טוב, שלום שוב לכולם.
אנחנו ממשיכים בסדרת השיעורים שלנו על הסוגיות הנלמדות בדף היומי.
ואנחנו, כידוע, נמצאים בעיצומו של פרק רביעי במסכת יבמות,
בפרק החולץ.
ובחרתי לדבר על סוגיה שהיא דווקא מתפרסת פה לאורך,
אפשר לומר, שלושה דפים.
דף מ"ה, דף נ"ו ודף מ"ז,
כאשר הכותרת הראשית היא פשוט הנושא של מעשה הגיור.
יש לנו פה סוגיות
שנוגעות למעשה הגיור, דרכי הגיור בהלכה,
וזה אולי המקור העיקרי של הלכות גיור בנושא של גירות. זה נושא שהוא גם אקטואלי הרבה פעמים היום בזמן הזה, ותמיד, ובפרט בזמן הזה,
לגבי דרכי הגיור.
המקורות הם דווקא מהפרק הזה שלנו,
כאשר אפילו יש עוד איזה מקור שהוא גם כן במסכת יבמות,
דווקא בפרק שני, בדף כ"ד עמוד ב'.
בנוסף למה שנאמר שם, פה יש לנו ריבוי דברים,
וננסה אולי לעמוד עליהם לפי הסדר שבגמרא, ואחר כך נראה מה יש לנו פה ללמוד ולצרף דבר לדבר ולהבין דבר מתוך דבר,
כדרכנו.
העניין הראשון שאיתו אנחנו מתחילים זה בדף מ"מ עמוד ב',
כמובן דרכו של תלמוד ודרכה של הגמרא שהיא עוברת מעניין לעניין ולכן מגיעים פה בסופו של דבר לנושא של גיור ובהרחבה רבה למרות שמלכתחילה דנו פה על נושאים אחרים שיותר היו שייכים
מלכתחילה למסכת יבמות
אבל הנה עובדה שהגמרא מגיעה לזה כאן הנושא הזה כאן מתחיל
"עבדי דרבחי אברמי עד בלילאי עובדת כוכבים לשם אינטטה
אמר רב יוסף יכילה להכשורת באו בברתא.
בא כדי רבאסי דאמר רבאסי מי לא טבלה לנידותה וברתא עובד כוכבים ועובד על בעל בת ישראל עוולת כשר".
הגמרא ממשיכה:
"אהור דאבו קרא לבר ארמיתא, עומר רבאסי מי לא טבלה לנידותה,
אמר רבי ישועה בן-לוי מי לא טבע לקירוש". יש פה את גמרא עם חידוש גדול מאוד,
כי הגמרא פה אומרת,
מספרת לנו על, לפי הפירוש הפשוט בגמרא,
וזה הפירוש גם לפי רש"י, למרות שברש"י יש אפילו שני פירושים, דהיינו, הוא באמת מתלבט, כי יש פה חידוש גדול,
שמה שנאמר כאן,
שאישה,
העבד שהטביל את אשתו, את מי שהייתה אתו,
הוא הטביל גויה לשם אינטטה, דהיינו, לשם אישות,
ובעצם לפי מה שרש"י אומר, מסביר פה,
לשם טהרה, הם נהגו כמנהג טהרת, לפי מנהגי טהרת המשפחה,
לפי הלכות טהרת המשפחה, ואז היא טבלה בשביל לנידותה, להיות טהורה.
ואז הגמרא אומרת פה שאפשר בסופו של דבר לקבל את הטבילה הזו כטבילה שהיא שייכת לגרות, שהופכת אותה גם לגיורת.
זה כמובן חידוש גדול מאוד, מפני שאנחנו לא היינו אולי מצפים לשמוע על חידוש כזה או להבין אותו,
כיוון שמובן לנו לכאורה מלכתחילה שגירות, אדם צריך להתגייר לשם גירות.
הרי זה הדבר, מה יותר פשוט מזה?
וכיוון שצריך לטבול לשם גירות, אז צריך לטבול כחלק ממעשה הגיור, אז באמת לזה מובן שצריכים לטבול גם כן לשם גירות. וכאן מתחדש לנו, הגמרא אומרת,
אצל אישה שהתעוולה לשם טהרה, טהרת המשפחה, מה שנקרא לנידותה,
הטבילה מועילה לה בשם גירות,
וגם אצל איש שטבע לשם קריו, דהיינו משום טומאה שלו,
גם כן זה מועיל כחלק ממעשה הגיור.
