טוב, אם כן, אנחנו ממשיכים בלימוד שהתחלנו בו בשיעורים הקודמים.
זה בעצם השיעור השלישי בנושא.
אנחנו מתעסקים בביקורת המקרא.
ביקורת המקרא, כפי שהתחלנו להסביר,
היא איננה מדע,
למרות שהיא משתמשת בשיטות המדעיות, במתודה המדעית.
אני מצטער, אבל זה לא אני עושה את הרעש הזה.
טוב, אם כן, ביקורת המקרא, לפי מה שהסברנו,
איננה מדע, אף על פי שהיא משתמשת
במתודות המדעיות,
בגלל שהיא בנויה על הנחת יסוד לא מדעית,
וזה מה שמפיל באופן עקרוני את כל הבניין של הפסבדו-מדע הזה.
מהי הנחת היסוד הלא-מדעית של ביקורת המקרא?
זה שהתורה אינה מן השמיים,
וזאת מנין להם.
כלומר, מדוע לא לקחת את ההתגלות, את התורה מן השמיים, בתור נתון,
שמסביב לא, אנחנו צריכים לפתח את השיטות
המדעיות של ניתוח הטקסטים שהגיעו אלינו בעקבות ההתגלות.
זה הרבה יותר הגיוני וסביר,
אבל כפי שאמרנו, ביקורת המקרא איננה מבינה את הדבר הזה.
עכשיו, יש לזה הרבה השלכות.
אנחנו גם נראה תחום שלכאורה לא קשור לביקורת המקרא,
אבל שבו טעו את אותה טעות שטעו בביקורת המקרא,
והוא הסוגיה שהרעישה את העולם הישיבתי לפני כארבע-חמש שנים,
שאלת גובה העיניים. שמעתם על זה?
כן.
אני אסביר למה הכוונה.
לאחרונה, היה איזה דיון מסביב לשיטת הסברה בתנ״ך,
שהמקור העיקרי שלה הוא שיטתו של הרב שמשון רפאל הירש,
הרב של פרנקפורט בגרמניה במאה ה-19,
שהיה מגדולי הלוחמים ברפורמה ובביקורת המקרא,
שגם היה מראשוני המתנגדים לציונות
וגם מראשוני המעודדים את השילוב של העולם האקדמי עם העולם התורני.
ואין כך שקשה מאוד לשייך אותו לזרם זה או אחר,
כי הוא ייחודי בכמה סוגיות.
הרב שמשון יפאל הירש הצטיין כאחד מגדולי פרשני המקרא
במאה התשע עשרה.
כתב פירוש מונומנטלי על התורה
בשם פירוש הרב שמשון רפאל הירש על התורה.
לא רואה, נכון? השם מתאים, אני חושב, לכותב.
אין? מה אתה אומר? מה זה המילה?
מונומנטלי?
רחב ממדים ביותר.
מונומנט זה אנדרטה או בניין גדול שמוסיף כבוד לאומה שהקימה אותו.
ובכן, השיטה הפרשנית של הרב שמשון רפאל הירש,
אחד מהמרכיבים שלה זה להסתכל על הדמויות התנ"כיות,
ובכללן אבות האומה, אברהם, יצחק, יעקב, האימהות,
משה ואהרון, דוד,
לראות אותם במבט אנושי.
ומה המוטיבציה הפדגוגית, מה הסיבה החינוכית של השיפוט הזה?
אצל הרב שמשון יפאל הירש זה היה כדי לקרב את הדמויות האלה אלינו.
כלומר, אם אנחנו נעשה את הדמויות האלה למלאכיות כמעט,
לא יהיה לנו מה ללמוד מהן.
ובוודאי שאם התורה כתבה את הסיפורים שלהן,
אז זה סימן שאנחנו צריכים ללמוד מזה משהו שנוגע גם לנו.
מתוך ההשפעה של הפרשנות הזאת של הרב הירש,
התפתחה פרשנות בחוגים שונים במדינת ישראל של אנשים שהסבירו את הדמויות התנ"כיות במונחים אנושיים ביותר,
מה שאצל מבקריהם נקרא שהם שפטו את הדמויות התנ"כיות בגובה העיניים שלנו,
ועל זה נכתבו חוברות וחוברות נגד ומאמרים בעיתונות על התנ"ך בגובה העיניים.
המתנגדים לשיטה הזאת,
תלמידי חכמים חשובים אמרו שאי אפשר להסתכל על אבותינו כאילו שהם עם היצרים שלנו, עם המחשבות שלנו.
כשבאים לדבר על אברהם אבינו, הוא צריך להתמלא בחרדת קודש עצומה ומתוך כך לדבר עליהם.
ולכן אי אפשר לקבל את הפרשנות של רבי יצחק אברהם אל שדוד המלך חטא בבת שבע,
והרי כבר חכמינו אמרו,
כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וכדומה מהדברים האלה.
ולכן המתנגדים לשיטה של גובה העיניים דוחים על הסף
כל ניסיון של פרשנות המקרבת את הדמויות התנ"כיות אל עולם הרגשות והמחשבות שלנו.
אלה הם שני הקצוות של הדיון, כן.
אתם תראו למה אני מדבר על זה עכשיו, לא סתם.
זה לא קשור לביקורת המקרא.
לא, זה לא קשור לביקורת המקרא.
אני אמרתי מראש שאני פותח פה דיון שלכאורה לא קשור לביקורת המקרא,
ואנחנו כן נראה למה זה קשור לביקורת המקרא.
למה זה פתאום פרץ, אם מישהו כבר היה? למה זה פרץ לפני כארבע-חמש שנים?
כי דרכן של מחלוקות שהן פורצות מדי פעם.
אין לי נקודת זמן ספציפית, כן?
אבל באיזשהו שלב התחיל ויכוח בציבוריות שלנו,
מסביב לדברים האלה.
אלה אומרים שאלה אפיקורסיים, אלה אומרים שאלה לא חינוכיים. בקיצור,
מה הוא רוצה להאמין את אברהם בנאל כאלה שקשורים בגובה העיניים את חזק?
האם אני שם את אברהם בנאל ברשימה של אלה ששפטו את קדמוננו בגובה העיניים?
לא, לאו דווקא. זו אחת האפשרויות.
כן?
לפחות בדיון זה הועלה.
בדיון שהיה לפני כמה שנים העלו את השאלה הזאת.
אז אני מבין את זה.
בסדר.
עכשיו,
לפי זה גם להבין האם ניתן לומר למשל על רחל,
על זה היה ויכוח ספציפי בחלופת מאמרים חריפה ביותר,
האם אפשר לומר שזה שרחל גנבה את התרפים זה בגלל שהיא הייתה גנבת.
או בגלל שהיא האמינה בתרפת,
שהיא האמינה בכוח שלהם.
האם אפשר להגיד דבר כזה או אי אפשר להגיד דבר כזה?
אחד הרבנים כתב שאפשר להגיד דבר כזה, כולם קפצו עליו.
לא, אני לא אגיד שמות, אני מספיק מסתבך בעצם העובדה שאני מעלה את הנושא.
לא רוצה גם שאני אגיד שמות, זה אמר ככה, זה אמר ככה, ואללה, כן, מה אתה אומר?
אם אני רואה נכון בנושא הזה, חלק מהשאלה הייתה לא רק האם אפשר לראות כמונו,
אלא גם בכלל האם אפשר ליזום פירושים מעצמנו.
אותו דבר שנאמר לכם, זה לא משהו שהוכח בפסוק.
אתה אומר שצירפו לזה עוד דיון. האם מותר ליזום פירושים מעצמנו?
