שלום לכל המאזינים והצופים.
אנחנו היום נשנה קצת מהסדר הרגיל של הלימוד עם הדף היומי.
בכל זאת זה ימים שלפני תשעה באב, שזה השיעור הזה נאמר.
אז זה קצת מחייב להתייחס אל העניין הזה של מה זה תשעה באב, זה חורבן הארץ, זה חורבן המקדש וירושלים.
אז על כן חשבתי שאדבר במשהו
על קדושת הארץ וקדושת המקדש,
קדושת ירושלים,
ולראות אם יש בזה באמת גדרים שונים, כפי שאני מציין:
המקדש, ירושלים וקדושת הארץ.
כשאנחנו מדברים על קדושת הארץ,
אז בדרך כלל אנחנו יודעים שזה חשוב לענייני מצוות התלויות בארץ.
מצוות התלויות בארץ, דהיינו תרומות ומעשרות.
גם לגבי מצוות קיום שביעית,
אנחנו יודעים שזה קשור ממש לקדושת הארץ.
יש לנו תמיד את הדיון הידוע אם קדושת הארץ קדשה לשעתה או קדשה לעתיד לבוא.
מקובלים אנו בדרך כלל, שעל פי הרמב״ם
אנחנו רגילים לומר שקדושה שנייה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא,
אבל אפילו הרמב״ם עצמו שאומר את זה,
עובדה היא שהקדושה של מה שהוא מתכוון בקדושת הארץ,
תמיד אנחנו רואים שיש הקדושה הזו שבזמן הזה היא לא באותה דרגה,
דהיינו קדושה שמסתמכת על קדושת הארץ בבית שני,
בזמן עזרה או בית שני,
משם אנחנו רואים, הרמב״ם אומר בפירוש בהלכות תרומות,
שהתרומות בזמן הזה זה דרבנן והדברים כבר ידועים, אבל בכל אופן אנחנו גם רוצים לרגע לדון בזה ביחס לקדושות האחרות.
זאת אומרת,
כי קדושת הארץ מצד אחד קיימת,
אבל הכוח שלה לגבי המצוות הכלואות בארץ, רואים שהוא לא מלא.
הוא לא מלא בזמן הזה, אלא באמת רק קדושה שמועילה לקיום המצוות, או מחייבת את קיום המצוות מדרבנן.
זה כשאנחנו מדברים על קדושת הארץ.
כשאנחנו מדברים על קדושת ירושלים,
משמע שזו קדושה נוספת.
קדושת ירושלים היא קדושה
שיש בה דרגה נוספת.
מה חשיבותה ביחס לקדושת הארץ. העובדה היא, למשל,
אנחנו יודעים שמעשר שני,
מעשר שני, לכאורה יש מעשר שמפרישים מתרומות ומעשרות מכל הגדל בארץ,
אבל את המעשר השני כידוע צריכים לאכול בירושלים,
ודווקא בירושלים. זאת אומרת, יש לירושלים דרגת קדושה יותר מאשר כל הארץ,
ומעליה יש קדושת המקדש.
קדושת המקדש זה מקום המקדש,
גם כן שם יש כמובן דרגות בקדושה בשלבים,
הר הבית והעזרה וההיכל ומה שבתוכו, קודש הקודשים,
אז זה קדושת המקדש ממש,
ובקדושת המקדש כמובן שיש חשיבות עצומה,
גם בשביל, כשרוצים, חושבים על עבודת הקודש יבוא במהרה בימינו, גם עבודת המקדש כולה יכולה להיות במקדש בקדושתו,
וזה דבר ברור. ומאידרגיסא,
כיוון שאם קדושת המקדש קיימת, אז זה תמיד נפקא מינה,
גם לגבי האיסור שלא ללכת למקום שאסור ללכת בקדושת המקדש.
יש בזה את הבעיה אם עולים להר הבית, לא עולים להר הבית בזמן הזה,
אבל העניין אם עולים או לא עולים הוא מבוסס על כך שיש קדושה בזמן הזה, ולכן כיוון שיש קדושה,
אז ממילא לא עולים, נגיד, או במקום שלא עולים,
יש כאלה שאומרים שעולים קצת או לא עולים, אבל בכל זאת לא ניכנס לעניין הזה.
