שלום לכולם.
אנחנו היום ממשיכים, כפי שאני אומר תמיד, בשיעורים שלנו,
במרוצת הדף היומי שכבר נמצא בחלק האחרון של מסכת זבחים.
אנחנו פה רוצים להתעכב על איזה נושא שמתחיל פה במסכת זבחים, אבל הוא באמת נוגע גם לנושאים הלכתיים אקטואליים,
שנוגעים בעיקר לנושא הזה של הזמן,
הזמן של שקיעת החמה והזמן של צאת הכוכבים.
ואחד מהמקורות החשובים לעניין הזה ולהבנת הנושא והמחלוקות שיש לנו,
זה באמת דווקא פה במסכת סבכים.
כוונתי לסוגיה בדף נ"ו,
סוגיה בדף נ"ו, עמוד א',
יש כאן בגמרא, אמר רב יצחק בר אבדימי,
מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה?
זאת אומרת, כשהדם נפסל בשקיעת החמה,
דם של קורבן שצריך להקריב ביום,
כמו קורבן התמיד אפילו, שהוא המסיים את הקורבנות של היום,
אבל הוא אומר פה שעד שקיעת החמה,
ברגע שמגיעה שקיעת החמה, שנאמר,
ביום הקריבו את זבחו יאכל, ביום שאתה זובח,
סליחה, אתה מקריב?
ביום שהיא אתה זובח, היא אתה מקריב.
אז זו הדרשה,
והגמרא מעריכה אחר כך להסביר איך הדרשה הזו מאורגנת ומסודרת,
אבל העניין הוא, כפי שברור לנו, שאדם שמדובר שנפסל בשקיעת החמה.
האמת היא שהנושא הזה של שקיעת החמה,
אנחנו מוצאים אותו בסוגיות נוספות,
בכל מיני נושאים אחרים.
ותמיד כשמדברים על שקיעת החמה,
אז ישנה שאלה למה הכוונה.
הכוונה באמת לשקיעת החמה,
כפי שאנחנו מבינים ורואים אותה, את החמה כשהיא שוקעת,
או הכוונה אולי דווקא לזמן יותר מאוחר,
שהכוונה היא דווקא, נאמר, לצאת הכוכבים. אני אתן דוגמה,
ניתן דוגמה, או שתי דוגמאות אפילו.
דוגמה אחת, לגבי נר חנוכה. מי מאיתנו לא מכיר את הברייתא שאומרת את נר חנוכה, מצוותה משתשכח חמה.
אז מה הכוונה משתשכח חמה שמדליקים נר חנוכה?
אז האם הכוונה משקיעת החמה, ויש כאלה שנוהגים ככה בהקפדה יתרה,
מתבססים על דברי הרמב״ם ומחוזקים על ידי הגר"א,
שממש על הדקה של שקיעת החמה מדליקים את הנרות,
שזה באמת הזמן של הדלקת נרות חנוכה לפי ההבנה הזו,
למרות שלכאורה תמיד אפשר לשאול, וכי זה באמת הזמן,
אולי זה הזמן היה יותר נכון בצאת הכוכבים, שזה כאילו יותר ברור כשזה לילה,
וכשזה לילה זה יותר,
כי מדליקים את הנר כאילו מכוון כבר ליום הבא,
לא על היום שהיה, אלא מכוון ליום שיהיה.
או דוגמה אחרת, יש לנו במסכת תענית.
במסכת תענית יש לנו ביטוי של הגמרא, כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינה תענית.
מין ביטוי כזה,
שתענית מתקיימת כמצוותה עם מטענים שיש קריעת החמה. כל תענית, ככה לשון הגמרא עומר רב חיסדא במסכת תענית,
כל תענית שלא שקעה עליו חמה, על אף תענית.
אז מכאן, כאילו, מה אפשר ללמוד?
אפשר ללמוד שזמן של התענית זה עד שקיעת החמה,
ואחר כך אולי כבר אפשר לאכול, ויש מי שבאמת אומר ככה.
