שלום לכולם,
אנחנו בסוגיות שלנו הנלמדות בדף היומי,
ואף על פי שבפועל ממש אנחנו יודעים שכבר סיימו מסכת פסחים,
אני מרשה לעצמי היום ללמוד עוד סוגיה שקשורה לסוף מסכת פסחים,
כסוגיה חשובה מאוד,
מעניינת גם מאוד,
והיא נוגעת בעצם גם לנו פה בזמן הזה,
ולכן אני החלטתי לקיים את השיעור על הסוגיה והכוונה שלי
על מצוות אמירת ההלל.
במצוות אמירת ההלל יש לנו באיזשהו מקום כמה סוגיות בגמרא וכמה מסכתות
שכולם מצוינים בדף המקורות.
יש לנו סוגיה במסכת תענית ויש לנו סוגיה במסכת ארחין
ויש לנו סוגיה במסכת ברכות ויש לנו סוגיה במסכת פסחים.
והרעיון הוא פה בשיעור הזה גם למצוא את הקשר בין הסוגיות ולראות האם הן
תואמות זו את זו שזה סוגיות נפרדות.
אני אסביר את דבריי.
הסוגיה במסכת פסחים מלכתחילה היא בדף קי"ז עמוד א',
וכאן בקי"ז עמוד א', ממש בסוף המסכת,
אנחנו עושים פה את העניין הזה של אמירת ההלל,
שכתוב שהלל זה מי אמרו.
הגמרא שואלת, מי אמר את ההלל?
אומרת הגמרא, נביאים שביניהם תקנו להם לישראל,
שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם.
וכשנגלים אומרים אותו על גאולתם.
זאת אומרת שיש עניין של תקנת נביאים, זה נאמר,
שתיקנו לומר אותו על כל פרק ופרק
ועל כל צרה וצרה שלא תהיה,
כשנגלים אומרים אותו.
אז זה בעצם הלל שבא לפי ה... יש פה בעצם גם לחורה כשלומדים מזה בפשטות שני חלקים.
יש על כל פרק ופרק
ויש על כל צרה וצרה שלא תבוא.
מה זה כל פרק ופרק?
לא מבואר כל כך.
על כל צרה וצרה שלא תבוא, זה אפשר להבין. כשיש צרה ונגלים, אז אומרים הלל.
יש כאן גם שאלה מאוד מעניינת וחשובה.
אומרים הלל על כל צרה וצרה שלא תבוא,
אז הפירושו של דבר שזה תקנה לדורות,
או שזה תקנה לומר את ההלל רק באותה שעה שנגלים?
יכול להיות.
אי אפשר לדעת באופן חד משמעי את הדבר הזה. אחד מהדברים המעניינים, שבפירוש צריכים לקחת אותו לתשומת לב,
אנחנו הרי לומדים עם הלכה ברורה ובירור הלכה, כפי שאני תמיד אומר.
המעניין הוא פה שההלכה לא מזכירה את מה שנאמר פה.
לא הרמב״ם ולא השולחן ערוך לא מזכירים את הממראה הזו שבגמרא.
מזכירים אמירת הלל, אבל לא מזכירים את הניסוח כפי שהוא מופיע פה.
אצל הרמב״ם באופן מיוחד זה בא לידי ביטוי.
אני אסביר למה אצל הרמב״ם זה בא לידי ביטוי יותר מאשר אצל השולחן ערוך.
כי יש דברים ידועים של רבנו יונה,
שאומר שבאמת אמירת ההלל הזו גם כן לא שייכת לכל אדם ואדם יחיד.
ממילא גם לא על ציבור של יחידים, אלא רק לכלל ישראל.
כלל ישראל זה מושג מחייב,
שהוא לא נאמר בכל מצב, לכן אנחנו אומרים שכלל ישראל שייך בארץ ישראל.