אבל השאלה הזו כמובן תלויה בעניין ומסתמכת על כך שיש קדושה.
עכשיו,
בעצם בתור דברינו כאן אנחנו יכולים להגיד שהנושא שלנו פה במסגרת השיעור הזה היום
הוא באמת להבין את קדושת ירושלים ביחס לקדושת הארץ, כפי שאמרתי,
וקדושת ירושלים ביחס לקדושת המקדש. זה דבר מעניין.
האם קדושת המקדש וירושלים חד אם,
במובן הזה שאם יש קדושה אז גם קדושת ירושלים, אם אין קדושה אז אין קדושת ירושלים,
או שיכול להיות שיש הבדל,
יכול להיות שיש קדושת ירושלים ואין קדושת מקדש,
ואותו דבר ביחס לקדושת הארץ, שיש קדושת הארץ ואין קדושת מקדש, או יש קדושת הארץ ואין קדושת מקדש, זאת אומרת, וגם ירושלים ביחס למקדש עצמו.
אולי להתחיל את העניין הזה,
אז נתחיל פה בלימוד שאנחנו לומדים דווקא מסוגיה במסכת מכות.
הסוגיה במסכת מכות זו סוגיה שהיא מקבילה גם במסכת זבחים,
בדף ס"ה
במסכת זבחים.
גם שם אנחנו מוצאים את הנושא,
מובא שם איזה דיון בגמרא, ב"ברייתא",
בלשון הברייתא: יכול יעלה אדם עשר שני בזמן הזה בירושלים?
זאת אומרת, השאלה שנשאלה פה ברייתא שמובאת במסכת מכות בדף י"ט,
ובמסכת זבחים,
היא אומרת,
דיון: האם אפשר לעלות מסר שני בזמן הזה לירושלים? אז כפי שאמרנו,
כדי לעלות מסר שני בזמן הזה לירושלים, ולאכול בירושלים,
אז אם קדושת ירושלים ישנה,
אז ממילא באמת אפשר לאכול,
אבל אם אין קדושת ירושלים נוהגת בזמן הזה,
אז חסר לנו בקדושה בשביל לאכול מעשר שני.
על זה הברייתא אומרת: יכול יעלה האדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו,
והגמרא אומרת: ודינו.
ואז ממילא הגמרא רוצה להשוות, הברייתא, יותר נכון,
רוצה להשוות את הדין של מעשר שני לדין של בכור.
כמו שבכור, דהיינו בקורבנות,
לא מקריבים ולא אוכלים בזמן הזה בירושלים,
כך גם לא אוכלים מעשר שני גם כן בירושלים.
בתוך הדברים הגמרא תולה את זה, מציגה את הדיון,
כאילו הגמרא רוצה ללמוד במה זה תלוי,
האם הקדושה קדשה לשעתה או היא קדשה לעתיד לבוא, או לא קדשה לעתיד לבוא.
זאת אומרת, האם קדושת ירושלים קדשה לעתיד לבוא, או לא קדשה לעתיד לבוא, כפי שמפרשים, בדרך כלל מסבירים פה,
שהכוונה היא שקדושת המקדש,
האם היא קדשה לעתיד לבוא או לא קדשה לעתיד לבוא.
וכאן המסקנה של הגמרא היא פשוט מתחלקת בברייתות,
בגרסה שבברייתא, שהיא גרסת רש"י לעומת גרסת התוספות.
רש"י גורס שהמסקנה של הגמרא היא באמת שקדושה ראשונה,
רבינה אומר, כפי שהגמרא אומרת פה,
לעולם כשבה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא,
זה הגרסה של רש"י.
הגרסה של תוספות היא שקדשה לשעתה וכן קדשה לעתיד לבוא.
זאת אומרת, יש כאן ממש גרסאות חלוקות, וזה בעצם שתי שיטות שרש"י ותוספות נמצאים חלוקים בגרסאותיהם בגמרא כאן,
במחלוקת הידועה בין הרמב״ם לרייבד.
כי כידוע, הרמב״ם בהלכות בית הבחירה, כפי שמסוים בדף המקורות,
הוא אומר לנו שקדושת המקדש
שקדשה לשעתה וקדשה ל...
