיות נפש בעולם הזה. היא מתהלכת עם הגוף.
כן, בבקשה.
כמו שאני זוכר שזוג של הורים גויים מתגיירים עם התינוק בין לימוד. נו?
הוא גר, אבל כשהוא מגיע לגיל 13 הוא יכול לחזור ליגויותו, נכון?
כי זה על דעת בדין, כי מגיירים אותו על דעת בדין.
כי תינוק מגיירים אותו על דעת בית דין,
ודעת בית דין בתנא שהוא יוכל לחזור בו.
מה קורה עם הנשמה? היא מתחלפת.
זו התניה. היא בסטנדבאי כזה. זה נשמה בסטנדבאי.
כן? בבקשה.
בוא נקנה לו על נקודת המחילה. מה הבעיה שלך?
ביחד שרוצה להתגאל, אני לא משנה, כל אדם בעולם שרוצה להתגאל, להתגאל, קטן וחוזר לעבוד.
שם ברשיין על הכל, אחרי שנה פורש, אני לא מכיר בשום דבר. נו, אז מה? אז הוא חוזר ונראה את הגוי? לא. אז אשר יהודי כמו שהוא? כן.
בבקשה. האם הרמב״ם מסכים לרש"י?
האם הרמב״ם מסכים לרש"י ולבראש הגמרא שמה? לא, ודאי שלא. אז זה לא אפשר לפי הרמב״ם?
לפי הרמב״ם יש קושייה,
לכן אני הבאתי את רש"י.
האם הרמב״ם מסכים לחילום בין אלי לגוי של הרמב״ם?
לא.
טוב,
העברתי לך שזה פירוש של הרב קוק, לא פירוש הרמב״ם.
כן? לפי הפירוש של אולמר קוק יש גורם רשעים.
כן. אז זה לא פייר שהם לא יקבלו עונש במועצתם. למה לא?
אפשר לומר?
הם לא יקבלו עונש בעולם הזה.
כן.
אז זה דווקא נראה שנשמת הגויים די אינספיקית יותר, כי הנשמה מבינה שעדיף לה ייסורים ונהיה שורה בנצח, זאת אומרת, נשמת הגויים שהולך הכול או כלום.
זה כבר עניין של פרשנות. טוב, כן. אז למה גויים סורים? למה גויים מה? למה שהם צרות.
למה לגויים יש צרות? כי העולם הזה מלא צרות.
גם יהודים הרי אוהב שהם צרות.
אבל לפי הצד הזה הצרות זה כאילו יותר גדולות. הצרות של היהודים בדרך כלל יותר גדולות.
כן, בבקשה.
כדי לקבל איסורים בשביל בסופו של דבר להגיע לתיקון זה
זה נתגרו יותר מאשר כלום.
עדיף מזה, אבל זה הרבה יותר טוב מכלום.
תראה, בכלום, אתה שואל שאלה יפה, אני חוזר על השאלה.
למה לקבל ייסורים כדי להגיע אל המטרה,
זה פחות טוב מאשר הכלום. לכאורה כלום זה כלום.
כן, אבל בכלום אין כלום.
כלומר, לא מרגישים שום דבר.
לא עדיף לסבול בשביל להגיע בסופו של דבר?
אתה מדבר בתור יהודי,
שתמיד רואה את הקיום בתור ערך.
אבל יש הרבה גויים שרואים את הקיום דווקא בתור קללה.
למשל בבודהיזם,
הקיום נחשב לדבר רע.
טוב,
סליחה על ריבוי השאלות.
המדרש המספר שמלאך מלמד את התינוק בבית הנימו תורה.
לפי זה, כל אחד מקבל את הנצחיות.
כן, כל אחד מישראל.
מניין לנוש הנשמות בוחרות אם להיוולד כגוי או כיהודי?
בעלי הקבלה אומרים שהשאלה מדוע השם בחר בעם ישראל היא מקיף. זאת אומרת, משהו שמעל
לשכל האנושי, לפחות בימינו לפני ביאת המשיח.
