עכשיו אנחנו עסוקים פה בביקורת המקרא. למה קוראים ביקורת המקרא?
זה דבר שכדאי לדעת, בגלל שזה אחד מהמרכיבים היותר הרסניים של...
מה?
אבל אם אני אשכיב את זה זה יישפך.
לא, הנה, יש פה אישון.
כן, אחד המרכיבים היותר הרסניים של עולם הרוח,
ולכן הייתי רוצה שנעסוק בזה.
ביקורת המקרא, קוראים לזה היום מדע.
מצד האמת, השיטה הנקראת ביקורת המקרא היא פסבדו-מדע.
כלומר, יעני וכאילו ישראבלוף מדע.
זה באמת לא מדע.
אני אסביר למה הכוונה.
הנחת היסוד של ביקורת המקרא,
הנחת היסוד של כל הכביכול מדע הזה,
היא הנחת יסוד לא מדעית.
מהי הנחת היסוד הלא-מדעית של ביקורת המקרא?
שהתורה אינה מן השמיים.
מאחר והתורה אינה מן השמיים,
מזה נגזרות מספר שאלות.
אז מאיפה היא כן?
מי כתב אותה? ומה היו המניעים הפוליטיים,
הכלכליים, האינטרסנטיים או האידיאליסטיים של המחברים השונים?
זו הנחת היסוד של ביקורת המקרא,
אבל כל הבעיה היא שזה בנוי על נקודת מוצא שאיננה מדעית.
והיא שהתורה אינה מן השמיים.
מה אתה אומר? להניח שמשהו טבעי, זאת אומרת, זה מה שהם אומרים. להניח שמשהו טבעי זאת הנחה,
אבל צריך להוכיח אותה.
במיוחד שהמסורת התנ"כית כן רואה את עצמה כנתונה מן השמיים. הנביאים לא חשבו,
או לפחות לא פרסמו,
שדבריהם באים באופן טבעי.
הם אמרו, השם אמר לי.
אני לא מסכים איתם, אבל כל העולם המדעי, נניח הנחות של טבעיות...
לא, לא, לא, סליחה.
הנחת יסוד מדעית היא שאם מישהו אומר משהו, הוא קודם כול מתכוון למה שהוא אומר.
עכשיו, אם הנביאים אומרים שמה שהם אומרים זה לא דבריהם אלא דברי השם,
זה יכול להשתמש כנקודת מוצא.
ההחלטה שהם שקרנים היא החלטה לא מדעית.
בסדר?
אפשר להתווכח על זה.
אז אולי הנביאים יש להם הוכחה לזה שהתורה היא מן השמיים.
זה נושא לאולי לאחד השיעורים הקרובים.
אבל אני אומר, ההנחה הבסיסית, הטוענת,
שהטקסט איננו מן השמיים בגלל שאין דבר כזה מן השמיים, זאת הנחת יסוד לא מדעית.
הבנת?
מה?
אנחנו יכולים להגיד לך, יש הרבה טקסטים בעולם,
נכון, וגם כן מתיימרים כל מיני סיפורי עמים. נכון.
מתיימרים להגיד שאין השמיים, ובאנו ואמרנו שאנחנו חושבים שזה לא כך. פשוט זה טבע אדם שבונה לעצמו מתוספים, ואחר כך הוכחנו את זה.
מה, כמה זה, אותו דבר? אני לא חושב שהביקורת כלפי טקסטים אחרים
שטוענים להתגלותיים, זה יהיה מדעי לומר שהם לא מן השמיים.
אלא אתה צריך להביא ראיה לזה.
בסדר? אבל כאילו, יציאה של ההתחלה?
יציאה של ההתחלה, אני לא מבין אותך. יציאה של ההתחלה, כאילו הנחת הבסיס, היא צריכה להיות, כן להגיד אולי... הנחת הבסיס היא עובדה מדעית.
העובדה המדעית היא שאנחנו עדים לאורך ההיסטוריה בהתגלות אלוהית.
זאת היא עובדה.
עכשיו, את העובדה הזאת אפשר לבקר.
אפשר לנסות להפוך אותה על פיה.
אבל קודם כל, היא נקודת המוצא.
שהרי במשך כאלף שנה במהלך ההיסטוריה, הייתה תקופה של בערך אלף שנה,
שאנשים באופן רציף אמרו שהם שומעים את דבר השם.
מה המדעי בזה?
מה שמדעי בזה שזה נתון.
כמו שלמשל, אם אתה אומר...
לא, מה מדעי בזה שהם אומרים שזה נכון? אני אסביר לך.
למשל, אם אני אומר...
מישהו שם לי כדור ברזל ביד.
אני אומר, הדבר הזה מכביד עליי.
זה נתון מדעי.
אתה אומר את זה.
לא, זה אין מכביד, זה כדור עופרת.
כדור עופרת, והוא שוקל משהו כמו חמש קילו.
אני כבר לא מכביד את מה שאתה אומר. זה מכביד. עכשיו, לדבר הזה קוראים נתון מדעי.
על גבי זה יש מחקר, למה זה כבד,
איך מבנה השרירים שלך,
מה יש בכדור הזה,
אבל קודם כל יש נתון, זה מכביד.
מי שיגיד,
אתה אומר שזה מכביד, אתה משקר,
ואז עכשיו אנחנו צריכים לחקור למה שיקרת ואמרת שהכדור הזה מכביד על ידיך,
זאת הנחת יסוד לא מדעית, זה מה שאני אמרתי.
אדם שמחזיק כדור עופרת ביד,
אני יודע שהכדור עופרת שוקל כך וכך.
בלי קשר למה שהבן אדם מספר לי, תכבד לו או לא כבד לו.
אני יודע שהדבר הזה הוא... שזה משהו מסוים,
העמלות שלך בצורה מסוימת, אני מעריך אותו במשקל מסוים.
מן הסתם, על הדבר הזה כובד. אדוני היקר, אמירה "כדור עופרת שוקל כך וכך" היא אמירה מחקרית שבאה אחרי העובדות.
העובדות זה שבני אדם לקחו כדורים כבדים ביד לפני שהם ידעו שבכלל קוראים לזה משקל.
בסדר?
התנועות הטבעיות הן הן הן הנחקרות על ידי המדע.
הנתונים הם הנחקרים על ידי המדע.
המדע לא ממציא נתונים.
בסדר?
למשל,
אם עכשיו יש גשם בחוץ,
זה לא בגלל שמדען החליט שיהיה גשם בחוץ,
אלא יש גשם בחוץ כי יש.
עכשיו, המדע צריך לחקור למה יש גשם בחוץ.
אלוהים אמר לך את היסוד שאנשים מקבלים מאלוה אלוהים. איך זה הופך להיות מדעי בלתיים? רגע, העובדה שבמשך כאלף שנה אנשים אמרו שאלוהים מדבר עמם, זאת היא עובדה.
אם כן, הדבר הראשון שאני צריך לשאול את עצמי,
איך להסביר את העובדה הזאת.