לפרש מה שבא לי, או רק מה שמובא בחז"ל? האם מותר לפרש מה שבא לי, או רק מה שמובא בחז"ל?
אתה אומר שגם על זה היה דיוק.
אם אני זוכר נכון. אם אתה זוכר נכון.
כן. על הנקודה הזאת אני רוצה מייד לפתור את עצמנו.
אנחנו יכולים לחדש פירושים מעצמנו. נקודה.
מי אומר את זה?
רבנו חיים בן עתר, בעל האורח חיים, בהקדמתו לתורה. הוא אומר, אנחנו יכולים לפרש.
אם אתה בשביל זה, אתה קורא את הפסוקים, ונראה לך פירוש שאף אחד לא אמר אותו עד עכשיו, אבל הוא נראה לך נכון,
אז למה שלא תאמר אותו?
אלא מה?
הוא אומר, ואפילו לחלוק על חז"ל אפשר,
אבל בשני תנאים, הוא אומר, האורחיים: האחד, שאתה לא בא לשנות את ההלכה בגלל זה,
בית, שאתה בא להוסיף גדלות ולא קטנות.
כלומר, שאתה בא להעלות ולא להוריד.
כלומר, אם מתוך הפרשנות שלך יצא מזה מוסר השכל יותר עליון, יותר טוב, כך ראוי. כן.
אז אנשים שהמציאו את הסתכלות איתנו, כמו בעיניים, חשבו שהם מעלים בעצם.
כן.
אז יש, אלה שמדברים על גובה עיניים, יש להם שיקול חינוכי.
הם אומרים, אדרבה, צריך שאנשים יתחברו וכו'. השאלה אם זו תמיד הייתה הכוונה,
או שגם הייתה מחשבה הרסנית מאחורי הדברים האלה, אני לא בא לשפוט אנשים. כן, מה אתה אומר?
טוב, זה בעיה איזה ה-13 פירושים למערכת של משה רבינו.
מה הבעיה?
שכל אחד מוסיף משהו אחר. נו, אז מה?
זה מוסיף קטנות.
לא?
זה מוסיף סיבוך, זה הכול.
זאת אומרת, אתה צודק.
כלומר, בפרשת חוקת, משה רבנו חטא חטא אחד,
אומר הרמב"מן, משה מנדלסון, אומר שמשה רבנו חטא חטא אחד, והפרשנים הטילו עליו חטאים הרבה.
כן, כי יש 13 פירושים שונים, מה היה החטא של משה רבנו.
בסדר?
ואתה אומר, אם כן, הוספנו לו חטאים. לא, הוספנו תסבוכת. זה מראה עד כמה שהפרשה הזאת לא ברורה.
בסדר?
היא פרשה מרתקת, פעם כדאי לעשות על זה אולי איזה דיון,
על החטא של משה רבנו.
אבל, דוד, מה קרה שם?
בבקשה.
אני לא רוצה להבין בדיוק מה עומד השאלה.
השאלה בעצם האם האבות לא היו בני אדם? הם היו בני אדם.
אה, אתה אומר כך.
שזכור שהשם פנה אליהם. אתה אומר כך, שהאבות היו בני אדם. אנחנו נוצרים, וערבים שיש לזה מישהו... אתה אומר שהאבות היו בני אדם.
ומאחר שהיו בני אדם, אז גם אנחנו בני אדם,
אבל זה בני אדם, כמונו, רק שהם זכרו שהשם דיבר עמם. ככה אתה אומר.
בדיוק זאת העמדה של אחד מהצדדים.
זו אחת העמדות.
והעמדה המתנגדת אומרת, חס וחלילה, איך אפשר להגיד דברים כאלה?
האבות היו משהו-משהו שאי אפשר לדבר עליו, כשאתה מתחיל לומר, אברהם אבינו נוטף לך ריר מהפה מרוב אימה.
בסדר, יש דעות שונות. כן, בבקשה.
אני עוד לא אמרתי מה ששלילי יגיד על זה, כן?
אתה מסביר שאחד הצדדים נקט בגישה הפדגוגית שאומר שברגע שאנחנו נוריד אותם לרמתנו, יהיה לנו יותר קל להתחבר אליהם. זה מחלוקת בפדגוגיה.
יש פדגוגיה כזאת, יש פדגוגיה כזאת. אלה אומרים שבבחינה פדגוגית ראוי להביא את האבות למדרגה שלנו,
ויש כאלה שאומרים שמבחינה פדגוגית ראוי דווקא להרחיק אותם מעליהם.
זה מחלוקת בין פדגוגיות. זה לא מוכרח שאנחנו נתחבר אליהם רק אם הם ברמה שלנו?
נכון, יש כאלה, כלומר, אפשר להגיד שאנחנו דווקא נתחבר אליהם דווקא אם אנחנו עושים אותם מעל המדרגה שלנו.
כאלה שאומרים, למשל, יש תנועה בים ישראל, קוראים לה תנועת בני עקיבא.
לכאורה, על שם מי היא התנועה הזאת?
רבי עקיבא. אז למה לא קוראים לתנועה הזאת בני רבי עקיבא?
אלא מה? אם אתה אומר בני עקיבא, זה נותן הרגשה של קרבה, כן?
אנחנו מאותו סניף, אז עקיבא בן יוסף מגיע להעביר פעולה, ומאוד נחמד.
אז על ידי זה חושבים שיש קרבה אל רבי עקיבא.
אבל דווקא על ידי שאנחנו חושבים שרבי עקיבא קרוב אלינו, אנחנו מתרחקים מרבי עקיבא האמיתי.
לעומת זה, אם אני אומר רבי עקיבא,
אז אני מתחיל,
בהתחלה זה מרחיק, אבל אני מתחיל לדעת מיהו, אז אני מתקרב אליו.
אז יש צד כזה?
יש צד כזה.
בבקשה.
זה שאני אומר שמואל במחלוקת רבי שמואל, זה מעסיק מעלה לשמואל.
זה שאני לא קראתי לשמואל בשם רבי.
טוב, זה בגלל שגדול מרבן שמו.
השאלה אם אלה שאמרו בני עקיבא התכוונו לזה.
בסדר. עכשיו,
יש כאלה שבעקבות הדיון הזה אמרו, למשל השאלה היא,
האם אפשר להגיד על האבות שהם עשו כל מיני חטאים,
שלא כתוב במפורש שהם עשו אותם.
אז יש מי שכתב,
שבכלל מותר להגיד על אבותינו שהם עשו חטאים בתנאי אחד, שיש לזה מקור מפורש,
ולא שאתה משער.
אם אתה משער, אז אתה לא רשאי.
אבל לדעתי העמדה הזאת, השלישית,
היא בעייתית ביותר, כי היא הופכת את כל הדיון לדיון בהלכות לשון הרע.
על כל אדם זה ככה.
מותר לי להגיד שפלוני עשה חטא, אם אין לי הוכחה?
לא.
זה בדיני לשון הרע, בדיני חושד.
כן, חושד בכשרים.
זה לא בסדר לחשוד בכשרים. לא משנה אם מדובר באדם ענק או שמדובר באדם קטן.
בכל מקרה, אין לחשוד במישהו שעשה עבירה, אלא אם כן יש לנו ראייה שהוא עשה עבירה.
ולכן נראה לי שכל הדיון, שהעמדה השלישית הזאת היא מחוץ לדיון בכלל.
הרב שלום, ראיתי את הספר של פרופסור אליעזר שוויד מהאוניברסיטה העברית, הפילוסופים הגדולים שלנו,
שמדבר על תורה מהשמים.
האם הרב מכיר את הספר ומה דעת הרב על הספר?
את הספר ראיתי בדוכן של שבוע הספר
ולא קראתי.
