זהירות! חוף רחצה מסוכן! (סיום)

שאלה: ההסתייגות שלך מבילוי בחוף דוגית מובנת בגלל סכנותיו הרבות. אבל ניתן להעלות שיקול הפוך: פגשתי בני נוער שהיו שם” וכיום נמצאים במקום אחר לגמרי מבחינה רוחנית – הם מחוברים לתורה בלבם ובנפשם ומחויבים לה. יתכן מאוד שהמפגש עם אורח החיים המתירני ב”דוגית” הביא אותם להתרחק ממנו. זה נשמע פרדוכסאלי” אבל ככה זה עובד בחיים.
תשובה: יתכן מאוד. הזכרתי את האפשרות הזו בשבוע שעבר. כתבתי שיש בני נוער שהחוויה שעברו שם מעוררת בהם גועל. ההתנסות השלילית מביאה אותם להתרחק מכל מה שמריח ריח של פריצת גבולות ומתירנות” ומעודדת אותם להתחיל את מסלול העלייה מבור התחתיות. למרות זאת” עלינו להשתדל למנוע מהנוער להגיע לשם. הכלל החינוכי הוא שיש להתרחק מהרע גם אם קיימת אפשרות שהמפגש אתו יחולל מהפכה חיובית. אנו יודעים שלפעמים יוצאת ברכה ממשברים אישיים ומנפילות מוסריות” למרות זאת אסור לנו לעודד משברים ונפילות מתוך תקווה שתצמח מהם ברכה. בלשון אחרת: “ירידה לצורך עלייה” היא מצב של “בדיעבד”. אין כל היתר לרדת על מנת לעלות. מדוע? לא רק מפני שיש שיורדים ואינם עולים” אלא מפני שבכל מקרה אין היתר לרדת” מאיזו סיבה שתהיה. המושג “ירידה לצורך עליה” לא בא להתיר את הירידה אלא לעודד את מי שירד לבל יתייאש מעצמו. כך פירשו גדולי החסידות (במיוחד ר’ צדוק הכהן מלובלין) את המושג: גם בעומק הירידה” אל תתייאש” כיוון שניתן להפוך אותה לאמצעי לעלייה.
וכבר אמרו גדולי ישראל שלמרות שרק מי שחטא יכול להגיע לדרגה של בעל תשובה” עליו נאמר “במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים”” אין כל היתר לחטוא על מנת לזכות להיות בעל תשובה. אסור ליזום נפילות ומשברים מלאכותיים גם אם מטרתם חיובית. על כך נאמר: “האומר: אחטא ואשוב” אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה” (יומא פה ב). מחשבת התשובה העתידית איננה מכשירה את החטא שבאה לפניה. ביארו חז”ל שהכפילות של הביטוי “אחטא ואשוב” באה ללמדנו ש”כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה [= חזר עליה פעמיים] – נעשית לו כהיתר” (שם פז א). כל כישלון החוזר על עצמו פורץ גבולות פנימיים ומכשיר את הדרך לפני כישלונות נוספים.
פתגם מפורסם בפי אנשי חינוך: אין כל צורך לייצר משברים וניסיונות על מנת להתחשל. זה מיותר לחלוטין” מפני שהמשברים והניסיונות באים מאליהם…
חז”ל (גיטין מג א) אומרים ש”אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן”. פירש רש”י: “דברי תורה – שאין אדם עומד על אמיתתן עד שיכשל בהן להורות טעוּת ויכלימוּהוּ” והוא נותן לב ומבין”. (רש”י שבת קכ א: “אין אדם עומד בהן – על בוריין לאומרן כהלכתן. אלא אם כן נכשל בהן – עד שאומרן שנים ושלושה פעמים בשיבוש” דהיינו טעמי תורה המסותרין”). מאמר חז”ל זה עוסק בהבנתם של דברי תורה עמוקים. קשה להשיג אותם בשלמותם בפעם הראשונה. אדם לומד אותם וטועה בפירושם” ורק לאחר שמתקנים אותו מספר פעמים הוא יורד לעומקם. האם נסיק מכאן שרצוי למי שלומד דברי תורה להיכשל בהם בכוונה על מנת לעמוד עליהם?! חס ושלום! אנחנו משתדלים להימנע מהכישלון” מנסים בכל כוחנו לברוח ממנו. אבל לעיתים הוא נכפה עלינו ורק דרכו אנחנו משיגים את האמת.
מוכרים הסיפורים על מתבגרים שנסעו למזרח הרחוק” שקעו בעומק הטומאה” ושם זרח עליהם אור התשובה. עלייתם הרוחנית המופלאה מתוך עומק החושך איננה מתכון לחיקוי ואיננה מסלול לרבים. לא נעודד אף נער או נערה להתנסות בכך.
תוספת: אילת
קיבלתי תגובות רבות למאמר על חוף דוגית. בין השאר התבקשתי על ידי המדריך של הנוער הדתי בסיכון באילת” להזכיר שקיימות בעיות חמורות עוד יותר בחופי אילת. בימי הקיץ הלוהטים” אין כל אפשרות לטייל באזור אילת. לכן” כל בני הנוער היורדים לאילת מתנקזים בחופים” בדיסקוטקים” בפאבים ובמלונות. זהו מתכון בטוח להתפרקוּת גמורה. חלק מהנערים באים בדיוק למטרה זו” אבל הם מתפתים ונגררים הרבה מעבר למה שתכננו. המדריך הנ”ל מסתובב בחופים וכו’ על מנת להגיש סיוע לבני נוער דתיים ש”התפרקו” לחלוטין (יישר כוח!). הוא מדווח על “תמונות קשות”. לכן הוא ביקש ממני ליידע את ההורים ולהזהיר אותם.