שלום לכולם, אנחנו והשיעורים שלנו בדף היומי כידוע נמצא עכשיו,
התחיל מסכת הוריות ומסיים את מסכת הוריות, כבר אמרנו בפעם שעברה שהמסכת קטנה אבל דברים בה הרבה וגם אנחנו ננסה היום לקחת משהו מסוף המסכת
והנושא שבחרנו לדבר עליו
מבחינת הכותרת אפשר לומר שזה נושא מאוד
משמעותי וגם נושא אופי כללי מאוד,
נושא של ירושה במינויים ציבוריים, גדרי הירושה במינויים ציבוריים.
ואיך אנחנו מגיעים לזה?
שהגמרא פה באמת בהמסכת הוריות,
היא מדברת פה על העניין של הכהן המשיח קודם כל.
כהן המשיח, דהיינו כהן גדול,
שכדי להיכנס לתפקיד מושכים אותו בשמן המשחה.
ועל זה מדובר שם בגמרא שכהן המשיח זה גם שמושכים אותו,
גם כשהוא בן של כהן גדול. זאת אומרת שיש עניין של כהן גדול,
וכשהוא מת,
הולך,
אז ממילא ממנים במקומו את הבן שלו, וגם הבן שלו, אנחנו אומרים, הגמרא אומרת,
שצריך למשוח אותו בשמן המשחה.
וכאן באה ההבחנה המעניינת בין העניין הזה של
מלך בין מלך ובין מלך,
שגם כמו שיש כהן שהוא בן כהן,
כהן גדול הכוונה,
ככה גם יש את המלך שהוא הבן של המלך,
שהוא גם נכנס לתפקיד במקום אביו,
ולגביו נאמר פה בגמרא שאין דין של משיכה לכל מלך ומלך, אלא רק כאילו למלך הראשון,
או גם כאשר בגמרא מתבהר כאן שיש מחלוקת,
שזה לא כל כך ברור מיהו היורש, כמו שהיה בזמן של שלמה, שאנחנו יודעים שהאדוניה רצה לקחת את המלוכה,
אז מכיוון שזה לא היה דבר מוסכם,
אז היה דין שהיה גם משיכת המלך שלמה.
אבל אם אין מחלוקת כזו,
אז מלך בן מלך נכנס לתפקיד בלי צורך למשיכה, מה שנקרא בשמן המשיכה,
שעל זה מדובר פה.
מכאן אנחנו רוצים או באים לדון על כל העניין הזה של ירושה,
כל העניין הזה של ירושה במינויים ציבוריים,
וכשדנים בכך אפשר לדבר על, אני הייתי חומר על ארבעה סוגים של תפקידים שיש בהם עניין של ירושה.
הדבר הראשון זה מלוכה, מלך,
ועל המלך אנחנו פה לומדים גם בגמרא, מביאים פה את הפסוק למען
איך הגמרא אומרת פה, למען יאריך ימים על ממלכתו
ובניו
בקרב ישראל.
זה הפסוק שמדבר בפרשת שופטים
על העניין הזה של המלך. אז כאן נאמר כבר מלכתחילה,
למען יאריך על ממלכתו ובניו בקרב ישראל. זאת אומרת שהמלוכה היא באמת מלכתחילה כאילו נקבעת שיש דבר כזה, אם יש מלך,
אז גם הבן של המלך מקבל את המינוי תחתיו.
בדומה לזה, יש גם את העניין של כהונה.
הכהן המשיח תחתיו מבניו. זה פסוק שמדבר על המינוי של הכהן,
שהבן של הכהן, שהיה הכהן הגדול מקודם.
ובאמת, מה שצריך באמת להבין,
או להגדיר באמת לעצמנו את הסוגים האלה של הירושה, האם באמת זו אותה ירושה,
הירושה של הכהן או הירושה של המלך?
אולי זה שונה?
ובכלל, איך זה מתחבר לגדרי הירושה המקובלים והמוכרים עלינו, בכלל, ירושה בדרך כלל,
פירושו של דבר שאדם יש לו רכוש, יש לו כסף, יש לו נכסים,
הוא הולך לעולמו, אז אנחנו יודעים שהבנים שלו הם היורשים שלו.
כאן
משתמשים גם בגדר של ירושה,
ובכל זאת אנחנו מוצאים ש...
