שלום לכולם, אנחנו ממשיכים עם השיעורים שלנו שהם פחות או יותר קשורים ללימוד שלומדים בדף היומי.
כידוע בדף היומי נמצאים עכשיו במסכת שקלים, שהוא מסכת שהגמרה עליה הוא בעצם דברים של ירושלמי,
ועיקר העניין זה בלימוד של המשניות.
אנחנו גם משתדלים איכשהו משהו להשתלב.
כידוע שקלים, כשמדובר על השקלים,
בדרך כלל הכוונה לשקלים שהיו תורמים וצריכים לתרום לעבודת המקדש,
לבית המקדש.
אבל אנחנו מתוך כך הרבה פעמים ובהרבה סוגיות לוקחים את העניין הזה של שקלים ועוברים לדבר גם על עניין של
סוגיה של צדקה שהיא גם כן בעצם כדי לקיים אותה צריך שקלים כידוע,
השקלים שלוקחים לעניין של מצוות צדקה.
וגם במשנה עצמה של מסכת שקלים,
אנחנו מוצאים את העניין הזה בפרק ב' משנה ה', כפי שמצוין בדף המקורות.
אנחנו מוצאים שם את המשנה שאומרת
מותר שבויים לשבויים, מותר שבוי לאותו שבוי,
מותר עניים לעניים, מותר עני לאותו עני.
זאת אומרת שמדברים כאן,
אגב, העניין של מותר שקלים של שקלי המקדש, שהם בעצם הקדש,
כאשר מדובר על השקלים של המקדש,
יש כאן שאלות של הקדש,
האם השקלים נתפסים בקדושה,
גם באיזו מידה, זו שאלה שנשאלת גם לגבי השקלים או הכספים שנותנים,
מייעדים אותם לכספי צדקה.
ואז במשנה, במסכת שקלים, שאנחנו כרגע ציינו אותה וקראנו ממנה,
אנחנו מוצאים את זה שכתוב מותר עניים לעניים,
מותר עני לעני. זאת אומרת שאפשר להבין שאם יש כסף של קופת צדקה או של עניים,
זה אותו דבר אולי,
אז כאילו היה צריך הרבה כסף, ותמיד צריך הרבה כסף,
ואולי נשאר מאיזשהו כסף, אז אומרים שמותר עניים לעניים.
אפשר בהחלט להבין שאי אפשר לשנות
את הייעוד של הכספים שנאספים בשביל העניים,
אי אפשר לאסוף אותם, לקחת אותם בשביל דברים אחרים.
אז זו בעצם המשנה.
העניין הוא שהנושא הזה נדון על ידי הראשונים במסכת אחרת, בסוגיות אחרות.
אנחנו מוצאים למשל פה בסוגיה, במסכת בבא בתרא,
בדף ח' עמוד ב', מצוין כמובן בדף המקורות.
אנחנו רואים שם שרשעים בני העיר, שם מדובר על כספים של קופת צדקה,
זאת אומרת, את הצדקה הם יכולים לשנות,
ובעצם כתוב שם מילה אחת כללית וברורה,
שיכולים לשנותה לכל מה שירצו.
זאת אומרת שבאיזשהו מקום יכולים לשנות את הכספים. זה לכאורה עומד בסתירה למה שנאמר פה במשנה. אז השאלה היא, כדרכו של תלמוד ולימוד,
אנחנו צריכים לדעת איך הדברים משתלבים. האם הם מחולקים זה לזה?
האם יש מחלוקת אולי?
או שיש תירוצים אחרים שמתרצים את הקושייה הזו, את הסתירה הזו,
באופן כזה שאין מחלוקת. ועל כך ציינו,
באמת הראשונים מדברים על כך, כי באמת צריך להבין, כשאמרו לשנותה לכל מה שירצו,
למה הכוונה.
ואז אנחנו באמת מוצאים שיש פה הבדל בין דברי הראשונים. אולי זה מפורט בצורה ברורה בדברי הראש, בהמסכת בבא בתרא, בפרק ראשון, סימן כ"ט,
גם זה מצוין מדף המקורות, אפשר לראות את כל הראש.
