שלום לכולם,
היום השיעור נמסר עכשיו בשבוע שחל בו ט"ו בשבט, שזה ראש השנה לאילנות,
ומשום כך
אמרתי שיהיה כדאי גם לדבר על עניין שקשור להלכות שנוגעות לאילנות,
וזה בעצם עיקרו של ט"ו בשבט מלכתחילה,
שעניינו מתחבר לעניינים שנוגעות להלכות התלויות,
ההלכות התלויות בארץ ודברים שקשורים לגידולי קרקע,
וממילא זה עניין רציני לגבי אילנות. ומתוך כך
אני רוצה לעסוק היום דווקא בנושא שהוא פחות אולי מוכר מהבחינה הזו, זה הנושא של הרכבת אילנות.
הרכבת אילנות זה נושא שאולי פחות מוכר, אבל הוא מאוד מצוי,
מפני שכמעט ואין היום אילנות,
לפי מה שאני כבר הצלחתי ללמוד ולראות,
כמעט ואין אילנות שלא עושים איתן פעולה של הרכבה,
שהיא הרכבה שבאה בעיקר בשביל לחזק את העץ, לתת לו את המבנה החזק, לפעמים עניין של יופי,
אבל יותר עניין של חוזק.
אז יש הרכבות שהן מותרות,
מפני שהן נעשות הרכבות של מין במינו.
כאשר יש הרכבה של מין במינו,
אז הרכבות מותרות,
וכאן צריך, בהלכה עצמה, אלה שעוסקים בזה יודעים שיש עניין ודבר גדול להבחין מה נקרא מינו ומה לא נקרא מינו.
אבל יש דברים, הרכבות, שהן בפירוש מין בשאינו מינו.
וכיוון שכך, אז לכאורה, אם רגילים לעשות את זה,
זו בעיה באמת של איסור ממש, שנכנסים לשאלה של איסור.
ועל כך אני רוצה לדבר, על הנושא של הרכבת אילנות. יש למשל באילנות,
כפי שידוע היום, למשל בעיקר באילן של אגס,
עץ של הפרי האגס,
עושים איתו הרכבה שהיא בפירוש הרכבה אסורה,
שיש בה לכאורה ממש עבירה על דין תורה,
וצריך באמת קצת ללמוד ולדעת את הכללים ואת הפרטים עם אלה של הנושא הזה.
וכדרכנו, אנחנו הרי לומדים את הסוגיה,
ומתוך לימוד הסוגיה אפשר להתחיל איתה בכמה מקומות.
בחרתי להתחיל דווקא מגמרא במסכת קידושין בדף ל"ט,
כי הגמרא הזו מדברת על הדבר שיש מיוחד בהרכבת אילנות לעומת כלאיים, כי בהלכות כלאיים יש אפשר להגיד שלושה סוגים.
יש כלי הכרם,
כלי הכרם באופן מיוחד נאמר עליהם "אם זורים זרעים ביחד ליד הכרם" זה הדבר שהוא חמור במיוחד,
כיוון שהוא גם נאסר באיסור הנאה.
יש כלאי זרעים, שזה זרעים אחרים,
שיש בהם איסור לזרוע אותם בכלאיים, אבל הזרעים הם מותרים.
זאת אומרת, מה שגדל בסופו של דבר לא נאסר, וכלאי הכרם נאסר, וכלאי זרעים לא נאסר.
יש, הדבר השלישי זה הרכבת האילנות,
וכאן, כפי שאנחנו משתמשים בביטוי, זו הרכבת אילנות ולא זריעת אילנות. זאת אומרת, האיסור באילנות, זה כפי שמבואר ברמב״ם כמצוין פה בדף המקורות,
אין באילנות אלא איסור של הרכבה. זאת אומרת, לוקחים כאילו משני עצים שונים את האיחור, ויש את האיחור מעץ אחד,
שימים אותו, מרכיבים אותו על קנה של עץ אחר,
ואז נמלה מתקבל איזה מין גידול חדש שהוא מורכב משתי האילנות האלה. זו צורה של הרכבת אילנות ולא זריעת אילנות.