בכל זאת יש מקום להגיד איזה... להתבונן אם יש הבדלים או אין.
ואני אתן דוגמה אחת מעניינת, קודם כל,
שאולי היא מבחינה בין כהונה לבין מלוכה,
מלבד מה שכתוב בעצם בגמרא, בגמרא עצמה אנחנו רואים כבר את ההבדל,
שבעוד שלגבי הכהונה אז הכהן, היורש כאילו את אביו,
הוא צריך לעבור את העניין הזה של שמן המשחה,
הרי אצל המלך באופן רגיל בן המלך לא צריך.
זה לכאורה מראה לנו שהירושה אצל בן המלך היא יותר חזקה מאשר אצל הכהונה,
כדי שבכהונה כאילו הוא צריך איזשהו כיסוי,
משהו שיכניס אותו לתפקיד על ידי שמן המשחה,
ואילו אצל המלך אנחנו רואים שאין צורך כזה.
אז זה בעצמו כבר מראה לנו, והמאירי על המקום עומד על כך, והמקורות רבים גם שכדאי יהיה לעיין בהם,
מה שהבאנו פה בדף המקורות, אבל אחד מהם זה גם המאירי על המקום,
שהוא מדבר על ההבחנה הזו בין מלוכה לבין כהונה,
מבחינת העניין של שמן המשחה, וזה מראה שיש כאן איזשהו הבדל.
הנושא הזה יבוא לידי ביטוי גם, החילוק הזה, אולי גם בדברים אחרים, כי
מה שלא כתוב פה בגמרא,
מופיע בספרה,
בספרה שזה מדרשי הלכה
על התורה,
שם נאמר לגבי העניין הזה של הכהן,
שהוא מתמנה באמת להיות בכהונה תחת אביו,
כאשר הוא ראוי לתפקיד.
כאשר הוא ראוי לתפקיד, ולא אם יש לכהן גדול בן שהוא לא ראוי, אז לא הוא מקבל את התפקיד.
זה כבר מראה שאנחנו לא עוסקים פה בירושה רגילה,
כי בירושה רגילה אין דבר כזה שמסתכלים על הבן אם הוא בסדר או לא בסדר מבחינת ההתנהגות והמוסר,
אלא הבן של אבא שלו יורש את אבא שלו.
כאן לגבי כהונה אנחנו מוצאים שיש כאן איזושהי הסתייגות
שמלמדת אותנו שאם הוא לא ראוי, אז הוא לא מקבל את התפקיד.
זה, כמו שאמרתי, בספרה.
עכשיו השאלה, האם הגדר הזה קיים גם לגבי מלוכה?
האם גם לגבי מלוכה המלך ייכנס לתפקיד רק אם הוא ראוי?
אם הוא לא ראוי, אז אולי לא, אולי נגיד שנעשה השוואה דומה,
כמו מה שנאמר לגבי כהונה, יהיה נאמר גם לגבי המלוכה.
ייתכן, אולי זה באמת ככה.
באמת, בדברי הרמב״ם אנחנו מוצאים את זה. בדברי הרמב״ם, במקורות שאנחנו פה מביאים, בדף המקורות לגבי מלוכה,
הרמב״ם באמת אומר את זה,
שהמלך גם כן צריך להיות מתאים,
בן מלך צריך להיות ראוי. אולי לא צריך להיות ראוי לגמרי,
אבל צריך להיות ראוי באיזו מידה.
אם הוא לא ראוי לגמרי, אז לא. והאמת היא שבעניין הזה יש דין ודברים שזה לא בהכרח מוסכם על כולם,
מפני שזה, אפשר היה להגיד,
כמו שמצאנו בעניין המלוכה,
שהבן מלך נכנס לתפקיד גם בלי שעובר את השמן המשחה,
הרי, בניגוד לעניין של הכהונה,
שהבן של הכהן דווקא כן צריך קודם כל שימשכו אותו בשמן,
אז אנחנו כבר ראינו שיש איזשהו הבדל ביניהם,
אם כן יכול היה להיות ואפשר היה לומר שיהיה הבדל בין העניין של המלוכה לבין הכהונה,
באמת גם לעניין הזה,
וגם לעניין הזה של אם הוא צריך להיות ראוי או לא ראוי.
