תמיכה מדרבנת ותמיכה משתקת (ב)

במאמר הקודם” הרחבנו את הדיבור על המעבר שאירע בדורנו מגישה חינוכית הדוגלת בדרישות נוקשות ואיננה מתפשרת עם חולשות” לגישה חינוכית אמפתית הדוגלת ב”הכלה” ו”הזדהות”” “הקשבה” ו”קבלה”. הגישה החדשה מצמצמת את ההתנגשויות הכואבות בין ההורים לילדיהם” מונעת מהילדים תסביכים” נכות נפשית ו”שריטות” למיניהן” מאפשרת להם לקבל את עצמם בשמחה ובטוב לב” וחוסכת מהם רגשי נחיתות איומים.
אבל” גם לשיטת ה”הכלה” יש חסרונות. היא עלולה להביא לקיפאון” לדשדוש בּמָקום ולשיתוק. הנער אומר: “קבל אותי כפי שאני” עם כל ליקויי” ואל תדרוש ממני שאשתנה. כל דרישה מעידה שאינך מקבל אותי כפי שאני. אל תחנך אותי אלא קבל אותי.
השיטה החינוכית הישנה נדחתה” החדשה – לוקה בחסר” אם כן כיצד נחנך?
נדמה שגישת ה”הכלה” איננה פסולה” דורנו זקוק לה” אבל היא צריכה השלמה. ההשלמה היא בגישה הדוגלת בהבעת אֵמוּן בילד. ההכלה מתייחסת להווה” למצב הנתון של הילד” ומתן האמון – לעתיד הטמון בהווה” לפוטנציאל. לכן” הבעת האמון בילד מדרבנת אותו בעדינות להתקדם. סיפורי ההצלחה הגדולים בחינוך קשורים למחנכים ששידרו אמון לתלמידיהם” עד שהתלמידים התחילו להאמין בכישוריהם וביכולותיהם.
חשוב להבחין בין אמון אמיתי לבין אמון שהוא ביקורת מוסווית. אם ילד מספר להוריו שהוא קיבל 87 במבחן האחרון” והוריו מגיבים: “רק 87?! אנחנו מאמינים שאתה מסוגל ל-90″” זה לא אמון אלא ביקורת שפוצעת ומחלישה” ואיננה מדרבנת. הבעת אמון בילד תורמת רק אם היא מביאה את הילד להאמין בכוחותיו וביכולת שלו לפתח אותם. היא מועברת על ידי אהבה גדולה” ולא בדרך ביקורתית” ואז היא סגולה נפלאה לחיזוק ולדרבון.
השפעת הבעת האמון שונה מהשפעת הדרישה. הדרישה מהילד באה אליו מלמעלה” מבחוץ” היא מציבה בפניו אתגר חיצוני הדוחף אותו. לעומתה” הבעת האמון בילד פועלת על הפְּנים שלו” היא מעוררת את כוחותיו מלמטה.
לאחרונה” קראתי מאמר על חשיבות הבעת האמון בילדים” המבסס אותה על אמונתנו בקיומה של נשמה אלוקית השוכנת בכל יהודי. כל יהודי” ובכלל זה ילדנו” זכאי לאמון מלא מפני שיש לו נשמה גדולה. אכן אמונתנו בנשמה הטהורה השוכנת בכל יהודי משדרת אופטימיות” אבל זה לא מספיק. אי אפשר לבסס את הבעת האמון על מודל אידיאי המשותף לכל כלל ישראל. הבעת האמון התומכת בילד והעשויה לקדם אותו היא הבעת אמון בפוטנציאל הריאלי שלו” מתוך התחשבות בנטיותיו וברגשותיו הממשיים. הילד צריך להרגיש שבאמת מאמינים בו” במעלותיו הממשיות” על אף מגרעותיו וחסרונותיו. תפקיד הבעת האמון בילד הוא לעורר בו אמון בכישוריו וביכולותיו הריאליים” ואז ורק אז הוא יגלה אותם ויביא אותם לידי מימוש. לכן” הבעת האמון צריכה להתייחס אליו באופן ספציפי ולא להיות כללית. רק אם האמון יגע בו” הוא יעורר בו את כוחותיו.
קיימים שני יתרונות להבעת האמון על פני ההכלה: א. הבעת אמון איננה ותרנית. ב. היא אופטימית.
סיפור נפלא על הבעת אמון בנער מובא בגמרא (ב”מ דף פה א). בנו של רבי אלעזר ברבי שמעון התדרדר מבחינה מוסרית עד לדיוטא התחתונה. רבי שמע עליו וניסה לשקם אותו. לשם כך הוא סמך אותו בתואר “רבי” ומסר אותו לחינוך דודו רבי שמעון בן איסי. מידי יום” היה הבן מבקש לעזוב את בית המדרש וללכת לעיר הגדולה… אבל דודו היה מדבר על לבו: אנא המשך ללמוד תורה” “יעשו אותך חכם” יפרסו עליך בגד של זהב” ויקראו לך ‘רבי'”. דברי הדוד שיכנעו את הבן להישאר בבית המדרש” הוא גדל במעלות התורה והיראה והצטרף לבית מדרשו של רבי. הן רבי והן הדוד נמנעו מתוכחות ומביקורת” הם התמקדו בהבעת אמון בבן” בפוטנציאל שלו. הם שידרו לו שהוא נועד לגדולות” עד שהאמין בכוחותיו וגדל בתורה. סביר להניח שהם זיהו אצלו כוחות גדולים” פוטנציאל ממשי להתפתחות בתורה” ולא סתם פיזרו הבטחות ללא כיסוי. אסור לטפח אשליות. סוף הסיפור מלמד שהזיהוי היה מדויק” וגישתם החינוכית הוכחה כנכונה.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.