טוב, ובכן, אנחנו נלמד את המשנה,
פרק ד' שנ"ה של דף כ"ה, ואנחנו נעבור אחר כך לכ"ד עמוד ב',
שבו אנחנו רואים באמצע העמוד, לקראת יותר למטה,
שמה הגענו בשבת.
יש בעיה,
אם מתנות עניים יינתנו בכל עת ובכל שעה של היום,
אז יושבתו העניים ממלאכתם.
כל אחד ירצה לזכות.
אנחנו רוצים שהם יהיו יצרנים.
אז אם הוא ככה עוד יכול לעבוד משהו, לעשות משהו,
אבל אם הוא כל הזמן יהיה עסוק בשאלה מתי אני הולך לסוף,
אולי בעל הבית עכשיו ישיר פאה, אולי ישיר אחר כך, אז אתה מעודד את העניות, כן?
אז אם כן, המשנה אומרת,
שלושה זמנים יש ללקיטת הפאה, שלוש אבעיות ביום.
הרמב״ם אומר בקשות כמו אם תבאיו ואיו. אתם יודעים, כל שאלה בגמרא,
לא כל שאלה נקראת "אבעיה להו".
כי מי שרוצה, הוא גם שואל.
כן, המבקש, מה שנקרא.
אז אם כן, שלוש בקשות,
ככה מסביר הרמב״ם, פירוש המשניות מלשון זמני ביקוש.
יש אומרים על ידי גילוי לשון נבואו מצפוניו.
המטמונים זאת אומרת גילוי שלוש זמנים מגלים להם את האפשרות לאסוף. אם כן אומרת המשנה שלוש בעיות זמנים ביום קבעו חכמים זה מדרבנן לתת פאה לנאים.
אז הם נותנים רשות לתלוש את הפאה שבשדות. כידוע מצווה ראשית בפאה זה כאשר בקמה
ומה עושה כאן בעל הבית, אין העניים רשעים לתלוש הפאה אלא בנוכחותו רשותו של בעל הבית.
רבן גמיאל אומר, לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו,
עיקר התקנה היא לטובת עניים.
כלומר, לפי הדעה הראשונה חשוב, בעל הבית צריך להיות, אז הוא גם כן לא יכול כל הזמן להתפנות.
רבן גמיאל אמרו, לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו,
שכולם יוכלו לזכות בפאה.
אם בעל השדה רוצה להוסיף עוד זמנים, זה בסדר. כי אם הוא יאסוף הכל בבוקר, מוקדם,
אז אילו יש לנו ילדים שעוד הולכים לבית ספר בבוקר, יש לנו זקנים, שעד שמגיעים לשדה זה כבר אחר הצהריים,
אז לכן עושים שלוש תחנות של קציר,
שיהיה לכל אחד מה לקבל.
אומרת הגמרא,
לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.
עליהם עוד זמנים.
אז סליחה,
זה דעת רבן גמליאל, שלא יפחתו רב. ועקיבא אומר, לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו,
לדעתו הזמן הוא בעצם נקבע לטובת בעל השדה, שלא יטרידו אותו העניים יותר מדי.
אם הוא רוצה לפחות מזמנים אלו,
כן, הרשות בידו, ובלבד שיודיע על עניים.
ההלכה באמת שלא נותנים פער רק שלושת הזמנים,
הן פוחתים והן מוסיפים.
מסיימת המשנה של בית נמר,
שם מקום,
כמו שאנחנו רואים בספר במדבר, בית נמרה,
שם מקום.
כן, בית נמר, יש שאומרים שזה משפחה.
היו מלקטים על החבל, על פי חבל, זאת אומרת, היו קוצרים את השדה שורות שורות על ידי סימון בחבל ונותנים פאה מכל אומן ואומן, שורה של הקמה.
למה? עדי כך יכלו העניים למצוא פאה בכל זמן ולא היו צריכים להמתין. מתי שבא?
תמיד היה, במשך כל היום,
כל עני שבא ידע שהוא יקבל את המנה.
כמובן דואגים שלא עני אחד ייקח את הכול.
טוב, נעבור לגמרא שלנו.
אם כן, רואים מסביב לעניין הזה של מתנות עניים יש גם תקנת הציבור.
אסור לך להנציח את העניות.
אסור להנציח את העניות.
אומרת הגמרא הקדושה בדף כ"ד עמוד ב',
אנחנו הגענו
תנו רבנן, שורה אחת לפני שורות הרחבות התחתונות.
יש לכם את זה?
היה ישר.
כן.
ובכן,
אז יש לנו כאן, בסוגיה שלנו,
למעשה שני דינים, אנחנו נדבר היום, שני דינים בהרחקה מצואה ומריח רע.
צואה זה דבר שיש בו ממשות ריח רע.
הפסוק, יש לנו שני פסוקים
שאנחנו נדבר עליהם.
אחד והיה מחנך הקדוש המהות של עם ישראל להיות במקום שאין בו ביטול קדושה ונראה מה זה ביטול קדושה ויש עוד משהו לא ייראה בך ערווה דבר
שני פסוקים זה דרך אגב פרשת השבוע כי תצא המפגש בין דף היומי שמתפרס עד שבע שנים בפגישה שלנו והנפקמינה בין שני הפסוקים זה פסוק אחרי פסוק בפרשה שלנו
אז אם כן אולי
יש לנו כאן קריאת שמע ודברי תורה במקום התינופת, במקום ערווה.
בעמוד הראשון נראה בדף הבא, קריאת שמע כשיש צועה על בשרו, או אם הוא מכניס,
הוא נמצא מחוץ לבית הכיסא, מכניס את ידו.
הקורא קריאת שמע, כמה צריך להתרחק מריח רע שיש לו עיקר, יודעים, יש שני מצבים.
נגיד גללים, שיש גללים ויש ריח רע להם, אז יש להם ממשות ויש גם את הריח רע, ברור שזה יותר חמור.
אחר כך יש ריח רע בלי ממשות, כמו הפכה,
איזה צואה של בעלי חיים אחרים מהדין,
הרחקה מריח רע שאין לה עיקר לקריאת שמע ודברי תורה,
וצואה עוברת, כמו פי חזיר וכדומה, כמו שנראה.
זה הכללים.
אני אקרא בפתח של זה דברי הרמב"ן שמדבר על העניין הזה בפרשת השבוע.
הוא אומר, תם כיסוי הצואה. הרי מי שבמחנה ישראל, בציוד אישי יש לו יתד תהיה על אז עיניך.
יד תהיה לך ויתד. שני פסוקים אחד אחד לשני,
והגמרא תסביר מה ההבדל בין שני הפסוקים, מה זה יד ומה זה יתד.
אבל בעיקרון אנחנו יודעים, בציוד היה,
כשהוא היה מתפנה מחוץ למחנה, היה צריך לכסות את סעתו.
היגיינה סביבתית,
כמה שידוע בעולם הקדמון לא כל כך היו מודעים לכך,
וכמה שהתורה.
אומר הרמב"ן, כדאי לראות את זה, ותם כיסוי הצואה,
שאין הצואה כתומה שתטמא את מקומה ושתהיה בוקעת ועולה.
אבל אסור לראותה בעת התפילה ובהיות הלב דבק בשם הנכבד,
אסור לראות באותם זמנים דברים מגונים, מפני שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש וישבשו כוונת הלב הטהור.
וכאשר נעלמה מהעין רואה אין רע, אם זה מכוסה.
כמו כן, האבן עזרא כאן אומר, כל דבר הנראה לעיניי מגונה יוליד דמות גנאי בנפש.
השפעה פסיכולוגית שמשפיעה על נפש האדם.
יש בזה ביזיון לדברי הגדושה, כשאוסף בהם בבחינת לב טהור מראה לי אלוקים ורוח ככה חדש בקרבי.
בואו נראה את הדברים.
יש לנו שאריות, אם כן, תענו רבנן,
היה ישן בטליתו
ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצינע,
הרי הוא ישן מדובר ערום,
חוצץ בטליתו על צווארו וקורא קריאת שמע.
ויש אומרים על ליבו וכך נפסק להלכה.
כלומר,
הרי הוא מכוסה בסדין שלו,
אבל כדי שלא יהיה ליבו רואה את הערווה ופניו רואים את הערווה,
אז לפי דעה ראשונה מספיק שפניו לא רואים את הערווה, לפי הדעה השנייה ליבו רואה את הערווה.
ותנא קמא שואלת הגמרא שאומר חוצץ בטליתו, היינו, מה הוא עושה?
הוא לא יכול להוציא את הראש, כי קר, הוא בסיביר,
אז הוא פשוט יוצר מין לולאה של הסדין,
או שהוא מהדק אותה ואז נוצר מין מצב של הפסק בין הראש ובין החלק התחתון.
מה הוא עושה? הרי ליבו רואה את הערווה,
אז הוא אומר, התנא הזה סובר שהעיקר זה הפנים ולא הלב,
למרות שתפילה זה עבודה שבלב,
וזה גם כך נפסק להלכה שהעיקר כאן הוא הלב,
זה החומרה.
אם כן, תנא קמא הרי ליבו רואה את הערווה. מה מועיל שהוא מהדק את הסדין כלפי ראשו?
הרי עכשיו מהצוואר ולמטה הכל גלוי, אז הלב רואה את הערווה, איך הוא פותר את זה?