הדברים האלה מופיעים למשל בשו"ת,
שואל ומשיב, גם זה בדף המקורות,
הוא באמת אומר שלגבי מלוכה זה לא מסתבר שהגדר הזה של ראוי או לא ראוי יובא בחשבון כגורם משמעותי שיתייחסו אליו.
כך הוא באמת אומר ככה.
זאת אומרת שיש בהחלט מקום לחשיבה כזו.
לעומת זאת,
לעומת זאת, יש גמרא במסכת כתובות
בדף ק"ג עמוד א',
שם אנחנו באמת מוצאים את העניין הזה לאו דווקא לגבי כהונה, אלא לגבי עניין אחר.
זה שם נאמר לגבי רבי,
רבינו הקדוש, שהיה
גדול הדור באותה תקופה,
אבל לא רק גדול הדור, אלא היה שימש כאילו,
שימש בנשיאות,
אז הוא ציווה לפני מותו, הגמרא בכתובות מביאה את זה, הוא אומר שמה,
שמעון בני חכם,
גמליאל בני נשיא.
זאת אומרת שהוא כאילו מציין, שמעון בני הוא החכם.
זאת אומרת, הוא נתן ביטוי לכך שהוא היותר מוכשר או יותר חכם.
גמליאל, אבל מי שיהיה נשיא זה גמליאל בנו.
גמליאל בנו שהוא נשיא, הוא יהיה נשיא אף על פי שהוא כאילו פחות בחוכמה מאשר שמעון.
שם אנחנו רואים, והגמרא בעצמה מדברת על זה במסכת כתובות שם,
והגמרא באמת אומרת,
הגמרא באמת אומרת שגמליאל, אף על פי שלא היה חכם,
אז למה בכל זאת הוא כן מינה אותו? כי היה לו את המעלה ואת המידה של יראת חטא.
זאת אומרת שבנושא של יראת חטא הוא הצטיין יותר מאשר,
כאילו, האח השני, שמעון. ככה יוצא לפי הגמרא.
מה שאנחנו רואים שגם שם, כמו שלמדנו בספרה לגבי כהונה,
אנחנו מוצאים גם שם שיש התייחסות להמשך הנשיאות,
שמוסד הנשיאות שעובר כאילו בירושה,
הוא יעבור בירושה בצורה מסויגת, כאילו תלויה בתכונות של היורש. אם הוא באמת ראוי או לא ראוי, אז לפחות שיהיה ראוי באיזו מידה. כך אנחנו רואים שיש דבר כזה. וזה, אם מישהו יתבונן בהלכות הרמב״ם בנושא של מלוכה, בעצם זה מה שהרמב״ם משתמש באותם גדרים שמובאים שם אצל רבי בגמרא, במסכת כתובות.
זה באמת ככה יוצא מדעת הרמב״ם. לעומת זאת,
צריך לציין.
מי שמדברים על זה צריך לדעת הרבה מגדולי עולם בהרבה שאלות ותשובות.
אחד מהמקורות היותר חזקים וברורים בעניין הזה זה תשובה של החתם סופר,
באורח חיים, סימן י"ב, כמובן מסומן פה בדף המקורות.
החתם סופר נוטה לומר, לעשות איזושהי הבחנה גם כן,
קודם כל הוא קורא לזה להבחין בין מינויים של
שררה לבין מינויים שבקדושה.
זאת אומרת, יש מינויים של שררה,
וזה באמת המלכות היא כאילו אב טיפוס של המינויים האלה,
וממנה גם יש עוד כל מיני תפקידים שאפשר להגיד שהם תפקידים של שררה,
ובתפקידים של שררה יהיה בזה גדר ירושה כמו במלוכה,
ככה זה באמת אומר גדר אחד,
בעוד שמינויים של קדושה יהיה להם גדר אחר, הם לא בדיוק ירושה.
זה באמת גדר אחר.
זה יוצא מכאן, וזה בעצם, שוב, האב,
טיפוס, אפשר לקרוא לזה,
לפי הבנת החתם סופר,
במינויים של קדושה, זה העניין של הכהונה.
ובכן, יש מלוכה ויש כהונה.
בכהונה זה לא בדיוק ירושה,
אלא יוצא ככה.
