כן,
אנחנו היום בשם הוויה חו"ו,
יש לנו עוד חוב בדף כ"ה עמוד ב',
נראה את המשנה,
פרק ד', משנה ו',
אז אפשר לראות אותה,
כן,
בעמוד 27 ו-28,
פרק ד', משנה ו'.
פרק ד', משנה ו'.
מה זה כאן? איך זה?
22. 22. אה, 22. כן, טוב.
ובכן אומרת המשנה נוכרי שקצר את שדהו ואחר כך יתגייר.
הרי עיקר המצווה
להשאיר פאה בקמתה.
עכשיו הוא קצר את שדהו לגמרי.
נכון שיש דין אם לא נתת פאה לפני,
בזמן שקצרת,
כשזה עדיין מחובל הקמה, אתה צריך לתת פאה גם אחר כך,
אבל עיקר הדין,
החיוב הוא בזמן שהקמה נמצאת, היינו התבואה מחוברת.
עכשיו, הוא היה גוי, בתור גוי זה לא משבע מציאות בני נוח, אז אכן,
למרות שאחר כך הוא התגייר פטור מהלקט שכחה ופאה,
כי לא היה בר חיוב בזמן הקצירה.
רבי יהודה מחייב בשכחה.
הוא אומר,
שכחה, מה זה שכחה?
שכחה זה קשור רק לעומרים, זה לא קשור להקמה.
אחרי שאתה אוסף, קוצר את הקבוצות חיטים, אתה עושה אותם עומרים-עומרים, כמו שלמדנו בבבא מציא, לגבי אילו מציאות,
אז זה עומרים, כן,
אנחנו יודעים את החקלאות מהדפים בגמרא,
כן,
איך עושים.
היום זה כבר אחרת עם הקומביין, יש לנו כאן חקלאים,
ברוך השם, שיכול לתקן אותנו בעניינים האלו.
ואז לכן הוא טוען שכיוון שזה כבר נעשה אחרי הקצירה,
החיוב של עומרים הוא אחרי זה, ואז כבר הוא התגייר.
אבל תנא קמא אומר שגם למרות כך, הכול בא כיחידה אחת, החיוב של כל המצוות.
אומר כה נא בר תמורה ובשעת הימור מי הגר היה וחייב הכל המצוות רבנן סברי הואיל והיכה שכחה בה עומר והיכה שכחה בה קמא כי דכתיבי שכחת עומר בשדה לרבות שכחת קמא עת שישנו בשכחת קמא
כן אז ישנו גם בשכחת עומר ואי עובד ככה משיכת סער שלא היה בשכחת קמא כי אז עוד היה גוי
אף על פי שעכשיו מתגייר אינו בשכחת עומר יש כאין הלכה כרבי יהודה
כי הלכה כרבים, כחכמים. גמרא.
ובכן,
אנחנו,
יש לנו עוד את העניין של הבעל קרי,
אז אנחנו נעסוק היום
בסיום הסוגיה הזאת, נבוא אחר כך לתפילה.
אז הנושאים שאנחנו נעסוק היום,
ראינו אתמול ביטול מי רגליים לקריאת שמע,
גרף של רעי ואביץ של מי רגליים ריקים,
זה נראה עוד גם היום.
מה נחשב הפסק לגבי מי רגליים שבחדר?
יש כלי שאתה צריך להתרחק עליו, מה זה נקרא הפסק?
איזו מיטה מפסיקה למי רגליים?
לאחר מכן, עד סוף הפרק,
תשמיש מיטה בחדר שיש בו ספר תורה ותפילין.
התרחקות מצואה או מי רגליים לקריאת שמע,
ועל שמה הולך ומתברר דין בית הכיסא החדש, בית הכיסא של פרסיים והחזון איש דן בבתי הכיסא של ימינו שהם הרבה יותר נקיים והצואה לא נשמרת הרבה זמן, אדם גומר מדיח אותם חוץ מכבודכם ולמרות זה החמירו, למרות שהחזון איש נטה לתת לזה דין של פרסיים כמו שנראה הטוסות מזכיר את זה אתמול ראינו
היא חוזרת משנה אחרונה לדון בעניין בלקרי לגבי לימוד תורה.
מי צריך טבילה?
כן?
יפה.
טוב, אז אנחנו נראה עכשיו כאן את הסוגיה שלנו.
אנחנו בדף כ"ה עמוד ב'.
כן, אנחנו הגענו,
תנו רבנן, גרף של ראי, כן,
ברייתא, תנו רבנן,
גרף של ראי, כבר אמרנו קודם שגרף זה הולך תמיד לגללים ועווית הולך למי רגליים. זה שני כלים שמיועדים להתפנות.
אז כמובן של ראי יותר חמור, ראי.
גרף של ראי שעשוי מחרס, זה המיוחד כאן,
מפני שהוא מבליע בתוכו,
ועווית של מי רגליים גם הוא מחרס, רק מיועד למי רגליים. אסור לקרוא קריאת שמע כנגדם,
למה שהם ספציפיים לפעולה הזאת?
כמו סיר של ילדים קטנים, מיוחד, כן?
ואף על פי שאין בהם כלום, למרות שאין בהם כלום,
כן? אפילו שעכשיו אין בהם כלום,
הם נחשבים כדבר, אפילו שהם מחרוצים יפה,
יש להם שם של כמו בית כיסא, צריך להתרחק מהם כמו מצועה,
כן?
למרות שמי רגליים,
אמרנו שזה לא מהתורה התרחקות, אבל כלי של מי רגליים יש לו דין כמו בית הכיסא.
ומי רגליים עצמם,
אז צריך,
כן, אסור לקרוא קריאת שמע עד שיטיל לתוכה מים, כמו שדיברנו למעלה.
יש מחלוקת כמה יטיל להם מים לתוכה מים, כלשהו, דתנא כמה, כלשהו. רבי זקאי אומר, רביעית.
הברייתא ממשיכה.
מה שאסור לקרוא קריאת שמע כנגד דוד שמי רגליים וגרף של ר' אמרנו בין אם הם לפני המיטה,
דהיינו שיש מיטה והעביד נמצא לפני המיטה ואתה נמצא לפני המיטה ובין שהם לאחר המיטה
המיטה מפסקת בינו לבינם אם ניקח דוגמה שהמיקרופון הזה הוא המיטה כאן עביד שמר רגליים וכאן עומד האדם המתפלל אז אם כן בין כך ובין כך
אז רבן שיר מגמלי אומר לאחר המיטה אם המיטה מפסקת ביניהם
כן? אז לפי תנא קמא אסור.
אבל רבי שמעון גמליאל אומר,
לאחר המיטה, אם באמת המיטה מפסקת בינו לבינם, אז הוא קורא ולא צריך להרחיק,
כי המיטה היא ההפסקה ביניהם.
אבל אם הם לפני המיטה,
המיטה לא מפסיקה, הוא נמצא לפני המיטה והעווית והגרף נמצאים לפני המיטה,
אינו קורא, מרחיקו ארבע אמות וקורא.
רבי שמעון בן אלעזר אומר,
לא,
אם הם נמצאים יחד אפילו בית מהעמל לא יקרא עד שיוציאם או עד שיניחם תחת המיטה
כי על ידי המיטה הם נחשבים מכוסים.
כלומר, הוא טוען כל הבית זה יחידה אחת.
אפילו אם המיטה מפסיקה ביניהם,
רק אם המיטה נמצאת עליהם כאילו זה נחשב כיסוי,
כן?
מה?
לפני המיטה ואחרי המיטה.
כך לכאורה הפירוש, כן? זאת אומרת, אם זה נמצא כאן,
אני נתתי דוגמה, כן?
כן.
אז אם כן, אם האלה הוא,
מה כוונת רבן... אם כן, הגמרא מסתפקת בשיטה של רבן שיון גמליאל.
איך היא כאמר?
זאת אומרת, מה כוונת רבן שיון גמליאל שאומר אחר המיטה לפני המיטה?
מרחיק 400 הקורא, האם התכוון לומר,
אחר המיטה,
אם המיטה באמת מפסיקה? כשאני מדבר אחר המיטה, כלומר, הוא נמצא לפני המיטה, מיטה, ואחר המיטה, יש הפרדה בינו לבין המיטה.
איך חיקה אמר? מה מתכוון רב המ"ש גמליאל שהוא צריך להתרחק 400 אחר המיטה,
קורא קריאת שמע מיד,
לפני המיטה מרחיק 400 הקורא?
זה ההבדל.
אם הגרף נמצא אחרי המיטה ומיטה מפרידה והוא נמצא לפני המיטה,
אז הוא לא צריך להתרחק.
אבל אם הגרף נמצא לפני המיטה והוא נמצא לפני המיטה, מרחיק 400 דקורא. או דילמא אחיק אמר,
לאחר המיטה מרחיק 400 דקורא,
אבל באמת לפני המיטה אינו קורא כלל,
כיוון שהוא נמצא בלי שום הפרדה, אז אפילו שהוא יותר מ-400 לא יקרא.