בעניין הזה של הרכבת האילנות זה אחד מהסוגים,
כפי שאמרנו, של איסור כלאיים,
אבל יש בו גדרים מיוחדים.
אפשר להגיד שיש פה גדר של חומרה ויש אולי גדר של קולה, באופן מפתיע יש פה גדר של קולה.
החומרה מובאת בשתי מסכתות,
יש במסכת קידושין, כפי שאמרתי, בדף ל"ט, כאן דווקא הגמרא אומרת, וזה דבר מעניין,
שהרכבת האילנות זה איסור של כליים שנוהג בחוץ לארץ כמו בארץ ישראל.
זאת אומרת, דווקא בעניין הזה זה לא מצווה תלויה בארץ.
כלאי זרעים, הגמרא אומרת פה בקידושין, בגמרא בקידושין, הגמרא אומרת שזה נוהג רק בארץ ישראל ובחוץ לארץ, זה רק מדרבנן.
אבל על הרכבת אילנות אומרת הגמרא שזה דין שגם בחוץ לארץ. והגמרא מסבירה, אם עניינים פה בגמרא, הגמרא מסבירה כאן את דרום הר שמואל
את חוקותיי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר.
בהמתך לא תרביע כלאיים צמות הוא מסביר פה וככה מסבירים את זה.
חוקים שחקקתי לך כבר, זאת אומרת, יש כאן איזשהו קשר בהרכבת אילנות מצד זה שזה כמין חוקים שכבר אולי קשורים למעשה בראשית.
כיוון שבמעשה בראשית יש כל דבר למינהו,
אז צריך להקפיד לשמור על כל מין שיישאר,
הוא המין שלו.
בעוד שכשלוקחים ומרכיבים מין בשינו מינו,
זה חוקים שחקקתי לך, כבר יש בזה הפרת החוק הזה.
וההפרה הזו היא האיסור של הרכבת אילנות,
וכפי שכאן שמואל בגמרא מסביר,
זה נלמד ומשווים אותו בהיקש, לפי מה שכתוב פה בגמרא בשורות האלה שהתחלתי כרגע לקרוא,
משווים את זה להרכבה,
מה שנקרא, בבהימות.
דהיינו, אם מרביעים מה שנקרא, בהמה אחת מין בשינו מינו,
אז מין בשינו מינו זה גם איסור חמור, זה איסור של רבייה של מין בשינו מינו, זה איסור של בהמות,
אז ממילא בעניין של, כמו שבאיסור בהימות,
בהרכבה בבהימות, כפי שזה נקרא,
אז אנחנו אומרים כאן שהאיסור הזה בוודאי לא שייך דווקא לארץ ישראל, אלא זה בכל מקום,
וזה באמת, השמירה על המין של כל אחד זה דבר שאיננו דווקא בארץ ישראל,
גם העניין של האילנות זה דבר שקשור דווקא אפילו בחוץ לארץ,
כיוון שאתה לוקח את המין ומשנה אותו,
ואתה נותן למין הזה גדר אחר, אם אתה מרכיב אותו מין בשינו מינו,
אז ככה זה בבהימה וככה זה
באילנות, וזה נוהג גם בחוץ לארץ, זה מה שהגמרא פה אומרת במסכת קידושין.
ועוד דבר יש לנו גם במסכת סנהדרין,
בדף נ"ו, אנחנו מוצאים שזה גם כדבר מעניין,
ככה יוצא שם הפשטות הסוגיה וככה נפסקה ההלכה גם,
שהרכבת אילנות זה איסור שנוהג גם אצל הגויים.
גם בני נוח מצווים שלא להרכיב את האילנות, זאת אומרת, לא לשנות את המין.
