שלום לכולם, אנחנו ממשיכים בסדרת השיעורים שלנו מן הסוגיות הנלמדות בדף היומי על פי הלכה ברורה ועכשיו כשאנחנו לומדים מסכת מגילה בחרתי ללמוד היום בסוגיה בדף י' עמוד א'
שזו סוגיה בפרק ראשון בדפים שנמצאים עכשיו והנושא הוא לא קשור למגילה בדווקא
אלא כי מי שלומד יודע ורואה שהסוגיות רצות ומדברות מנושא לנושא.
יש כאן דווקא בדף י' נושא שהוא מאוד חשוב באופן כללי,
למרות שהוא לא קשור לפורים בדווקא.
אני מתכוון לנושא של קדושת המקדש בזמן הזה,
וזו אחת הסוגיות המרכזיות שקשורות לעניין הזה.
אנחנו לומדים פה במשנה,
המשנה בעצמה מדברת על ההבדל בין שילה לבין ירושלים,
היה קדושת המשכן בשילה לעומת קדושת המקדש בירושלים,
והסיום של המשנה אומר שקדושת שילה,
יש אחריה היתר,
שלאחריו המשכן בשילה חזר ההיתר של הבמות, שאפשר היה להקריב בבמות.
וקדושת ירושלים, המשנה אומרת,
שאין אחריה היתר. וזהו הנושא שנדון פה בגמרא.
אמר רבי יצחק, שמעתי שמקריבים בבית חוניו בזמן הזה.
זאת אומרת, הנושא הזה נזכר בצורה מעשית לגבי עניין של בית חוניו,
שכידוע היה במצרים.
כמו שרש"י אומר, מזבח חוניו בנו של שמעון הצדיק
בנה במה ממצרים לשם שמיים.
והשאלה היא אם הוא נהג כראוי, כיוון שזה היה...
השאלה אם זה דבר שמותר להקריב,
כי צריך להקריב רק בירושלים ולא בשום מקום אחר.
והגמרא מסבירה שהוא כזווה קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא,
וממילא קדושת ירושלים רצה להגיד של בית ראשון לא קידשה לעתיד לבוא, ולכן מותר לאחר חורבן הבית הראשון להקריב בכל מקום.
וכך הגמרא אומרת,
ועל זה הגמרא בעצם ממשיכה בדרכה ומנסה לברר את העניין.
וכאן הגמרא כורכת שני נושאים.
כי בעוד שהנושא כפי שהצגנו אותו עכשיו עוסק בעניין אם אפשר להקריב במקום אחר ולא רק בירושלים,
הגמרא כורכת את זה אחר כך
עם הנושא של קדושת ירושלים עצמה,
ורוצה לומר שיש אולי תלות בין הדברים, דהיינו,
אם קדושת ירושלים, קדושת המקדש,
קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ולא התבטלה,
אז זה אומר שאי אפשר להקריב
במקום אחר.
אבל אם אנחנו אומרים שקדושת ירושלים היא דווקא אולי בטלה,
ואין קדושת ירושלים, כשחרב המקדש
אז גם התבטלה קדושת המקום,
אז אולי חזר ההיתר למקומו.
כפי שאמרנו, במשנה עצמה, סתם משנה אומרת שלקדושת ירושלים אין אחריה היתר.
אבל הגמרא מביאה פה שזה אולי מחלוקת של תנאים.
וכאן הגמרא בהתחלה מביאה שזו מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע בפעם הראשונה. הגמרא רוצה להגיד שזו משנה במסכת העדויות,
ששם אנחנו מוצאים מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע.
כשרבי יהושע אומר, שמעתי שמקריבים אפילו שאין בית,
זאת אומרת, להפך, שמעתי, מה שמעתי?
שמקריבים בירושלים אפילו כשאין בית.
ואילו רבי אליעזר שולל את האפשרות הזו, ומכאן הגמרא רוצה לפרש שהמחלוקת ביניהם תלויה בשאלה הזו.
רבי שואה אומר שקדושת הבית, קדושת המקדש,
נשארה במקומה,
ומשום כך גם כשאין מקדש אפשר להמשיך ולהקריב,
בעוד שרבי אליעזר כאילו תולה את הדבר בעובדה שאם יש בניין אז יש קדושה, אם חרב הבניין ואין חומה, אין מקלעים למקדש,
כפי שהוא אומר,
אז אי אפשר להקריב. הגמרא רוצה לתלות מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יהושע.
כידוע, בדרך כלל, כשיש לנו מחלוקות של רבי אלעזר ורבי יהושע,
הלכה היא כרבי יהושע.
כי רבי יהושע אומר שקדושת המקדש נשארה במקומה.