תשמע, אומרת הגמרא,
בואו נביא ברייתא אחרת שמביאה את הדברים בצורה יותר ברורה.
כאן אנחנו שומעים,
דיברנו על רבן שמעון בן גבליאל, כאן מביאים הברייתא קודם את רבי שמעון בן אלעזר אומר,
אם גרף של רעי או עבית אחר המיטה קורה מיד לפני המיטה מרחיק ארבע אמות.
רבן שמעון גמיאל אומר,
אפילו בית מהאמה לא יקרא עד שיוצאם או עד שיניחם תחת המיטה.
בעצם יש כאן אותה מחלוקת כמו הברייתא הקודמת, רק השמות הוחלפו.
באברייתא השנייה אנחנו רואים,
החלפנו את השיטות בין רבנו שמעון גמליאל לרבי שמעון בן אלעזר.
אז אם כן, בכל אופן באברייתא הזאת
רואים את הנקודה, עוד מעט הגמרא תשאל, יש כאן איזו סתירה בדברים.
אבל קודם כל הפרינציפ
מי שמחלק בהלכה בין לפני המיטה לבין אחר המיטה
אז אם העביד בין נמצא אחר מיטה מותר לקרוא קריאת שמע מיד, לא צריך להתרחק ארבע מאות. אם כן, הפתרון לשאלה קיימת, אבל הגמרא באה ואומרת באי הנפשט עליו, פשטת לנו שאם יש הפרדה הוא לא צריך להתרחק ארבע מאות
אבל לכאורה מתנאיתא קשיא ינא דעדי הברייתות מוקשות אחת על השנייה, מחליפים את דעתו רשימן גמליאל לרבי שמעון בן אלעזר.
אומרת הגמרא הברייתא השנייה הפוכה,
תהפוך אותה גרסה כדי שזה יסתדר,
שבצנא,
כן?
היפוך בת רייתא.
כך שבאמת השיטה של רבי שמעון גמליאל כמו שראינו בברייתא הראשונה בין אחר המיטה ללפני המיטה ורבי שמעון בן אלעזר אומר אין
לנו שום פתרון. תחת המיטה זה דבר כמו כיסוי.
לפני המיטה, אחר המיטה,
אתה נמצא בבית אחד, אפילו בית של אולם ספורט,
כן להבדיל,
או מקום ענק,
זה נחשב אפילו מאה מאות חמישים מטר,
זה נחשב בית אחד, אי אפשר להתפלל.
שואלת הגמרא, כמובן,
מה זה, זה הוקוס פוקוס, אתה מחליט, אין דין דינו, מה להפוך?
מה פתאום החלטת ברייתא שנייה להפוך? יש לך קושי אתה
מה אתה רוצה להגיד? לא יכול להיות שיש כאן מחלוקת, או לא יכול להיות שזה שתי ברייתות, אחת מהן נכונה. אז מה בחרת שהשנייה לא נכונה וראשונה כן נכונה? לא היה ההפך.
שואלת הגמרא מאי חזידה הפכת בת רייתא,
מה ראית?
שאתה הופך את האחרונה, השנייה,
הפוך כמה הייתא?
שתגיד באמת ששיטת רב שמעון בן אלעזר לחלק בין אחר המיטה, ולא רב שמעון בן גמליאל.
אומרת הגמרא,
כאן יש דבר מעניין, תשימו לב,
רמן שמעת לידה מרקולי בית כארבע מאות דמי.
האנציקלופדיה שיש במחשב שלנו בראש אומר,
מתאים לנסות למצוא מיהו התנא שבכל השס מדבר על בית שלם כארבע מאות בסוגיות אחרות.
מאן שמעתת אמר כולי בית כארבע מאות דמי רבי שמעון בן אלעזרי
אז אם מצאנו במקום אחר עוד מעט נראה מהו המקום אחר הגמרא לא אומרת
אז לכן אנחנו מעדיפים להעמיד את הברייתא שרבן שמעון גמליאל הוא זה שמבדיל בין לפני שאם המיטה
אם הגרף לפני המיטה מרחיק ארבע מאות אם לפני אחרי המיטה והוא נמצא לפני
לא מרחיק, ואילו רבי שיאמר אלעזר מחשיב את כל הבית כיחידה אחת, כי מצאנו אותו מקום אחר.
רש"י הקדוש אומר כאן, לא מתבייש,
אחד הדברים צריך ללמוד מרש"י, שאומר לא ידעתי, אבל לא להגיד כל הזמן לא ידעתי.
הכוונה, 99% אומר ידעתי.
לא יודעים מה, מותר להגיד לא ידעתי, לא כל דבר צריכים לדעת.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכול ידע.
כן, ודאי.
לא מנסים לאנוס דברים, אלא לא ידעת, גם זה עניין שאתה לא יודע, כשאתה מבין שאתה לא יודע, זה גם הבנה.
אומר רש"י
בעיה נפשטה להן, שאלתינו נתפרשה לה בחילוק שבין לפני המתחם איתן, מתנה איתן מיוקשיאן, שהוחלפה שיטתן,
מאן שאמרת ליהן, לא ידעתי איך אני,
אתם רואים כאן כוכבית מוביל אותנו לרבי,
לגיליון הש"ס זה רבי עקיבא עגר,
אז הוא אומר כאן "לא ידעתי",
הוא מביא כאן מקורות רבים של אנציקלופדיה, איפה רש"י לא אומר "לא ידעתי"? מי שרוצה לעשות עבודה סמינריונית,
אתם רואים את הרשימה הארוכה למטה.
גיליון הש"ס, מצאתם?
טרדו בסוף העמוד.
אז הוא מביא רשימה ארוכה.
אל תחשבו שהיה לו מחשב.
הוא ידע את כל הגמרא בעל פה.
אבל לאיזה צורך?
לאיזה צורך?
באמת, השאלה מעניינת. יכול להיות שיש נפקא מינה ב... לא ידעתי מתי, רש"י,
אפשר לנתח את המקרים. בכל אופן,
זו גדלותו של רב עקיבא איליארד,
גיליון הש"ס. עכשיו תראו, אבל יש לנו כאן רב ניסים גאון,
וגם, דרך אגב, גם רבינו חננאל.
תראו בצד ימין, רב ניסים גאון, הוא אומר,
הוא אומר ככה,
באמצע כאן, הוא אומר: "מאן שאמת לידה אמר כל הבית כולו"
שורה השמינית ברבי ניסנגאון, שביעית.
"מאן שאמת לידה אמר כל הבית כולו כדלית אמות
דמי רבי שמעון בן אלעזר עיקר דברים שר"ש תוספתא די עירובין
ובגמרא פרק עושים פסים
גם בעירובין כ"ב
אמר רבי שמעון בן אלעזר כל אוויר שתשמישו לדירה
שם יש דיון, ברשות היחיד מותר לטלטל תוך 400. עכשיו, אם יש איזה מין שטח ענק מאחורי הבית,
אפשר לראות את זה בכל מיני כפרים, היום כבר השטחים מצומצמים,
נחלות נתנו,
יש שם שטח פתוח והוא גדר את כולו,
האם זה נחשב רשות היחיד או שזה כרמלית לפחות?
אז הוא אומר,
כל אוויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסער הוא מוקצה,
מוקצה זה השטח מאחורי הבית וחצר אפילו בית ה' קורין אפילו שזה גדול כל כך גדול מותר שאמינן מיעד רבי שמעון היה מתיר לטלטל כל קהאי שיעורה מפני שתשמישו לדירה וכולו כדלנה מודמי כל היסוד של רשות היחיד שמותר לטלטל כי כל רשות היחיד זה נחשב יחידה אחת זה אתה לא משנה מקום אז הנה אומר כאן כולם מנסים לשאול למה רש"י
כי באמת הדוגמה הזאת היא לא בדיוק הקלאסי אבל בכל אופן נדמה לי שהפני יהושע כאן מדבר על הרש"י שהוא רוצה להצדיק את רש"י שהוא לא יודע
טוב נמשיך הלאה בגמרתנו
מעניינת כל הרשימה הארוכה למה הוא טרח
היום זה לא בעיה כי אתה מעלה על המחשב רש"י לא ידעתי אתה מקווה
אבל הגאונות הזאת.
אפילו בני עבדים. מה זה?
כן, מישהו עשה את העבודה.
אז הוא לקח קורקנדציה תלמודית של קוסופסקי, גר כאן בשכונה,
בחוף קוסופסקי, אתם יודעים.
טוב, בסדר.
אתה רואה ראשונים.
כן.
טוב, היום אנחנו לא מרגישים, כי כל אחד בלחיץ עד כפתור, היום דרך הפלאפון הוא יכול לעשות את זה.
אז יש אנשים שמתפללים מנחה, הם משדרים ישירות,
שולחים טלפון ישיר.
