שלום לכולם.
אנחנו ממשיכים בשיעורים שלנו על אחת הסוגיות מן הדף היומי,
על-פי הלכה ברורה, כפי שאני אומר תמיד.
אנחנו הגענו ומגיעים לפרק שמיני במסכת בבא בתרא,
זה פרק "יש נוחלים",
פרק ארוך וחשוב,
שנוגע בסופו של דבר בעיקר,
ובדרך כלל בענייני ירושה,
שזו סוגיות חשובות שגם אותן אנחנו לומדים פה במסכת,
ועל זה אני רוצה לדבר היום גם באופן,
אפשר לומר כללי, אבל אי-אפשר לדבר באופן כללי,
בלי להתייחס לדברים ספציפיים, וכך אנחנו בעזרת השם נעשה.
פרשת ירושה בכלל בתורה,
אנחנו הרי כולנו יודעים, זה פרשת ב"ספר במדבר",
זה פרשת פינחס.
כל אחד, כדאי שכשלומד את הגמרות האלה,
שיעבור קודם על הפסוקים שנזכרים שם בפרשה,
כדי פחות או יותר ללמוד אותם מן התורה, ואחר כך לראות איך שזה באים לידי ביטוי בדברי המשנה והגמרא.
כי המשנה הראשונה שלנו בפרק יש נוחלים, היא בעצם גם עוסקת ראשית כול כאילו בפתיחה
של העניין, בדף ק"ח,
יש נוחלים ומנחילים,
יש נוחלים ולא מנחילים,
יש מנחילים ולא נוחלים,
לא נוחלים ולא מנחילים,
והפסקה הראשונה, או החלק הראשון, זה נוחלים ומנחילים. אלה הירושות הרגילות, דהיינו אב את הבנים
והבנים את האב.
זאת אומרת,
הירושה הרגילה הראשונית היא כמובן הבנים שיורשים את האב.
אם אין בנים, אז יורשות בנות, כפי שאנחנו יודעים מבנות צלופחד,
ואחר כך, גם אם אין בנים ואין בנות,
אז כאן מגיע כבר יורשים אחרים לפי סדר של קדימויות,
שאנחנו יודעים שיש לנו את האב,
אם האבא דווקא ישנו, ולא בנים, אז זה אב,
ואם לא האב, אז אחים, ואם לא זה, אז גם אחי האב.
אלה פחות או יותר הדרגות של הקרבה שאנחנו מכירים בענייני הירושה.
לכאורה הדברים הם פשוטים,
ובכל זאת יש לנו בדברים האלה דברים לדון בהם,
וכאן אנחנו דנים כבר מתחילת המסכה, מתחילת הפרק,
ועוברים לדון בזה גם, אגב, דברים אחרים שמתבררים לנו בסוגיה. כי אנחנו צריכים, אם כן, להבין
שכשאנחנו לומדים את ענייני הירושה,
יש דברים שהם ברורים לגמרי. כמו למשל שהבנים יורשים את האב, הבנים יורשים את האב, כי זו הירושה, איך אמרנו, הכי מצויה והכי ברורה גם.
אם אין בנים שבנות יורשות, גם זה ברור.
הבנות יורשות בזכות עצמן, כשאין בנים.
אבל למשל, אחר כך, אם אין בנים ואין בנות,
זה שהאב יורש, אז גם אפשר לומר שזה ברור.
לעומת זאת, כשאנחנו נוגעים בירושות של האחים או ירושה של אחי האב,
כאן כבר יש לנו איזשהו נושא לדיון.
מהו הנושא שעליו אנחנו דנים כשאנחנו לומדים את הסוגיות האלה?
יש לנו כאילו שאלה: מה הפשט כשאחים יורשים את האח?
האם הפירוש הוא שהם היורשים הישירים של האח,
כמו שבנים יורשים, אז ככה גם אחים יורשים,
או אחים הם לא יורשים באופן ישיר
את האח,
אלא אם כאילו זה עובר דרך האבא?
כי מלכתחילה האבא היה צריך להיות היורש,
קודם להם, כפי שהגמרא באמת אומרת.
האב קודם לאחים,
אבל אם אין אב,
האב כבר לא חי, איננו,
אז האחים יורשים, אז מה הפשט? האם האחים יורשים את האח,
כי עכשיו הם היורשים,
או בעצם האב ממשיך לרשת?