עכשיו, אם אתה רוצה אחר כך לומר שהנבואה היא סוג של בלוף, של הרגשה פנימית מזויפת וכדומה, בבקשה, אז זה כבר ויכוח חדש.
אבל הטענה שכהנחת יסוד
התורה איננה מן השמיים, זאת הנחה לא מדעית. זה מה שאני אומר.
פשוט מאוד.
לא, אני חושב שאני צודק. אני חושב שהנחת היסוד הראשונה שהתורה היא מן השמיים זה הנחת יסוד לא מדעית.
אתה אומר שהנחת היסוד הראשונה שהתורה היא מן השמיים היא הנחת יסוד לא מדעית. לא, זה מפני שהוא מאוד צודק.
אתה רוצה להגיד שאנשים באמת ייגעו איזשהו דבריות, זה בכלי מדעי.
הכלי המדעי הוא פשוט.
בני האדם סיפרו שאלוהים דיבר עימנו.
זה הכל.
זה פשוט, זה נתון מדעי.
ואם יבוא התאיסט ויגיד, אני רוצה להניח הנחת יסוד,
תוכיחו שהיא שגויה.
הרי בעצם השאלה אין אלוהים, אין שגויים.
אני רוצה את הנחת יסוד שמתחיל ממנה, אין אלוהים. תגידו, זה לא מדעי?
בוודאי.
זה גם הנחת יסוד. הנחת היסוד, בכלל,
לקבוע בתחום מטאפיזי הנחת יסוד זה דבר לא מדעי.
אתה יכול לדבר רק על עובדות,
אבל אתה לא יכול לדבר על תיאוריה כהנחת יסוד.
התיאוריה נבנית מן המציאות ולא ההפך.
בסדר?
בגיאומטריה הנחת יסוד זה בסדר, אבל היא לא... גיאומטריה לא מתיימרת לתאר את המציאות.
בסדר?
טוב, אז אחרי כל הדברים היפים האלה שאמרנו,
אז אנחנו רוצים לגשת לגופו של עניין.
ביקורת המקרא בנויה על מספר נתונים.
האחד,
שרואים בתוך הטקסט של התורה, הטקסט המקראי,
סתירות.
הסתירות הן בתחומים רבים.
בתחום הדעות,
שלפעמים דעה המובעת בספר ויקרא מוצאת את ההפך הגמור שלה בספר דברים.
ורואים גם שינויים סגנוניים,
שינויים בערכים ושינויים בעובדות.
עובדה המתוארת בספר פלוני מתוארת אחרת בספר אלמוני.
אם כן, זהו טקסט מורכב שנערך במשך שנים רבות על ידי השפעות שונות
והעריכה הסופית יצרה את ספר התורה שלפנינו.
עד כאן כמסיכים לפי תומאם.
עכשיו, יש גם טענות נוספות,
וזה טענות למשל ארכיאולוגיות.
טענות ארכיאולוגיות שאין עדות ארכיאולוגית לסיפורי המקרא,
ולפעמים יש עדויות סותרות את סיפורי המקרא.
אז אם כך,
איך אתה יכול לקבל את האמינות ההיסטורית של סיפורי המקרא?
זאת הטענה השנייה של מבקרי המקרא.
מה תגיד על המגילות הגנוזות?
מה נגיד על המגילות הגנוזות, שהן כבר לא גנוזות?
נכון.
עכשיו, פעם הן היו גנוזות, אבל עכשיו הן גלויות,
המגילות שפעם היו גנוזות. הן בהיכל הספר, גלו. הן בהיכל הספר, נכון. אפשר לשלם, זה לא הרבה כסף,
ולראות את המגילות הגנוזות, זה מאוד יפה.
זה כבר כמה שנים שמכינים מהדורה מדעית של כל המגילות הגנוזות ביד בן-צבי.
בינתיים זה לא מתקדם.
הם רק הצליחו להוציא ספר יקר, מבול המגילות הגנוזות.
יאללה, תוציא את הטקסט עצמו כבר, נראה אותך.
טוב, זה, כן, בבקשה.
בכלל למה קוראים לזה מקרא ולא מקרא?
למה קוראים לזה? לא. לא, לא.
למה לקרוא לזה ביקורת המקרא ולא ביקורת התנ״ך? אין שום חשיבות.
המילה מקרא היא זהה למילה תנ״ך.
בסדר?
טוב, אז כן, הייתי רוצה קצת שנתמודד עם השאלות האלה. נקודת מוצא ראשונה.
מדוע העובדה שהייתה נבואה היא נכונה?
כלומר, מה ההוכחה או הראייה לטענה זו?
שאלה שנייה, האם תורה מן השמיים זה לא הנחה אמונית שאני מאמין ואתה לא?
זה בערך שתי השאלות הן אותה השאלה.
תשובה,
הנושא הזה יידון באחד השיעורים הקרובים.
זה יהיה הנושא של תורה מן השמיים ב',
בסדר?
מניין לנו שהתורה היא מן השמיים?
שאלה יפה, לא?
זה דבר שצריך לדון בו.
כן? למה זה חשוב? כי לפי זה נדע אם היהדות היא אמת,
או לא.
שבכל זאת, זה הרבה השלכות.
זה איש הולכי אשר. מה? כן, כלומר, לא, זה גם, יש לזה אפילו השלכות כלכליות.
מה יהיה עם הבסטות המוכרות שרימפס?
אם היהדות היא אמת,
אז כל מוכרי השרימפס יצטרכו למכור את זה לגויים.
לך תדעת שזה יימצא קונה.
אם היהדות איננה אמת, כולנו נוכל לאכול.
זה יהיה טוב.
אז כלומר, יש לזה אפילו השלכות כלכליות.
אני זוכר לפני כמה זמן מישהו שלח לי מייל, אמר לי, יש לי מספר שאלות קשות ביהדות,
ואם לא תדע מה לענות, אני מזמין אותך לאכול שרימפס איתי.
אז כתבתי לו מייל, שבו עניתי על השאלות, ואמרתי, הוא לצערי לא אוכל להשתתף איתך בסעודה.
כן.
עכשיו,
בואו נחזור אם כן, אבל אני פה היום רוצה לדון בשאלה הרבה יותר פשוטה,
לדון בטענות של ביקורת המקום.
אז יש מספר אופנים של, אפשר לומר, התמודדות של מאמיני תורה מן השמיים עם הטענות האלה.
ראשית כל הייתי רוצה לדבר על עצם זה שיש סתירות.
על זה שיש סתירות בתוך הכתוב.
האם זה אמור להוות בעיה או לא? התשובה היא,
אדרבה, אם לא היו סתירות בתוך הכתוב,
זאת הייתה ההוכחה שהטקסט הוא אנושי בלבד.
אני אסביר לכם גם למה.
כשאדם כותב ספר
כדי להביע את דעתו,
אם הוא לא אידיוט גמור,
הוא לא יסתור את עצמו מיניה ובה בתוך הספר.
אז זה ברור שהטקסט יהיה אחיד מבחינת השקפת העולם,
מבחינת הרעיונות, הערכים והעובדות.