כסבר ליבו רואה את הערווה מותר.
אמר רב הונא,
אמר רבי יוחנן,
היה מהלך במבואות המטונפות
מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע.
אמר לי רב חיסדא,
האלוקים,
בשם מי אתה אומר את זה? בשם רבי יוחנן.
אם היה מהלך במבואות המטונפים,
אז אם כן, והוא קורא קריאת שמע, מה הוא עושה?
מניח ידו על פיו,
אני חושב שאת הקטע הזה אולי למדנו בשבת,
מניח, לא מאפשר למילים,
כאילו שידור ישיר לכיוון ה... אנחנו יודעים היום מה זה קול בפיזיקה,
אז יש לזה השפעה.
זה נעצר, התדר נעצר כאן, חסימה,
כמו שהיום עושים חסימה של פלאפונים, כן?
אז אם כן, אמר לי רב חיזה האלוקים,
לשון שבועה,
אם אמרה לי רבי יוחנן בפומי,
אפילו הייתי שומע את זה מפיו,
לה צייתינא לה.
אני לא הייתי שומע את הדבר הזה, לא הייתי באמת מקבל את הדברים.
למה?
מפני שבכל אופן עובר במקום המטונף.
איכא דאמרי אמר אבא מרוחנא, אמר רבי יהושע בן לוי, היה מהלך במבואות המטונפות, מניח ידו על פי וקורא קריאת שמע.
אמר לרב חיזה, במקום שהיה קודם רבי יוחנן,
אז זה היה באמת עם רבי יהושע בן לוי.
האלוקים, אם אמרה לי רבי יהושע בן לוי, גם הוא מראשוני המוראים,
בפומי אלי צייתינא לי,
שואלת הגמרא,
ומי אמר רב אונא,
הכי האם באמת אתה מביא כאן בשם רב הונא שהוא לא אומר במבואות המטונפים ואמר רב הונא תליד חכם אסור לו לעמוד במקום התינופת
לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי ערעור תורה.
אז אומרת הגמרא יש הבדל אנחנו דיברנו היה מהלך תוך כדי ההליכה הוא קורא קריאת שמע.
גם כן עוד נקודה כאן זה מערער אז הוא אומר יש הבדל בין אם אתה עומד
עומד זה כאילו זהות בין האדם למקום.
מהלך זה אתה עובר שם במקום,
בעומד ישחמיר יותר,
ובמהלך אפשר להקל שבאמת אפשר לשים את ידו על פיו ולהמשיך הלאה.
ומי אמר רבי יוחנן אחי ואמר רב אב רוחנן אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר לערער בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכיסא מבואות המטונפים אין להם מעמד שכזה חמור
וכי תימא חנמי כאן בעומד, כאן במעלך,
אם תגיד גם כן מה שהוא אמר, בכל מקום מותר לערער,
אז מה שמע מבואות המטונפים מותר?
אז מה אתה מצטט בשמו שעשו?
ונגיד את החילוק שאמרנו קודם, אם הוא עומד, אסור.
מקור אחד מדבר בעומד, אז אסור. מקום שני הוא מדבר במעלך, זה מותר.
שואלת לנו גמרא, הנה, והא רבי אבאו,
כן?
והרבי אבאו כאן, מה הוא אומר כאן? ראש השנה צד ל"ד אומר מסורת הש"ס.
אבא כאזיל היה הולך בטרי לרבי יוחנן,
היה הולך אחרי רבי יוחנן, ואבא כקרי קריאת שמע.
היה בדיוק קורא קריאת שמע.
כמעט במבואות המטונפות, אישתי.
כשהוא הגיע למבואות המטונפות
אז הוא שתק.
אמר לילה רבי יוחנן.
אחר כך הוא שאל אותו: רבי,
אני עברנו במקום הלא נעים הזה, הפסקתי קריאת שמע, מה דעתך?
לאן אני חוזר? עשיתי הפסקה.
האם אני חוזר למקום שהפסקתי, או לתחילת קריאת שמע?
כי בעצם עשיתי הפסקה.
לאיכן ההדר, לאן אני חוזר? אמר לי, אם שהיית כדי לגמור את כולה,
חזור לראש.
אם ההפסקה הייתה ארוכה כגון שזה מבואות ארוכים,
או שהיה הרבה אנשים ללכת,
אז הלכת לאט,
או שבמקרה כואבים לו הרגליים וכולי,
הזמן כאן הקובע.
אם שיית כדי לגמור את כל קריאת שמע, חזור לראש.
אז הוא אמר, אז לכאורה,
ורבי יוחנן עונה לו תשובה,
סימן שגם רבי יוחנן מסכים שבמבואות המטונפים אסור לומר,
אפילו לא אם ישים תאי על הפה.
אומרת הגמרא, אחי כאמר לי, תשמע,
לדידי לא סבירה לי,
אני בכלל לא סובר את העניין הזה שאפשר להגיד במבואות המטונפים.
כמו שדיברנו קודם, אבל אתה אני רואה שאתה פוסק אתה הולך את השיטה הזאת אתה שואל לפי שיטתך שכן אפשר להגיד במבואות המטונפים
מה הדין לגבי חזרה זניתי לך לפי שיטתך לדידי לא סבירה לי לדידך דסבירה לך אם שהיית כדי לגמור את כולה חזור לראש
אומרת הגמרא
ראינו אם כן רבו נב שם רבי יוחנן אומר
שמה הוא עושה מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע,
ואחר כך ראינו רב חיזה שאומר,
כן, שאומר לו רב חיזה,
גם אם הוא היה אומר לי בפיו לא הייתי שומע לו.
אז הגמרא אומרת, בעצם ראינו שתי ברייתות,
אחת כשיטת רב הונא ואחת כשיטת רב חיזנא.
טניא, למדנו ברייתה כבתי כמו שיטתו של רב הונא, טניא כבתי דרב חיזנא.
תניא אכוותי דרב הונא המעלך ברייתא כשיטת רב הונא המעלך במבואות המטונפות מניח ידו על פי ויקרא קריאת שמע.
תניא אכוותי דרב חסדה היה מהלך מבואות המטונפות לא יקרא קריאת שמע ולא עוד אלא היא שאם היה קורא ובא פוסק
לא פסק מאי אם הוא עשה כנגד הפסק אמר רב מיאשה בר ברי דרבי שועה בן לוי הנכד של רבי שועה בן לוי
עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".
כן, הפסוק הזה אומר ביחזקאל,
פרק כ', בתורה אור, פרק ב',
קטע ב', "וגם אני נתן חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".
רב אסי אמר,
כאן יש לנו,
כן,
לא יחיו בהם,
לא טובים.
כיוון שהוא,
כן,
מעניין.
מה זה?
לא יחיו בהם. נו, לא יחיו.
אז כל אם אין חיים,
אז צריך להגיד את זה עוד פעם. צריך חיות, להתחבר עוד פעם לחיות,
לייחוד השם, לקבלת ומלכות שמיים.
רב אסי אמר,
כאן המסורת הש"ס מוסיף מאחה.
הוי מושכי, יש פסוק בישעיהו ה',
הוי מושכי העוון בחבלי השווא וכעבות העגלה חטאה.
אז אם כן, אומר,
זאת אומרת, אתם עושים מעשים שקל מאוד לקרוע אותם. תראו רש"י, עשר שורות אחרונות, בחבלים שאינם חזקים אלא נוחים להינתקם,
מושכים העוון על עצמם, ואף זה על ידי דיבור בעלמא הוא נענש.
כלומר בעצם אתה הולך במבואות המטונפים ואתה חושב שאתה עושה מצווה ובעצם אתה עושה כאן עבירה.
מעניין.
רב עד אברה ואמר מאחה, פסוק שלישי, כדבר השם בזה.
כתוב,
כדבר השם בזה,
אם הפסוק כאן כדבר השם בזה במדבר, כדבר השם בזה ואת מצוותו אפר, יקראת יקראת הנפשאי עוונה בה.
אם כן, מאיפה הוא יודע שהפסוק הזה מדבר כדבר השם בזה?
זה ביזיון, מקום מטי נופת.
ואם פסק מסחרו, אמר רבי אבהו, עליו הכתוב אומר,
ובדבר הזה תאריכו ימים.
זה הפסוק שאנחנו אומרים,
ל"ב בסוף דברים,
כי לא דבר ריקו מכם כי הוא חייכם, בדבר הזה אתם חיימים על מה שאתם עוברים את הירדן שמה לרשתה.
כמה חשוב הנקיות,
כמה ההיגיינה גם לנושא של דברים שבקדושה,
איך האדם צריך, כמו שדיברנו בדברי הרמב"ן.
ובכן,
אמר, כאן אנחנו בעצם מתחילים את הדף שלנו.
נראה רגע את דברי התוספות.
אמר לדידי לא סביר עליה.
זה רבי יוחנן, הוא אומר, כן?
מה רצינו להוכיח? שהוא אומר לו, תשמע,
אתה צריך להתחיל מההתחלה, זאת אומרת, סימן שהוא מסכים שאם קוראים קריאי תשמע במבואות המטונפים, יצא ידי חובה, רק השאלה כמה.
אז הגמרא אומרת, אני לא סובר משום. -לא, אסור להתחיל מההתחלה. אסור להתחיל מההתחלה. -אבל יכול להיות ש... בדיעבד. -אבל יכול להיות שזה יגמור באמצע. -שמה?