אלא זה שהאב איננו, לא פירושו שהוא איננו, הרי היה אב,
אלא האב המת, הוא נמצא כבר בקבר.
אז עכשיו השאלה היא, האם הירושה עוברת דרך האב אל האחים,
או שהיא עוברת באופן ישיר אל האחים? את זה אנחנו באמת קוראים פה בסוגיות האלה, מה שנקרא משמוש.
זה מה שנקרא, המושג שנקרא משמוש, שמופיע בתוספות כבר בתחילת הפרק, הוא מדבר אבל על אחי האב.
וניכר מתוך התוספות שהם עושים באמת איזושהי חלוקה בין האחים לאחי האב. כי אם למשל לגבי האחים,
כאילו, משמע שישנה נטייה להבין
שהאחים יורשים באמת באופן ישיר את האח ולא דרך האב,
הרי לעומת זאת אחי האב,
אחי האב,
הם באמת כבר, נראה יותר שהם יורשים את הנפטר,
את מי שהיה בן אחיהם בעצם,
דרך האבא שלו, שהוא האח שלהם,
ולא שיש להם קשר ישיר בירושה לרשת את אחי האב, כאילו את האחיינים שלהם.
זאת אומרת שכאן ישנן את יזם, רואים בתוספות.
איפה אנחנו רואים בתוספות?
תוספות שואלים בעצם את השאלה הזו, כי במשנה נאמר "נוחלין ומנחילין",
מדובר על אב הלבנים ועל האחים,
לא מדובר על אחי האב, אומרות התוספות: למה לא מדברים פה במשנה על אחי אב?
אומרים התוספות: אחי האב הם כבר כאילו לא ירושה בפני עצמם, בעצם בלאו הכי כאילו רק נספכים אל העניין דרך העובדה שהם אחים של האב,
אחרי שאתה כבר יודע שיש אב, אז ממילא האב, לגבי האבא הם אחים,
אחים הרי נזכר במשנה,
אז ממילא אחי האב,
הם נידונים מדין אחים, לא של זה שמת עכשיו,
אלא של זה שמת קודם, דהיינו אבא שלו,
שהם האחים שלו.
אז זה נקרא משמוש. המושג הזה, משמוש,
מופיע, אנחנו יכולים ללמוד עליו בסוגיות לכמן,
יש גמרות שדנות ואומרות שהבן, למשל,
לא יורש את האם בקבר להעביר את הירושה למשפחת אביו.
זו באמת נקודה מעניינת,
כי בן יורש את אמו,
אבל אם הוא כבר לא חי,
אז אם אני אגיד שברות של משמוש, אז אני אגיד שאם האמא מתה,
אז הבן יורש אותה,
אבל הוא כבר לא חי,
אבל הוא יורש אותה בשביל להעביר את הירושה למשפחה של אבא שלו, כי הוא המורי שלהם.
אז על זה אנחנו לומדים דרשה מיוחדת שלא,
שאם הבן כבר לא חי,
אז האמא לא מורשה את הירושה לבן שלה,
אלא מעבירה את הירושה ישר לקרובים שלה.
דווקא מן הגמרא הזו,
מה שהגמרא אומרת שלא אומרים,
אנחנו רואים שיש דבר כזה שכן אומרים.
דהיינו שאומרים דבר כזה שיש משמוש,
כפי שאמרנו, שהירושה עוברת דרך מישהו שכבר לא חי,
שהוא כאילו מקבל תיאורטית את הירושה ומעביר אותה באמת אל המשפחה שלו, אל היורשים שלו.
אז זה, כפי שאנחנו אומרים, משמוש זה מושג שנדון בעיקר ביחס לאחי האב,
כי לגבי האחים נראים הדברים שאנחנו לא אומרים שהאחים יורשים דרך האבא, דהיינו שהם הבנים שלו,
אלא יכול להיות שהאחים יורשים באופן ישיר מהאח שמת.
שוב, מאיפה אנחנו גם את זה לומדים?
בדף ק"ט, עמוד א', ומייד בסוגיה הראשונה בגמרא,
הגמרא מדברת על כך
שיש פסוק שדורש שהאבא קודם.
אז השאלה למי האבא קודם, אומרת הגמרא,
לומדים שהאבא קודם לאחים.
שואלת הגמרא: אולי לא קודם לאחים?
