ובכן, הנחת היסוד של ביקורת המקרא היא הנחת יסוד לא מדעית,
וזה מה שפוסל את כל הדיסציפלינה הזאת מלעיקרי מדע.
למרות שמבקרי המקרא משתמשים בשיטות מדעיות,
אבל הנחת היסוד היא איננה מדעית.
מהי הנחת היסוד?
שהתורה אינה מן השמיים.
מכיוון שהנחת היסוד הזאת שאיננה מוכחת,
והייתי אומר אפילו שהיא בלתי מדעית בעליל.
היא עומדת ביסוד, כל העיסוק הזה, כל העיסוק הזה נפסל מיסודו.
עם כל זה,
יש דרכי ניתוח וניתוח של הטקסטים,
ממצאים וכו',
שיש למבקרי המקרא שראוי להשתמש בהם,
כמובן מתוך הידיעה שהנחת היסוד אינה מדעית.
עד כאן ברור?
ברור מה שאני מדבר? בסדר.
טוב, עכשיו אני רוצה קודם כל להתמודד עם שאלה בתחום הארכיאולוגי. היום, מה אתה רוצה? אולי, לא יודע.
יש למשל אחד הדברים המרכזיים שהתרחשו בתחילת המאה ה-20,
זה היה התפתחות במדע הנקרא אשורולוגיה שעסק במה שנקרא כתבי היתדות.
מה זה כתבי היתדות?
זה הכתב שהיה מקובל
לפני הכתב שלנו, כן, זה הכתב שמקובל בבבל.
זה לא כתב החרטומים של מצרים, זה כתב היתדות של בבל.
ובכתב הזה נכתבו הרבה שפות ויש גם שלוש צורות שונות של הכתב הזה, זה לא כתב אחד, זה שלושה כתבים.
רגילים לכנות את זה כתב היתדות בגלל שצורת הכתיבה דומה ליתדות,
דומה כאלה, למסמרים כאלה.
והיו הרבה מאוד ממצאים ארכיאולוגיים שבהם מצאו כתבים,
כלומר רשימות שנכתבו בכתב הזה,
אבל לא ידעו לפענח את זה.
היה עוד כתב שלא ידעו לפענח אותו, זה הכתב המצרי העתיק, מה שנקרא כתב החרטומים.
בתחילת המאה ה-19 פוענח
כתב החרטומים,
אבל לקח כמה עוד עשרות שנים נוספות עד שהצליחו לפענח את כתב היתדות.
כשפענחו את כתב היתדות,
אורו עיניהם של החוקרים כי גילו אוצר בלום של תרבויות עתיקות
שלא ידעו עליהן לפני כן כמעט כלום.
אז למדו על העמים בבל, אשור, עקד, פרס, אלם,
אוגרית,
מארי,
כל מיני עמים עתיקים שלא ידעו בכלל מהי ההיסטוריה שלהם ומהי הספרות שלהם.
ופתאום, תוך זמן קצר,
עשרות אלפי כתובות ששימשו לכתיבת מאות אלפי דוקטורטים ונתנו פרנסה להרבה אנשים
ומילאו את המוזיאונים.
אז מה גילו שם?
גילו בין היתר
שני כתבים שעשו הרבה רעש בעולם.
האחד זה חוקי חמורבי,
השני עלילת גילגלש.
מהם חוקי חמורבי?
מצאו מצבה שעליה נמצאה רשימה של חוקים,
בעצם, אפשר לומר, מה שחשבו עד לפני לא הרבה זמן,
לרשימת החוקים העתיקה ביותר בעולם.
נכתבו בימי המלך חמורבי,
שהיה מלך בבל,
בערך בדורו של אברהם אבינו.
זה מפתיע, כן?
מוצאים רשימת חוקים של מלך בבל בתקופתו של אברהם אבינו.
ומה מוצאים שם?
מוצאים משפטים מעניינים,
כמו "כי ייגח שור איש את שור רעהו",
או מוצאים משפטים כמו "עין תחת עין, שן תחת שן".
וגם נמצא שמי שהשור שלו נוגח עבד צריך לשלם 30 שקלים,
דברים מעניינים.
זה מזכיר לנו חלקים רבים של פרשת משפטים.
כמו כן, בעלילת גילגמש נמצאו סיפורים על המבול ועל בניית התיבה וכדומה.
מה זה גילגמש?
גילגמש הוא שם של הגיבור שמסופר על עלילותיו באותה עלילה.
מאיזו תקופה?
גם כן, תקופה קדומה מאוד.
ראשית בבל, שומר וכו'.
פתאום עמים שנעלמו מהזיכרון חזרו לתחייה.
למשל העם השומרי,
שנתן את שמו כנראה לשנער של בבל.
ואז מצאו כל מיני דברים,
וזה גרם להרבה שאלות.
בעצם כל הממצאים האלה סוכמו על ידי אדם אחד ששכחתי את שמו, כתב ספר בגרמנית ביבל ובבל.
כלומר, התנ״ך הוא בבל.
כשהטענה שמה הייתה שבעצם כל סיפורי התנ״ך
הם ענף מועתק,
מדורדר, של חלקים מסוימים של התרבות הבבלית.
בעצם הבבלים זה העיקר,
התנ״ך זה סוג של העתקה, גניבה ספרותית.
ועד היום הזה, למשל,
בבתי ספר חילוניים, כשמלמדים תנ״ך,
זה מתוך ההשקפה הזאת.
למשל מסבירים שמה שכתוב בתורה וחושך על פני תהום,
תהום זה בעצם השם של האלה הבבלית תיאמת.
תיאמת?
מורדוך ותיאמת. מורדוך, כן, ודאי.
אבל אני אומר, מורדוך לא מוזכר בתורה.
אבל תיאמת מוזכר, כן, תהום.
חושך על פני תהום, אם כן אתם רואים שאי אפשר להבין את התנ״ך שלא על רקע המיתולוגיה העתיקה,
וכדומה, מהטענות האלה.
כן, בבקשה.
לגבי השחזור של השפות, פענוח השפות,
אני רוצה לך להבין, כי כל עוד אין מישהו מלפני שיודע את השפה,
אז הכל זה רק ניחושים ממה כתוב, כי אם אף אחד לא ילמד אותך מה כתוב.
אתה שואל איך פענחו את השפות?
כן.
אתה שואל איך פענחו את השפות? כן, איך מפענחים שפה?
אתה שואל איך פרנחו את השפות? כלומר, אתה רוצה לשאול את זה פעם רביעית?
בסדר, תודה.
תשובה, זה לא הנושא של השיעור.
