היום במסגרת הלימוד שלנו בסוגיות יסוד במחשבת ישראל אנחנו נעסוק בשאלה הקשורה לעולם הבא.
על עולם הבא דיברנו מספר פעמים אבל הייתי רוצה לדון איתכם היום בסוגיה ספציפית הנוגעת לחיי העולם הבא והיא לא על מהות העולם הבא
אלא
בלי לדעת מה זה עולם הבא
מי יש לו חלק לעולם הבא.
זאת השאלה שהייתי רוצה לדון בה.
למי יש חלק?
אז אתה אומר לי, אתם שניכם,
חצנתר דדהבה, זורקים לי, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אז פתרנו את הבעיה של 13 מיליון בני אדם.
13 מיליון בני אדם, אנחנו יודעים, כל ישראל,
יש להם חלק לעולם הבא.
שאלה הבאה, כמה עוד אנשים נשארו לנו?
שבעה מיליארד.
כן? יש שבעה מיליארדים של בני אדם על כדור הארץ,
ואנחנו רוצים לדעת האם להם יש חלק לעולם הבא.
זהו.
לכן אפשר לומר, הסוגיה הספציפית היא לא האם לכל ישראל יש חלק לעולם הבא, כי אתה אמרת שיש.
השאלה מה הם גויים?
גויים יש להם חלק לעולם הבא או אין להם חלק לעולם הבא?
אפשר להוסיף עוד שאלה נוספת, מה עם אפיקורסים שבישראל?
יש להם חלק לעולם הבא או אין להם חלק לעולם הבא?
אז בעצם יש לנו שלושה סוגי אנשים שאנחנו צריכים לבדוק.
לגביהם, מה אם חלקם לעולם הבא? אנחנו מחפשים סתם יהודים,
סתם יהודי טוב,
מה אם יהודי אפיקורס,
ומה אם גוי.
זהו, זה מה שמטריד אותנו.
מה, את התחלת להגיד שיש תשובה לזה?
יש תשובות לזה, נכון?
קודם כל, מה זאת אומרת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא?
זהו, אז אני לא צריך לעשות שום דבר?
לא צריך כלום?
אני יכול פשוט לשבת בבית,
לשכב על הגב ולהביט על התקרה,
לראות כיצד חולפים ימיי בבת עלה גמורה,
בלי תקווה ובלי ייאוש, אני פשוט הוזה,
וכך להעביר את החיים, נכון? ויש לי חלק לעולם הבא. זה ככה?
חלק.
חלק, אבל חלק זה לא רמה.
אתה רוצה את כל העולם הבא בשבילך?
תשאיר לאחרים קצת משהו.
כן?
ברור, כל אחד מבר שכל מבין שאף על פי שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, זה לא פוטר אותנו ממאמצים.
כלומר, אנחנו צריכים לעסוק בתורה, במצוות, במעשים טובים,
ועל ידי זה אנחנו זוכים לחלק שמובטח לנו. אבל צריך להתאמץ, כן?
בכל זאת.
זה דבר ראשון.
אז מה המשמעות שלכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא? זה דבר שצריך כאמור לבדוק אותו.
טוב, רגע, מגיע לך כסף, בסדר, שאני לא אשכח, זה דבר מצווה כזה, טוב,
ארבעה כסף. אפשר עוד. עוד אתה רוצה?
טוב, מה עם אפיקורסים? זה מה שמתחיל לעניין אותי, כן? יש רשימה,
קודם כל כתוב במסכת סנהדרין,
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,
אז זה כולל את כולם,
נכון?
כולל כולם.
מיד אחר כך כתוב, ואלה שאין להם חלק לעולם הבא,
פלוני ואלמוני וכו'.
אם אני בודק, מדובר ביהודים.
אז יש סתירה בין המשפט הראשון
לבין המשפט השני.
מה אני עושה עם זה?
משפט ראשון אומר לי, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,
אתה אומר לי אחר כך, יש כאלה שאין להם.
איך מסתדרים עם משפט כזה?
לא, צריך פשוט להבין את זה.
אני רוצה לקצר הליכים,
להסביר לכם איך האריזה-על קרא את המשנה הזאת.
כל ישראל,
כולם, כולל אלה שאין להם חלק לעולם הבא,
יש להם חלק לעולם הבא.
עכשיו זה מובן.
תירצנו את הקושי.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ואלה, כלומר, בכלל זה גם אלה שאין להם חלק לעולם הבא.
מסודר.
בסדר?
ומה?
מה הבעיה?
הסתירה מחריפה? למה?
אדרבה, אין סתירה. גם אלה שאין להם חלק, יש להם חלק.
למה יש סתירה?
סתירה מיני וב.
סתירה מיני וב.
טוב, בואו נבדוק.
בסוף המשנה נותנת לנו רשימה של שבעה אנשים,
והמשנה אומרת, השבעה האלה,
אין להם חלק כל העולם הבא.
מי הם?
שלושה מלכים וארבעה הדיוטות.
כנראה, ועכשיו,
זה שהארבעה אדיוטות הם לא אנשים קטנים, הם אנשים שיש להם אחריות על הציבור. מסקנה,
כדי לאבד חלק לעולם הבא צריך להיות אדם עם עמדת השפעה גדולה.
אדם שאין לו עמדת השפעה גדולה והוא מחטיא מעט אנשים,
זה לא נוגע. אם הוא מחטיא את כל הציבור,
אז יש כבר בעיה. מי הם השלושה מלכים?
ירבעם בן נבט,
אחאב
בן עמרי, שניהם מלכי ישראל,
ומנשה בן חזקיהו מלך יהודה.
זה שלושת אלה
שהמשנה אומרת
שאין להם חלק לעולם הבא. מה עם ארבעה אדיוטות?
הרביעי זה גחזי,
דויג האדומי זה השני,
נו לא רע, אמרתם מספר שניים ומספר ארבע, יפה.
מה?
אחיתופל מספר שלוש, בלעם מספר אחד.
אז בלעם,
דואג, אחיתופל וגחזי.
ארבעת אלה הן ארבעה אדיוטות
שאין להן חלק לעולם הבא. סך הכל שבעה אנשים.
אז אתה אומר בלעם לא יהודי. זה נכון.
בלעם הוא לא יהודי. זה נכון.
עכשיו, אנחנו יכולים מזה ללמוד כמה דברים. א',
שאם ראו לנכון להגיד על אדם שהוא לא יהודי,
על אותו גוי שאין לו חלק לעולם הבא,
מזה אתה שומע שסתם גוי
יש לו חלק לעולם הבא.
שאם לא כן, לא היה צריך להגיד. כלומר, אם אתה אומר, גוי, אין לו חלק לעולם הבא,
אז לא משנה אם זה בלעם, או זה כורש,
או אם זה פלוני ואלמוני, לא משנה, כולם, אין להם.