שנכנס ל... -כי זה כבר שהוא עשה משהו.
כלומר, שהוא נכנס ל... -הוא ישאר רק דקה.
הוא לא צריך לעזור להגדרה. -כן, כן, כדי שיגמור כולו. אבל רצינו להוכיח מזה שרבי יוחנן מסכים שאפשר בדיעבד לקרוא, בכל אופן לקרוא קריאת שמע, על ידי שישים את היד וכדומה.
ואמרת בשם רבי יוחנן שלא יצא ידי חובתו, לא,
אסור לו.
אז הגמרא תרצה, שהוא אמר לו,
לשיטתי לא צריך להגיד בכלל קריאת שמע אבל אתה שכן סובר אז בבקשה זה תלוי במשך הזמן שעשית הפסקה אומר תוספות משום תרתי מילי חדא דסביר נא דינו חוזר לראש דאמר רבי יוחנן זה קשור לראש השנה עכשיו בא רבי יוחנן ואומר
שמע תשע תקיעות בתשע שעות
אתם יודעים שאפשר לשמוע תקיעות שופר כל היום במשך היום זה צריך לדור בלילה
הוא יכול לשמוע אחד בשעה שמונה בבוקר, כל שעה תקיעה אחת,
ויוצא ידי חובה.
ואו דסבירה לי מניח ידו על פיו,
ואם כן, הבל איראוי, אלא לדידך דסבירה לך דחייב להפסיק.
אז מעניין,
כאן הוא אומר ההפך,
שכאילו לרבי יוחנן,
כאילו רבי יוחנן סובר שכן.
טוב,
בחבלי השבת, כלומר בחינם מושכים עליהם עוון,
כי טוב היה שלא היו מקיימים להגיד במקום כזה קריאת שמע.
אומרת הגמרא, אמר רב הונא,
זה התוספות הבא, הוא שייך לעמוד הבא.
נראה את זה, נחזור אליו כי זה קשור לפסק הלכה.
דף כ"ד עמוד ב', שתי שורות אחרונות, אמר רב הונא,
הייתה טליתו חגורה לו על מותניו,
מותר לקרוא קריאת שמע.
כמובן,
כל חצי הגוף העליון גלוי.
תעני הנא מאחי, הייתה טליתו של בגד, הוא מתחיל מהיקר לזול יותר של בגד, של עור, של שק,
חגורה על מותניו,
מותר לקרוא עוד קריאת שמע, למרות שחלק העליון הוא גלוי.
כן?
רש"י אומר, חסותו ממותניו ולמטה אף על פי שעה, ממותניו ולמעלה הוא ערום, קורא קריאת שמע. עברנו לדף כ"ה, אבל לתפילה עד שייחסת ליבו.
לכאורה,
אם הייתי מביא את זה לשיקול,
היו אומרים קריאת שמע דאורייתא, זה דרבנן,
אז אולי ההפך,
הוא אומר לא,
תפילה זה אתה עומד לפני השם,
שיביתי, זה המעמד, וקבלת עולמכות שמיים זה משהו אחר,
זה אתה עם עצמך,
וכאן אתה עומד שיוויתי השם לנגדי תמיד,
רש"י אומר,
צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה, אבל קריאת שמע היא לא מדבר לפני המלך,
הוא מצטט את הפסוק,
כאן הוא פונה,
חוננו מאיתך,
השיבנו אבינו לתורתך וכולי.
יפה, זו הגדרה, עבודה שבלב, עומדת בפני המלך.
כן, הלאה.
ואמר רב הונא,
שכח ונכנס בתפילין לבית הכיסא.
כאן כל הפוסקים דנים מה קורה עם בית הכיסא שלנו,
כן,
האם יש לו מעמד כמו הפרסים, בתוספות נדבר על שירותים של הפרסים.
איפה התוספות הזה כאן?
נדמה לי בעמוד הבא.
כאן, באיזה מקום ראיתי.
טוב, אני לא רואה את זה עכשיו,
מרוב המהירות.
על כל פנים, זו שאלה מעניינת.
כל הפוסקים הרבה אומרים שבשירותים כמו שלנו,
זה שירותים שהם יותר קלים, משתי סיבות: א', מפני שתמיד זה מודח נקי,
ושתיים, אם זה חדר רמבטיה שמשת גם ללחיצה, נטילת ידיים, פינת נטילת ידיים,
ושירותים זה מקל על המקום מבחינת ה... לכן למשל בבית מלון מתירים לטול ידיים לתפילה ולא לאוכל שם מחמירים יותר אבל על כל פנים השירותים שמדברים שם זה שירותים כמו שהיה בזמנם
כמו בור כזה שמתמלא בגללים יש דיון גדול מאוד על רכבת רכבת זה דומה לבית שירותים של הפרסים
מה זה שירותים של הפרסים? זה היה חור והיה מדרון תלול שהיה מוריד את הגללים החוצה, בחצר היה בור,
וזה היה מוביל אותו מיד החוצה.
אז אין רגע שהוא נשאר בפנים,
זה עוד יותר טוב מהשירותים שלנו,
כי השירותים שלנו יש זמן.
אז דנו ברכבת ובמטוסים, מטוסים מיד זה נופל לחומר כימי, אני לא יודע, כמו נגיד שירותים כימיים, כך שמעתי.
אז וזה לא נקרא, שם המקלים יותר.
אם אין ברירה, הרי בשירותים ברכבת יש לך מים רק בפנים,
כן? נגיד אתה רוצה להתפלל מנחה וכדומה.
אז זה באופן כללי המקור לסוגיות הם כאן, אפשר לעיין לפי המקור של ההלכה.
אבל אם כן, אומרת הגמרא,
מה יהיה, ואמר רב הונא, שכח ונכנס בתפילין לבית הכיסא,
מניח ידו עליהם עד שיגמור.
מכסה ביד,
אולי עם המעיל שלו.
עד שיגמור שר כדתך?
ימשיך שירותים, לפעמים יש אדם משתאה גם כמה דקות
אלא כדאמר רב נחמן בר יצחק עד שיגמור עמוד הראשון,
כלומר השחרור הראשון של הגללים מהבטן שלו.
שואלת הגמרא, למה?
שכחת? צא החוצה, תוריד את התפילין, תחזור,
ולפסוק לאלתר ולייקום,
שיעמוד ויצא אחר מחילת כבודו, תוריד את התפילין, תחזור.
אומרת הגמרא, משום דרשב"ג,
דתניא, רבן שמעון גמייאל אומר, עמוד החוזר,
אם חס ושלום אדם מתאפק צריך להטיל גלליו, חוץ מכבודכם,
והוא עוזב את זה,
מביא את האדם לידי הידרוקן.
מעניין, רש"י אומר מה זה הידרוקן, כל ים המצבה את הכרס,
שהיא מצמקת.
מה זה?
בגלל הצבא. מעניין,
מה כאן הלועזים אומרים כאן?
טוב, איזה מחלה זאת?
איך, מה השם שלה? סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון. חולי ששמו גלניציה. יש אומרים, זה צעבת.
גלניציה.
כן,
יש אומרים ככה.
טוב, אז לכן אין צ'אנס, אין צ'אנס להפסיק באמצע, זה מסוכן בריאותית.
איתמר,
שואה על בשרו,
או כאן זו סוגיה של מה יהיה עם הלכלוך על בשרו. כאן לכן המציאו היום בשירותים מין מכשיר כזה ששוטף את פי הטבעת כדי שלא ייכנסו לשאלות הלכתיות.
ומומלץ להשתמש במטליות הקטנות של תינוקות, איך קוראים להם?
מגבונים. מגבונים, כן.
כי הרבה פעמים מי שמשתמש רק בנייר טואלט זה לא לגמרי.
אומנם, בדיעבד יש הרבה מקילים, אבל בכל אופן, כאן הסוגיה שלנו.
איתמר, צוהה על בשרו,
וכאן זה בפי הטבעת עוד יותר חמור,
או ידו מונחת בבית הכיסא. הוא נמצא בחוץ, את היד הוא מכניס דרך החלון לבית הכיסא.
רב הונא אמר, מותר לקרוא קריאת שמע,
וכך פוסקים להלכה. רב חיזה אמר,
למרות שרב הונא היה תלמידו של רב חיסדא,
רב חיסדא אמר אסור לקרוא קריאת שמע.
אמר אמה מאי תאמה דרב הונא?
למה הוא מאפשר את הדבר הזה?
אמר כל הנשמה תעלה ליה. מה שחשוב שמקורות הנשימה זה הפה והאף,
הם אשר הם צריכים להיות בכיסוי,
בהפרדה מהחלקים האחרים,
מהאיברים האחרים. זה הקובע ברגע שהוא מכוסה.
מי הצוואר ומטה, אז אין לי שום בעיה.
ורב חיסדא אמר, אסור לקרוא קריאה שם, מה איתה מה?
כתוב,
בברכי נפשי.
דרב חיסדא, דכתיב כל עצמותי, תאמר נא השם,
מי כמוך.
אומר רש"י, רק שנייה, ידיו בבית הכיסא שורה רביעית, מחיצה יש בינו לבית הכיסא,
ופשט ידיו בפנים מן המחיצה. כל הנשמה, הפה והחוטם בכלל ההילול, ולא שאר האיברים.
