שלום לכולם. היום אנחנו בשיעור שלנו אומרים פה שיעור שאפשר להגיד שהוא שיעור שבא לסיים את מסכת פסחים.
ככה קצב הלימוד של הדף היומי עכשיו נמצא בדיוק לקראת סיום המסכת.
ואני רוצה לדבר היום על הנושא של ברכת שהחיינו,
שמופיע פה בסוף המסכת ממש.
העמוד האחרון, קכ"א עמוד ב', יש שלוש שורות בגמרא,
שהתוכן שלהם זה הנושא של ברכת שחיינו.
מדברים שם בגמרא עצמה לפדיון הבן,
ואז הגמרא אומרת, כאילו זה ברור שמברכים ברכת שחיינו, השאלה מי מברך?
האם הכהן מברך
או האבא מברך?
האם הכהן מברך, הגמרא שואלת,
בגלל שהוא מקבל, יש לו הנאה מהעניין, כי הוא מקבל כסף,
פדיון הבן,
או שהאבא מברך שהוא מקיים את המצווה.
והמסקנה,
של הגמרא שהאבא מברך.
בכל אופן זה ברור שמברר ברכת שהחיינו.
אז זה אחד המקורות הברורים והמפורשים בגמרא על ברכת שהחיינו.
כי צריך לדעת שברכת שהחיינו מלכתחילה נתקנה כפי הנראה בעיקר לשלוש רגלים.
שלוש רגלים זה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. זה מתייחס אל הזמן.
אל הזמן וההתחדשות של הזמן הזה שבאה לידי ביטוי ברגלים,
החגים זהו הדבר שמיוחד לגבי ברכת שחיינו מלכתחילה,
כפי שגם רואים את הגמרא במסכת עירובין בדף מ עמוד ב',
שמצוין בדף המקורות,
ששם הגמרא שואלת אם אומרים ברכת שחיינו בראש השנה,
ואז אומרת הגמרא בסופו של דבר שמברכים לא רק על הרגלים אלא גם על ראש השנה,
אף על פי שראש השנה זה לא זמן
של שמחה במיוחד,
אבל בכל אופן אומרים ברכת שחיינו על ראש השנה גם כן.
אבל עוד נדבר על הגמרא הזו בירובין בהמשך,
כאשר עכשיו אני רוצה לרגע לעשות כאילו סקירה
איפה מצאנו את הנושא של ברכת שחיינו בגמרא.
אז זה באמת כפי שאמרנו פעם אחת במסכת פסחים, פה בסוף המסכת, על פדיון הבן.
פעם שנייה אפשר לומר שזו הגמרא, דווקא במשנה, יותר נכון,
במסכת ברכות,
בסוף בפרק תשיעי, הפרק האחרון של מסכת ברכות,
דף נ"ד, מצוין עפו בדף המקורות,
שם אנחנו לומדים את ברכת שחיינו על מי שקונה כלים חדשים,
מי שקונה בגדים חדשים,
אז הוא מברר ברכת שחיינו, ככה זה מה שמבואש שם במשנה,
וזה כבר ברכת שחיינו בפעם השנייה.
פעם השלישית בגמרא,
אנחנו מוצאים את זה במסכת ברכות גם כן, אבל במקום אחר, בדף ל"ז,
שזה מופיע גם במסכת מנחות,
כי זה נושא שקשור לעניין של הקרבת מנחות במקדש.
שם נאמר על מי שהיה עומד ומקריב מנחות
במקדש
מברך ברכת שהחיינו.
זה לא כל כך ברור. אז מה הוא מברך שהחיינו בדף ל"ז עמוד ב' מסכת ברכות.
אז השאלה היא, מה הטעם שמברך שהחיינו מקריב מנחות?
לכאורה זו פעולה, כאילו אפשר להגיד, אולי יומיומית במקדש.
אז רש"י מסביר שם
רש"י מסביר שם שהוא מברך לאחר שאם הוא לא הקריב ימים רבים,
מדובר על כהן שלא הקריב ימים רבים, ימים רבים,
או על ישראל שלא הקריב ימים רבים,
ככה אומר רש"י, זאת אומרת מדובר על מישהו שאחרי הרבה זמן שוב מקריב מנחה.
תוספות לא מקבלים את זה,
במקום שם התוספות,
הם אומרים שהכוונה היא בעיקר,
הם מסבירים לנו שם שיש את משמרות הכהונה,
שיש 24 משמרות כהונה,
שיש להן תורנות במשך השנה, ואז הוא עושה שם חשבון שזה יוצא שלכל משמרת בעצם מגיע פעם בחצי שנה בכלל להגיע למקדש לעסוק בעבודת הקודש.