כולם מייצר. מה?
אין צורך להגיד את זה. לכן התלמוד אומר במפורש, מתניתין כרבי יהושע.
שהמשנה הולכת לפי דעת רבי יהושע,
שלגוי יש חלק לעולם הבא.
הראיה שהיו צריכים להוציא את בלעם מהכלל.
בסדר?
אבל מעניין,
הגמרא מביאה אחר כך ברייתא.
ובברייתא כתוב:
דורשי רשומות אמרו,
הכולם יש להם חלק לעולם הבא,
שנאמר:
לי גלעד, לי מנשה, אפרים מחוקקי, מואב סיר ארצי,
מה?
יהודה מעוז ראשי,
מואב סיר ארצי, על אדום אשליך נעלי, עלי פלשת יתרועי.
אם כן, כולם יש להם חלק לעולם הבא.
הרי לי גלעד,
זה אחאב שנפל בהר הגלעד.
מי מנשה? זה מנשה מלך יהודה.
אפרים מעוז ראשי?
זה ירומם בן לבד שהיה משבט אפרים.
יהודה מחוקקי?
זה דואג.
היה אדומי.
מואב סיר רחצי? זה אחיתופל.
על אדום,
לא סליחה, על אדום השכנעה לי זה דואג.
ואז יש שם גם גחזיק עלול שם, לא זוכר, פלשת מזה.
קיצור, מכניסים את כולם שם, כולם יש להם חלק לעולם הבא בכל זאת.
אז מה זה מה שאמרת במשנה שאין להם חלק לעולם הבא?
הם נכנסים בדלת האחורית ולא בדלת הראשית,
או דרך הביוב,
אבל הם נכנסים.
בסוף הם מגיעים לחיי העולם הבא.
אז למה במשנה כתבת שאין להם?
ובא ברייתא אתה כותב שיש להם.
כי במשנה כותבים את האמת הפדגוגית,
ובברייתא את האמת האמיתית.
כלומר, חשוב שתדע שאין דבר כזה מי שנידח מלפני השם.
אבל מעניין
שלא מצאו פסוק כדי להכניס את בלעם.
אז בלעם, לפי זה, ברצינות אין לו חלק לעולם הבא.
ככה זה יוצא.
עם כל זה, במסכת גיטין
מסופר שאומקלוס, כשהוא היה גוי,
העלה נשמות באוף, עשה ספיריטיזם,
וגם העלה את בלעם.
אז סימן שגם בלעם בדרכים עוד יותר עקלקלות. כלומר, הוא נכנס לא דרך הביוב,
אלא דרך המסננת של הביוב.
אבל בסוף הוא נכנס.
כן? אז צריך להבין איך זה עובד, הדברים האלה. כן? אני רוצה להגיד משהו.
כן, יש לו רשימה לגבי ארבעה.
נכון, זה בדיוק כמו שאמרנו.
זאת אומרת ש...
לא חביבים, אם הוא סוגר את העמדה כזאת, שהוא משם בגלל ישראל.
מה זה יהיה משיח בן יוסף. זאת אומרת, מתוך הבירור של מה שמקולקל אצלו ומה שמתוקן אצלו,
בסוף ייבנה גם היסוד של משיח בן יוסף.
זה מה שזה אומר.
אז צריך לעשות בירור.
כן? צנטריפוגה, אתה מכניס אותו לתוך צנטריפוגה, עושה הפרדה בין חלקים כבדים לחלקים קלים,
ואז אתה יכול לעשות הפרדה. זה לעולם הבא, זה לא.
בסדר?
עכשיו, אם כך,
כן?
הרב יפה, תתן מקורות,
שבעה אנשים?
לא, זה במשנה אמרת, נכון?
מה? המשנה... שבעה אנשים זה במשנה.
שבעה אנשים שאין לך חלק מהמבא זה במסכת סנדרין, דף צדיק עמוד א',
בסדר?
אברייתא היא בהמשך הפרק, לא זוכר בדיוק איפה. זה באגדות החורבן שם, בדף נ"א משהו,
נ"ד, נ"ה, משהו באזור שם.
כן.
עכשיו, זהו, זהו, אפשר להמשיך? טוב.
עכשיו נשאלת השאלה,
אז מה זה, מה שמעניין אותנו כעת,
זה לפי זה, שמה שכתוב, כל ישראל יש להם חלק מהעולם הבא,
הכוונה, כל ישראל כולל כולם,
בסופו של דבר,
אחרי ייסורים ותיקונים וגלגולים וגיהינה ושחיקה וכף הקלע וכולי,
בסופו של דבר יש להם חלק מהעולם הבא. מדוע?
משום שייסורים
משנים את הזהות של האדם והופכים אותו לראוי, כן? אין פה עבירה על המוסר.
אם המוסר אומר שיש אדם מקולקל ולא ראוי לחיי העולם הבא, הוא צריך לעבור תיקון ואז הוא זוכה לחיי העולם הבא. מה זה עניין הכרת?
לפי זה גם הכרת.
זה חלק מהעולם הבא.
נכרת. מה זה נכרת?
כמו שעץ נכרת, נכון?
כשעץ נכרת,
אתה יודע מה יש? מה נשאר ממנו?
גזע. גזע ושורשים.
מה קורה מהשורשים?
הוא צומח מחדש. השאלה אם האחד שנכרץ הוא לא כמו הבול עץ שנפל בצד.
אה, זאת השאלה.
האם הנכרץ הוא כמו הבול עץ שנפל ואחר כך נשרף באחל,
הוא נעשה ממילוי נייר למחזור,
או שמא הוא השורשים?
כן.
אומר איוב, יש תקווה לעץ כעיקר עץ.
אולי נסביר את זה כך.
חכמי הקבלה הסבירו לנו שיש באדם שלושה מישורים של קיום.
העליון הוא הנשמה,
למטה ממנו הרוח,
למטה מן הרוח הנפש.
מה כתוב? ונכרת הנפש.
או לפעמים, אם אדם מגזים, תיכרת גם הרוח.
אבל הנשמה לא נכרת.
ולכן, מכוח נשמתו מצמיח רוח ונפש חדשים.
מצד נשמתו יש לו אפשרות להוליד רוח ונפש חדשים ולזכות לחיי עולמם.
בסדר?
אני רוצה לספר לכם סיפור. רוצים לשמוע סיפור?
כן? סיפור? רוצים לשמוע סיפור?
לא צריך לשלב ידיים.
הסיפור הוא כדלהלן. זה סיפור אמיתי אגב, שקרה בפולניה לפני שנים רבות. אני לא זוכר לפני כמה שנים זה היה, אבל זה סיפור שהיה.