מן הסתם, מה שכתוב שם הוא בסדר. בדרך כלל פרופסור שווייד אומר דברים נכונים.
אבל אין לי עמדה, לא יכול לעזור לך.
טוב, אז איפה היינו?
כן, אז איך כן להבין את הסוגיה של גובה העיניים?
אני רוצה קצת להקשות קצת יותר.
העמדה האומרת שהאבות,
או בכלל גדולי האומה,
היו ענקים.
אני חושב אישית שהעמדה הזאת מקטינה את האבות.
מדוע?
בגלל שאם אתה אומר,
אברהם אבינו זה כמו ראש הישיבה שלי,
אבל פי עשרת אלפים.
אז מה עשיתי מאברהם אבינו?
עשיתי אותו ראש הישיבה שלי.
כלומר, אין הבדל מהותי,
רק עניין של כמות,
של הכפלה,
אבל אין עניין מהותי שמבדיל בעצם בין עולמו של אברהם אבינו לבין העולם של ראש הישיבה שלי.
זה בדיוק אותו הדבר.
מה? בהכרח שיש. רק מה? הוא התפלל יותר בכוונה מראש הישיבה שלי,
והוא היה למדן במערש"א יותר מראש הישיבה שלי.
הוא היה אדם יותר גדול מראש הסביבה שלו. לא, אתה אומר, אם אתה אומר, פי עשרת אלפים. למשל, זה כמו שראיתי מישהו שכתב,
שמשה רבנו, כשהוא היה ילד בבית פרעה,
היה רץ אל בית המדרש ולומד גמרא עם תוספות.
ברור שיש פה איזו בעיה באמירות האלה,
כי זה מראה על חוסר מסוגלות
להבין שיש עולמות מנטליים אחרים במהלך ההיסטוריה.
עכשיו,
לכן אני טוען.
עכשיו אני רוצה גם להוסיף לזה עוד קושי כדי שתבינו בדיוק לאן אני חותר.
יש,
אם היינו מספרים לך על ראש הישיבה שלך,
שהוא חס ושלום קיבל לשון הרע,
האם היית מסוגל להעלות את זה על הדעת?
התשובה היא שכן.
אומנם לשון הרע זה עבירה חמורה מאוד,
שהגמרא אומרת עליה שהיא שקולה כנגד שפיכות דמים,
גילוי עריות,
עבודה זרה הוא כפירה בעיקר,
אז לשון הרע זה חמור מאוד,
אבל לצערנו הרב זה קורה שאפילו אנשים גדולים בתוכנו נכשלים בזה.
כמובן, חזר בתשובה מיד והכל, זה יכול לקרות.
אם יספרו לך שראש הישיבה שלך עבד עבודה זרה,
תלוי אותה, זה לא יכול להיות, נכון?
אי אפשר להעלות על הדעת שראש הישיבה שלי,
אולי לשון הרע הוא יקבל, אבל עבודה זרה בטוח לא.
רגע, רגע, לעומת זה אתה מסביר מדוע? בסדר, אבל אני אומר, עובדה. כלומר, בעולם שלי אני יכול להעלות על הדעת שאדם גדול יחטא בחטאים מסוימים ולא בחטאים אחרים.
אבל על שלמה המלך
התנ״ך לא רק שהוא מעלה בדעתו שהוא מסוגל לעבוד עבודה זרה, הוא מספר את זה.
אדם שהוא נביא השם, שהקדוש ברוך הוא נגלה אליו פעמיים בגבעון,
הוא מסוגל לעבוד עבודה זרה.
אבל לקבל לשון הרע זה לא מתחיל אצלנו.
כלומר, מה אני רוצה לומר?
שעולם המושגים של התקופה התנ"כית הוא עולם מושגים שונה מעולמנו.
זה לא שזה אותו עולם שבו הצדיקים הם גדולים פי כמה והרשעים גם כן גדולים פי כמה,
זה מדובר בעולם עם מושגים אחרים.
זה מובן.
ולכן,
עולם הבא שתופס מקום כל כך מרכזי במחשבה הדתית,
בימינו לא מופיעה בתנ״ך בכלל.
אם אתה שואל איזה יהודי בתקופת בית ראשון,
מהי שאיפת החיים הגדולה ביותר שלו?
אז הוא אומר, השאיפה שלי זה שיהיה לי בן שיירש את נחלתי ויעבוד את השדה שלי,
וגם שהקורבנות יהיו לרצון,
ושהשם ייתן את הגשם בעתו,
ושמלך ישראל ינצח את אויביו.
ומה יקרה לך אחרי המוות?
לי?
פשוט מעניין, אף פעם לא חשבתי על זה. יש לך שאלות מעניינות אותן.
אולי תקפוץ אצל הנביא, אולי יש לו תשובה לזה.
חנוך ואליהו. מה?
כבר בתנ"ך מתנועה של חנוך ואליהו שהיו בדרגה, שהם עלו לא כמו כל בן אדם שבגלל הנחש מ... הרב קוק אומר שעולם הבא לא מוזכר בתנ"ך.
לא, לא, בבהילה עולם הבא לא מוזכר.
מה משתנה בחנוך, ואליהו שאלה מה, כתוב במפורש. עולם הבא נרמז בתנ״ך.
עולם הבא נרמז בתנ״ך.
זה אני מתכוון. אבל נאמר בתנ״ך,
לא.
זאת אומרת, בעולם הדאגות, ההתעסקויות של האדם הפרטי, בימי התנ״ך, זה לא היה עולם הבא. ודאי שאצל הנביאים הדברים האלה היו ידועים, הם דיברו על זה בחוגים הסגורים שלהם, כמו שלומדים סתרי תורה בחוגים סגורים, אז גם על זה דיברו.
כן?
מה שאני רוצה להדגיש כאן זה שהרבה מאוד דברים שהיו מרכזיים מאוד,
כגון הקרבת קורבנות ואז, הם לא מרכזיים אצלנו, ולהפך.
מנהל, איפה נרמז עולם הבא? איפה נרמז עולם הבא?
לא יודע.
הלאה.
לאן אני חותר?
אני אומר שזה שאי אפשר
אני אומר, זה שאי אפשר
להבין את הדמויות התנ"כיות,
זה לא בגלל שהן היו ענקיות, גם אם הן היו ענקיות,
אלא זה בגלל שהן היו בעולם אחר,
עולם שבו הייתה השכינה גלויה בעולם.
בעולם שבו השכינה גלויה, שריבונו של עולם מודיע את עצמו לבני האדם,
כל ערכי החיים הם שונים מערכי החיים שלנו.
ולכן השיטה ששמה את האבות בגובה העיניים היא לא נכונה,
וגם השיטה העושה את האבות לענקיים, גם היא לא נכונה.
האבות הם לא בגובה שלנו ולא ענקיים, הם בעולם אחר.
זאת הנקודה.
זה נקרא קשה להתחבר אליהם. לכן מאוד קשה להתחבר אליהם, ולכן, לדעתי, אי אפשר להבין מילה אחת בתנ״ך.
אבל, אז מה המשמעות של ירידת הדורות? רק רגע.
זה ירידת הדורות או עליית הדורות, זה נושא אחר, רק רגע.
לכן אי אפשר להבין מילה אחת בתנ״ך,
כי התנ״ך נכתב בעולם שבו המושגים היו מושגים אחרים משלהם.
אז איך בכל זאת אפשר להבין תנ״ך?
צריך בשביל זה פירוש.
מהו הפירוש האמיתי של התנ״ך?
הזוהר.
הזוהר.
הזוהר,
ספרי הקבלה,
והזוהר הוא זה שמשמר בתקופה פוסט-נבואית את המשמעות הגלויה של התקופה הנבואית. כלומר, מה שאצלנו הוא היום סתרי תורה היה הדבר המובן מאליו
בתקופה הנבואית.
