בין הזמנים והחופש הגדול חלק ב’ הרב אלישע אבינר

בימינו” “בין הזמנים” כבר איננו משרת את מטרתו המקורית – עבודה בשדה על מנת להשתחרר מדאגות הפרנסה – אלא זהו סוג של נופש. לכן” יש מגדולי ישראל שמתנגדים בחריפות ל”בין הזמנים”.
ההתנגדות ל”בין הזמנים” לא התחילה בימינו אלא לפני מאות שנים. להלן לקט התייחסויות ביקורתיות של גדולי ישראל כלפי תופעת “בין הזמנים”.
הגמרא (שבת קיט ב) מונה רשימת עבירות שגרמו לחורבן ירושלים: ביטול קריאת שמע” ביטול תינוקות של בית רבן” ביזוי תלמידי חכמים ועוד. על כך מעיר המהרש”א ש”רוב העוונות וכמעט כולם הם [גם] בדור הזה” בעוונותינו הרבים”” כלומר עם ישראל טרם נגמל מהעבירות הנ”ל. כדוגמה לביטול תינוקות של בית רבן” מזכיר המהרש”א את תקופת “בין הזמנים”: “ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהילה” גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים והולכים ברחובות בביטולים וטיולים”.
הביקורת הופנתה לא רק כלפי אלו שנטשו את ספסל הלימודים ב”בין הזמנים” “והולכים בביטולים” אלא גם כלפי אלו שהמשיכו ללמוד ב”בין הזמנים” אבל הורידו את המתח הלימודי או למדו בשיטה קלה יותר. ראש וראשון למבקרים היה המהר”ל (ב”דרוש על התורה” עמ’ מה). הוא מקונן על המצב בדורו” שלימוד התורה הוא אקראי “לא תמידים כי אם לתקופת השנה” ואחר כך יקראו דרור לארץ לכנות הזמן ‘בין הזמנים'” וכל אחד הולך בשרירות לבו הרע… לחשוב שאין צריך ללמוד כלל” וכאילו אין זה זמן לתורה”. הוא מוסיף שבעבר היציאה ל”בין הזמנים” היתה מוצדקת מפני שהיא תרמה להתחזקות בתורה” אבל עתה היא מרחיקה את האדם מהתורה “לקיים ‘אם תעזבני יום” יומיים אעזבך'” ועל ידי ביטול זה מרגילים עצמם לשחוק וקלות ראש וזולתן מהדברים המגונים”. בהמשך דבריו מבקר המהר”ל גם את אלו שמנצלים את “בין הזמנים” לעיון בספרי פוסקים במקום ללמוד מסכתות” תמידים כסדרם. לפי המהר”ל” העיקרון הבסיסי בלימוד התורה הוא הקביעות” “לשקוד על דלתותי יום יום”” “עשה תורתך קבע”. היציאה ל”בין הזמנים” פוגעת בקביעות של לימוד התורה” ומשום כך היא פסולה.
חריף ממנו היה השל”ה (מסכת שבועות) וז”ל: “ועיקר הכולל הכל” יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של ‘בין הזמנים'” לא ייזכר ולא ייפקד. רק כל העתים שווים לטובה. יתנהגו במנהג אחד לתורה” כמו שכתוב ‘והגית בו יומם ולילה'”. בהמשך דבריו” הוא מתייחס ללימוד בשיטת ה”חילוקים”” שכפי הנראה היתה נפוצה במיוחד בתקופת “בין הזמנים”” ושולל אותה על הסף. הוא מדגיש את ערכה של שיטת הלימוד המקובלת (לימוד הסוגיה עם מפרשיה” רש”י ותוס’) ומסיים ש”דבר זה יהיה נוהג זמן ובין הזמנים” ולא ייזכר ולא יפקד שם ‘בין הזמנים'” ויעקר מן העולם” אז תהיה תורתנו תורת ה’ תמימה”. השל”ה” כמהר”ל” שולל לגמרי את “בין הזמנים” ודורש שילמדו באותה שיטה וללא הפסקה במהלך כל השנה.