זאת אומרת, אם אנחנו לומדים כאן מה אמרנו,
כלאי זרעים, אנחנו לא מדברים פה על שינוי המין, אנחנו מדברים על יניקה רק של זרע מזרע, זאת אומרת, הערבוב של הזרעים, זה כלאי זרעים וזה רק בארץ ישראל. בהרכבת אילנות פה הולכים לשנות את המין,
משנים את המין על ידי ההרכבה בפועל ממש.
ההרכבה הזו היא הדבר האסור בהרכבת אילנות, אז זה החומר שבדבר,
שזה כמו גם בחוץ לארץ וגם אצל גויים.
אז זו דוגמה של חומרה,
וזה דבר אחד ברור. החומרה של הרכבת אילנות,
ובכן זה עניין אחד.
העניין השני, שאיתו אני דווקא מוצא שיכול להיות שיש דווקא קולה ולא חומרה,
אנחנו יודעים,
בדף המקורות מצוין פה,
שיש בנושא של כלאיים,
יש בדרך כלל, למשל בכלאי זרעים,
יש את האיסור של זריעה,
אבל לא רק האיסור של הזריעה,
אלא גם האיסור של קיום הדבר. ככה מבואר בגמרא, על פי רדת רבי עקיבא,
שיש איסור גם לקיים. זאת אומרת, אם יש כלאיים,
אז זה לא רק איסור הזריעה כשאתה זורע אחד ליד השני,
אלא גם עצם הדבר שאתה מקיים את הדבר, ולקיים את הדבר אפשר על ידי מעשה,
דהיינו על ידי זה שעושים פעולות להשקעה ודברים כאלה,
טיפוח המקום שיש בו כלאיים, אז זה עניין של קיום,
ויכול להיות שאפילו קיום מסור, אפילו, ככה מתברר על פי ההלכה,
אפילו כאשר הוא רק רואה את זה ומשלים עם זה ומעוניין בזה,
אפילו בלי שום מעשה. אומנם בדיני ההלכה יש הבדל,
כי אם הוא עשה המעשה הזה הוא לוקה,
אם לא עשה המעשה הזה אומרים שלא לוקה, וכאן לא המקום להאריך בזה.
אבל אנחנו בכל אופן רואים שיש איסור של קיום,
איסור של קיום של הדבר.
וכאן מתברר בדברי הראשונים והפוסקים בהלכה דבר שהוא אפילו מעניין כשלעצמו,
מפני שאם אמרנו מצד אחד שהרכבת אילנות
זה אולי יותר חמור, מפני שיש פה שיבוש של המינים ממש,
של מעשה בראשית,
בכל אופן, יש כאן איזה צד של כולה אולי,
כי דווקא באופן מפתיע, אפשר לומר,
אין איסור של קיום בהרכבת האילנות.
את זה אנחנו יכולים לראות לפי ציון דף המקורות, שמציין ומראה את האיסור של קיום, שנזכר במסכת מועד קטן ובכמה מסכת מקומות אחרים, וזה תמיד נזכר לגבי כלעי זרעים דווקא, איסור של קיום של הדבר, זאת אומרת, עצם ההשלמה עם הדבר, לעומת הרכבת אילנות,
שאם הרכיבו אילן באיסור,
אז אולי מותר אחר כך להשאיר אותו במקומו, ואין עליו איסור של מקיים.
אין עליו איסור של מקיים, ככה זה לפחות נראה מדברי הרבה ראשונים, וכך רוצים לומר גם בדעת הרמב"ם,
כי ברמב"ם כל מה שנזכר לגבי איסור קיום נזכר רק לגבי כלאי זרעים,
לא נזכר לגבי הרכבת אילנות מורכבים.
אולי כאן, אם רוצים קצת לתת לדברים הסבר, גם סברה, אין בין תוכן,
אז הרעיון הוא שכאשר אתה, אם הרכיבו כבר את האילן,
אז האילן נוצר באמת בגידול חדש, זה נכון.