יש, כן, בבקשה?
מה רציתם לשאול?
הלאה.
איך איך?
אה, קל הנשמה, כן.
כן, נכון. קל הנשמה זה מאמץ קטן.
טוב, מי שאומר בעברית זה אומר קול.
התימנים אומרים קול.
אה?
אה, עם חולם.
-אה, עם חולם. -קל עצמאית אמרנו. אה, קל עצמאית אמרנו. אה, על זה אתה מדבר.
קל עצמאית, כן.
איך הוא מנקף?
טוב, יישר כוח. -סידורים שלנו... טוב.
אומרת הגמרא,
איתמר, דיברנו כבר בהקדמה שיש ריח רע עם עיקר ויש ריח רע בלי עיקר.
ריח רע עם עיקר, יש גללים שאדם, יש בהם ריח רע וכדומה,
ויש ריח לא טוב, שכמו הפחה וכדומה.
בא הדנים, איתמר, מאמר
של המוראים, ריח רע שיש לו עיקר,
רב אונא אומר מרחיק ארבע אמות וקורא מספיק שתדרחק ארבע אמות אפילו שיש עדיין ריח
יכול לקרות
וקורא קריאת שמע ורב חיסדא אמר מרחיק ארבע אמות לא מספיק מהגללים אתה מתרחק מתרחק עד שמפסיק הריח הרע וממקום הפסקת ריח הרע אתה מתרחק עוד ארבע אמות
מרחיק ארבע אמות מקום שפסק הריח וקורא קריאת שמע
תניא כבתי דרב חיסדא ברייתא לטובת רב חיסדא
כן
צריך מקום שפשע קרח ולא הגללים,
חומרה.
כתוב, לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים
ולא כנגד
צואת אשפה, כאן יש תיקון,
כן?
אומר ג' ולא כנגד אשפה, אומר מסורת השח,
כן? כי מה זה צואת אשפה?
כנגד השפעה, שריכה רע.
ואם היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים, זה חולק רשות לעצמו,
יושב בצדו וקורא קריאת שמע.
ואם אין את הגובה או את הנום אחרי זה בוא,
מרחיק מלוא עיניו,
וכן לתפילה.
אותו דבר לתפילה.
ריח רע שיש לו עיקר, מרחיק ארבע אמות ממקום הריח,
וקורא קריאת שמע.
אז אם כן, כתוב כאן בפירוש כמו רב חיסדא,
במקום הריח
אמר רבה
לית הלכתה כי אני מתניתה
לא כמו הברייתה הזאת אלא כי הא דתניה לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת פלבים בזמן שנתן אורות לתוכן אתם יודעים שהדבר הריח הכי עד כדי כך בסוגיות של אישה שהתחתנה ומבקשת גט
אז אם בעלה הוא מאבד אורות, והיא לא מסוגלת כמה שהוא מתרחץ.
זה ריח שנדבק חזק,
מקצוע קשה.
היו השיטת העיבוד,
צועת כלבים, אנחנו גם צועת חזירים. חז"ל אומרים,
היא מופיעה, אני לא זוכר את המקור,
שזה השכר שניתן לבני ישראל, איך רץ כלב לשונו.
אז מה השכר שהם קיבלו?
החמורים קיבלו שכר פדיון הדחורות.
והכלבים,
איזה שכר קיבלו? המקור כתוב שהם קיבלו. כן, לכלב את השבעה, כל זרת חבלה, זה השכר, אבל מה השכר הרוחני?
החמור קיבל שכר רוחני, פדיון הבן, זה קיבל נבלות וטרפות.
אז הוא אומר שהאורחות שמעבדים לספרי תורה, תפילים ומזוזות,
משתמשים בגללים שלהם. זה זכות תיקון.
עוד משתמשים כשל כלב, אז כאן כבר גם חזירמה.
יש, כתוב, שלושה שלושה למדנו מהכלבים והחמורים והצפרדעים, גם הצפרדעים לומדים קל וחומר, שמסרו, אז מה השכר של
הצפרדעים?
לא ראינו שנתיים. זה היה מעשה חד פעמי.
מעשה חד, שמעתי, הוא אומר, מעשה חד פעמי,
כל אחד יכול להתעלות על עצמו פעם אחת, זה נגמר. טוב, בואו נתקדם.
אומרת הגמרא.
-מה זה בזמן שנתנו?
בזמן שנתנו... אה, כן, אז אנחנו הפסקנו באמצע.
כלומר, מה שאמרנו, צואת כלבים וצואת חזירים,
שצריך להתרחק רק אם היה שילוב,
ששמת את האורות עם הצואה יחד, אז זה נותן ריח נורא.
אבל צועת כלבים בפני עצמה אין את הדין של ההרחקה כמו שראינו כאן,
כן?
זה הברייתא אומרת. בגללים בכלל לא?
בגללים של כלבים וחזירים רק אם נותן אורות אז זה מקבל את הריח הרע זה הברייתא השנייה,
כן?
אומר רש"י ליה תלכת אגמה תיתן דלילד עשה צועת כלבים וחזירים כשאין בהם אורות.
בזמן שיש בהם אורות הצועת כלבים חזירים כהיא
שדרכן לטיטן בעיבוד האורות.
אבל צואת אדם אפילו בלא אורות, שהרי אין דרכן לטיטן שם, לקח על כוחך בלא אורות.
מעניין, כן?
אני קראתי את רש"י.
עכשיו, יש כאן גיליון הש"ס, מעניין, אין ברש"י כתובות,
מקמץ.
חן איטה בילקוט, או, הנה,
אתם רואים, זה רבי עקיבא עגר, כאן בגיליון הש"ס, מה שאמרתי לכם.
הקטע האחרון בגיליון הש"ס זה תמיד כוכבית עם קו מפריד,
גלגל כזה,
זה תמיד מכוון רב עקיבא איגר.
וכן איתה בילקוץ פרשת בו בפסוק ולחץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לאבד אורות מצוותם לכתוב בהם סתם.
ספרי תורה, תפילין ומזוזות.
זה מעניין.
תראו, לא מקפחים שכר ברייה, זה לא פשוט.
איך מה שאומרים שבצורת אדם אין נאור.
לא, מי אומר שאין ריח?
הוא אומר שהיא לא כנגד צורת אדם ואף על פי שאין ריח.
אה,
אף על פי שאין ריח?
כלומר, עצם הצואה צריך להתרחק.
נגיד, אם אין ריח, נגיד יבשה, אנחנו נדבר היום על זה גם כן.
ברוך אתה, אדוני, למכר אדם של הקומי.
טוב,
אומרת הגמרא,
אז אם כן, הגמרא אומרת,
לאיך יחטא כהמת ניתא וכי הדתניה, לא יקרא אדם קריאת שמע, לא כנגד צואת אדם,
ולא כנגד צואת חזירים, לא כנגד צואת כלבים, זמן שנתן אורות לתוכם.
אז כמובן, כנגד אדם, כבר רש"י אמר, זה לא שייך בכלל, אז שמה מדברים צואת אדם.
באו מנעים הרב ששת, ריח רש אין לו עיקר, מהו?
זאת אומרת, הפכה, חוץ מכבודכם.
אז האם מותר לקרוא וללמוד תורה?
כל דברים שבקדושה,
אמר להוא,
כך נפסק לך.
אה תוכזו,
בוא תראה,
אני ציפי דבי רב, המחצלות של בית המדרש של רב,
דהני גנו ואני גרסי.
יש מתמידים ממשיכים ללמוד, יש כאלו שישנים, אולי בנוחת צהריים או בלילה,
וידוע כשאדם ישן יש מציאות כזאת שאנשים יש להם הפכה.
אז הוא אומר,
אני מילא בדברי תורה.
בוא תראה שממשיכים ללמוד למרות שחלק ישנים וחלק ערים והם לומדים אבל יש הפכה איך הם לומדים.
ואני מילא בדברי תורה אבל בקריאת שמע לא כי דברי תורה אדם כל הזמן צריך להגות לעסוק בתורה.
אבל בקריאת שמע יש זמנים מיוחדים אתה יכול להקפיד לצאת בדברי תורה
נמי לו המרן אלא דחברי של אדם אחר אבל דידי לו, אם זה יוצא מגופו שלו זה אנחנו לא מאפשרים, צריך להפסיק עד שיגמר כי הוא יכול, זו הפסקה קצרה כי יש לו הפכה אז הוא רגע מפסיק, רק ככה כל הלילה הוא לא יכול ללמוד כי כל פעם מישהו אחר, זה לא כמו שהיום משנים שניים בחדר מפונקים כמו בצבא פעם היה אולמי מלא
או בתי חולים של פעם.
עד לפני שלושים וארבעים שנה היה אולם עצום,
שישנים שם איזה חמישים, שישים חולים באותו אולם.
טוב, שם יש הפרדה של וילונות.
כן, טוב.
אומר רש"י,
אף פעם אגב שדרך הישנים להפיח, ואני מלגרסה, שום דלא אפשר,
אבל לקריאת שמע, אצל החוץ זה יקרה,
אבל לדידי הפיח עצמו, ממתין עד שיכלה הריח.
אומרת הגמרא, איתמה,
צוהה עוברת,
מה יהיה?
אדם עומד במקום, בדיוק עובר צואה, מישהו הולך עם כלי מלא צואה, חוץ מכבודכם?