הוא מביא את כל הצדדים ואת כל השיטות,
כי באמת יש פה דעות מקצה לקצה.
יש דעה שאומרת
שבאמת עיקר העניין הוא המשנה בשקלים,
שאי אפשר לשנות את הכספים ולשנות את הייעוד שלהם, אלא אם הם נאספו למטרה של צדקה לעניים,
כך צריך להישאר. אז הנה הוא מביא שם הראש את שיטת
הרימיגש,
הרימיגש שאומר שבאמת גם כשכתוב בגמרא בבבא בתרא,
מובא שם העניין של לשנותה לכל מה שירצו,
אין הכוונה ממש לכל מה שירצו, אלא לכל מה שירצו בצרכים של העניים.
זאת אומרת שאם אספו למטרה של אוכל, אפשר להשתמש בזה למטרה של עניים, למטרה של נגיד ציוד אחר שצריכים לעניים, שעל זה מדובר.
לא מדובר על שינוי לגמרי בכיוונים אחרים.
אז זו דעת הרים ייגש. לפי הדעה הזו יוצא שאין סתירה וצריך
להגיד שבאמת הכלל הוא שמותר עניים לעניים, שאי אפשר לשנות.
לעומת זאת אנחנו מוצאים בדעת רבנו טעם, מובא גם בתוספות שם בגמרא והראש גם כמובן מביא את זה,
שיכולים לשנות, אומר רבנו טעם אפילו לדבר הרשות.
זאת אומרת שאפשר לקחת את זה לדבר הרשות. לדבר הרשות זאת אומרת לכל מיני צורכי ציבור שהציבור זקוק לכל מיני עניינים, אז אפשר לקחת את הכסף הזה אם הוא נשאר,
ויש אולי עודף בקופה,
אז אפשר להשתמש בכסף לצורכי ציבור בכל התחומים,
לאו דווקא של מצוות צדקה.
אז זה באיזשהו מקום כן מחייב אותנו לראות איך זה מסתדר העניין הזה עם השיטה הזו. אז אנחנו, במילים אחרות, במילים פשוטות,
הראש עושה אולי קודם נגיד גם עוד איזושהי הבחנה נוספת, סתם מעניינת כשלעצמה.
זאת אומרת, הוא רוצה להגיד שבני העיר יכולים לשנות, אבל לא הגבאי,
אבל לא הגבאי,
ועוד שאחר כך הוא אומר שגם הגבאי יכול לשנות, אבל הוא יכול לשנות רק לדבר מצווה ולא יכול לשנות לדבר הרשות.
אז כאן באיזשהו מקום צריך, כמו שאומרים, לדעת ולהסביר,
אם כן יש כאן לפנינו מחלוקת,
האם באמת אפשר לשנות את הכספים או אי אפשר לשנות? זאת אומרת, זה שיש לנו משנה בשקלים ויש לנו סוגיה בבבא בתרא, בסופו של דבר יש לנו מחלוקת ראשונים.
הראש בעצמו שהוא נוטה לקבל את דעת רבנו תם שבאמת אפשר לשנות אפילו לדבר הרשות אז הוא כאילו בעצם בתירוץ הוא מתרד שמה שכתוב מותר עניים לעניים במשנה במסכת שקלים צריך להגיד שהכוונה היא כאשר מדובר על איזשהו איסוף
נקרא לזה הוא קורא לזה איסוף מקרי חד פעמי אני חושב שאפשר לקרוא לזה לפעמים אוספים באופן חד פעמי לאיזה צורך מסוים של עני או של קבוצת עניים
ואז הוא אומר באמת אי אפשר לשנות, אבל בקופה שעליה מדובר במסכת בבא בתרא,
קופה היא יותר קופה כללית כזו קבועה.
כפי שאנחנו גם מכירים דבר כזה, יש קופות קבועות שיש שם הכסף שניתן למטרות של צדקה בעיקר,
משם הוא רוצה להגיד את ההבדל.