אולי האבא קודם לאחי אב?
אומרת הגמרא: זה שהאבא קודם לאחים שלו,
דהיינו, אחי האב, לא צריך פסוק,
כי אחי האב, מאיפה הם מקבלים את הירושה?
בגלל שהם אחים של האבא.
אז ברור שהאבא בעצמו קודם להם,
אבל ביחס לאחים זה הרי כאילו משמע שאפשר להגיד שהם יורשים ישירים של זה שנפטר שהוא אח שלהם,
אז אנחנו יכולים להסתפק בדבר, מי קודם, האחים
או האבא,
אז על זה צריך דרשה שמלמדת אותנו שהאבא קודם לאחים.
מה שלמדנו עד לכאן,
שבאמת יש דבר כזה משמוש,
יש ירושה שהיא ישירה ויש דבר כזה שזה נקרא משמוש. עכשיו יבוא השואל וישאל, מה הדיון הזה ולמה היא נפקמינה? האם יש לנו נפקמינות,
יש איזו חשיבות בעניין הזה אם הירושה באה ככה או באה ככה?
האם בצורה של, כמו שנקרא, משמוש זה נפקא מינא למשהו?
אז אפשר בהחלט להגיד שזה נפקא מינא לשתי סוגיות מעניינות שאנחנו יכולים לעיין בהן לצורך זה.
דווקא הדוגמה הראשונה אני רוצה לקחת מסוגיה שכבר אפילו לא נמצאת בפרק הזה,
אלא נמצאת בדף קנ"ט, שזה כבר פרק תשיעי.
פרק תשיעי.
שם יש לנו שאלה מעניינת. הגמרא אומרת, בדף קנ"ט,
יתמר,
בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו
ומת בנו,
מוצאים מיד הלקוחות, וזוהי שקשה בדיני ממונות.
זאת אומרת, יש כאן איזו גמרא מעניינת. הגמרא אומרת,
אם היה אדם שיש לו אבא, הוא יודע שלאבא יש נכסים,
אז הוא,
כרגע הוא, אין לו את הנכסים,
אבל הוא מניח שהוא עתיד לירש את האבא, הוא בא אל האנשים ואומר להם: תראו, רבותיי,
יש לי אפשרות למכור לכם נכסים, אולי במחיר מוזל,
את מה שעדיין אין לי, אבל יהיה לי, כי האבא הרי ילך בדרך כל הארץ,
ולכן הוא מוכר את הנכסים לאנשים ומקבל כסף על זה.
עכשיו, מה קרה?
קרה שבסופו של דבר הוא מת,
דווקא הבן הזה בעצמו מת עוד לפני אבא שלו.
ועכשיו מה קרה? יש לו אבל בן מצדו, ועכשיו כשאבא מת, על מי הולכת הירושה?
הירושה הזאת צריכה להגיע אל הנכד, אל הנכדים.
הנכדים הם היורשים עכשיו.
עכשיו באים הלקוחות שקנו מהבן הזה, שהוא האבא של הנכדים,
ואומרים: אתם רוצים לראה? מה זה, אנחנו כבר קיבלנו מאבא את הזכות, כבר קנינו ממנו את הירושה,
את הנכסים האלה,
ולכן תהיה זכותנו לקבל את זה לפניכם.
אנחנו יותר זכאים ברכוש הזה לעומתכם. ואז כתוב פה שבן שמכר בנכסי אביו, בחיי אביו, הוא מת,
בנו, זאת אומרת, הנכד מוציא מיד הלקוחות. זאת אומרת, ללקוחות אין מעמד
והוא מוציא מהם, הוא כאילו, אפשר להגיד, כמעט צוחק עליהם, ואומר: אתם אומנם חושבים שמגיע לכם משהו, אבל זה לא ככה,
כיוון שאני עכשיו היורש.
הגמרא אומרת שזוהי שקשה בדיני ממונות,
זאת אומרת, זה דין קשה, כי זה נשמע במידה מסוימת כאילו לא הוגן כלפי הלקוחות האלה,
אבל פורמלית הבנים האלה, הנכדים האלה,
הם צודקים. ואז הגמרא שואלת באמת למה הם צודקים,
ולמרולי,
הרי באמת הלקוחות יכולים לטעון
שהאבא מכר לנו את הנכסים?
אומרת הגמרא, הדיל ממצי אמר, מכוח עבוד האבא קטין.