גם דומני אבל שדווקא בחלק הזה,
למרות שבעיני חנוכה, כפי שאמרנו,
אז רבים תופסים את העניין בשביל שתשקע החמה,
כפשוטם של דברים.
הרי לגבי תענית,
אני חושב שהמנהג המקובל הוא לא. אני חושב, אנחנו יודעים,
שהמנהג המקובל הוא שמטענים עד צאת הכוכבים ולא מטענים רק עד שקיעת החמה.
אז הנה ככן אנחנו רואים שכשאומרים שקיעת החמה אנחנו אולי אפילו לא יודעים למה מתכוונים.
והנה כאן התוספות באמת בזבחים דנים על העניין הזה. כשהגמרא אומרת מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה,
תוספות באמת כאילו שואלים על מה מדובר פה בכלל
כשמדובר על שקיעת החמה. אז אם באמת מדובר,
וזו באמת הנקודה שכאן צריך פה להבין, וזה מכניס אותנו למחלוקות הידועות והגדולות כל כך בקשר לקביעת הזמנים הללו.
מפני שתוספות שיוצאים מתוך הנחה ראשונית, ככה זה נראה,
תוספות באמת אומרים,
בכל המקומות תוספות אומרים שאנחנו מדברים על שקיעת החמה,
מדברים על צאת הכוכבים, ככה התוספות אומרים.
כשהם מדברים על צאת הכוכבים,
אז לפי זה הם רצו להבין שאדם שנפסל בשקיעת החמה,
גם כן, הכוונה היא שזה היה כבר בצאת הכוכבים,
שאז הוא נפסל.
ואז שואלים התוספות, בעצם בשביל זה לא צריך אפילו פסוק,
מפני שזה כל כך מובן מאליו שאדם נפסל,
ככה התוספות אומרים, אז ממילא זה בכלל לא צריך פסוק על זה.
ולכן לכאורה, אם אומרים בשקיעת החמה, פה אומרים התוספות,
משמע שמדובר על שקיעת החמה כזמן שקיעת החמה.
ואז התוספות אומרים באמת, ויש לומר, ככה התוספות, יש לפרש שקיעת החמה,
היינו תחילת שקיעה קודם צאת הכוכבים,
שזה הכוונה וזה אם כן חידוש גדול. וכאן את זה צריך כמובן להסביר,
שזה באמת התוספות לשיטתם, דהיינו לפי שיטת רבנו תם.
והנקודה היא, אם אומרים את זה בקיצור,
את הדברים האלה, וחלקם מובאים פה בדף המקורות כמקורות לעיון ולרענון של הנושא הזה,
אנחנו יודעים שיש את שיטת רבנו תם.
הנושא של משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים,
מתי זה שקיעת החמה וזה בין השמשות ומתי זה כבר לילה ממש, שזה כאילו צאת הכוכבים,
זו גמרא שביסודה במסכת שבת בדף ל"ד ל"ה,
שם זה נמצא,
ושם אנחנו לכאורה רואים שהזמן הוא מה שנקרא שלושת רבעי מיל,
וזה מקובל עלינו שזה מרחק של משהו כמו נגיד אותם 18 דקות מפורסמים שאנחנו מכירים אותם בזמן שאומרים היום, רגילים לומר משקיעת החמה ואצאת הכוכבים.
וזה כאילו יוצא לפי הגמרא בשבת.
תוספות שואלים שם ובעוד כמה מקומות, וגם פה הם מזכירים את זה פה בזבחים,
ומזכירים את זה בסוגיות נוספות,
מזכירים שיש גמרא במסכת פסחים,
שם אנחנו רואים שרבי יהודה אומר שהזמן הוא לא של שלושת רבי מיל,
שזה יוצא אותם 18 דקות,
אלא הוא מדבר על ארבעה מילים מן השקיעה,
על ארבעה מילים.
ארבעה מילים זה כבר 72 דקות,
ואז הרבינו תם אומר שבאמת כאילו יש שתי שקיעות.