מה שמותר עניים לעניים,
זה הכוונה כשמדובר באיסוף בחד פעמי או מקרי כזה,
או ש... אבל לעומת זאת, כשמדובר על הקופה הכללית,
נגיד המשותפת, הרגילה,
משם כן אפשר לשנות. וכפי הנראה, ככה נפסק להלכה בשולחן ערוך, כאשר מצד אחד הוא מביא גם את ההלכה של מה שכתוב במסכת שקלים, שמותר עניים לעניים, ומצד שני הוא גם מביא את מה שנאמר בגמרא בבבא בתרא, שיכולים לשנות לכל מה שירצו,
דהיינו אפילו לדבר הרשות, כפי שמובא שם בשולחן ערוך,
או בדברי השח על המקום, כמפורט,
כפי שאני קורא לזה בדף המקורות.
מה שאני רוצה לנסות להסביר או לחשוב לרגע על כל העניין הזה,
מנקודת מבט נגיד יותר עיונית,
מה הם יכולים להביא פה למחלוקת? כי למעשה מה אנחנו רואים? שיש מחלוקת.
האם אפשר לשנות או אי אפשר לשנות?
זאת אומרת, האם הגבאי בעצם יכול לשנות או הגבאי לא יכול לשנות?
המחלוקת הזו מפורשת.
השאלה אם אנחנו יכולים לנסות להסביר מה מביאו אותנו למחלוקת הזו, או איך נסביר אותה, את המחלוקת הזו.
את העניין הזה נראה לי שצריך להסביר, אגב, בעצם כל הרעיון או העניין של כספי צדקה שמועברים לקופה,
נמצאים ביד הגבאים בעצם,
איזה גדר יש להם,
או איזה גדר יש לגבאים.
אני אקח את זה כדוגמה מכיוון של סוגיה נוספת.
והסוגיה הנוספת שעליה כדאי לעמוד בהקשר הזה
זו סוגיה במסכת בבא קמא דווקא,
גם זה מצוין בדף המקורות, בדף ל"ו עמוד ב',
שם מדובר בגמרא,
אומרת הגמרא, ההוא גברא, היה שם מישהו שהיה מגיע לו כסף על איזשהו נזק,
מישהו עשה לו נזק פעוט כפי שמדובר שם,
והוא חייב לתת לו סכום פעוט ממש,
אז הוא כאילו ההוא גברא שהיה מגיע לו
את הכסף עבור הנזק הפעוט הזה,
כאילו אומר כל כך מעט כסף רוצים לתת לי,
כל אחד יוכל לאיים ולראות את זה בגמרא,
כבר כאילו הוא אומר לי בהתחלה לא שווה לי לקחת את זה, אתה יודע מה,
אתה מזיק תן את זה לצדקה,
כמו שלפעמים אומרים תן את זה לצדקה זה לא שווה לי לקחת,
ואחר כך הוא לרגע התחרט אמר מה יש, הוא יכול לעשות עם זה משהו אפילו להיכנס לכל ארוחת בוקר עם זה,
אז אולי לא שווה לו למה הוא כל כך צריך לוותר,
אז הוא כאילו מנסה לחזור בו.
אומר לו שם רבי יוסף, שהיה נוכח בסיטואציה הזו כולה,
בר רבי יוסף ואומר, אתה כבר לא יכול לחזור.
ענן יד עניים ענן, אני כבר זכיתי בכסף הזה.
הוא מבואר שם
שזה בעצם נקנה מה שנקרא מעמד שלושתם,
כי המזיק הזה שצריך היה לשלם היה נוכח,
זה שהיה צריך לקבל את הכסף גם היה נוכח, כאילו איזה חוב שמגיע לניזה כזה מאת המזיק,
ומרגע שמדובר על חוב וכאשר התובע אומר לה נתבע עד שאתה תשלם לי תן את זה לצדקה והיה שם רבי יוסף רבי יוסף היה גבאי של צדקה הוא אומר ענן יד אני עם ענן אני כבר זכיתי בכסף הזה ואין לך כבר את האפשרות לחזור בך שם הראשונים גם מדברים וזה בעצם הנושא שנדמה לי שאפשר דרכו ללמוד קצת על הגדר הזה של קופת הצדקה
שביד הגבאי,
כיוון
שיש שם בעצם שתי שאלות לשני כיוונים.