אתה רוצה, אני אפנה אותך אחרי השיעור לספרות שדנה בזה.
בסדר?
בסדר. עכשיו בוא נמשיך.
עכשיו, מה אומרים על הדבר הזה?
אז על זה יש לרב קוק התייחסות מאוד מעניינת,
ממש בתקופה שבה הדברים האלה נתגלו.
זה מובא בספר עדר העיקר. עכשיו, מתוך ספר עדר העיקר, למדו את זה כבר?
לא נראה לי.
יש שלוש התייחסויות של הרב קוק,
שתמציתיות מאוד, אבל הן כוללות הרבה מאוד.
זה ספר עדר העיקר,
במהדורת מוסד הרב קוק זה בעמוד מ"ג,
נדמה לי, או מ"ב, משהו באזור.
בעמוד מ"ב.
כן, מ"ב ומ"ג.
וכן, אני קורא כאן לפנוחו.
וכן, כשבאה האשורולוגיה לעולם, מה זה אשורולוגיה?
זה המדע שחוקר את כתבי היתדות. למה קוראים לו אשורולוגיה?
כי כשגילו את הכתב הזה, היו משוכנעים שזה הכתב של אשור העתיקה.
כשמצד האמת זה לא היה כתב של אשור, זה היה כתב של בבל,
שאחר כך התפשט לאשור. אבל נשאר השם אשורולוגיה.
אז, או הסיריולוגי.
וכן כשבאה האשורולוגיה לעולם ונקפה את הלבבות בדמיונים שמצאה, לפי השערותיה הפורחות באוויר,
בין תורתנו הקדושה לדברים שבכתבי היתדות בדעות,
במוסר ובמעשים.
פה הוא מדבר, אם כן, גם על החוקים שמצאו,
גם הסיפורים שסופרו,
שאנחנו רואים דברים דומים בין התורה לבין הדברים האלה.
אז יש נקיפת הלב, שזה גרם לאנשים איזשהו משבר באמונה.
מדוע לא ניתן לומר שהם העתיקו מהתנ״ך?
שואל השואל.
יפה.
באמת אפשר למצוא בספרות החרדית ניסיונות נואשים להוכיח שחמורבי העתיק מתורת משה
ושעלילות גלגמש נעתקו מתורת משה.
מלבד שמבחינה מדעית זה לא מחזיק מים.
כן, כלומר,
מלבד שהתערוך הזה מבחינה מדעית לא מחזיק מים,
יש להעיר שזה יהיה ממש נורא מסכן שאנחנו נתלה את אמונתנו
בכך שנצטרך לשנות את הקרונולוגיה המדעית.
כלומר, אם חוקי חמורבי נכתבו אחרי משה,
אז היהדות אמת.
אבל אם הם נכתבו לפני משה, אז היהדות לא אמת.
נו, באמת, בזה אתה תתלה את הכול?
לא רציני.
לכן אנחנו רוצים להגיע עד פה בנקודה מהותית ולא בשאלות של ארכיאולוגיה,
של אקרונולוגיה, סליחה.
אז בואו נראה מה שאומר הרב קוק, שהוא הרבה יותר רציני מהניסיונות הנואשים האלה בנושא הזה.
אומר הרב, טענה ראשונה,
האם הנקיפה הזאת יש לה מוסד שכלי אפילו במעט,
וכי אין זה דבר מפורסם שהיה בין הראשונים יודעי דעת אלוהים,
נביאים וגדולי הרוח,
מתושה לך,
חנוך, שם ועבר וכיוצא בהם,
וכי אפשר הוא, למה אתם לא שואלים אותי אם אני צריך?
טוב, בסדר.
שמו של השורולוג שכתב את באבל וונד ביבל,
תודה על התיקון, הוא פרידריך דליץ'.
טוב, יפה.
השואל קורא לעצמו הכהן הגדול.
טוב, לפי פנים: באבל וונד ביבל מאת פרידריך דליץ'.
טוב, אז איפה היינו?
אז אומר הרב: האם הנקיפה הזאת יש לה מוסד שכלי אפילו במעט?
וכי אין זה דבר מפורסם שהיה בין הראשונים יודעי דעת אלוהים, נביאים וגדולי הרוח, מתושלח,
חנוך, שם ועבר וכיוצא בהם?
וכי אפשר הוא שלא פעלו כלום על בני דורם,
אף על פי שלא הוכרה פעולתם כפעולתו הגדולה של איתן האזרחי, אברהם אבינו, עליו השלום?
ואיך אפשר שלא יהיה שום רושם כלל בדורותם מהשפעותיהם?
והלוא הם מוכרחים להיות דומים לענייני תורה.
עד כאן הטענה הראשונה.
אומר הרב, מה, אתה חושב שהעולם עד אברהם אבינו היה ריק מהשפעה של קדושה?
לא היו אנשים צדיקים וקדושים וטביעים שהשפיעו על העולם?
אז אם הדברים האלה,
הרי הם הגיוניים, כן? הגיוני שהיו אנשים כאלה בימי קדם,
ברור שהם השפיעו.
וההשפעה הזאת נמצאת גם בחוקים שנתגלו בחוקי חמורבי.
ובוודאי שאין פלא שהדברים האלה יהיו, אדרבה, דומים לדברי תורה.
הגדיל לעשות הרב מנחם מנדל כשר בספרו "תורה שלמה",
ששם הוא דן בחוקי חמורבי באריכות,
והוא מראה, אדרבה, שהמדרשים רומזים לחוקי חמורבי,
ושאדרבה, הגיוני מאוד שהחוקים האלה יהיו.
טוב, אז זו הטענה הראשונה.
כלומר, אגב, לא רק שאנחנו לא נבהלים,
אנחנו כלבים באהבה ובברכה את זה שהייתה אינטואיציה אצל הכנמונים לדברי תורה.
מה התגלות?
בלי התגלות, כן. או יכול להיות גם עם התגלות. לפי אותו הגיון, אפשר להגיד שמה הכי תמיד את אותה תורה מזה שיש שריה לאיזה סיום?
לא, אנחנו לא טוענים את התורה בזה שיש רמז מסוים, רק אנחנו אומרים שזה צפוי.
כלומר, למצוא את החלקים, את החוקים האלה
באנושות הקדומה, אדרבה, לא רק שזה לא מפריע לנו, אנחנו מבסוטים מזה.
אנחנו מרוצים מזה שהקטבונים היו בדרך לקבלת התורה. הרי איך אומרים? דרך ארץ כנמל התורה אלפיים שנה, נכון?