קצת אני עוד לא התרגלתי לזה, זה קצת...
כן, נכון.
טוב,
הלאה, אומרת הגמרא,
היום כבר אין בעיה איך נדע שהמשיח מגיע.
יש היום תוכנה שאתה בשנייה אחת, מדברים על שעת חירום,
בשנייה אחת כולם יודעים.
יש שליחת הודעות, אס.אם.אסים לכולם.
טוב, בשנייה אחת למיליון אנשים.
אומרת הגמרא, נמשיך הלאה.
מה אמרנו?
אצל רב שמעון אלעזר אנחנו אמרנו, אבי תוגרף תחת המיטה,
אז זה נחשב כטמון ומכוסה. אין בעיה, אתה לא צריך להתרחק, אתה יכול להגיד קריאת שמע.
אמר רב יוסף, עכשיו מתחילים השאלות.
אנחנו יודעים, יש דין של אבוד, הלכה למשה מסיני,
הנה מגיע הסוכות עכשיו,
לרוחב, לעומק, לגובה, כל מרחק של פחות מג' טפחים זה כאילו סתום.
זה נחשב סתום.
אז ברור שאם המיטה בגובה עד ג' טפחים מהרצפה,
אז מה שהעווית שנמצא מתחתיו נמצא ברשות אחרת, זה ברור.
אם המיטה גבוהה מאיות טפחים,
אז זה ברור שזה באותו רשות.
השטח והעמיתה היא רשות נפרדת, אז העווית נמצא איתי יחד.
מה יהיה בין שלוש ומעלה לבין תשע?
זו השאלה, האם זה נחשב כרשות אחת ואז אסור לך לקרוא, או נגיד לא.
זה עדיין רשות נפרדת, זה נקרא כיסוי עדיין.
בואו נראה.
אמר רבי יוסף, באיי מיניהי מרבונה. שאלתי את רבונה.
מיטה פחות משלושה פשיטא לי דחל אבוד דמי.
זה אני לא שואל אותך.
אני שם על השולחן, ברור לי.
כן?
אשר הלאה?
זה אין לי שאלה.
שלושה, ארבעה, משלושה ומעלה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה,
סגנון מעניין,
הוא סופר את כולם מהו?
אמר לי, לא ידענה.
לא רק רש"י אומר, אומר לו לא ידענה.
אני לא יודע לפתור את הבעיה.
אז רבי יוסף המשיך,
"השרה ודאי לא מבעלי,
ודאי שאסור לו להתפלל, זה נקרא אותה רשות, כי המיטה כאילו בגובה יהוד היא רשות אחרת,
אז זה לא נחשב ששמת את האבי תחת כיסוי,
זה כאילו תחת התקרה, אז התקרה זה לא כיסוי.
השרה ודאי לא מבעלי,
אמר רבא אלי רבי יוסף, שפירא אבדת דלא ייבי לך
על מיטה שהיא גבוהה מעשרה טפחים ומעלה, שלא שאלת. כל עשרה כרשותך חיטא דמיא.
אז לכן זה לא יכול להיות טמון, זה לא יכול להיות העווית שנמצא תחת המיטה
משמש אותך כאילו אתה באותו אולם, זה לא מפריד אותך ממנו, כי המיטה שמכסה, לבואה יותר מיוד.
אמר רבא,
הלכתה
פחות משלושה זה נקרא, מותר לקרוא קריאת שמע, כלבו דמי.
עשרה רשות תאחרית היא.
משלושה עד עשרה היינו דבאי מיני רב יוסם רב אונה ולא פשט לאי.
להלכה אנחנו הולכים לחומרה,
כן?
לא אומר בשולחן ערוך, פוסקים לחומרה שלא יתפלל אלא אם כן יתרחק.
אמר רב
ההלכה כרבי שמעון בן אלעזר
שהוא אמר בכל הבית שיש בו גרף שועבית אז לא יכול להתפלל וכן אמר בלי
כן יש הרב בלי
אמר אמר רבי יעקב ברא דבת שמואל כבר דיברנו על כך שהוא לא מכונה בשם אביו אז יש דעה שזה היה איסור עם הסיפור של בנות שמואל ויש אומרים
זה בגלל ששמואל היה רבן של כל בני הגולה אז קראו לו על שם החותן
אחותנו מצד האימא שלו, אז הוא יותר מתייחס אליו.
טוב, על כל פנים, אז אומרת הגמרא,
הלכה גם שם אלעזר, רב אמר אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
אז למעשה, כן,
אנחנו רואים שלהלכה,
להלכה אנחנו פוסקים,
כן,
מה?
כמו רב,
אמר רב החברות שלושה, כן.
כשהיא תלך, אין כאן סימון, טוב אני שומע
לא רואה כאן סימון,
כך הלכה באמת.
מספרת הגמרא עכשיו, הסוגיה אנחנו יודעים שאדם שנמצא בחדר יחד עם אשתו יש מגבלות אז נגיד כמה רמות יש ספר תורה שזה הקדושה הכי גבוהה יש לנו ספרים חומשים לא החומשים שלנו המודפסים על קלף
היו עושים חומש בראשית על כף,
יש בו קדושה מיוחדת, לא כמו ספר תורה שלם, אבל יש בו רמה.
יש קדושת תפילין ויש ספרי קודש שגם מהם יש להם חשיבות.
אז הגמרא דנה על סיפור שקרה,
ומזה היא קופצת להנחות אותנו בעקרונות של ההלכה.
רב אחי ייעסק לליבריה,
התעסק עם השידוך של הבן שלו,
ושידך אותו ביי רב יצחק בר שמואל בר מרתא.
אומרים כסף הולך לכסף, תורה הולכת לתורה, שידוך, שידוך של תורה.
אז רב אחי התעסק בשידוך ושידך את בנו ברב יצחק בר שמואל בר מרתא.
היילה לחופה, בשעה טובה ומוצלחת רב אחי מביא את הבן שלו לחופה ולהבה מסתיה מילתא.
בבוקר יש פנצ'ר, הוא לא מצליח לבעול את אשתו.
יש פנצ'ר.
יש שאומרים כל מיני כישופים, כל מיני עניינים.
אבל הוא הבין שיש כאן משהו.
הוא ידע שהבן שלו הוא בריא, ולה אהבה מסתיה מילתא, אז על בתרי לעיוני.
אמר, אני אעשה סקירה בחדר. מה קורה שם בחדר?
הלך ומצא שם, ראה ספר תורה דה מנחה.
אמר לו, אלו שהכינו את החדר ריחוד,
אמר להם,
אוי ואבוי,
איכו אשת לואטאי סקנטון לברי.
עד כדי כך. סיכנתם את חיי בני.
למה?
כי אם זה השם הציל אותו שהוא לא הצליח לבול את אשתו. אם היה בועל,
אז זה בועל במקום שיש ספר תורה.
יש בעיה.
דתניא, בית שיש בו ספר תורה ותפילין,
אסור לשמש את המיטה עד שיוציאם או שיניכם כלי בתוך כלי.
כלי, לאו דווקא כלי, בתוך כלי, גם שני כיסויים, גם אם זה לא עוטף אותו מלמטה
אם אתה שם כאן איזה סמיכה שאת כל הצדדים, גם אם אתה לא מלמטה, כמו כלי שסוגר מכל הצדדים, גם טוב,
כן?
אז מותר להשתמש בפנים, חובה לפי דבריו,
זה כמו תפילין, ספר תורה, אותו דבר, שני כיסויים,
המגבלה שזה לא כיסוי של התפילין עצמו, של ספר התורה
אז זה מספיק.
אמר לו, כן?
אמר אבייל, לא שנו אלא בכלי שאינו כליין.
היינו, זה לא הכלי המיוחד. שקית תפילין לא נחשב כיסוי,
אם אתה שם אותו במיוחד אליו.
אבל בכלי שהוא כליין,
אפילו עשרה מאניק אחד מאנה דמי. מאניק זה כלי, לא עזרת. אתה צריך כיסוי שאיננו מיוחד לתפילין.
כן?
מספיק אחד, לא צריך שניים.
אחד יכול להיות כלי המיוחד, ועוד אחד שיהיה דבר לא מתאים לו. אמר רבא.
רבא מביא, אנחנו רואים דף כ"ו,
גלימה כמטרה, כסות על גבי ארגז של ספרים,
ככלי בתוך כלי דמי.
למרות ש...
כי השמיכה הזאת היא לא מיוחדת לספרים, אז זה בסדר, למרות שהוא לא עוטף אותו מלמטה.
אמר רבי יהושע בן לוי,
ספר תורה צריך לעשות לו, הוא חולק על הדעה הקודמת,
שהוא אומר, ספר תורה יש לו קדושה עצמית.
אז באמת מחלוקת בראשונים. יש אומרים שזה מחלוקת,
כי הגמרא לא אומרת שהוא בא לחלוק.