סיפור שזה לא חינוכי לספר אותו, אבל אני אספר אותו בכל זאת. אז מי שחושש לדברים חינוכיים, או שייצא. על כל פנים, אני מבקש לא להעביר את הסיפור הזה על אקי, זה לא חינוכי.
גם לא באינטרנט. מכל הגולשים אני מבקש לשמור את זה אצלכם.
היה בפולניה, הייתה קהילה
שקיבלה שוחט חדש.
והשוחט הזה בא עם המשפחה, קיבל משכורת, הייתה התחייבות,
היה חוזה עם הקהילה, כמה הוא מקבל וכו'.
גם החוזה כלל שהאלמנה תמשיך לקבל את המשכורת גם אחרי מות בעלה. כלומר, אם הוא ימות
לפני אשתו,
אז היא תמשיך לקבל את המשכורת.
ככה היה ההסכם.
מה?
קצוות שארית. אז זה לא קצוות שארית, זה כל המשכורת.
כלומר, אז הבטיחו שכאשר ימות השוחט,
אלמנה, אם תהיה אלמנה, תמשיך לקבל את המשכורת.
מעט ימים אחרי שהשוחק הזה התקבל,
הוא לקח גרזל,
נכנס לכנסייה, שבר את הפסלים וכרת את הצלב.
תפסו אותו הגויים,
דנו אותו לשרפה ושרפו אותו.
אחרי כמה זמן הגיעה האלמנה לבית הדין, אמרה, איפה המשכורת?
אמרו לה, זה לא היה כלול בחוזה כי זאת התאבדות. על התאבדות לא דיברנו.
והלכו לרב, והרב פסק, נכון, באמת לא מגיע לה.
אבל עם כל זה צריך בכל זאת, כיוון שזה מקרה מיוחד, להתייעץ עם רב אחר יותר גדול מעיר יותר גדולה.
שלח את המכתב לרב בעיר היותר גדולה,
שאל אותו, מה הוא עושה?
ענה,
אני מאשר את הפסק של הרב המקומי שאומר שבאמת לא מגיע לה.
אבל מאחר שמדובר במקרה מיוחד,
אני מציע הצעת פשרה.
שהקהילה תעסיק שוחט חדש, הרי מילא צריך שוחט חדש,
ושיקחו שוחט רווק,
שיש לו פחות צרכים,
וייתנו לו במשכורת שני שליש מהמשכורת של הקודם,
ולאלמנה ייתנו גם כן שני שליש מהמשכורת הקודמת,
ואז כל אחד מוותר על שליש. היא מפסידה שליש,
השוחט מוותר על שליש,
הקהילה מפסידה שליש.
וכך עשו, וזה התקבל.
ובלילה שאחרי הפסק הזה הגיע השוחט,
ההרוב בחלום, אל הרב שפסק את הפסק הזה,
ואמר לו, דע לך שאני מנשה מלך יהודה.
וזאת הפעם השלוש מאות שאני נשרף על קידוש השם,
כדי לכפר על מה שגרמתי לכל ישראל לעבוד עבודה זרה.
ורק רציתי להגיד לך תודה על זה שטיפלת באישה ובילדים.
עד כאן הסיפור.
סיפור אמיתי.
עכשיו, זה אומר, עבודה זרה חייבים.
תראה.
לאיזה רב הוא נקלט?
לרב שהציע את הפשרה.
זאת אומרת שבסופו של דבר, כל ישראל, כולל חי וכריתות
ומיתות בית דין וכל מה שאתה רוצה, בשר, יש להם כללי עקרונה.
אבל מה, זה צריך בשביל זה להישרף שלוש מאות פעם.
נו, קטן. מה זה שלוש מאות פעם להישרף? זה כלום.
כן.
זה שבלעם הועלה באוב לא ראייה למקום הימצאו כעת, בדיוק להפך. הרי משם ראייה שאין לו שום מציאות נינוחה שאותה תוכל לכנות בשם עולם הבא. טוב, אפשר.
בתנ״ך מופיע פעמים רבות המונח חלק ונחלה.
השאלה, א',
מדוע לא אומרת המשנה, כל ישראל יש להם חלק ונחלה?
ב. אם יש לי רכוש במקום כלשהו, זה לא אומר שאני אשתמש בו.
בסדר. אז קודם כל, למה המשנה לא אומרת, כל ישראל יש להם חלק ונחלה?
כי לא בא לה.
זה מה שאני יכול להגיד.
עכשיו, אם יש לך רכוש במקום כלשהו, זה לא אומר שאני אשתמש.
בוודאי, כי אין דבר כזה אני אשתמש.
זה לא עברית, לא אומר "אני אשתמש",
אלא אומר "אני אשתמש".
עכשיו, זה נכון, יש לו חלק לעולם הבא.
זה לא אומר שייזככו, אבל מה נעשה שבסופו של דבר הגמרא אומרת שכולם מגיעים לשם.
כן.
אבל מהסיפור זה נשמע שיש חלק לנשמה ובקצר אין חלק לנפש,
לבמד הפרטי שלה, לדבר אישי. נכון, גם לנפש הפרטית יש חלק לעולם הבא.
יש? כן, מה יש? כן, מה אתה אומר?
יודע הרב סעדיה גאון אמר שאין גלגול נשם.
אתה אומר שרבינו סעדיה גאון אמר שאין גלגול נשם.
יוצא לפי זה שכל הסיפור הזה לא יכול להיות.
נכון. לפי רבינו סעדיה גאון, כל מה שאמרתי עכשיו זה שטויות.
מה? הרמב״ם לא אמר מילה. הרמב״ם לא אמר אם יש גלגול או יש גלגול. סתם ולא פירש.
בשאר הלאומים מכל ישראל ישבית ברמב"ם, אבל אין את אף על פי שם ישראל כאילו בלי רשיונות.
אף על פי שם ישראל יהיה ראשון.
אתה אומר על האפיקורסים. האפיקורסים בערבי. נכון. זאת אומרת שלפי הרמב״ם האפיקורסים אין להם חלק הרעיון בכלל.
מה שאני אמרתי, אני הקדמתי שאני אמרתי שהארי קרא את המשנה.
עכשיו, מה האמת?
כמו הרמב"ם או כמו הארי?
התשובה היא, כמו הארי.
הארי צודק, איך הארי חולק על הרמב"ם והרב סאלי?
איך הארי חולק על הרמב"ם והרב סאלי? פשוט על ידי שהוא אומר משהו הפוך מהם.
אם הוא לא היה אומר הפוך מהם, הוא לא היה חולק עליהם.
אבל כיוון שהוא רוצה לחלוק עליהם, אז צריך להגיד הפוך, אם לא, אז איך הוא יחלוק?
איך יש לו את היכולת הזאת? איך יש לו את היכולת?