ולכן, באותם הימים אומות העולם המציאו כל מיני סיפורים, מה שאנחנו מכנים בשם מיתולוגיה,
והסיפורים של המיתולוגיה, אל תחשבו שזה המצאות,
זה לא בלוף.
המיתולוגיה, זאת הייתה הדרך של הקדמונים לתאר את מה שהם חוו,
את המפגש שלהם עם העולם האלוהי.
מכיוון שאותו עולם נעלם,
לכן אנחנו לא מבינים על מה המיתולוגיה מדברת. אנחנו חושבים שהם מטומטמים, שהם פרימיטיביים,
שהם לא יודעים על מה הם מדברים בכלל.
גם היוונים. גם היוונים, בוודאי.
הרי כשאתה מדבר, למשל בבית ספר תיכון אתה לומד קצת היסטוריה של העמים הקדמונים, אז מה מלמדים אותך?
שהיוונים היו ענקים כי הם,
חידשו את האמנות, את הפילוסופיה, את הדמוקרטיה,
שהמצרים העתיקים, הם המציאו את בניית הפירמידות, הארכיטקטורה,
טריגונומטריה,
ושהפניקים המציאו את הסחר הבינלאומי ואת ההפלגה בים,
ושהבבלים העתיקים,
הם בכלל המציאו את מערכות ההשקיה ואת האסטרונומיה ואת החישוב של ליקויי חמה וכו'.
בתחום האמונות והדעות, כולם היו אידיוטים מוחלטים,
הם לא ידעו על מה הם מדברים.
צריך אולי להבין. גם חוקי חמורבים? כן, כן. אז חוקים בסדר. אבל ברגע שמדובר בתחום העליונות והדעות,
המוסכמה המקובלת בעולם האקדמי, וזה עובר למשרד החינוך,
שהם היו כולם אידיוטיים, שהם חשבו שיש אלים וסיפורי מיתולוגיה וכו'. פרויד מסתמך על זה, מיתולוגיה. ברור. אבל אני אומר על המוסכמה המקובלת בעולם האקדמי, העובר למה שמועבר אחר כך למשרד החינוך.
אגב, פרויד נותן פרשנות מסוימת שהיא לא הפרשנות הבקורית.
עכשיו, ברור שהרבה יותר סביר והגיוני לומר שפשוט העולם שלהם היה שונה מעולמנו,
והם ראו מה שאנחנו לא רואים,
ולכן הם סיפרו את זה בצורה שהם סיפרו.
מובן?
עכשיו, מתוך זה אני רוצה להגיע למסקנה מאוד מאוד חשובה.
רק שנייה, רק הוא.
גם לי יש זכות לדבר פה.
אני רוצה מתוך זה להגיע למסקנה.
אי אפשר להבין את התנ״ך מתוך הנחות המוצא של ביקורת המקרא,
בגלל שביקורת המקרא איננה יודעת מהו עולם הנבואה.
בדיוק כמו שהיהודי התורני בן זמננו איננו יכול לתאר לעצמו מהו עולם הנבואה,
קל וחומר, בן בן משל, קל וחומר האקדמאי שלומד תנ״ך.
מובן? כמו שיהודי התורני מניח שיש דבר כזה נבואה גם אם הוא לא יודע...
היהודי התורני לפחות מאמין בזה, מסיבות לא כל כך ברורות. הוא מאמין שפעם היה דבר כזה, והוא לא יודע על מה מדובר.
זה כבר משהו, בסדר?
לפעמים היהודי התורני עושה טעות,
שבגלל שהוא שוכח שהטקסט הזה הוא מהתקופה הנבואית,
אז או שהוא מסביר בגובה העיניים, או שהוא מסביר אותם כענקים.
שתי טעויות.
מובן?
בסדר. בבקשה. אבל ביקורת המקרא מבקרת גם את זה. ביקורת המקרא איננה מבקרת את הזוהר, היא מבקרת את המקרא.
מי קורא את הזוהר, מבקרת את הזוהר.
בסדר, זו אותה הסכנה.
לא, זו אותה גישה, זה לא אותו הנושא. כן, בבקשה.
למה הוא אומר בכלל שהם היו כל כך גדולים בכל התחומים?
גם מבחינה מדעית, אדם חשבו שהארץ היא שלוחה.
הם עשו חידושים, בסדר, אבל לעומת מה שיש היום...
רגע, רגע, רגע. אני לא אמרתי שהם היו גדולים בהישגים.
אמרתי שהם היו גדולים בגישה.
כלומר, הגישה המדעית התחילה ביוון.
לא היו להם כלים כדי להגיע למסקנות שלנו.
לא היו להם כלים מדויקים של מדידה.
אבל החשיבה המדעית התחילה כבר אז.
זאת מהפכה שקרתה אז.
הרב שלום,
אה, לא, זה כבר היה.
איך אפשר לחלוק על חז"ל,
הם על מלאכים ואנו בני אדם?
ומי אמר שהפירוש שלי נכון על פי האמת,
על-פי דבר השם.
כשחז"ל אומרים: אני יודע שזו תורה של בעל-פן,
כשאני אומר: זאת הסתכלות אנושית קטנונית, חומרית, מערבית ועוד.
נכון, אי-אפשר לחלוק על חז"ל.
אבל אפשר לתת פירוש אחר מחז"ל, זה כן.
הרי גם דוד המלך, למשל, אני זוכר, בשבוע שעבר בבית הכנסת נתתי פירוש על פרשת קורח,
שלא מצאתי שום מפרש שאומר את מה שאני אומר,
גם לא במדרשים וגם לא במפרשים.
אמרתי פירוש, זה היה נראה לי, זה נכנס לפסוקים, הסברתי את זה.
בא אליי אחד מהקהל, אמר לי,
האם זה מותר מה שעשית?
האם מותר לתת פירוש שחז"ל לא אמרו? אמרתי, כן, מותר.
אז הוא שאלתי, איך אפשר לחלוק על חז"ל? אמרתי, אסור לחלוק על חז"ל.
כלומר, אתה לא בא לומר שהפירוש שנתנו התנאים הוא פירוש מוטעה והפירוש שלך הוא הנכון,
אלא אתה בא לומר שדברי התנאים הם דברי קודש וראוי בהחלט ללמוד מהם ויש סיבה למה הם אמרו ממה שאמרו וכשאתה בא לפרש אתה נותן פירוש משלך שזה מותר ורצוי אפילו.
טוב,
שאם לא כן אז גם... מה נאמר של הפירוש האחר? מה? מה התפקיד של הפירוש האחר? אה, כי הוא מסתבר מאוד. זה הכיף כאילו? לא, זה לא רק בשביל הכיף.
הפירוש האחר הוא הבנה אמיתית.
כלומר, אני חושב שמה שאני אמרתי על פרשת קורח, אני עכשיו לא אכנס לפרטים,
הוא אמיתי.
אני לא חושב שזה פירוש אמיתי.
עכשיו, אני לא בא לומר שהוא פירוש הכרחי בלעדי, במובן הזה שכל פירוש אחר יהיה בלתי נכון.
אני רק אומר שהוא עולה מהפסוקים,
לפי הבנתי, הוא אמיתי,
ולכן התורה נכתבה באופן כזה שגם הפירוש שלי יהיה לו מקום.
זה הכול.
ולכן חשוב לפרש, שאם לא כן, אנחנו נהפוך את כל מפרשי התורה בימי הראשונים והאחרונים לפושעים.
איך הם יעזו לפרש דברים אחרים מהמדרשים?
טוב, יש פה עוד שאלות.
