כן, אז אנחנו היום נמצאים בעיצומה של מסכת מגילה במסגרת הדף היומי,
והדבר המעניין הוא באמת בפעם הזו שמסכת מגילה שהיא בדף היומי,
היא גם המסכת שהיא אקטואלית ביותר לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה.
אז הצירוף הזה הוא באמת צירוף יפה,
וטוב לנו שהגענו לכך.
והיום אני רוצה לכן ללמוד על סוגיה אחת מתוך מסכת מגילה,
כרגיל על פי הלכה ברורה כפי שאני אומר ולראות ממנה כמה שאלות שיש עליהן גם שאלות הלכתיות שמתבררות בצורה מתוך הסוגיה שאנחנו לומדים ושאני חושב שיש להציע הסברים מתוך סוגיה אחת על סוגיות אחרות.
כוונתי לכך, אני מתחיל בגמרא בדף י"ד.
הגמרא בדף י"ד בנמסכת מגילה נוגעת באמת בשאלה של הלל.
והשאלה היא כאן באמת נשאלת,
מדוע פורים, חג כל כך גדול וכל כך חשוב,
אז למה לא זכה לקריאת ההלל?
מדוע לא אומרים הלל בפורים?
הגמרא אומרת, הרי אם מעבדות לחירות, כמו הצלה של מעבדות לחירות, אומרים הלל,
קל וחומר כשצריך להגיד שירה, כשניצולים ממיתה לחיים.
אז הגמרא מתרצת פה, בהתחלה אומרת שאין אומרים הלל על נס שבחוץ-לארץ.
פורים, עם כל החשיבות שלו, זה חוץ-לארץ.
חוץ-לארץ לא אומרים הלל, אבל הגמרא לא כל כך מוותרת,
מפני שהגמרא מראה לנו שנכון שלא אומרים הלל על נס שבחוץ-לארץ,
אבל זה בזמן שישראל נמצאים בארץ ישראל.
אבל בזמן שישראל לא נמצאים בארץ ישראל, כמו בזמן הגלות,
יכול להיות שאם יש נס כזה גדול של פורים,
גם אם הוא בחוץ לארץ,
מן הראוי היה שיתקנו לומר עליו הלל.
וכאן אנחנו עושים בשלב הזה של הגמרא שני תירוצים,
תירוץ אחד של רב נחמן ותירוץ אחד של רבה.
התירוץ של רב נחמן, רב נחמן אומר:
קריאתה זו הללה.
הקריאת המגילה היא נחשבת לאמירת ההלל של פורים.
רבא אמר, נחזור לזה אחר כך, רבא אמר
שלהגיד הלל זה חייב להיות, בנס צריך להיות תנאי מאוד חשוב.
מה הוא?
כמו שנאמר בפסוקים של ההלל, הללו יעללו עבדי ה'
ואילו בפורים גם לאחר הנס,
איך לשון הגמרא פה?
הקאתי עבדי אחשורוש ענן.
זאת אומרת ההצלה היא הצלה אבל היא לא הייתה הצלה שהוציאה את עם ישראל לגאולה ולחירות שלמה אלא ניצלו לחיים ממוות לחיים אבל בעצם נשארו תחת שלטונו הכת יעבדי חשוורוש ענן.
אז לפי זה אם אנחנו מנסים לראות מה למדנו פה למדנו פה בגמרא שני הסברים מדוע לא אומרים הלל בפורים לפי תירוץ אחד פורים הוא לא חג שראוי שיגידו בו הלל
לפי שעקת יעבדי אחשורוש ענן,
לפי התירוץ הראשון, כן, היה ראוי להגיד "הלל בפורים" גם כן,
אבל למה לא אומרים "הלל בפורים"? הנס הוא גדול, ההצלה היא ברורה,
חד-משמעית, הרי גם השמחה גדולה מאוד. נו, אז "הלל", "הלל" מה עם ההלל?
כאן אנחנו באים מהתירוץ של רב נחמן,
שרב נחמן אומר "קריאתה זו הלילה". צריך גם אולי להסביר את מה שהוא אומר.