וזו גמרא אחת,
ובגמרא הזו כמובן צריך להבין אותה, אז איך זה באמת מובן לנו שטבילה כזו תיחשב
כחלק ממעשה הגיור.
מתוך כך יש לנו באמת שני פירושים, אולי בכל זאת אני אציין את שני הפירושים. פירוש אחד,
כפשוטו, שבאמת הטבילה הזו היא מועילה,
ופירוש אחר אומר שאם היא טובלת לנידותה, יש להניח שהיא התעוולה מקודם לשם גיור, כי הרי היא לא היתה טובלת
לשם טהרת המשפחה אם היא לא היתה רואה את עצמה כגיורת שמחויבת בדבר.
זאת אומרת, זה כאילו מוכיח שהיא היתה גיורת. אז יש כאן בעצם שני פירושים,
אבל את זה אני אומר ככה רק כהתחלה,
כאשר כדאי לראות את ההמשך. מה ההמשך?
יש לנו, זה באמת סוגיה מתמשכת.
בדף מ"ו עמוד א' אנחנו לומדים את הגמרא שאומרת
"תנו רבנן גר שמל ולא תבל" אנחנו יודעים שגר צריך גם מילה וגם טבילה.
זאת אומרת שאם הוא מל ולא תבל אז הוא לא נקרא גר.
כלומר שהטבילה שדיברנו עליה מקודם היא חלק ממעשי הגיור.
בעצם דבר פשוט.
ממשיכים הלאה.
בדף מ"ו עמוד ב', הגמרא שם מדברת גם על המקור של העניין של הטבילה.
יש מילה אצל איש, יש מילה וטבילה. אצל האישה יש רק טבילה כמובן.
והגמרא מנסה ללמוד מאיפה אנחנו יודעים שטובלים.
הם לומדים את זה בדרך הלימוד ממעמד הר-סיני, כשעזו על כל עם ישראל לפני מתן תורה, ומפרשים שההזהה הזו היתה משולבת עם טבילה,
גמרא בדף מ"ו עמוד ב'.
לכן זו גמרא אחת
ממשיכים הלאה בדף מ"ו עמוד ב'
אם אנחנו ממשיכים עם אותה גמרא אנחנו מוצאים פה שיש כאן מעשה שהיה שבא מישהו שרצה להיות גר והומל ולא טבל ואז אמרו לו
הוא בא כנראה בערב בלילה ואז אמרו לו תחכה כאן
ועד שמחר נוכל לצרף את מי שצריך לצרף
בשביל מעמד הטבילה הזו, שזה יהיה בצורה מסודרת.
ואז הוא אומר כאן,
הגמרא אומרת: שמע מן התלת.
הגמרא אומרת שלומדים מהמעשה הזה שם שלושה דברים יסודיים שקשורים לגיור.
א', שמע מן הגר צריך שלושה,
כי הוא אמר לו שהוא צריך לחכות שיהיו שם שלושה אנשים במעמד הגיור.
שמע מן העינו גר עד שימול ויטבול,
כיוון שמה שהוא אומל בלבד זה עוד לא מספיק, הוא שמע מנין מדבילין גר בלילה.
זאת אומרת, כיוון שהוא המתין אתו עד למחרת, זאת אומרת שבלילה לא, וההסבר הוא למה, מה הטעם בכל הדברים האלה,
בגלל שאנחנו קוראים לגירות,
זה כמו משפט.
כיוון שזה משפט,
משפט לא יכול להיות בלילה,
אין דנין דינין בלילה אלא ביום,
ולכן הגיור צריך להיות ביום, נקודה אחת,
נקודה שנייה בפני שלושה,
ונקודה נוספת: שאינו גר עד שימול ועד שיטבול. זאת אומרת, אנחנו לומדים פה שגיור צריך להיות בפני שלושה.
אם אנחנו באמת,
זו הגמרא השלישית במספר בסוגיות שממש רצופות פה במסכת יבמות בפרק רביעי.