הוא לא היחיד שיכול להיות.
כלומר, היכולת לחלוק זה נתון לכל ה...
שאלה שזה מתקשר לשאלה שהוא שאל עכשיו. נגיד, אתה לא שאלת נכון. לכן קיבלת את הסמכות. אה, יפה. אמרתי סמכות בסוף. אמרת תמיד הסמכות בסוף. איך יש לו סמכות לחלוק?
תשובה, הוא הארי.
אני יכול להגיד שזה נשמה שהחיבור שלה הוא עמד גדול, והיא הלכה להתגלגלת פה כמה פעמים בעולם.
עכשיו נגיד היא התגלגלה בבן אדם, והוא מבחינתו בחיים שלו היה באמת, בן אדם יאללה שמים, והוא רודף אחר מזול ועדות.
אז הוא תיקן כפי יכולתו הכי הרבה שהוא יכול,
ואז כשהוא מת הנשמה חזרה והיא מתגלגלת עוד פעם.
אז בוא נגיד במקרה כזה שהוא תיקן כפי יכולתו, אבל לא תיקן את כל מה שהנשמה הייתה צריכה תיקון.
מה קורה, כמו שהוא אמר, עם המימד האישי, הנפש שלו, מה קורה איתה בינתיים, מה קורה לי, ואני אומר, ככה לאנשורים. זה מסובך, בקיצור, בסדר, הלאה, זה מסובך.
עכשיו, בואו נתקדם.
עכשיו, מה שתראה לי... אבל לא הבנתי על זה מסובך.
פתרנו את הסתירה, או שאנחנו עוד מנסים לפתור אותה? פתרנו את הסתירה.
שלכולם יש חלק לעולם הבא כי לא כולם מגיעים שם בסוף? כולם יש להם בסופו של דבר חלק לעולם הבא.
בהתחלה אין להם, אחר כך יש להם.
עכשיו, כן. אבל אפשר להגיד שהרמב״ם והרמב״ם מעריך הכל, כאילו תבוא על מדרגות חיים שונות ולא רגע, אתה יכול לנסות להגיד את זה שהרמב״ם והרמב״ם מעריך כל מדרגות חיים שונות אבל לומר לך את האמת זה לא נראה לי עכשיו, בואו נמשיך, הם פשוט חריקים, מותר שגדולי ישראלים החלוקים זה על זה, זה קורה, לא?
וזה גם מותר להכריע מי צודק אז למה הוא אומר שהרמב״ם עריכים אותנו?
למה הארי צודק?
זהו הארי.
ועכשיו פעם, מה? הנה את רוצה שאלה.
אפשר להגיד שבריקו שטיינג הוא היה למה על יום של מנשה?
אני לא בדקתי את זה.
טוב, הלאה.
איך כבוד הרב אמר עיקרון כזה בפשטו,
דבר כזה ביהדות,
לומר אמת לא חינוכית?
הרי האמת צריכה להיות מובנת מצד המקבלים,
ושתחיל עליהם תובנה מוסרית וערכית.
ואם נדייק נכון, אז לומר אמת לא חינוכית היא הפך זה.
טוב, בסדר, זה עניין של סמנטיקה.
טוב, מה זה נשמה?
נשמה זאת החיות האלוהית של האדם, או אם נדייק יותר,
זה האני האידיאלי שלי.
זה מה שאני באופן אידיאלי.
הרב באמת מאמין שיש גלגול?
ומה מתגלגל?
ושמה שזה לא יהיה מתגלגל ונשרף שלוש מאות פעם?
אני מצטער לאכזב אותך, ואני אדם סופר פרימיטיבי,
בעל אמונות טפלות, ואני מקבל את זה שיש גלגול לשמות.
אני יכול לעשות.
אני יודע שזה מוריד את ערכי בעיניך,
מה נעשה? אני מהג'בל,
מאלה שמאמינים בגילגון, ספרדי, לא משנה, יש גם אשכנזים שמאמינים בגילגון,
מה נעשה?
כן, אלא מה? שצריך להבין מה זה גילגון.
אפשר להבין את זה בצורה פשטנית,
אבל זה ברור שיש דבר כזה. זה דווקא הדבר ההגיוני ביותר שיכול להיות, שאם לא כן יש קושיות עצומות
בשכר ועונש. אתה אומר, עם ישראל, אחרי שהיה בגלות, נגעל.
תודה רבה. מי שהיה בגלות, מת בגלות.
מי שנגעל זה מישהו אחר.
אם לא מקבלים את תורת הגלגול, מאוד קשה לי להסתדר.
טוב,
יעיין נא כבודו בשאלות ותשובות, מר רלבח,
לרבנו לוי אבן חביב,
בתשובה מספר ח' שדן באריכות בשאלה שלך.
האם צריך להאמין בגלגול או לא צריך להאמין בגלגול?
טוב, ובכן,
אני אשאל אותך שאלה: אתה מאמין בגלגול מחילות?
כן, כתוב בגמרא, במסכת כתובות,
שמתי חוץ לארץ כדי לקום לתחייה הם צריכים לעבור דרך מחילה,
מחילה תת-קרקעית מחוץ לארץ,
והם צריכים להתגלגל, כל העצמות שלהם צריכים להתגלגל ככה כמה פעמים, אלפי קילומטרים,
עד שמגיעים לארץ ישראל ואז קמים לתחייה. אתה מאמין בזה?
ברור שאי אפשר להאמין בזה. מה זה, זה שטויות.
אלא מה? כוונת הגמרא היא לגלגול נשמות.
כשאומרים גלגול מחילות, זה הדרך של הגמרא לומר גלגול.
טוב, איפה היינו?
נהיה ברור, איזה בעד כיבשותו?
למה זה לא כיבשותו וזה כיבשותו?
למה זה לא כיבשותו וזה כיבשותו? זה יש עניין של חוש,
של חוש ריח רוחני שאומר את זה.
עכשיו בואו נחזור לנושא שלנו. אני רוצה פה להבין משהו לגבי העולם הבא. בינתיים הסברנו שלכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מסודרים. מה עם גויים?
טוב, זה גויים זה מעניין אותי.
אם לגוי יש חלק לעולם הבא.
ראה, אני התחלתי.
מחילה מהרב, אני לא מבין מה התשובה על דחיית ראיית בלעם.
אמרתי שיכול להיות שאתה צודק, לא דחיתי את דבריך.
כיצד ייתכן שיש נשמות שלא יזכו לעולם הבא?
והרי לכל אדם יש נשמה, שהיא חלק אלוהו ממעל.
ולכן חייב שיהיה לה קיום נצחי.
נכון?
כל מי שיש לו נשמה,
יש לו קיום נצחי.
רק צריך לברר מה זה נשמה,
איזה סוג נשמה, וכדומה. בשביל זה אני בא ושואל.