ואז על זה אומרים שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. זה לא סתם מי שלא הקריב ימים רבים,
אלא הכוונה למישהו שיש לו זמן מוגדר.
וזה בעצם מוביל, אני חושב, פה יש לנו, אם כן,
פתאום מתגלית לגבי עניין של ברכת שחיינו.
האם זה דבר שקשור לאיזשהו זמן מוגדר,
או שזה דווקא בכל פעם?
כי מצד אחד, אם ניקח באמת את הדוגמה של הקונה כלים חדשים במשנה שציינו מקודם במסכת ברכות,
לא מדובר על זמן מוגדר,
אלא מדובר על אדם קונה כלי חדש, יש לו בגד חדש, דבר חדש, הוא שמח איתו,
מברך שחיינו, זה לא צריך להיות באיזה זמן מסוים,
זה יכול להיות בכל זמן שהוא.
לעומת זאת, הנה אנחנו רואים פה בעניין של המקריב מנחה בדף ל"ז בברכות מחלוקת,
כי לפי רש"י לא הקריב ימים רבים.
אז זה מין התחדשות כזו.
בעוד שלפי תוספות הוא מחפש להגיד, התוספות מחפשים שיהיה גדר מדויק לזמן, שזה זמן מסוים.
זאת אומרת שזו הברכה.
זה מוביל אותנו לסוגיה הרביעית שבה אנחנו נפגשים עם העניין של ברכת שהחיינו.
זה באמת, הזכרתי מקודם את המשנה, את הגמרא במסכת ירובין, בדף מ עמוד ב.
שם הזכרנו מקודם שהגמרא דנה על ראש השנה,
האם זה כמו שלוש רגלים או לא.
אבל בעצם כשהגמרא בתוך המשא ומתן הזה,
הגמרא אומרת, כשהוא שואל אותו בהתחלה,
האם מברכים שחיינו בראש השנה, אז הוא אומר לו כאילו בתמיהה,
אם אנחנו מברכים על כר החדתא,
כר החדתא זאת אומרת הדלעת חדשה, דלעת, ירק,
דלעת כמו שאנחנו קוראים לה היום אז יש דלעת חדשה בעונת השנה בזמן שזה גדל
אז מה לא תברך על ראש השנה אפילו האם השנה או ראש השנה השנה שמתחילה בראש השנה לא תהיה שווה ברכה כמו דלעת דלעת חדשה מה הוא עונה לו שם בגמרא אומר לו תראה אני שאלתי שאלה האם יש חיוב לברך
ואתה מביא לי תשובה מדבר שיש רשות לברך
זאת אומרת שיש רשות לברר, זאת אומרת ומכאן אתה יכול להבין מן הגמרא הזו שהגמרא באיזשהו מקום סוברת שהברכה שמברכים על פירות חדשים זה לא חיוב
אלא רשות.
זה חידוש שאפשר לברך, הרי לברך סתם אסור, ברכה שאינה צריכה זה דבר שהוא שלילי,
שהדבר כבר עבירה אפילו,
אז הכוונה היא בכל אופן שיש רשות לברך.
אז זאת אומרת שהדיון שם על ראש השיניים יש חיוב לברך
ולכן הוא טוען שאין ראייה מהעניין של פירות חדשים או ירק חדש.
כן, שם אנחנו וכן מוצאים את הסוגיה ההיא שמדברת על ירק חדש בהשוואה לראש השנה.
באמת בירק חדש יש בזה קצת את שני הדברים, אפשר להגיד.
יש בזה את עצם ההתחדשות שהוא כאילו שמח, אולי אדם שמח על דלעת כמו שהוא שמח על חליפה חדשה,
או שאולי לא כל כך.
מצד שני,
יש את העניין בדלעת,
את העניין של הזמן המוגדר,
מפני שפה זה באמת קשור לעונת השנה.
זה יכול להיות דבר שמתחדש בסתיו ויש דבר שמתחדש באביב וכן הלאה.
אז יכול להיות שפה זה דווקא בא יותר מן הצד של התחדשות הזמן.
בכל אופן, הגמרא אומרת על זה שזה רק רשות.
על זה צריך לראות שאנחנו רואים פה שיש כבר מקום לדיון.
הדיון הזה,
אפשר לומר,
מובא ונזכר בתוספות במסכת סוכה בדף ו' כפי שמצוין בדף המקורות.