זאת אומרת שבמשך אלפיים שנה האנושות מכינה את עצמה לקראת קבלת התורה.
גם הפגניות, בוודאי, הרי נשאל אותך שאלה מעניינת
מדוע הרמב״ם כותב שאברהם אבינו היה המאמין הראשון
והלא היו לפניו שם ועבר,
נכון?
אז גם הם היו מאמינים, אז למה הרמב״ם כותב שהם היו המאמינים הראשונים,
שהוא היה המאמין הראשון?
אתה איתי? כן.
את השאלה הזאת מקשה
הראב"ד בהשגתו בהלכות העבודה זרה להרמב"ם.
ואז הראב"ד עונה משהו מאוד מעניין.
הוא אומר,
שמא לא נזדמן להם לשבור את הצלמים.
אתה שומע מה שאומר הראב"ד?
שם ועבר,
גם הם אמינו בשם, אבל יש הבדל ביניהם לבין אברהם אבינו,
שלהם לא נזדמן לשבור את הצלמים.
הבנת?
מה לא הבנת?
מה? לא הבנת את המילים? הם לא היו אקטיביים.
הם לא היו אקטיביים. עכשיו זה דבר תמוה מאוד. מה, זאת אומרת שאברהם אבינו בפוקס, ככה הוא הלך ברחוב, ראה חנות של עבודה זרה,
אברהם טוב, צריך לשבור,
אבל שם ועבר הם עברו תמיד ברחוב השני ולא שמו לב שיש חנות של עבודה זרה, לכן הם לא שברו.
לא, מה זה קשור לאמונה?
כן, זאת אומרת, זו הייחודיות של אברהם אבינו.
שאברהם אבינו הוא גם הכתיב, הוא שובר צלמים, אבל שם ועבר לא שוברים צלמים. זה מעיד על אמונה?
זה לא מעיד על אמונה, אני מאמין.
זה שאני לא שובר לאחרים את האמונה שלהם, זה לא אומר שאני לא מאמין.
הלוא יש הבדל.
כי אם אתה חושב שהאמונה שלך היא אמיתית מאוד, אתה גם חושב שזה חשוב שאחרים ידעו אותה.
אז אתה פועל למענה.
שם ועבר לא לימדו את האחרים כך? זהו.
אז זו פה השאלה,
מה התכוון הראב"ד כשהוא אומר שלא נזדמן להם לשבור את הצלמים?
אז אני רוצה להסביר.
התשובה היא ששם ועבר חשבו כנראה שזה לא טוב לשבור את הצלמים.
זה מה שהחזיק את העולם העתיק. יפה, זה מה שהחזיק את האנשים בעולם העתיק.
המוסר, האמונה, הכל היה מרוכז מסביב לזה.
אם היית שובר את הצלמים בימי שם ועבר,
היית מחזיר את העולם לברבריות שלא הייתה תרומה ממנה.
כך שאפשר לומר שבפגניות העתיקה, גם שם נמצאים הניצוצות של ההתקדמות לקראת האמונה האמיתית.
רגע, אני עכשיו עניתי לשאלה שעכשיו שאלת,
ואתה עכשיו חוזר לשאלות אחרות שנשאלו.
אתה שאלת האם אפשר לומר שיש בפגניות משהו שהוא מתקדם לקראת התורה,
התשובה היא כן, בסדר?
יותר מזה, אברהם אבינו, אפשר לומר, עבר מהפכה בנפש.
הוא החליט שהגיע הזמן גם לשבור.
זאת הייתה אחריות עצומה.
אתה יודע כמה אנשים נזקקו לטיפול פסיכולוגי, ואפילו אולי פסיכיאטרי, בעקבות שבירת הצלמים של אברהם אבינו?
זה צריך להבין מה שהוא עשה להם.
הוא הרס להם את האלים.
כן? זו אחריות עצומה.
כן? אני חושב שכל מחנך דתי היה בא לאברהם אבינו ואומר לו, תשמע, אולי אתה צודק, אבל אל תעשה בעיות.
בסדר?
זאת אומרת שאנחנו רואים בעולם העתיק התקדמות הדרגתית לקראת דברי תורה.
בסדר?
מה שאת אומר שזה ממש קופי, אנחנו עוד מעט נתייחס.
עכשיו יש פה כמה שאלות.
כבוד הרב הגאון הבטיח בשיעור שעבר שידבר על הוכחה שהתורה מן השמן.
נכון.
ואני חזרתי בי, זה לא יהיה בשיעור הזה, זה יהיה באחד השיעורים הקרובים.
כיצד נסביר את הסגנון המילולי הדומה בין פסוקי התורה לממצאים הקדומים הנ"ל?
זו השאלה שאתה שאלת.
וואו, אבל מה, הוא יש לו יתרון. הוא שאל באינטרנט, אז הוא מקבל יחס מועדף.
עוד מעט, בסדר?
והוא שלח את זה גם הרבה יותר, כן, בסדר.
עוד מעט.
אז קודם כל, עצם זה שהאנושות מתקדמת לקראת דברי תורה,
או איך אומר הרב, מוכרחים להיות דומים לענייני תורה.
אגב, אני רוצה, טוב, זה הלך לקרות עוד מעטר.
ובעניין דימוי המעשים,
עלו כבר ממות הרמב״ם, ולפניו בדברי חז"ל,
מפורסם הדבר שהנבואה מתנהגת עם טבעו של אדם,
כי טבעו ונטייתו
היא צריכה להתעלות על פי ההדרכה האלוהית שלא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות.
כלומר, מה אמר הרמב״ם? למה רומז כאן הרב?
שהרמב״ם מסביר שהקורבנות, אבל בכלל הרבה מאוד מהמצוות של התורה,
אפשר להבין את טעמן על יסוד התרבות של ימי יציאת מצרים.
למשל, עבודת אלוהים הייתה נעשית על ידי קורבנות. זה דבר שהיה מקובל ומובן בעולם כולו.
ברור שאם אתה אומר לאנשים לעזוב את האלים שלפני כן הם עבדו להם,
המשמעות המעשית תהיה שמכאן ואילך תקריבו קורבנות לשם.
כן? כלומר,
ולא שפתאום עוברים לעבודה שהיא כולה תפילה, או עבודה שבלב, או דברים כאלה.
בגלל שהתורה דרכה להתהלך עם האדם.
זה מה שנקרא, לא ניתנו המצוות, אלא לצרף בהן את הבריות. זאת אומרת, לנקות את הנטיות הראשוניות שיש אצלם.
