ממשיכים בשיעורים שלנו על אחת הסוגיות הנלמדות בדף היומי
כאשר אנחנו נמצאים במסכת זבחים, והיום אני רוצה לדבר
על באמת על עניין מרכזי ויסודי שקשור למסכת זבחים,
הוא שקשור למקום המקדש
ולמקום המזבח
ולאפשרות של הקרבת קורבנות בזמן הזה.
דברים האלה מובאים גם במסכתות נוספות
אבל ודאי שיש בהם חשיבות לדבר עליהם פה במסכת זבחים.
ואני יוצא מתוך הנחה,
קודם כל מן הגמרא, בדף ס"ב עמוד א',
הגמרא בס"ב עמוד א' כאן מדברת על הסדר של בניין המקדש בבית שני,
גם את העניין של המקדש וגם את העניין של כיוון המזבח.
על זה הגמרא אומרת שם,
שבישלום הבית מינקר את צורתו אל המזבח מנא ידי, איך יודעים לכוון, כאילו את המקדש, את הבית הם ידעו,
איפה הוא צריך לבנות אותו,
אבל את המזבח הם לא ידעו.
ואז הגמרא אומרת, שרבי אלעזר אומר שראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו.
רבי יצחק נפחא אמר, עפרו של יצחק ראו,
שמונח באותו מקום.
רבי שמואל בר נחמני אמר,
מכל הבית כולו הריחו ריח קטורת,
משם העריכו ריח איברים.
אמר רבא בר בר חנא, אמר רבי יוחנן,
שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה,
אחד העיד להם על המזבח,
אחד העיד להם על מקום המזבח,
ואחד שהעיד להם שמקריבים אף על פי שאין בית.
זאת אומרת שהגמרא אומרת, וזה שוב אחר כך נמשך בדברי רבי אליעזר בן יעקב,
שאומר ששלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד על המזבח, על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבים אף על פי שאין בית.
זה דברי הגמרא בדף ס"ב. ואלו הדברים, כשאנחנו לומדים אותם,
אז אנחנו לרגע מתבוננים בהקשר שלנו היום,
איך אנחנו מתייחסים באמת אל האפשרות של הקרבת קורבנות
בזמן הזה ולמצוות בעניין בית המקדש.
והעניין הזה, קודם כל, אחד מהדברים שנזכרים פה זה שמקריבים אף על פי שאין בית.
מקריבים, אבל כדי להקריב אף על פי שאין בית,
אז צריך לדעת איפה מקריבים, זאת אומרת, זה לא סתם בכל מקום,
אלא זה צריך להיות מכוון למקום המיועד, למקום המזבח,
במקום המקדש, דהיינו באותו מקום ששם באמת צריך להקריב.
אז כדי להיכנס לזה אני רוצה באמת קודם כול להציג את העמדות השונות
שאנחנו מכירים בעניין.
לכאורה זו שאלה ראשונה שמתעוררת והיא ידועה,
אם בכלל קדושת המקום קיימת מבחינתנו גם בזמן הזה.
וכאן הרי באמת אחד מהמקורות זה גם כאן, אבל יותר מפורשים במקומות אחרים כמו במסכת מגילה.
שם אנחנו לומדים שקדושת המקדש,
בדעת הרמב״ם,
וזו דעת עוד הרבה ראשונים איתו,
שקדושת המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא.
זאת אומרת שבאמת יש קדושה, ומבחינת הקדושה והיכולת להקריא ולבנות את בית המקדש,
לכאורה באמת הכל נמצא היום על מכונו מבחינת היכולת שלנו לבוא ולהקריב ולבנות את בית המקדש.
זה אמנם הרייבט חולק עליו, הרייבט סובר שקדושת המקדש גם היא "באו פריצים ויכללוה",
וזאת אומרת שאין לנו היום קדושת המקדש, אבל אם אנחנו יוצאים לפי דברי הרמב״ם אז אנחנו לכאורה כאילו אומרים אז אם כן הדבר הוא מעשי שמקריבים אפילו היום נגיד,
אפילו כשאין בית, וזה לכאורה כמו שהגמרא אומרת פה.
צריך לדעת שלגבי עצם בעניין בית המקדש ועצם הדבר הזה אנחנו יודעים שיש עוד דיון שנדון בדברי הראשונים,
כיוון שרש"י ותוספות אומרים בכמה מקומות שבית המקדש על עתיד לבוא ייבנה בידי שמיים, מקדש ה' כוננו ידיך,
שזה בכלל לא בידי אדם.
אבל שוב, אם אנחנו הולכים עם הרמב״ם, בדברי הרמב״ם אנחנו רואים שבניין המקדש, גם של העתיד לבוא, מסתבר שזה דבר שתלוי בנו ושאנחנו מצווים על בניין בית המקדש, ככה גם מדייקים מלשון הרמב״ם,
מעצם הדבר שהוא מביא את הלכות בית הבחירה כהלכות שחשובות לנו,
אילו היה בניין בית המקדש רק תלוי כבר בידי שמיים, מה יש לנו כבר ללמוד את ההלכה שנוגעת לו.