אז בינתיים סידרנו שלכל יהודי יש חלק לעולם הבא.
מה עם גויים?
אז מאחר והמשנה אמרה שבלעם אין לו חלק לעולם הבא, אז הגמרא מדייקת שמתניתין כרבי יהושע,
שהמשנה היא כדת רבי יהושע, שאומר חסידי אומות העולם,
יש להם חלק לעולם הבא.
למי שלא חסיד אומות העולם,
טוב, צריך לבדוק את זה.
אני אמר, חסידי אומות העולם, יש להם. ומי שהוא לא חסיד, אתה אומר, אין להם? זה לא כתוב.
נבדוק.
עכשיו, מי חולק על רבי יהושע?
רבי אליעזר. מה אומר רבי אליעזר?
שאין להם חלק מהם, כולל לחסידי אומות העולם.
אבל רבנו, מי שנגעל מהגלות, זה לא פלוני מימי הביניים או הרנסאנס, אלא צאצא עם ישראל, אלא כן, אבל מה זה מועיל לכל אלה שמתו מימי הביניים או הרנסאנס?
אם אתה לא מקבל את תורת הגלגול, יש קושי. טוב, איפה היינו?
רבי אליעזר. רבי אליעזר אומר, לגויים אין חלק לעולם הבא בכלל.
וואי, מסכנים הגויים. אז אם גוי רוצה עולם הבא לפי רבי אליעזר, מה הוא צריך לעשות?
להתגייר. להתגייר. יש אופציה תמיד להתגייר.
לכן רבי אליעזר אומר, זהו לכם, למה לא התגיירתם? לא בסדר.
כיוון שלא התגיירתם, אין חלק לעולם הבא. כי איך אפשר לדעת שמרכז החיים נמצא באיזשהו מקום ולא להצטרף אליו?
יש להם חלק לעולם הבא.
נכון. ואני דיברתי לפי רבייליעזר,
שלפי רבי ייעזר, חסידי אומות העולם אין להם
חלק לעולם הבא. מה?
הרמב״ם פסק כרבי יהושע.
אני רק רוצה להבין את רבי אליעזר.
מה ההיגיון של דברי רבי אליעזר? אומנם אין הלכה כרבי אליעזר,
אבל מה ההיגיון? איך יכול להיות שהוא לוקח בן אדם טוב ולא נותן לו חלק לעולם הבא?
זה לא עונש, הוא פשוט לא נותן,
אני אומר, כאילו הוא לא שייך לזה.
האם זה עונש לגעלי חיים שאין להם חלק לעולם הבא? זה לא עונש.
זה לא שייך לי.
לא, אבל בן אדם, הוא אומר, כמו שאמרת קודם,
שראית את מקור החיים ולא הצטרפת, אז מה שחר?
אה, זהו, אפשר להגיד את זה ככה, כן. שרבי אליעזר כועס על הגוי. למה אתה לא מצטרף לעם ישראל? לא בסדר.
לכן, לגויים אין חלק לעולם הבא בכלל.
גם חסידי אומות העולם לפי רבי אליעזר. אין הלכה כרבי אליעזר, הלכה כרבי יהושע,
שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. כן, מה רצית?
האם אולי השורש היותר לשאלה הזו,
הוא האם משהו שקיים היה אי פעם,
נוכל להיות שיפסק?
בעיניי זו שאלה מאוד גדולה. אני לא מצליח לקלוט,
אני יודע שאולי זה יכול להיות, אבל אני לא מצליח לקלוט את משהו שהיה קיים אי פעם,
יכול להיפסק. זאת אומרת, האם יש?
השם ברא, לא משנה מה, איזשהו, אפילו זיכרון.
זה נמצא איפשהו, לא יודע אם זה בעולם הבא או במקום אחר, אבל
איך יכול להיות
אי אם יש, איך הולכת שכחה בתוך היקום של הקדוש ברוך הוא אין סופי?
כן. איך יכול להיות משהו סוף סופי בתוך האין סוף?
דבר אחד נכוחי.
אני יכול לקבל. זאת אומרת, אתה אומר שאתה לא מצליח לקבל,
שיהיה בכלל מחיקה, אפסיות, לאיזשהו יש. הרי ברגע שקדוש ברוך הוא ברא, אז אפילו כשהדבר נמחק הוא מותיר זיכרון, והזיכרון זה המשך הקיום.
הוא מותיר איזשהו רושם במציאות.
נכון. לכן אתה באמת צודק.
הקב"ה הוא חשב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח.
אלא צריכים להבין מהי האסטרטגיה של הקיום הזה. כי הרי אם אתה תאמר כך,
והרעיון שאתה אומר הוא צודק, אבל איפה היסוד המוסרי?
כן? הרי המוסר מחייב שאדם יזכה לחיי נצח ולא סתם יקבל חיי נצח.
אז לכן יש כל הייסורים וכל הבירורים. מה יש פה בעולם הבא? יש מקום שהוא לא עולם הבא? אז זהו, זה בדיוק מה שהייתי רוצה לברר. זה בדיוק מה שאני רוצה לברר. בסדר.
זה מה שאני רוצה.
תרשו לי לברך את זה. עכשיו, הרמב״ם
בהלכות מלכים בפרק ח'
כתב כדברים האלה
אז אנחנו צריכים לקחת את הרמב״ם.
יש נס.
הכרך הנדרש קיים.
זה קורה.
אתה רוצה ספר ודווקא הוא נמצא.
מכאן שחוקי מרפי כמעט
אנחנו לא תמיד צודקים, אבל לא תמיד.
עכשיו, יש סיכוי שדווקא הדף שאני רוצה נתלש.
אבל לא, דווקא אפילו הדף שאני צריך נמצא.
אומר כך:
המקבל אותם, כמו מה זה המקבל אותם, שבע מצוות בני נוח,
גוי, שמקבל שבע מצוות בני נוח,
הוא הנקרא גר תושב בכל מקום,
וצריך לקבל עליו בפני שלושה חברים.
כל המקבל שבע מצוות
ונזהר לעשותן,
הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא.
אז כן הוא אמר לנו הרבה דברים.
כמה?
ארבעה.
רבה נקרא שוב.
כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן,
לא, סליחה, כל המקבל שבע מצוות. מה זה מקבל שבע מצוות?
שהוא הכריז במפורש בפני בית דין: אני מקבל שבע מצוות.
צריך להיות בית דין?
הוא אמר לפני כן: וצריך לקבל העלאה בפני שלושה חברים.
נכון?
אז הוא אומר ככה: כל המקבל שבע מצוות. זאת אומרת שהוא עבר את המיני-גיור הזה.
ונזהר לעשותם. זאת אומרת, זה לא רק שהוא קיבל, הוא גם עושה את זה.
