אִם כֵּן” עָלַי לְמַנּוֹת מֶלֶךְ. אַךְ כֵּיצַד אֵדַע מִי ? אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנְּחוּצוֹת שְׁתֵּי תְּכוּנוֹת עִקָּרִיּוֹת לְמֶלֶךְ… הָרִאשׁוֹנָה” הֲכִי חֲשׁוּבָה” זוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם. הַתְּכוּנָה הַשְּׁנִיָּה הִיא חָכְמָה ” כִּשְׁרוֹן הַנְהָגָה. וְאֵיךְ
אֵדַע ? הֲרֵי עַד כֹּה לֹא הָיְתָה לָנוּ מְלוּכָה” וְאֵיךְ אֵדַע מִי מֻכְשָׁר לְכָךְ ? וּבַאֲשֶׁר לְיִרְאַת שָׁמַיִם” הֲרֵי זֶה דָּבָר נַפְשִׁי” מְאֹד פְּנִימִי” וְאֵיךְ אֵדַע ? הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לִשְׁפֹּט אָדָם לְפִי הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי. אָמְנָם אֲנִי הַדַּל” נָבִיא אֲנִי” אַךְ דְּעוּ לָכֶם” נָבִיא אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַכֹּל. רַק מָה שֶׁד’ אוֹמֵר לוֹ. גַּם אוֹתִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת” גַּם אֲנִי יָכוֹל לִטְעוֹת.
בָּרוּר שֶׁעָלַי לְהִתְאַזֵּר בֶּאֱמוּנָה וּבְסַבְלָנוּת” עַד שֶׁאֶפְגֹּשׁ אֶת הָאִישׁ שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת הֲכִי גָּדוֹל בְּעַם יִשְׂרָאֵל.
וְזֶה מָה שֶׁקָּרָה: וַיְּהִי הַיּוֹם” וְד’ גִּלָּה אֶת אָזְנִי: “כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִין” וּמְשַׁחֲתוֹ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל” וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיָּד פְּלִשְׁתִּים”[1].
בָּרוּךְ הַשֵּׁם ! אֲנִי כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ. בְּדִיּוּק מָחָר אֶהְיֶה בְּאֶרֶץ צוּף כְּדֵי לְהַקְרִיב קָרְבָּן.
אַתֶּם זוֹכְרִים שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁאֵין לָנוּ בֵּית מִקְדָּשׁ עֲדַיִן” אֶפְשָׁר לְהַקְרִיב קָרְבָּן בְּכָל מָקוֹם בּוֹ יֵשׁ מִזְבֵּחַ מוּכָן לְכָךְ” מָה שֶׁנִּקְרָא בָּמָה[2]. וְאָז אָנוּ עוֹשִׂים סְעוּדָה גְּדוֹלָה לִכְבוֹד ד'” וּמְבָרְכִים “בָּרוּךְ אַתָּה ד’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם” אֲשֶׁר קִדַּשְׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל אֶת הַזֶּבַח” [3].
ב”ה נְעָרֵב שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה.
ד’ אוֹהֵב אוֹתָנוּ” ד’ לֹא עָזַב אוֹתָנוּ. כְּמוֹ שֶׁהוּא אָמַר לִי “כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי” כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ
אֵלַי”[1].
תּוֹדָה רַבָּה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם” תּוֹדָה רַבָּה.