פשטות הוא בא לחלוק. אומר, לספר תורה לא יעזור הפטנט הזה של כיסוי שמיכה.
צריך לעשות מחיצה של עשרה טפחים כאילו חדר נפרד.
אז ויש אומרים לא, הוא לא בא לחלוק. כשאין לו,
מדברים כשאין לו שני כיסויים.
יש לו רק איזו שמיכה אחת ארוכה.
אז מה יעשה? יעשה מחיצה.
מה?
אה, אתה אומר אולי גם כאן יש את החילוק.
טוב,
זה באמת,
הרי יש בתי כנסת שעשו אותם זמניים,
והם משמשים גם כאולם הרצאות, במוסדות יש דבר כזה, וגם בית כנסת.
אז מה עושים כשבא מרצה?
ובמוסדות לפעמים היו מראים סרטים, כמובן כשרים, אבל בסרטים לא שיעור תורני,
היו מראים מלחמה, אני יודע, נוף וכדומה.
אז היו עושים מחיצה, מחיצה לארון קודש, כמובן.
אז באמת הגדר הזה,
לא מספיק הפרוכת שהיא חלק בלתי נפרד.
טוב, רק תזכרו, בעניין הזה של רבי שועה בן לוי ברור, הוא אומר, סף תורה צריך לעשות לו מחיצה, לפי רוב הראשונים הכוונה לא מועיל, כיסויים, צריך מחיצה, יש אומרים שלא.
מספרת הגמרא, מר זוטרא איקלי לבי רבאשי
חזי אלדוך תאמר בה רבאשי,
הבן של רבאשי, קראו לו מר
דמנך בי ספר תורה ואבי למחיצה עשרה. זה היה חדר של הבן שלו עם אשתו,
והוא עשה לו לספר תורה,
תזכרו שפעם היו לומדים מספר תורה,
לא היו חומשים מודפסים.
אז זה היה ספר הלמידה.
אז זה לא פלא שבכל מקום יש
ספר תורה, יש גם מצווה לכל אחד לכתוב ספר תורה.
דמאן אך ב... יש לנו למלך שני ספרים ראינו בפרשת השבוע.
דמאן אך ב... ספר תורה ואביא להם מחיצה עשרה. אמר ליה, כמאן,
כי רבי שועה בן לוי?
אימא דאמר רבי שועה בן לוי דלית לביתך חרינא, אם אין עוד חדר.
פעם זה היה, לא מצוי, יש חדר אחד?
אבל אם יש לך חדר אחר, אם יש לך בית אחר.
אבל מר, אדוני, היית לי ביתך רינה.
אתה רב אשי, יש לך ברוך השם חדר אחר.
אמר לי, לבא דעתיי,
לא נתתי על ליבי, אתה צודק?
רואים כאן הרבה ענווה, הוא אומר,
אתה צודק, לא חשבתי על זה.
כן.
אבל יש גם לבא דעתיי, אני לא מסכים. איך, איך?
יש גם לבא דעתיי, שאני לא מסכים.
אה, לבא דעתיי, כן.
איפה זה?
אתה זוכר? נכון, יפה,
יישר כוח.
שיש לאו עדתאי שאני לא מסכים.
אני לא צריך להעביר לחדר אחר, יש פתרון גם כאן. ככה...
אני יכול לראות...
איך?
אני חושב שלא הייתי זכור, רבותיי, פה לא הסבירה לי. שבתי. איפה אתה רואה את זה?
נראה שבארץ אין לנו.
אה, כן.
לבדתאי לא נתת ליבי.
פניני רש"י. פניני רש"י. אין לנו פניני רש"י.
כן, בסדר, יופי.
אז לא, כאילו, בעצם הוא אומר לו, אני לא מסכים איתך.
למדנו במשנה,
הקטע האחרון שעומד לבירור במשנה שלנו,
כמה ירחיק מהם ומן הצואה, מה זה, ממי רגליים ומהצואה,
לקרוא קריאת שמע? ארבע אמות. אמר רבא, אמר אבסכו, אמר אבונה.
לא שנו כל מה שהמרחק ארבע אמות מועיל,
אלא לאחוריו,
אבל לפניו מרחיק מלוא עיניו,
גם אם זה לילה,
אז הוא צריך כאילו יש לו מכשיר ראיית לילה.
אותו מרחק שביום גם בלילה או אם הוא עיוור אותו דבר.
וכן לתפילה,
אם הם לאחוריו מרחיק ארבע מאות לפניו,
עד שלא יראה אותם.
שואלת הגמרא, הנה היא,
מה אתה אומר צריך אם לפניו אין מגבלה?
מלוא עיניו ואמר עפרם בר פאפא אמר רב חיזה עומד אדם כנגד בית הכיסא ומתפלל עומד בריחוק של ארבע אמות
והוא מתפלל כן הוא מבין שבית הכיסא המקשן מבין שבית הכיסא זה כמו צואה
הרי על זה הוא דן
אז ודאי ברור שלמרות שלא כתוב כאן הכוונה שהוא מרחיק ארבע אמות
והרי כן, בכל אופן מה אומר רב חיסדא? שלא צריך להרחיק מלוא עיניו,
אז קשה לרב הונא שהוא אמר רבא וכולי, כל הרשימה בשם רב הונא שמרחיק מלוא עיניו,
אומרת הגמרא אחא במא יעסקינן בבית הכיסא שאין בו צועה ניקה אותו,
ואז ממילא אין לזה בית הכיסא דין של גללים ולא צריך להרחיק מלוא עיניו,
אבל אם באמת אין הכי נמי אם בית הכיסא
יש בו גללים, אז הצואה נחשב ממש כצואה.
יש לה עיר כאן שבית הכיסא שמדברים כאן זה מין פינה שיש בה איזה מחיצה קטנה אבל אין בה קיר.
זה לא נפרד.
אם נפרד, אז בעצם אם זה סגור או נפרד במחיצה של י' טפחים ומעלה, זה לא, אין לו דין של צואה.
שואלת הגמרא, איני,
האם בית הכיסא של פינה מצואה זה כבר?
ניקית אותו, אז הוא לא צריך, אין לו דין בית הכיסא.
שואלת לגמרא, גם למדנו למעלה, ואמר רבי יוסף בר חנינא, בית הכיסא שאמרו שלא מתפלל כנגדו,
אף על פי שאין בו צואה,
ובית המרחץ שאמרו שאסור לערער בדברי תורה בתוכו,
אף על פי שאין בו אדם,
אין אדם ערום שמתרחץ עכשיו במקווה.
בית המרחץ נקי והכול.
אז רואים שזה נחשב כבית כיסא רגיל לכל דבר, כן נקי,
כן ניקית מצואה מגללים, לא ניקית,
אז כן,
אז ממילא צריך, חוזרת הקושייה מרחיזה על רב הונא,
למה באמת
אומר רב הונא שמרחיק מלוא עיניו, וכאן אנחנו רואים לכאורה למה כאן לא מרחיק מלוא עיניו.
אומרת הגמרא, אלא אחא במעסקינן לא בשירותים שניכה אותם
אלא בשירותים חדשים, שהוא מייעד אותם לשירותים
אבל עוד לא השתמש
אלא אחא במעסקינן בחד אתי, ייחדו אותו
אז זה מה שאומר רב חיסדא, למרות שייחדו, מותר להתפלל ברחוק ארבע מאות
ולא צריך מלוא עיניו, אפילו שהוא מתפלל מולו
ואילו מה שאמר רב הונא מסכים איתו רב חיסדא
אם זה שירותים שמישים, הרי צריך מלוא עיניו.
שואלת הגמרא, אבל זו סוגיה שעומדת לדיון,
והעם מבאיילה לרבינה זה עצמו שאלה,
הזמינו לבית הכיסא מה הוא?
הזמין ולא השתמש, יש זימון?
וזה נחשב כבית הכיסא, או דילמה אין זימון,
ומותר להתפלל כנגדו כל זמן שלא השתמשת בו.
אז הוא אומר, אז לכאורה אתה נכנס כאן לשאלה,
אומרת הגמרא,
"כי כמי באילא לרבינה לא להתפלל כנגדו" זה ברור לו שאם לא ישתמש זה נחשב, זה עדיין אין לו דין של בית הכיסא כגללים.
אלא מה שהוא אמר זה להתפלל בתוכו, להיכנס לתוך השירותים.
"כי כמי באילא לרבינה למי כמלי לצלויה בגבי" בתוכו, על זה דיבר.
אבל כנגדו, על זה הוא לא הסתפק.
אמר רבא עוד הלכה שהיא אבן יסוד לסוגיות של שירותים בזמננו, שירותים בבתי מלון,
לא תמיד מכינים מקום לנטילת ידיים מחוץ לשירותים.
ראיתי באמת בחספין, הייתי לפני כמה זמן שם,
הכינו גם פינת נטילת ידיים מחוץ לחדר.