הרי, מה?
מה שאמרת, אבל אני לא מבין. מה?
ברור שכאילו לא כל אדם יכול לפרש. בסוף אדם שבא לפרש הוא צריך לקבל זכר של תורם. הוא החז"ל, גם אם הוא יפעיל... נכון, בוודאי, בוודאי. צריך יראת שמיים וצריך היגיון וצריך ללמוד הרבה ולטבול איזה חמש פעמים בקרח לפני. בסדר, אבל אחר כך אתה יכול להגיד.
הרי גם דוד המלך עליו השלום קיבל לשון הרע. זה נכון,
וזו באמת פשלה ענקית.
אתם רואים שחז"ל אומרים שבגלל... לשון הרע אחד שקיבל דוד,
בגלל זה התחלקה ממלכת שלמה.
אבל גדולי האומה בתנ״ך אכן היו גדולים,
כמו שאומר הרמב״ם על אברהם, האדם הגדול בענקים.
אני מצטער, הרמב״ם מעולם לא אמר את זה על אברהם אבינו.
זה בספר יהושע כתוב.
שאברהם היה האדם הגדול בענקים,
הרמב״ם קורא לו האיתן, כיוון שנגמל איתן זה.
אבל נכון, הם היו באמת גדולים.
אבל אני אומר, מה שמונע את האפשרות
לפרש אותם כמונו,
או במושגים שלנו, זה בגלל שהם היו בעולם אחר, לא בגלל שהם היו ענקים. הם היו באמת ענקים, אני מסכים.
אברהם אבינו הוא אדם ענק.
הוא לא צריך את הציונים שלי.
אבל מה שרציתי להסביר פה זה שיש עולם מנטלי שונה מעולמנו. כן, בבקשה. זה כל כך מסובך לקבל את זה? לא מבין.
גם את הרשעים של עזה אנחנו לא יכולים להבין. גם הרשעים של עזה אתה לא יכול להבין.
כלומר, אתה צריך להבין מה קרה לאותם רשעים.
כן? למשל, כששכם אונסת דינה,
זה לא סתם תאווה.
יש מחשבה מאחורי זה. אם לא כן, התורה לא הייתה מדברת על זה.
כשפרעה לא רוצה לשלח את בני ישראל,
זה לא סתם התעקשות.
יש מחשבה מאחורי זה, צריך לברר מה המחשבה, כן? לגבי, כן, החלק של חז"ל,
אפשר להגיד שהנטייה כן להיצמד לתיאור של חז"ל,
חוץ מזה שעוד יותר רעיון זה גם דווקא בגלל שזה עולם אחר, אז יותר ולקבלה ולרובנו אין גישה,
אז יש את הנטייה, כשאני מפרש, להיצמד למדרשים של חז"ל. ברור, ברור. כשאתה רוצה להתחיל להבין,
אתה צריך לאכול הרבה ספגטי וללמוד הרבה מדרשים של חז"ל.
זה ברור, מתחילים בזה.
בסדר?
עכשיו אני רוצה להוסיף לכם שני סיפורים קטנים.
אפשר? רוצים לשמוע סיפור?
לא צריך לשלב ידיים.
יהודי אחד הגיע לרבנו הרב צבי יהודה קוק ואמר לו,
הרב,
למה אבן עזרא חולק על חז"ל?
ענה לו הרב צבי יהודה,
רבנו אברהם אבן עזרא?
כן, כן, כן, אבל למה אבן עזרא חולק על חז"ל כל כך קשה?
אמר לו,
רבנו אברהם אבן עזרא, כשביקר בצרפת,
רבנו תם שלח לו שיר.
והוא אומר שם, אני לאברהם עבד מקנה,
אכרע ואשתחווה לאפיו.
אתה רואה? עמוד ההוראה באשכנז, רבנו תם,
אומר שהוא משתחווה לרבנו אבן עזרא.
כן, כן, כן, אבל למה אבן עזרא הוא מדבר כל כך קשה נגד חז"ל, חולק עליהם, אמר לו הרב,
יש לך יראה
מרבנו אברהם אבן עזרא?
הבא הוא אמר, לא.
אז הוא זרק אותו מהבית.
עד כאן הסיפור הראשון.
הסיפור השני,
שאלו פעם את הרב סיודה האם מותר לחלוק על חז"ל,
בפירוש הפסוקים.
ענה הרב צבי יהודה,
מי שירא מהם ומעריך אותם, כן.
שימו לב, להבחנה. זאת אומרת, זה גם מסביר את הסיפור הראשון.
נראה כאן שני הסיפורים.
עכשיו, איך אומר, אם אתה בא להגיד, שמע, החז"ל אמרו ככה, ולי נראה ממש אחרת. זה גם,
חבל שהם לא שמעו אותי.
אם היו שומעים אותי,
הם היו מבינים שהפירוש שלהם לא שווה.
אז אם זה ככה, אז בכלל האדם לא מבין איפה הוא נמצא.
כן?
ולכתחילה, תאמין למה, האם הגישה הזאת ששמו אותה במקום שלנו, אפילו היא לא בסדר.
הגישה ששמו אותה במקום של הענקים מתעלמת מן העובדה הבסיסית שעולמם של דמויות התנ״ך הוא עולם שונה משלנו,
וזה תורם להמשך אי-ההבנה של מה שכתוב בתנ״ך.
זה בעצם גורם ל...
לא יודעת לי, למה לא להגיד שם ענקים? ואז ניפרש את החטאים שלהם, כמו שאר החוק הזאת.
סליחה, יש פה טעות.
גם אם הם ענקים אפשר לפרש את החטאים שלהם כחטאים.
הרב קוק בעצמו כותב בספר מאמרי ראייה
שאין אנחנו נמנעים מלבקר גם את גדולי האומה,
מלאכיה, נביאיה, מנהיגיה.
בסדר?
ולכן אומר הרב קוק, אנחנו לא אחראים תמיד לתרץ כל דבר שהם עשו.
כלומר, מה זה אומר? שהרב קוק מקבל באופן עקרוני את האפשרות שאבותינו חטאו, מה קרה? שאלה אחת, מה זה אומר? כשהרב קוק אומר, אין לכם דבר, חטאו... אלא מה,
אנחנו משתדלים לפרש את החטאים בכיוון שתואם את גדלותם. זה גם האמת. כלומר, כשאתה רואה אדם גדול שחוטא,
יש מן הסתם גם דברים בגו. אבל זה חטא, צריך לדעת. אני לא מבין. זה ברור שאדם חוטא, כי אין צדיק ועד שהסדר אומר לא חטא.
אבל אתה יכול עדיין ללמד את האדם הזה כצדיק גליון, ענק שבענקים, תלמד את החטא שלו אחרת, וזה בכלל לא חטא. בסדר, אבל זה מדיני לימוד זכות, וזה גם נכון לגבי אדם גדול בדור שלך.
גם אדם גדול בדור שלך, אתה צריך ללמד זכות. כשאתה רואה אותו חוטא, שמן הסתם החטא משתלב במערך הגדלות שלו. בסדר?
אז זה גורם שאתה לא לומד תנ"ך, אתה לומד בעצם ראשי ישיבות בני דורך.
רק שאתה מגדיל את זה קצת יותר, רזולוציה יותר.
אני לא מבין. אדם ענק שבענקים, בסדר, כמובן הוא היה מבין.
באמת הוא מבין שבאפרופו זאת שאני עומד עליו, כמו שאתה אדבר אותנו כמה פעמים, שלא רצו להגיד שהוא לא כיבד את תורה,
ולכן התורה שינתה ורש"י מפגש שם מה שהתורה לא רצתה להגיד שלא כיבדת תרח בזמינות.