יש פה כמה הנחות יסוד של השואל, שאנחנו בימינו לפני ביאת המשיח, כל מיני ביטויים כאלה שצריך לברר מה המקור שלהם. אבל
אנחנו לא מדברים על בחירת עם ישראל.
זה שהקב"ה בחר בעם ישראל זה דבר כפוי על עם ישראל.
הקב"ה לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים שהעם היהודי יהיה קיים,
הוא לא יהיה קיים.
הוא הוציא אותנו ממצרים בעל כורחנו, נתן לנו את התורה בעל כורחנו. הקיום היהודי כאומה הוא כפוי.
אבל השאלה היא אחרת.
אני, כשאני מגיע לעולם הזה, הנשמה שלי משתלשלת,
והיא צריכה לבחור בתוך איזה ציבור להיוולד.
אז כן, יש לי בחירה.
טוב, כן, בבקשה.
נכון, יפה.
ההבדל בין הכלל לפרט.
העולם הזה, עם ישראל פועל ככלל,
ובעולם העליון אני פועל כפרט.
טוב, עכשיו אני רוצה להתקדם קצת.
יוצא לפי זה שנשמה יש לכולם,
או נשמה נקנית או נשמה נתונה מראש, נכון?
השאלה האם הדבר הזה תואם מקור נוסף שאני עוד מעט אביא.
יש פה שאלה.
האם הרמב״ם מסכים להסבר הרב ק?
האם יש להסבר
אז זה רמז בדברי הרמב״ם, תודה.
לגבי השאלה הראשונה, האם הרמב״ם מסכים להסבר של הרב קוק, מה אתה אומר? אתה כבר שאלת. אתה שלחת לו את השאלה?
לס.אם.אס.
התשובה היא שלא.
הרמב״ם לא יסכים לדברי הרב קוק, לכן גם לא יהיה רמז
לפירוש של הרב קוק בדברי הרמב״ם.
הוא חולק על הרמב״ם, הוא לא מכריע.
להכריע הכוונה לחלוק.
זה כמו הלכה כדברי המכריע. מה זה הלכה כדברי המכריע?
שיש לך שתי דעות בין התנאים, ויש דעה שלישית שאומרת לא כזה ולא כזה, זה נקרא המכריע.
בסדר?
כי הוא אומר כדברי שניהם.
טוב, עכשיו
יש מקור שכולם מצטטים וכנראה הם מבינים אותו לא במדויק,
וזה בספר התניא.
נא להכיר.
ספר התניא.
איפה הוא הודפס?
דפוס כבר חב"ד.
לא, יש כמה מקומות שונים.
יש טוענים, בהסתמך על קריאה לא מדויקת בספר התניא,
שלגויים אין נשמה.
כיוון שהדבר הזה מופץ הרבה, צריך לתקן את הטעות.
אז אנחנו נלמד
את כמה השורות שנוגעות לנושא הזה.
הוא כותב כך, בסוף פרק א', תחילת פרק ב',
ובביאור העניין, על פי מה שכתב הרחו, מי זה רחו?
רבי חיים ויטל, זיכרונו לברכה,
בשער הקדושה. שער הקדושה, הכוונה שערי קדושה.
ובעץ חיים שער נ', פרק ב',
די לכל איש ישראל,
אחד צדיק ואחד רשע,
יש שתי נשמות.
דכתיב
ונשמות אני עשיתי,
שהן שתי נפשות.
כלומר, נשמות נפשות, אותו ביטוי בהקשר הזה.
נפש אחת
מצד הקליפה וסיטרה אחרה,
והיא המתלבשת בדם האדם
להחיות הגוף, וכדכתיב, כי נפש הבשר
בדם היא.
בהמית.
כן, אפשר להגיד שזה הנפש הבהמית.