יש שקיעה אחת שהיא השקיעה הנראית,
שבעצם בזמן שהיא קיימת זה נקרא יום גמור לפי ההגדרה הזו.
זאת אומרת, בניגוד להבנה האחת, שהיא המקובלת על פי הגאונים,
ששקיעת החמה הנראית היא הסימן הברור לסיום היום הוודאי וכניסת הזמן של בין השמשות,
הרי לפי רבינו תם,
השקיעת החמה הזו כבר לא נחשבת לגורם המבטא את סיום היום.
זה עדיין יום גמור,
ואילו השקיעת החמה שממנה אנחנו מחשיבים את בין השמשות והצאת הכוכבים היא כאילו בשלב יותר מאוחר, בזמן שהוא אפילו לא כל כך מוכר לנו, זה כאילו אחרי שלוש ורבע מיל ושלושת רבעי מיל לפני צאת הכוכבים במושגים של רבנו תם.
זו הנקודה. הדגש העיקרי, כן, בדברי רבנו תם,
שהשקיעה נראית לא נחשבת לזמן שמסיימת היום.
נדמה לי שאם אני אומר את זה בצורה הזו,
אז אני אומר את הדברים בצורה אולי הכי ברורה שאפשר.
שקיעת החמה לא נחשבת לסיום היום באופן ברור,
והיא הנותנת. הבאים התוספות ואומרים דווקא לפי שיטתם, התוספות אומרים דווקא לפי שיטתם,
שבאמת כשהגמרא אומרת פה במסכת זבחים,
מיניין לדם שנפסל בשקיעת החמה,
כדי להסביר את הגמרא שיש בה חידוש, אומרים התוספות,
צריך להגיד שלא מדובר על שקיעת החמה של צאת הכוכבים,
אלא מדובר על שקיעת החמה הנראית,
וזה חידוש גדול לפי שיטתם, היות שלפי דעתם בשקיעה הנראית זה עדיין נחשב ליום גמור.
אז אם אומרים על זה שאדם נפסל כבר בזמן הזה, שזה דין מיוחד בדם של הקורבן,
אז זה חידוש גדול מאוד, שצריך בשבילו פסוק מיוחד,
כמו שהגמרא כאן אומרת.
אז אני חוזר,
לפי התוספות יוצא ככה,
שבדרך כלל הם אומרים שקיעת החמה,
היות ששקיעת החמה מצד עצמה לא מהווה סימן לסיום היום,
בעל כורחנו אנחנו מפרשים ששקיעת החמה זה צאת הכוכבים.
ככה צריך להגיד בחנוכה וכך צריך להגיד בתענית,
וזה נכון.
לפי רבינו תם זה בוודאי ככה,
שהזמן הקובע הוא צאת הכוכבים ולא שקיעת החמה, כי שקיעת החמה כשלעצמה לא נחשבת לסימן,
חוץ מאשר בעניין הזה של דם שנפצע לקורבן,
שכאן באמת אנחנו אומרים שכדי לפרש מדוע צריך פסוק מיוחד לחדש שהדם נפסל אז החידוש נצרך דווקא לדם שנפסל בשקיעת החמה דהיינו אף על פי שבהגדרת הזמנים לפי רבנו תם זה נחשב יום גמור בכל זאת הדם נפסל.
זו בעצם שיטת רבנו תם שבאה לידי ביטוי בהלכה הזו.
בראשונים אחרים באמת למשל ברבנו יונה
איפה אנחנו מוצאים את הנושא הזה כדיון בכל מיני הזדמנויות,
אז לפי רבינו יונה במסכת ברכות,
זו סוגיה למשל נוגעת הלכה למעשה לתפילת המנחה,
כי תפילת המנחה היא דווקא מקבילה לשאלה הזו של זריקת הדם,
מפני שאנחנו יודעים שתפילת המנחה מכוונת כלפי תמיד של בין הארבעים,
אז ממילא לכאורה הזמן של קורבן התמיד זה הזמן של תפילת מנחה.