יש שאלה אחת שאומרת למה בכלל מתבהר שהכסף הזה עובר באמצעות הקניין של מעמד שלושתן.
יש קניין כזה שנקרא מעמד שלושתן, תובע נתבע ואדם שלישי, שהוא אומר התובע לנתבע עד שתיתן לי, תיתן את זה לשלישי.
זה נקרא מעמד שלושה,
זה קניין שמתבאר לנו במסכת גיטין ואפשר לראות, אבל זה דבר ידוע.
אבל כאילו מתברר שצריך את הקניין הזה.
ויש ראשונים ששואלים למה בכלל צריך את זה, הרי אפילו כבר על ידי עצם האמירה שהוא אמר לתת לצדקה, אז אולי זה כבר
יצא כדבר של קניין, כמו שאדם אומר על הקדש,
שהוא מקדיש דבר, אז לא צריך למסור, מספיק עצם האמירה.
אז השאלה למה האמירה הזו לא מספיקה.
אז על זה מדברים עריף,
מדברים שמה תוספות,
האם אמירה מועילה או אמירה לא מועילה, האם זה כמו הקדש או לא כמו הקדש,
שאפשר להקנות את הדבר על ידי אמירה.
אבל זו שאלה מצד אחד. זו שאלה מצד שני, שאותה מביא רבינו אפרים,
שמובא בדפי הריף, שם במסכת בבא קמא,
שהוא אומר להפך, הוא אומר,
אפילו במעמד שלושתן זה לא יכול להועיל.
יש כאן איזשהו דבר מעניין בתור דבריו, הוא אומר, אפילו במעמד שלושתן זה לא יועיל, כי במעמד שלושתן, הוא אומר, מועיל,
כאשר אתה רוצה להקנות במעמד שלושתן לאדם השלישי.
אבל אתה לא יכול להקנות במעמד שלושתן לאדם השלישי, שיקנה את זה למישהו לאדם רביעי.
זאת אומרת, זה קניין מעמד שלושתן, זה נקרא קניין מאוד מיוחד וחידוש,
שלא יכול להועיל, רק אם אני אומר לנתבע תן את זה לאדם השלישי שנמצא איתנו כרגע באותה מפגש.
אבל אני לא יכול להגיד תן את זה לאדם השלישי כדי שהוא יזכה בזה לאדם הרביעי.
זה לא תופס.
זה מה שאומר רבינו אפרים.
ואז לחורה אומר אז אם ככה פה כשהוא אמר התובע הניזק הזה למזיק
תן את זה להצדקה וברבי יוסף אומר: "ענן יד עניים ענן", הרי הוא לא זכה בשביל עצמו.
הוא זכה בשביל העניים.
אז אם הוא זכה בשביל העניים
אז זה הרי כאילו בשביל אדם רביעי, אז זה בכלל לא מועיל.
אז ממילא הוא כאילו מקשה איך זה בכלל מועיל. לא רק שהאמירה לא מועילה, זה אפילו בקרינה מעמד שלושתן לא מועיל.
מתרץ רבנו אפרים, טיינו שם, בדף המקורות, מי שרוצה,
במקור עצמו כמובן אומר רבינו אפרים שזה מה שאמר רבי יוסף, "ענן יד עניים ענן"
פירושו של דבר, "ענן יד עניים ענן"
זה הפירוש של דבר שכבר הוא נתן לו ממש את הכסף הזה.