יכול להיות שבטקסט ארוך הוא יוצא טעות. יכול להיות שבטקסט ארוך תהיה לו איזושהי טעות.
אבל אם הוא חכם מאוד,
והוא גם, הטקסט שלו לא יותר מדי ארוך, הרי טקסט של התורה הוא לא מאוד ארוך, סך הכל הוא לא מגיע לששת אלפים פסוקים.
אפשר לקרוא את כל התורה כולה בחמש שעות
בקריאה רגילה.
אז לא נראה שאדם,
כלומר,
אדם שיכתוב טקסט משמעותי, כמו למשל סופר התורה,
מן הסתם לא יסתור את עצמו.
כך שהייתי אומר, אם הטקסט היה אחיד מבחינת השקפת העולם שלו,
זה היה אחד הסממנים המובהקים לאנושיותו של הטקסט.
או שהטקסט נאסף מכל מיני צורות, מה שאמרנו על הטענה שלהם.
אני אמרתי, אם הטקסט לא היה מלא סתירות...
לא, אבל אפשר להגיד שהוא אנושי,
אלא יש כמה אנשים שחשבו על זה במונה חזור.
אבל כל פעם הוסיפו עוד איזה נדבר של חוספים,
ואז אף אחד מחויב ממנה לקטעים אחרים. אתה מדבר במידה ויש סתירה.
כן, כן. אני מדבר במידה ולא הייתה סתירה.
בסדר?
אתה אומר שהסתירה היא מכריחה, זה לא קשר.
אמרתי, אם אין סתירה בתוך הטקסט,
זה סממן מובהק לאנושיותו של הטקסט. זה מה שאני אמרתי.
הגיוני או לא?
הגיוני.
מה אתה אומר? הגיוני. רגע, רגע, ידידי, שאלתי עוד מישהו.
אוקיי. עכשיו, אני אטוען משהו מספיק. אם יש סתירות בטקסט,
אז אפשר להסביר את זה בשני אופנים.
או שזה אוסף של מחברים שונים, כטענת מבקרי המקרא,
או שזה דווקא החותם של הקדוש ברוך הוא.
כי הרי הקדוש ברוך הוא ברא את, מה הוא ברא?
את העולם.
עכשיו, העולם מלא בסתירות.
העולם שבו אנחנו חיים הוא עולם פרדוקסלי,
שבו הערך סותר ערך, עובדה סותרת עובדה, זווית ראייה סותרת זווית ראייה.
וזה ברור שאם הקדוש ברוך הוא רוצה לתת תורה בתוך עולמו,
צריך שהמתח והסתירות שיש בעולמו ישתקפו גם כן בתוך הטקסט שהוא מוסר לנו.
הגיוני.
כלומר, לא הייתי מצפה מהקדוש ברוך הוא לתת לי תורה בלסתירות.
תורה בלי סתירות משעממת וגם היא חד-כיוונית.
איך יכול להיות שהקדוש-הוא של אלוהי הכול פתאום נוקט עמדה בתוך המפלגות של עולמו?
ברור שהוא חייב להביע את המורכבות הזאת.
זה אגב, חז"ל אמור.
סליחה, ב-13 מידות שהתורה נדרשת בהן יש מידה,
היא המידה ה-13,
שנקראת שני כתובים המכחישים זה את זה.
כלומר, הנחת היסוד שיש כתובים המכרישים זה את זה,
עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם.
עכשיו, אם אתה אומר שיש כתוב שלישי שמכריע ביניהם,
זה אומר שהסתירה המקורית נשארה.
אלא שהכתוב השלישי מוסיף לך נתון נוסף שעוזר לך לדעת מה עושים הלכה למעשה, למשל.
אבל הסתירה המקורית היא באמת סתירה.
אני זוכר לפני שנים רבות היה תלמיד במכון מאיר שהיה לומד איתי כל שבוע היינו לומדים קצת תנ״ך וכל פעם הוא היה בא עם סתירות בתוך הכתוב היה אומר בפסוק זה נאמר כך בפסוק זה נאמר כך ואני הייתי אומר וואה זה ממש מעניין מה שאתה אומר והייתי מבין דרך להתבונן איך להבין את הסתירה שזה שני צדדים של אותו הדבר מאוד אהבתי את המפגשים האלה
כי אמרתי לעצמי, סוף סוף מישהו שמפרה את הלימוד בתנ״ך.
יום אחד, כשהוא הביא לי סתירה, אני רואה שהוא כועס.
אמרתי לו, למה אתה כועס? הוא אומר, כי אם כתוב כאן כך, וכתוב כאן כך, סימן שזה שניים שכתבו את זה.
ראיתי שמה שהוא עבורי העמקה בהבנת דבר השם,
הוא עבורו נסיגה מהבנה שזה דבר השם.
וזה נורא.
חבל, כן?
דבר השם, אדרבה, הוא בא בכל מלוא המורכבות שלו.
איך אמר הרב יצחק הוטנר, זכר צדיק לברכה?
אמר, אם יש אלו ואלו, אז זה דברי אלוהים חיים.
אם אין אלו ואלו, זה דברי אלוהים מתים.
כלומר, חייב להיות שיהיה מתח של ניגוד.
לכן, זה שהתורה מלאה בסתירות זה דבר נפלא.
כך שמבחינה הזאת,
ככל שתמצא לי יותר סתירות בכתוב,
כך אני אעמיק יותר את אמונתי.
אני רק רוצה להבין משהו כזה, אם האדם, השכל הישר, היה מבין את התנ״ך בקריאה ראשונה והיה מוצא בעקביות בלי מפרשים, בלי כתוב שלישי,
זאת אומרת שזאת הוכחה שאין פה דבר אלוהי? נכון.
אני חוזר על שאלתך, זה יפה.
אתה אומר, אם אדם היה קורא את התנ״ך ולא הוכחה שום ניגודיות והכל פשוט,
האם זאת הייתה הוכחה שזה לא אלוהי?
התשובה היא כן, זאת הייתה הוכחה שזה לא אלוהי.
אני אביא לכם גם דוגמה, איך שהתנ״ך נכתב, זה דבר מאוד מעניין.
יש בתורה, בכוונה,
רואים שיש הבנה לפי קריאה ראשונה ולפי קריאה שנייה.
דוגמה,
ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתיים שנה,
וימות תרח בחרן,
ויאמר השם אל אברהם לך לך.
כשאני קורא את זה ברצף הזה, בקריאה ראשונה, מה הרושם שנוצר אצלי?
שתרח מת,
ואחרי שתרח מת, השם אמר לאברהם, לך לך.
זה ממש לא נכון.
כלומר, בטריחה.
לא, זה ממש לא נכון, כי אם עושים את החשבון של השנים,
רואים שכשאברהם היה בן 75 כשהוא יצא מחרן,
אז תרח היה בן 145,
זה הרבה פחות מ-205,
זאת אומרת, היו לו עוד 60 שנה לחיות.
זאת אומרת שאברהם יצא מבית אביו כשאביו חי.
אומר רש"י, למה הכתוב בכל זאת נכתב במובן הזה?