זאת אומרת, יש כאן איזה דיון עכשיו,
באים הנכדים ואומרים: אנחנו קיבלנו,
מה טוענים הלקוחות? הלקוחות טוענים שהם קיבלו את הזכות, כבר קנו משהו, את הנכסים, אצל האבא, הבן הזה, שהוא האבא שלהם.
אז הם אומרים לעומת זאת, הנכדים האלה יאמרו לו:
מה מעניין, מה אכפת לנו שאתם קניתם מהאבא?
הרי בסופו של דבר אנחנו קיבלנו את הירושה באופן ישיר מהסבא,
אנחנו לא קיבלנו את הירושה מהנכד,
מהבן, זאת אומרת.
זאת אומרת, אתם טוענים: אנחנו לא מכירים אתכם, כי אנחנו קיבלנו ירושה מהסבא, ומה זה נוגע לנו,
מה שאתם עשיתם עסקה עם האבא שלנו,
שחשב שהוא יזכה בנכסים עוד קודם, והוא לא זכה,
כי הוא מת קודם,
אבל אנחנו יורשים ישירים של הסבא.
כאן, הנה, יש לנו דוגמה מאוד מעניינת. זאת אומרת,
אם היינו אומרים, לכאורה, שיש דין של משמוש,
במצב של, כשיש משמוש,
שזו באמת ירושה שאילו היינו אומרים שנכד, הגמרא אומרת פה: ודילמה.
זאת אומרת, אם היינו אומרים שנכד
הוא יורש את הסבא דרך האבא,
כאילו הירושה עוברת דרך האבא ולא באופן ישיר
מן הסבא,
אז אם אתה עובר דרך האבא, אתה עכשיו מחויב ללקוחות.
כי מה שאתה מחויב לשלם דברים שהאבא
התחייב עליהם, זה רק מה שאתה מקבל מהאבא.
אם אתה לא מקבל את זה מהאבא,
אתה מקבל מהסבא באופן ישיר,
אתה לא חייב לעשות שום דבר עם מה שהאבא התחייב. האבא התחייב והוא איננו.
אבל אם היה הדין משמוש,
היינו אומרים פה משמוש,
אז אפשר בהחלט להגיד בגמרא שהדוגמה הזו,
שנכדים, אפשר להגיד שזו הבנת הגמרא פה,
שנכדים לא מקבלים ירושה דרך משמוש.
וממילא עכשיו, למשל, אם תהיה שאלה כזו, בואו ניקח לדוגמה,
אילו הדיון היה לא לגבי הנכדים,
אלא הדיון היה כלפי, נגיד, האחים,
או אחי האב אפילו,
אחי האב,
בן שמכר בנכסי אביו, באמת, כפי שאמרנו,
ואחר כך אין לו בנים בעצמו,
מי שיורש אותו, נגיד,
זה יהיה אולי אחי האב,
שעליהם אמרנו שדווקא מסתבר שהירושה של אחי האב זה דרך משמוש,
או אחים, זאת אומרת,
אם זה דרך משמוש ולא דרך באופן ישיר.
אז כאן, אם היה דין של משמוש,
אז היינו צריכים לומר שהם בכל זאת יורשים דרך
הבן הזה,
דרך הבן הזה שמת, ולא שהם יורשים עכשיו ישירות ממישהו קודם. זאת אומרת, יש לנו כאן שאלה, ממי הם יורשים?
הם יורשים מזה שנפטר, או יורשים דרך האבא?
וכאן יש לנו באמת, אם כן,
שאלה מעניינת ויכול להיות שאין נפקא מינא פה בין אחים לאחי האב,
כי אחים, פה יהיה לנו באמת דבר מעניין.
אחים שלו בעצמו,
אנחנו אומרים שהם יורשים ממנו ישירות.
אם הם יורשים ממנו ישירות ולא יורשים מהאבא,
אז ממילא הם יהיו מחויבים לשלם, אולי זה יהיה דין שהלקוחות יוכלו להוציא מהם.
אחי האב, לעומת זאת, זה הפוך.
אחרי האב, הרי הם יורשים דרך האבא.
אז אם הם יורשים דרך האבא, אז הם לא יורשים שלו.