בהמשך, שוב, במ"ז עמוד א',
אנחנו לומדים שם: תנו רבנן, גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע, בזמן שישראל, בזמן הזה,
אומרים לו: לא כדאי לך להתגייר, ואז בכל זאת, אם הוא בכל זאת רוצה להתגייר אז עושים אתו את כל הסדר, ואז באמת כתוב שם
בסופו של דבר שמודיעים לו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות,
ואז אחרי כל התהליך הזה טבל ועלה,
הרי הוא כישראל לכל דבר.
זו בעצם,
קראנו כרגע ברצף כמה סוגיות שמסביבן יש עוד דיונים,
אבל לזה העיקר.
הנושא הראשון היה שיש טבילה,
והטבילה, כתוב אפילו "טבילה לטהרה" שנחשבת כטבילה לגיור.
אחר כך למדנו שבאמת בגיור צריך מלה וטבילה.
למדנו אחר כך שצריך שיהיה שלושה,
ואחר כך למדנו שגם מודיעין לא מקצת מצוות.
אם אנחנו לוקחים את כל הסבב הזה,
אנחנו לכאורה נמצאים עם שאלה גדולה.
נתחיל שוב בסוגיה הראשונה.
הסוגיה הראשונה שדיברנו היא הרי בעצם ממש סוגיה מחודשת,
שאפשר,
אשה שטבלה לטהרה אומרים שזה מובן,
מועיל לשם גיור.
כבר אמרנו קודם ששני פירושים יש בדבר.
שני פירושים יש בדבר, יש כאלה שמבינים את דברים כפשוטם,
שבאמת הטבילה הזו היתה באמת טבילה שמועילה לשם גיור. היות שהיא עושה דבר שאשה כשרה מישראל הרי היא נוהגת ככה, היא טובלת לנידותה, אז גם אותה גויה שעושה את זה, זה גם, היות שהיא עושה את זה כדי להיות יהודייה,
אז ממילא זה מועיל בתור גיורת, זה הפירוש הפשוט. השאלה המתבקשת היא,
נגיד שאפשר להבין שהמטרה של טבילה לשם נידה מועיל בשם גירות,
נגיד,
אבל איפה, צריך הרי שלושה אמרנו, הרי למדנו פה כמה סוגיות, מה זה, סתם ככה?
איפה נעלמו שלושת הטבילה שצריכה להיות בפני שלושה, וכי נאמר שאשה שטובלת, האם שמענו פעם, אי-פעם,
שאשה שטובלת לנידותה יהיו שם אנשים נוכחים זה הרי דבר שהוא קשה בלאו הכי גם כשאומרים אותו קל וחומר כשאשה טובלת לנידותה מי שמע? לא שמענו הרי על דבר כזה ועוד הרי טבילה כזו נעשית בלילה ואמרנו שלאי אפשר לטבול בגיור בלילה אז מה קורה כאן באמת איך זה באמת מובן?
מכאן כשאנחנו לומדים אמרתי כבר קודם יש שני פירושים פירוש אחד אומר שזה צריך לפרש את הדברים
לא כפשוטם,
וזה ככה עולה מדברי הריף והרמב"ם עוד יותר.
בתוך הרמב"ם במיוחד נראה שהוא לא מסביר שהטבילה הזו עצמה נחשבת כטבילת גיור,
אלא הוא אומר, כיוון שהיא נוהגת בטבילה של גיור, אנחנו מניחים שהיתה, והיא אומרת, כאילו זה נותן איזה סיוע או הבנה מיניה וביה שהיא מטובלת, הפירוש הוא שהיא התגיירה. הרי מה היא טובלת זה סתם להנאתה?
בשביל מה היא צריכה את זה?
אלא באמת כיוון שהיא התגיירה,
והיא מחויבת בדבר אז עכשיו היא עושים מתוך הנחה שהיא באמת כבר התגיירה מקודם כראוי וזוהי הכוונה זה רק הוכחה על מה שהיה זה באמת פירוש לכאורה לא לפי הפשט.
תוספות שדנים בעניין הזה תוספות לפנינו נמצאים בגמרא בדף מ"מ עמוד ב' הם באמת גם שואלים כמובן את אותה שאלה ואז הם מתרסים כאן חידוש גדול לאידך גיסא זה גם חידוש גדול תוספות אומרים
יש לומר, הסוכרים התחילו קשה, אז איך טבילה כזו יכולה להועיל? הרי היא טבילה שנעשית בינה לבין עצמה.
