היום אנחנו היום מסיימים את מסכת קידושין,
בשיעורים שלנו גם כן, כי סדר נשים בכלל הסתיים בלימודי הדף היומי,
שמסתיים במסכת קידושין,
שמסתיים בפרק רביעי, פרק עשרה יוחסין,
ואנחנו רוצים היום לדבר על סוגיה שנמצאת בסוף המסכת,
שהנושא שלה הוא כפי שמנוסח בדף המקורות,
בני גרים היתרם וייסורם לממזרים ולכהנים.
אלה נושאים שממש שייכים לסוף המסכת הזו, של מסכת קידושין.
והדף שאנחנו נמצאים בו זה אולי כמה דפים.
אנחנו נמצאים פה בגמרא שנמצאת לאורך כמה דפים.
אולי נתחיל מהגמרא בדף ע"א, עמוד א',
קודם כול כדי לדעת במה דברים אמורים.
כשאנחנו מדברים על גרים אז גרים הם יהודים כשרים לכל דבר.
בכל זאת יש אצלהם הלכות מסוימות שעדיין נמשכות אצלהם מכוח העובדה שהם גרים שהם עדיין לא לגמרי בכלל הקהל. למשל ההלכה החזקה ביותר היא שהגר אנחנו אומרים מותר בממזרת,
מותרים בממזרים.
שגרים לא יקרה קהל, כתוב "ממזרים לא יבואו בקהל השם",
אז אצל הגרים האיסור הזה עדיין לא נכנס לתוקפו.
ועל כך, כשאנחנו לומדים מדף העיני, כמו שציינתי, כתוב שם בגמרא שגר עד עשרה דורות מותר בממזרת.
זה לא רק הוא בעצמו הגר, אלא אפילו עד עשרה דורות. זה בעצם,
האמת היא שזה פתרון לממזרים. כשיש לא עלינו ממזרים, אז הפתרון שלהם להינשא עם גרים,
זאת אומרת שיש להם תקווה ויכולת בניית בית בישראל.
בכל אופן, גר עד עשרה דורות מותר בממזרת,
ועל כך, מה שאנחנו רוצים ללמוד, כשכתוב גר עד עשרה דורות, מה הכוונה גר עד עשרה דורות? אז הפירוש הפשוט הוא שגר עד עשרה דורות, זאת אומרת שגר נשא גיורת, ושוב נשא, וכן, על המשפחות שלמות של גרים.
ואז מתעוררת השאלה, מה הדין גר שנשא בת ישראל?
גר שנשא בת ישראל,
ואז לכאורה, מה הדין של הבן שלהם?
האם הבן שלהם עכשיו הוא מותר בממזרת, כאילו בהמשך לאבא שהוא היה גר, שגם הוא מיוחס אחריו,
או שהבן מן הנישואין האלה,
אנחנו אומרים הוא כבר לא נקרא גר והוא כבר אסור בממזרת?
זו בעצם שאלה שנדונת, שעליה אנחנו רוצים פה אפילו לדון,
כי מתברר שזה מחלוקת בראשונים.
הרמב״ם בגמרא עצמה אין התייחסות מפורשת אל העניין הזה של גר שנושא בת ישראל האם הבן שלו מותר בממזרת או לא אבל אנחנו מוצאים את זה בדברי הראשונים והדברים נסמכים וקשורים לסוגיות האלה שבהן אנחנו פה מסיימים את מסכת קידושין הרמב״ם פוסק להלכה שהבן מהנישואין האלה אסור בממזרת הוא באמת אסור זאת אומרת
שכאילו באופן פשוט צריך להבין שהוא כבר לא נקרא גר.
ולזה באמת באים בראשונים ואומרים שלכאורה צריך להבין למה זה כל כך ברור לרמב״ם.
יש מי שרוצה לומר, הר"ן מעיר על דברי הרמב״ם ואומר, האם נאמר שהדין של גר שנשא בת ישראל יהיה דומה לדין של גוי שבעל בת ישראל? שימו לב,
מה הדין בגוי שבעל בת ישראל? אנחנו יודעים שהולכים אחר האם,
ואז אנחנו אומרים שהבן או הבת נישואית של גוי שבא על בת ישראל,
אנחנו אומרים שהוא יהודי לכל דבר, כך אנחנו הרי רגילים לומר,
ואז מה הדין שלו, מותר בממזרת או אסור בממזרת?
