טוב, שלום לכל המאזינים והצופים,
וגם אנחנו ממשיכים בשיעור שלנו,
שפחות או יותר נמצא צמוד לדף היומי.
היום אני רוצה לדבר בסוגיה,
בדף היומי נמצאים בפרק שישי במסכת פסחים.
גם אני רוצה לדבר על זה, ובאופן מפתיע יש כאן סוגיה
בדף ס"ח עמוד ב',
סוגיה שאיננה קשורה דווקא לעניין של קורבן פסח,
שזה בכל אופן לא כרגע הזמן,
אלא קשורה בכלל לשמחת יום טוב,
שזה כבר כן קשור אפילו לזמן.
אנחנו נמצאים, ברוך השם, כרגע בתקופה שלפני החגים,
אז יש קשר לעניין הזה.
זה מתחיל בגמרא בדף ס"ח במחלוקת שבין רבי אליעזר ורבי יהושע.
הם חולקים מלכתחילה במשנה של הפרק
על מה התירו בשחיטת הפסח, כי זה הנושא,
מה התירו לעשות לקורבן פסח ואפילו כשחל בשבת, ערב פסח כשחל בשבת.
אז השחיטה בוודאי מותרת, ואת זה אנחנו יודעים,
אבל יש כל מיני דברים נלווים,
כמו שזה נקרא מכשירים,
וכל מיני דברים שאינם ממש השחיטה עצמה שאפשר אולי היה לעשות אותם
בעוד יום. ועל זה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע במשנה,
שרבי אליעזר מתיר ורבי יהושע אוסר,
ומתוך כדי הדיון שביניהם אנחנו מגיעים במשנה,
הם מנסים להוכיח כל אחד את שיטתו,
אז רבי יהושע אומר לו,
רבי יהושע אומר לרבי אליעזר: הנה אתה רואה שיש דברים כאלה שאף על פי שהתירו בכל אופן לא התירו את הכל, כמו ביום טוב,
שלא התירו ביום טוב אלא נגיד את המלאכות של בישול ואפייה ועוד אפילו של שחיטה,
אבל לא התירו דברים של איסורי דרבנן,
זאת אומרת שאין הוכחה שאם מתירים דבר, מתירים את הכל.
בא רבי אליעזר ועונה לו,
זה אתה מביא לי ראייה? אתה מביא לי ראייה לגבי קורבן פסח, שזה מצווה לעשות את הכל,
בעוד שבעניין של יום טוב הוא רוצה לומר, זה לא, זה מה שהוא אומר לו, זה לא נקרא מצווה.
מה ראית? מה ראייה לרשות למצווה?
ומזה הגמרא באמת בדף ס"ח אומרת שבאמת אין הכי נמי.
יש כאן מתוך כדי המשא ומתן הזה שבמשנה,
מתברר שבאים פה, באה לידי ביטוי המחלוקת שיש בין רבי יהושע לרבי אליעזר לגבי שמחת יום טוב שיוצא שרבי יהושע סובר שזה מצווה ואילו רבי אליעזר כאילו אומר שזה לא מצווה והגמרא אומרת את זה בסגנון הזה דתניא.
רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא אוכל ושותה או יושב ושונה.
רבי יהושע אומר: חלקהו חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש.
כאן זה בעצם הגמרא ממשיכה עם זה.