זאת אומרת שהעניין הוא עניין שנוגע למעשה בידי אדם, וצריך לדעת באמת איך לבנות.
צריך לדעת איך לבנות,
צריך לדעת גם לכוון, כמו שאמרנו מקודם,
את מקום המקדש וגם את מקום המזבח.
וכאן באמת צריך להבין האם באמת אנחנו יכולים לכוון את מקום המזבח ואיזו יכולת יש לנו באמת לעניין הזה.
וכפי שראינו בגמרא פה, בזבחים,
אנחנו פה רואים בגמרא שהנביאים בזמן בית שני הם אלה שהעידו ואמרו הנה זה מקום המזבח. זאת אומרת הם כיוונו את הבונים ואת המכוננים שיהיה להם את המקום על ידי העדות של הנביאים.
כאילו להגמרא הזו יכולנו אולי לומר שגם הקדושה של מקום המזבח היא קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא.
יש לזה סימוכים למשל בדף נ"ט,
גם כן במסכת זבחים כמה דפים מקודם,
יש שם איזה דיבור שרש"י מסביר,
שם הגמרא מדברת על שלמה שהוא הקריב הרבה קורבנות והקורבנות שהוא היה מקריב היו גם לא רק על המקום המצומצם של המזבח אלא בכלל קרב מסביב הרבה,
ורש"י מסביר שם בדף נ"ט,
רש"י מסביר שקידש את הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה,
לפי שהיה המזבח קטן מאכילו לא תושלמים, בדף נ"ט,
שם כשהקריבו לחנוכת המזבח הוא קידש את הרצפה כולה, זאת אומרת שאם ככה אז כבר לא צריך היה לכוון את מקום המזבח,
אבל הנה אנחנו רואים בדף ס"ב,
שהתחלנו בגמרא הזו מלכתחילה,
שהנביאים בזמן בית שני הם כיוונו בדיוק את מקום המזבח,
אז אם,
זאת אומרת שלא הסתמכו על הקדושה של הרצפה שהייתה בזמן שלמה,
אז צריך לפרש שהקדושה ששלמה קידש בזמנו את כל הרצפה,
זה לא היה קדושה,
לא על זה נאמר שהקדושה קדושה לעתיד לבוא,
אלא רק על קדושת המקדש ועל המקום המסוים של המזבח,
אבל לא להפוך את הכול למקום שראוי להיות מזבח. ממילא חזרנו לעניין שאנחנו צריכים כאילו לדעת איך באמת אפשר לכוון למקום המזבח, ולשם כך אני עוד רוצה להראות,
וזה באמת דברים שמדברים עליהם,
יש על זה תשובה יפה של הרב קוק זצ"ל במשפט כהן, תשובה מאוד חשובה,
תשובה סימן צדי ב',
והוא באמת עולה כאן על איזו נקודה מעניינת בתוך משא ומתן עם תלמידי חכמים נוספים,
כי בדברי הרמב״ם אנחנו רואים שהעניין הזה מאוד ריאלי.
איך אנחנו רואים את זה שזה מאוד ריאלי בדברי הרמב״ם?
כי הרמב״ם בהלכות מעשי הקורבנות הוא גם אומר למשל,
שאפילו מי שלמשל מקריב קורבן בזמן הזה בחוץ,
אז הוא חייב.
זאת אומרת, יש הלכה של שחוטי חוץ שמקריבים בחוץ, שחייבים עליהם.
ועל זה הוא מסביר שם ומראה לנו בדברי התשובה שם,
שכדי להגיד, גם הרמב״ם בעצם אומר את זה שם,
שכדי להתחייב על שחוטי חוץ זה בתנאי שזה באמת ראוי להיות קרב בפנים.
זאת אומרת, רק בזמן שראוי להיות קרב בפנים,
אז חייבים על מה ששוחטים בחוץ.
ואם הרמב״ם באמת אומר את זה, זאת אומרת שהוא רואה את זה כדבר ראוי. זאת אומרת, צריך להגיד שזה באמת ראוי להקריב בפנים. זאת אומרת שלא מדברים פה על משהו תיאורטי,
אלא על משהו ריאלי ומעשי מבחינה זו.
ואז אנחנו צריכים כאילו להבין לעצמנו איך באמת
אנחנו יודעים להקריב את מקום המזבח. וזו באמת שאלה מעניינת שעליה עומדים פה גדולי עולם מכמה בחינות.
כי השאלה אולי מתחילה נגיד מהצד השני.
שוב, אנחנו נחזור אליו, מה אומרת הגמרא בדף ס"ב בזבחים?
שהנביאים העידו
על מקום המזבח.
השאלה היא באמת,
האם באמת ככה מקובלנו ששומעים לדברי נביאים?
הרי יש לנו הרבה פעמים בגמרות שאנחנו אומרים לא בשמיים היא.
זאת אומרת שזה לא,
התורה לא בשמיים,
אלא התורה צריכה להיות נלמדת מתוך מסורת של תורה שבעל פה בלימוד ולא על ידי דברי נבואה.