אז זה כמו הנכדים שיורשים ישר מהסבא ולא יורשים מהבן. זאת אומרת, יש כאן דיון שחשוב לנו ומעניין מאוד לדעת האם באמת יש כאן גדרי ירושה שמחייבת אותם כלפי הלקוחות שעשו עסק עם הנפטר או לא. עכשיו, זה רק תלוי ממי אתה יורש.
אתה יורש מהנפטר או שאתה יורש דרך משמוש?
אם אתה יורש דרך משמוש ואתה כבר איבדת את הקשר עם הנפטר, אתה שוב כבר לא מחויב לו.
זו שאלה שבהחלט נדונת,
ואני ציינתי בדף המקורות פה את קצות החושן שעוסק בעניין הזה בסימן ק"ד,
והעניין הזה נדון גם על-ידי רבי עקיבא איגר בתשובה,
והדברים האלה, זאת אומרת,
לדון בשאלה האם כיוון שיש דין משמוש,
זה משפיע על הלכה כמו זו שלמדנו בגמרא בדף קנ"ט.
שאלה נוספת שיכולה להיות נדונת בהקשר הזה קשורה לסוגיה אחרת,
בדף ק"ל עמוד א', זה דווקא בפרק ישנו חלין עצמו.
יש לנו שם המשנה של רבי יוחנן בן ברוקה,
הלכה מיוחדת בירושה. המשנה אומרת,
רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים,
ועל מי שאין ראוי לו ליורשו אין דבריו קיימים. זה באמת דבר מאוד מעניין.
אדם
לא יכול לומר כנגד דין תורה.
התורה אומרת שיש לך יורשים על פי דין תורה.
אז אם יש לך יורשים על פי דין תורה, אתה לא יכול להגיד, אני רוצה, במקום שהוא יירש אותי,
שיירש אותי במקום הבן, שיירש אותי האח,
במקום האח, שיירש אותי הדוד, אני יודע דברים כאלה.
זה אתה לא יכול לומר.
אומר רבי יוחנן בן ברוקה,
אבל אתה כן יכול לומר שיירש,
אם יש לך למשל כמה בנים,
מותר לפי רבי יוחנן בברוקה ולקח הלכה לאדם לבוא ולומר,
אני רוצה שדווקא הבן הזה יירש.
אולי זה לא כל כך יפה להפלות בין הבנים,
אבל בעיקרון הוא יכול, "אך בן האחים",
או "אחי האב",
איזה מהם לבחור. זאת אומרת, אם הוא לוקח בין היורשים שנמצאים אצלו, עכשיו כרגע היורשים של דרגה ראשונה שיורשים,
שהם אלה שיורשים, והוא יגיד: פלוני ולא אלמוני,
אז הוא יכול להגיד את זה. גם כאן נשאלת השאלה הזו:
עד היכן הכוח הזה של המוריש להגיד?
כי יכול להיות שהוא לא יכול להגיד דבר כזה,
אלא על אלה שהם באמת היורשים שלו בקשר הישיר.
אבל אלה שאינם יורשים שלו,
אלא יורשים רק נגיד של האבא שלו,
כי אחרי האב אמרנו שהם יורשים דרך משמוש,
אז ממילא יכול להיות שכיוון שהם יורשים דרך האב ולא דרכו, אז הם לא יורשים שלו.
אם הם לא יורשים שלו, הוא לא יכול לבוא ולומר כלום. הוא לא יכול להגיד להם את הדין הזה של רבי יוחנן מברוקה.
אז זה גם דין שני שבו יש דיון,
האם יש נפקא מינא לגבי הסוגיה של משמוש, כאשר הירושה היא כאילו באה לא באופן ישיר מזה שנפטר, אלא ממי שכבר מת לפניו, ואלה הסוגיות שעליהן אנחנו מדברים.
ועל זה גם בדף המקורות, קצות החושן דווקא בסימן רפ"א,
כפי שמצוין בדף המקורות,
מתייחס אל העניין הזה, ועוד יש, תמיד אני אומר, לומר עוד ועוד,
אבל לנו כרגע, נראה לי, את היסודות האלה,
בכלל, את המושג של ירושה ישירה וירושה דרך משמוש,
כדאי לתת את הדעת, כי זה באמת נוגע להלכות מאוד מעניינות
וחשובות בסוגיות האלה של ירושה ובכלל לדיני ממונות.
אז בזה נישאר בינתיים.
שלום, שלום. שלום. שלום.