זאת אומרת שרבי אליעזר אומר אפשר כאילו לעשות סעודות ולאכול ולשתות אבל זה לא אומר שזה הדבר היחיד שאפשר וצריך לעשות אולי לכאורה אולי יותר טוב הוא לא אומר אם יותר טוב אבל בכל אופן זה לא הדבר היחיד ואפשר כאילו לשבת וללמוד במשך החג ובזה מקיימים את מצוות החג ככה אומר רבי אליעזר
אז זה מחלוקת וידאו רבי יהושע אומר חלקהו זאת אומרת חציו להשם וחציו
לכם דהיינו יש חצי יום של עניין של להשם ויש חציו לכם והדברים האלה נידונים וגם אנחנו רוצים משהו לברר מה למדנו מתוך הסוגיה הזו קודם כל באמת השאלה המעניינת היא שלומדים סוגיה כזו כמי ההלכה
כמי ההלכה ובדברי הראשונים כשלומדים רואים שזה לא כל כך אין החלטה אין הסכמה מוחלטת לגבי שיטה אחת אומנם אפשר להגיד
שנגיד הרמב״ם וממילא גם השולחן ערוך פוסקים כמו רבי יהושע כפי שמסומן ברמב״ם בדף המקורות וזה באמת הרעיון של חציו להשם חציו לכם אפילו בתיאור די מפורט איך עושים לא תמיד אנחנו נוהגים בדיוק לפי הסדר הזה אבל מה שכתוב אצל הרמב״ם כתוב שבאמת הולכים בבוקר להתפלל חוזרים הביתה לאכול משהו אבל חוזרים לבית המדרש ללמוד עד חצות היום ומחצות היום ואילך לאחר
מנחה זה הסטיור של הרמב״ם במקור שמצוין כאן,
חוזרים הביתה ואז אוכלים ושותים ושמחים.
זה עד חשיכה כפי שנאמר ברמב״ם כפי שזו דעה אחת.
אבל כפי שאמרתי אין הסכמה בדברי הראשונים שההלכה היא כרבי יהושע דווקא.
מפני שבאופן אולי מפתיע אנחנו רואים פה בגמרא בהמשך שהגמרא אומרת דברים שלכאורה אינם שייכים לרבי יהושע אלא דווקא שייכים לרבי אליעזר.
כי הגמרא אומרת למשל שהכל מודים בעצרת היא בעניין בהילחם, זאת אומרת שבעצרת דהיינו חג השבועות גם רבי אליעזר מסכים שיש חיוב במה שנקרא באותה שמחה שעליה הוא חולה,
או הכל מודים בפורים שצריכים לכם, זאת אומרת שאם הגמרא אומרת טורחת להביא את הדוגמה הזו שהכל מודים משמע שיש התחשבות בדעתו של רבי אליעזר ולכן צריך להגיד שהכל מודים בפורים, הכל מודים בעצרת,
ועוד יותר מזה מובא פה בהמשך, שמר בריידר אבינה,
אחד מגדולי האמוראים באחת התקופות של האמוראים,
שהוא היה אפילו צם כל היום בחג.
זאת אומרת, שהוא בכלל לא היה אוכל ושותה, אלא היה אפילו צם, שזה לפי הגמרא,
לפי הראשונים, מובא פה שיש מי שלומד מזה, מה שנקרא, מעשה רב.
דהיינו, אם הגמרא מביאה סיפור מעשה באחד מגדולי עולם שהוא נהג כפי שנהג, כאילו הגמרא רוצה להגיד, ודע לך שזו הלכה.
זאת אומרת שהאפשרות של ההלכה דווקא כרבי אליעזר היא מובאת פה כאחת האפשרויות דווקא בהתבסס על הגמרא.
אז אפשר להגיד שעל זה מתנהל הוויכוח
האם ההלכה כרבי יהושע כפי שאולי נראה לפי הכללים הרגילים וכפי שהרמב״ם אומר או שיש מקום להגיד שההלכה כרבי אליעזר.
זה דבר אחד וזה באיזשהו מקום מביא אותנו ומוביל אותנו לעיון ולמחשבה ולראות באמת קודם כל במה המחלוקת.
האם באמת רבי אליעזר סובר שיש מקום לצום? זה גם כן שאלה. זאת אומרת, האם דעת רבי אליעזר שאפשר אפילו לצום, או שאולי המחלוקת מצטמצמת בכיוון הזה?