אז עכשיו מתעוררת השאלה, עד מתי אפשר להתפלל מנחה?
אומר רבנו יונה במסכת ברכות,
מצוין כמובן בדף המקורות,
שאפשר להתפלל מנחה עד שקיעת החמה.
ומה הראייה? מסכת זבחים. מה שכתוב פה בגמרא שאדם נפסל בשקיעת החמה,
זה בעצם הבסיס לידיעת הכרת הזמן של תפילת המנחה,
שאם הדם נפסל בשקיעת החמה, מכאן אתה לומד שתפילת מנחה זה עד שקיעת החמה.
זאת אומרת, הוא כורך ואומר שזה תלוי אחד בשני.
כמו שזה בשקיעת החמה, ככה גם זה בשקיעת החמה. עכשיו בואו ונבדוק את העניין באמת לפי רבנו תם.
לפי רבנו תם, לכאורה גם כן,
הוא אומר שאדם נפסל בשקיעת החמה פה,
אבל שקיעת החמה לפי רבנו תם פה זה הרי לא בגלל שזה סוף היום,
אלא אף על פי שזה עדיין נחשב ליום, כמו שאמרנו בהגדרה של שקיעת החמה.
וזה באמת חידוש גדול מאוד, שנגיד שאפשר להתפלל מנחה רק עוד בזמן שזה נחשב יום,
ואפילו אחר כך, כשיש עוד דקות שנחשבות ליום,
אי אפשר יהיה להתפלל מנחה. אבל לכאורה אולי זו המשמעות של הסוגיה פה.
אבל צריך לדעת, קודם כל צריך לדעת
שהתוספות בעצמן נרתעים, נגיד, מהחידוש הזה.
ולכן הם בעצמם במסכת מנחות,
גם רומזים לזה פה בזבחים,
וגם במסכת מנחות בדף כ', גם מצוין בדף המקורות,
הם בעצמם בעצם מתלבטים בחידוש שיוצא לפי דבריהם,
כשאדם נפסל בשקיעת החמה שזה נראה להם חידוש גדול מדי.
ולכן הם בעצמם אומרים שאולי הפסול הזה שעליו מדובר פה בגמרא זה לא פסול דאורייתא אלא רק פסול דרבנן,
שחכמים ראו לנכון להרחיק
את המקריבי הקורבנות שהשתדלו לגמור את זריקת הדם בשקיעת החמה,
אף על פי שזה עדיין יום גמור לפי ההגדרה הזו,
משום הרחקה.
לפי זה מפרשים שמה שנאמר פה זה כבר לא דין הכרחי של דאורייתא,
אלא זה דין של רבנן. אם אנחנו באמת אומרים ככה,
אז זה משאיר אותנו, אם כן, שתפילת המנחה היא כבר לא כל כך תלויה,
היא כבר לא כל כך תלויה בזמן הזה של שקיעת החמה,
אלא יכול להיות שהזמן שלה הוא באמת זמן אחר.
וממילא אפשר יהיה להגיד שהמושג של שקיעת החמה זה אומנם פסול מיוחד פה מדרבנן,
אבל באופן רגיל חוזרים לזמן המתאים שאנחנו לומדים. כל תענית, איך אמרנו?
כל תענית שלא שקרה לאף חמה,
אז מה אנחנו מסבירים, אומרים התוספות? צאת הכוכבים.
מי שתשכח החמה שמדליקים נר חנוכה, למה אנחנו מתכוונים?
מתכוונים לצאת הכוכבים.
ממילא גם תפילת מנחה בהחלט יכולה להיות הצאת הכוכבים.
זה אומנם יוצא כאן חידוש, אבל זה דבר מעניין כשמתבוננים בסוגיות האלה ולומדים שלפי רבנו תם, באמת המושג של שקיעת החמה אין לו גדר משמעותי מבחינת הזמנים,
ולכן הזמן הקובע והעיקרי שאיתו מתחשבים זה צאת הכוכבים.