זו דעתו של רבי יהושע,
ולפי זה המסקנה המתבקשת לגבי השאלה שנשאלה אם אפשר להקריב במקומות אחרים,
זה מובן שאי אפשר להקריב כי קדושת ירושלים נשארה במקומה ואי אפשר להקריב במקום אחר.
הגמרא אבל ממשיכה אולי לנסות למצוא דברי תנאים נוספים בהקשר הזה.
אפילו אולי רבי אליעזר בעצמו אולי לא חולק על רבי יהושע, אבל הגמרא מוצאת דעתו של רבי ישמעאל בן רבי יוסי לפי פירוש אחד בגמרא עצמה,
דעה אחת בדברי רבי ישמעאל ורבי יוסי,
שהוא סובר שהקדושה בטלה ולמעשה עם זה הגמרא נשארת,
שייתכן שרבי שמואל ורבי יוסי לפי דעה אחת חולק על רבי יהושע והוא סובר שהקדושה בטלה וממילא אולי אלה שהקריבו בבית חוניו סמכו עליו.
מכאן אנחנו הולכים הלאה מבחינת ההלכה
כי בדברים האלה אנחנו באמת צריכים לדעת והנושא שקשור לכאן הוא האם באמת קדושת המקדש נשארה במקומה אלו דברים שכידוע נוגעים לנו הלכה למעשה אם מותר לעלות על הר הבית
אפילו אלה שאומרים שמותר לעלות במקומות מסוימים, אז זה במקומות מסוימים ולא בכל מקום בהר הבית וזה מובן.
לפי מי? לפי מי שסובר שהקדושה נשארה במקומה.
יש כאלה שרוצים אולי לומר שמותר לעלות בהר הבית בכל מקום.
דווקא הדברים שנזכרים במאירי,
המאירי אומר שלפי הידוע לא כן הולכים להר הבית,
אבל זו דעה אחת שנזכרת בספר המאירי של המאירי.
בדרך כלל אנחנו יודעים שיהודים נזהרו שלא לעלות על הר הבית,
וההלכה הזו מסתמכת בעיקר על דעתו של הרמב״ם.
הרמב״ם בהלכה הזו אומר וקובע שקדושת המקדש נשארה קדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבוא, ומסתמך על פסוקים שמובאים במקומות אחרים במסכת ברכות.
מובא שם הפסוק: "והשימותי את מקדשיכם אפילו בזמן ששוממין בקדושותן הם עומדים". זאת אומרת שסוברים כמו רבי יהושע.
כאן אני רוצה אבל לומר,
הרייבד נראה כחולק על הרמב״ם. ככה בדרך כלל מביאים, שהרייבד חולק על הרמב״ם.
אבל הדבר המעניין בדברי הרייבד הזה,
שבעוד שהוא חולק על הרמב״ם
בהלכה הנוגעת לקדושת ירושלים,
והוא אומר שכשעולים להר הבית היום,
אין כרת, ככה הוא מדגיש,
הוא לא חולק על הרמב״ם בהלכה הנוגעת להיתר הקרבת קורבנות במקומות אחרים.
כי כפי שאמרנו, לכאורה יש תלות בין הדברים.
והגמרא הרי רוצה לומר שזוהי הסיבה שהקריבו בבית חוניו.
ההלכה הזו נפסקה ברמב״ם כדבר פשוט,
שאסור להקריב בכל מקום אחר חוץ מירושלים גם בזמן הזה,
ועל העניין הזה הרי ודווקא לא משיג.
זאת אומרת שאפשר בהחלט להבין שבעניין הזה הוא מסכים לרמב״ם שאי אפשר להקריב במקום אחר.
זה מוכיח שהוא לא סובר לגמרי כדעה שקדושת ירושלים בטלה.
ולכן נראה יותר שאפילו הרייבד מסכים שהקדושה במקומה עומדת וממילא אי אפשר להקריב במקום אחר.
ורק הוא בא להדגיש שאין כרת. אלו דברים שהעריך בהם מאוד דווקא הרב קוק זאצל בתשובה שלו ובאמת
מעריך להסביר שאפילו הרייבד לא חולק על הרמב״ם באופן קיצוני אלא הוא רק סובר שאין כרת כיוון שבכל זאת אין מקדש אבל הוא ממשיך להסכים לו שבקדושת ירושלים במקומה עומדת בדרגת חומרה אולי פחותה
אבל ממילא אי אפשר ללמוד מזה שיש היתר להקריב קורבנות במקום אחר כי לעניין זה נראה שהרייבד דווקא מסכים לרמב״ם אז זו נקודה אחת
לגופם של דברים, ומעבר לזה יש לנו באמת לתת את הדעת אם באמת ההלכה היא נאמר על פי הרמב״ם שקדושת ירושלים והמקדש
נשארה במקומה כפי שהייתה, ככה זה לכאורה נראה,
אז לכאורה היה מקום לשאול: נו, אז אפשר היום אולי להקריב קורבנות בזמן הזה?
