הַפְּלִשְׁתִּים רִכְּזוּ אֶת כָּל הַצְּבָאוֹת שֶׁלָּהֶם בְּאָפֵק” מֵאוֹת וַאֲלָפִים. וַאֲנַחְנוּ נֶעֱרַכְנוּ מוּלָם[1]. הַמִּלְחָמָה קָשָׁה מְאֹד. הַחַיָּלִים שֶׁלָּנוּ בּוֹרְחִים” וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁנּוֹפְלִים עַל הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ[2].
כַּמּוּבָן” אֲנִי וּבָנַי” יְהוֹנָתָן אֲבִינָדָב וּמַלְכִּישׁוּעַ” אֵינֶנּוּ בּוֹרְחִים. אָנוּ עוֹמְדִים בְּחֹד הַמִּלְחָמָה. אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהָאוֹיֵב מִתְרַכֵּז סְבִיבֵנוּ וּמַכֶּה בָּנוּ מִכָּל עֵבֶר. בָּרוּר לָהֶם שֶׁאִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל” כָּל צְבָאֵנוּ יִפֹּל. אֲבָל אֲנַחְנוּ נִלְחָמִים בְּאֹמֶץ וּבִגְבוּרָה[3].
אֶלָּא שֶׁהַמַּצָּב מִסְתַּבֵּךְ. כִּי מַתְחִילִים לִירוֹת עָלֵינוּ בַּקֶּשֶׁת[4]” וּמָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת נֶגֶד זֶה ? מִי שֶׁבָּא אֵלַי בַּחֶרֶב” אֲנִי לוֹחֵם נֶגְדּוֹ בַּחֶרֶב. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹרֶה בִּי מֵרָחוֹק בַּקֶּשֶׁת” מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת” אֵין לִי קֶשֶׁת וְחִצִּים.
אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁיִּפְגְּעוּ בִּי אֲנוּשׁוֹת” וַאֲנִי אֶפֹּל” וְגַם יִקְּחוּ אוֹתִי בַּשֶּׁבִי וְאָז יִתְעַלְּלוּ בִּי [5] כְּמוֹ שֶׁהִתְעַלְּלוּ בְּשִׁמְשׁוֹן.
אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנִי אָבוּד” וְתִהְיֶה מִיתָתִי כַּפָּרָתִי. אָסוּר לִי לִפֹּל בַּשֶּׁבִי. עָלַי לְהַחְלִיט בִּמְהִירוּת מָה לַעֲשׂוֹת” לְהַחְלִיט מִתּוֹךְ הַתֹּפֶת.
————————–
1. שמואל א כט א.
2. שם שם לא א.
3. שם ב – ג.
4. שם ג.
5. שם ד.