אז התורה עושה מהלך שלים כדי להיפגש עם אלמות האנגית הזאת.
באופן פשוט אני מבין שגם כשהוא חוטא, אז הוא לא יורד לדלתת הקטנה,
אלא הוא חוטא בממד הרוחני ובחיים הרוחניים שהוא חוטא בהם. בוא נלך פשוט, דוד בת שבע. בסדר. כן, נכון, אז הוא מסביר את זה,
וכל הפרשנים, כמעט כל ההוגדות לפרשי הטענה, לא מסבירים את זה לגבי התכבשותו.
לא מסבירים את זה כפי שאותם, בגלל שהגמרא לא תופסת את הכיוון הזה, אבל מי שהם חושבים להיות חז"לית קורא כיוון. לא, זה בא לומר שדוד כשהוא נכשל בבת שבע, צריך לזכור שהוא דוד, זה הכול.
מה זה אומר?
שהוא החטא שלו גם אחרת, זה מה שזה אומר. ממילא, אתה יכול להבין את החטא שלו או החטא? לא דווקא, לא חייבים. לא, זה מה שאני רוצה לטוען. זה חייבים? לא, זה לא חייבים. הרב טוען, סליחה, הייתי מקבל את דבריך עם מלא דברי המער"ג בפרט.
שנייה, אני שואל דבר פשוט.
אתה קראת את מה שהמהר"ל מפראג אומר על חטא דוד ובת שבע, כן או לא?
לא, לא נכון. הדברים של המהר"ל שם מזעזעים כל אדם ישר.
אז אתה יודע מה כותב המהר"ל מפראג בבאר הגולה?
הוא אומר שזה נכון שדוד לא חטא באשת איש כי היא הייתה גרושה,
וזה נכון שהוא לא הרג, שהוא לא רוצח כי אוריה היה מורה במלכות.
כך אומר המערב.
אבל אומר דוד, לא היה אכפת לו מזה,
כי הוא היה מוכן לבוא על בת שבע גם אם היא הייתה אשת איש,
והיה מוכן להרוג את אוריה גם אם הוא לא היה מורה במלכות.
אלא שהקדוש ברוך הוא לא הסכים שזה יקרה באופן הזה,
כי לא ייתכן
שהשושלת המשיחית תקום מניאוף ורצח.
ולכן, מה עשה הקדוש ברוך הוא?
סידר שאוריה יהיה מורה במלכות ושבת שבע תהיה גרושה.
ככה אומר המהרה.
עכשיו, מה אז, קודם כל, הוא אומר, ולא היה אכפת לו לדוד.
ככה אומר המהרה.
כשנשאלת השאלה
שהמהרה לא עונה עליה,
הוא גם לא מתייחס אליה,
למה לדוד לא היה אכפת?
שאין לו מגמה רוחנית גדולה. אז אפשר להגיד, בגלל שהייתה לו מגמה רוחנית גדולה, סביר לומר את זה, כן? כלומר, הוא חשב שמן הראוי,
למרות שזה ניאוף,
לקחת את בת-שבע מכל מיני שיקולים עליונים, בסדר?
אפשר לומר, אפשר גם להגיד אחרת.
והמהר"ל לא נכנס לזה.
בסדר?
טוב, רק רציתי שתדע שקיים מהר"ל כזה בבר הגולה,
עמוד ק.
שתדע עכשיו כבר להפריד משלכם,
מייצרים שלנו. בסדר, לא אכפת לי, אני רק אומר שכל מי שדן בסוגיה הזאת, קודם כל שילבד את המהר"ל הזה.
בסדר? בבקשה.
הרמב"ן אומר, זה התייחסו של הרב,
חטא גדול חטא,
אף רב אבינו חטא שרה אמנו,
הוא מסביר שבגלל זה כל הדברים.
אז לא כל המפרשים אומרים את זה כך.
סליחה, אתה מצטט את הרמב"ן לא נכון.
לא נכון. לא, לא, אני אסביר לך למה אמרת. לא, לא. כי אתה אומר ככה, שבגירוש, בעינוי הגר,
אתה אומר שהרמב"ן אומר, חטא גדול חטא אברהם. לא, שרה. כן, גם... העינו משרה.
כן.
אז בוא נגיד לך בדיוק את לשון הרמב"ן. בזה שהוא אמר לאחותי, הוא סיכם אותה, אז שמה הוא אומר? סליחה, סליחה, סליחה.
אני יכול להגיד את הפירוש של הרמב"ן.
הרמב"ן אומר,
חטאה אמנו בעינוי זה,
הוא לא אומר חטא גדול, חטאה אמנו
בעינוי זה,
וגם אברהם חטא.
ככה הוא כותב, בהמשך המשפט.
כן, כן.
זה עם הגר, אבל כשהוא אמר לאחותי, אז שמה הוא אומר את זה,
שחטא גדול הוא חטא שהוא סיכן את שרה?
כן, כך אומר הרמב"ן.
אני זוכר.
יכול להיות, יכול להיות. לגבי שרה אני לא זוכר מה הוא אומר, לגבי אחותי אני לא זוכר מה הוא אומר.
אני זוכר שהוא אומר שזה חטא, אבל כשהוא אומר את המילה גדול, הוא אומר חטא גדול.
אני אמרתי בשגגה, נדמה לי, אה, בשגגה. אז זה כבר משהו אחר.
שגג, בסדר.
זאת אומרת שהרמב"ן, כשהוא קורא את הכתוב,
הוא כן יכול להעלות על הדעת שיש פה חטא, אף על פי שאחרים לא אמרו את זה. בסדר. זאת אומרת, זה אפשרי.
זאת לא נקודה.
הנקודה היא מתוך איזו גישה הרמב"ן אומר את זה.
הרמב"ן מודע לכך שמה שמתרחש במשפחה של האבות
הוא דבר גדול באופן כללי,
ובתוך הדבר הגדול הזה יש גם חטאים,
ולחטאים יש גם משמעות.
בסדר.
אוקיי, בבקשה.
הרב מתייחס ברצינות למיתולוגיות של העמיות.
אתה שואל אם אני מתייחס ברצינות למיתולוגיות של העמיות. בוודאי, בוודאי.
אז זה אומר שגם מהביקורת המקרא, שזו בעצם המיתולוגיה שלהם היום,
יש פנימות?
אה, לפי זה גם מביקורת המקרא יש מה ללמוד.
יפה, בדיוק אתה מגיע עכשיו לנקודה שרציתי להעלות בשיעור הזה.
לא נשאר לנו הרבה זמן, אבל כאן אני רוצה להסביר פה משהו.
ביקורת המקרא
אומרת דברים נפלאים.
א', היא שואלת שאלות מצוינות,
ויש פה תרומה גדולה
ללימוד
בסדר?
כך שכדאי ללמוד את השאלות של ביקורת המקרא, זה מעשיר מאוד.
אם אתה רואה סתירה בכתוב,
זו שאלה שבעצם בדרך כלל גם חז"ל שאלו אותה.
אבל ביקורת המקרא מציפה מחדש שאלות
שחז"ל כבר דיברו עליהן.
ב.
יש אצל ביקורת המקרא תשובות
לשאלות האלה שהן בדרך כלל לא נכונות,
ואף על פי כן הן נכונות במישור מסוים. כלומר, הרבה פעמים בתשובות המוטעות של ביקורת המקרא יש אינטואיציה פנימית גנוזה שיש מה ללמוד ממנה.
ואני רוצה להביא לכם מספר דוגמאות לאמירה החדשנית הזאת.
אני אבקר לכם דוגמה.