כדי שלא יאמרו הבריות, עזב את אביו
זקן והלך לו.
לא יפה.
מה זה, ככה אתה עוזב את אבא שלך?
שאני לא הבנתי כלום. סמכו על אנשים שלא יצא אבא שלו. רגע, רגע, רש"י הרס את הכול עכשיו.
אני בהתחלה הייתי תמים, חשבתי שתרחמת, ורק אז אברהם הלך, עכשיו רש"י הרס לי,
הרס את כוונת התורה לפי זה.
תשובה, ברור שהתורה מתכוונת שתעשה חשבון ושתקרא את רש"י,
אבל יש הבדל בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה, כי אם בקריאה הראשונה אתה כבר תשים לב
שאברהם עזב את אביו זקן,
אתה תפתח יחס שלילי אל אברהם, ולא תוכל לקבל את משנתו, ואולי תזרוק את הספר לפח.
לכן צריך קודם כל להעביר אותך את המכשול הזה.
אומרים לך, תשמע, תרח מת.
אגב, אברהם הלך.
ואז אתה חושב שזה אחרי מות אביו.
אחרי שאתה מתרשם מאישיותו של אברהם,
אתה רואה את הדברים הגדולים שהוא עושה, אתה אומר לעצמך,
אה, עכשיו אני מבין למה הוא עזב את אביו.
ואז אתה יכול לקרוא את הקריאה השנייה.
כן, בבקשה. יש לי שתי שאלות.
אחת לגבי הקריאה השנייה, שאין לימודיות.
בעצם אחרי שהאדם כן מעמיק בתורה,
וכן מסתכל ומתחיל בגישה חיובית, הוא רואה שבעצם אין שום ניגודיות. בעצם הכל משלים אחד את השני.
האם זה נכון או לא? לא.
למה לא?
אני חוזר על שאלתך. אתה אומר ככה: בהתחלה אדם רואה ניגודיות בתורה, אחר כך הוא מעמיק, רואה שאין ניגודים בתורה.
התשובה לא.
התשובה היא שבהתחלה הוא חושב שאין ניגודים בתורה, כשהוא מעמיק עוד יותר הוא רואה שיש ניגודים עוד יותר גדולים ממה שהוא חשב בהתחלה.
אז אם ככה,
יש פה חשב שהתורה היא לא אלוהית, למה? למה? כי אלוהים הוא אחד, נכון? הוא אחדות, הוא מאחד את הכל. למרות שיש ניגודיות... רגע, רגע, רגע, רגע, אלוהים מאחד את הכל, זה לא אומר שאין ניגודיות בבריאה, ההפך, אדרבה.
העולם מלא ניגודים. בסדר, לעיניים שלנו, כלפי הקדוש ברוך הוא. לא, זה לא כלפי העיניים שלנו, זה ממש.
העולם של הקדוש ברוך הוא מלא בסתירות, הוא ברא אותו ככה.
ולמה? למה הוא ברא אותו ככה? זה כבר צריך לשאול אותו.
אבל איך אמר רב נחמן ברסלב, איך אמר, לא, אני לא אלוהים, אם הייתי אלוהים הייתי עונה לך.
רב נחמן ברסלב אמר בעצמו, אלוהים שאין עליו קושיות זה אלוהים קטן.
ברור? אלוהים שאני יכול להבין את כל דרכיו ושאצלו אין קושייה.
אז מה זה? זה אלוהים הרמוני, הוא חלק מהבריאה בעצם.
אבל בעצם אפשר להגיד את זה כמו להאמין שאין ניגודים.
בסדר, אני רואה ניגודים. למה להאמין שאין ניגודים? למה לא להאמין שיש ניגודים?
אנחנו מאמינים באחדות, לא? אנחנו מאמינים באחדות הבורא.
חוץ מהבורא הכל מלא ניגודים.
אדרבה.
למה?
אני לא אגיד לך, בעולם אני מבין שיש ניגודים... איך כתוב בתורה? ויהי ערב ויהי בוקר,
וכל זה יום אחד.
אבל יש ערב ובוקר, זה כבר ניגוד. בסדר, אז אני מבין שיש בעולם ניגודים. יפה. אבל השאלה, איך אנחנו מסוגלים לקבל שבתורה של אלוהים גם אם יש ניגודים? ברור. אם העולם מלא ניגודים,
אז התורה שהיא אפילו יסוד העולם, אני יודע, סדר העולם, כמו שאומר המהר"ל וכו', אז היא צריכה לשקף את הניגודיות הזאת.
אם העולם מלא ניגודים, אז התורה שהיא סדר העולם, היא צריכה גם כן לשקף את הניגודיות הזאת.
אבל לא רוצה למצוא פתרון לניגודיות הזאת? למשל, אני אתן לך דוגמה.
כתוב בראשית ברא אלוהים, נכון?
אז מי ברא את העולם? אלוהים.
אחר כך כתוב ביום עשות, השם אלוהים ארץ ושמים.
רש"י אומר, זה יכול להיות. או שזה אלוהים, או שזה השם אלוהים.
אומר רש"י: בתי חילה רצה לברוא במידת הדין, אחר כך שיתף במידת הרחמים.
מה זה אומר?
זה אומר שיש לך פה שתי גרסאות של בריאת העולם.
יש טיוטה ויש נקי.
הטיוטה זה פרק א', נקי זה פרק ב'.
עכשיו, יוצא לפי זה שבפרק א', סדר הבריאה יהיה הפוך מאשר בפרק ב'.
בפרק א', כתוב שבעלי חיים נבראו לפני האדם, והצמחים לפני בעלי החיים,
ואילו בפרק ב' כתוב בדיוק הפוך.
בבקשה.
שאלה שנייה, לגבי הקריאה הראשונה וקריאה שנייה,
שמסתכלים על אברהם בצורה חיובית,
ואחר כך...
אחר כך,
בקריאה השנייה אני מוכן לסלוח לאברהם על זה שהוא, אפילו אני מצדיק את זה. זו קישה חיובית אליו. כן. השאלה, אם אנחנו, אם התורה או לא סמכה במרכאות על האישיות של אברהם אבינו,
שהיא כבר תקנה אותנו במרכאות גם בלי הדברים הקודמים האלה. לא, כי, לא,
לא, כי לפני שקראתי על אברהם, אז אברהם לא קנה אותי.
אני אמשיך לקרוא, לא? אני לא אמשיך לקרוא. אני רואה אחד שעוזב את אבא שלו, אני עוין אותו. תקרא למה.
תקרא למה. זה לא משכנע. כבר קיברת אצלי משהו.
והאדם הרבה פעמים מקובע על ידי הרושם הראשוני שלו.
זה דבר ידוע בפסיכולוגיה.
לכן התורה רצתה להציל אותי מזה.
אמרה לי, תרח מת.
אה, תרח מת. רואים שאברהם היה אדם טוב.
איך שהוא שמר על אבא שלו עד יום מותו, ורק אז יצא.
כן, ברור. השאלה אחרונה, האם ניגוד זה דבר רע?