אביי אמר, מותר לקרות.
כיוון שזה לא עומד, זה עובר, מותר לקרות קריאת שמע.
רבא אמר, אסור לקרות בהלכה כמו רבא. אביי ורבא תמיד ההלכה כרבא.
אמר אביי, מינם מינם עלם. איפה אני יודע את העניין הזה שאם זה צואה עומדת במקום אחד, אני לא יכול לקרוא קריאת שמע, אבל אם היא עוברת,
אני יכול לקרוא.
לא צריך להפסיק כשהיא עוברת.
אומר זה, לומדים את זה מטומאה.
ניתן כאן הקדמה, יש טומאת מת ויש טומאת צרעת.
טומאת מת אנחנו יודעים, הדעת המת,
בר מינן, מטמא במגע, במסע ובאוהל.
אם האדם נמצא תחת קורת גג אחד עם המת,
אז הוא מטמא באוהל. כאן לא חשוב, בטומאת מת אין את ההבדל שנאמר עכשיו, עוברת או עומדת,
לא מעניין אותי.
תמיד זה טמא.
מה שנדבר לגבי מצורע,
מצורע יש בו את החומרה הזאת של טומאת אוהל.
אם המצורע נמצא בתוך בית ויש מישהו אחר או כלי מטמא,
העובדה שהשיתוף טומאת צרעת גם מטמא באוהל.
לא רק המצורע, גם אבן המנוגעת שחילצו מן הבית,
גם היא מטמאה באוהל.
עכשיו, יש דין כזה,
אצל מצורע רק אם המצורע הטמא עומד או יושב, לא חשוב,
מקום קבוע,
או האבן נמצאת מונחת בבית, אז אם נכנס אדם טהור, נטמא.
אפילו אם האדם הטהור נייד, הולך, בלי לעצור רגע.
אז מזה הבעיה רוצה לדייק, הנה, כמו צואה.
אז זה למעשה, רוצה להגיד,
זה צואה עוברת,
יכול לקרוא קריאת שמע, אבל אם עומדת, זה כמו טומאה כזאת.
אז רבא יגיד לו, לא, זה דין מיוחד ומצורע, כמו שנראה. אומרת הגמרא,
אומרת הגמרא,
איתמר, צואה עוברת, אבאיה אמר, מותר לקרוא קריאת שמע, רבא אמר, אסור לקרוא קריאת שמע, אמר רבא ימינה אמינה לה,
מאיפה אני לקחתי את זה? דתנן, הטמא עומד הכוונה לגבי מצורע,
הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר במצב של הליכה, לא עוצר לרגע טמא,
כמו שהסברנו שהקובע זה הטמא,
הוא עומד תחת אילן, זה תקרע, כן תקרע,
שוחכת יחד על ה... יש רגע שהעובר עומד יחד עם המצורע,
זה לא עומד בקורת גג אחד, הרי הוא טמא.
טהור עומד תחת האילן וטמא עובר מתחת לאילן, כשהוא עומד הטהור?
טהור.
ואם עמד טמא,
ואם עמד, אז הוא טמא. אם הוא עמד לשנייה, טמא.
וכן באבן המנוגעת, אותו רעיון שדיברנו.
ורבה אמר לך,
אל תביא לי ראייה ממצורע אטנא בקביעותא טליא מילתא.
דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.
יש כאן ביטוי בדד ישב, קביעות.
אז אכן זה דין מיוחד במצורע.
מזה אתה רוצה ללמוד לגבי צורע, חוץ מכבודכם, זה לא דוגמה.
האחא, והיה מחנך הקדוש, אמר רחמנא, ועליך.
זאת אומרת, זה לא קשור לקביעות, גם הולך, גם עומד, גם הכל,
הכל אין הבדל,
אסור לקרוא קריאת שמעה.
כן, רש"י מסביר את זה, אנחנו נסתפק.
רק נראה אבן המנוגעת, אומר רש"י,
מול תורה אור, הרי כמצורש, כשכתוב זאת התורה הכל נגד הצהרת ולנתק ולצרת הבגד ולבית.
צהרת הבית, אותם אבנים.
אומרת הגמרא, אמר הפאפה,
פי חזיר כצועה עוברת.
החזיר כל הזמן מתגלגל בגללים.
זה המאכל שלו.
שאלת הגמרא, פשיטה,
מה אתה בא לחדש?
אומרת הגמרא, אפילו שהוא עולה מהמקווה.
אתה רואה?
הוא עולה מהנהר, והוא השתולל שמה, והתנקה לגמרי. אין שמה גללים.
אומרת הגמרא,
החידוש הוא שהפי של החזיר כצורה עוברת.
אומרת אף אגב, דסליק מנהרה, שעולה מתוך הנהר.
ואתה אומר, אם הוא עולה מתוך הנהר, הוא לא עולה מהזבל.
אז אין בעיה, לא.
אמר רב יהודה,
ספק צואה בבית מותרת.
כך נפסק להלכה.
אם אתה מסתפק, אולי יש כאן צואה או יש תינוקות,
אולי לא ניקו,
אבל בהשפעה אסורה.
זה לגבי צואה.
ספק מרגליים אפילו בהשפעה נעמי מותרים, כן?
אומר רש"י, למה בבית מותר שהולכים על פי רוב, אין דרך להניח צואה בבית.
אבל מי רגליים אפילו בהשפעה נמי מותרים. סבבה לה? כי אה דרב אמנונא דמר אמנונא לא אסרה תורה במי רגליים אלא כנגד עמוד הקילוח בלבד.
אלא רז"ל גזרו גם מי רגליים שמונחים על הרצפה ועדיין רואים רטיבות על הרצפה. נגיד הטיל מי רגליו על החול עדיין רואים רטיבות עדיין רואים פעפוע אז זה כן למה?
מפני שאם כך,
כיוון שזה רק גזירת חכמים, אפשר להקל. הוא קריאה ביונתן, דה רבי יונתן רמי, או הפסוקים שמופיעים בפרשיות שלנו. תראו, תורה אור ו' זין,
סליחה, ה' ו'
ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שם החוץ.
מה זה יד?
מקום, כמו יד אבשלום, יד ומקום.
והפסוק השני, וידת תהיה לך על הזנך,
על כלי הנשק שלך,
והיה כשבתך חוץ וחפרת בה ושאבת וכיסית את צייתך.
היה גוי אחד שהתגייר בגלל אירחות בית הכיסא.
היה איזה אנטישמי אחד,
אני כבר לא זוכר, זה סיפור ידוע.
גר מפורסם, הוא אומר, אני הייתי אנטישמי, שונא יהודים. אז אמרתי,
אם אני רוצה לתקוף אותם, אני צריך ללמוד את המקורות שלהם.
כדי שיהיה לי חומר מה לצחוק מהם.
אז הוא לקח קיצור שולחן ערוך, היה מבסוט, התחיל לראות איכות בית הכיסא,
אז הוא אומר, אוי, יש לי חומר מצוין,
על מה הם מתעסקים?
איך אדם הולך לישון, עניין של בית הכיסא, וככה הוא עבר על קיצור שולחן ערוך, אחר כך הוא פתאום חשב,
מה זה, איזה מין דת זאת שמכסה את כל החלקים של אדם, מקדשת אפילו איך אדם צריך להתנהג,
הוא התהפך לגמרי,
ומזה הוא אומר, מזה חזרתי במחשבה אחרת לגמרי, והוא הלך והתגייר.
הוא אומר, הפוך על הפוך זה עשה לו את ה... שיהודי מקדש כל פרט בחיים.
אז אם כן, כאן יש את הציווי של חייל ישראלי, איך צריך להתנהג במחנה.
בצבאות העולם חיילים זה הכי מצב של פרקת עול,
מהרבה בחינות, כן?
אנחנו רואים גם אצלנו כתצא שטפת תואר, יש מצבים חריגים שלא...
זה לא תופס את כל החיילים. באמת, הסוף הוא לא טוב, בן סורר ומורה.
אם כן, אז... מה זה כנגד עמוד? מה זה? מה זה לא עשרה תורה? כנגד עמוד, המי רגליים עצמם,
שאתה רואה אותם,
אבל כשהם נבלעים כבר, לא.
זה מה שהוא אומר כאן.
ובואו נראה, הגמרא כאן אומרת את הלימוד.
לא עשרה תורה, עמוד בלבד. זאת אומרת, מי הרגליים, כשהוא רואה, שהם יוצאים מהאדם.
היינו שאתה רואה את מר הגיים, רבי יונתן, רבי יונתן רמי הוא שאל סתירה בפסוקים, ויד תהיה לך מחוץ מחנה ויצאת שם החוץ
אז לא צריך לכסות, זה רק מקום, אתה מתפנה שם,
והוכתיב ויתד תהיה לך וכיסית את צעייתך,
לגבי צואה כתוב לכסות,
הכיצד?
כאן בגדולים,
כאן בקטנים,
כן?
כאן זה בקטנים,
זה מה שאומר,
אז זאת אומרת, בגדולים צריך לא רק מחוץ למחנה, גם צריך לכסות את סיעתך,
לכן צריך יתד,
אבל לקטנים מספיק שזה יהיה מחוץ למחנה,
אבל לא צריך לכסות.
העלמא קטנים לא עשרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד.