"קריאתה זו הלילה" זאת אומרת, בקריאת המגילה,
כל קריאת המגילה עניינה היא לומר דברי שבח ולהודות להשם על הנס. אמנם זה נס, כפי שאנחנו אומרים, בהסתר פנים,
הדברים הם לא ברורים וגלויים,
גם אפילו במגילה השם השם הרי לא נזכר אפילו פעם אחת,
אבל זה בעצם אחד החידושים של פורים,
שגם כאשר הדברים מתרחשים כאילו לפי סדר טבעי,
אנחנו יודעים ומכירים ומבינים שזה בעצם מעת השם הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו,
נפלט בינינו גם ללשון הסתר פנים,
זה אומר שכשקוראים את המגילה אין לך הלל יותר גדול מזה. אני תמיד מסביר בזה שההלל הוא פרקי ההלל, אפשר להגיד פרקי הלל סטנדרטיים כאלה, הם כלליים שנקבעו לכל דבר,
אבל כאשר יש משהו שאומרים אותו,
כאשר הוא מיוחד באופן ספציפי ליום שבו אנחנו נמצאים בו, זה עדיף אפילו.
אז עדיף לקרוא את המגילה מבחינת ההלל, לפי רב נחמן, יותר מאשר להגיד את ההלל הרגיל, פרקי ההלל שאנחנו אומרים בחגים או בחנוכה.
עכשיו, אנחנו הרי תמיד לומדים את הדברים עם ההלכה. מהי ההלכה?
הנה, לנו מעניין, ההלכה היא, למרות שאולי היינו מצפים שתהיה הלכה כמו רבא, הרבה פעמים הלכה כמותו,
דווקא בעניין הזה יש לפנינו הלכה של הרמב"ם בהלכות חנוכה,
בפרק ג', ההלכה ב' בהלכות חנוכה, זה מגילה ומגילה וחנוכה הן באותו סדר של הלכות, אבל זה באמת בחלק של הלכות חנוכה.
הרמב"ם אומר שם את כל ההלכות הנוגעות להלל,
וכשהוא מפרט את כל הימים שאומרים את ההלל, הוא מסיים את ההלכה ואומר: "ופורים".
מה עם פורים? אומר: "פורים לא תקנו הלל". למה?
כי קריאת המגילה היא ההלל של פורים. זאת אומרת, הרמב"ם פוסק לנו את ההלכה על-פי דרכו של רב נחמן,
והוא מסביר לנו שקריאת המגילה היא ההלל.
עכשיו, כשאנחנו לומדים את הרמב"ם עם הגמרא,
אנחנו באמת צריכים להבין מה הרמב"ם בא ללמד אותנו בזה.
מה זה בעצם כל כך משנה לנו בסופו של דבר?
הגמרא אומנם שאלה והשיבה,
אבל האם
יש לזה איזושהי משמעות הלכתית?
ואנחנו בדרך כלל כן צריכים להבין שכל דבר שאם הרמב"ם כותב,
והוא בוודאי רוצה ללמד אותנו איזושהי הלכה.
אם קריאת המגילה היא הלל, יש לזה השלכות הלכתיות,
יכול להיות מאוד מעניינות.
ואני אנסה להגיד מה יכולות להיות הנפקמינות.
הנפקמינות אחת, שכבר נדמה לי נזכר בדברי הראשונים העניין הזה,
למשל אדם שאין לו מגילה,
אין לו מגילה כשרה לקריאה.
אז כשאין אז אין,
אז ברור שכשאי-אפשר אז אי-אפשר,
אבל תתעורר השאלה, אז אולי כשאין מגילה, אז עכשיו תקרא הלל, אולי אפילו עם ברכה,
שהרי כל העניין שלא אומרים הלל לפי ההלכה הזאת אמרנו,
בגלל שקוראים את המגילה,
זה כשיש מגילה. אבל כשאין מגילה ייתכן שיש מקום וזו יכולה להיות הלכה למעשה.
אני לא יכול לומר שיאמר אדם שאין לו מגילה הלל עם ברכה, זה חידוש גדול מדי,
אבל לומר את ההלל בלי ברכה בפורים, אם אין מגילה,
יכול להיות בהחלט שזה דבר המתבקש לפי ההלכה הזו. אז זו נקודה אחת מעניינת שממנה אנחנו יכולים להסיק מתוך ההלכה המיוחדת הזו.
דבר נוסף,
יש דבר שידוע לגבי אמירת הלל.
אם אמירת הלל, אנחנו דווקא במסכת מגילה, עוד בדפים קצת יותר קדימה,
בסוף פרק שני, יש לנו במשנה,
במשנה, בסוף פרק שני, כתוב: "כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל".