יש ספר שכתב אחד בשם לוינשטיין,
שנקרא,
רק הכותרת בזעזעת,
"תולדות סיפור יציאת מצרים".
תולדות סיפור יציאת מצרים.
כן, אבל תולדות הסיפור. זאת אומרת,
איך זה קרה שהתגבש בסוף הסיפור כפי שהתגבש, כן? הרי אם זה כתוב בתורה זה בטוח לא נכון, זו הנחת יסוד.
אז למה זה נכתב ככה?
אז יש לו שם פרק מעניין
על קורבן פסח.
הוא שואל שאלה כזאת:
מדוע המחבר של התורה
קושר את קורבן פסח ליציאת מצרים?
אבל אתם מבינים מה שיש מאחורי זה. כלומר, הנחת היסוד זה שקורבן פסח לא קשור ליציאת מצרים. איך הוא יודע שזה לא קשור?
כי התורה קושרת.
אז אם התורה קושרת, זה בטוח לא נכון.
אז עכשיו נשאלת השאלה,
למה התורה קשרה בין קורבן פסח ליציאת מצרים?
עכשיו, מהו ההסבר הבסיסי? מה ההסבר אצלו קורבן פסח?
מאיפה זה בא במקום?
לא,
זה היה קורבן של הרועים, רועי הצאן, באביב,
לכבות המלטת הצאן.
כן, הצאן ממליט בתקופה הזאת,
אז הרועים ממש מבסוטים שהצאן המליט,
ולכן מקריבים קורבן באמצע האביב, בחודש האביב מקריבים קורבן.
זה המקור של קורבן פסח, כמובן.
עכשיו, זה לא מובן, אז למה התורה קושרת את זה ליציאת מצרים? למה?
עד כאן שאלתו.
מה?
היא שיצאה באביב. אז כמעט כמעט שזה יצא באביב, אז הוא קשור.
אני שואל שאלה פשוטה. האם
הטענה הזאת צודקת או לא?
צודקת ומוסיפה.
השאלה היא שזה צודק לחלוטין, ואני אסביר לכם למה.
מי הראשון שהקריב קורבן פסח?
לפי המדרשים שלנו, יצחק אבינו.
יצחק אבינו, כן.
הוא אומר לעשו: עשה לי מטעמים כאשר אהבתי.
מה עושה יעקב? מביא לו שני גדיי עיזים.
ראיתם אדם זקן שאוכל שני גדיים?
שני גדיים,
אדם אחד.
והוא גם הביא לו יין,
יין בכמות מתאימה, נכון? הם היו ענקים. ולחם. הם היו ענקים, כן? כלומר, העיזים נשארו קטנות, העיזים היו קטנות,
אבל הם היו כאלה, ג'ווה. תאבון גדול. תאבון גדול, כן? זקן אחד, זה בכל זאת.
אז חז"ל אמרו, לא, זה ליל פסח, הוא הביא לו קורבן פסח, קורבן חגיגה.
שני קורבנות, והיין זה ארבע כוסות, הלחם זה המצות,
אז זה בליל הסדר, סך הכול.
עכשיו אני רוצה להבין משהו.
בואו, אם נניח שהמדרש הזה הוא כפשוטו, כן? זה לא כל כך פשוט, אבל נגיד שהמדרש הזה כפשוטו.
מדוע שיצחק אבינו
יעשה קורבן פסח? הרי הוא לא יצא ממצרים.
הוא לא הכיר את השיעבוד, אז למה הוא יעשה דבר כזה?
מה היה המקצוע של יצחק אבינו?
רועה צאן.
אז באמצע האביב,
זה הזמן שהצאן ממליץ באופן טבעי, הוא עושה איזה קורבן.
אומרים שכל הזמן מאיר בתכונתו.
נכון, כל הזמן נראה בתכונתו, יש הערה רוחנית מיוחדת, ולכן הוא מרגיש שצריך להודות למי שממליץ את הצאן.
שאלה קטנה, יציאת מצרים,
אחד פסח, אחד חגיגה, אחד פסח, אחד חגיגה.
עכשיו,
אני לא יודע, תמסע הסבר. עכשיו, אני רוצה פה להתקדם. עכשיו, יש את השאלה.
יציאת מצרים, מה זה?
המלטה. זה המלטה של הצאן הניסה אלוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. מתי מוציאים מישהו מקרבו של מישהו, תגידו לי?
בלידה.
ועם ישראל משול לשה, נכון? שה פזורה ישראל.
אז אם כך,
הקדוש ברוך הוא סידר את יציאת מצרים בזמן שמקריבים את הקורבן להמלטת הצאן, ולכן קורבן פסח קשור ליציאת מצרים.
לכן יוצא שאותו מבקר מקרא שטחי שרצה לעשות פרנסה כדי לכתוב דוקטורט על משהו,
הוא בעצם אומר דבר שהוא אמיתי, רק הוא לא יודע עד כמה.
כלומר, הרבה פעמים, וזה הזוהר אומר במפורש,
שכל סוד קריב למסווה, כלומר כל דבר של סוד קרוב לטומאה.
במילים אחרות, בתוך הטומאה אתה רואה אלמנטים שנמצאים גם בסוד.
אני רוצה להביא לכם עוד דוגמה.
למשל,
יש שאלה ששאלו מבקרי המקרא.
בספר יהושע יש תיאור של כיבוש ארץ ישראל.
יש עיר אחת, מרכזית מאוד, שלא מסופר שכבשו אותה.
זאת העיר שכם.
לא רק שלא כתוב שיכבשו אותה, אלא בני ישראל מגיעים לשם, הר גריזים, הר עיבל, עושים את הברכה והקללה, הכל בסדר.
למה לא כתוב שהיא נכבשה?
אומרים מבקרי המקרא, יש להם השערה כזאת,
שלא כל עם ישראל ירד למצרים,
אלא ששבטי אפרים ומנשה נשארו באזור שכם,
והם עזרו לעיוורים לכבוש את הארץ מהכנענים כשהם הגיעו.
הם בדוחים מצרים.
רגע, אני מסביר מהי העמדה של מבקרי המקרא.
הם אומרים, תשמע, חלק מהשבטים העבריים נשארו בארץ ישראל, כשבאו העברים מן המדבר,
היו להם בעלי ברית באזור שכם.
מה?
הוא רק נולד שם, ואיך הם לא ירדו בכלל למצרים? זה מה שהוא אמר. נכון.
זה מה שהוא שאל.
אז מה שעניתי לו זה גם טוב לך.
עכשיו,
אז הם אומרים שנשארו חלק משבטי אפרים למנשה, בני יוסף, באזור,
והם עזרו לעברים לכבוש את הארץ.
עד כאן התשובה הלא נכונה שלהם.
עד כאן התשובה הלא נכונה של מבקרי המקרא.
עכשיו אני שואל אתכם שאלה, על פי הקבלה יש היגיון בזה או לא?
ודאי.
הרי הקשר של עם ישראל לארץ ישראל בזמן הגלות זה דרך נקודת ציון, שהיא מידת היסוד בקבלה, שהיא מידתו של יוסף.
כלומר,
יש איזו אינטואיציה פנימית של מבקרי המקרא, שהם לא יודעים איך לבטא אותה, אז הם אומרים את זה בשטחיות.
עוד דוגמה.
גם הם מצאו דף פטים, נכון. עכשיו, אני רוצה להביא עוד דוגמא.
השם של הקדוש ברוך הוא, מה הוא בתורה?
י"ק ו"ק, נכון?
מבקרי המקרא הייתה להם בעיה, מאיפה בא השם הזה?
צריך להסביר.
י"ק ו"ק, מאיפה זה בא?