חשוב לדעת שלא בכל הישיבות יצאו התלמידים ל”בין הזמנים”. לדוגמה” בישיבת וולוז’ין” שהו התלמידים גם בחודש ניסן בישיבה ועשו את הסדר בליל פסח עם ראש הישיבה” הנצי”ב. כך גם בחודש תשרי. באירופה” חלק מראשי הישיבות שהו יחד עם תלמידיהם ב”בין הזמנים”. המטרה היתה יציאה מן השגרה” לימוד תורה מתוך רוגע ומפגש קרוב בין התלמידים לראשי הישיבה. התלמידים ניצלו את “בין הזמנים” המשותף ל”שימוש תלמידי חכמים” ולהכיר אותם מקרוב. יש שעסקו במשותף בפלפול בספרי האחרונים (כגון: “קצות החושן”).
בימינו” יציאת תלמידי הישיבות ל”בין הזמנים” היא עובדה מוגמרת. אבל גדולי ישראל לא השלימו עם ביטול התורה של “בין הזמנים”. מובא בשם ה”חזון איש” שב”בין הזמנים” חייבים ללמוד לכל הפחות כפי שדרש הרמב”ם ממי שעובד לפרנסתו: שלוש שעות יעסוק במלאכתו” ותשע שעות ילמד תורה!! לדעת ה”חזון איש”” תלמיד ב”בין הזמנים” איננו יכול להרשות לעצמו לנהוג אחרת וללמוד פחות מתשע שעות ביום!! הגרא”מ שך פרסם כרוז שבו ביקש מכל התלמידים ללמוד ב”בין הזמנים” לא פחות מארבע שעות ביום.
מפורסמים דברי מרן הראי”ה קוק זצ”ל על התועלת שעשויה לצמוח ממה שאדם נאלץ בעל כורחו להתנתק זמן מה מלימוד תורה. “יש שהזמנים שמתבטלים מהתורה הם פועלים להאיר את העיניים להכיר את תוכן קדושת התורה ועומק החיים שהיא משפיעה על לומדיה” (אורות התורה ז ג). לעיתים” מי ששקוע בלימוד תורה איננו מצליח לחוש את עומק הקשר שלו לתורה ועד כמה היא מחיה אותו. רק ריחוק זמני מהתורה מאפשר את הפרספקטיבה הדרושה לזהות שהתורה היא תורת חיים” כפשוטו” שבלעדיה אין חיים. הראי”ה קוק לא התייחס בדבריו ל”בין הזמנים”” אבל נוכל ליישם אותם גם ביחס ליציאה ל”בין הזמנים”. היא מסייעת להכיר שהתורה חיונית לנו” לחדש את הצימאון לתורה ולעורר את החשק העמוק ללמוד אותה. בתום תקופת “בין הזמנים” שב התלמיד בכוחות מחודשים וברצון מלא לספסלי הישיבה ללמוד תורה ולהעמיק בה.
אין ספק של”בין הזמנים” יש תפקיד לא רק של בדיעבד אלא גם של לכתחילה: אִוְרוּר והתרעננות. בעבר” תלמידי הישיבות היו יחידי סגולה” ורובם לא נזקקו להפסקה באמצע הלימודים. הם היו מסוגלים ללמוד ברצף שנה אחר שנה” ללא הפסקה. לכן יצאה ביקורת חריפה מפי גדולי ישראל על מיסוּד “בין הזמנים”. היום” אוכלוסיית הישיבות מגוונת” ההרכב האנושי בישיבות איננו עשוי מעור אחד” ותלמידים רבים זקוקים להפסקת התאווררות על מנת לחדש את כוחותיהם. אבל” המינון הוא אישי” יש מי שזקוק לשבועיים ויותר ויש מי שזקוק רק לשבוע. לכן” יפה העירו ראשי הישיבות שאסור להפוך את “בין הזמנים” לתקופת בטלה ממוסדת. כל תלמיד יאמוד את כוחותיו” ובהתאם לכך יפיק מ”בין הזמנים” את המיטב” בלימוד תורה וברענון.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.