יודעים שהיא טובלת, אבל בכל זאת זה לא ממש טבילה של גיור, כראוי לכאורה.
ויש לומר, אומרים התוספות: "עדה באילן שלושה היינו לקבלת המצוות, אבל לא לטבילה".
זה דבר נורא מעניין.
התוספות באים ואומרים לנו שמה שנאמר,
שצריך שלושה, לא מתייחס אל החלק של הטבילה.
בזמן הטבילה אין צריך שלושה,
ולכן הטבילה הזו כפי שהיא מועילה במסגרת תהליך הגיור הכללי,
מפני שמה שנאמר שלושה, הכוונה היא לגבי קבלת מצוות.
לכן למדנו מכאן דבר מאוד מעניין.
יוצא כאן דבר ככה, ולפי הרמב"ם לא מקבל את התירוץ הזה, הרי היה יכול לתרץ את התירוץ הזה.
באמת בעיון בדברי הרמב"ם אנחנו נמצא שהוא סובר שהטבילה של גיור צריכה להיות בפני שלושה.
הטבילה של הגיור צריכה להיות לפני שלושה מעיקר הדין,
ולכן הוא לא יכול לפרש שהטבילה הזו שאנחנו מדברים שהיא טובלת לטהרה תועיל בתור גיור,
ולכן הוא מפרש רק שזו ראיה שהיא טבלה מקודם, היא סתמה טבלה מקודם לשם גיור. אף-על-פי שאין לנו ידיעה מפורשת,
בכל זאת זה מועיל.
בעוד שלדעת התוספות הם אומרים שהטבילה הזו מועילה והם מוציאים את
צורך בשל שלושה דיינים מן הטבילה,
ומצמצמים אותו רק לגבי קבלת המצוות.
באמת,
יש כאן דברים רבים שמן הראוי לתת עליהם את הדעת,
מפני שלפי התוספות כאילו יוצא שהעניין של השלושה קשור רק לקבלת המצוות.
קבלת המצוות זה מה שלמדנו אחר כך,
שמודיעים להם מקצת מצוות,
וזה בעצם העניין שמודיעים להם בשביל לקבל.
אצל הרמב"ם, כפי שנראה, יוצא כאן,
שקבלת המצוות היא אפילו אולי לא חלק הכרחי, זה דבר שהוא קצת קשה כמעט לומר,
החלק העיקרי בגיור זה מלה וטבילה.
כמובן שמלווים את זה בקבלת מצוות,
דהיינו שאם האדם לא רוצה להתגייר בשביל לקבל מצוות,
אז יש כאן חיסרון בכל הקבלה מלכתחילה, הוא לא רוצה להיות יהודי כראוי.
אבל קבלת המצוות זה לא הנושא של הגיור כמעשה הגיור,
אלא הוא כאילו דבר מותנה בקבלת מצוות.
זה מה שיוצא בדעת הרמב״ם.
בעוד שהעניין של הגיור עצמו זה המעשה הפיזי של טבילה,
ולא קבלת המצוות עצמה.
זה הבדל גדול משמעותי לגבי עניין של הגיור.
אני אתן אפילו דוגמה, וזה דבר מאוד מעניין כשלעצמו. בדף המקורות
אני מפנה פה, מי שיוצא יעיין,
בגמרא במסכת כתובות.
במסכת כתובות דווקא, יש לנו שם גמרא שמדברת בדף י"א במסכת כתובות,
יש שם סוגיה: גר קטן מטבילים אותו על דעת בית-דין.
ובכן, ילד קטן יכולים לגייר אותו על דעת בית-דין.
וכשאנחנו מגיירים גר קטן אומרים שזה מין זכין לאדם שלא בפניו. יש כאן איזה מין
זכות כזו שהוא באמת,
יכולים להטביל אותו והטבילה הזו מועילה על הילד הקטן בתור גיור. לכאורה נשאלת השאלה: ואיפה קבלת המצוות שלו?
אם קבלת המצוות זה המעשה של הגיור כמעשה מצד עצמו,
איפה קבלת המצוות שלו? זאת אומרת, זו שאלה מאוד משמעותית.