בכל חדר שיש שירותים עם כיור, ויש כיור בחוץ, שאתה יכול.
בשופי.
אז זה קשור לסוגיה כאן, הרי שירותים היום הם,
החזון איש נטע להתיר את זה, היום מסתפקים.
כי מה ההבדל?
אולי נגמור את הגמרא ואחר כך אנחנו נגיד הערה קצרה, אין לנו הרבה זמן.
אמר רבא,
הני בתי כיסא דה פרסאי.
שוב, לשון נקייה, אני מסב את תשומת לבכם. בית כיסא, לא שפה מחוספסת. בית כיסא דה פרסאי.
אף אגב דעית בעוצרה כסתומים דמי. מה זה הדבר הזה? אומר רש"י.
מה זה הפרסאה?
תראו, כאן בחפירה היו ופיהם בריחוק מן הגומה
והוא בשיפוע. והרי מתגל נופל הגומה. כלומר, יש את הפתח של השירותים האלו
ומשם נופל מדרון, כשהוא מתפנה הגללים מידרדרים במדרון לבור שנמצא במרחק 400 משם,
אז ממילא זה נחשב מקום נקי. אומר כאן תוספות,
מה זה?
בכ"ה ראינו את זה, אני חושב שראינו את הדבר נכון?
בכ"ה עמוד א',
כן?
יש מפרשי הדייסטוריה שלנו בעומק, אם יש בהם מחיצה מפסקת,
זאת אומרת, כאן הוא מדבר שיש שירותים עמוקים, שזה כמו בצבא, בור עמוק מאוד,
אם יש רחיצה מפסקת, אבל כמו ריח רע שאין לו עיקר,
כמו בתי כיסאות, פרסאי לקמאן.
כן, טוב.
אז יש מקום להקל משתי סיבות בשירותים. א',
בגלל שזה מיועד גם לרחיצה, לצחצוח שיניים, לדברים כאלו,
זה לא לשירותים.
וב',
זה נקי,
והבעיה זה לא כמו פרסאי, בגלל שיש רגע ש...
ושם בפרסה, מיד הגללים נפרדים,
אבל כאן זה משהו אחר.
טוב, משנה אחרונה בפרק, ראינו את זה, נוכל להסביר את זה בקצרה. אולי ניתן הקדמה,
מי ששכח או מי שעוד לא היה בדף הזה.
יש טומאות חמורות כמו זב.
זב, מותר לו ללמוד תורה, לא גזר עזרה, כי כל הגזרה בגלל שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם.
זב זה עניין טומאה של בעל האדם,
זה מין מחלה כזאת.
אז עכשיו יש זב ויש זבה.
יש אצל אישה, יש גם נידה. עכשיו זב, הוא טמא שבעה ימים,
צריך לטבול אחר כך
במעיין.
על כל פעם צריך לתאר את עצמו.
זה טומאה חמורה. עכשיו, ראינו כבר למעלה.
טומאת קרי זה טומאה קלה.
למה היא טומאה קלה? א', זה רק יום אחד. ב',
לא צריך לחכות לשקיעת השמש. ג' אפשר גם במים שאובים במקרים. ראינו גם שמתירים על מקרים מסוימים תשעה קבים,
כן?
לא צריך את כל החומרות של דיני מקוואות הרגילים.
אז עכשיו הדיון ראינו בסוגיה כבר שלמדנו למעלה.
זף שראה קרי,
הרי בעל קרי אסור בדברי תורה מתקנת עזרא צ'יט וול במקווה של ארבעים סאה.
זף שראה קרי,
עכשיו, אם הוא יטבול,
הרי הוא לא מתבטל טומאתו,
כי הרי זב צריך לחכות שבעה ימים,
אז זה שהוא טבל יעזור לו רק לטומאת קרי,
אבל מה מועיל שהוא נשאר טמא?
הוא אומר תנא קמה,
לא אכפת לי שהוא נשאר טמא, אבל זה לא ממין הטומאה, זה משהו אחר.
זב שראה קרי אותו דבר, נידה שפלטה שכבת זרע. אז דיברנו, אני רוצה לעשות תיקון קטן.
אישה
קיימו אישות
והיא כתוצאה מהאישות יש בתוכה שכבת עצם הבהילה
אוסרת אותה ללמוד תורה.
עכשיו אם היא טובלת אחרי זה
אז אם אחר כך תפלוט שכבת זרע שוב פעם היא נתמצחה עוד פעם לטבול כן?
כלומר עצם הבהילה גורם לכך שגם הבעל וגם האישה הם לא יכולים לעסוק בדברי תורה עכשיו אם היא טובלת
ניקח דוגמה, היא רוצה ללמוד תורה, טבלה אחרי יומיים, כי שכבת זרע מטמא בפליטה עד שלושה ימים, יש לו כוח אחרי זה,
זה סתם, אין איזה שום טומאה. אבל אם היא טבלה אחרי הבהילה ואחר כך פלטה, צריכה עוד פעם לטבות.
אז לכן יש כאן שני דינים של אישה שפלטה שכבת זרע, נידה שפלטה שכבת זרע.
בעלה באה עליה לפני יומיים,
אתמול היא נהייתה נידה ופלטה שכבת זרע, והיא טבלה כבר
קודם
לאישות, עכשיו יש פליטת שכבת זרע, אז מה קדם קודם במציאות עכשיו הנידה?
לפני כן היה הטומאה, אם עם זה היא טבלה, זה בסדר,
עכשיו היא הייתה נידה.
שוב גם כאן לא יועיל מה שהיא טובלת עכשיו לבטל טומאת נידה.
בשני המקרים, אני קורא עוד פעם, זב שראה קרי נידה שפלטה שכבת זרע,
כן?
מביאה שקדמה לנידתה,
וכן המשמשת שראתה דם נידה,
כלומר סמוך,
היא שימשה לא הספיקה לטבול וראתה נידה, אז כאן קדם טומאת קרי וזה חידוש יותר גדול.
כשבאה אליה טומאת קרי אז היא עוד לא הייתה נידה,
ברגע הזה הייתה יכולה ללכת לטבול,
אבל לא טבלה, ואז תפס אותה נידתה צריכים טבילה לתנא קמא, ורבי יהודה פוטר
הגמרא תשאל כאן בקשר למציאות הזאת, נראה רק רש"י
"זף שראה קרי, אף על פי שטמא תומת שבעה משום זיווה ואין הטבילה הזו מטהרתו,
אפילו אך יצטרך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרה משום קרי,
וכן ידע אם בא להתפלל י"ח שמונה עשרה,
שפלת שכבת זרע הרי קבל קרי גידש ככה בסיני שלושת ימים אל תגשו אלישי,
לפי שברת זרע מטמא בפליטתו כל שלושה ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להזריע להיות עוד ולעד נוצר המנה
אז זה הולך בקשר ישיר לחיות של הזרע והאחי פירושו נידה שפלטה אתה התשמיש ששימשה אתמול קודם שראתה
כמובן שלא מדובר שהוא בא עליה בהיותה נידה ורבי יהודה פותר כסר כדתה חשת הואיל וטומאת זיווה קודמת והרי הוא טמא טומאה חמורה ואינו סרטו בדברי תורה
דמריין הפרקין שהגזירה של עזרא לא הייתה לא על הזווים ולא המצורעים מותרים, תו לא עתה טומאת קרית דקילה ועשרה ליה.
אבל למסקנה, גם אם לא קדם טומאת,
לפי רבי יהודה,
גם אם טומאת הקרית קדמה,
כגון שהיא נבהלה ומיד אחר כך ראתה נידה ולא הספיקה לטבול,
גם אז רבי יהודה יגיד שפוטר,
רבי יהודה אומר לא, לא תופס עניין של הגזירה.
טוב, בגלל שהוא אומר ככה, כל מה שיועיל, אם אתה הולך עכשיו בטהרה, אבל אם נשאר עליך איזושהי טומאה, אז על זה לא גזר עזרה.
זה מצב שונה. אולי הדבר לא מצוי, לא גזרו.
היא באה אליהו.
בעל קרי שראה זיווה,
קודם ראה קרי וחקרי, אז לרבי יהודה מה הוא?
זה בדיוק אצל אישה נידה, שראינו את שני המקרים.
מה זדה השאלה? כי פטר רבי יהודה זהב בעל כרם מטבילה רע כתם בזהב שרע קרי דעיקה רע על הבר טבילה הוא.
כשהוא זב, כשהוא זב הוא לא בר טבילה.