שם יש דברים שתוספות שואלים שלא ברור להם בעצם מתי הם מברכים שחייה לו ומתי לא,
והם מביאים שם את דברי רב שריר הגאון שאמר על מה שכתוב במשנה במסכת ברכות, שמברכים על כלים חדשים,
שאמר על זה שזה בעצם רשות.
זאת אומרת שלא יהיו כלים חדשים שונים בעניין ממה שאמרו על זלעת חדשה.
כאן אנחנו רואים כבר מחלוקת שצריך להבין אותה,
מתי כן מברכים, מתי לא מברכים,
ולפי רב שרירא גאון הוא מוריד את החיוב או את הדברים כאילו שנראים פשוטים בעניין הזה של הכלים החדשים,
אנחנו רואים שהוא כאילו מוריד את זה ומשווה את זה למה שהגמרא אומרת בעירובין,
עד דלת חדשה.
מכאן יש צורך ללכת אל הפוסקים.
זה מה שאנחנו קוראים ללמוד את הגמרא עם הלכה ברורה.
זה באמת לראות את ההלכה, איך היא מביאה לידי ביטוי. אז הנה זו דוגמה אחת.
ניקח שתי דוגמאות משתי הלכות.
יש דברים שהם ברורים ופשוטים
כמו הברכה שאנחנו רואים פה בסוף מסכת פסחים שמברכים על פדיון הבן
אבל הנה נראה את ההלכה ביורה דעה
בסימן כ"ח המצוים בדף המקורות שם מדובר על הלכות כיסוי הדם
הדם שוחט כידוע חיה ועוף
אז זה צריך לכסות את הדם
אנחנו לא כל כך מכירים שחיטת חיות אבל שחיטת עופות זה דבר יום ביומו
אז בניגוד לשחיטת בימות, ששם אין דין כיסוי,
הרי בשחיטת עופות יש דין כיסוי, אז זה היה הלכה פשוטה.
יש שם בשולחן ערוך, ברמ"א אומר שמי שעושה כיסוי אדם בפעם הראשונה מברך שהחיינו.
יוצא לו הזדמנות
לברך לעשות מצווה שהוא לא עשה אותה אולי מעולם,
אז מברך שהחיינו.
מצד אחד,
בא שח וחולק עליו.
והשח אומר לא, לא ייתכן כדבר הזה, זה לא נכון.
הוא לא מקבל את זה.
זאת אומרת, יש כאן איזה מחלוקת פתאום בין הפוסקים ממש,
האם אדם שמקיים כיסוי אדם,
האם הוא באמת צריך לברך על זה שהחיינו בפעם הראשונה,
או שלא צריך לברך על שהחיינו. זה מזכיר לנו קצת
את המחלוקת שציינו מקודם בין רש"י לתוספות, בין רש"י לתוספות בסוגיה של היה עומד מקריב מנחה.
שרש"י אומר שאחרי ימים רבים,
ולתוספות מנסים להגדיר את זה שזה קשור לזמן,
לזמן מסוים. אז איזה זמן מסוים יש?
לפי החשבון של המשמרות שיוצא להן פעם בחצי שנה רק
להקריא ולהיות בתורנות של הקרבת הכוהנים במקדש.
אנחנו רואים מכאן שיש כאן איזושהי מחלוקת,
ויש מחלוקת
חשובה ביותר ויסודית ביותר.
האם באמת ברכת שחיינו מבחינת החיוב היא קשורה באמת לעניין הזה של הזמן?
היא תלויה באמת בזמן מוגדר, וזה עיקר העניין.
כמו שאומרים, מנוסה, שחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה,
או שבמלכת שחיינו, שחיינו והגיענו לזמן הזה, לכל אחד לפי עניינו.
קניתי בגד חדש,
אז עכשיו אני שמח, מה, זה משנה אם זה יום ראשון או יום שני,
העיקר שאני שמח שיש לי חליפה חדשה או בגד חדש,
כפי שאנחנו רואים.
האם באמת מברכים? כאן אנחנו רואים,
רב שריר הגאון לא היה בטוח שהם מברכים, כבר היה המשנה אומר, היה אומר, לא, זה רק רשות אולי, זה כמו מה שהגמרא אומרת
במסכת עירובין לגבי הדלעת.
ויכול להיות שהמחלוקת הזו היא באמת קשורה באמת, ואם כן צריך להסביר ככה את המחלוקת בין השח לבין הרימה,
שהרימה אולי הבין שכיסוי אדם לא קשור לזמן מוגדר.
ולכן הוא אומר, מברכים שחיינו, אתה שמח, יוצא לך לקיים מצווה,
הפעם הראשונה בחיים,
כיסוי אדם, תברך ברכת שחיינו.
