מְגִלַּת דָּוִד 42
בָּרַחְנוּ מִקְעִילָה אֶל הַמִּדְבָּר” אֲבָל לֹא נִשְׁאַרְנוּ בְּמָקוֹם אֶחָד” אֶלָּא נָדַדְנוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. פַּעַם בַּמְּצוּדוֹת” פַּעַם בַּמִּדְבָּר” פַּעַם בָּהָר. גַּם שָׁם שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ חִפֵּשׂ אוֹתָנוּ” אַךְ כֵּיוָן שֶׁהָיִינוּ מְאֹד נַיָּדִים הוּא לֹא מָצָא אוֹתָנוּ. אֵין זוֹ צוּרַת חַיִּים סְבִירָה” אַךְ לֹא הָיְתָה לָנוּ בְּרֵרָה[1]. לָכֵן הִתְמַקַּדְנוּ בְּמִדְבַּר זִיף” מָקוֹם פָּתוּחַ מִכָּל הַכִּוּוּנִים” וְנִתָּן לְזַהוֹת אֲנָשִׁים מֵרָחוֹק” כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט בְּקַלּוּת[2].
וַיְּהִי הַיּוֹם” וְהִנֵּה מִמֶּרְחָק רָאִינוּ אוֹרֵחַ מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ: יְהוֹנָתָן אֲהוּבִי.
– חֲזַק וֶאֱמַץ” דָּוִד אֲהוּבִי וְרֵעִי[3].
– תּוֹדָה רַבָּה לְךָ” יְהוֹנָתָן. אֲנִי מַעֲרִיךְ מְאֹד שֶׁטָּרַחְתָּ לָבוֹא מִמֶּרְחַקִּים.
– זֶה טִבְעִי לְגַמְרֵי. הֲרֵי אָנוּ חַבְרֵי אֱמֶת.
– נָכוֹן” זוּ אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר[4].
– אַל תִּירָא דָּוִד” שָׁאוּל אָבִי לֹא יִמְצָא אוֹתְךָ “וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנוֹכִי אֶהְיֶה לְךָ לְמִשְׁנֶה”[5].
– אֲנִי מוֹדֶה לְךָ מְאֹד עַל דִּבְרֵי הָאֵמוּן.
– גַּם שָׁאוּל אָבִי יוֹדֵעַ זֹאת. אֲבָל מַשֶּׁהוּ בְּעָיָתִי אֶצְלוֹ. אַל תִּדְאַג” ד’ עִמְּךָ.
יָשַׁבְנוּ יַחַד וְשׂוֹחַחְנוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה” וְאַחַר כָּךְ כָּרַתְנוּ בְּרִית לִפְנֵי ד'” לִפְנֵי הָאוּרִים וְתֻמִּים[6].
מקורות
1. שמואל א כג יד.
2. שם טו.
3. שם טז.
4. אבות ה טז.
5. שמואל כג יז.
6. שם יח.