האם ניגוד זה דבר רע? זה דבר שנגיד אנחנו סובלים ממנו, זה סבל.
הניגודים זה גורם לסבל, זה נכון.
כן, בבקשה.
בעזרת השם, יש לי אמונה חזקה בתורה משמים. כן. ודווקא היא מתחזקת אצלי,
כן מזה שאני רואה בהתחלה ניגודים, בכל זאת, כשאני מרחיב את דעתי ולומד תורה, רואה איך הכל בעצם משתלב,
ובמישור הרעיוני זה לא נידוד. עכשיו, אמרת מקודם שדווקא הנידודים אמורים להישאר,
אבל אני מרגיש הרבה פעמים שזה, שדווקא כשאני לומד, שני נידודים הופכים לאחדות אחת יותר חזקה,
פתאום הכול מצטרף למעין פאזל כזה מושלם,
ודווקא מחזק אצלי את האמונה בזה שהתורה היא מן השמיים.
אז איך זה עומד מול הדברים שאמרת מקודם, שדווקא הסתירות ממשיכות, צריכות להישאר על מקום זה?
אני אומר ככה, שריבונו של עולם הוא כל כך גדול,
שהוא מוכן לשאת את כל הניגודים שבעולם.
כמו שאמר קין,
אתה נושא את כל העולם, אינך יכול לשאת את עווני?
כן, גדול עווני מנשוא? ככה חז"ל לוין.
עכשיו, מה שאני אמרתי גם, זה לא בדיוק מה שאתה מייחס אליי. אמרתי שבהתחלה אדם פוגש את הניגודיות.
אחר כך הוא באמת מאחד, עושה הרמוניזציה.
כשהוא מעמיק אחרי ההרמוניזציה, הוא מגלה ניגודים חדשים,
לא הניגודים הראשונים. אה, אחרים. אחרים.
ואז יש לו עוד עבודה של הרמון, בלשון הרמוניה.
בסדר.
זאת עבודה בשלבים. מה? שהיא כביכול יורדת למנגדת, אבל כשאתה מעמיק בה אתה מגלה קמה היא באמת משמיים.
כן, אבל זה לא במקרה שהיה ניגוד בהתחלה.
כן? בבקשה.
כן? טוב, אז זה, no.
חז"ל באמירה שלהם, שדיברנו עליה מקודם, בהתכוונות לתורה,
או שהם אולי לתורה של בעל פה?
כשהם אמרו, כתוב אחד וכתוב שני של ספיר... אתה שואל, כשחז"ל דיברו על שני כתובים, האם הם התכוונו לכתובים או התכוונו לדברים בעל פה?
כן, אז כתובים הכוונה לתורה, רק אני... אני לא יודע, זאת אומרת, קצת קשה לי. כלומר, אם חז"ל אמרו שני כתובים,
אז האם הם התכוונו למה שהם אמרו? זה מה שאתה שואל.
איך חז"ל קוראים למשנה של עצמם? איך חז"ל קוראים למשנה שלהם?
משנה.
אז אם היה כתוב שתי משניות או סופרות. נכון, שתי משניות או שתי משניות, כן, משהו אחר.
אבל היה כתוב שני כתובים.
לכן אני חושב שכשחז"ל יאמרו כתובים, הם התכוונו לכתובים.
טוב, עכשיו הייתי רוצה בכל זאת להבין
כהשלמה למה שאני אמרתי,
ואולי אפילו כניגוד למה שאמרתי,
שכדאי לראות את הממד ההרמוני של התורה כולה.
יש לתורה,
כמין הרמוניה כזאת שמראה את ההזדקקות ההכרחית של חלקי התורה זה לזה,
באופן שאי אפשר לטעון בלי גיחוך לטענת האיסוף.
למה אני מתכוון? אני מתכוון כאן לשיטתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק בחלוקת פרשיות התורה.
יש פה כמה שאלות.
קריאה ראשונה וקריאה שנייה.
הסבר כזה, כלומר כדי שאראה את גדולתו של אברהם ואז אבחן אותו רטרואקטיבית,
גורמת לי לחוש שעובדים עליי בעיניים בכוונה.
קשה לי עם זה מאוד.
איך יכול להיות שהתורה היא כזאת?
האם המטרה מקדשת את האמצעים?
אברהם עוזב את אביו כשהוא זקן, לפי התורה?
תשובה,
בוודאי שהמטרה מקדשת את האמצעים.
זה דבר פשוט מאוד.
שכל בני האדם פועלים לפיו.
המטרה היא כדי לשנת את האמצעים.
אני רוצה להביא לזה דוגמה פשוטה.
האם זה בסדר ללכת בוואדי ולתלוש סתם ככה ענפים?
זה לא בסדר, נכון? זה השחתה.
שאלה, אז איך אתה אכלת סלט עם מלפפון ועגבניה?
איך כרטת את המלפפון ממקור החיים שלו?
שזה לא סתם ככה. אז זה לא סתם ככה. זה בשביל לעשות סלט.
זאת אומרת שהמטרה מקדשת את האמצעים.
אותה פעולה של תלישת המלפפון כשהיא לא מכוונת לעשיית סל"ת היא דבר רע,
כשהיא מכוונת למטרה חיובית היא דבר טוב,
נכון?
לכן, כשהתורה עובדת עליי בעיניים, מה שאמרת שאתה מרגיש ממש רע עם זה,
עבדו עליך בעיניים גם כן מתוך מטרה חיובית, כי רוצים שתיפגש עם התוכן של אברהם אבינו,
ולא רוצים לטייח לך, לא רוצים להגיד,
הרי התורה הייתה יכולה לשתוק ובכלל לא לספר שאביו היה בחיים.
התורה העדיפה שאתה תדע את זה, כדי ללמד אותך רעיון חשוב,
שלפעמים צריך לעבור על כיבוד אב ואם בשביל מטרה נעלה יותר של תיקון העולם כולו.
וזה גם מלמד אותך את הרגישות לכיבוד אב ואם. איפה למדת שזה רגיש, כיבוד אב ואם?
דווקא מזה שהתורה רצתה להסתיר בקריאה הראשונה את זה שאברהם עוזב את אביו החי.
אז אם כן, אל תתלונן כל כך.
כבוד הרב,
אז לא תמיד אפשר ליישם מה סרט דיברות?
למשל, לגבי אברהם אבינו,
שעזב, מה זה עזב?
את אביו, את אבא שלו.
שעזב.
אה, הוא בכוונה עזב, כי הוא יושב באלף, עכשיו אני מבין.
כן, אלף ועין מתחלפות.
כן, אז הוא אומר, אז לא תמיד אפשר ליישם את הסרט, ודאי, נכון.
למשל, צריך לפעמים לרצוח,
נכון?
כתוב בתורה לא תרצח,
לפעמים צריך,
נכון?
אז לא תמיד אפשר לייזם את עשרת הדיברות.
נו, כל אחד יודע את זה.
זה לא חדש.
כן, עכשיו, בואו נ... מה?