על כן, כל הדברים
שמצד החינוך שקודם למתן תורה
מצאו מקום באומה ובעולם,
אם רק היה להם יסוד מוסרי והיה אפשר להעלותם למעלה מוסרית נצחית ומתפתחת,
השאירה תם התורה האלוהית.
דוגמה, מצוות ייבום.
מכירים את מצוות ייבום?
כן. מה זה מצוות ייבום?
זה שאם האדם מת בלי ילדים,
האלמנה מתחתנת עם האח של הנפטר,
נכון?
כדי להקים לו שם.
מה היסוד המוסרי שיש בזה?
רוצים להמשיך את המשפחה.
משפחה נקטעה, נותנים לה המשך, דרך ענף מקביל.
האח של הנפטר יתחתן עם האלמנה.
עכשיו, יש לזה
הסתייגות.
אם האיש איננו מעוניין במעשה הזה,
אז יש מצווה
אלטרנטיבית, חילופית, קוראים לה חליצה.
זה חידוש של התורה.
עכשיו, אם אנחנו מסתכלים מהו המקור של מצוות הייבום, אנחנו מוצאים את זה עוד לפני מתן תורה.
למשל, כאשר
יהודה אומר לבן שלו
לשאת את אלמנת אחיו,
נכון? את תמר.
אז יהודה מצווה לאונן, בוא אל אשת ער אחיך ועקם זרע לאחיך.
בסדר, אז זה היה אפשרות.
ואנחנו רואים שמה מתוך הסיפור, שלא ניכנס עכשיו לכל הפרטים שלו,
שהייבום היה נהוג לא רק עם אחי הנפטר, אלא עם כל קרוב של הנפטר.
למשל, החותן.
אם האח של הנפטר לא מעוניין, אז החותן עושה את הייבום, כמו שיהודה בסוף נשא את המרכלתו.
בסדר?
אלא שכדי להכריח את יהודה לעשות את זה, היה צריך איזו תחבולה,
הלוח כל כך נעימה.
מה עשתה התורה? היא שימרה את המצווה הזאת
והוסיפה לה שני תיקונים.
א', שהייבום יהיה רק
עם האח ולא עם שום קרוב אחר.
ב', שאפשר להיפטר מן החיוב הזה על ידי החליצה.
זאת אומרת, זה בדיוק מה שאומר הרב.
כל הדברים שמצד החינוך שקודם למתן תורה מצאו מקום באומה ובעולם,
אם רק היה להם יסוד מוסרי והיה אפשר להעלותם,
למעלה מוסרית, נצחית ומתפתחת, השאירה אותה התורה האלוהית. כן?
כל התורציה זה יפה, אבל אם כן, אז הייתי מצפה שאחרי אלפיים שנה לא היינו חוזרים לאותם המעשים שהם לא שייכים לנו יותר. למה אנחנו לא בקורבנות?
יפה, יש את השאלה. אם זה ככה, אם אנחנו מבינים את טעמי המצוות על יסוד התרבות העתיקה,
אז מדוע אנחנו משתוקקים להתחדשותם של הקורבנות?
הרי זה מובן רק על רקע
התרבות העתיקה,
ולא על יסוד, ולא על רקע התרבות החדשה.
אז כאן שאלתך.
יעיין לכבודו במאמר "טללי אורות" של הרב קוק, הנמצא במאמרי ראייה,
מאמר ארוך, שבו הוא דן בשאלה שלך.
בסדר, בבקשה.
התורה לא קדמה לעולם?
האם התורה לא קדמה לעולם? ודאי שהתורה קדמה לעולם. איך זה מסתדר עם זה שאנחנו באים ככה לשמר דברים?
איך זה מסתדר עם זה שאנחנו באים לשמר דברים? למה לא?
כאילו שהתורה באה אחרי שיש כבר הנהגות, אחרי שיש... אתה אומר כאילו שהתורה באה אחרי שיש הנהגות. ברור, כתוב מפורש במדרש, דרך ארץ קדמה לתורה.
עד כמה שאני זוכר, התורה ניתנה בשנת 2448, מאז האדם הראשון.
זאת אומרת, יש לך 2448 שנה בלי תורה, מה החידוש?
אז ברור שהתורה ניתנה על גבי איזשהו רקע.
אז רעיונית היא קדמה לעולם? והיא גם קדמה לעולם. היא גם קדמה לעולם, אני לא מבין את הבעיה.
זה שהתורה קדמה לעולם, זה אמת. זה שהיא ניתנה בזמן היסטורי נתון, זה גם אמת. מה הבעיה?
בסדר.
אלא מה? שאתה חושב שהתורה שקדמה לעולם, זו התורה שבכתב, שכתובה לפניהם.
לא מיניה ולא מקצתיה.
כי אם תאמר כך, זאת אומרת שהמאורעות שכתובים בתורה היו מוכרחים להיות.
ואז נטלת את הבחירה החופשית מן האדם.
בסדר?
בבקשה. סליחה, אבל לא יוצא מזה שהתורה היא בעצם שכלול
של חוקים פגאניים?
יוצא מפי זה שהמצוות כפי שהן מופיעות לפנינו הן שכלול של חוקים פגאניים. זה נכון, כן.
זה לא מהווה בעיה?
זה לא מהווה בעיה בגלל ההסבר השלישי של הרב קוק, שעוד לא קראנו.
בסדר? כן, בבקשה.
מה לגבי השפה עצמה? כאילו, אני חושב שעמית כל כך אמורה, כן, כן, אנחנו עוד מעט נתייחס, אני אמרתי. זה כבר אתה השלישי ששואל את זה.
לא, לא, לא שכחנו, לא שכחנו.
כן, מה אתה רוצה?
מהי התורה שקדמה לעולם?
מהי התורה שקדמה לעולם?
רגע, היהודי ששאל לא מקשיב. חבל, כן? אולי הוא שאל. בסדר, אבל השאלה שלך מתייחסת לשאלה שלו, אז כדאי שאני אשים לב.
כן, התורה שקדמה לעולם היא מה שהמהר"ל מכנה סדר העולם.
סדר העולם זה הכוונה המבנה התשתיתי שעומד ביסוד המציאות, בסדר?
והתורה שלפנינו היא נגזרת של אותה תורה עליונה
שנקראת חוכמה של מעלה, בסדר?
זה כמו שכתוב מפורש בגמרא,
בסדר, במדרש,
נובלות חוכמה של מעלה, תורה.
מה אתה אומר? זה נשרו כאילו? כן, זה כאילו נשר מהתורה של מעלה.
התורה שלפנינו זה לא התורה של מעלה.