המשנה הזו עוסקת בכל הדברים שמצוותם ביום,
שהמצווה היא כל היום, כמו אחרי שאמרו "מגילה והלל", אומרים "תקיעת שופר", "נטילת לולב", "תפילת המוספים".
מפרטים שם, כל אחד יכול לראות את המשנה הזו.
שני הפרטים הראשונים הם קריאת המגילה וקריאת ההלל.
ואנחנו באמת יודעים שלגבי קריאת ההלל,
העניין הוא שצריך לומר הלל ביום. הגמרא מסבירה: ממזרח שמש עד נבואו.
זה זמן, אמירת ההלל הוא תמיד ביום ולא בלילה. אין אמירת הלל בלילה.
יש רק יום יחיד ומיוחד, לילה יחיד ומיוחד
של ליל הסדר, לילה ראשון של פסח,
שהשיר יהיה לכם כליל להתקדש החג, וזה באמת דבר יוצא מן הכלל.
הוא בכלל לילה מיוחד,
הוא באמת יוצא מן הכלל,
מן הבחינה הזו שאומרים את ההלל בלילה.
אבל בדרך כלל זוהי ההלכה, זוהי קביעה מוחלטת שאין אומרים הלל בלילה, אלא אומרים הלל ביום.
ממילא,
גם צריכים להבין לפי זה: אם קריאת המגילה,
שאנחנו קוראים אותה ואומרים שזה קריאת הלל,
אז יוצא שצריך להיות באמת ביום ולא בלילה.
זה באמת במשנה כתוב ככה.
במשנה כתוב "כל היום כשר לקריאת המגילה" זו
באמת שאלה שהיה מן הראוי לתת עליה את הדעת,
איך המשנה מתעלמת כאילו מקריאת ההלל בלילה ואומרת לנו רק את ההלכה של ההלל ביום. זה נזכר אומנם בגמרא מקודם, בדף כ',
הגמרא כאילו אומרת שהמשנה באמת מדברת על היום.
זה נכון,
אבל היא הנותנת. למה המשנה מדברת על היום ולא על הלילה?
לפעמים אצלנו נדמה שקריאת המגילה, כשאנחנו קוראים בלילה,
אז זו קריאה הרבה יותר חשובה ונותנים עליה מאוד,
יש בה אווירה חגיגית וכולם מתאספים ואיזה מין אווירה באמת מיוחדת, קריאת המגילה בלילה.
והנה לפי המשנה, קריאת המגילה שנזכרת במשנה היא קריאת המגילה דווקא של היום ולא של הלילה.
באמת בגמרא זה נזכר בדף ד' בתחילת המסכת,
במסכת מגילה כמובן,
נאמר שם אמר רבי יהושע בן לוי,
זה חידוש של רבי ישועה בן-לבי, וחייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום.
זאת אומרת, הדין הזה שקוראים פעמיים,
גם בלילה וגם ביום, זה נאמר בגמרא, כאשר במשנה זה לא נזכר.
באופן פשוט, למה במשנה זה לא נזכר? דווקא לפי ההלכה הזו זה מובן,
כי אם קריאת המגילה היא מלכתחילה עניין של אמירת ההלל,
אז בהחלט אפשר להבין שאמירת הלל זה באמת ביום ולא בלילה, לכן קריאת המגילה המיוחד שבה הוא באמת ביום כדבר מרכזי.
ואז אנחנו צריכים לפי זה להבין, אז מה זה הקריאה בלילה?
אם אנחנו אומרים שזה הלל, זה כאילו איזה מין,
יש כאן כאילו שתי בחינות למצוות קריאת המגילה.
בחינה אחת זוהי אמירת ההלל, לפי ההבנה הזו שהיא על ההלכה,
והאפשרות השנייה היא, ההבנה השנייה היא באמת לפרסום הנס.
פרסום הנס זו סיבה מיוחדת לקרוא את המגילה כסיבה נוספת,
ומשום אותה סיבה נוספת גם אמרו שיקראו לא רק פעם אחת אלא אפילו פעמיים, בדרך כלל אנחנו עוסקים בכל דבר פעם אחת, לא עושים פעמיים,
אין מצווה לתקוע בשופר פעמיים,
אז גם לקרוא מגילה מספיק היה פעם אחת.
אבל משום פרסום הנס אמרו שיקראו את המגילה פעמיים,
ממילא גם ביום וגם בלילה, ובלילה הופך להיות יותר כאילו חגיגי, כי זה גם פעם ראשונה.