הוא צריך לחכות,
לא לגבי הקרי, לגבי הסביבה לא מועיל שיטבול כל יום צריך לעבור שבעה ימים זה התנאי הראשון אחר כך מועילה הטבילה אז לכן הוא לא בר טבילה
ומצד שני הוא מותר בדברי תורה למרות שטומאתו יותר חמורה
אבל בעל קרי שראה זיווה שקודם הוא היה בעל קרי ואחר כך זאת אומרת כאן כבר הוא היה ראוי לטבול והוא לא טבל ואז באה עליו הזיווה דמעיקר הבר טבילה הוא
פגש אותו מצב שהוא על המקום יכול לטבול
מחייב
עודילמה לא שנאה
לא
הוא אומר, כל שעכשיו בפקט, עכשיו במציאות של עכשיו,
הוא יטבול ולא ייטהר מטומאתו, גם אם זה קדם, גם אז הוא מודה. ואז הגמרא מביאה לנו כאן פתרון,
תשמה מהמקרה שראינו במשנה.
יש מקום לשאול, לכאורה המשנה הזאת ברורה, ומשנה ידועה לתנאים.
איך, איך?
שבע שעות? איפה אתה רואה שבע שעות?
במשנה? איפה שבע? אה, זה תפילת השחר.
עוד מעט נגיע.
זה נתון בסוגריים, כי זה מופיע בברייתא.
טוב,
עוד מעט נראה.
אומרת הגמרא,
בוא אני אוכיח לך, חוואה משמשת.
הנה דוגמה, אצל אישה שימשה,
אז עצם הבהילה היא לא יכולה ללמוד תורה עד שלא תטבול.
והיא ראתה מיד נידתה, עכשיו לא יעזור לה לטומאתה הטבילה.
כבל קרי שראה זיווה דמיה,
ולמרות זה כפתה רבי יהודה את המשמשת שראתה נידה מטבילת עזרא, אז הנה לנו שמע מינאה שאין הבדל אם קדם עטומת
זיווה או טומת נידה לבין לא טמא.
תנירה, ואומר יותר מזה, אני לא צריך לדייק.
יש ברייתא מפורשת שהביא בקובץ הברייתות של רב חייא.
רב חייא היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא,
קובץ ברייתות רב חייא, הרב הושעיה.
כמו שראינו,
שלוש עשרה קבצים היו,
ליסר מחילתא,
איפה זה היה שם,
שאומר, בא בין דורות הראשונים, הם למדו רק נזיקין, אתם זוכרים את הגמר? ואנחנו למדנו
שלוש עשרה מחילתות.
אז אחד הפירושים היה לנו שלוש עשרה קבצים של ברייתות,
ולמרות זה נעשו ניסים עליהם. הגמרא אומרת, הם שמסרו נפשם וכולי.
טוב, אז הוא אומר, תני רב חייא בעדיא,
בעל קל שירה זיווה צריך טבילה, ורבי יהודה פוטר, הנה לנו,
הוא פוטר מטבילה גם כשקדם הקרי לזיווה.
הדרן הלך משמתו בלא נדר, הדרן הלך משמתו בלא נדר, הדרן הלך משמתו בלא נדר.
ואנחנו עוברים כאן לעניין פרק רביעי שחוזר לתפילה.
התחלנו בקריאת שמע, עוברים לתפילה.
ובאמת כאן יש לנו דבר מעניין, תפילת השחר,
וכולם שואלים, בערבית התחלת עם קריאת שמע של ערב, מה קרה כאן?
אז יש אומרים שהסיבה,
בקריאת שמע בשורבך ובקומך, ויהי ערב ויהי בוקר, גם הסדר הוא כזה.
בתפילת השחר, כנגד קורבנות תקנו.
גם מי שאומר כנגד האבות, הוא מסכים שהתקנה הייתה גם נגד הקורבנות. קורבנות, תמיד של שחר, תמיד של בן ארבעים.
בתורה זה מופיע קודם תמיד של שחר, אחר כך תמיד של בן ארבעים.
כן.
ובכלל בקורבנות הלילה הולך אחר היום.
אז יש בזה, המאירי מביא את הטעם הזה, יש הרבה טעמים.
אבל רק אנחנו נזכיר עוד פעם,
שיטת הרמב״ם שמצוות תפילה היא דאורייתא, מהתורה צריך להתפלל פעם ביום.
הנוסח והזמן הוא לא דאורייתא.
הרמב״ם בהשגות בספר המצוות חולק עליו,
אומר לו מה פתאום רק תפילה בעת צרה זה נקרא דאורייתא.
ואם כן,
לפי שיטת הרמב״ם מדאוריית, תתפלל פעם ביום.
חכמים אמרו שנתפלל כמה?
שלוש פעמים ביום.
כן?
אולי אין לנו זמן לקרוא את הנוסח שהרמב״ם כדאי לעיין שם בהלכות תפילה.
כן.
ובכן, סתם תפילה זה תמיד יהיה שמונה עשרה.
כל פסוקי דה זמרה, ברכות קריאת שמע, קריאת שמע,
זה חלק שנדבק לתפילה.
זה מצוות תעשה של קריאת שמע,
פסוקי דה זמרה וכל מה שאנחנו אומרים אחרי התפילה. כשמדברים תפילה זה עמידה, מה שאנחנו קוראים תפילת עמידה.
שמונה עשרה שם תשע עשרה, בימי רבן גמליאל שגברו המינים, כתות הנוצרים וכדומה,
הוסיפו למינים ולמלשינים אל תהי תקווה.
כן,
מעניין לראות דברי הכוזרים, מאמר שלישי על התפילה,
רציתי לקרוא לכם אותו,
שהוא פרי היום,
הוא משווה את התפילה כמו אוכל.
אתה לא יכול בלי אוכל, להזין את הגוף, צריך
התמנה, שלוש פעמים ביום אוכלים.
היום אוכלים חמש פעמים ביום,
אבל כנראה גם מתפללים המוסלמים להבדיל.
הוא אומר, גם הנפש צריכה מזון,
והתפילה היא מזון, והתפילה היא פרי היום,
זה המרכז של היום.
הקשר לקדוש ברוך הוא. משנה, אומרת המשנה הקדושה, תפילת השחר
עד חצות.
זה עד חצות, תנא כמא.
רבי יהודה חולק ואומר עד ארבע שעות מתחילת היום. כמובן מדברים על שעות זמניות,
מעלות השחר עד אצל הכוכבים,
או דעה מנץ החמה עד שקיעתה.
מחלקים את זה לשתים עשרה, בקיץ, בחורף, השעות מתקטנות, מתגדלות.
אז אם כן,
זו המחלוקת, הנקם עד חצות, רבי רדע אומר עד ארבע שעות,
נראה שהקשר הוא, עד מתי היו מקריבים קורבן תמיד של שחר?
ממתי המשנה לא כותבת,
אבל ממתי זה כמו בעצם עיקר הדין מעל אות השחר,
מזמן שמותר להקריב קרבן תמיד של שחר. להלכה זה נקרא זמן רק של פועלים.
זו תפילה בדיעבד לאדם רגיל, שאסור לו להתפלל לפני הנצח אמה.
בדיעבד יצא ידי חובה.
פועלים נתנו להם דין, עיקר הדין שיכול להתחיל אפילו פסוקי זמרה לפני עלות השחר,
והעיקר ששמונה עשרה יהיה אחרי עלות השחר.
המשנה לא מדברת כי כבר נותן לך את הפרינציפ זה כמו קורבן תמיד אז כמו קורבן תמיד ההתחלה ברורה
תפילת השחר תנקמה עד חצוד רבי יהודה אומר עד ארבע שעות
הכל שעות זמניות תפילת המנחה עד הערב רש"י משמע צאת הכוכבים
אבל ראשונים אחרים אומרים עד שקיעת השמש
רבי יהודה אומר לא עד פלג המנחה
שעה ורבע לפני הלילה כלומר יש לנו
אחר הצהריים יש לנו שש שעות,
אז שעתיים וחצי לפני הלילה זה נקרא זמן מנחה קטנה.
שש וחצי שעות לפני הלילה זה מנחה גדולה,
שש שעות וחצי של היום.
סליחה, שש וחצי שעות של היום מתחיל זמן מנחה גדולה.
לידת הרמב״ם זה רק תפילה בדיעבד, מעניין.
בישיבות פלילים. הפוסקים האחרים כך מביא גם המשנה ברורה שזה תחילה, לכתחילה.
ככה אנחנו נוהגים.
אז באמת יש שמקפידים, יראו חיים שמש, כשם שתפילת שחרית
היא חשובה, היא מהנץ החמה, גם תפילת מנחה צריכה להיות עם שקיעתה.
על כל פנים, אז מה אומר רבי יהודה? פלאג המנחה, לוקחים את השעתיים וחצי לפני הלילה, שזה זמן מנחה קטנה,
חוצים אותו לשתיים פלאג מנחה,
זה שעה ורבע, עד שעה ורבע לפני הלילה מותר להתפלל מנחה, אחר כך זה כבר לילה.
תפילת הערב אין לה קבע, או אין לה קבע במובן, אפשר, אין לו זמן, כל הלילה אפשר, או אין לה קבע, כמו שנראה, רשות.
דהיינו, אין החובה.