כאן אנחנו מוצאים בדברי הראשונים הבדלים בפירוש.
תוספות, למשל, במסכת סנהדרין,
גם זה רשום בדף המקורות,
מפרשים שקבלת המצוות של הגר הקטן זה שכשהוא גדול
והוא לא מוחה על זה שעשו ממנו גר,
זה מראה שהוא מסכים למה שעשו אתו, וזה נקרא קבלת המצוות שלו. זאת אומרת, תוספות טוענים,
אי-אפשר שיהיה גיור בלי קבלת מצוות,
כי קבלת המצוות זה חלק מתוך העניין של המעשה עצמו.
אם לא עשית קבלת מצוות אז המעשה לא היה.
אז אם הוא לא היה, אז חסר פה בעצם המעשה.
אז לכן אפילו אצל הגר הקטן צריך להגיד שהיה דבר כזה.
אז איפה היה?
בזה שהוא לא מוחה אחר כך על הגיור.
זו דעה אחת.
אחרים לא מסבירים ככה את הגמרא בכתובות בכלל,
ואז באמת יוצא שגר קטן
הוא ממילא קטן,
אז ממילא אל השיח מדבר אצלו על קבלת מצוות, אז אצלו אין קבלת מצוות.
אמרנו מקודם שקבלת המצוות, אם זה חלק מהמעשה ממש, או שזה רק איזה מין תנאי נלווה לגלות את כוונת המתגייר,
אז ממילא אצל קטן לא שייך לבדוק מה כוונתו, כי הוא ממילא קטן.
את זה, הדברים האלה, אני ציינתי פה בדף המקורות,
זה מובא בפוסקים, בשולחן ערוך, זה מובא באמת
שהם אומרים שבאמת
מה שאומרים קבלת מצוות זה בגר גדול,
אבל בגר קטן זה מובא בפתחי תשובה, במקור שאני כאן מסומן, בדף המקורות.
רואים מפה, הוא אומר, כשיש קבלת מצוות הכוונה היא בגר גדול,
אבל בגר קטן
אין קבלת מצוות.
אז אם אין קבלת מצוות, אז מה יש כן?
יש מלה וטבילה.
המלה והטבילה זהו המעשה של הגיור עצמו.
קבלת מצוות, צריך להבין לפי הפירוש הזה, זה איזה מין תנאי נלווה.
התנאי הנלווה לגיור אבל הוא לא חלק מן המעשה.
כשיש בן אדם גדול אז התנאי הנלווה הוא מהווה תנאי שאם הוא לא מתקיים אז כל המעשה לא תופס.
אבל אצל קטן שאין אצלו, לא שייך אצלו לצפות
לקבלה או לאי-קבלה, לכן המעשה לבדו מועיל.
ככה יוצא מדברי הפוסקים, וזה קשור, אם כן, למה שאמרנו פה.
באופן אמיתי, תמיד אומרים שלושה חלקים: מלה וטבילה ועניין של קבלת המצוות, או לשון הגמרא פה הודעה למצוות.
אם אנחנו מבינים שקבלת המצוות זה חלק ממעשה הגיור,
יכולים אנחנו לומר, וזה אפילו מתקבל על הדעת מאוד,
שהגיור שנעשה בפני שלושה הוא באמת מכוון לעניין קבלת המצוות, וזו שיטת התוספות,
שקבלת המצוות זה אולי הדבר הכי חשוב מן המעשה עצמו של הגיור.
ולכן, כשאמרו בפני שלושה, התכוונו לזה. מה יש, שלושה אנשים שיהיו נוכחים?
שיהיו נוכחים, הכוונה היא שרואים שהוא מתייחס אל המצוות בצורה רצינית.
זהו הדבר. הטבילה זה סתם אקט-פיזי כזה.
אז אם זה אקט-פיזי כזה, צריך לדעת שהוא טובל. מה צריכים להיות שם שלושה אנשים?
אז זה מה שתוספות אומרים, שבטבילה,
מעיקר הדין לפחות,
לא צריך שיהיו שלושה.
והתוספות מסבירים לנו שממילא, זה הפשט בגמרא,
שקראנו אותה בתחילה, למדנו, הגמרא הראשונה בדף מ"ה,
שהטבילה אפילו של האישה שטבלה לשם טהרה,
מועילה בתור מעשה של גיור בעצמו.