נו, דבר. אה, אתה יודע ש...
אה?
מסתובב שזה פירוש עמוק יותר רמת רעם עזב את אביב דווקא מייזם, ולמה...
לא משנה. זה לא בטוחה הוא מדויק לחלוטין. לא משנה, אבל הוא עזב, תדע.
מסיבות טובות. אנחנו מניחים שיש סיבות טובות.
בטוח.
כן, בטוח. אבל בהתחלה,
אתה לא תשפוט את אברהם אבינו לחיוב, כמו שעכשיו אתה תשפוט אותו בקריאה הראשונה.
כן. לכן הם צריכים להעלים ממך. זה לא יקרה שאת לא בהתחלה אמרת, כן? זה בדוח מדויק. זה בדיוק מה שאמרנו.
אני שמח שאתה מסכים איתי.
כן. עכשיו,
צריך קצת ללמוד יותר לעומק ולראות האם יש בכל זאת איזושהי הזדקקות של חלקי התורה זה לזה,
עד כדי כך שהתורה מופיעה כמקשה אחת באופן מהותי.
זאת הייתה אחת המטרות של פיתוח שיטתו, שיטת הניתוח של הפרשיות של התורה, על ידי הרב צבי יהודה קוק.
הרב צבי יהודה קוק פיתח שיטה מפורסמת שנקראת זוגיות הפרשיות,
כלומר הסתכלות הפרשיות של התורה כזוגות-זוגות,
ומתוך כך התבוננות במבנה הכללי של התורה.
אז אם תרשו לי, הייתי רוצה קצת לעסוק בדבר הזה.
החלוקה של התורה לפרשיות היא חלוקה עתיקה,
שהיא החלוקה הבבלית.
מצאנו שני אופנים לחלק את ספר התורה.
יש החלוקה הארץ-ישראלית והחלוקה הבבלית.
לפי החלוקה הבבלית, שהיא זו שמקובלת היום,
אנחנו קוראים את כל התורה כולה בשנה אחת.
נכון?
בראשית, נוח, לך לך וירא, אז וזאת הברכה.
תוך שנה גומרים את קריאת התורה.
לפי החלוקה הארץ-ישראלית העתיקה,
כל שבת היו קוראים הרבה פחות והיו מסיימים את התורה בשלוש שנים וחצי.
כך שבשמיטה אחת,
שבע שנים,
הציבור היה קורא פעמיים את התורה.
החלוקה הזאת לא מקובלת היום, יש לנו קצת שרידים ממנה, יש כמה מקומות שאנחנו יודעים איפה היו חותכים את הפרשיות.
עכשיו, כיוון שלעם ישראל יש רוח הקודש, יש גם איזו משמעות לחלוקת הפרשיות,
לא באופן מקרי חתכו את הפרשיות כפי שחתכו אותן.
והרב ציודה היה רגיל להסביר שלכל פרשה,
כלומר לכל נושא חשוב, התורה מקדישה שתי פרשיות. שתיים. למה?
כי כל דבר חשוב הוא בשניים. מנה של קודש כפול היה.
מנה של קודש כפול היה. כל דבר חשוב, אנחנו מתבוננים בו בשני צדדים.
מהצד האובייקטיבי שלו ומהצד הסובייקטיבי שלו.
ולכן התורה מקדישה כל פעם שתי פרשיות לכל נושא.
למשל בספר בראשית הדברים מאוד ברורים.
בראשית נוח, זה הזוג של האוניברסלי, כללי.
לך לך ויירא,
שתי פרשיות שנושאן אברהם אבינו.
חיי שרה תולדות, שתי פרשיות שנושאן,
יצחק אבינו.
וייצא וישלח, שתי פרשיות שנוסען?
יעקב אבינו. יעקב?
נכון, יעקב אבינו.
וישב
מקץ, שתי פרשיות שעניינן בני יעקב,
וויגש ויחי, שתי פרשיות שעניינן היווצרות האומה.
כן, בני יעקב בתור... השבטים כבר.
מייצרי האומה.
אם כן, כמה פרשיות יש לנו בבראשית?
כמה זוגות? כמה זוגות, ולפי זה כמה פרשיות?
12. 12, כן? יש 6 זוגות, אז יש 12 פרשיות.
זה כמו אדם שאומר,
בחצי שעה האחרונה ברכבת עברנו ליד 1,142 פרות. נו, איך אתה יודע? פשוט סופרים את הרגליים ומחלקים ל-4.
אז זאת אומרת שאותו דבר, כן? לדבר, הזוגות והפרשיות.
אז זה ספר ההרמוני, מסודר.
בואו נראה את ספר שמות.
ספר שמות, אגב, מה השם הקדום של ספר שמות?
מעניין מאוד שבשאילתות מופיע שהשם הקדום של ספר שמות היה ספר שני.
ספר שני. למה לקרוא לספר שמות ספר שני?
הוא בא אחרי הראשון, אז תקרא ל"ויקרא" ספר שלישי,
ולא מצאנו שספר "ויקרא" נקרא ספר שלישי.
כי הוא החצי השני של בראשית. כלומר, כמו שיש בחלוקה הנוצרית מלך עם א', מלך עם ב',
אז יש גם בראשית א', בראשית ב'.
בראשית א' זה בראשית, בראשית ב' זה שמות.
מדוע? כי יש הקבלה בין בריאת העולם ויצירת ישראל והאהבות בספר בראשית לבין מה שקורה בספר שמות. זה בעצם חזרה.
אבל עם הבדל אחד:
כל הפעולה של הקדוש ברוך הוא בספר בראשית זה בלי שיהיה השחקן שמולו, דהיינו עם ישראל,
בספר שמות כבר עם ישראל קיים, אז אותה פעולה חוזרת על עצמה בסגנון אחר. למשל, נאמר, ויאמר אלוהים יהי אור, נכון?
וירא אלוהים את האור, כי טוב.
מה כתוב בספר שמות?
ותראה אותו, כי טוב הוא,
ותצוודו שלושה ירחים.
כלומר, בריאת האור מקבילה לבריאת משה.
לכן חז"ל אמרו,
נתמלא הבית כולו אורה.
בעשרה מאמרות נברא העולם, בעשר מכות הקדוש ברוך הוא משחרר את ישראל. זאת אומרת זה הולך בהקבלה.
עכשיו בואו נראה את הזוגיות בספר שמות.
שמות ואירע זה שעבוד מצרים.
בו בשלח,
יציאת מצרים.
יתרו משפטים,
מתן תורה.
תרומה תצווה,
ציווי המשכן.
ויקל פקודה,
ביצוע המשכן, העשייה של המשכן.
כמה פרשיות יוצא?
עשר. עשר. עשר. אבל יש פרשה שאין לה בן זוג.
כן, תמיד היפנים עושים לנו בעיות, כי תישא.
כן? פרשת כי תישא היא פרשה ללא בן זוג. מדוע?
כי היא חריגה מן הסדר.
החטא.
החטא זו שבירה של הרצף של הזוגיות.