הנפול הערה שרי ורבנן הוא דגזור, חי גזרור רבנן בבד העם,
אבל בספקן,
אם אתה לא בטוח שיש כאן מי רגליים,
אל תחשוש לאזור הזה.
ובוודאן עד כמה הוא נאסר, האם ברגע שנבלעו בתוך החול זה כבר מותר,
או כבר אתה לא רואה את הבליעה, את הפעפוע,
או עד שהתייבש לגמרי, אפילו לא רואים כתם באפר.
ודאן עד כמה, אמר רב יהודה אמר שמואל, כל זמן שמטפיחים,
מה זה מטפיחים?
שאם אתה נוגע בהם אתה נרטב,
ורמת הרטיבות היא שאתה גם נוגע במשהו אחר,
ביד השנייה זה גם מרטיב אותה.
כלומר, טופח על מנת לטפיח, מה שאנחנו יודעים תמיד את ההגדרה בהלכה.
וכן אמר רבא בר בר חנה, אמר כל זמן שמטפיחין,
אם יש רטיבות ברמה כזאת שהם מרטיבים,
הרי זה אסור לקרוא כעצמו. וכן אמר אולן כל זמן שמטפיחין.
גניבה משמי דרב אמר כל זמן שרישומם ניכר, הוא מחמיר.
אפילו שכבר זה ברטיבות שלא מטפיח,
אבל אם זה רשומות ניכר, רואים כתם,
אז זה אסור לקרוא.
אמר רבי יוסף,
שר עלי מורי לגניבה,
שיסלח שורו,
זה סליחה,
יסלח לו הקדוש בוחו על הדברים והשטויות שהוא אומר, הוא לא אומר שטויות,
כן.
יסלח לו אדונו הרבנו של עולם שיסלח לגניבה.
מעניין השם הזה, גניבה.
כן,
ראינו פעמים.
אשתא צאה, אמר רב יהודה, אמר רב, כיוון שקרמו פניה, מותר, רב יהודה טוען,
צאה,
אם קרמו פניה, התייבש כמו גלית של פצע,
אז מותר, מי רגליים מבאייה, אומר רש"י, שר עליה מראי,
אם כל הריבונות ודאי שקר העיד משנה דרב,
היבשה נפרקת יותר מן הלכה.
אמר לה אבאייה,
מאי חזידיה סמכתאה, סמוכה
מה אתה מביא לי ראייה מצואה שמספיק שלרב יהודה אומר קרמו פניה מותר
בוא אני אביא לך מקום אחר, דאמה רבא בר אבונא אמר רב,
שם זה רב יהודה בשם רב מצטט,
כאן זה תלמיד אחר,
מה הוא אומר?
צואה אפילו כחרס אסורה,
אפילו שהבישה לא רק הקרום,
ואיך אדם את צואה כחרס אמר רבב ארוחנה רוחנה,
כל זמן שזורקה ואינה נפרכת.
כן, אתה זורק את זה לגובה וזה לא מתפורר.
ואמר,
ואיכא דאמרי כל זמן שגוללה ביד ואינה נפרכת.
אמר אבי נאווה קאימנה קמי דרב יהודה מדפתי, שם מקום,
הייתי עומד בפני רב יהודה מדפתי.
אז הצואה,
הוא ראה, רצה להגיד קריאת שמעה והוא רצה לדעת מותר אסור, אמר לתלמיד שלו,
עין יקרמו פניה,
לך תראה אם קרמו פנה או לא.
זה הגוי הזה, בשביל זה הוא רצה להגיד אנטישמיות.
הוא אומר, מה הרב מתעסק, טסט?
מה זה כאן מעבדה של חולים? עושים בדיקות, כן?
כמה קדושה יש כאן.
איכא דאמרי אחי אמר לה, עיין אם מפלא יפלוייה, אם יש בה סדקים.
זאת אומרת, אנחנו יודעים שהיובש יש לו כמה תופעות, כמו בחמץ,
כן, סדקים שתוטפים פעם.
מה יווה עלה?
נו, מכל הדעות, מעלה הלוכה,
איתמר,
צועה כחרס, המימר אמר אסורה,
ומזוטה אמר מותרת.
אמר רבה איכתה, צועה כחרס, אסורה.
מי רגליים כל זמן שמטפיחין,
אם הם עוד מרטיבים,
כאן אנחנו מקלים יותר,
אם הם טופח על מנת הטפיח אסור, אבל אם עוד רואים עדיין את המקום אבל זה כבר לא מרטיב על מנת להרטיב,
אז אנחנו מקלים.
מי טבעי,
מי רגליים, כל זמן שמטפיחים אסורים, נבלעו או יבשו, מותרים.
כן?
אז מה הוא אמר קודם?
מה אליו נבלעו דומיה דווי יבשו?
מה יבשו שאין רשומם ניכר אף נבלעו דאין רשומם ניכר?
הרשומם ניכר אסור?
אף אגב דאין מדפיחים.
אז הוא אומר, אתה מדייק מהסיפא של הברייתא שהבאנו?
לטאמא חמא רישא.
כאן תגיע למסקנה בדיוק הפוכה.
כזוף, כל זמן שמטפיחים, הוא דעשו.
משמע, הרישומם ניכר שרע.
אז רגע, החלק הראשון נותן לך מסקנה אחת, החלק השני הפוך.
מאה ליכא למישמע מינא, זה מקור שאתה יכול לשחק איתו בשני הכיוונים, זה לא יכול לשמש כמקור לדיוק,
כן?
אלא מאה ליכא לדייק, אי אפשר ליכא למישמע מינא.
לימה כתנאי, לכאורה, מי רגליים זה מחלוקת תנאים.
כלי שנשפכו ממנו מי רגליים,
אסור לקרוא קריאת שמע כנגדו.
אנחנו נראה, יש עווית של שופכים ויש,
איך זה נקרא? כלי של צוהר של גללים.
יש עווית ויש הכלי שבשבת מותר לטטל אותו.
גרף. גרף, או.
גרף תמיד זה כלי של גללים,
ועווית זה למי רגליים. פעם לא היה שירותים בבית,
אז חוץ העיר, או שהיה בחצר,
אז בלילה הניחו איזה דלי בשביל מי רגליים בלילה.
שירותים היו רגילים בדרך כלל,
הזמנים קבועים.
היום שירותים הפכו להיות חדר בילוי,
כי עושים את זה הכי יפה בבית.
גם כן אוכלים, כל שעה אוכלים משהו, אז גם היציאות הן לא מסודרות.
על כל פנים, אומרת הגמרא,
אז אם כן, למה קטנה? דעה אחת אומרת כלי שנשפכו ממנו מי רגליים, כלומר גרף או כאן זה עווית, עווית של מי רגליים, כרגע אין בזה מי רגליים,
היה בזה מי רגליים,
אסור לקרוא קריאת שמע כנגדו ומי רגליים עצמם שנשפכו נבלעו מותר, לא נבלעו אסור.
רבי יוסי אומר כל זמן שמטפיחים מהי נבלעו ומהי לא נבלעו, דקאמרת נקמה.
אולי תגיד תנא קמא סובר נבלעו דאין מטפיחים שהם כבר לא מכתיבים לא נבלעו דמטפיחים ואתה רבי יוסי למיימר כל זמן שמטפיחים הוא דאסור אבל רישומם ניכר מותר ותנא קמא הוא זה שאומר שאם רישומם ניכר זה אסור זה המחלוקת
אז אם אתה אומר היינו תנא קמא
אלא נבלעו דאין רשומם ניכר לא נבלעו דרשומם ניכר ואתה רבי יוסי למיימר כל זמן שמטפיחים הוא דאסור הרישומם ניכר שריה זכורה זה מחלוקת
לגבי מי רגליים, מחלוקת תנאים.
אומרת הגמרא, לא,
דכו לעלמא, כל זמן שמטפיחין הוא דאסור.
כל זמן שמרטיבים אז זה אסור. אריש וממניקה ארשרי, זה כולם מודים לזה. ועברנו לדף כ"ה עמוד ב' ואחא, בתופח על מנת לטפיח, האם צריך להיות רמה של רטיבות כזאת,
תופח על מנת לטפיח,
או מספיק שהיד נרטבת,
כן?
מה שכל הזמן ראינו. אומר רש"י, תנקם הבאי על מנת לטפיח, ורבי יוסי מחמיר.
נראה רגע את התוספות האחרון בעמוד הקודם, כ"ד עמוד ב' פסק רבינו חננאל כי רב חיסדא דאסור לקרות קריאת שמע אפילו צועע תחת בגדו על בשרו.
סביר אלי כל עצמותי תאמרנה,
קל עצמותי תאמרנה, השם היא כמוך.
דאף אגד ורב חיסדא תלמיד דרבונה,
אבא לחומרא,
אבא לחומרא זה נעל.
אה, אז זה רב חיזה הוא תלמיד של רב אונה.
ורב אלפס פסק כי רב אונה מדעה כשגמרה מיניה ביום הפרק הממונה.
כן?
טוב, זה היסוד של הפסיקת הלכה.
מעניין, הוא מביא כאן, תראו, בתוספות הבאה, ליה תלכתא כי אהה,
הוא מביא כאן את הירושלמי.
פירש רש"י, ליה תלכתא כי אמתיתן דלאל דעשרה צואת קיומים חזירים, אפילו שאין בהם אורות,
אבל בצואת אדם לא שייך, ואסור בכל עניין.