אבל אם אנחנו מבינים שמעשה הגיור
לא כולל מצד עצמו את קבלת המצוות, שזה תנאי נלווה, כמו שאני מגדיר,
אבל זה לא מעשה הגיור,
בעל כורחנו שכאשר אמרו שזה צריך להיות בפני שלושה,
התכוונו למעשה הגיור. זאת אומרת שצריכה להיות נוכחות
בטבילה.
כיוון שצריכה להיות נוכחות בטבילה,
אז איך הטבילה הזו של האישה שטבלה לטהרתה מועיל?
בעל כורחנו, וזה הפירוש ברמב"ם,
שלא שהטבילה הזו היא הגיור,
אלא היא רק מן הסתם,
אם היא טובלת,
היא נוהגת כמו בת ישראל כשרה,
מסתמה שהיא טבלה מקודם לגיור. זה באמת הבדל גדול בהתייחסות אל הדברים.
אגב, ועוד עניין פה, אנחנו אמרנו מילה. מילה, למשל, צריך שיהיה בפני שלושה.
לכאורה אם אומרים שצריך שיהיה הכול בפני שלושה אז הכול צריך להיות בפני שלושה ובכל זאת יש כאלה שאומרים שאולי המלה לא צריך אפילו מי שסובר שאולי הטבילה צריכה להיות בפני שלושה אבל המלה לא למה כי המלה היא כמו שאמרנו היא באמת מעשה פיזי מעשה פיזי או שעושים או שלא עושים אז ממילא גם אם עושים אפילו לא היו שלושה אי אפשר להגיד שהוא לא נעשה טבילה אפשר להגיד שזה פחות
ממלה כיוון שזו טבילה שהיא לא מעשה שמטביע את חותמו על האדם הטובל
אז ממילא כדי שזה יהיה בעל ערך אפשר יותר להבין למה כאן בכל זאת צריך שיהיה שלושה בטבילה, כי הטבילה היא לא משאירה עקבות.
לכן היא מנסית לפני שלושה יש פה מעשה של גיור.
אז יש פה אם כן שלוש דרגות: קבלת המצוות שהיא אולי הדבר הכי מובן שהיה צריך להיות לפני שלושה,
אבל זה בתנאי שזה חלק ממעשה הגיור.
ולכן הסברנו את המחלוקת שמתגלה כאן שלפי התוספות זה באמת העיקר וזה מעשה הגיור.
ולכן זה מה שנאמר בפני שלושה ואילו הטבילה לא
אבל מי שסובר שמעשה קבלת המצוות זה לא בדיוק,
זה רק כאילו תנאי נלווה, כמו שהגדרנו את זה,
ולא המעשה עצמו זה מלה ותפילה.
זה דרך אגב מוסבר גם, אם אמרנו מקודם, סוגיה לאל בדף כ"ד.
סוגיה בדף כ"ד, עמוד ב',
יש לנו בפרק שני שם גמרא,
גם כן,
שעוסקת שם בשאלה לגבי גיור של מי שהתגייר,
בכלל לא למטרה להיות או רוצה להיות יהודי.
ונתגייר, וזה דבר, לצערנו, מצוי הרבה, אנחנו חוששים תמיד מזה,
שאנשים מהגויים, יש כאלה שמתגיירים מסיבות אחרות.
הדבר המוכר ביותר זה שמישהו מתגייר לשם אישות,
רוצה להתחתן עם מישהו או עם מישהי,
ואנחנו רואים בגמרא שאפילו זה, בסופו של דבר,
כמה שזה לא רצוי,
בדיעבד זה מועיל, וככה נפסקה ההלכה.
איך זה באמת מלווה וקשור עם קבלת המצוות, זו שאלה בפני עצמה.
אבל בדיעבד זה מראה שהגיור הזה מועיל. אז הדברים הם באמת עדינים ודקים,
אנחנו כדרכנו לא באנו לפרוס כאן את כל הירייה,
אבל איזה כמה נקודות מבט על סוגיות של גיור מתוך הלימוד במסכת יבמות,
אני חושב שעשינו עד כמה שאפשר בלימוד כזה,
וכל אחד ימשיך וילמד ויש עוד הרבה מה ללמוד.
אז כל טוב.
...