לאו דווקא לצום ממש,
כי זה באמת נראה אפילו מפתיע, הרעיון של לצום בחגים. ועל זה דנים הרייבד ובל המאור פה במסכת פסחים, כפי שמצוין בדף המקורות. האם באמת לקחת את מר בריידר אבינה שצם כדבר שהוא באמת ככה נהג למעשה,
דבר שהוא אפילו כפי שאנחנו אומרים באמת מפתיע ויתרה מזו אנחנו רואים את יש לנו גמרא במסכת ביצה בתחילת פרק שני שם יש סיפור שאולי מפורסם ברבי אליעזר שהיה יושב עם התלמידים והיה יושב ולומד איתם ולאט לאט הלכו ועזבו את השיעור והלכו אלה אז הוא היה אומר כאילו קצת בביקורת על אלה שעוזבים את הלימוד ובכל זאת בסופו של דבר אמר לכולם בצהריים כאילו לאחר חצות הלכו גם אתם ואכלו
משמנים הושתו ממתקים, זאת אומרת שהוא לא שלל את העניין הזה של השמחה. ממילא כאן צריך באמת להבין איפה באמת נקודת המחלוקת.
כי אם אנחנו יודעים את נקודת המחלוקת אנחנו גם יודעים להסביר מה,
מהבנת דברי רבי אליעזר אנחנו יכולים להבין מהי הבנת רבי יהושע.
זאת אומרת תמיד זה ככה במחלוקת, כשיש מחלוקת אז אנחנו צריכים לדעת מה אומר האחד כדי להבין גם מה אומר השני, כי איפה היא נקודת המחלוקת ביניהם.
אז אפשר באמת להבין את זה בכל מיני צורות. אפשר להבין שרבי אליעזר אומר שאפשר אפילו לצום, אז רבי אליעזר אומר שאסור לצום.
אפשר להגיד שרבי אליעזר גם כן לא מסכים לכך שאפשר לצום,
כפי שאומר הרייבד בדברים שלו על בל המאור שציינתי מקודם,
ואז ממילא אם הוא אומר שגם אסור לצום,
אז מה ההבדל בין רבי יהושע לרבי אליעזר?
אולי ההבדל הוא בזמן שלפי רבי יהושע צריך כבר לאכול, לא אפילו לפני חצות,
ואילו לפי רבי אליעזר יצא העניין שאפשר צריך לחכות עד אחר חצות, להפך כאילו יוצא שהוא טוען שקודם צריך ללמוד ולא קודם לאכול כפי שאפשר להבין מדברי רבי יהושע.
אבל יש עוד נקודה וזה דבר מאוד מעניין וזה באמת ממש שאלות הלכתיות שנדונות בעניין הזה ויש מזה הסתעפות מעניינת כפי שאני מציין בכותרת של השיעור הזה שהנושא הוא שמחת יום טוב המסתעף ממנה ואני אסביר.
השאלה היא מה זה באמת גדר של שמחת יום טוב קודם כל.
האם הכוונה היא שצריך לעשות סעודות ממש,
או שאולי באמת הכוונה היא שלא צריך דווקא סעודות?
אנחנו יודעים שבשבת יש הקפדה לעשות סעודות.
אנחנו יודעים אפילו סעודה שלישית.
ביום טוב, השאלה היא אם ביום טוב יש באמת את ההלכה של עשיית סעודה.
האם צריך לעשות סעודה או שאפשר ככה לאכול ככה בחילות ארעיות שאינן נחשבות לסעודות קבועות?
כי יכול להיות שבזה המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע,
וייתכן שאפילו רבי יהושע מצידו לא מתכוון לשורדות ממש.
על הנושא הזה אנחנו יכולים ללמוד מדברים של התוספות במסכת ברכות,
מצוין לדף המקורות, ובמסכת סוכה, גם זה מצוין בדף המקורות, מדברי הראשונים שמדברים,
ויש כאן איזשהו עניין שנדון בו, ויש לו השלכה מעניינת להלכות של סוכה,
של חג הסוכות גם כן הממשמש ובא.
הדברים מעניינים ביותר.
אני מתכוון לכך שיש, הגמרא קודם כל במסכת ברכות
שאומרת בדף מ"ט בברכות לגבי מי שלא הזכיר את שבת בברכת המזון,
אז לגבי שבת כאילו יש הסכמה ברורה שמי ששכח להגיד את העניין של רצי ואחליצינו בשבת והגיע לסוף הברכה שחוזר אפילו לראש כפי שהגמרא אומרת שם.