משמעות צועת תרנגולים לא ירא רבא ובאידך בריתא לא גרע צועת תרנגולים כלל ולא פליגא מתניתא דלב ואיזה יש לאסור צועת תרנגולים.
אומר רבינו יהודה הרי זה דווקא כשהם בלול שלהם שיש בהם סירחון גדול אבל תרנגולים ההולכים בבית
אין איזה ריח אין חוששים בירושלמי יש שאם זה תרנגולים אדומים בלבד יש לחוש. רש"י אומר לא ידינן לפרש
ועוד כאמר מרחיקים מגללי בהמה ארבע אמות,
רב שמואל רב אסלו אומר ובלבד של חמור.
אז יש אומרים מה זה אדומים, יש אומרים שגדלים באדום,
יש אומרים שתרנגול הודו,
זה הכוונה אדומים,
כן?
אז זה מיוחד שיש להם צועה חריפה,
כן?
מה הוא אומר כאן?
או, הוא אומר כאן, תראו,
המסורת תש"ס ט' בגדולת מרדכי פירש לפי שבארץ אדום היו השעורים,
מצויים. מה נתנו לתרנגולים לאכול שעורים?
וזה מייצר צואה חריפה, כאיתה כתובות סרד"לית.
וצואתם מסרה אחת, והאם בית יוסף נתת.
כן, יש אומרים שהכוונה לתרנגול הודו. טוב,
או הנה התוסות שחיפשתי קודם. התוסות הקטן, יש מפרשים,
כאן באותו קפה עמוד א' התוסות האחרון,
יש מפרשים בתי כיסאות שלנו בעומק,
אם יש בהם מחיצה, מפסקת,
אבי כמו ריח רש אין לו עיקר כמו הטיקסאו דפרסאי לקמאן שנראה בדף כו שזה כמו שתיארתי יש מדרון ומתגלגל החוצה כאן הוא אומר בעומק אם זה עומק גדול אז זה כאילו רשות בפני עצמה טוב
נמשיך הלאה השעה קצת מאוחרת ננסה להספיק אומרת הגמרא
או אחד הדברים למדנו במשנה למדנו במשנה למעלה
ירד לטבול, אם יכול לעלות
עד שתנץ החמה,
אז יעלה ויתכסה ויקרא, אם הוא לא יספיק.
לכאורה יש זמן קריאת שמע, רבי יהושע אומר עד שלוש שעות,
אז מה קרה?
אז תקום ותצא ותתלבש, תקרא אחר כך. ואם המשנה אומרת כך, שנותנים לו לטבול ערום,
סימן שהיא פוסקת
כוותיקין שזה הזמן,
זה לא יש זמן עד נצח אמה, עד שלוש שעות.
אומרת הגמרא מחשבה ראשונה,
לימא תנא סתמא כרב אליעזר,
דאמר עד הנצח אמה, זה זמן קריאת שמע.
אומרת הגמרא לא, אפילו תאמה רבי יהושע,
ודילמה כוותיקין,
דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנצח אמה.
ומכאן מביא המשנה ברורה, דבר פסק
הלכה כפול, הוא אומר,
שמי שמתפלל מכאן, הוא רואה, אם נתנו לו, בסדר, אני אתפלל ותיקין, אבל נאלצתי להיות במצב כזה, אז היום לא תתפלל ותיקין.
זאת אומרת, אתה לא פוסק כמו רבי לזר.
אז הוא אומר, לא.
מכאן הוא מסיג שתי מסקנות,
שמי שמתפלל קבוע ותיקין, הוא מגיע למקום אין מניין.
אז הוא אומר, רגע, מה עדיף, אני אתפלל במניין
או להתפלל ותיקין? אומר המשנה ברורה, התפלל ותיקין ביחידות.
טוב, אז בדרך כלל, אם זה שבת,
אז זה יצטרף אחר כך למניין, למוסף, לקריאת התורה וכולי.
זה ודאי טוב, או ישמע חזרת הש"ס, אבל זה, הלכה אחת, הוא אומר,
במשנה ברור, בסימן נ"ח, הוא אומר,
כן?
ונפקא מינא, אם אין בידו,
כן?
נגיד, אין לו עכשיו תפילין, בעוד חצי שעה יתנו לו תפילין?
כל הקורא כזה עצמם בליל תפילין בראשו,
מעיד עדות שקל.
אז לכאורה הוא אומר, טוב, אני פוסק עד שלוש שעות, אז למה לי עדות שקר? הוא אומר, לא, כיוון שוותיקין אז מותר, לא, בלי...
טוב,
כן, אז הוא אומר כאן את ההלכה. הלאה, נמשיך הלאה. אם כן, אומרת הגמרא, לא,
באמת הכוונה,
אפילו תאמר רבי שועד יונק וותיקין, ואמר רבי יוחנן, וותיקין היו גומרים אותה עם הנצח, אמרו.
יפה.
ואם לאו יתכסה במים ויקרא,
שואלת הגמרא, והרי ליבו רואה את הערווה,
הרי ליבו רואה את הערווה, אמר רבי אלעזר, ותיאמרה, ואחה ברבה משומרה בינו ובמים עכורים שנו,
לדם הוא כהר הסמיכתא, שלא יראה ליבו ערוותו. אז שאלו כאן,
הרי מקווה צריך להיות בצלילות,
אז תלוי לגבי מה יש טבילות שאפשר להקל עליהן.
חוץ מזה, מדברים שהוא מעכיר את המים על ידי הרגל.
יש לו בעיה, צריך לקרוא קריאת שמע, הרצפה הייתה מיתית,
אז מה הוא עושה?
הוא עושה מיקסר,
עם שני הרגליים הוא משחק על הרצפה והמים אחורים, הטבילה,
הכל שוקע עצורים.
טוב, חשבתי על זה.
מה, מה?
לא, אני אומר, זה הרעיון, כי יש גם בגמרא.
זה כתוב בהמשך. זה כתוב בהמשך, בדיוק.
אז הוא אומר,
כן,
אז אומרת הגמרא,
וערי ליבו רואה את הערבה, אמר רבי אלעזר, ותאמר אך אברה רבה, אמר שומרה רבינו, במים עכורים שנו,
דדמו כהרה סמיכתא, שלא יראה ליבו ערוותו.
כן, זאת אומרת,
המציאות הזאת, החשיבות של הלב, שכאילו תהיה הפרדה, כמו החסידים עובדים גרטל.
כן, זה כל, אנחנו מסתפקים במכנסיים, בחגורה, כן,
יש עניין הפרדה.
כמו שהרמב"ן אומר, יש שייכות בין
המציאות הרוחנית לגופנית, צריכים להשוות ביניהם.
התוספות אומר, פירש רימי דפריך בגמרא אחי בפשיטות, משמע שליבור רואה את הערווה אסור.
אלא דרבנו שמעיה תלמידו של רש"י, פסק כתנקם, עד ליבור רואה את הערווה מותר, ומיהו בסמוך משמע דה אסור, דלא פליגיה נאמורה אלא בעקבו,
כמו שנראה, אבל ליבור רואה את הערווה,
אם כן, משמע של ההלכה, באמת,
העיקר זה הלב.
אומרת הגמרא,
עתן ורבנן מים צוללים יושב בהם עד צווארו וקורא ויש אומרים עוכרם ברגלו או מה שדיברנו
ותנקמה איך הוא עושה מים צווארו והרי ליבו רואה את הערווה כסבר ליבו רואה את הערווה מותר
למה?
מפני שהעיקר שפיו וחותמו כמו שראינו כל הנשמה תהלליה
שואלת הגמרא רגע אבל יש עקבו רואה את הערווה כי ההיקף בדיוק מול הערווה
כסבר, עקבו רואה את הערווה, מותר.
למה?
שער איבריו.
מי שאומר כל עצמותיי,
אז הכל, ובמיוחד הלב רואה את הערווה,
העקב רואה את הערווה מלמטה.
גם הוא רואה את הערווה מצד העקב.
אומרת הגמרא,
עקבו רואה את הערווה, אומרת הגמרא,
מה אתה מרוויח?
הרי כשאתה שם על הלב, הרי עקבו רואה את הערווה, כסבר, עקבו רואה את הערווה, מותר. איתמר, עקבו רואה את הערווה, מותר.
אבל אם עקבו נוגע בערווה, הבעיה, אמר עשו רב ערן, מותר,
אפילו שנוגע.
רב זביד, זאת אומרת, נגיד שהוא יושב ואז ערוותו נוגעת בעקבו,
מדובר כאן לאו דווקא במים, באופן כללי,
או במים אפילו,
הוא טובל וככה המצב הוא יושב.
אבל רב חיננה ברי דרבי קמתנה לאחי נוגע דברי הכל אסור רואה אביי אמר אסור רבא אמר מותר לא ניתנה תורה למלכי השרת
ואיכתה נוגע אסור רואה מותר אמר רבא צואה בה עששית מה זה צואה עששית? אקווריום
תשימו לב לפסוקים ההבדל בין ערווה לבין דבר מגונה מה זה? יש צואה בתוך
עששית חוץ מכבודכם
או יש ערווה שעומדת מאחורי עששית.
יש שאלה אם אדם שיש לו משקפיים הוא יכול להוציא את הרבים מדי קריאה בתורה.