וממנה באות כל המידות הרעות
מארבעה יסודות רעים שבה, דהיינו, כעס וגאווה מיסוד האש שנקבה למעלה.
הרי אדם שיש לו גאווה זה כמו אש שעולה.
ותאוות התענוגים מיסוד המים,
כי המים מצמיחים כל מיני תענוג.
והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים מיסוד הרוח.
ועצלות ועצבות מיסוד העפר.
כלומר, כל המידות הרעות של האדם באות מהנפש הראשונה.
וגם מידות טובות שבטבע כל ישראל בתולדתם,
כמו רחמנות וגמילות חסדים,
באות ממנה.
כן? כלומר, עם ישראל, אמרו, הם ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ענבים ישראל, כל מיני ביטויים טובים אצל היהודים.
מאיפה זה בא? זה כן כן בא מהנפש הזאת.
כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפת נוגה,
שיש בה גם כן טוב,
והיא מסוד עץ הדעת טוב ורע.
מה שאין כן,
נפשות ומות עובדי גילולים,
הן משאר קליפות טמאות
שאין בהן טוב כלל,
כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ט פרק ג'
וכל טיבו דעבדין האומות עובדי גילולים לגרמאיו עבדין.
כלומר כל טוב שהגויים עושים,
הם עושים את זה לעצמם,
לא מתוך אידאל.
וכדאיתא בגמרא על פסוק וחסד לאומים חטאת,
שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גילולים עושים אינן אלא להתייהר.
מעניין.
אגב, יש לכאורה, אם הוא מפנה לגמרא,
צריך להפנות לכל הגמרא כולה.
אבל אנחנו עוד מעט נראה.
עד כאן, אם כן, שהנפש הראשונה,
אצל היהודים יש בה טוב ורע,
ואצל הגויים אין בה טוב כלל.
הכל רע שם.
ונפש השנית,
בישראל
היא חלק אלוהה ממעל ממש.
אם כן, יש נפש שנית בישראל,
והיא חלק אלוהה ממעל ממש, שמה הכל טוב.
אז איך מבינים את זה?
שלגויים אין נפש שנית,
יש להם רק נפש אחת, והיא רעה.
נכון? ככה מבינים?
ככה מבינים.
יש רק בעיה אחת שזה לא נכון.
פשוט צריך לדעת לקרוא, זה טעות בקריאה.
אני אקרא עוד פעם.
תלוי איפה שמים את הפסיק.
קראנו ככה, ונפש השנית בישראל
היא חלק אלוהה ממעל ממש.
לא נכון.
נפש השנית בישראל, איך אתה צורך?
לא, אלא צריך לקרוא את זה כך. ונפש השנית,
פסיק,
בישראל היא חלק אלוהה ממעל ממש.
ומה מתחייב מזה?
שבאומות העולם היא חלק אלוהה ממעל ולא ממש.
ואז נצטרך לברר מה זה ממש.
אבל הדבר הזה מברר, אם כן, שיש שתי נשמות או שתי נפשות,
בין בישראל בין בעמים.
אז מה ההבדל? אגב,
יוצא רק שהנפש הראשונה בישראל היא כולה טובה.
זאת אומרת, היא גם טוב וגם רע,
ואצל האומות היא רק רע,
אבל הנפש השנית אצל כולם היא טובה.
עכשיו, הדבר הזה מסביר דבר מעניין.
כשגויים רוצים להיות צדיקים,
לאיזה חלק שבהם הם פונים?
לחלק השמימי, האידיאלי, הרוחני.
כי אין להם תקווה למצוא טוב בנטייה הטבעית הנפשית, שהטבעית הנפשית היא מלאה ברע.
ברור? ולכן יש מה שנקרא ספיריטואליזם.
דהיינו, נטיות רוחניות עילאיות אצל הגויים,
בעוד שאצל היהודים,
כיוון שגם הנפש הטבעית היא טובה,
אז היהודים אוכלים סעודת שבת.
נכון?