ושל מוספים זמנה כל היום,
כן?
של מוספים,
למרות שבעצם תפילת מוסף קודמת לתפילת מנחה, למה הוא מזכיר אותה?
כי מוסף זה לא כל יום,
קודם הוא דיבר על דברים יומיומיים, אחר כך הוא בא לדבר על מוסף.
להלכה אומרים עד שבע שעות להשתדל, אחר כך הוא נקרא פושע, כך כתוב בהלכה,
להתפלל מוסף.
בשמחת תורה צריכים להקפיד, יש חריגה.
גם בראש השנה להתחיל עד שעה שביעית.
היום למשל זמן מנחה זה בערך 01:13,
זה חצות זה ברבע לאחת בערך וזמן מנחה גדולה זה באחת ושלוש עשרה דקות.
זה משתנה.
יפה.
אומר רש"י עד הערב עד חשיכה,
עד חשיכה משמע עד הלילה.
עד פלג המנחה וגמרא מפרש העין לקבע כל הלילה זמנה ואוה מפרש מהי לשון עין לקבע.
גמרא.
שואלת הגמרא,
מה אמרת?
התפילה אתה שחר עד חצות או ארבע שעות. שואל את הגמרא, רמינו מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמור גאולה לתפילה.
אז שמונה עשרה עם הנץ,
מה הבאת לי כאן פתאום זמנים אחרים כדי שיסמור גאולה לתפילה?
קריאת שמע קצת לפני הנץ ואז
נמצא מתפלל ביום.
אז אם כן אחרי נץ החמה, אז מה רואים זמן תפילה? נץ החמה אומרת הגמרא,
חביבי,
זה תלוי על מי מדברים,
זה קבוצת הוותיקין.
זה לא מי שלפי ההלכה אפשר גם יותר מאוחר, אבל זה לוותיקין.
כי תניא ההיא לוותיקין.
מי שמהזריזים המקדימים למצוות,
דאמר רבי יוחנן,
וותיקין היו גומרים אותה,
את מה? את קריאת שמע עם הנץ החמה,
וכדי שיתחילו מיד שמונה עשרה עם הנץ לשמור גאולה לתפילה.
שואלת הגמרא,
יש דין של השלמה.
השלמה, שכחת תפילה, אתה יכול להשלים.
אז אם שכחת שחרית, אתה יכול להשלים במנחה.
אם אתה יכול להשלים, הגמרא מבינה באב אמינא,
סימן שתפילת שחרית גולשת גם אחר הצהריים.
אז הגמרא שואלת, אם יש השלמה,
אז למה אתה אומר לי, עד חצות מקסימום תנקה, מהרבי יהודה, עד ארבע שעות?
אפשר להתפלל, לא התפללת שחרית,
אתה יכול להתפלל שחרית אחר הצהריים
בזמן מינכה.
אז סימן שזה גם שייך לזמן שחרית.
אז זה הגמרא שאלת הגמרא
וכולי על מה,
עד עכשיו דיברנו על הזמן המוקדם יותר, לכו', עכשיו הוא מביא לקולה,
כן?
השאלה לקולה. וכולי על מה עד חצות ותו לא,
ואמר רב מרי בריידר, רב אונה בריידר, רב ירמיה בר אבא,
אמר רב יוחנן, טעה ולא התפלל ערבית,
מתפלל בשחרית שתיים,
ומה שחשוב לו זה הסיפא, שחרית,
אם הוא טעה לא יתפלל שחרית, ואני מניחה שתיים,
אחד לשם תפילת מרחק, כמו שנראה תמיד הראשונה זה עכשיו התדירה, מה ששייך לזמן הזה,
והשנייה השלמת שחרית,
יוצא שאפשר להתפלל שחרית גם אחרי חצות,
אז מה אתה אומר לי רק חצות?
ההבנה היא שאם אפשר להתפלל זה גם הזמן,
אומרת הגמרא, לא הבנת,
יש קיום מצוות תפילה ויש סוג ב',
איך אומרים?
אם לא הצלחת אז אתה הולך לדרג ב', אחד הלך לקורס טיס, נפל, אומרים לו, טוב, תהיה נווט, תהיה צוות אוויר, אני יודע,
תלך לסיירת מטכ"ל, גם זה חשוב, מה שאני יכול אני אעשה,
אבל יש דרג א' דרג ב', עונה הגמרא,
כולי יומא מצי ואזי.
באמת אתה צודק, אפשר להשלים כל היום. דרך אגב, יש ראשונים, כמו ש... יש דעות
שמותר אדם, נגיד, היה חולה שלושה ימים, הפסיד תשע תפילות,
ישלים תשע תפילות.
זה לא להלכה, אבל יש דעות כאלו, אנחנו נראה את זה.
שיכול... עשרה ימים,
שלושים תפילות קבלנות.
ימות, אבל ההלכה רק תפילה סמורה.
נלך לטיור לשרים, לא יהיה לו מניינים שם.
רטרואקטיבית לא כתוב.
טוב, אומרת הגמרא,
אז אם כן אומרת הגמרא וכולי עלמא,
החטולוב אמר כן ראינו עונה הגמרא כולי יומא מצב עזי,
כל היום הוא מתפלל, מצה לי זה תפילה, צה לי, כן, זה תפילה.
הוא יכול להתפלל באמת גם אחר הצהריים.
אבל עד חצות יהאוולי שכר תפילה בזמנה,
לכאן ואילך, נו,
נשקושה,
שכר תפילה יהאוולי,
שכר תפילה בזמנה לא יהאוולי,
כן?
אפשר להגיד
לכתחילה בדיעבד גם סגנון כזה,
אותה תשובה. אומרת הגמרא,
כיוון שדיברנו השלמה, אז הגמרא פותחת סוגיה של השלמה.
היא באה אליהו.
מי שטעה ולא יתפלל מנחה, מהו שיתפלל של ערבית שתיים?
כן?
כי מה אמרנו?
לא יתפלל ערבית, משלים בשחרית שתיים. לא יתפלל שחרית, משלים במנחה שתיים. ערבית על מנחה לא דיברו.
למה הגמרא חושבת שבמנחה לא? אולי זה מתחיל יום חדש.
הרי היום מתחיל מהלילה.
מילא שערבית לא התפללת תשלים בשחרית, שחרית ומנחה זה באותו יום,
אבל ברגע של מנחה זה כבר יום אחר.
אם תמצא לומר טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתיים משום דחד יום ההוא,
שכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
אבל אחא,
כאן שטעה ולא התפלל מנחה,
אז מה, איפה הוא ישלים? בערבית זה יום חדש.
תפילה במקום קורבנו.
איך כתוב בקורבנות?
עבר זמנו בטל קורבנו, כאן הלשון כיוון דעבר יומו בטל קורבנו.
אי אפשר להשלים אותו ביום אחר, כן?
כמובן הדבר לקורבן שיש לו זמן קבוע, לא קורבן נדבה או קורבן שכל עת וכל שעה, כן?
או דילמה כיוון דצלות הרחמי, נכון שתפילות כנגד קורבנות, אבל דצלות זה רחמי,
התפילה זה עניין בקצד רחמים מהשם
אז כל אימא דבאי ימאסה ואזין
אז בעצם גם אם זה ביום אחר יש מקום לתיקון למרות שבקורבנות הדין לא ככה.
תשמע דאמר רבו נא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אתה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתיים אחת לשם ערבית אחת למנחה ואין בזה משום דבר יומו בטל קורבנו כן?
דרך אגב
רבי יונה כאן במקום, הוא אומר את החידוש הדבר הזה של הדברים. טוב, נמשיך הלאה.
אומרת הגמרא
מייטיבי
מה אתה, בכלל רבי יוחנן, החמצת לנו השלמות.
מה זה השלמות?
בקורבנות אין השלמות, אז איך כאן אתה רוצה השלמות?
אז הוא אומר
הנה יש בריתא מפורשת,
כתוב שלמה המלך בקהלת מעוות לא יוכל לתקון
וחסרון לא יוכל להימנות אומרת הברייתא מעוות לא יכול לתקון זה שביטל קריאת שמע של ערבית
וקריאת שמע של שחרית
או זה ברור אין תיקון לקריאת שמע
או תפילה של ערבית או תפילה של שחרית הוא לא יכול לתקן וחסרון לא יוכל להימנות המשך הפסוק זה שנמנו חבריו לדבר מצווה
והוא לא צירפו אותו לדבר מצווה
כן
הוא מסיבה התחמק מהם, בסוף אכל אותה, הם עשו ברוך השם פעולה של קידוש השם ומצוות.
אז אם כן,
הוא לא יוכל להגיד טוב, אז אני אלך עכשיו מחר עם קבוצה אחרת. אוקיי,
זו מצווה חדשה, אבל את המצווה היא הפסדת.