כלל ישראל בארץ ישראל זה נקרא כלל ישראל,
אבל בכל אופן בשולחן ערוך כיוון שהמושג הזה לא היה קיים,
אז ממילא המושג של כלל ישראל אין לו, לא נוהג כאילו במושגים של השולחן ערוך במה שנקרא בזמן הזה,
ממילא בשולחן ערוך הוא לא הזכיר את זה, אבל זו לא תשובה טובה לרמב״ם,
כי ברמב״ם אנחנו יודעים שהוא מזכיר את הדברים גם אלה שלא נוהגים בזמן הזה, הרמב״ם מביא את ההלכות כולן,
כל התורה כולה דהיינו גם דברים שלא נוהגים בזמן הזה,
לכן השאלה היא גדולה למה הרמב״ם לא מזכיר את זה, אבל הוא באמת לא מזכיר.
ואני חוזר מכאן על השאלה ששאלנו מלכתחילה בפשט,
האם זה נאמר כתקנה לאותה שעה של הגאולה או תקנה לדורות?
פה יש לנו דברי רש"י.
רש"י פה בגמרא בדף קי"ז בפסחים,
כשהוא רוצה להסביר על מה מדובר, אז הוא אומר: "כגון חנוכה".
כך רש"י אומר.
כגון חנוכה הוא, חנוכה זה לא תקנה, זה הייתה, נגלו בזמנו, כידוע.
אבל כשרש"י אומר "כגון חנוכה",
ממש מה שהוא בא להגיד לנו משהו.
חנוכה זה אנחנו יודעים, בחנוכה אומרים הלל.
זאת אומרת שרש"י לפי זה ניתן בהחלט להבין שהוא רוצה לומר לנו שהתקנה הזו של הנביאים היא לא רק תקנה לאותה שעה,
אלא גם תקנה לדורות.
וכמו בחנוכה, כגון חנוכה.
בחנוכה הרי היום אנחנו אומרים הלל כל הזמן, גם אנחנו היום אומרים הלל בחנוכה.
אז ממילא ניתן בהחלט להבין שההלל של חנוכה יסודו מן הגמרא הזו.
וזה בעצם הביא אותנו,
ואז השאלה אם באמת יסודו מן הגמרא הזו
או אולי בדרך אחרת כפי שאולי ניתן להבין מדברי ראשונים אחרים
ועל זה אנחנו צריכים קצת לפרט וללמוד את הדברים.
נקודה, אני יכול לומר שכאן יש לנו בגמרות כפי שאמרתי שלוש סוגיות
מלבד הגמרא הזו בפסחים.
יש לנו את הגמרא בערכין,
יש לנו גמרא דרכין בדף י'
בתענית בדף כ"ח ובמסכת ברכות בדף י"ד.
מה אני מתכוון?
במסכת ערכים
הגמרא אומרת,
שמה מדברים על סדר העבודה במקדש,
שהיו ימים מיוחדים אומרת הגמרא,
שמכים בחליל,
זאת אומרת סדר הלוויים בשירה שלהם במקדש היה ברמה שונה מאשר הרמה היומיומית,
וזה הגמרא בארכין בדף י' כמו שאמרתי
ועל זה אומרת הגמרא למה? מסבירה הגמרא כי אומרים בהם, בימים האלה אומרים הלל ובמשנה כשמסבירים את העניין הזה מדברים על 12 יום והגמרא אומרת שבגלל שאומרים בהם הלל
ומייד מפרטת לנו כמו שלמדנו שיש 18 ימים שאומרים הלל זאת אומרת הגמרא בעצמה מביאה את הדוגמה של 18 ימים להסביר את ה-12 ימים
אז זאת אומרת שיש כאן איזשהו מצד אחד, מי הם הימים האלה, 12 הימים ואיפה ה-18 ימים?
12 ימים הם שמונה ימי החג,
מה שנקרא סוכות ושמיני עצרת זה שמונה ימים,
עוד יום של פסח ויום של עצרת,
יום של עצרת זה שבועות,
ויום הראשון של פסח גם כן שגומרים בו את ההלל,
אז כמה יש לנו כבר?
יש לנו פה עשרה ימים,
ועוד שני ימים של שחיטת הפסח בפסח ראשון ובפסח שני.