כן?
הוא גם יוצא ידי חובתו.
הרי זה מחסידי אומות העולם,
ויש לו חלק לעולם הבא.
בסדר?
עוד דבר חמישי הוא אמר לנו מקודם,
שהוא הנקרא גר תושב.
אז יש לנו פה חמישה דברים.
כן?
מה שנקרא מקבל שבע מצוות,
נזהר לעשותן,
הוא גר תושב והוא מחסידי אומות העולם,
ויש לו חלק לעולם הבא.
חמישה דברים אמר לנו כאן הרמב״ם.
והוא, בתנאי, כן, והוא זה בתנאי,
שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבנו שבני נוח מקודם נצטבו בהן.
כלומר, הוא צריך לקבל שזה מצווה מאת השם.
אבל
אם עשאן מפני הכרע הדעת הוא עושה שבע מצוות לא בגלל
שזה כתוב בתורה ולא בגלל שמשה ציווה,
אלא בגלל שהשכל שלו מורה שכך צריך לעשות.
אין זגר תושב.
אז כבר דבר אחד ירד מאתנו.
ואינו מחסידי אומות העולם.
עוד דבר ירד מאתנו.
ולא מחכמיהם.
דיברת על חכמיהם, שאתה אומר לי ולא מחכמיהם?
ומה אם העולם הבא, יש לו או אין לו?
מורה יש. לא אחת תרשם.
אז תכתוב לי שיש.
ואם אתה מתכוון שאין,
תכתוב שאין.
מה זה? כלומר, פה הרמב״ם מחסיר מאיתנו שני דברים חשובים.
א', הוא לא מסביר לי מה זה חכמיהם,
שהוא אומר לי שהוא לא חכמיהם.
דבר שני,
הוא גם לא מסביר לי האם יש לו חלק לעולם הבא או אין לו חלק לעולם הבא. תגיד.
מה זה, אין לו דיו, לרמב״ם?
פה משהו לא ברור.
אבל מכלל זה אתה שומע עליו.
מכלל הן אני שומע עליו שיש מיה. הרי למה הוא לא אמר לי,
למה הוא צריך להגיד לי אם ככה הוא לא גר כתושה?
למה אתה אומר לי הוא לא מחסיד ומאות העולם? למה אתה צריך להגיד לי את זה?
הרי אם הגדרת חסיד ומאות העולם וגר כתושה באופן איקס, אז אם הוא לא עונה להגדרה, אז הוא לא.
בכל זאת הרמב״ם אמרה לנכון להגיד שהוא לא בדברים מסוימים. לגבי העולם הבא, הרמב״ם סתם ולא פירש.
מה עושים עם זה?
למה? הוא כותב, כמו שאמרת, זה חמישה דברים, זה לא דבר אחד שהוא אחד על ידי השני. אז לכן, צריך להגיד לי, אם אין פה כל החמישה דברים, זהו, אין בעולם הבא. זה מה שהוא אמר, הוא אמר, יש לך, אתה צריך לקבל, לעשות.
הוא צריך לקבל, לעשות. ואז יש לזה תוצאות מסוימת.
הוא יקבל חסיד עולם, הוא יהיה תושב,
ואם הוא עושה את זה מסיבות אחרות,
הוא עדיין קיבל ועשה, אז הוא כן מקבל את הערכים.
אבל למה אתה רואה לנכון להגיד שהוא לא מחסיד אומות העולם?
זה אתה כן רואה לנכון לפרש, הרמב״ם אומר את זה במפורש,
לכאורה הייתי יכול לדעת את זה מעצמי,
מכלל הן אתה שומע עליו,
ואת זה הרמב״ם לא חשב שאני אבין לבד.
אני הייתי צריך להבין, מכלל הן אתה שומע עליו שהוא לא גר תושב,
הרמב״ם טרח וכתב שהוא לא גר תושב.
אז אם ככה הרמב״ם כבר טורח להגיד לי דברים המובנים מאליהם,
שיתרח עוד קצת ויכתוב לי האם יש לו חלק בעולם הבא או לא.
בסדר?
זה הבעיה.
כן? הוא היה רב מאוד, הוא רואה שיש להם דווקא מיני הלכתית,
והיותו שם היה יוצא דבר שהוא יש להם דווקא מיני הלכתית. אתה אומר שהרמב״ם כותב להם דברים שיש להם דווקא מיני הלכתית. אז למה הוא כתב לי שחסיד אומות העולם יש לו חלק לעולם הבא? יש דווקא מיני הלכתית?
יחס מסוים. יחס? לא יודע. אז אם העולם הבא זה גורר יחס מסוים, אז זה צריך לכתוב על זה לגבי משאלות.
בואו נגדיר מה יש לו, עכשיו נגדיר מה הלכתית אנחנו, איך היחס שלנו על הלכתית. מה נכוונתי, שיש לו עולם הבא או לא?
כלומר, בלי הלכה זה משנה משהו?
יש פה משהו לא ברור, נכון?
יכול להיות שפה הוא בעצם מגדיר איזשהו ישת סף כזאת שהגולה הזה חייב להגן על זה, צריך לעסוק בתורה שאני צוות עליו, נשמע, אם הוא עוסק לא נשמע, זה לא...
אתה מכניס פה דברים שלו כתובים.
לא, כי הוא אמר, בגלל שזה תורת משה וזה, לא, אבל הוא אמר, בגלל שזה תורת משה, מסיני וזה, ולא כי שכלון תעבד עליו, אז הוא הצלח לעשות את זה.
אני שואל אותך, יש לו חלק לעולם הבא או לא?
אז זהו, אז באתי לשאול אם יש קשר עם זה. אני שואל אותך שאלה פשוטה, אני אדם פשוט. אני גם פשוט, לא יודע, כי אדם מדבר על קשר, אני מדבר על דברים פשוטים. כן, יש לו חלק לעולם הבא, אין לו חלק לעולם הבא.
אז זה מה שבאתי לשאול.
דבר ראשון, אם זה נכון להגיד שהוא חושב לתורה נשמע, ואם כן, אז אם יש קשר... אני לא יודע תורה נשמע לתורה נשמע. איפה כתוב נשמע? פה אתה מכניס מיל בשביל הכתובות.
שהוא אמר שהוא חייב לעסוק בגלל שזו תורת משה מסיני? בגלל שה' ציווה, זה כן, נו, אז מה? זה לא נחשב נשמע? לא בגלל שהשכל חושב נשמע? לא, זה לא קשור ללשמע.
זה שאדם יקיים מצווה ויש לזה מצווה, זה לא עדיין עושה את זה לשמה.
עכשיו יש פה כמה... אני עוד לא עונה, רק רגע.