יש לתורה שקדמה לעולם בעצם, כן, ומתוך זה, הזוהר גם אומר, הפירו תורתך, תורה דלעלה,
מה שיש תורה דילאלה, התורה דילדתה.
אפשר להגיד, התורה,
מה שהיא נדמה לעולם, נהייתה קיימת עם כל הרעיונות הגבוהים האלה.
כל ארבעות 48...
2448. כן, כל השנים האלה, זה בעצם קיבל איזושהי גשמיות מסוימת, נכון. אבל זה ניתן בצורה... נכון. זאת אומרת, האופן של הופעת התורה הוא תלוי היסטוריה. זה נכון.
זאת אומרת, אם ההיסטוריה הייתה אחרת,
למשל, אם משה היה בא לפרעה ואומר לו,
פרעה, אתה משחרר אותנו?
כן, בסדר, מתי אתם רוצים לצאת?
אני מסדר לכם השקעות לדרך.
אז אם זה היה כך,
אז לא היה לנו לא חג הפסח,
ולא אכילת מצה, ולא כלום, נכון?
כלומר, ההיסטוריה הייתה נראית אחרת.
וגם התורה הייתה נראית אחרת.
כן,
לרב שלום, אדם הראשון,
לעובדה ולשומרה,
על פי חז"ל, מצוות עשה, מצוות לא תעשה.
יעקב אבינו, אגב, איפה בחד"ל? שמת לב?
זה בזוהר.
יעקב אבינו למד בישיבת שם ועבר. יהודה הלך להקים ישיבה במצרים.
האבות קיימו את כל המצוות. מכאן שהתורה הייתה ידועה,
ואולי חמורבי העתיק מהם.
זה יפה אך נאיבי. אני רוצה להסביר.
כשאומרים שהאבות קיימו את המצוות,
למשל, הם הניחו תפילין של רש"י או של רבנותם,
הם הדליקו נרות חנוכה,
לפי דעת הרמב״ם או לפי דעת התוספות?
האם כשהם בירכו ברכת המזון, דן סחר, אשכנז, ספר, ספרדים, שמי, בלאדים, איך?
האם הם אמרו זכר ליציאת מצרים כשהם אכלו קרבן פסח?
אז זה ברור שכשאומרים שהם קיימו את כל המצוות,
אין הכוונה שהם קיימו אותם כמונו,
אלא שמעשיהם הם שורשי המצוות שלנו.
למשל, הזוהר אומר במפורש,
איך יעקב אבינו הניח תפילין. אתם יודעים איך?
זה המקלות המקולפים שהוא היה זורק לתוך שיקתות המים.
אני רוצה לראות היום בחור ישיבה שבמקום ללכת לבית המדרש בבוקר,
הוא יושב עם עולר ומקלף מקלות וזורק אותן לתוך השיקתות,
לתוך השוקת.
ככה, כשהצאן מגיע.
מגיע הרם, אומר לו, מה אתה עושה?
הרב, אל תפריע לי, אני מניח תפילין עכשיו.
זה לא היה קשור, נכון?
זאת אומרת, הוא היה מזמין את ההורים שלו לבירור.
אבל אצל יעקב אבינו,
המעשה הזה של זריקת המקלות, זה הנחת התפילין שלו.
איך זה קשור? בשביל זה צריך ללמוד קבלה כנראה, כי הרי זה הזוהר שאומר את זה.
אבל זה אומר כיצד הדברים האלה הלכו והתגלגלו, הלכו והתפשטו,
עד שנהיו המצוות שלנו.
בסדר?
לכן ברור שאי אפשר לומר את הדברים כפשוטה.
עכשיו, אלא מה? תגיד שחמור אבי העתיק מהם? בבקשה, שיעתיק מהם. כן, מה אתה אומר? התורה שניתנה בסיני,
זו התורה שניתנה לנו היום?
התורה שניתנה בסיני, האם זו התורה... מה אתה מתכוון בסיני?
במתן תורה. במתן תורה. משה קיבל קלף כמו שיש לנו היום? ודאי שלא.
אתה שואל, מתי נכתב החומש?
החומש,
כלומר חמישה חומשי תורה, נכתבו בשנת ה-40 ליציאת מצרים.
נכון?
כי אם לא, אז למה משה נלחץ כשהיה הסיפור של קורח?
היה צריך לקרוא את פרשת קורח, והיה רואה שאין בעיה.
למה משה מקבל בהפתעה את פרשת המרגלים? מה, הוא לא ידע את פרשת שלח?
זה ברור, הדברים האלה נכתבו אחר כך.
אז מה הם למדו?
מה הם למדו? הם למדו מפי משה.
הם היו יושבים בבית המדרש, משה מלמד אותם את התורה. איזה תורה?
שבעל פה.
תורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב לפי זה.
בסדר?
עכשיו בואו נחזור אם כן בנושא.
אם כן אומר הרב,
התורה היא מתחשבת בדרכו של האדם, היא הולכת ומשכללת ומפתחת דברים קדומים וכו'.
אגב, וגם בספר הכוזרי הדבר הזה מופיע.
בספר הכוזרי אמר החבר,
נחזור לענייננו, כיצד קמה דתכם,
כיצד הלכה והתפתחה.
אמר החבר,
בדרך כזאת הכל מיני הדתות השכליות,
לא כן התורה האלוהית,
זו קמה פתאום, נאמר לה, האי ותהי ממש כבבריאת העולם.
אמר החוזרי,
הפלגת בדבריך החבר.
אמר החבר, ואומנם העניין המדובר מופלג עוד יותר.
ואז הוא מספר לו על יציאת מצרים, עשר מכות וכו'.
ואז הוא מספר שבזמן שיצאו ממצרים היו בידי האומה מעט מצוות ירושה מיחידי הסגולה שבבני אדם.
ומשה לא ביטל את המצוות ההן אלא הוסיף עליהן בדרך.
עד כאן דברי הכוזרי.
אתם שמים לב שיש סתירה בין דברי הכוזרי בתחילת דבריו לבין סוף דבריו.
אם אתה אומר שהתורה היא יצירה חד-פעמית, פתאומית כמו בבריאת העולם,
איך עשרים שורות אחר כך רבי יהודה הלוי כותב שהתורה התפתחה?
איך?
כן? זה ממש, פשוט צריך להפוך עמוד בכוזרי ורואים סתירה.
התשובה היא שהתורה מצד מהותה איננה פרי התפתחות,
מצד הופעתה היא מופיעה על רקע של התפתחות.
כבוד הרב הגאון, עוד פעם, נו באמת,
האם ייתכן שסיפור נוח הוא שכלול של עלילות גילגמש?