זה שניים עשר ימים אבל יש באמת שמונה עשר ימים כי מלבד העשרה ימים האלה מונים לנו גם את השמונה ימים של חנוכה אבל זאת אומרת שמצד אחד יש שמונה עשרה ימים שהגמרא אומרת שם שגומרים בהם את ההלל
וכשרוצים לדבר על עניין של החליל אז מזכירים רק את הימים האלה שאינם,
זאת אומרת לא כולל את השמונה עשרה זאת אומרת שיש כאן איזושהי הבחנה לעשות הבדלה בין הימים של החגים לבין הימים של חנוכה ואז הגמרא שם בעצמה מסבירה את זה והגמרא מסבירה מתי אומרים הלל אומרים הלל בימים שהם נקראים מועד ויש בהם איסור מלאכה
להבדיל מימים שלא נקראים מועד אף על פי שאסורים מלאכה או בימים שנקראים מועד ומותרים במלאכה זאת אומרת שצריך להיות ימים שמועד נקראים מועד ואסורים במלאכה לכן חנוכה לא שייך לזה לכן אומרת הגמרא שם שחנוכה זה משום מה נס
זאת אומרת חנוכה זה גדר כאילו נפרד כאן אנחנו רואים בגמרא עצמה שיש כאן גדר אולי נפרד בין חנוכה לבין שאר הימים מצד אחד אומרים שמונה עשרה ימים
אומרים הלל כוללים את חנוכה אבל כשמדברים על העניין הזה איך שזה משפיע על העבודה במקדש זה כבר לחנוכה לא נכללת כיוון שחנוכה היא כאילו שונה היא לא הולכת לפי אותו עיקרון זה בעצם נותן בהחלט אפשרות להבין
שזה בעצם מבוסס על מה שרש"י אומר כי הימים של חנוכה לפי זה בהחלט אפשר להבין שיש להם גדר שונה ואילו הימים האחרים של החגים הם גדר
גדר אחד וזה גדר שני שני גדרים נפרדים כאילו מה ההסבר לגדרים האלה אם אנחנו נרצה להסביר אותם נצטרך לומר שבימים של החגים שאומרים בהם את ההלל השלם הכוונה שמדברים על הגומרים בהם את ההלל להבדיל מחול המועד פסח שלא גומרים וזה עכשיו לא הנושא שלנו אז בימים האלה זה מתוך הימים שהם ימים של קדושה ושל שמחה ושל באמת ימים מיוחדים
אז עצם העובדה שאתה נמצא בימים מיוחדים זה אומר תגיד הלל.
אבל בחנוכה שאין לו את הגדר הזה זה לא ימים של חגים.
אין לחנוכה את המעמד הזה לא של מועד ולא של איסור מלאכה.
אז זה בגדר אמירת ההלל מצד הנס.
זה בהחלט יכול להיות שזה הפירוש ברש"י.
רש"י שאומר במסכת פסחים שאמירת ההלל של הנביאים שתקנו על כל צרה וצרה שלא תבוא אומר רש"י כגון חנוכה זה בהחלט אפשר
שזה מתכוון יש לנו פה אם כן כמין ראייה שחנוכה ומצד אחד אומרים הלל אבל זה לא אותו דבר זה שינוי זה הלל שמצד החג ויש הלל מצד הנס והלל שמצד החג הוא משפיע על העבודה במקדש מבחינת החלילים שהולכים עם חלילים ולא עם מה שנאמר שם ביום יום לעומת חנוכה שזה גדר שונה זאת אומרת דווקא אפשר בהחלט לתת חיזוק לדברי רש"י בעניין הזה אבל באמת
הדברים הם לא כל כך פשוטים, לפחות לפי מי שלא סובר ככה. כשאנחנו למשל
לומדים את הרמב״ם,
אז אנחנו מגלים בעצם שאצל הרמב״ם,
מצוין בדף המקורות בהלכות חנוכה, באמת,
הוא מזכיר את ההלל של כל הימים שאומרים בהם הלל.
והלל נזכר אצל הרמב״ם בהלכות חנוכה,
אבל תמיד הוא אומר שזה מדברי סופרים.
זאת אומרת,
יש כאן איזשהו עניין שאצל הרמב״ם המושג של הלל בכל הימים שאומרים בחגים וגם בחנוכה זה מדברי סופרים.