האם אפשר נאמר לאכול מעשר שני בתוך חומות ירושלים בזמן הזה?
זו באמת לכאורה כמעט הלכה מתבקשת.
אם קדושת ירושלים במקומה עומדת,
יהיה מותר להקריב קורבנות,
יהיה מותר גם לכל מעשר שני, למשל.
זו באמת שאלה שדנו בה גדולי עולם.
היו גדולי עולם בדורות,
נגיד, האחרונים, בכל אופן,
היה ביניהם כמה שמאוד
רצו ללחוץ בכיוון הזה שאפשר יהיה להקריב קורבנות בזמן הזה על פי השיטה הזו.
כמובן, יש לנו כל מיני מניעות, הגבלות.
למשל מה?
למשל, הטומאה, קודם כל הטומאה.
אנחנו הרי, להקריב קורבן בטומאה זה דבר שהוא לא אפשרי,
אבל כידוע טומאה אותרה בציבור,
ולכן לפעמים בקורבן ציבור אפשר היה אולי להתיר, ולכן גדולי עולם כמו רבי עקיבא הגר והחתם סופר והרב קלישר ועוד גדולי עולם נוספים רצו לומר שלמשל קורבן פסח שאפשר להקריב אותו בציבור,
לא שאפשר,
שזה דין של קורבן ציבור שעליו נאמר הכלל שטומאה הותרה בציבור, יגרום לכך שאפשר יהיה להקריב אותו גם בזמן הזה. ככה למשל הם חשבו אולי.
כמובן שיש גם מניעות, אנחנו יודעים, מסיבות נוספות,
אבל הרעיון קיים.
או למשל, לאכול מעשר שני בירושלים.
כאן תהיה הבעיה של טומאה.
הרמב״ם בהלכה אחת בהלכות בית הבחירה אפילו
הוא אומר שאפשר לאכול מאסר שני בירושלים,
אבל לעומת זאת בהלכות מאסר שני עצמם הוא כבר אומר שלא. מהי הסיבה?
הסיבה היא שלגבי מאסר שני יש לנו איזו מגבלה נוספת שאי אפשר לאכול מאסר שני אלא כאשר נמצאים במצב של בניין הבית,
כאשר יש שמחה ושמחת לפני השם אלוקיך שזה צריך להיות לפני הבית.
ואם אין את המצב הזה של שמחה לפני הבית זה מפריע, מגביל את האפשרות של אכילת מאסר שני.
לכן למעשה אף על פי שבעיקרון אפשר היה אבל באופן מעשי הרמב״ם בעצמו אומר שלא אוכלים הסר שני בירושלים גם לגבי קורבנות אחרים יש עניין שמפרשים על זה עומדים על כך יש גדר של ריח ניחוח שצריך תנאים גדריים שמונעים מאיתנו את הקרבת הקורבנות באופן עקרוני קדושת ירושלים והמקדש במקומה עומדת לפי ההבנה הזו אבל לא באופן מעשי אפילו מבחינת ההלכה יש על זה הגבלות
ואין כאן המקום להעריך בדברים שיש בעניין הזה.
נקודה נוספת שאני רוצה לתת עליה את הדעת,
זה דבר מעניין. כשאנחנו מדברים על קדושת ירושלים,
אז אנחנו באמת, יש לנו מקורות נוספים מהם אנחנו יכולים ללמוד ולהבין ולדעת שבאמת קדושת ירושלים במקומה עומדת.
זה על פי גמרא במסכת שבועות.
גמרא במסכת שבועות עוסקת
בדרכי ההקדשה של ירושלים,
לקדש את ירושלים והמקדש,
יש סדר,
יש אפשר לומר טקס שלם שצריך לנהוג בו,
ולפי המשנה במסכת שבועות נאמר שם שצריך על זה מלך, אורים ותומים,
וסנהדרין של שבעים ואחד,
יש שם כל מיני תנאים שקובעים את סדר ההקדשה.
עכשיו, מה פה הבעיה ואיך זה פה שייך לענייננו?