גם הגמרא אומרת דבר כזה גם על יום טוב,
שגם ביום טוב אדם צריך לחזור ואם הוא לא אמר יעלה ויבוא ביום טוב.
לעומת זאת נאמר בחול המועד או בראש חודש גם אם הוא לא אמר הוא לא צריך לחזור. מה ההבדל?
ההבדל הוא שאם יש חיוב אכילה אז ממילא יש חיוב של ברכה והחיוב של הברכה כולל גם את אזכרת היום דהיינו את היום טוב או את החול המועד אבל אם אין חיוב אכילה
אז ממילא גם אין חיוב בברכה, אז זה רק ממילא, אתה אוכל, אתה מברך.
אבל אם אתה גם, לפי הגמרא, במקרה הזה שכחת ולא אמרת ילב יבוא, אז לא צריך לחזור.
אבל לגבי יום טוב, כפי שאמרנו, הגמרא אומרת דווקא שכן צריך לחזור.
וזו גמרא ששואלים עליה מגמרא ממסכת סוכה.
כי בגמרא במסכת סוכה, בדף כ"ז,
גם זה מצוין כמובן בדף המקורות,
אנחנו מוצאים שם שהגמרא אומרת בדף כ"ז שבסוכה יש חיוב אכילה בליל ט"ו.
זה ט"ו, דהיינו בלילה הראשון הגמרא לומדת את זה, ט"ו, ט"ו מחג המצות,
שיש חיוב אכילה ביום הראשון של חג הסוכות, דהיינו חיוב
מתכוון ממילא להיות סעודה,
כי כשמדברים על חיוב ממש מדברים על חיוב של סעודה,
ולא מדברים על אכילה של כל מיני דברים טובים אפילו, ממתקים או אפילו בשר ודברים אם לא כולל גם סעודה של פג.
ויוצא שם הגמרא שהחיוב הוא דווקא בלילה הראשון ואין חיוב מעבר לזה ביום טוב. וזו שאלה אם כן שהראשונים מתלבטים בה איך דנים על היום טוב של מה שנאמר במסכת ברכות,
כאילו תמיד יש חיוב ביום טוב לעומת הגמרא במסכת סוכה,
שמשמע שזה רק חיוב בלילה הראשון.
ומזה, באיזשהו מקום,
יש שתי שיטות בראשונים, אפשר להגיד.
אם לומדים את התוספות במסכת סוכה,
רואים שהתוספות באמת אומרים שאין הכי נמי.
באמת, גם מה שהגמרא בברכות אומרת שיש חיוב לאכול,
היא מתכוונת רק ללילה הראשון של סוכות. לא מתכוונת ליותר מזה.
ומעבר לזה, באמת לא חייב.
אז מה חייב?
חייב רק באכילה של דברים טובים.
אבל לא מחויב בסעודה.
זה התוספות במסכת סוכה.
ראשונים אחרים, זה גם תוספות במסכת ברכות, ויותר מזה מפורש, בראש במסכת פסחים,
כפי שאנחנו מציינים פה בדף המקורות.
לא, הראש, סליחה, נמצא במסכת ברכות.
מצוין, אני מזכיר שוב בדף המקורות.
הם אומרים משהו אחר, הם אומרים,
באמת יש חיוב וסעודה ביום טוב.
וסעודה ממש.
אבל מה שנאמר במסכת סוכה שיש חיוב מיוחד בסוכות, בלילה הראשון דווקא,
הרי לחורא ממילא חייב מצעד היום טוב.
התוספת של הגמרא בסוכה היא שגם כשיש גשמים צריך לשבת בסוכה בלילה הראשון.
זה ממילא מוביל אותנו, אם אנחנו שמים לב איך ההלכה מסתעפת, זה דבר מאוד מעניין לראות.
צוין פה בדף המקורות שולחן ערוך בסימן תרל"ט.