הרמב״ם, הוא אומר את זה, הרמב״ם גם אומר את זה בספר המצוות בשורש הראשון שלו
ואני ציינתי פה את ההשגה של הרמב״ם בשורש הראשון
שהרמב״ם משיג על הרמב״ם. הרמב״ם בהלכה אומר את מה שהוא גם אומר בשורש הראשון בספר המצוות
והרמב״ם משיג עליו בספר המצוות וחולק עליו.
הוא סובר שההלל דווקא הוא חיוב של דאורייתא
והוא סומך אותו על מה שנאמר "ויום שמחתכם ובמועדיכם"
משם אנחנו לומדים את אמירת ההלל לפי דעת הרמב"ן
וממילא הוא רוצה להגיד שזה מצווה מדאורייתא לומר את ההלל ואז בעצם הוא עושה הפרדה בין החיוב של ההלל בחגים לבין ההלל של חנוכה זאת אומרת שבאיזשהו מקום אצל הרמב"ן זה באמת מתאים למה שאומר רש"י
שמה? שיש הלל של חנוכה ויש הלל של החגים.
אבל אצל הרמב״ם אנחנו לא רואים את החלוקה הזו,
כי אצל הרמב״ם אנחנו רואים שהוא אומר על הכל שזה מדברי סופרים.
יש לזה סימוכין
מגמרא בברכות, שלא הזכרנו אותה עד עכשיו.
כי בגמרא בברכות באמת משמע שההלל הוא תמיד מצווה מדרבנן,
ולכן נאמר שם שאפשר להפסיק בשביל תפילה,
או כפי שהגמרא מדברת שם על מה מפסיקים
בשביל תפילה ובכלל למה מפסיקים.
הגמרא בברכות אומרת את זה
על הלל, בגלל שאומרת שההלל זה דרבנן,
ככה יוצא שם, יש ראייה שההלל זה דרבנן.
הרמב"ן לשיטתו שסובר שההלל הוא לא דרבנן אלא דור הייתה, באמת מפרשת הגמרא בברכות שהיא עוסקת רק בהלל של חנוכה.
זאת אומרת ההפרדה הזו לפי דעתו באה לידי ביטוי גם בגמרא במסכת ברכות.
לעומת זאת,
אם ניקח את הגמרא בתענית שלא הזכרנו אותה,
שם משמע שהכל מדאורייתא כי הגמרא אומרת שם על ראש חודש שזה לא מדאורייתא אבל באמת הגמרא במסכת תענית בדף כ"ח אומרת רק על ראש חודש שזה לא מדאורייתא משמע שם שכל ה-18 ימים האחרים הם כן מדאורייתא.
באמת זה לא כל כך מובן איך אפשר להסביר שהכל יהיה מדאורייתא גם חנוכה כי באמת זה דבר קשה לפי מי שסובר שחנוכה זה בכל זאת קשה
להגדיר אותו כחיוב מדאורייתא אבל אם אנחנו אומרים
כנראה שזה דאורייתא מחמת תקנת חכמים זה דאורייתא מחמת תקנת חכמים
כאשר אנחנו יכולים להגיד שבהלל זה אפילו לא נקרא תקנה של חכמים וכשיש תקנה של חכמים זה כאילו דאורייתא כי כתוב לא תסור מן הדרך אשר ירוך ימין ושמאל אז ממילא בהחלט אפשר להבין שבראש חודש אין אפילו את הגדר הזה אבל בשאר הימים יש את הגדר הזה
סוף דבר מבחינה הזו, מה שאנחנו לומדים כאן,
אנחנו לומדים פה בעצם שתי שיטות
וזה מה שאני רוצה שוב לחזור ולומר
שתי שיטות יש לנו פה בעניין הזה יש שיטה שסוברת שההלל תמיד הוא מדברי סופרים
ואז ממילא אין הבדל בין חנוכה לשאר הימים
אין הבדל בין חנוכה לשאר הימים לגבי מצוות ההלל, לפי הרמב״ם משמע שזו אותה מצווה,
אותו גדר מדברי סופרים
הרמב״ם לא מזכיר את מה שלמדנו במסכת פסחים
כשנגאלים אומרים הלל. זו שאלה. למה הרמב״ם לא מזכיר את זה?
