פרשת השבוע הזה היא פרשת וירא: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה"…
הפרשה מתחילה בהכנסת האורחים המופלגת של אברהם ושרה לאנשים זרים ורחוקים, נמשכת בנס של הולדת יצחק אבינו לעת זיקנתם, ומסתיימת בעקידת יצחק, סמל מסירות הנפש בכל הדורות.
אירועים הרי גורל ועוצמתיים בקנה מידה עולמי כמו מהפכת סדום ועמורה והסכמים גיאופוליטיים, נשזרים באירועים אישיים ומשפחתיים, כמו הכנסת אורחים, ושילוח ישמעאל החוצה. הסיבה לכך היא שעולמם של אברהם ושרה אינו קיים רק בתחום הרוח העצום והנבואי שלהם, או נתון בפעילות המעשית הציבורית שלהם. עם כל נשגבותם הם חיים גם בפרטי הפרטים של חיי היחיד והמשפחה, ואת הכל הם מודדים לפי גובה ואופק רוחם. כל דבר אצלם הוא חשוב וגדול.
עם ישראל שצמח מתוכם, מאופיין גם הוא בתכונה זו של "ראשו בשמים ורגליו נטועות ארצה", וזהו סוד כוחו וקיומו, וכמובן – פעולתו והשפעתו בעולם.
