סוֹף סוֹף הִגַּעְנוּ לְעִיר הַקֹּדֶשׁ בֵּית לֶחֶם. [1] חָשַׁבְתִּי שֶׁנּוּכַל לְהִשְׁתַּקֵּם בָּהּ בְּשֶׁקֶט וּבְצִנְעָה” אֲבָל לֹא כֵן. מִסְתַּבֵּר שֶׁנָּעֳמִי הָיְתָה מְאוֹד מְפֻרְסֶמֶת וְכֻלָּם הִכִּירוּ אוֹתָהּ. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לְשָׁם: “וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה: הַזֹּאת נָעֳמִי”?1 אָמְרוּ זֹאת בְּלִי נַקְמָנוּת אוֹ שִׂמְחָה לְאֵיד” אֶלָּא מִתּוֹךְ צַעַר גָּדוֹל. כַּמּוּבָן גַּם שָׂמְחוּ לְבוֹאָהּ” אַךְ בִּטְּאוּ עָגְמַת נֶפֶשׁ” וְלִבִּי נִצְבַּט בְּקִרְבִּי.
נָעֳמִי הֵשִׁיבָה בָּעֲנָוָה: “‘אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶַאןָ לִי מָרָא” כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאוֹד’. [2] הַשֵּׁם סִבֵּב לִי צָרוֹת רַבּוֹת” אֲבָל אֵינִי מִתְלוֹנֶנֶת” אֶלָּא מְקַבֶּלֶת עָלַי אֶת הַדִּין שֶׁאֲנִי גָּרַמְתִּי לְעַצְמִי. אַל נָא תְּרַחֲמוּ עָלַי” מַגִּיעַ לִי. ‘אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי” וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי הַשֵּׁם” לָמָּה תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי” וְהַשֵּׁם עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי’. [3] אֵין זֶה מִקְרֶה” אֵין מִקְרֶה. זֶה מֵהַשֵּׁם” אֲבָל הַכֹּל לְפִי חֶטְאִי.”
מָצָאנוּ בְּבֵית לֶחֶם פִּנָּה שְׁקֵטָה לָגוּר בָּהּ” אֲבָל אָז נִצְּבָה לְפָנֵינוּ בְּעָיָה קָשָׁה: מַה נֹאכַל?
– “שִׁמְעִי” רוּת הַיְּקָרָה”” אָמְרָה לִי נָעֳמִי” “יֵשׁ לִי פֹּה קְרוֹב מִשְׁפָּחָה’ ‘אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז.'” [4]
– “זֶהוּ הַשּׁוֹפֵט שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל” אִבְצָן!” [5]
– “נָכוֹן מְאוֹד.”
– “אָז אוּלַי נִפְנֶה אֵלָיו לְעֶזְרָה?” הִצַּעְתִּי.
– “לֹא. אֵינִי רוֹצָה לְהַטְרִיחַ” אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַה הַיַּחַס שֶׁלּוֹ אֵלַי” וּבִמְיֻחָד אֵלַיִךְ” שֶׁאַתְּ גִּיּוֹרֶת מֵעַם זָר. הַכֹּל כָּרוּךְ בְּאִי נְעִימוּת גְּדוֹלָה” אֵינִי רוֹצָה טוֹבוֹת” אֵינִי רוֹצָה לְהִזְדַּקֵּק לַבְּרִיּוֹת” אֵינִי רוֹצָה צְדָקָה.”
– “אֲבָל לָמָּה בֹּעַז מֵעַצְמוֹ לֹא פָּנָה אֵלַיִךְ לְהַצִּיעַ עֶזְרָה? הַאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהִגַּעְתָּ?”
– “וַדַּאי הוּא יוֹדֵעַ. כָּל הָעִיר יוֹדַעַת. אֲבָל בְּדִיּוּק הַיּוֹם נִפְטְרָה אִשְׁתּוֹ” [6] וְיֵשׁ לוֹ דְּבָרִים אֲחֵרִים עַל הָרֹאשׁ. אַגַּב” הוּא כְּבָר בְּעַצְמוֹ מְבֻגָּר” בֶּן שְׁמוֹנִים” [7] הַשֵּׁם יַאֲרִיךְ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.”
– “אָז יֵשׁ לִי רַעְיוֹן. עַכְשָׁו תְּחִלַּת קְצִיר שְׂעוֹרִים” [8] ‘אֵלְכָה נָא וַאֲלַקֳּטָה בַּשִּׁבֳּלִים’.” [9]
– “לַזֹּאת אֲנִי מַסְכִּימָה. לֶקֶט זֶה לֹא כְּמוֹ צְדָקָה רְגִילָה” זוֹ חוֹבָה גְּמוּרָה לָתֵת לָנוּ הָעֲנִיִּים” זֶה שַׁיָּךְ לָנוּ בַּדִּין. [10] אֲבָל הַגִּידִי: אַתְּ” בַּת מֶלֶךְ” לֹא תִּתְבַּיְּשִׁי לְלַקֵּט כְּמוֹ עֲנִיָּה?”
– “נָעֳמִי הַיְּקָרָה”” צָחַקְתִּי” “אֲנִי כְּבָר לֹא בַּת מֶלֶךְ! אֲנִי הִתְגַּיַּרְתִּי וְנוֹלַדְתִּי מֵחָדָשׁ. אֲנִי בָּזָה לְאוֹתוֹ עַם בּוֹ נוֹלַדְתִּי וּכְבָר אֵינִי שַׁיֶּכֶת לוֹ. עַכְשָׁו אֲנִי עִבְרִיָּה וּשְׂמֵחָה בַּזֶּה גַּם אִם אֲנִי עֲנִיָּה.”
נָעֳמִי מְאוֹד הִתְרַגְּשָׁה וְנָשְׁקָה אוֹתִי.
– “וּמַה יִּהְיֶה” רוּת” אִם לֹא תִּמְצְאִי חֵן בְּעֵינֵי שְׁאָר הַמְּלַקְּטִים” שֶׁיַּגִּידוּ: הַלֶּקֶט הוּא בִּשְׁבִיל הָעֲנִיִּים שֶׁלָּנוּ” בְּנֵי מְקוֹמֵנוּ” מַה הַזָּרָה הַזֹּאת נִדְחֶפֶת בֵּינֵינוּ?”
– “אָז אֲנִי אֶסְתַּלֵּק. ‘אֲלַקֳּטָה בַּשִּׁבֳּלִים אַחֵר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו’. [9] אֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ עָלַי בְּעַיִן עֲקֻמָּה” גַּם אִם מַגִּיעַ לִי.”
– “בְּסֵדֶר ‘לְכִי בִּיתִי’.” [9]
רות
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)
מקורות:
1. רות א’ יט’.
2. שם כ’.
3. שם כא’.
4. שם ב’ א’.
5. בבא בתרא.
6. ב”ב צא’ א’.
7. ילקו”ש ב’ תרא.
8. רות א’ כב’.
9. שם ב’ ב’.
10. עיין ויקרא יט’ ט’. רמב”ם הלכות מתנות עניים א’ ד’.