טוב, אז יש לנו
פרשיות מסודרות, כל בראשית, כל שמות, חוץ מפרשת כי תישא.
דבר תמוה מאוד. צריך הרי להחזיר את האי-סדר להיות כסדר. רבי נחמן פרסלב אמר:
כל העניין הוא להשיב את האי-סדר להיות כסדר.
אז איפה האי-סדר חוזר להיות כסדר?
אנחנו מבינים שפרשת כי תישא היא חלק אינטגרלי של אשרת השכינה בישראל. זה ברור.
זה חלק, המשבר צריך להיות כלול.
אבל בכל זאת,
איפה הבן זוג של פרשת כי תישא?
בינתיים אני משאיר את זה בטוח.
אחר כך אנחנו מגיעים לספר ויקרא.
ספר ויקרא, כפי שאפשר להבין, הוא הפוך מספר שמות, נכון?
נכון שהוא הפוך?
ודאי.
ספר בראשית וספר שמות,
שניהם מתארים פעולה אלוהית שמתחילה באין סוף ופונה אל האדם.
כלומר, זו יוזמה.
ממעלה למטה.
איך מתחיל ויקרא?
ויקרא אל משה.
כלומר, זו פנייה,
זו בעצם המתנה, עמדת המתנה של הבורא, שהנברא יתקרב אליו.
פעולת ההתקרבות יש לה שם בתורה, היא נקראת קורבן.
קורבן.
הקורבן זה ההתקרבות.
זאת אומרת שיש פה פעולה הפוכה.
יוצא לפי זה שספר ויקרא הוא כמו ספר בראשית או ספר שמות, אבל הפוך.
אנחנו נראה מה המשמעות.
זה מתחיל בזוג, נכון?
ויקרא צו.
על מה מדבר ויקרא צו?
קורבנות, נכון?
אחר כך תזריע מצורע זה פרטים של המצב הלא נורמלי של האדם, שאדם חולה או מסיבות טובות, כגון לידה,
או מסיבות לא טובות, כגון לשון הרע.
תזריע מצורע.
אחר אמות קדושים זה עוד פרטים של מצוות,
של האדם הנורמלי,
נכון?
ויש בסוף
בהר בחוקותיי, ברית.
אם תשימו לב, זה מסודר יפה, כלל ופרט וכלל.
ויקרא צו, זה כללי.
בהר בחוקותיי. כללי. באמצע תזריע מצורע, חרימות קדושים, שני זוגות, כן.
וואו, איך לא שמתי לב, דילגתי על פרשת שמיני.
פרשת שמיני, אין לה בן זוג, איך זה יכול להיות?
כי זה גם חזרה בתוך הכהונה של העגל בתוך האומה.
אותה תנועה נפשית שהביאה את האומה לעגל היא זו שהביאה את נדב ואביהו למעשיהם. זה הזוג של כתיסא?
יוצא לפי זה שפרשת שמיני היא הזוג של כתיסא. עכשיו, זה גם מובן למה.
כי זה שתי הראשונות,
ולעומת זה, ומייד אחרי זה שמיני, לעומת כתיסא, שביוק לפני שתי האחרונות
יוצא לפי זה שיש לנו חוליה מחברת בין שני הספרים,
זה כתיסא שמיני.
מובן, אז עכשיו הכל מסודר. יוצא לפי זה, שזה מובן אגב, מדוע ספר שמות נעצר איפה שהוא נעצר, ומדוע ויקרא מתחיל איפה שהוא מתחיל.
כי ספר שמות מסתיים בסיום הפעולה של הקדוש ברוך הוא, דהיינו אשרת השכינה במשכן, מכאן ואילך זו הפעולה של האדם.
לכן זה צריך להיעצר בדיוק שם, ויקרא אל משה ממתי למעלה.
זה מובן.
יש פה כמה שאלה.
רבנו,
אמנם שורש הבעיה היא האם התורה מן השמיים, אבל בפועל זה מתבטא בכך שכל אחד קובע מה מוסרי, מה זה אומר.
אני לא מבין.
סיפור העקדה המפתח היום אנטגוניזם.
מה? צריך להגיד, אם התורה מן השמיים, יכול להיות שאנשים מוראים הוראות מוסריות נחסוקות.
אם התורה מן השמיים, איך יכול להיות שיהודים שמאמינים בתורה מן השמיים נותנים הוראות מוסריות סותרות?
אלו ואלו דברי אלוהים חיים.
כי דבר חי ומרובה פנים. דבר שמת, יש אוהו חד-כיווני בלבד, חד-גוני.
סיפור העקדה מפתח היום אנטגוניזם כבד לאברהם, יותר מאי-כיבוד אב.
איפה כאן הקריאה הראשונה?
צריך פשוט לקרוא את עקדת יצחק עד הסוף,
לשים לב שדווקא הוא לא שלח ידו אל הנער.
ברכה והצלחה לרב.
בעניין לימוד לחלוקה של פרשיות.
האם הרב יכול להתייחס לעניין צפונות התורה?
והאם קיים קשר ביניהם להבנת סודות התורה, חלוקה ונושאים,
והבנה של הכתובים ומכאן סודות כמוסים? תודה.
צפונות התורה זה הכוונה שאם אתה מונן,
אתה לוקח מהמילה ים,
אתה סופר 37 אותיות ורבע,
ועושה דילוגים, אתה מגיע,
פעולת חיל הים תעצור את המשט.
בסדר?
אז מה אני אומר על זה?
זה מה שהוא רוצה.
מה? הידיעה הזאת לא סיפור מדי.
זה מה שהוא רוצה, בקיצור.
כן?
אני אתייחס אולי באחד השיעורים הקרובים, לא עכשיו.
טוב, עכשיו הוא נתקדם.
אה, איך לא שמתי לב? עוד פעם, פרשת אמור.
וואי, באמת, מה נעשה עם פרשת אמור?
גם עליה דילגתי. טוב, נראה, אולי ישנו פתרון.
נראה, ספר במדבר,
אני בינתיים אשאיר את זה פתוח, בסדר?
טוב.
ספר במדבר הוא,
שעה, אתה יכול לדעת שיעורים שניים, טענה.
טוב, ספר במדבר. מה? אתה יקרא, אורי.
אמרת שזו פעולה הפוכה שפה מלמנה, מלמנה. מה גם בהימת הלמנה?
כל מה יש פה, אמר, ויקרא משה, זאת אומרת,
מה שאני מתכוון להגיד, שיש איזושהי קריאה ועצירה של הקדוש ברוך הוא, ומחכות שהבן אדם יישאר אליו. יפה, בדיוק.
כן. עכשיו, ספר במדבר
הוא ספר הפוך מספר ויקרא.
באיזה מובן?
ביותר שויקרא מתאר לנו מה שנקרא תורה של הבית,
ספר במדבר מתאר את התורה של הדרך.
כי ספר ויקרא כל כולו מסודר.
הם ישבו למרגלות הר סיני,
במשך שנה שלמה, והכול יסתדר. ספר במדבר מתחילים לנסוע.