וזה מביא אותנו להלכה נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת, ודבר מעניין, נקודה, הערה יפה וחשובה.
באותו דף, בדף ד' דווקא,
בפרק ראשון במגילה,
יש לנו עוד מאמרה של רבי יהושע בן לוי.
עומר רבי ישועה בן-לוי, נשים חייבות במקרא מגילה,
שאף הן היו באותו הנס.
יש כאן חידוש של רבי ישועה בן-לוי שאומר שנשים חייבות במקרא מגילה, למה שאף הן היו באותו הנס?
אז זה כאילו מסביר שהן שייכות בנס וזה חיוב שלהן גם כן.
וכאן באמת בהלכה,
לכאורה אם ככה,
נשים חייבות במקרא מגילה, זה בדיוק אותו דבר כמו הנשים.
אין הבדל בין חיוב הנשים לחיוב האנשים.
ובכל זאת אנחנו מוצאים שיש דעות בפוסקים,
זה נזכר גם ב"שולחן ערוך" שיש הבדל בין החיוב של הנשים לחיוב של האנשים.
וזה מובא בתוספות פה בשם "בעל הלכות גדולות".
וצריך באמת להבין מה הפירוש שחיוב הנשים הוא שונה מחיוב האנשים.
הרי לחורה זו אותה מגילה, אבל זה אותו חיוב.
אז מאיפה יכולים להגיע פתאום לכך שזה לא יהיה אותו דבר? ויש נפקא-מינות,
שנשים אולי לא יכולות להוציא את האנשים,
ויש עוד נפקא-מינה יותר מעניינת, חשובה,
שנשים אולי לא יברכו על מקרא מגילה, אלא יברכו לשמוע מקרא מגילה,
מה הסיבה לדבר הזה.
לפי דעתי ההסבר הוא דווקא יפה לפי הדברים שדיברנו.
כפי שאנחנו רואים,
קריאת המגילה יש לה שתי בחינות: יש את הבחינה של ההלל ויש את הבחינה של פרסום הנס.
הבחינה של ההלל, נשים פטורות,
כי זה כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמה. ניתן דוגמה כמו חנוכה.
בחנוכה נשים חייבות בהדלקת הנר? כן. פרסום הנס חייבות בהלל שאומרים? לא.
למה? כי זה מצוות עשה שהזמן גרמה, נשים פטורות.
אותו דבר גם כאן.
המגילה, מן הבחינה הזו של אמירת ההלל,
נשים באמת פטורות. אם הן חייבות,
הן חייבות רק מן הבחינה השנייה של פרסום הנס, וזה מה שאמר רבי יהושע בן-לוי,
שאף הן היו באותו הנס.
נמצא על כן שיש שינוי בצורת החיוב, בדרגת החיוב בין הנשים לנשים, זה דבר באמת שכדאי לתת עליו את הדעת,
וכיוון שמבחינת ההלל הן באמת לא חייבות, וזה גם מובן,
מה שאמרתי מקודם,
אם זה חיוב של קריאה או שמיעה,
מפני שאם זו אמירת ההלל,
עניינה של המגילה הזאת באמירת ההלל,
אז זה באמת עניין של אמירה,
זה תפילה,
זו קריאה, החיוב הוא בקריאה עצמה,
בעוד שאם החיוב הוא משום פרסום הנס,
אין חיוב לקרוא, מישהו צריך לקרוא וכולם צריכים לשמוע,
כמו בשופר, המצווה בשופר, לשמוע קול שופר,
מילא גם במגילה, לשמוע מקרא מגילה כאשר מדובר על הבחינה של הפרסום של הנס.
מתברר כאן שהמשמעות של הסוגיה הזאת, שהתחלנו בה,
בדף י"ד לגבי אמירת ההלל בפורים,
אם כן אומרים או לא אומרים, ואם המגילה היא נקראת קריאת הלל, יכולה להוות איזה מפתח להבנת סוגיות נוספות שקשורות לפרטי הדינים של קריאת מגילה. ואפשר היה להוסיף עוד כהנה וכהנה,
אבל בשביל עכשיו, אני חושב שדי לנו בזה,
בשביל לראות את ההבחנה היפה הזו של אמירת הלל מצד אחד,
ופרסום הנס כדבר נוסף שהוא מיוחד לקריאת המגילה בפורים, כמו בהדלקת הנר בחנוכה, וזהו נראה לי כרגע לפי שעה.