עששית, הסוגיה.
מה זה עששית?
יש כאלו מחמירים,
שאם הם קשי ראייה, אז הם קוראים בתורה בלי המשקפיים.
שלא יהיה עששית, כאילו מחיצה. העיניים לא רואות ישירות דרך עששית. זה כאילו אומר בעל פה.
הוא רואה, אם הוא מתכופף, הוא רואה.
שמת לב, יש בבתי מדרש ביישוב הישן כאלו שאתה מתכופף לך לתוך הספר וקורא איתו.
טוב,
זה הדין של השלישית, אני לא רוצה להרחיב, אבל זה המקור כאן,
בלהבדיל בין הקודש ובין המיוס.
אומר,
למה?
מה?
כן.
אז למה הגמורה הזו שהייתה שם?
בגלל, בקשר זה לרגל,
כי הוא שוכב, אז זה לא אולי כאן, כאן הוא עומד,
שם מדובר שהוא שוכד, כן? היה קורא קריאת שמע,
מכוסה בסדינו.
אני חושב גם כן הבדל אם הוא עומד או יושב, זה מעניין, שאלה טובה.
אומרת הגמרא,
אמר רבא, צואה בעששית מותר לקרוא קריאת שמע כנגדה,
אבל אם ערבה בעששית,
נגיד אישה בלבושה לא צנוע, שעשו נגד סקול באישה,
שיער באישה ערווה. האם היא עומדת מאחורי זכוכית?
עזרת נשים עם זכוכית, כן?
לא, אפילו דבר שהוא ערווה, אפילו איבר אחד או השערות.
שיער באישה ערווה, שיער באישה נשואה.
אז האם...
אסור לקרות קריאת שואה כנגדה.
צואה בעששית מותר לקרוא קריאת שואה כנגדה.
וצואה בכיסוי טליא מיתה, הצואה זה העיקר הכיסוי, לא המראה.
והעמיכסיה היא מכוסה על ידי העששית.
אתה מנותק, יש איזו הפרדה בינך לבין הצואה, חוץ מכבודכם.
אבל ערווה,
מה שאין כן,
ערווה, בעששית אסור לקרוא תיקה של מנהל. כתוב, ולא ייראה בך ערווה דבר, אמר רחמנה, ואקא מיתחזיה.
מה זה חשוב אם זה עששית לא עששית?
זהו, השאלה מה הגדר, בסדר.
עמאר אביי, צואה כלשהו מבטלה,
אם יש קצת, כמות קטנה, מבטלה ברוק, יורק על זה. אמא רבא ברוק כבה, כלומר לא ממש רוק,
שיעור של רוק.
אמא רבא צואה בגומא, הוא צריך להתפלל, ויש חור ויש שם קצת צואה, מה יעשה?
הוא אומר, נעמד על זה,
ואז הסנדל שלו מכסה אותו,
מניח סנדלו עליה וקורא. בהתחלה התלבטתי, האם הוא מוריד את הנעל, שם את הסנדל והוא עומד ברחק, או שהוא...
לא הספקתי לברר את זה.
מאיר סנדלויה וקורא, קריאת שמע,
מה יהיה, כן?
ברוך הבן, אמר רב וקורא קריאת שמע, הבא ממר בריינר אבינה, צואה דבוקה בסנדלו, מה היא תיקו?
אמר רב יהודה,
עכום ערום,
אסור לקרוא קריאת שמע כי נדגור.
שואבת הגמרא, רק עכום, גוי, ואם הוא ישראל ערום מותר לקרוא,
נכון שתינוק עושים מברית מילה ואז קוראים לזה, זה כבר עניין אחר.
אז הוא אומר, מה עיר יעקום, אפילו ישראל נמי.
הוא אומר, ישראל פשיטא לידי אסור.
זה צלם אלוקים, ברור.
אבל עקום, יצריך ללמודת אימה, הואיל כתיבוהו אשר בשר חמורים שר העם.
כתוב, הנביא אומר, תראו ב'
כתוב ביחזקאל,
ותעגן ותאגבנה על פילגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמת עם.
אז הייתי חושב, כמו שמותר להתפלל ליד חמור,
יש, נלמד עוד, זה היה רוכב על החמור והשיירה הולכת, צריך לרדת מהחמור,
אולי הוא יברח לו, כל הדיון.
אבל מותר לו, אפילו שהחמור אין לו בגדים, ערוותו מגולה,
זה אין בעיה.
אז הייתי חושב שגם גוי,
רק יש לנו נוח, לימד אותנו יסוד בהלכה כאן.
כן?
אומר, אומר, וערוות אביהם, כמה שמה לן דינו נמי יקרו. ערווה כתוב אצל נוח ובניו,
שמה כנען, וערוות אביהם, לא ראו שם ויפת,
אז רואים שזה נקרא ערווה.
אומרת הגמרא,
ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוך המים. כמה מיה?
כמה הוא יטיל וזה יתבטל?
אם אתה מדבר על מי המשרה, יש רם בתיה של 200 ליטר.
כמה מים?
אל אחיקה אמר לא יתכסה לא במים ולא במי המשרה כלל ומי רגליים זה מתייחס למי רגליים עד שיטיל לתוכה מים ויקרא
תנו רבנן כמה יטיל לתוכה מים כלשהו
רב זקאי אומר מה פתאום רביעית רביעית תלוג אמר רב נחמה מחלוקת לבסוף אם עשה לשים בסוף יש מי רגליים ואתה רוצה להוסיף מים אבל בתחילה כלשהם כולם יודעים למה כמה כמה בתיל היסוד שדיברנו היה מים
הוא מטיל מי רגליים, אז כל פעם נכנס סט מי רגליים, מתבטל, ואז התערובת הופכת להיות.
ורבי יוסף אמר מחלוקת מלכתחילה,
אבל לעשות דברי הכל רביעית. אמר רבי סמי, הייתי לי רביעיתא דמאיה כרבי זק. כנראה ההלכה,
מחר אנחנו נמשיך, כן?
גרף של רעי.
מעניין, רש"י כאן מקל עלינו.
נגיד בבתי חולים יש כל מיני כלי מדידה,
התפנות,
יש כל מיני, החולים לא יכולים לקום.
אז הוא אומר, תוספות, גרף של ראי, פירש רש"י של חרס בלוע משמע לפירושו, אבל כלי דלבלה כגון זכוכית אפשר לשערע.
כלומר, נגיד פלסטיק, אני לא יודע מה הממד שלהם, אבל כלי של זכוכית,
נגיד מביאים לחולה והוא קורא קריאת שנייה, יש לו על המדף את הכלי, שאם הוא צריך, איך זה נקרא, כלי להתפנות, בקבוק כזה,
אז מותר לו, כי זה זכוכית נקי, ניקוי זה לא בולע.
הלכה.
מה?
היום זה פלסטיק בטח, זה מסוכן עם הספוכים.
כן, טוב, אנחנו רק נקרא את ההלכה,
אנחנו צועדים עם ההלכה.
כ"ה: "והיה מחנך קדוש". פרשת השבוע:
"קטן שעדיין אינו יכול לאכול כזית, וגם בתוך כדי אכילת פרס,
אין צריך להתרחק ממי רגליו ומצואתו כדי לומר דבר שבקדושה.
ובכל מקום, טוב להתרחם קריאת שמעתו אפילו כשהוא בן שמונה ימים.
כן, בכל אופן, הנפש, הנפש, אומר בקכ"ה מה השיעור.
בבית ברוך, אומר,
בין שניים לשלושה חודשים, אך הם בדיעבד ומתפלל קריאת שמע כנגד צועת קטן מעל גיל זה, אם ידוע שלא אכל עדיין דגן מעולם,
הוא רק יונק מאמו,
אף על פי שאחרים בגילו כבר אוכלים, אין צורך לחזור ולהתפלל.
בכל מקום, ראוי שיחזור ויקרא קריאת שמע לחומרה.
צואה המכוסה בחיתול, דה אין ממנה ריח רע,
חשיב כצואה בעששית ואין צורך להרחיק ממנה.
צואת בעלי חיים שיש לה ריח רע, כגון צואת חתול, צואת תרנגולים, צריך להרחיק ארבע אמות במקום שקלי הריח, ולפניו כל שרואה הצואה.
מצואת בעלי חיים שאין ריח רע, כגון צואת כלב,
אין צורך להרחיק ממנה כלל, רק אם זה, כמו שראינו בגמרא, מעורב עם אור.
צריך להרחיק שיעור הנ"ל מכל דבר שיש לו ריח רע מחמת יפוש וקלקול,
שדרך בני אדם להצטער ממנו, כגון אשפה שיש בתוכה מחלים מקולקלים,
אך אם היא מכוסה ואין ממה אחרי אחראי, אין צריך להרחיק. כמו כן, צריך להיזהר שלא לומר כל דבר שבקדושה כנגד בית הכיסא שדלתו פתוחה,
אף אם אין משם רחב, אך אין צריך להיזהר מלומר דברי קדושה כנגד כלים שהקטנים נפנים בהם,
אף אם הם נקיים עד שיוצאים מהחדר או עד שיחסם.
ברוך ה' אל עולם הממן, ואתם הדבקים בה' ה'רותיכו וה' ה' אחד ירותיכו לבכן ברוך ה' לעולם אמא אמן ואתם הדבקים באז' וירותיכו.