והם מאוד מבסוטים מזה שהצ'ונטה יתאים.
והם אומרים, זה עבודת השם.
ברור?
יש קדושה בארציות
לפי היהודים,
ואין קדושה בארציות אלא בשמימיות בלבד, לפי הגויים.
זה אגב דבר שאנחנו רואים בפועל במציאות.
כן? זה לא צריך את הטניא בשביל זה.
זה במציאות אנחנו רואים את זה ככה.
עכשיו,
אז אם כך,
אגב, איך אני יודע שזה הפירוש הנכון בטניא?
כי כך פירש הרב יצחק שנרסון, זכר צדיק לברכה, שהיה הבן דוד של הרבי מלובביץ'.
וככה הוא פירש,
והוא כנראה גם צודק.
עכשיו, ואיך אני יודע שהוא צודק?
בגלל המקורות שמביא הבל התניא בעצמו.
הוא כותב כמו שכתוב בעץ חיים.
מישהו הלך לבדוק בעץ חיים מה כתוב שם?
אני אגיד לכם מה כתוב בעץ חיים.
בעץ חיים כתוב בדיוק מה שאמר הרב קוקי,
שבישראל
יש נשמה מלכתחילה, כלומר יש לאדם גם נפש וגם נשמה,
ובאומות העולם יש נפש, ואם הוא יזכה יקבל נשמה.
זאת אומרת, שגם לזה יש נשמה, גם לזה יש נשמה.
זה מובן.
אז זאת אומרת שיש קריאה לא נכונה שמתפשטת לצערנו בהבנת דברי התניא,
ומזה מסיקים כל מיני מסקנות לא נכונות. בבקשה.
אה, עכשיו נשאר לנו לבהר מה זה הממש הזה.
מה התכוון כשבישראל זה חלק אלוהים ממעל ממש,
ובאומות העולם זה חלק אלוהים ממעל,
זה חלק אלוהים ממעל אבל לא ממש.
אפשר לפרש את זה בשני אופנים: או בגלל שצריך לזכות לזה, אז לכן זה לא נקרא ממש,
או משהו יותר עמוק שאני רוצה ללמד להגיד, אבל אחרי שהבחור הזה ישאל את השאלה. שאל:
האם יש מי שפירש את התניאה האחרת מגדולי ישראל? כן.
למשל, הרבי מחב"ד.
כן. עכשיו, אה...
זה נכון, זה נכון. עכשיו,
השאלה היא איך להבין את הטניא.
עכשיו,
בואו נתקדם.
מה פירוש בכלל שהנשמה היא חלק אלוהה ממעל?
מה מתכוונים?
מה זה להיות חלק אלוהה?
אפשר להגיד, אנשים, ההבנה הרגילה היא
חלק מהאלוהה.
כאילו שלוקחים מספריים, גוזרים בתוך האלוהים צורות,
כמו הילדים בעבודות בגן,
אז בתוך אלוהים חותכים חתיכות,
והחתיכות האלה זה הנשמות של ישראל, נכון? חלק אלוהו.
אתם מבינים את הרוח האלילית שמנשבת בהסברות האלה?
כי הרי הקדוש ברוך הוא לא מתחלק לחתיכות,
לא מתנפץ לרסיסים.
ריבונו של עולם הוא אינסוף, האינסוף הוא לבעלה מכל חלוקה,
הוא אחדות גמורה ומוחלטת ופשוטה. לכן לא ייתכן לדבר על האדם בתוך חתיכת אלוהים.
זו בעצם עבודה זרה לומר את זה.
מה?
כמו יש נייר, זה לא מתחלץ, זה... נכון, אז זו עבודה זרה להגיד שהאדם הוא חתיכת אלוהים.
אי אפשר להגיד את זה.
אלא מה?
חלק אלוהי ממעל, צריך פשוט לדעת איזה פסוק בתנ״ך זה לקוח.
יודעים איפה זה לקוח?
מה?