יש אומנם עניין מן התורה לתת לבן, אם הוא ראוי,
את התפקיד שאבא שלו מילא מקודם בכהונה,
אבל זה לא נקרא דבר שבא כאילו מאליו כמושג של ירושה.
וכאן יהיה ההבדל בין מינויים של שררה לפי ההגדרה שלו לבין מינויים שבקדושה.
הוא הולך עם הגדר הזה, הוא הולך עוד קדימה,
וכמובן השאלות שהוא מדבר עליהן הם לא מדברות על מלוכה ולא מדברים על כהן גדול,
מפני שהתפקידים האלה לא היו בזמנו דברים מעשיים,
אלא בתשובות הרבה כשמדברים, מדברים למשל על תפקידים של רבנות.
רבנות,
שנהיה רב, האם יש לבן מעמד כיורש לאביו הרב?
וזו באמת שאלה שדנו בה הרבה, ודנים בה אולי עד עצם היום הזה,
וכל הדורות דנו על זה.
וכאן באמת נחלקו הדעות.
יש כאלה שרצו לומר שרבנות זה גם כן מין תפקיד שעובר בירושה.
יש אחרים, גדולי עולם, כמו חתם סופר, שאני מציין אותו פה, ותשובת הרשד"א, ויש עוד,
שהם אומרים, לא, זה לא שייר,
זה עניין של תורה.
אז כמו שחתם סופר אומר, זה שייך לאגף של מינויים שבקדושה.
זה מה שאומר החתם סופר.
ובעניין זה אין גדר של ירושה, או בוודאי שלא בגדר של דבר המובן מאליו. כך הוא רוצה באמת לומר, והוא מעריך בדברים האלה הרבה.
וכפי שאמרתי, יש עוד אחרים שמסכימים עימו. לעומת זאת, צריך להגיד באמת,
ערימה בשולחן ערוך,
כן, מזכיר את הגדר של רבנות, למשל,
כגדר שעובר בירושה.
אז לגבי זה, מה שצריך לומר, החת"ם סופר בעצמו, אם אני ממשיך בקו החשיבה שלו,
הוא בעצמו ממשיך בתשובה שאחריה, וכדי כאילו להסביר את הרמ"א, הוא הרי לפי שיטתו הבין שזה לא שייך.
איך בכל זאת מבינים את הרמ"א שהוא אומר שיש? כן, הוא אומר שיכול להיות שהרבנים במשך הדורות, עכשיו,
זה סוג אחר של...
יש שינוי במעמד של הרבנים, יוצא ככה. בעצם, אם מתבוננים בזה, זה ככה.
אנחנו הרי יודעים שתקופה הראשונה של סנהדרין, הגמרא בעצמה בסנהדרין, זה מופיע בספרה דבי רב,
גם זה מובא בדף המקורות,
הסנהדרין היו יושבים,
והיו יושבים לפניהם התלמידים בכמה שורות,
ובעצם היה יוצא שאם דיין אחד מת,
אז מישהו אחר צריך למלא את מקומו. אז היה סדר בשורות לפי היררכיה מסוימת,
והתלמיד שיושב בשורה הראשונה מימין,
הוא, בקצה הימין, הוא זה שעובר לצד השני, לצד הדיינים.
לא שמענו אף פעם שמקבלים שמי שממלא את הדיין שמת זה הבן שלו.
אף פעם לא שמענו את הדבר הזה בסנהדרין מלכתחילה זה בא בצורה הזו.
זאת אומרת שזה בכלל לא עניין של ירושה, ככה באמת נראה פשוט.
בסיפור של רבי, שאנחנו אומרים שאיך הוא אמר,
שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא,
שם אנחנו רואים שיש כן עניינים של ירושה, כי עובדה היא שיש התייחסות לזה.
צריך להסביר שבזמן רבי הנשיאות קיבלה מעמד של מידה מסוימת של שלטון,
מפני שבאמת בזמן הרומאים,
או אולי קצת קודם אפילו, כבר היה, הנשיאות קיבלה, זה לא היה רק אולי ביטוי של רשות הסנהדרין,
גדלות בתורה,
אלא היה פה באמת עניין של שלטון, של שררה,
ולכן היה שם גם כן מושג של ירושה.
