בין הזמנים והחופש הגדול (ב)

א. במאמר הקודם הוזכרה ההתנגדות החריפה שהשמיעו המהר”ל והשל”ה על היציאה ל”בין הזמנים”. למדנו מזה שיציאת התלמידים “לבין הזמנים” איננה תופעה חדשה אלא בת חמש מאות שנה וגם ההתנגדות ל”בין הזמנים” היא בת מאות שנים. אך חשוב לדעת שלא בכל הישיבות יצאו ל”בין הזמנים”. לדוגמה” בישיבת וולוז’ין שהו התלמידים גם בחודש ניסן בישיבה ועשו את הסדר עם ראש הישיבה” הנצי”ב. כך גם בחודש תשרי.
באירופה” חלק מראשי הישיבות שהו יחד עם תלמידיהם ב”בין הזמנים”. המטרה היתה יציאה מן השגרה” לימוד תורה מתוך רוגע ומפגש קרוב בין התלמידים לראשי הישיבה. התלמידים ניצלו את “בין הזמנים” המשותף ל”שימוש תלמידי חכמים” ולהכיר אותם מקרוב. יש שעסקו במשותף בפלפול בספרי האחרונים (כגון: “קצות החושן”).
ב. מסופר שה”חזון איש” אמר לתלמיד אחד שב”בין הזמנים” חייבים ללמוד לכל הפחות כפי שדרש הרמב”ם ממי שעובד לפרנסתו: שלוש שעות יעסוק במלאכתו” ותשע שעות ילמד תורה! לדעת ה”חזון איש”” תלמיד ב”בין הזמנים” איננו יכול להרשות לעצמו לנהוג אחרת וללמוד פחות מתשע שעות ביום! הגרא”מ שך פרסם כרוז שבו ביקש מכל התלמידים ללמוד ב”בין הזמנים” לא פחות מארבע שעות ביום.
ג. החידה הגדולה היא ביחס ל”בין הזמנים” של חודש אב שקוטע את זמן קיץ חודשיים לפני היציאה ל”בין הזמנים” של תשרי. בשם הרב יעקב קנייבסקי (ה”קהילות יעקב”) מובא הסבר ל”בין הזמנים” של חודש אב. זה התחיל עם התלמידים החסידיים שיצאו מהישיבה לשהות עם האדמו”ר בחודש אלול. כתוצאה מכך” התדלדל מספר התלמידים בישיבה בחודש אלול. נוסף על כך המצב הכלכלי של הישיבות לא היה מזהיר. לכן בחרו לסגור לגמרי את הישיבה באלול. לאחר מכן” הצטערו על כך שחודש אלול – הסמוך לימים הנוראים – איננו מוקדש ללימוד תורה” והעבירו את “בין הזמנים” מחודש אלול לחודש אב. הגר”י קנייבסקי וראשי ישיבות נוספים ביטאו בפה מלא את רצונם לבטל את “בין הזמנים” של אב אבל לא עלתה בידם. רצוי לציין” שיש ישיבות שאין תלמידיהן יוצאים ל”בין הזמנים” בחודש אב.
יש הסבורים ש”בין הזמנים” של אב הושפע ממעבר התלמידים מבית הספר היסודי לישיבה הקטנה” או מהתיכון לישיבה הגבוהה. התלמידים סיימו את לימודיהם בקיץ וביקשו להצטרף לישיבה אחרי חופשה קצרה ולא להמתין עד תחילת זמן חורף (חשוון). על מנת לאפשר את השתלבותם בישיבה” התבקש “להמציא” תחילת זמן נוספת. ההתחלה נקבעה לראש חודש אלול. ומכאן זה התגלגל גם להמצאת “בין הזמנים” נוסף.
ד. תחילת הזמן נקבעה תמיד לראש חודש” מדוע? ר’ יצחק מקורביל” בסמ”ק (סי’ קלו)” כותב שאין בזה ניחוש או שיקול אסטרולוגי” אלא “מה שנהגו קדמונינו להתחיל המסכתות בראש חודש זהו להמתין הבחורים הבאים מחוץ לעיר ואף לסימן טוב”. וכן פסק הרמ”א (יו”ד קעט ב) “נהגו גם כן להתחיל ללמוד בראש חודש” כי אף על פי שאין ניחוש יש סימן”.
ה. ובחזרה אל “בין הזמנים”. מפורסמים דברי מרן הראי”ה קוק זצ”ל על התועלת שעשויה לצמוח ממה שאדם נאלץ בעל כורחו להתנתק זמן מה מלימוד תורה. “יֵשׁ שֶׁהַזְּמַנִּים שֶׁמִּתְבַּטְּלִים מֵהַתּוֹרָה הֵם פּוֹעֲלִים לְהָאִיר אֶת הָעֵינַיִם לְהַכִּיר אֶת תּכֶן קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְעמֶק הַחַיִּים שֶׁהִיא מַשְׁפִּיעָה עַל לוֹמְדֶיהָ” (אורות התורה ז ג). לעיתים” מי ששקוע בלימוד תורה איננו מצליח לחוש את עומק הקשר שלו לתורה ועד כמה היא מחיה אותו. רק ריחוק זמני מהתורה מאפשר את הפרספקטיבה הדרושה לזהות שהתורה היא תורת חיים” כפשוטו” שבלעדיה אין חיים. הראי”ה קוק לא התייחס בדבריו ל”בין הזמנים”” אבל נוכל ליישם אותם גם ביחס ליציאה ל”בין הזמנים”. היא מסייעת להכיר שהתורה חיונית לנו” לחדש את הצימאון לתורה ולעורר את החשק העמוק ללמוד אותה. בתום תקופת “בין הזמנים” שב התלמיד בכוחות מחודשים וברצון מלא לספסלי הישיבה ללמוד תורה ולהעמיק בה.
אין ספק של”בין הזמנים” יש תפקיד לא רק של בדיעבד אלא גם של לכתחילה: אִוְרוּר והתרעננות. בעבר” תלמידי הישיבות היו יחידי סגולה” ורובם לא נזקקו להפסקה באמצע הלימודים. הם היו מסוגלים ללמוד בהתמדה רבה שנה אחרי שנה. לכן” יצאה ביקורת חריפה מפי גדולי ישראל על מיסוּד “בין הזמנים”. היום” אוכלוסיית הישיבות היא מגוונת” ההרכב האנושי בישיבות עצמן אינו עשוי מעור אחד” ותלמידים רבים זקוקים להפסקת התאווררות על מנת לחדש את כוחותיהם. אבל” המינון הוא אישי” יש מי שזקוק לשבועיים ויותר ויש מי שזקוק רק לשבוע. לכן” יפה העירו ראשי הישיבות שאסור להפוך את “בין הזמנים” לתקופת בטלה ממוסדת. כל תלמיד יאמוד את כוחותיו” ובהתאם לכך יפיק מ”בין הזמנים” את המיטב: בלימוד תורה וברענון.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – levavot.org.il אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.