זאת אומרת זה לא שבמעמד שלושתן הוא קנה,
אלא הוא קנה ממש,
קיבל כבר את הכסף מהתובע. זאת אומרת התובע אמר לנתבע תן את זה לצדקה,
ראה נתבע שעומד שם רבי יוסף שהיה ידוע כגבאי צדקה,
נתן לו כבר את הסכום הפעוט הזה שכבר נתן,
ההוא עכשיו אומר רוצה לחזור בו, אומרים לו לא, עכשיו כבר לא, כי ההוא כבר זכה ממש.
אז הוא לא זכה, מדובר במעמד שלושתן,
אלא זכה בידיים, ממש הוא כבר קיבל.
מעניין.
עכשיו אנחנו צריכים באמת לדעת מה באמת ההלכה בזה, וזה דבר מאוד מעניין. אז רבנו אפרים סובר שכדי לפרש את הגמרא בבא קמא, שרבי יוסף זכה בצדקה,
צריך להגיד
שהוא זכה ממש.
אנחנו ניקח את ההלכות בשולחן ערוך,
כפי שהן מופיעות בדף המקורות, אנחנו נראה שבעניין מעמד שלושתן באמת
רבנו אפרים צודק, אי אפשר להקנות לשלישי כדי שייתן לרביעי.
באמת אי אפשר, וככה נפסק להלכה.
ובכל זאת ההלכה של רבי יוסף בסוגיה שלנו כן מובאת כמו תשיעי,
שזה כן מועיל במעמד שלושתן. זאת אומרת,
הקושייה של רבנו אפרים לא קשה לשולחן ערוך,
נגיד, לראשונים האחרים.
הם אומרים, נכון שבממה השלושתן אי אפשר להקנות
לאדם השלישי שיקנה לאדם הרביעי,
אבל אפשר כן להקנות בצדקה לגבאי צדקה.
זה באיזשהו מקום נותן איזשהו גדר מעניין, ורואים פה מה באמת הגדר של גבאי הצדקה.
אפשר להבין, אם נעשה פה איזה מין חקירה,
האם גבאי הצדקה,
כשהוא אומר ענן יד עניים ענן,
אז הוא כאילו נאמן של העניים?
או שהוא אפילו כאילו עכשיו יכול לייצג אותם לגמרי.
זאת אומרת שהוא כאילו מחזיק את הכסף של העניים בצורה כאילו יותר חזקה ומבוארת,
מבוררת, ולא רק כמו נאמן שלהם. זה כאילו כסף שלו בתור גבאי צדקה.
זה באיזשהו מקום קשור לעוד שאלה נוספת.
זה קשור לשאלה,
האם
שייך לדבר על כספי צדקה, האם יש דבר כזה,
למשל לגבי תרומות ומעשרות,
אנחנו אומרים שיש ממונה שבט,
שבט הכהנים, שבט הלוויים,
אז כסף של מעשרות,
של תרומה,
שייך לשבט,
כך אנחנו תמיד אומרים.
האם שייך לקרוא לזה גם שבט עניים?
באמת שאלה מאוד מעניינת.
אם יש שבט עניים, אני צריך לדעת מי זה השבט הזה.
בדרך כלל רוב האנשים,
כאילו אף אחד לא רוצה להיות שייך לשבט הזה, זה לא כמו כהנים ולוויים שרוצים להיות חלק מן השבט הזה.
העניים לא רוצים להיות,
אתם כל הזמן מחכים ליום שיוכלו לברוח מהשבט הזה.
אז יכול להיות לפי זה שהשבט הזה בא לידי ביטוי בגבאי צדקה. גבאי צדקה הוא האיש של שבט עניים.
זאת אומרת שזה לא רק נאמן של העניים, אלא הוא בעצמו שבט העניים,
גבאי צדקה.
ומשום כך, כשהוא,
אומרים לו בממד שלושתן שהוא יזכה בכסף,
פירושו של דבר שהוא זוכה בכסף, לא שהוא זוכה בשביל העניים,
אלא אין עניים ספציפיים.
ממון השבט זה משהו ערטילאי מופשט כזה,
שהוא האיש של השבט,
הוא האיש של השבט של המובן הכללי הזה של כספי צדקה,
במובן הארטילאי המופשט באיזו מידה,
אותו רעיון מופשט של ממון שבט עניים מתרכז ובא לידי מימוש אצל הגבאי של הצדקה.