אז זה כבר כאילו מין בריאה חדשה,
אז כמו בבהימות, הרי אם הרביעו בהמה, מין בשינו מינו, כמו שאנחנו רואים, סוס וחמור, ויש פרד,
אז הפרד הזה לא הורגים אותו, הרי הוא נעשה באיסור, כאילו,
זה נכון, אבל אחרי שהוא כבר קיים, אז הוא כאילו יצור חי, לא הורגים אותו.
באותה מידה גם אין איסור לעקור,
נגיד,
אין הדין לחיוב לעקור אילן שהוא מורכב משני המינים האלה. ככה לכאורה יכול להיות שיוצא, וככה באמת מתבאר שבדברי הראשונים והפוסקים הנושא הזה הוא נושא שנדון ויש עליו בפירוש חילוקי דעות. אם אמרנו ברמב"ם שכפי הנראה אין אצלו דין של קיום בהרכבת אילנות,
הנה למשל בשולחן ארוך דווקא זו דעת הטור גם כן, וכפי שמדייקים מהראש,
מובא פה בדף המקורות, בסימן רצ"ה ביורה דעה, הוא דווקא סובר שיש איסור של,
יש, לא איסור, יש דין של קיום שאוסר גם בהרכבת אילנות כמו בכלעי זרעים. אז יש כאן מחלוקת ממש בין גדולי עולם, בין עמודי ההלכה,
לגבי שאלה של קיום בהרכבת אילנות.
האם יש איסור, האם יש דין של קיום, איסור שאסור לקיים אפילו, דהיינו אפילו בלי לעשות,
או אולי לא, כי אם יש איסור של קיום, פירושו של דבר שאם אתה רואה אילן שהוא מורכב,
אז אולי צריך לעקור אותו, כי אם אתה משלים עם הדבר הזה,
אז זה כאילו דבר לא בסדר. אבל אם אנחנו נגיד שאין איסור של קיום אחרי שהוא כבר ישנו, ישנו,
אז אין כאן דין של קיום.
זו מחלוקת שמובאת, וכאן, בדף המקורות, מצוין אפילו דברים של הפוסקים, כמו מפתחי תשובה, מביא שם דברים
שמהחתם סופר.
הנושא הזה הוא נושא שעסקו בו הרבה, מפני שכנראה
לא החמירו בעניין, לא ראינו שמחמירים בנושא של קיום כנגד הרכבת אילנות. אבל בכל זאת, הדבר הזה ישנו, כפי שאני אומר, בשולחן ערוך,
ואנחנו בדרך כלל הולכים עם השולחן ערוך.
אז הדבר הזה הוא מאוד משמעותי, ואני אסביר גם למה.
מפני שההלכה היא גם בהרכבת אילנות וגם בכלאי זרעים,
שלא כמו בכלאי הכרם, שהפירות הם מותרים.
אין איסור אמיתי, המהותי, על הפירות,
אלא בכלעי הקרן, שזה נאסר בהנאה.
בעוד שבכלעי זרעים ובהרכבת אילנות אין איסור על הפירות.
ואפילו נאמר, אפילו על זה שעשה בעצמו, הפירות האלה מותרים. וזה לכאורה דבר אפילו מפתיע במשהו.
אבל ככה ההלכה, זו הגמרא אומרת את זה בפירוש מכמה מקומות, והיא דנה בזה אפילו מכל הבחינות,
במסכת חולין בדף קט"ו עמוד א', גם זה מצוין בדף המקורות,
אבל זה ברור שמצד התורה לכאורה,
מצד העניין עצמו,
הפירות האלה מותרים.
עכשיו נשאלת השאלה,
האם יש,
אנחנו למשל הולכים לשוק לקנות פירות,
ואנחנו לכאורה נדע שיש פירות שמוכרים אותן, שזה ברור שזה מאילנות מורכבים.