נראה לי שהרמב״ם לומד שזו תקנה שמה שכתוב בגמרא זה רק להגיד באותה שעה.
להגיד באותה שעה.
להגיד באותה שעה זה הוא לא רואה עניין לפסוק את ההלכה בפני שזה כאילו מסור כבר כל פעם למי שמגיע בשלב הזה אם יש איזה צרה שנגאלים להגיד הלל באותה שעה.
אין פה שום הלכה לדורות מהבחינה הזו.
היות שאין פה הלכה לדורות, לכן הרמב״ם לא מזכיר את זה.
אז מה זה חנוכה?
חנוכה צריך להגיד, היות שיש בה איזשהו ערך של יום טוב לחנוכה,
מתוך העובדה שזה יום טוב אומרים הלל.
כל החגים זה ככה,
בגלל שזה יום טוב, ממילא אומרים הלל.
יש הבדל בין חנוכה לשאר הימים מבחינת דרגות הקדושה,
אבל ההלל הוא בא מכוח העובדה שזה ימים טובים.
זה מה שיוצא לפי דעת הרמב״ם.
אם אני רוצה להגדיר מהי חיוב ההלל. לעומת זאת, לפי הרמב"ן אנחנו רואים שיש הבדל בתקנה,
בדין, בעוד שבהלל שבחגים הוא באמת מסתמך בעיקר על הגמרא בארכין,
כפי שאמרנו, שזה יהיה חיוב דאורייתא ממש,
יהיה חיוב דאורייתא ממש, אבל אי אפשר להגיד, הוא אומר בפירוש על חנוכה, זה לא דאורייתא.
אם אנחנו עושים הפרדה, דהיינו, שהימים של החגים המצווה הם מדאורייתא על פי הפסוק וביום שמחתכם ובמועדיכם,
ממילא אפשר ממילא להבין שבחנוכה זה בכלל לא דאורייתא, ככה הרמב"ן באמת אומר.
אז מה זה ההלל של חנוכה?
זה יכול להיות שזה תקנת הנביאים.
זאת אומרת שתקנת הנביאים, כשנגלים,
כל צרה וצרה שלא תבוא, כשנגלים אומרים הלל,
אין כוונתם תקנה חד פעמית אלא תקנה לדורות. זאת אומרת, אצל הרמב"ן אנחנו רואים פה שתי מקורות נפרדים לאמירת ההלל,
בעוד שאצל הרמב"ם אנחנו רואים מקור אחד,
מקור אחד שהוא נקרא מדברי סופרים כפי שהוא מציין שם.
נפקא מינא היא כמובן,
האם כל צרה וצרה שלא תבוא, האם שייך על בסיס זה לתקן לומר הלל לדורות?
כמובן שזה נוגע וקשור לעניין שלנו ביום עצמאות מהבחינה הזו. איך אנחנו אומרים? לפי הרמב"ן זה דווקא דבר מובן וגם לפי רש"י,
כיוון שתקנת הנביאים כפי שמובא פה היא תקנה לדורות. הראיה שרש"י אומר כגון חנוכה,
ונראה שהרמב״ן מצטרף אליו,
בעוד שלפי הרמב״ם לא מצאנו את הגדר הזה.
אצל הרמב״ם אנחנו צריכים להגיד שחנוכה זה מכוח העובדה שזה ימים טובים, אז אנחנו כאילו צריכים לעשות את זה תמיד בשני שלבים.
לא להגיד שיש תקנה להגיד הלל, אלא להגיד שיש תקנה שזה יום טוב.
זו תקנה מאוד משמעותית שאנחנו יכולים לומר על יום עצמאות לדוגמה,
שזה יום טוב,
ומכוח זה שזה יום טוב להגיד הלל.
זאת אומרת זה לא בא באופן ישיר לומר את ההלל.
זו באמת סוגיה מאוד חשובה ועמוקה מאוד ונוגעת לנו, כפי שאנחנו כרגע רואים,
איך להבין את הגמרא בפסחים,
בגמרא הזו של כל צרה וצרה שלא תבוא.