ויוצא מכאן שתפילת המנחה יכולה להיות אפילו הצאת הכוכבים.
זה לא חידוש שאני אומר כאן כשלעצמי,
יש על זה דברים רבים בדברי הרבה פוסקים,
ואם מתבוננים רואים,
ואני אסביר שוב,
לפי דעת הגאונים זה נקרא,
שהיא אולי המקובלת היום יותר, שלפיה שקיעת החמה היא באמת מסמלת את סיום היום הוודאי,
אז הולכים לפי דעתם כמו רבינו יונה ואומרים שאדם נפסל בשקיעת החמה, וזה החידוש פה,
שהוא נפסל אף על פי שזה אולי אחר כך רק ספק,
אבל הפסול כבר ודאי מקודם, ואת זה אפשר להבין.
ממילא זה גם אומר שתפילת המנחה תהיה עד שקיעת החמה,
אבל זה הכול אם הולכים לא לפי רבנו תם.
אם הולכים לפי רבנו תם, הרי אמרנו שהשקיעה לא נחשבת לגורם.
וצריך לדעת
שבשולחן ערוך,
והרבה ראשונים והרבה פוסקים סוברים כמו רבנו תם דווקא.
וזה לא רק גדר של לחומרא, אלא אפילו גדר של לקולא,
שצריך להבין איך נהגו כך,
אבל יש על כך עדויות מדברי פוסקים רבים שנוהגים להקל אפילו ביום שישי לפני שבת, אחרי השקיעה ביסיעת מלאכה,
נהגו לא כפי שאנחנו היום נוהגים, בהתחשב בדעתו של רבנו תם שהשקיעה עדיין לא סימלה את סיום היום.
זה באמת דבר אפילו מפתיע, אבל הוא קיים בהלכה,
מופיע בתשובות של חת"ם סופר וסימן פ' ומופיע בעוד מקומות רבים. ומתוך כך גם המסקנה של תפילת מנחה,
שיכולה להיות ת'צאת הכוכבים,
היא בעצם די מעוגנת בהלכה,
מופיעה בשגת אריה בסימן י"ז,
יש איזה דברים שהם באמת אומרים את זה, וזה נראה כאילו מאוד מחזקים את הדעה הזו. אנחנו יודעים שאנחנו משתדלים לא לאחר בתפילת מנחה כל כך,
אבל אם מאחרים, יוצא שיש פה על מי לסמוך גם אחרי השקיעה לגבי תפילת מנחה. מלבד זה צריך לדעת
שאומנם תפילת מנחה, למשל,
אומרים שזה קשור כנגד הקורבנות,
אבל לא בהכרח זה קשור דווקא לזריקת אדם,
ויכול להיות שאפילו אם זריקת אדם נפסלת בשקיעת החמה כפשוטם של דברים,
התפילה מכוונת לא לזריקת אדם אלא להקטרת הקטורת,
להקרבת המנחה, וזה מצוין גם בדף המקורות פה באורח חיים בסימן רל"ג,
אנחנו רואים פה את העניין הזה שהמגן אברהם אומר שאולי זמן
תפילת המנחה מכוון למנחה שמקריבים אחרי הקורבן עצמו, וזה יכול להיות, אם ככה, באמת אחרי שקיעת החמה.
אז זה באמת דבר מעניין שנלמד מן ההגדרה הזו של פסול שקיעת החמה לגבי זריקת דם ולגבי דברים אחרים, וממילא ההגדרה של שקיעת החמה לגבי הלכות רבות שנוגעות לנו בענייני שבת או בענייני הלכות אחרים.
כפי שאמרנו, העניינים האלה הם ידועים מצד אחד,
המסובכים מצד שני ומורכבים מאוד,
ועוד הרבה צריך ללמוד ולדעת ולהבין את כל אלה היטב. ובעזרת השם נלמד ונבין, בעזרת השם.
:::::::::
ר ר ר ר:::::::::::