האם מותר, יש עניין לא לקנות את הפירות האלה? לכאורה אמרנו שהפירות מותרים,
אז מה הבעיה? נקנה, בסדר, אבל אולי לא.
וכאן נראה לי שהעניין הזה באמת צריך לבוא לידי ביטוי.
לדוגמה, אם אנחנו סוברים שיש דין של קיום, דהיינו איסור של קיום,
אז אם אתה בעצם קונה את הפירות,
אתה בעצם מסייע,
אתה בעצם מסייע לזה שמחזיק את האילן הזה.
וזה שהוא מחזיק את האילן הזה, הרי זה דבר אסור, כי הרי צריך לעקור אילן שיש בו כאילן, ככה לכאורה יוצא.
אם יש איסור של קיום הדבר,
אז ממילא לכאורה צריך להיות שאם אתה קונה את הפירות שלו אתה מסייע לו להחזיק את האילן כי הוא ימשיך להחזיק את האילנות האלה שהן כולן מורכבים ואסור להחזיק אותן.
ואז ממילא אתה מסייע בידי עוברי עבירה ואנחנו יודעים שאסור לסייע בידי עוברי עבירה כי על ידי זה שאתה קונה אתה בעצם ממריץ אותו אולי לעשות עוד מטעים כאלה ועוד מטעים כאלה אז ממילא לכאורה יכול להיות שזה אסור אז באמת לכאורה נראה לי שאם באמת
הסוברים שיש דין של קיום אז יהיה אסור לקנות את הפירות האלה מדין מסייע בדי עוברי עבירה.
אבל אם אנחנו אומרים שאין דין של קיום, אחרי שהאילן כבר ישנו אז כבר אין חיוב לעקור אותו,
אין דין כזה,
אז ממילא מהבחינה הזו אין כבר את השאלה של מסייע בדי עוברי עבירה.
מה שכן, בכל זאת צריך באמת לעיין בדבר.
אנחנו יודעים שיש יהודים שאומרים למשל במוצרי חלב,
קונים חלב מהדרין.
למה קונים חלב מהדרין? כדי להיות בטוח שלא חלבו את החלב בשבת.
אז אם אומרים אותו דבר על חלב, צריך להגיד גם פירות מהדרין,
שזה בטוח שהפירות לא באו מאילנות מורכבים.
וצריך לדעת שלגבי מעשי שבת, גם כן, מצד הדין הממשי החלב מותר, אין איסור על חלב שחלבו בשבת.
אז אפילו אם אין איסור, בכל אופן יש עניין של היעדר.
אז יכול להיות שבאמת יש עניין להיעדר,
ואולי צריך לחפש אם כן אין טעם סתם לבוא ולהחמיר,
אבל מן הראוי למצוא דרך ולדעת שהרכבות אסורות הן בעייתיות מבחינת הצרכנים אפילו שקונים בשוק.
הדבר הזה הוא באמת, כי יש עניין גדול, כפי שאמרנו, לשמור על האילנות למינם,
ולא ליצור,
אפשר לומר, איזה ערבוביה בעולם,
שכל מין ישתבש ויהפוך להיות למין אחר על ידי הרכבה.
יש בדברי תורה, אנחנו רואים יסוד גדול של צורך, של שמירת האילנות וכל דבר למיניהו, כפי שאמרנו, כי זה החוקים שחקקתי לך כבר,
ואין לנו עניין לערבב בין הדברים האלה, וזה דבר אולי יסודי ועמוק מאוד מבחינת יכולתנו בעולם,
מתי מותר לערבב ומה מותר לערבב,
וזה דברים שענייני כלאיים קשורים לעניין הזה,
ואני חושב שזה גם דורש עיון ומחשבה ותשומת לב, ואם קצת עשינו את זה והיה זה זכרנו.
אז זה בכל אופן להיום, ובינתיים נמשיך לעיין, מי שיכול, במקורות הרי יוכל עוד ללמוד ולהחכים.