ויכול להיות שעל זה רבנו אפרים חולק. רבנו אפרים חולק, אומר אין דבר כזה.
ולכן אם הוא זוכה, הוא זוכה בשביל העניים, בשביל העניים זה לא מועיל בממש שלושתם.
אבל האחרים סוברים שזה כן מועיל בגלל שהוא מייצג את מה שנקרא ממון השבט, בעצם הוא הבעלים, כי העניים האחרים הם לא שייכים לזה.
צריך לתת להם, אבל הם לא בעלי בתים. יש מושג של
כספי צדקה במובן של הקופה,
שזה כמו ממון השבט, ממון של הצדקה, ואז הגבאי יש לו כאן איזה מעמד יותר חזק מאשר סתם נאמן. כך אני חושב שצריך לומר ולהסביר.
זה גם מסביר לנו את האפשרות שראינו בדברי הראשונים, זה מה שהתכוונתי מקודם,
אנחנו ראינו מחלוקת אם הוא יכול לשנות את הכסף או לא יכול לשנות את הכסף.
ראינו שהרימי גש אומר שאי אפשר לשנות,
כי מה שכתוב במשנה בשקלים מותר עניים לעניים.
אז גם מה הוא יכול לשנות? רק מצורכי אכילה של עניים לצורכי ציוד וריהוט של עניים.
זה הרימי גש, אבל הראשונים האחרים אומרים שאפשר לשנות.
למה אפשר לשנות?
כי הגבאי צדקה הוא בעצם הבעל בית.
זה בעצם שלו.
גבאי צדקה זה כאילו, זה שלו.
ולכן כיוון שזה שלו, הוא יכול לשנות. למה שהוא לא יוכל לשנות?
מפני שזה שלו.
אם אנחנו מגדירים את זה כדבר שזה שלו,
אז ממילא הוא גם יכול לשנות.
אז זה אמר הראש,
רק לדבר מצווה ולא לדבר הרשות. זה כאילו איזה מין הגבלה נוספת כדי שלא יהיה חס וחלילה גלישה לא נכונה.
אבל עצם הדבר שגבאי צדקה הוא כמו בלביי,
כמו גבאי צדקה של הכסף.
ולפי זה צריך לתרץ, וזה נכון, מה שאומר הראש בעצמו.
מה שכתוב מותר עניים לעניים,
במשנה בשקלים שממנה התחלנו, זה לא מדובר על קופת צדקה, אלא מדובר על משהו ספציפי,
שנאסף לאיזה עניים באיזו הזדמנות מיוחדת, היה צורך מיוחד לאיזה עניין,
או לעני אפילו פרטי, אז זה עוד יותר ברור.
אבל לעניים אפילו באופן מקרי, כך אומר הראש.
שם אין את המושג הזה של הקופה.
וכיוון שאין שם את המושג הזה של הקופה,
ממילא זה ברור שמותר עניים לעניים, ואת זה אי אפשר לשנות.
אז כאן נראה שזו המחלוקת הראשונים, אם אפשר לשנות או אי אפשר לשנות,
בקופה,
קשורה באמת להגדרה עד כמה רואים את הקופה כרשות בפני עצמה,
או שזה בעצם כאילו כל העניים שותפים בקופה.
האם זה כל העניים שותפים בקופה,
או שאין דבר כזה כל העניים שותפים בקופה,
אלא הקופה זה מושג בפני עצמו, וככה נראה לי שזו נטיית ההלכה גם בשולחן ערוך.
נראה לי שזו באמת הגדרה שמתבקשת פה בסוגיות האלה, ומסבירות באמת את השיטה הזו,
שאפשר לשנות
ושאפשר לחנות במעמד שלושתם, כמו שאמרנו גם כן.
אז נשאר בזה, בכל אופן, עניין הצדקה והגדרתה
של קופת הצדקה.
כל טוב ושלום שלום.