ביחס לגלגול נשמות מהעבר. אבל הרב קוק אומר שבימינו כל הנשמות חדשות ולא ישנות.
וההוכחה שלו,
זה מאמר הדור והגיר את תקנה שהופיע נשמות חדש. פה נכון, הרב לא אומר את זה.
אם גוי הוא כמו חתול שלא זקוק לנשמה,
גם יהודי פסימי יכול לבקש לרדת למדרגת גוי ולהתעיין לאחר מותו.
זה מעניין, אני לא ידעתי.
גורגול, לחתולים במצרים ייחשפו דווקא כן נשמות, אפילו תשע.
כן.
ואני לא מבין מה אתה רוצה. מה?
זה הידרדר לשבע, כי אמרנו שזה חתול לשבע.
זה היה בגלות.
בקיצור,
שאלה זו נשאלה על ידי הרב משה ד"ר זיידל, לרב קוק.
הרב משה ד"ר זיידל היה, כידוע לכם, תלמיד ישיבה.
קראו לו רב מוישה זיידל בתקופה ההיא.
בישיבת טלס, הוא והחברותא שלו, הרב בנימין מנשה לוין,
שאחר כך הפך להיות הרב בנימין מנשה דוקטור לוין,
שהוציא לאור את הספר החשוב, "אוצר הגאונים".
ערך את אוצר הגאונים.
אבל הרב משה דוקטור זיידל, היו לו שאלות באמונה, הוא וחברותאו,
כיוון שבאותם הימים לא היו לימודי אמונה מסודרים בשום מקום, לא היה מכון מאיר ולא כלום,
אז הם היו מתכתבים עם הרב קוק.
זה מה שהיה, הרב קוק היה בארץ ישראל,
הם היו בחוץ לארץ, הם היו מתכתבים איתו, לפעמים התשובה לקחה שנה,
אבל הרב קוק נתן תשובות מעמיקות. בין היתר, השאלה ששאלת את אורזיידל זה על דברי הרמב״ם האלה,
והרב קוק ענה לו.
אגרות ראייה, חלק עקר,
צריך איתות,
ומיושאל זה יהיה מזעזע.
זה בפריחה.
מה, באמת? זה נעלף, לא יכול להיות. אל תגידי, למה?
לא.
מירפי שמר את זה לספר היותר מרכזי.
תשמע ארמונות, תלמד אותה.
ספר איגרות ראייה, חלק א'.
עכשיו, חוץ מזה, אתם זוכרים את השאלה האחרת.
למה הרמב״ם אומר שהוא לא מחכמיהם?
כאילו שאנחנו יודעים מה זה חכמיהם,
כדי שהוא ישלול ממנו את החוכמה.
וחסידי אומות העולם,
זה עמוד צדיק ט' בכרך הראשון,
השורה התחתונה.
וחסידי אומות העולם שכתב הרמב״ם,
שאם עשה אותם מאיכה הדעת אינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם,
הנה הגרסה האמיתית היא אלא מחכמיהם.
קודם כל, אבל ניתקל.
בכתב יד של הרמב״ם כתוב "אלא מחכמים".
אז קודם כל הרמב״ם סיפק לנו הגדרה מה זה חכם.
חכם זה מי שמקיים שבע המצוות שנצטרו בני נוח
על פי איכרע דעתו.
הרמב״ם, האם הוא לא כתב בערבית? ידע שהוא כתב בערבית.
אז כבר באלף זה לא בריאה.
אבל במשנה תורה הוא כתב בעברית, מה אני אעשה?
הרמב״ם ידע לכתוב ערבית,
וכשהוא רצה לכתוב בערבית הוא כתב בערבית.
אבל מה נעשה שאת המשנה תורה הוא כתב בעברית?
אז לכן זה בסדר. אלא מככנו.
זה טעות דפוס.
זה טעות דפוס. בסדר. אבל יש עותקים שכן כתוב? יש. בכל הכתבי יד שיש לנו כתוב אלא.
רק בדפוס כתוב ולא.
זה גם ככה מובא בספר "כבוד אלוהים לרבי שם טוב אבן גאון",
וגם, זה רבי שם טוב אבן שם טוב, סליחה,
וגם מובא כך בשאלות ותשובות מהר"ם על אשכר.
מתקנים, במהדורות החדשות מתקנים. רק שבמהדורה של הרמב״ם שמפיצים בחב"ד, השאירו את הגרסה המוטעית.
אבל כל הדפוסים החדשים, גם של שבתאי פרנקל,
גם של ישיבת אור וישוע,
וגם של הוצאת אשכול,
בכולם, וגם של הוצאת מוסד הרב קוק, תיקנו לאלה מחכמיה.
בסדר?
כתבי יד שלו נגישים אותם מפה בארץ? האם הכתבי יד של הרמב״ם נגישים? צריך פשוט, כן, לגשת לכתבי יד ול... מפה בארץ נמצאים? מה זה משנה איפה הם נמצאים? עכשיו, הלאה.
אז קודם כל, מהר הרב קוק, הנה הגרסה האמיתית היא "אלא מחכמיה".
ודעתי נוטה
שכוונת הרמב״ם היא שמעל"ת יש להם חלק לעולם הבא,
היא מעלה יהודה מאוד.
כלומר, להגיד על מישהו שיש לו חלק מהעולם הבא, זה לעשות מינון צחוק.
זה כמו להגיד, אתה יודע,
הרב הזה הוא רב גדול,
הוא לא מתפלח באוטובוס, הוא משלם עם הכרטיס.
זה באמת ביזיון להגיד דבר כזה על הרב, נכון? הוא לא גנב.
כן?
אז אומר הרב, יש להם חלק מהעולם הבא, זו מעלה ירודה מאוד.
אף על פי שהיא גם כן טובה גדולה,
אבל כיוון שאפילו רשעים ועמי ארצות שבישראל זוכים לה,
היא לפי ערך המעלות הרוחניות מעלה ירודה.
מיהן לא חלק מהאהבה? כולן יש להן.
זה לא קייס.
והרמב״ם סובר
שהמושכלות מצליחים את האדם הרבה עוד יותר מהצדק של ההנהגה.
על כן סובר שהמדרגה של "יש להם חלק לעולם הבא" היא מעלה של חסידי אומות העולם דווקא שלא גברו במושכלות.
כלומר, חסיד זה פחות מחכם.
כי אם קיבלו האמונה בתמימות, רגשי לבב, והתנהגו בדרך ישרה על ידי מה שקיבלו, שהמצוות שלהם ניתנו כך על פי השם.
אבל מי שעל ידי איכרע הדעת זכה להשיג שבע מצוות בני נוח,
הוא באמת חכם לב ומלא תבונה.
הוא נחשב מחכמיהם,
שמעלת החוכמה היא גדולה מאוד, ואין צריך לומר שיש לו חלק לעולם הבא.