עכשיו,
אומר החת"ם סופר, אולי הרבנים גם בזמן שלנו,
בזמן שלנו, בזמן שהוא מדבר, הם משועבדים לקהל,
ואז ממילא יש להם מעמד שונה מאשר, זה לא סתם בגלל שהם גדולים בתורה,
אלא יש פה איזה תפקיד שיש בו איזה מושג של משמעות של שררה.
זה יכול להיות, זה באמת מה שאומר החת"ם סופר, להסביר כאילו את הרימה,
שלפי הרמ"א יש דבר כזה ירושה ברבנות. המעניין הוא שהחת"ם סופר, כשהוא אומר את זה, הוא אומר שלא גרע הרב היום משליח ציבור.
זאת אומרת, אנחנו פה עוברים בעצם לסוג נוסף של ירושה,
שליח ציבור. מה זה שליח ציבור? שליח ציבור הוא לא רב,
הוא לא כהן,
הוא גם ודאי שלא מלך.
זה מביא דבר שבאמת בתוך הדברים האלה מתפתח דיון נוסף לגבי אנשים שאוחזים בתפקידים ציבוריים,
לאו דווקא כאלה או אחרים, כמו שליח ציבור.
אדם היה שליח ציבור והלך לעולמו.
אז האם יש לבן איזו זכות קדימה בעניין של
למלא את מקום אביו בתפקיד הזה של שליח ציבור?
תכן.
יש על זה דיבורים הרבה,
וזו שאלה בפני עצמה,
האם יש פה גדר של ירושה.
מעניין פה אולי, בזה אני אסיים, כי אפשר פה להאריך הרבה באמת,
וכדאי לאיים בדף המקורות,
יש סיפור מעניין שמובא בספר חסידים,
ספר חסידים שהוא מספר על איזה אדם שהיה שליח ציבור,
שהיה צדיק מפורסם בצדקותו והיה במשך שנים עובר לפני התיבה בראש השנה וביום הכיפורים,
לקחו לראש השנה וביום הכיפורים כמובן את האדם הצדיק הגדול שהיה והוא לפני קצת הזדקן אמר שהוא רוצה לעזוב את התפקיד.
שאלו אותו למה הוא רוצה לעזוב את התפקיד, מה יכול להמשיך? ברוך השם הוא תחי, יכול להמשיך בתפקיד.
אז הוא אמר, הוא מעדיף עכשיו להפסיק
ולבחור עכשיו מישהו אחר שהוא יהיה צדיק גדול,
או הצדיק שכאילו יכול להיות עכשיו ממלא את התפקיד הזה בעיר הזו,
ולא לחכות עד שהוא ילך לעולמו ואז יחשבו שצריך לקחת את הבן שלו.
זאת אומרת, שהוא היה, הוא לא רצה,
הבן שלו אולי גם היה בן של אותו צדיק, אבל הוא כאילו הבין שאם הוא ילך, ימות ולא יהיו דברים אחרים בינתיים,
אז ייקחו את הבן שלו,
והוא חשב שזה לא ראוי.
אז הוא ממילא,
אז באמת, הדברים האלה, אפשר לדון אותם בשתי צורות.
אפשר לומר שהנה איזה סימן שאין ירושה,
ואפשר להגיד שדווקא יש ירושה, אבל הוא לא רצה להגיע אליה.
זאת אומרת, זה דבר שבאמת דנים בזה הפוסקים,
עד כמה יש לאדם כמו שליח ציבור. זה בכלל קשור לחזקה במצוות, עד כמה יש לאדם שעוסק באיזו מצווה ציבורית.
יש אדם שהוא עוסק כל ימיו בהכנסה והוצאת פתיחת הארון,
יש דברים אחרים.
עד כמה החזקה הזו היא חזקה במובן הזה שהוא יכול להוריש אותה,
ועד כמה היא באמת חזקה שהוא בכלל יכול,
שהוא בעצמו יכול להגיד שזו טענה.
הדברים האלה יש בהם אורך רב,
ואני חושב שמבחינתנו הראינו את הדברים, ותמיד אני אומר, דף המקורות ייתן את האפשרות לראות את הדברים ביתר הרחבה, ונישאר אנחנו בינתיים בזה,
כי הדברים הם באמת יפים וחשובים, ונוגעים גם הלכה למעשה בהרבה פעמים.
קולטו ושלום שלום שלום.
,
של של של של