נראה שם משפט אדם?
לא.
זה פסוק באיוב.
ומה חלק אלוהו הממעל נחלת שדיים ממרומים.
אז שימו לב לתקבולת, חלק
מקבילה לנחלה.
כמו שאומר, לא יהיה לכהנים חלק ונחלה.
אז יוצא שכשאומרים, כשהכתוב אומר חלק אלוהו הממעל, הוא מתכוון החלק שיש לקדוש ברוך הוא בעולמו, כלומר הגורל שלו,
נגיד, המנה שלו זה נשמת האדם,
נחלת שדיים היא מרומים.
זאת אומרת, שאם אתה תשאל את הקדוש ברוך הוא, תגיד,
איפה יש לך שגרירות בעולם הזה?
הוא אומר, הנשמה של האדם, זו השגרירות שלי.
עכשיו,
באיזה מובן הנשמה היא שגרירות של הקדוש ברוך הוא?
כי היא מגלה את רצונו.
ועכשיו אני שואל,
מהו רצונו של הקדוש ברוך הוא?
יש אומרים שרצונו של הקדוש ברוך הוא זה החסד.
הרי יש פסוק, עולם חסד ייבנה.
יש אומרים שרצונו של הקדוש ברוך הוא זה לעשות משפט.
כתוב, אני השם אוהב משפט.
יש אומרים שרצונו של הקדוש ברוך הוא זה החומר,
הקדוש ברוך הוא הרי ברא את העולם התחתון.
יש אומרים שרצונו של הקדוש ברוך הוא זה הרוח,
שהרי היש מספר לגדודיו, יש לו מלאכים שם למעלה.
מה האמת?
הכל, נכון?
זה מה שנקרא איחוד המידות.
יש נשמות,
זה הנשמות של ישראל,
שמגלות בהווייתן את המגמה המרכזת, הריכוזית הזאת,
מה שנקרא איחוד המידות.
אז זה נקרא חלק אלוהה ממעל, ממש.
אבל יש נשמות שהן רגישות למידת החסד בלבד.
אז זה חלק אלוהה ממעל, אבל לא ממש.
יש כאלה שרגישות למידת הדין בלבד,
אז זה חלק אלוהה ממעל, אבל לא ממש.
כי זה חלקים של הרצון.
עכשיו, אצל אומות העולם, כל אומה ואומה ימצא לעצמה ממד מסוים,
אחד מן הערכים האלוהיים,
על חשבון שאר הערכים.
לכן זה חלק אלוהו הממעל ולא ממש.
מה שאין כן בישראל,
שהמגמה הישראלית היא כללות כל המידות האלוהיות,
לכן זה חלק אלוהו הממעל,
ממש.
זה דבר פשוט עכשיו.
עכשיו, רגע, רגע, יש פה כמה שאלות.
האדם נולד עם נפש ורוח ממללה ועם חותמת של נשמה שעשויה להתפתח תוך כדי המעשים?
אפשר לומר.
שלום, כבוד הרב.
הרב אמר שהבחירה למעלה מהלמה,
ובהבנתי השטחית,
לפני בחירתי בדבר מסוים יש למה, למה בכלל,
ולמה דבר זה באופן מיוחד לעומת משהו אחר וכו'. הרב יכול להסביר את דבריו יותר בהרחבה? כן, פשוט מאוד.
זה נכון שאני בוחר בין נתונים,
אבל אותם הנתונים עמדו גם לפני חברי, והוא בחר אחרת ממני.
זאת אומרת שהבחירה איננה תלויה בנתונים, אלא אני בוחר בין הנתונים. הבחירה עצמה זה למעלה מהנתונים. אז אל תתחיל.
כן,
כל פעם שאני אדבר על זה אתה לא מסכים איתי.
טוב,
שלום לכבוד רבנו. אני מבולבל לגמרי בין הנפש והנשמה.
האם הדעת היא בנפש האדם או בנשמת האדם?