לא.
הסיפור של נוח
והסיפור של עלילות גילגמש הם שניהם תיעודים של האמת.
כן?
הם פשוט, כי הרי נוח הוא לא המצאה,
נכון?
וגם אותנפישטים, שזה השם של נוח בעילת גילגמש,
הוא גם כן לא אמצא.
היה בן אדם היסטורי,
ושמו נוח, או אם תרצו, אותנפישטים, לא משנה.
והסיפור שלו סופר בשני מקורות, גם בתורת משה בפרשת נוח,
וגם סופר בצורה משובשת וילדותית בעילת גילגמש. מה יש?
אי אפשר?
מה הבעיה?
טוב, אז בואו נתקדם קצת.
זו הטענה השנייה של הרב.
הטענה הראשונה שהייתה השפעה של קדמוני הצדיקים,
הטענה השנייה זה שהתורה זו דרכה.
עכשיו הרב כאן מגיע עכשיו לגובה יותר גדול מכל מה שדיבר,
ובהשקפה יותר בהיראה, עכשיו עכשיו הרב נוסק,
ובהשקפה יותר בהיראה,
הוא היסוד הנאמן
להכרה התרבותית הטובה הנמצאת בעומק טבע האדם,
באופן שזה ספר תולדות אדם הוא כלל כל התורה כולה,
ושהוא עוד כלל יותר גדול מהכלל של ואהבת לרעך כמוך שכדברי רבי עקיבא.
מה הוא רוצה להגיד?
יש במדרש, רבי עקיבא אמר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.
בן עזאי אומר, זה ספר תולדות אדם, הוא כלל גדול ממנו.
מה התכוון בן עזאי כשהוא אמר שהכלל היותר גדול זה ספר תולדות אדם?
לפי הרב, הכוונה היא שהתורה היא פועלת מתוך הסיפור הכללי של האנושות.
לא כבדיעבד, אלא כחלק מתוכניתו של הבורא.
כי צריך לזכור משהו, מי שנתן לנו את התורה,
אני אגלה לכם סוד,
הוא גם זה שברא את העולם.
ואם זה שנתן לנו את התורה הוא גם זה שברא את העולם, יוצא שההתפתחות של התרבות האנושית היא חלק מהתוכנית שלו.
יוצא שזה בכלל לא דבר רע שהתורה תהיה בנויה משכלול של חוקים פאגניים. אדרבה, זה חלק מתוכנית הבורא.
ואז יוצא שאצל הפאגנים יש גם מה ללמוד. כן, מה אתה אומר? יש אנשים שמציידים מהצביעות,
שמע ששתי הפרשיות הראשונות הן פרה-היסטוריה.
איך לעבוד?
זה עניין ערכי.
הניתוח של הרב ציודה, את הפרשיות של התורה, זה מסביר לך מה התורה רוצה לדבר.
אז יש משהו מבחינתנו היסטוריה,
ויש מה שנקרא פרה-היסטוריה,
מה שקודם לזהות שלנו, בראשית נוח.
לגבינו.
מה הבעיה בזה? לא הבנתי. מה... פרה-היסטוריה זה כאילו הרושם שיוצא מזה, שזה משהו מנותק מההיסטוריה שלנו. לא. אתה יודע שבמילה פרה-היסטוריה יש המילה היסטוריה?
כן?
במילה פרה-היסטוריה, יש המילה היסטוריה, נכון?
זאת אומרת, זה מה שצריך כדי להתחיל את ההיסטוריה.
אז כשהוא לא רואה את זה כחלק מההיסטוריה...
אז אם הרב ציודה חס וחלילה לא היה רואה את זה כחלק מההיסטוריה, אז למה זה כתוב בתורה שלו?
אז יודע שאני ראיתי אצל הרב ציודה שהיה ספר תורה בבית שלו, וגם היו כתובות שם פרשיות בראשית ונוח.
ואני חושב שהרב ציודה גם חשב שאם זה לא יהיה כתוב, ספר תורה פסול.
בסדר?
בסדר, כן, מה?
הרב, יש פה סוג של דטרמיניזם,
אם המציאות מתפתחת גם ככה לפי...
אה, האם זה דטרמיניסטי?
כלומר, אם אתה אומר שגם ההתפתחות של התרבות האנושית זה חלק מתוכנית הבורא, יוצא שזה דטרמיניסטי. עד כאן קושטתך?
תשובה.
אתה רואה, הוא, שאני שואל אותו,
האם זו שאלה טוב? הוא אומר כן, הוא לא חוזר על השאלה.
טוב, תשובה.
זה שהמאורעות התרחשו כפי שהן התרחשו,
זה לא אומר שזאת הייתה האופציה היחידה.
כלומר, בדיעבד, כשאנחנו רואים איך שהמאורעות התפתחו, אז אנחנו רואים בהם היגיון פנימי.
אבל יכול היה להיות שיתפתח באופן אחר, וגם אז היינו מגלים היגיון פנימי. כלומר, זה לא ההיגיון הפנימי היחיד האפשרי,
רק שבפועל יצאה אחת האפשרויות.
בסדר?
תאר בסוף למשל שקין לא היה הורג את הבל.
כל ההיסטוריה הייתה נראית אחרת.
וגם אז היינו מוצאים בה היגיון פנימי, אבל קין הרג את אבל.
אז עכשיו הכל הולך בכיוון מסוים. איך יכול להיות שאדם הראשון לא היה חוטא?
אם אדם הראשון לא היה חוטא? לא, זה בלתי אפשרי, אל תגזים.
אדם הראשון, הפילו עליו תיק,
אבל ברור שחיפשו אותו, ברור שהיה חוטא.
אבל זה כבר צריך ללמוד למה.
לכן כאן הרב פה מסביר שאדרבה,
כשאתה רוצה באמת להבין את כוונת הבורא בכלל,
אתה צריך להבין את אותה תורה שהוא נותן,
מהו הרקע שבו הוא נותן אותה.
זה כמו שלמשל אנחנו אומרים בברכת התורה,
אשר בחר בנו מכל העמים.
אם הגויים זה לא חשוב, ההתפתחות של ההיסטוריה של הגויים זה לא חשוב,
אז למה אנחנו מברכים אשר בחר בנו מכל העמים? צריך להגיד אשר בחר בנו.
הגויים לא מעניינים אותנו.
בכלל יש ליקושה על הקדוש ברוך הוא. למה הוא שם את הגויים ואת היהודים באותו כוכב לכת?
אני הייתי, אם אני הייתי הקדוש ברוך הוא,
הייתי שם חלק מהגויים במאדים, חלק מהגויים בנוגה, וכדור הארץ ליהודים.