שח אומר, לא, לא מברכים על זה שחיינו,
בגלל שזה באמת לא קשור לזמן.
אין פה איזה זמן מוגדר, הגענו לאיזה זמן מסוים.
אלא אתה יוצא לך היום לכסות את הדם, אז מה?
זה דבר חשוב, תקיים את המצווה.
אבל זה לא אומר שצריך לברך על זה, שצריך לברך על זה בברכת שחיינו.
ומכאן, אם אנחנו למשל נחזור בחזרה, אז למה באמת בפדיון הבן,
שזו הסוגיה שלנו בסוף מסכת פסחים,
כאן אנחנו כן מברכים שחיינו,
אבל זה אין עוררין,
אין מי שאומר שלא מברכים, גם השח
כמובן לא חולק על הלכה פשוטה כזו.
אז איך הוא מסביר נגיד את ההבדל בין כיסוי אדם לפדיון הבן?
התשובה צריכה להיות שבפדיון הבן יש זמן מוגדר.
אמנם לא זמן מוגדר מבחינת לוח השנה,
אבל זמן מוגדר מבחינת העובדה. ילד שנולד, בכור שנולד למשל, כן,
אז עד שמלאו לו 30 יום,
הרי לא שייך לפדות אותו.
הגיע הזמן שלאחר שלושים יום תברך על פדיון הבן ותברך שהחיינו, כי פה זה שוב עניין של זמן.
אמנם זמן לא במובן האובייקטיבי נגיד של כל העולם,
אבל במובן של הילד הזה שלך יש פה עניין של זמן.
זה כמו הכוהנים במשמרות הכהונה,
שלגביהם אותו זמן שהם מגיעים בתורנות למקדש,
זה זמן מוגדר מבחינתם.
גם פה זמן מוגדר, גם בברית שאנחנו אומרים שהחיינו זה אותו דבר.
עברו שמונה ימים, מברכים שהחיינו.
זאת אומרת שיש ברכת שהחיינו מבחינת הזמן המוגדר של שמונה ימים.
יוצא על כן שבעניין של פדיון הבן באמת אין מחלוקת,
אבל בעניין של כיסוי הדם ובעניין של הקרבת המנחה,
יש מחלוקת.
הדברים האלה יבואו לידי ביטוי, כפי שאמרנו, בנושא של כלים חדשים ופירות חדשים.
האם הברכה היא באמת חיוב,
או שהברכה היא חיוב, אולי רק רשות.
בדף המקורות אנחנו מציינים פה את הדברים של המגן אברהם
בסימן רכ"ה בעניין של ברכות שחיינו על פירות חדשים,
הוא אומר שם
שזה רק רשות,
שזה רשות, יש רשות לברך ברכת שחיינו,
על מה הוא מתבסס?
על מה שראשי ריגון, זאת אומרת אפילו שבפירות חדשים יש במובן מסוים משהו שזמן מוגדר,
לא בדיוק מוגדר,
אבל יש משהו בחילופים של עונות השנה ואף על פי כן זה לא מגיע אצלו לדרגה של חיוב של ברכה.
ולגבי הברכה של מברכים על כלים חדשים אומר המגן אברהם שלא ראיתי מעניין נזהרים בזה.
בכלל לא כל כך נזהרים. גם אנחנו נדמה לי כאילו מקפידים יותר על הברכה של הפירות החדשים יותר רגילים לברך ורואים בזה כחובה. אבל הנה אנחנו רואים שזה לא בהכרח כחובה לפי מה שגם המגן אברהם אומר
וכפי שהגמרא בעצם עצמה בירובין מתבטאת ואומרת שזה רק רשות,
מפני שזה באמת לא עניין של זמן מוגדר,
כפי שאפשר להבין. זאת אומרת שהמחלוקת הזו היא מחלוקת שנוגעת להלכה למעשה לגבי הדברים, ממתי מברך שיחיינו, אם זה מבוסס על עניין של הזמן המוגדר או שלאו דווקא, בעיקר העניין של השמחה, עצם הדבר שיש שמחה,
של התחדשות של דבר,
זה מספיק בשביל לברך ברכת שיחיינו. אנחנו צריכים לקוות שתמיד תהיה שמחה,
אבל לא תמיד על כל דבר צריך לברך ברכת שהחיינו כפי שאנחנו רואים כאן.
וזה אולי, כמו שאומרים, מסיים את מסכת צרכים פה בדף היומי.
נישאר בזה בינתיים וכל טוב ושלום שלום לכולם.
.........