"הזכורה בריתא דברי תנאים מאיפה המציא רבי יוחנן את ההשלמה",
אמר רבי יצחק,
אמר רבי יוחנן,
אחא במאי עסקינן שביטל במיזיד יש הבדל כל התיקון אם קרה לך פאנצ'ה שכחת אונס
אז יש השלמות אבל אם בכוונה אתה אומר אני היום יש לי אני עומד לפני גילוי פרס נובל אני עכשיו דוחה את ה...
נגיד אם הוא קצין והוא עכשיו בעמדת שמירה זה נקרא אונס וישלים אבל אם בגלל כסף או בגלל עצלות
אותו בגלל עניינים בכוונה הוא היה מודע שהוא מפסיד אין השלמות
אבל מה שדיבר באמת בשוגגה אמר רב אשי די קנאמי תדייק מלשון הברייתא
וקטעני ביטל ולה קטעני טעה שמאמינה שזה הולך ומעזין כאן אנחנו עוברים לדף
כ"ו עמוד ב' תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת שמונה עשרה תשע עשרה מתפלל בליל שבת שתיים איי
בליל שבת יש רק שבע,
תתפלל שתיים של שבע,
כי הם שייכים אחד לשני, כי בעצם גם בשבת היה צריך להתפלל תשע עשרה.
למה לא מתפללים את אחד דציבורא,
כמו שלמדנו למעלה?
וכן ההפך, תא ולא התפלל מנחה בשבת,
מתפלל מוצאי שבת שתיים של חול.
אז כמובן, התפילה הראשונה למוצאי שבת, אם עתך או נתנו,
מבדיל עתך או נתנו בראשונה, ואינו מבדיל בשנייה.
ואם עשה ההפך,
הבדיל בשנייה ולא הבדיל בראשונה,
שנייה עלתה לו וראשונה פוס, זה לא כאילו פול גזה נוטרל, אתה צריך, לא עלתה לו.
אפילו לא לשם תפילת ערבית של מוצאי שבת, לא כתפילת נדבה,
כי לא אמרת אתה חונתנטו. למרות שהדין שבמוצאי שבת לא אמרת אתה חונתנטו, יצאת ידי חובה,
אבל זה אתה מגלה בדעתך שאתה רוצה שהשני יהיה.
ויש דין שהראשון צריך להיות התפילה המקומית, ההשלמות אחר כך.
השלמות, קודם עושים את החיוב.
אומרת הגמרא, למימרא,
כיוון שלא אבדיל בקמייתא,
בראשונה הוא אמר שמונה עשרה בלי הבדלה,
בלי התחוננתנו.
כמנדלה צאלי דמא, כאילו הוא לא התפלא. למה? כי להשלמה זה לא עוזר, השלמה צריכה להיות שנייה.
למוצאי שבת זה לא עוזר כי לא אמרת תחונן. אומרת הגמרא,
הוא מאדרינן לי, והוא צריך לפלל עוד פעם עכשיו השלמה, ורמינו,
טעה ולא השכיר גבורות גשמים בתחילת המתים,
שש שמונה עשרה,
במחיי המתים, אז נגיד צריך להגיד, מה שוב מרביד הגשם,
ושכח שאלה בברכת השמים, תן תל ומטר, מחזירים אותו,
אבל אם במוצאי שבת לא השכיר הבדלה,
בכונן הדת אין מחזירים אותו, מפני שיכול לומרה,
על הכוס הרי עושה הבדלה,
אז מה אכפת לך שהוא אמר הבדלה אחד,
הראשון הוא, מה אתה אומר?
הראשון הוא אמר בלי אתה חונן.
אוקיי, אז מה יש? אז זה כאילו עולה לו לטובת מוצאי שבת, כי הדין הוא לא אמרת אתה חונן אותנו, כאילו כן אמרת, יוצא ידי חובה.
מה הבעיה?
אומרת הגמרא, קשיא זה באמת קושייה,
ואיפה שכתוב קשיא, אומר רבי גאון, זה קושייה שיש עליה תירוץ, רק כרגע לא מצאנו תירוץ.
אז הוא אומר מה התירוץ שאפשר למצוא כאן?
פשוט מאוד.
בזה שהוא אמר בשני אתה חוננתנו, אם אולי הוא אומר גם בשני זה חשבון אחר,
אבל זה שהוא אמר בשני אתה חוננתנו גילה בדעתו שאת הראשון הוא רוצה להשלמה,
איתמר.
וואו, וואו. טוב, בואו נתקדם עוד קצת, שנרגיש שאנחנו לקראת אמצע המון.
איתמר, רבי יוסף ורבי חנינה אמר, תפילות
האבות תקנון. כמובן הכוונה לא לסגנון, הסגנון לאנשי כנסת הגדולה.
רבי ישועה בן לוי אמר תפילות כנגד מידין תקנון.
גם מי שאומר אבות הוא מסכים כמו שנראה בהמשך שזה גם כנגד קורבנות.
טניא קוותי דרבי יוסי ורבי חנינא, טניא קוותי דרבי ישועה בן לוי. שני המוראים האלו יש להם סייעתא מברייתא.
אז רבי יוסי אומר ברבי חנינא כנגד אבות,
רבי ישועה בן לוי כנגד קורבנות.
איך אנחנו נזכור? לוי. לוי שייך למקדש, כן.
אז תזכרו. רבי ישועה בן לוי כנגד קורבנות. השני, רבי יוסף ורב חנינא כנגד האבות. חנינא מתחנן, זה קשור. טוב,
סימנים.
תנא כבתי איד רבי יוסי ורב חנינא ותנא כבתי איד רבי ישועה מלוי תנא כבתי רבי ישועה וחנינא. אברהם תיקן תפילת שחרית שנאמר והשכם אברהם בבוקר והמקום אשר עמד שם
אל התפילה, שנאמר בתהילים, ויעמוד פנחס ויפלל.
אז רואים עמידה אל תפילה,
אז כיוון שהשכים אברהם אל המקום שהתפלל בו קודם לכן, מכאן וישכם,
זה תפילת שחרית. יצחק תיקן תפילת מלכה,
שנאמר בפגישה לפני עם רבקה, כתוב, ויצא יצחק לסוח בשדה לפנות ערב,
ואין שיחה אלא תפילה שנאמר בתהילים תפילה לעניק יעטוף בני השם ישפוך שיחו יעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר ויפגע במקום ויילן שם ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד האמה זה ואל תישא באדם רינה או תפילה ואל תפגע בי זה בירמיהו הנביא יוצא שיתפלל יעקב סמוך ולינתו יש אומרים למה ערבית אני אגיד רק
בקצירת העומר אומר תורה תמימה למה זה רשות כמו שנראה בגמרא כי כתוב מי שהולך בדרך
פטור מתפילה שלושה ימים בגלל שעמדתו מיושבת אז אם יעקב יתפלל
תפילת רשות כי הוא פטור מעמדתו מיושבת אז לכן טוב
הלאה אומרת ותנק ותדרשום מלוי מפני מה אמרו תפילת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות
ורבי יהודה חולק עד ארבע שעות, כי הוא גם חולק לגבי זמן תמיד של שחר. כלומר, התפילה כנגד, התפילה היא כנגד ה...
כן?
התפילה היא כנגד, מה שנקרא,
התפילה היא כנגד קורבנות,
אז הוא טוען גם קורבנות רק ארבע שעות.
יפה.
ותמיד, מפני מה אמרו תפילת המנחה עד הערב, שהרי תמיד של בין... אז זה מזכיר לנו זמן מנחה הגיע.
תמיד של בין הערביים קרב ועולה עד הערב
ורבי יהודה אומר לו, עד פלג המנחה, גם קורבן מנחה זה של תמיד של שער, זה כמו שנראה בהמשך הגמרא מאיפה הוא לקח את זה.
קרב עד פלג המנחה, שעה וערבע לפני הלילה,
ומפני מה אמרו תפילת הערב אין לה קבע?
הרי מה שלא הספקת ביום להקטיר הימורים של הקורבנות,
איברים ובדרים שלא ניתקלו מבערב,
מבערב, היינו לפני שקיעת החמה, ערב זה מרגע שהשמש פונה למארב מהצהריים
אז קרבים והולכים כל הלילה, מפני מה אמרו תפילת נוספים כל היום, קורבן נוספים קרב וכל היום
כנגד קורבן נוסף רבי יהודה אומר זמן עד שבע מוסף, הרי קורבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות ואיזוהי מנחה גדולה זה אומר לנו משש שעות ומחצה
היינו, אחרי שהשמש עוברת קו האמצע ונותן לזה עוד חצי שעה,
ואיזו מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה.
אז אנחנו, יש לנו כאן כמה תוספותים חשובים,
אבל אני אתן לכם את זה כשעורי בית,
יש כאן התוספותים בעמוד הקודם,
כדאי לעיין מי שמצליח,
ואיפה אומרים, ברוך ה' לעולם אמר ואמר.
:::::
,
של של של