אפשר לומר שאם הייתי רוצה לקחת פסוק שמאפיין את ספר במדבר, זה "ויה בנסוע".
"ויה בנסוע"
זאת אומרת שהשכינה נוסעת ואז נוצרים משברים.
נוצרים משברים מעניינים.
כן? משברים צריכים טיפול.
כלומר, אפשר לומר, המדבר הוא סוג של מוסך.
מה עושים במוסך?
אנחנו לוקחים את הרכב שלך, מפרקים אותו לחתיכות.
רגע, אני לא מבין. הרכב שלי כבר היה שלם, הוא עבר איזה בעיה קטנה. מה אתם מפרקים לי אותו?
אתה לא מבין. אם אנחנו רוצים לטפל ברכב שלך, צריך לפרק אותו לגמרי,
ואז מרכיבים בחזרה, נכון?
זה יעלה לך סך הכול.
טוב, בגלל שאתה אדם טוב, אתה תקבל 2% הנחה.
טוב. אז מה יש בסבב המדבר? מפרקים את עם ישראל לחתיכות.
אבל כדי לפרק צריך קודם כל לדעת מהו הסדר ההתחלתי, מה הסדר הסופי.
אז מתחילים בסדר, פרשת במדבר, סופרים את כולם.
מסיימים עם פרשת פנחס, סופרים את כולם.
כמו העדר שבאו זאבים ואכלו בו, ואז הרועה מונה כדי לדעת גם ענישה.
באמצע יש טיפול בבעיות. מתחילים עם בעיות של הפרט,
זה פרשת נשוא.
אחר כך בעיות של הכלל,
בעלותך שלך כורח.
בעלותך תורה,
שלח עם ישראל, ארץ ישראל, כורח עם ישראל.
אחר כך בעיות של כלל כללי, עם ישראל והעמים,
חוקת בלק,
חוקת המפגש עם האנושות בתחום הפוליטי, בלק בתחום הרוחני.
עכשיו שימו לב שפה הזוגיות נשברה.
אין סדר של זוגיות בתוך עולם של בעיות.
רק אחר כך חוזרים בלזוג של מטות מסעה.
בשביל מה יש מטות מסעה?
כדי להיגמל מן המדבר. אדם שעובר טיפול, שלוקח תרופות,
התרופות זה טוב, זה מבריא אותו, אבל הוא זקוף אחר כך לתרופות כדי לטפל בתופעות הלוואי של התרופות.
כלומר, המדבר צריך גם גמילה. הגמילה מן המדבר, מטות מסעה שעוסקים בענייני ארץ ישראל.
אבל אני יזקתי משהו, פרשת פנחס.
מה הבן זוג של פרשת פנחס?
כן, אבל יש בכל זאת.
פרשת אמור, ואני אסביר למה.
פרשת אמור ופרשת פנחס בנויות בדיוק באותה צורה.
המחצית הראשונה עוסקת באדם, המחצית השנייה בזמן.
גם באמור וגם בפנחס.
כלומר, יש חוליית קשר בין שני המצבים של האדם, בין התורה של הבית לתורה של הדרך.
כששניהם נמצאים תחת מסגרת האדם והזמן,
אז אם כן יש טבעת מחברת בין ויקרא לבמדבר כמו שהייתה טבעת מחברת בין שמות לבקרא.
עד כאן מובן.
אז מה נשאר לנו? מה היה לנו?
נשאר לנו ספר דברים.
מה אתה רוצה? הבן זוג של נסה זה לא בן זוג?
לא.
סדר, סדר.
לא, זה לא בן זוג.
עכשיו, אם כבר בן זוג יהיה במדבר, תיקח את נסו.
עכשיו,
ספר דברים.
ספר דברים הוא ספר מיוחד מאוד.
הוא ספר שבו אתה לא יודע אם הפעולה היא ממעלה למטה, או ממטה למעלה.
פעולה ממעלה למטה זה פעולה אלוהית.
ממטה למעלה, פעולה אנושית.
ספר דברים זה הנאום של מישהו. מי מדבר שם?
משה או הקב' ברוך הוא?
אין כבר הבדל.
זה משה מדבר, אלו הדברים אשר דיבר משה, וזה חלק מהתורה.
יוצא לפי זה שבספר דברים יש סינתזה בין שני הצדדים,
לכן כבר אין זוגות, יש שלשות.
ספר דברים זה לא ספר חזרה על כל התורה.
זה ספר חזרה על כל התורה כולה, והוא בדיוק חוזר הפוך.
זאת אומרת, כל התורה כולה היא מבולגנת, ספר דברים מסודר.
הראיה שרבי יהודה, שלא דורש סמוכים בכל התורה,
דורש סמוכים בספר דברים.
זאת אומרת שספר דברים הוא הצגת התורה כולה בתור החוקה המדינית של עם ישראל בארצו.
זה הספר של המלכות.
כך שאם תיקח את בראשית בתור ספר האבות, אברהם צודק ויעקב, שמות בתור הספר של משה ואהרון, ויקרא בתור ספר כהנים,
אחר כך במדבר לויים וישראל בתור דברים,
אתה יכול גם לקרוא את זה כך:
משה ואהרון,
יוסף ודוד.
כן? אפשר לקחת את דוד, בתור, כלומר תיקח את כל האושפיזים,
בסוף יש לך ספר של המלך,
ספר דברים הוא ספר של דוד.
עכשיו,
דבר אחד מעניין זה זה מסודר שלשות.
כלל ופרט הוא כלל. שלשה של כלל, שלשה של פרט, שלשה של כלל.
דברים ויתחנן עקב זה חוזר על הכלל,
כלומר זה חוזר על מתן תורה.
עקב ראה שופטים זה פרטי פרטים של מצוות.
לא, סליחה.
דברים ויתחנן עקב זה חזרה על כל התורה כולה. ראה שופטים כי תצא זה פרטי מצוות.
כי תבוא ניצבים וילך, זה הברית.
אם כן, אנחנו רואים שחוזרים, כלל ופרט וכלל בשלשות.
ואחר כך יש שלשה, כוללת לכל התורה כולה.
פרשת האזינו כנגד התורה,
פרשת זאת הברכה כנגד עם ישראל,
אה, וחסר מרכיב לארץ ישראל.
וואו, למה? זה צריך להיות ספר יהושע.
ספר יהושע זה ארץ ישראל.
אבל למה ספר יהושע מחוץ לתורה?
כי משה מת.
ברגע שמשה מת, אין יותר תורה.
זאת אומרת שאם יהושע היה נכלל בתורה, כלומר אם משה נשאר בחיים וכובש את ארץ ישראל,
הייתה לנו תורה שכוללת את ספר יהושע,
והיינו מגיעים כבר לאחרית הימים.
אבל משה מת, אז התורה נשארה כספר חסר,
שצריך השלמה לאורך ההיסטוריה.
מה רציתי להראות בזה?
ביטול אחת ההנחות של ביקורת המקרא שספר התורה איננו אחיל. הנה אתם רואים עד כמה שהוא אחיל. עד כאן חלק א' של הדיון בביקורת המקרא. שלום.