רש"י מרחיב את התקנה הזו ואומר אותה גם לדורות
כגון חנוכה,
וכנראה שהרמב"ן הולך איתו ביחד בעניין הזה.
לפי הרמב"ם לא נראה ככה, אצל הרמב"ם אנחנו, כפי שאנחנו רואים,
השיטה היא שונה בעניין הזה.
יש לזה השלכה, למשל, בסוגיות אחרות.
זה מעניין לראות את דעת רש"י,
יש בשחיטת קורבן פסח,
כתוב שאומרים הלל ושזה לא ביום טוב,
ערב פסח זה לא יום טוב בהגדרה המדויקת.
זה קרוב להיות יום טוב, אבל לא ממש יום טוב.
ועל שחיטת הפסח,
רש"י, בדף צד"ה,
במסכת פסחים,
אומר לנו שם,
שהמקור שאומרים הלל בשחיטת הפסח אפילו בפסח שני זה מהתקנה של הנביאים זה בעצם על כל פרק ופרק זאת אומרת שההלל יש פה איזה מושג רחב שתיקנו לומר הלל על דברים רבים זה לא כל כך מצומצם אלא הופך להיות הלכה לדורות
כפי שאמרתי כך רש"י אומר הרמב״ם כפי הנראה לא לומד ככה הוא לא לומד שהלל שאומרים בשחיטת הפסח הוא קשור להלל הזה שאנחנו כרגע מדברים עליו
אלא הוא מסביר שזה ההלל של הלוויים שאומרים שירה לקורבנות.
זאת אומרת, אלא איזה שירה הם אומרים? ביום ערב פסח הם אומרים הלל.
אבל לא שההלל זה ההלל שאומרים.
זה אפשר לראות את זה בדף ס"ד עמוד ד במסכת פסחים.
זה מחלוקת רש"י ותוספות שם לגבי שחיתת הפסח בערב פסח רגיל,
ודעת הרמב״ם מצוינת בדף המקורות,
ודברי רש"י לעומת זאת בדף צד"ה כאן אנחנו רואים שהוא לוקח את זה מתקנת הנביאים.
זאת אומרת שרש"י באמת לוקח את תקנת הנביאים כדבר הרבה יותר רחב,
שיש לו באיזשהו מקום משמע של תקנה לדורות.
בעוד שאצל ה...
ייתכן שאחרים סברו שזה לא שייך לכאן.
זאת לא תקנה לדורות, וממילא אי אפשר להביא מזה ראיה לגבי שחיטת פסח שני או שחיטת פסח ראשון.
לכן הם מסבירים שזה שירת הלוויים.
זאת אומרת שמה שאמרנו לגבי חנוכה,
מאיפה זה בא,
אנחנו חושב שזה בא לידי, אפשר לראות את זה גם במחלוקת שישנה לגבי אמירת ההלל בזמן שחיטת פסח ראשון ובזמן שחיטת פסח שני. הדברים האלה מצוינים בדף המקורות,
דברי רש"י בדף צד"ה עמוד ב' ודברי רש"י בדף ס"ד עמוד א',
מצוין הכל בדף המקורות.
אז זהו כפי שאנחנו רואים להבין את אמירת ההלל בכלל בימים של קדושה,
בימים של חנוכה וגם בימים שלנו שאנחנו
אומרים הלל ביום עצמאות כדוגמה,
אז האמירת ההלל הזו צריכים היטב להסביר אותה מאיפה היא באה. אני חושב שאפשר להבין את זה,
אבל זה באמת לא מובן מאליו לפי כולם, אלא צריך להסביר את זה היטב בצורה נכונה,
ואני חושב שעל פי רש"י זה יוצא יותר פשוט גם לפי הרמב״ן,
אבל נראה לי שגם לפי הרמב״ם צריך להסביר את זה כאילו כמדרגות.
יש מדרגה אחת שזה יום טוב ויש מדרגה שנייה מתוך זה שזה יום טוב, אומרים גם את ההלל.
ככה צריך לפרש ולומר ולהסביר גם את המנהג שלנו כפי שאנחנו נוהגים.
נישאר בזה ונזכה לשמחות רבות שנוכל באמת להגיד הרבה פעמים
הלל בעזרת השם.