הרעיון שיכול להיות שזה באמת השם של הקדוש ברוך הוא, ושהוא נתן אותו לאבות,
בואו נהיה רציניים, זה לא יכול להיות.
אז מאיפה זה בא?
אז הם הגיעו למסקנה,
זה מאוד מעניין לראות את זה,
ששם הוויה זה היה שם מדייני,
מדייני,
ושהוא עבר אל העברים.
מדוע הם אמרו שזה שם מדייני?
מסיבה פשוטה.
את כל השמות של העמים העתיקים, שמות האלים של העמים העתיקים במזרח התיכון מכירים,
אבל השם של האלוה, של המדיינים, לא יודעים.
אז נשארה משבצת פנויה,
אז צריך לשים את זה באיזשהו מקום.
עכשיו, חוץ מזה שמצאו שבערבית המדוברת בחיג'אז,
שזה האזור של מדיין,
המילה וואווה
פירושה רוח שערה.
וזה דומה לשם הוויה, י"ק ו"ק,
ומכאן שזה שם מדייני.
משכנע, נכון?
כן, כן, כן, כן, ברור. עכשיו, יש רק בעיה.
הרוצה לשקר או אחרי קידושו? הרוצה לשקר או אחרי קידושו. יש רק בעיה אחת.
אתם יודעים מי מסכים עם הרעיון הזה?
חז"ל.
חז"ל אומרים שאיך משה רבנו ידע על שם הוויה?
בגינה של יתרו היה עץ,
ויתרו אמר, מי שיצליח לעקור את העץ הזה יתחתן עם הבת שלי, בה משה עקר את העץ, נהיה המטה ועליו שם הוויה.
מה שנקרא, בלשון חז"ל, המקובלים קוראים לזה ליקוט ניצוצות, ניצוצות הקדושה מתפזרים בתוך האנושות, ואנחנו הולכים ומנקדים אותם.
או נגיד את זה בשפה יותר ידידותית למשתמש,
יש התרומה של התרבות הכללית בזמן העתיק להיווצרות המונותאיזם העברי.
לא, זה אומר שיש איזושהי ידיעה נסתרת של דת השם שנמצאת אצל ידיעו,
ושמשה הלך ללקט את זה שם.
שיכול להיות שאת האמצע ממנו זה אפשר לקרוא את זה עכשיו. כן, כן, כן. זה מה שהמדרש אומר, זה לא אני אמרתי, כן? בסדר? מה שאני רוצה לומר,
שהרבה פעמים אפשר לראות לא רק בשאלות של ביקורת המקרא, אלא גם בתשובות שהם נותנים, אם יודעים להעלות אותן נכון,
אפשר לראות גם יסודות עמוקים שלא תמיד שמו לב אליהם. זה הכול. כן, בבקשה. זה לא התעסקות בחומר נפץ?
ודאי, זה התעסקות בחומר נפץ. זה מסוכן מאוד, מה שאני אומר עכשיו.
זה ממש גרעיני.
זה לא חומר נפץ. זה אורניום מואשר. זה קרוב לטומאה. זה קרוב לטומאה, זה בדיוק מה... כן, בדיוק. אבל אני רוצה להגיד גם את האמת. הרי אם אנחנו לא נלמד את זה, אז מי ילמד את זה?
טוב.
מה?
השיטה גם של הרב ברויה.
אני לא יודע אם זה בדיוק אותו הדבר.
השיטה של הרב ברויאר זאת סיפורה. כן, האמת היא שהשיטה של הרב ברויאר מתקרבת לזה. רק רגע. הוא מפקד אותם כלאחר יד, הוא מסיר. רגע.
נדמה לי שהרשב"ם כתב שאם רש"י יכל, היה כותב פירוש אקטואלי לתורה. נכון.
לא שקשה להבין את כבוד הרב, אלא הדרך שהרב מציג את דבריו נראים חריפים, סותרים דברי תורה.
אך בסוף כשהרב מסכם את דבריו בלשון יותר עתינה, הדברים מתקבלים ופתאום נזכרים שהרב קוק מציין אותם בעשרות מקומות.
שלום, כבוד הרב. מה גבולות גזרה לפרשנות האישית? יש כאלה שמפרשים לפי מה שרצונם למצוא, נצרות למשל, או מושחתים שרוצים להצדיק את מעשיה המנוגדים לתורה,
ונדפסים על פסוק מסוים. אבל רוח הדברים שונה מדרך השם. זה נכון.
זה באמת בעיה.
המדרש אומר, הרוצה לטעות יבוא ויטעה.
גם היום יש אמונות וטקסים פאגאנים המזכירים את עולם האלילות, הודו, אינדיאנים, שמאנים, מונגולים ועוד.
אבל היום אין נוכחות אלוהית מורגשת. הכיצד?
נכון,
מה שאנחנו רואים בעולם האלילי הם זיכרונות.
כלומר, מה שיש למשל בהודו,
יש,
אפשר לומר, נשאר זיכרון של משהו שפעם היה גלוי.
זה מה שיש אצל העמים האלה.
וכיוון שיש להם נאמנות לתוכן הקדמון,
אז זה נשאר אצלם.
אבל זה לא שיש התגלות.
הם יודעים שפעם היה.
ומשהו נשאר מזה.
טוב, עכשיו אני רוצה להביא,
יש, כן, אתה ייחס עכשיו לשיטה של הרב ברויר, מאוד מעניין.
כידוע לכם,
מבקרי המקרא טוענים שהטקסט של התורה בנוי מחמישה מקורות שונים, נכון?
יש מקור אלוהיסטי,
זה כל הפרשיות שבהן כתוב שם אלוהים.
יש מקור הווייסטי, שבו כתוב שם הוויה.
יש, קוראים לזה, מקור א' ומקור י'.
יש מקור י"א שמשלב את שניהם,
יש מקור כ', זה נקרא כהני,
כל מקום שמשעמם בתורה הם אומרים זה הכהנים,
למשל רשימות מיוחסים לדברים כאלה,
כל מקום שזה משעמם אומרים זה כהני,
ויש מקור דברימי,
שזה העורך של ספר דברים שיש לו את הדעות משלו וכו'.
עכשיו, זו השיטה של ולהויוזן המפורסם,
עכשיו אנטישמי ידוע בגרמניה.
עכשיו,
יש כאלה שיכתבו נגד זה, כן? הרבה כתבו נגד זה, בין היתר קסוטו, כתב ספר שלם, תורת התעודות, כדי לדחות את השיטה של ולעוז.
אבל אחד מחשובי הרבנים במאה ה-20,
הרב מרדכי ברויר,
צאצא, בעצם נכד של הרב שמשון נפאל הירש,
הוא אמר שהשיטה הזאת נכונה,
רק שהעורך זה הקדוש ברוך הוא.
כלומר, התורה כתובה מלכתחילה בסגנונות שונים,
בשורשים רוחניים שונים,
וריבונו של עולם, הוא נתן לנו את כל השורשים האלה.
אפילו הגדיל לעשות אחד מתלמידיו של הרב רויאר, הרב אביבי,
שאפילו התאים את זה לשיטות שונות בקבלה, רוצה להראות שמדובר כל פעם בהארה אלוהית אחרת, עולם אחר, פרצוף אחר וכו'.
אז גם אפשרות לראות את זה כך.
טוב, זה עוד הרבה דברים אפשר להגיד על ביקורת המקרא, רק רציתי לפתוח את העיניים בכיווני חשיבה שונים,
אז בשיעור הבא כבר לעשות בנושאים אחרים.
נדמה לי שדיברנו על זה שצריך להביא ראייה לתורה מן השמיים, לא?
אז בעזרת השם, בשבוע הבא נעסוק בראיות לתורה מן השמיים. שלום. אוהב תאמרו.