כשיש גשם, פה בארץ ישראל,
זו שאלה לא כל כך מצויה אם כי היו דברים מעולם כבר היו דברים מעולם וחוץ לארץ הדברים האלה נפוצים ביותר שיש גשמים בלילה הראשון של סוכות מה הדין אז הדין אז האם צריכים בכל זאת לדאוג להקפיד לשבת בסוכה אפילו בגשם או לא מחלוקת בין המחבר לבין הרמה בעצם זה מחלוקת בין התוספותים זאת אומרת כי יש דעה אחת בתוספות
וגם בראש שבעצם זה הפירוש של מה שהגמרא אומרת בסוכה שחייב לאכול ביום טוב ראשון
הכוונה היא בגשם,
כי כשאין גשם עם מלך חייו מצד העניין של יום טוב.
ויש מי שאומר לא, אין חיוב בגשם, לא צוותה התורה דבר כזה.
ואז יוצא שיש חיוב רק בלילה הראשון בלי קשר לגשם.
ואז אנחנו מוכרחים להגיד מה שיוצא מכאן,
שיש לזה השלכה למה שדיברנו.
אם אתה אומר, אם אני אעשה את הסיכום בצורה הזו,
אם אתה אומר שבסוכות יש מצווה מיוחדת אפילו בגשם,
אז אתה בעצם תאמר שלגבי יום טוב יש חיוב מצד עצמו.
זה לא, שני החיובים חשובים שנדע,
ביום טוב חייב אפילו כשיש גשם,
בלי קשר לעניין הזה של הגשם.
בסוכות יש חיוב מיוחד של הגשם,
גם מיוחד של הגשם.
ואז ממילא יוצא שביום טוב יש חיוב ממש,
ואז אנחנו צריכים להגיד שביום טוב יש חיוב של סעודה,
בעוד שלפי רבי אליעזר כנראה אין חיוב של סעודה, אלא יכול להיות שהוא מתכוון שצריך לאכול,
לא לצום אבל לא לחיוב של סעודה.
לעומת זאת אם אנחנו אומרים אחרת אם אנחנו נאמר שגם בסוכות אין חיוב בגשם אז צריך להגיד שמה שנאמר בגמרא בסוכה זה רק חיוב בלילה הראשון.
יוצא שבלילה הראשון יש בכלל חיוב בשאר הימים וביום טוב בכלל בלי קשר ללילה הראשון אין בכלל חיוב ואז יוצא שבאמת אין חיוב ביום טוב לעשות סעודה אלא מספיק לאכול מה שנקרא מיני תרגימה או פירות או דברים כאלה
ואז יוצא שההלכה כרבי יהושע לא מחייבת סעודה אלא מחייבת העיקר שלא לצום ועל זה יכול להיות שרבי אליעזר סובר שבעצם כן יכול לצום כפי שראינו בדברי הראשונים על פי מה שנאמר בגמרא זאת אומרת שאפשר להסביר לפי שיטות הראשונים איך שהשיטות האלה נעות מכאן לכאן מבחינת ההלכה של שמחת יום טוב וכפי שאמרנו מה שמסתעף ממנה מסתעף מהמחלוקת הזו מהדיון הזה גם שאלה לגבי
נושא של סוכה בגשם כפי שאנחנו רואים הדברים אולי טיפה מסובכים אבל המעיין יראה שיש באמת קשר בין עניין אחד לעניין השני בין ההלכה שמחולקת בין המחבר לרימה בעניין הגשם לגבי החיוב ביום טוב האם יש חיוב של סעודה או אין חיוב של סעודה וזה משפיע ממילא להבנת מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע כפי שראינו והצגנו את זה והדברים האלה מעניינים ויפים וחשובים
שנדע, כמובן שמחת יום טוב זה דבר שכולם מסכימים לזה,
כמו שבא למאור אומר הרבי אליעזר, רבי אליעזר גם כן מסכים שיש שמחת יום טוב,
אבל הוא לא טוען שבגלל שמחת יום טוב צריך לשבת ולסעודה.
זה בעצם המשמעות שאפשר לשמוח גם בלי סעודה, זה כאילו המחלוקת. אין מחלוקת שצריך לשמוח,
כמו שנאמר, ושמחת בחגיך,
שנזכה באמת לשנה טובה ובעזרת השם לשמחת יום טוב.
כל טוב בינתיים.
שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום שונו שלום ש