זאת אומרת שיש כאן איזו שאלה מעניינת שמתלבטים בה ומדברים עליה גם בתשובה של חתם סופר כמצוין פה בדף המקורות,
גם בתשובה של הרב קוק זצל פה במשפט כהן,
גם בברכי יוסף של החידה הוא גם כן מדבר על זה, מפני שזה נושא שנוגע לא רק לסוגיה שלנו,
אלא למקומות אחרים. למשל, שאנחנו מוצאים הרבה פעמים,
אנחנו אומרים: עד שיבוא אליהו, או אנחנו אומרים כל מיני שאלות שבגמרא אומרים עליהן תיקו, ואז מה אנחנו אומרים תיקו?
תישבי יתרס קושיות ובעיות.
זאת אומרת שזה כאילו אליהו הנביא יבוא ויגיד. אז השאלה היא, האם באמת הדבר מסור לנביאים? הרי אנחנו אומרים שלא בשמיימי.
וזו באמת שאלה מעניינת.
למשל, ברכי יוסף, באמת החידה בברכי יוסף, באמת רוצה לומר שכשמדברים פה על אליהו הנביא, לא מדברים על אליהו הנביא בתור נביא,
אלא אליהו הנביא בתור חכם.
יכול להיות? בסדר?
זאת אומרת שהכיוון הוא בא מהצד הזה ולא מהצד הזה.
לעומת זאת, וזה חידוש גדול שמתחדש בדברי החתם סופר וגם בדברי הרב,
שהם באמת אומרים, וזה חידוש בפני עצמו.
זאת אומרת,
שגם כאשר, עניין המקדש זה דברים שבקדושה, וזה קשור לפרשת תרומה, שזה עכשיו אפילו פרשת השבוע,
שאנחנו אומרים,
בפסוק נאמר,
או ראה את התבנית המשכן ככל אשר אני מראה אותך,
זאת אומרת שבעניין המקדש זה לא בא כהלכה כרגילה,
אלא זו הלכה שקשורה לעניינים שבקדושה,
שבאמת כאילו אולי דווקא צריך להיות מן השמיים וצריך להיות דווקא על ידי הוראה מן השמיים ולכן דווקא כאילו הנביאים הם הכתובת הנכונה על העניין הזה.
יכול להיות שזה באמת ההסבר המיוחד לגמרא בזבחים שהנביאים הם אלה שמעידים על מקום המזבח.
השאלה אם אנחנו יכולים
לומר שזה ריאלי מבחינתנו למשל היום שוב.
כי הצגנו את הדברים בדברי הרמב״ם שהוא רואה את זה
כדבר ריאלי את העניין הזה של הקרבת הקורבנות כדבר שאפשרי ומשמעותי וזה משמעותי לגבי ההלכה ואז לכאורה האם אנחנו יכולים באמת לבוא ולומר היום שיש לנו את היכולת על ידי נביאים הרי באמת אין הרי נבואה היום זו באמת שאלה אני מוכרח לומר שזה נושא שיש מקום להתלבט בו ונראה הדבר שבעצם יש כאן קצת דעות חלוקות הרב בעצמו בתשובה
שלו רוצה לומר שגם היום יש את הבחינה שזה ראוי לבוא אם לא על ידי נביא יכול לבוא על ידי רוח הקודש אבל אני מרשה לעצמי לומר וזה ראיתי במחברים נוספים שהגמרא אומרת שאפשר על ידי נביא אז זה כמו שאמרנו שזה חידוש שאפשר באמת על ידי הנביא זה נכון
אבל זה לא חייב להיות על ידי הנביא כי ברגע שיש לנו מסורת של המידות המדודות שנכתבו במסכת מידות
והן כבר מסורות לנו,
אז ממילא אלה נכתבו מלכתחילה על ידי רוח הקודש,
אז ממילא יש לנו את היכולת גם היום לקבוע בצורה ריאלית את מקום המקדש, וזה נראה יותר מתאים כשרוצים להתייחס אל שיטת הרמב״ם, שכפי שאמרנו,
העניינים אצלו של בניין בית המקדש וגם מקום המזבח זה דבר שהוא באמת ריאלי, אבל גם הוא מסכים כמובן שבמקרה של בניין המקדש כאן הנביאים יש להם מעמד על,
מפני שבגלל שזה דבר שבקדושה זה באמת דבר מאוד מעניין ההתעניינות בדבר הזה אימתי אפשר להציג דבר שכאילו נוגע להלכה על ידי נביאים על ידי נביאים מתי לא אומרים את זה וכאן כנראה שזה בכל זאת מה שאומרים החתם סופר והרב זה דבר מחודש דבר שבקדושה אז דווקא מן השמיים יש לנו מה לשמוע וזה דבר שהוא מקובל למרות שעל ההלכות הרגילות אנחנו אומרים שלא בשמיים
הדברים האלה באמת עדינים ומורכבים, אבל יש בהם עניין גדול לדון בו גם לפרטים אחרים ונוספים.
אבל אנחנו כרגע נסתפק במה שאמרנו,
ואני חושב שהדברים פחות או יותר ברורים לפי הרמב״ם וגם לפי המפרשים האחרים.
בינתיים,
שיהיה בעזרת השם שלום לכולם.
-בעזרת השם שלום לכולם.