נכון?
מה?
כל המטרה הזאת. אה, יפה. אז כנראה שיש תוכנית משותפת.
כלומר, כנראה שזה לא במקרה שאנחנו בדיוק במקום הזה.
לכן, אם אתה רוצה להבין את התורה, אתה צריך להבין את העולם.
זה הולך ביחד.
בסדר.
זה לגבי חוקי חמורבי ועלילות גילגווש. עכשיו, מישהו פה שאל,
שלושה אנשים שאלו, מה עם הלשון הדומה? כן, מה אתה אומר?
לא הבנתי, אז עונה לשאלה.
לאיזו שאלה? ההסבר השלישי של הרב,
איך הוא נראה את השאלה שאתה אומר? ההסבר השלישי של הרב הוא שזה לכתחילה
שיש דימוי בין הספרות הבבלית העתיקה לבין התורה.
בסדר? זה מה שהוא רוצה לומר.
לא שזה בדיעבד וצריך להתארץ, זה חלק מתוכנית הבורא.
אתה יודע, יש מדרש כזה שאומר על אברהם אבינו, שכשהוא היה ילד היה בתוך מערה.
הסתתר בתוך מערה,
יצא החוצה וראה את השמש ואמר זה אלוהים.
חזר למערה ויצא החוצה, כבר היה לילה, ראה את הירח, אמר זה אלוהים.
חזר למערה פעם שלישית,
עשה חשבון שיש מי שברא גם את זה וגם את זה, הבין שיש אל אחד.
ככה מסופר על אברהם אבינו בתור ילד.
עכשיו, מה הסיפור הזה בא לומר?
שזה בעצם סיכום החיים של אברהם אבינו.
הוא היה במגע עם תרבות ירחית בבבל,
עם תרבות שמשית במצרים,
ראה את שתי הקצוות של התרבות האנושית של ימיו, והבין את יסוד האחדות.
בסדר.
לכן, לא במקרה, התורה אומרת שיצאנו ממצרים. לא סתם שקדוש ברוך הוא ברא אותנו, יש רקע.
עד כדי כך שהתורה אומרת: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.
שזה אחד הפסוקים המקוממים ביותר שיש בתנ״ך.
איך אפשר להגיד שלא לתעב מצרי כי גר הייתי שם? מה הוא עשה לי שם?
שם הכניס את התינוקות שלי לתוך הפירמידות,
וזרק את הילדים ליאור.
אז איך אפשר בכלל להגיד שגר, היית צריך להגיד לו תודה.
כן? אלא כנראה שיש פה משהו אחר,
שמצרים הייתה חלק מעיצוב הזהות שלנו, כמו שהמהר"ל אומר,
כמו עובר במעי עימו.
אז יש יחס ביניים לבין העובר.
כן?
אפשר בבקשה לשמוע דוגמה נוספת לכך שמעשי האבות הם המקור למצוות שלנו?
כן.
למשל, כתוב בתורה,
בפרשת כי תצא
כי תהיינה לאיש שתי נשים
האחת אהובה והאחת שנואה.
וילדו לו בנים האהובה והשנואה.
והיה בן הבכור לשניאה.
והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו.
לא יוכל לבקר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור.
כי את הבכור בן השנואה יכיר
לתת לו פי שיניים בכל אשר יימצא לו, כי הוא ראשית אונו, לא משפט הבכורה.
שמתם לב כמה שזה ארוך?
זה ארוך בשביל מקרה כל כך נדיר.
היה אפשר מבחינת התורה לנסח את זה בצורה הרבה יותר קצרה.
להגיד, לא מעבירים נחלה מהבכור, נקודה.
מהבכור של האישה הראשונה.
אפשר לכתוב את זה ככה.
זה מובן רק על רקע של סיפור.
מהו הסיפור?
שמעתם על אחד מהקנבונים שלנו שהיו לו שתי נשים,
האחת אהובה ואחת שנואה? יעקב. יעקב אבינו. וילדו לו בנים האהובה והשנואה? כן. נכון.
הבכור היה מהאהובה או מהשנואה?
מהשנואה. מהשנואה. ומה הוא עשה יעקב? הוא רצה לתת, לבקר את בן האהובה.
נו, ואז מה קרה?
ירדו אבותינו למצרים.
אומרת התורה, אל תחזור על זה.
מובן?
בסדר.
כבוד הרב הגאון, אני לא אוהב את זה, שליטה,
לא קוראים לי שרקי, לא שליטה, באחד משיעוריו רמז שהנחש היה סוג של אדם, לפני האדם הראשון, האם נשארו מנהגים גם מאז?
האם נשאר אצלנו מנהגים מהנחש?
נכון?
מה?
יודעים שנשארו לנו מנהגים מהנחש,
כן?
למשל כתוב כי לא נחש ביעקב,
זאת אומרת שאסור, לא תנחשו, אומרת התורה, נכון?
לא במקרה.
טוב.
אבל איזה תרבות ירכית ותרבות שמשית?
מה זה תרבות ירכית ותרבות שמשית?
תרבות ירכית היא פסיבית ושמשית היא אקטיבית, כובשת.
איזה גשו את בבול במצרים?
זה היה סגנון של בבל ושל מצרים. האל המרכזי בבבל היה הירח, ובמצרים השמש.
השמש היא דיקטטורית, היא לבדה ברקיע,
כמו שפרעה גם לבדו, בתוך הממלכה.
ויש שם איחוד של התפקיד הכוהני והמלוכני.
אשר כן בבבל, שהיה יותר גזירת כוחות הטבע.
יש הרבה מה לדבר על זה.
אגב, הדגם הזה, הדואלי,
מועתק בתרבות המערבית והמוסלמית, אתה שם לב. לא במקרה המוסלמים יש להם את הירח בתור דגם, בתור סמל,
והאירופאים כינו את המלך הגדול ביותר שהיה להם בשם אל השמש, הוא היה ה-14.
עכשיו, לגבי הדימוי של הלשון של חמורבי לעומת הלשון של התורה,
אדרבה,
אם התורה רוצה לשכלל או להתנגד לדברים שבחוקי חמורבי,
היא אדרבה צריכה להשתמש בלשון של אותם החוקים. אני אביא לכם דוגמה.
לפי, כתוב בפרשת מסעי,
משפט מאוד מעניין:
ולא תיקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות
כי אם הרוג, תהרגנו
מה התורה אסרה פה לעשות?
לקחת כופר לרוצח
כלומר, אם מישהו רצח,
הורגים אותו בלי שהוא ישלם כסף
מה ואמינא?