מפני שכידוע,
בבית שני לא היו אורים ותומים ולא היה מלך גם ולא היו הדברים אולי סנהדרין של 71 הייתה אבל לא היו הדברים האחרים ועל כן באמת נחלקו רב הונא ורב נחמן בגמרא במסכת שבועות בדף ט"ז איך מקדישים את ירושלים בזמן עזרה רב הונא אומר שבאמת הקדושה זה מה שיוצא מתוך דבריו שהקדושה של ירושלים
בקדושה הראשונה נשארה במקומה לעולם והיא לא בטלה ולכן אפילו מה שנאמר אצל עזרא שהקדישו הוא אומר זה רק היה איזה מין סימנה בעלמא
בעוד שרב נחמן סובר שלא צריך את כל הדברים המנויים שם במשנה ודי אפילו רק בדבר אחד כמו נגיד סנהדרין של 71 ולכן רב נחמן אומר שבזמן עזרא באמת קידשו את ירושלים כאילו מחדש
עם הסנהדרין של 71. זאת אומרת, יש לנו פה מחלוקת בין רב הונא לרב נחמן בעניין הזה של סדר ההקדשה,
במה הם חולקים,
מעבר לעניין איך צריך לקדש,
האם קדושת ירושלים הראשונה בזמן בית ראשון נשארה במקומה או לא.
אם מי שסובר,
כמו רב הונא,
שכדי לקדש צריך את כל הדברים המנויים שם,
בעל כורחנו סובר שהקדושה נשארה במקומה,
בעוד שרב נחמן
הוא באמת סובר שהקדושה הראשונה בטלה והיו צריכים בזמן עזרה לקדש פעם נוספת.
זה בעצם מחזיר אותנו אל אותו עניין,
והיות שההלכה היא קירבונה,
שצריך לקדש בירושלים,
ככה צריך לומר, על פי כל הדברים,
מלך והורים ותומים, כפי שהזכרתי כבר,
ממילא זה מלמד אותנו, מכריח אותנו, לומר את השיטה שקדושת ירושלים במקומה עומדת.
ועוד נקודה חשובה ומעניינת בעניינים האלה,
אנחנו יודעים שיש קדושת ארץ ישראל ויש קדושת ירושלים.
והדבר המעניין פה שצריך לדעת,
וזה דברים שדווקא נזכרים בתוספות בכמה סוגיות בדף המקורות שמצורף לשיעור,
יש שם מסומנים כל המקורות של התוספות בכמה סוגיות,
שהוא בעצם אומר את הדברים האלה,
שלא צריך לומר שיש תלות הכרחית בין קדושת הארץ לקדושת ירושלים.
קדושת הארץ יכול להיות שהיא בטלה בעיקר בקדושה ראשונה, אנחנו אומרים את זה,
כפי שרגילים לומר, מפני הכיבוש, וכשהכיבוש נגמר נגמרה הקדושה,
בעוד שקדושת ירושלים היא לא מכוח הכיבוש,
היא באמת מכוח השכינה. זאת אומרת, אין תלות בין קדושת הארץ לקדושת ירושלים.
יכול להיות שקדושת הארץ בטלה וקדושת ירושלים נשארה. תוספות בתוך דבריהן מעלים גם אפשרות הפוכה, שקדושת הארץ נשארה וקדושת ירושלים בטלה,
אבל הנטייה יותר היא לומר שקדושת הארץ יכול להיות שהיא בטלה בקדושה ראשונה,
כאשר לגבי קדושה שנייה אנחנו יודעים שזו מחלוקת, אם קדושה שנייה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא,
בעוד שלגבי קדושת ירושלים הדעה הגוברת יותר היא שקדושת ירושלים כן נשארה במקומה,
וזה אם כן גם הסכמה של בעלי התוספות בכמה סוגיות,
גם הסכמה של הרמב״ם כפי שהזכרנו,
ואפילו הרייבד שנראה חולק,
הנה כבר אמרנו שהוא מסכים לכך שאי אפשר להקריב במקומות אחרים,
וזאת אומרת שקדושת ירושלים נשארה במקומה, ולכן הוא נוטה להגיד, כמו הדעה שבגמרא שמופיעה, שקדושת ירושלים נשארה במקומה,
וממילא גם אין היתר להקריב במקום אחר. זאת אומרת שעל זה נראה שיש די הסכמה לגבי קדושת ירושלים והמקדש.
אנחנו כמובן צריכים אם כן להרגיש ולחוש שיש לנו
באמת מקום כל כך מקודש שגם היום הזה הוא נותן ביטוי לקדושת ירושלים בעוצמה הגדולה שלה דווקא במקדש דווקא בהר הבית וכקדושה שישנה בתוכנו מה שאנחנו צריכים לקוות שהקדוש ברוך הוא יחזיר את המקדש למקומו אבל אנחנו מצדנו צריכים הרבה לעשות כדי שנהיה ראויים לאותה קדושה וממילא גם נוכל לחיות איתה בצורה מעשית בדרך עבודת הקודש בעזרת השם
קולטו ושלום.
