את סיפורו של ב’ מעטים מכירים – הסיפור הזה נשמר בסוד במשך שנים, וניתן לחשוף אותו ואת המעורבים בו רק בשמות קוד וברמיזות – מתוך חשש אמיתי שיגלו את זהותו אנשים שהכירו אותו והיו חברים קרובים שלו בילדותו. אותם חברים לא היו מדמיינים שהוא היום במודיעין הישראלי – בטח לא ביחידה 8200. כך פורסם ב”ישראל היום”.
ב’ נולד באיראן, וחווה לדבריו ילדות רגילה לגמרי: “בתור ילד, אתה גדל בסביבה ומתרגל אליה – גם אם היא לא טבעית. גדלתי עם חברים יהודים ומוסלמים”.
את החגים היהודיים, ב’ ומשפחתו היו חוגגים באיראן – מדליקים חנוכייה בחנוכה וצמים ביום כיפור. ב’ היה מתפלל פעמיים ביום בבית הכנסת. “הזהות היהודית והתפילה היו חשובים לי”. הסביבה הקרובה של ב’ ידעה שהוא יהודי – “לא הייתי מעלה בעצמי את היותי יהודי, אך מי שהכיר – הכיר”.
סוגיית האנטישמיות בתיכון ריחפה באוויר, וב’ מספר כי “באחד המבחנים, אחד המורים זרק לי הערה גזענית – הוא ניסה לפגוע ביכולת שלי לגשת למבחן, קיצר לי את הזמן והפריע לי. אני זוכר שהתלוננתי והופתעתי כשהעירו למורה”.
בבית של ב’ דיברו בפרסית, והוא לא ידע עברית כלל. ב’ מספר שכשחי באיראן לא עקב אחרי ישראל, ולא ידע מה קורה בפוליטיקה המקומית. “חלק מהמשפחה כבר חיה בישראל, אבל במרבית הזמן לא חשבנו על המדינה, היא הייתה רחוקה עבורנו”.
לפני כמה שנים, ב’ ומשפחתו קיבלו החלטה קשה אך ברורה לעלות לישראל בעקבות החלום הציוני. הם לא סיפרו שהם טסים “לישות הציונית” – מידע שהיה עלול לסכן את ביטחונם, ואף לעלות להם בחייהם. כשהגיעו ב’ ומשפחתו לישראל, עברו תקופה מאתגרת: “ההתאקלמות היתה קשה במיוחד – תרבות חדשה, שפה חדשה, חיים חדשים”. את החיים
באיראן הוא השאיר מאחור, ולדבריו “היו לי חברים טובים באיראן, אבל לצערי אני כבר לא בקשר איתם”.
לימוד השפה העברית היה מורכב, אבל ההתמודדות הקשה ביותר היתה כשאביו חלה עם הגעתם ארצה. גם ההתמודדות הכלכלית מורכבת: “אתה לא יכול לקחת איתך מאיראן הרבה כסף והמון ציוד – השארנו חיים שלמים מאחור”.
למרות כל התלאות שעבר בדרך, קשיי הפרידה, ההתאקלמות והשפה, לב’ לא הייתה התלבטות בהחלטה להתגייס לצבא: “אני צריך לתרום ולשמור על העם שלי. לכן היה לי ברור, וגם למשפחה שלי, שאני מתגייס, והם גאים בי על כך”.
כשב’ התגייס ליחידה 8200, הוא נפעם לגלות את עולם המודיעין. “פתאום הסתכלתי על איראן מזווית אחרת לגמרי. יחידה 8200 זה בית – המפקדים היו שם בשבילי, הבינו את הקשיים עם השפה ונתנו לי גב. ב-8200 הרגשתי שאני באמת מתעסק בעשייה קריטית לביטחון המדינה״.
כששואלים את ב’ על התחושות שעוברות בו כשהוא מסתכל על איראן מהצד הישראלי, הוא מספר כי “המצב שם לא טוב. עצוב לי לראות את זה. להסתכל על איראן משני צדדים זו הזדמנות אדירה – פעם אחת בתור מי שחי בה, ובפעם אחת בתור מי שחוקר אותה”.
ב’ רואה את המשימה שלו כשליחות עבור ישראל אבל גם עבור איראן. לדבריו, “אני קודם כל שומר על העם היהודי, אבל גם מגן על התושבים באיראן״.
ב’ הוא חייל מצטיין ביחידה, וביום העצמאות יוענק לו אות מצטיין נשיא המדינה. “זו התרגשות עצומה. אם הייתם מספרים לי אי שם באיראן שאני עתיד לזכות בהצטיינות הנשיא – הייתי צוחק”.