אם התורה אמרה שמכה אדם יומת
אז למה שאני אחשול בכלל שאפשר לתת כסף במקום?
מאיפה אני מגריל את זה בכלל,
עד כדי כך שהתורה צריכה להתנגד לזה?
עין פתוחת עין.
אה, זאת אומרת בעין פתוחת עין מצאנו שזה ממון.
זה לפי המסורת של התורה שבעל פה.
עכשיו, מעניין מאוד, בחוקיך מורבי כתוב כך,
שמי שמוציא את העין של חברו,
צריך או שמוציאים לו את העין או שמשלם,
שזו אחת הווימינות של הגמרא, אגב.
ואם הוא חותך את היד של חברו,
או שחותכים לו את היד, או שהוא משלם.
ושם יש תעריפים, כמה.
ואם אדם הרג את חברו,
פוסק חמורבי, או שהורגים אותו, או שהוא משלם.
כמה? הרבה יותר.
על זה אומרת התורה,
ולא תיקחו כופר לנפש רוצח, כי לאיברים כן,
אבל לרוצח לא.
בסדר? זה תגובה על הדברים.
ולכן זה יש הכרח, אדרבה, שהתורה תשתמש בשפה
ובצורת הלשון שאמרו הקדמונים, כדי להתנגד, כדי לתקן.
מובן? בכלל צריך לזכור דבר אחד,
התורה נכתבה בעברית, נכון?
האם אלה שקיבלו אותה ידעו עברית לפני שהם קיבלו אותה או לא?
כן.
מאיפה הם ידעו עברית?
שבועי לצונם.
הם ידעו עברית, זאת אומרת שהעברית הופיעה בתורה, לא מכוח התורה.
זאת אומרת, בני אדם דיברו עברית והתורה דיברה בשפה שלהם.
אין פלא, אם כן, שיש צורות לשון,
ששוות מכאן ומכאן.
אה זה לא הגדלת התורה?
זה הגדלת התורה, זה משהו אדיר בתורה, זה עושה את התורה...
אתם חסמנו שזה תורה מן השמיים.
עד עכשיו חשבנו שהתורה מן השמיים,
וגם עכשיו אנחנו חושבים שהתורה מן השמיים.
כן, אבל אני אשאל אותך שאלה, לפני ששמעת את ההסבב שלי.
אני אשאל אותך: מי האדם שאמר את המילים,
"מי ה' אשר אשמע בקולו אלוהי ידעתי את ה' וגם את ישראל ואשלח".
מי האיש שאמר את זה? פרעה.
פרעה.
פרעה? חשבתי שהתורה מן השמיים.
איך זה יכול להיות מה שאתה אומר?
חשבתי שהתורה מן השמיים. עכשיו אתה אומר לי שפסוק שלם בתורה זה פרעה שאמר אותו. איך זה יכול להיות?
לא, לא. נו, תענה, תענה לי.
בלי קשר לשיעור שלי, יש לך פה שאלה.
מה התשובה? נו, כן.
אתה יכול לדעת לי תשובה?
מה?
אתה רואה שהתורה מתייחסת לאדם היסטורי שאמר מילים מסוימות, נכון?
בעצם אין פה שום חידוש.
אז כשאני אומר שהתורה מתייחסת למערכת חוקים קדומה, זה לא עושה תעלום מן השמיים,
אלא אתה צריך להבין, כשאתה אומר שהתורה מן השמיים אתה צריך להבין על מה אתה מדבר.
אלא שהתורה גילתה לנו מה בתוך כל זה הוא רצון השם שייכתב.
בסדר?
אלה דברים פשוטים לחלוטין.
מה?
כן, דבר.
האם נכון לומר שבעצם התורה התמירה או העלתה את חוקי חמורה והיו את החוקים שהיו באותה תקופה וכאילו עושים עליהם מוסר?
בול. בול. זה מה שאומר הרב כאן.
כן, מה טוב.
השאלה תמיר שהשם יתפיל את סיפור נוח, סיפור המבול, לפי התורה.
אגב, זה מאוד מעניין.
סיפור המבול שמופיע בעלילת גילגמש הוא באופן
כותבי הפוך מזה שבתורה.
לפי הסיפור של עילת גילגמש, למה המבול התרחש? אתה יודע למה?
לא הייתה סיבה?
לא, הייתה סיבה.
פשוט האלים רבו ביניהם,
וזה עשה הרבה מאוד רעשמה ברקיע, והרקיע התמוטט.
בסדר?
לפי התורה, למה היה מבול?
כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.
יש סיבה מוסרית.
אתה רואה את ההבדל התהומי?
מה הטרילה של עצם זה שיש סיכום?
אז זה בדיוק כדי להסביר לך מה התורה באה לעשות.
אצל הגויים הסיפור הזה נזכר בצורה לא מרוממת,
בצורה לא מוסרית,
אלא יש שם גזירת גורל קפריזית שעושה את האדם לכלום,
עושה אותו כזה קטן,
ואילו התורה, אדרבה, מראה עד כמה שאדם מרכזי,
ושההתנהגות המוסרית שלו היא קובעת את גורל העולם.
בסדר?
טוב, כן.
אני ראיתי באחת ההקדמות לתורה,
של מי היא שאלמלא נחתו ישראל בחטא ההגל, לא היו מקבלים את צפר היקרא.
ואלמלא נחתו במדבר בחטא המורגלים, לא היו מקבלים צפר במדבר.
וגם רק שני ספרים,
ישוע בן נון,
שמועות ורקי,
באנשית שמועות וישוע בן נון. אלה הספרים שהיינו צריכים לקבל.
הציטוט שאתה אומר הוא לא מדויק, אבל זה לא משנה.
כן, אבל מה אתה רוצה לומר בזה? אני אומר לך, זאת אומרת שכן, ישנה השפעה של ה... בוודאי, זאת אומרת, אתה בדיוק אומר מה שאמרנו.
שהופעתה של התורה היא פונקציה של הנתונים ההיסטוריים.
כן, ברור.
מה שציטטת הוא לא נכון, אבל לא משנה, העיקרון נשאר.
טוב,
עכשיו הייתי רוצה כמובן להרחיב בכל הדברים האלה,
אבל הגיע הזמן של סיום השיעור. לכן, לא תהיה לנו ברירה, אלא להקדיש עוד שיעור לנושא הזה,
והנושא של הוכחת תורה מן השמיים, שיש יהודי פה שביקש שאני אתייחס,
זה יבוא יותר מאוחר. תודה. שלום.