כי אם הוא עומד במדרגה קדושה שצריכה להתפרש במבטא יותר מלא מהלשון של
יש לו חלק לעולם הבא.
כלומר, חלק לעולם הבא זה ביזיון לחכם.
הוא הרבה יותר מזה.
עכשיו יש לי קושייה על הרשמון.
אה, יפה.
זו בדיוק הקושייה שרציתי להקשיב.
אם זה כזה גדול להיות חכם יותר מחסיד,
אז למה שהוא לא יהיה גם גר תושב?
מה זה גר תושב?
מי שמותר לו לשבת בארץ ישראל.
נכון?
אז אדרבה, אם אתה כל כך מעריך אותו, שיהיה אצלנו.
מה התשובה?
בארץ אנחנו מעדיפים שיהיו כאלה שהם לא כל כך חכמים.
כלומר, אלא שמקבלים את שבע המצוות בגלל חיוב התורה של עם ישראל.
כי יש פה יריבות פוליטית.
אם יטרידו להתרבות פה חכמי אומות העולם,
הם לא ירגישו מחויבים מבחינה לאומית לעם ישראל.
עדיף שהם לא יהיו.
חכמים בכל העולם כולו, חסידים בארץ ישראל.
מה שיוצא מזה.
וגם אם יהיו דברי הרמב״ם כפשוטם,
ואין בהם זרות לומר אם נאמר כי מידת עולם הבא שהוא מדבר עליה בספרו היא אותה המידה המיוחדת שהיתרון האלוהי שיש לתורתנו הקדושה מקנה למקיימיה.
ויש מעלות אחרות
שכל דבר טוב יכול להקנות אבל אין זה נקרא בשם עולם הבא.
ובאותו היתרון הוא בא מכוחה של תורה ומסתגל למי שמקבלה בקדושת אמונתה.
ואין זה שולל כלל מעלות אחרות מצוירות לכל פילוסופיה כדרכה.
כלומר, כל מילוסופיה היא תגדיר מה זה הישארות הנפש, מה זה הדבקות, מה זה הנירוונה,
מה זה פרדס,
כל מה שהם רוצים להגיד, להגדיר, אבל זה לא שייך לתורה, לכן התורה לא דיברה על זה.
עכשיו, זה מסביר, אם כן, מדוע הרמב״ם לא כתב שאין לו או שיש לו,
כי זה מחוץ לנושא.
עכשיו, מישהו אמר לי שהרב קוק טאהא,
זה כשלעצמו חמור מאוד, נכון?
אבל מישהו רצה להביא לי הוכחה שהרב קוק טאה,
בפירוש הזה.
למה?
כי הרב קוק לא ראה את המקור של דברי הרמב״ם.
המקור של דברי הרמב״ם, באמת גם הכסף מישנה לא ראה אותו,
אבל זה נמצא במדרש שידעו על קיומו,
אבל הלך לאיבוד, ונתגלה בחזרה רק במאה ה-20.
כלומר בגניזה? בגניזה הקהירית, מצאו את המדרש הזה בחזרה,
נקרא מדרש משנת רבי אליעזר ברבי יוסף.
משנת רבי אליעזר ברבי יוסף הגלילי
זה מדרש נפלא, קדום, שבו יש הרבה דברים שאנחנו בזכותם יודעים את מקורותיו של הרמב״ם. בין היתר, לגבי
חסידי אומות העולם וחכמי אומות העולם.
וכך כתוב במשנת רבי אליעזר: הפרש בין חכמי אומות העולם וחסידי אומות העולם. שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.
וחכמי אומות העולם שעשו מאחרת דעתן אינם מקבלים שכרם אלא בעולם הזה בלבד.
אם כן, הוכחה שראה חוק טעם.
הוכחה טובה? של הרמב״ם. כן, בהבנת הרמב״ם.
אבל זה לא נכון.
הרב קוק לא טען, אני אסביר לכם למה.
משתי סיבות. א',
אם הרב קוק היה, אם הרמב״ם היה רוצה, אם זה היה באמת המקור של הרמב״ם, אז הרמב״ם היה צריך להיכתוב, אין להם שכר אלא בעולם הזה.
למה הוא לא כתב?
דבר נוסף, יש גרסה אחרת למדרש הזה.
הגרסה האחרת נמצאת לא במדרש כפי שיצא במהדורת אנאלה או בניו יורק בתו רצ"י משהו,
אלא הגרסה הזאת נמצאת, מצוטטת, למרבה הפלא, בספר תולדות אדם.
ספר תולדות אדם הוא ספר שכתב הרב יחזקאל פייבל משהו על רבי זלמן מוולוז'ין. רבי זלמן מוולוז'ין היה אחיו הצעיר של רבי חיים מוולוז'ין,
שנפטר בגיל 37. אז לכבודו כתבו ספר,
נקרא תולדות אדם, ושם, בין היתר, המחבר מביא מדרש שהוא מצא.
מעניין שהכתב יד שהוא מביא לא הגיע לידינו,
אבל ניכר שזה באמת מדרש קדום,
ושם כתוב:
חסידי אומות העולם נתפרש שכרם,
חכמי אומות העולם לא נתפרש.
אז לא נתפרש זה דווקא מתאים גם לסגנון של הרמב״ם פה וגם להסבר של הרב קוק. מכאן שהרב קוק צדק.
עכשיו בואו נראה פה את השאלות.
בסייעתא דשמיא, שלום כבוד הרב, באיזה ספר מופיע הסיפור על השוחט שהוא מנשה המלך?
אני לא זוכר בספר זה, אני שמעתי את הסיפור הזה מפיו של הרב
מאיר יהודה גץ, זכר צדיק לברכה, שהוא קרא את זה בספר.
טוב, אם לגוי אין נשמה, אז אין לו קיום בעולם ה... אה, לא, זה כבר ראינו.
אז ראה, לא אמרתי שלגוי אין נשמה.
אנחנו עוד לא עסקנו בשאלה הזאת.
אך נאמר, לא עם הארץ חסיד.
איך ייתכן שחסידי אומות העולם אינם גם מחכמיהם?
כן, הרי לא עמה ארץ חסיד.
לפי מה שהסברנו כאן, החסיד זה אחד שלא גבר במושכלות.
כן, הוא לא עמה, אז נגיד ככה, הוא לא עמה ארץ, אבל הוא עוד לא חכם.
יש מדרגות בין עמה ארץ לבין חכם.
טוב, אז עכשיו בינתיים עסקנו בדברי הרמב״ם בדבר העולם הבא לגוי.
אף על פי כן עוד לא הסברנו מה זה נשמת הגוי לעומת נשמת היהודי.
את זה בעזרת השם נמשיך לבאר בפעם הבאה. שלום.