ומדוע אומרים משיבת נפש ולא משיבת נשמה?
הרמב״ם אומר שהמושגים נפש ונשמה מבולבלים.
ככה הוא כותב בעצמו בהלכות יסודי התורה,
שלפעמים אומרים נפש, לפעמים אומרים רוח, לפעמים אומרים נשמה.
ואומר הרמב״ם,
לכן כל שם ושם יילמד מעניינו,
שלפעמים אומרים נפש ובשביל נשמה, לפעמים אומרים נשמה ובשביל נפש.
מתי ניתנת נשמה לאדם?
ביום שנפקדה האישה?
ביום יציאת הוולד?
שאלה זו שאל אנטודינוס את רבי,
נשמה ממתי ניתנה באדם?
אז בשעת יצירה או בשעת פקידה?
אז בהתחלה רבי ענה לו מה שאתה אומר, בשעת יצירה.
אמר לו, אפשר חתיכה של בשר מחזקת שלושה ימים בלי מלח ואינה מסרחת?
אלא בשעת פקידה.
אמר רבי, דבר זה לימדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר, ופקודתך שמרה רוחי.
ברור.
אז אם כך, למדנו פה דבר חשוב. עכשיו, אני רוצה ל... כן, בבקשה.
האם אפשר להגיד שהאני זה הבחירה?
האם אפשר להגיד שהאני זה הבחירה?
אפשר להגיד את זה, אבל אני לא רוצה להרחיב בזה, כי זה לא הנושא של השיעור כעת.
עכשיו,
אם היית שואל את זה באינטרנט, היה לך אולי קצת יותר סיכוי, וגם זה לא משהו.
עכשיו אני רוצה להתייחס לעוד נקודה אחרונה, והיא חשובה.
יש באינטרנט אתרים אנטי-דתיים,
שבהם מראים שהיהדות היא גזענית ונוראה.
תראו מה שהרב קוק כותב על נשמת הגויים.
ואז מצטטים פסקה באורות.
ושוב, זה נקרא טעות בהבנת הנקרא.
אני רוצה לקרוא באורות.
יש פה אורות?
יש פה.
זה תהיל משתל לאומה.
לא למדתי כמו ספרה אחת, מתי נשמע נמצא לנו? כי זה היה עוזר.
זה היה שיעורים על פרק חלק.
אומר הרב כאן באורות עמוד קנ"ו,
זה באורות ישראל, פרק חמישי, פסקה י'
ההבדל
אם יש פה אנשים רגישים אז לצאת עכשיו כי זה עלול לזעזע כמה אנשים
ההבדל שבין הנשמה הישראלית,
עצמיותה, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה
ובין נשמת הגויים כולם, אגב שימו לב שלפי הרב
יש נשמה לגויים
כן, ההבדל שבין הנשמה הישראלית ובין נשמת הגויים כולם לכל דרגותיהם
הוא יותר גדול
ויותר עמוק
מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה.
שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא,
אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי.
אם כן, אומר הרב,
ככה מבינים,
אתה רואה, בין יהודי לגוי יש יותר הבדל מאשר בין גוי לכלב.
פססססס, איזה גזענות.
זה פשוט, אנשים לא יודעים לקרוא.
זה לא רשוי בין נשמה למי? לא, אני רוצה שאנשים ידעו לקרוא.
על נשמה של מי, הרב אמר כאן?
הנשמה הישראלית. מה זה הנשמה הישראלית?
מה זה נשמה?
הנשמה של האומה.
ומה זה נשמת הגויים כולם לכל דרגותיהם? מה זה הגויים?
האומות.
כלומר, אם אתה מדבר על הכלל,
כלל ישראל
מצד הנשמה הכללית,
ההפרש בינו לבין הנשמה של הכלל, של האומות,
זה הבדל עצום, כהבדל שבין האדם לבהמה.
הוא לא דיבר בחיים שלו פה על היחיד.