אז הדבר המעניין הוא שבאמת גוי שבא על בת ישראל זה פשוט שהוא אסור בממזרת,
כי הוא לא נחשב כמובן לגוי, אלא נחשב לאחר אמו, הוא מתייחס לאחר אמו, כיוון שמתייחס לאחר אמו הוא כישראל לכל דבר,
וממילא אנחנו אומרים שהוא ברור שאסור בממזרת.
אומר הר"ן,
אולי הרמב״ם סבר גם כן שגר שנשא בעל בת ישראל זה כמו,
הוא לא יהיה גרוע מגוי שבעל בת ישראל.
אומר הר"ן, זה לא מסתבר שיהיה דבר כזה,
כי בשלומה כאשר גוי בעל בת ישראל גוי אנחנו אומרים שאין לו ייחוס.
כיוון שאין לו ייחוס אז ממילא הוא בכלל לא מתייחס אחר האבא ומתייחס אחר האימא.
ומימין הוא נקרא בן ישראי ישראל שאסור בממזרת אבל כשגר נסע בעל בת ישראל הרי הוא כבר יהודי אז אם הוא יהודי אז יש לו כבר ייחוס אז אם יש לו ייחוס אז הוא כבר נקרא כמו אביב אם הוא נקרא כמו אביב אז הוא נקרא גר אם הוא נקרא גר אז הוא לכאורה עוד צריך להיות מותר בממזרת זו דעת הר"ן וזו דעת התוספות גם כן בדף פ"ד עמוד ב' יעיינו בדברי התוספות בדף פ"ד עמוד ב' בדיבור המתחיל והרי מופיע גם בדף המקורות שם אנחנו רואים שגם התוספות סוברים
בעצם כמו הר"ן, שגר שבא על בת ישראל,
הוולאד, הבן שלהם,
הם אומרים שהוא מותר בממזרת כי הוא מתייחס אחר הגר.
הרמב״ם, אנחנו רואים שזה לא ככה.
כאן כן צריך אולי להבין מה פשרה של שיטת הרמב״ם. הרמב״ם סובר לא.
אם גר בא על בת ישראל, זה ממשיך להיות אסור בממזרת כמו גוי שבא על בת ישראל. הכיצד? איך זה ברור?
הרי צודק הר"ן שבגר אנחנו נייחס אותו אחר אביו,
אז אם הוא נייחס אותו אחר אביו אז הוא יהיה נחשב לגר.
אני חושב שצריך להסביר, וזה באמת הסבר אולי קצת קשה,
אבל בכל אופן צריך להסביר,
כי גר שהוא מותר בממזרת זה לא נחשב, זה לא איזה ייחוס של הגר,
אלא זה אומר שהוא עדיין לא נכנס בכלל לישראל במובן המלא של המילה.
הרי זוהי הסיבה שהגר מותר בממזרת.
ממילא,
מתי אנחנו אומרים שמייחסים את הבן אחר אביו כמו שטוען הר"ן כנגד הרמב״ם?
זה כאשר אנחנו מייחסים אותו על מה שיש לו.
אבל כאשר אתה רוצה לייחס את הבן לאביו על מה שאין לו,
על זה לא אומרים ייחוס. זאת אומרת, הרמב״ם סובר שכשגר נשא בת ישראל,
אנחנו עדיין מחשיבים אותו לצורך ההלכות האלה כמו גוי שנשא בעל בת ישראל.
אנחנו לא מייחסים את הבן לאבא מפני שזה לא נקרא ייחוס זה שהוא נקרא גר.
לצורך העניין הזה שהוא יהיה מותר בממזרת ולכן אנחנו לא נותנים לו את הייחוס הזה אז זה חוזר הדין,
כמו בגוי שבעל בת ישראל שמייחסים אותו רק אחר האימא שהאימא היא בת ישראל הרי קשרה לכל דבר אז ממילא יש מקום בהחלט להגיד שהבן שלהם יהיה אסור בממזרת וזוהי שיטת הרמב״ם כאן מן הראוי אולי לציין שיש כאן איזו נקודה נוספת מעניינת מאוד אנחנו עד עכשיו דיברנו רק על העניין של הבן אם הוא מותר בממזרת או אסור בממזרת מדובר כפי שהזכרנו בגר שנוסעה בת ישראל
נולד להם בן מותר בממזרת אסור בממזרת יש שאלה נוספת וזה מה שהבאח פה מנסה להעלות פה כנושא וגם זה נושא מעניין וחשוב שקשור אל הדברים הבאח רוצה להגיד
הבאח רוצה להגיד היות שגר שנשא בת ישראל וזו משנה לקמ"ן בדף ע"ז עמוד א' יש לנו דיון במשנה לגבי גר שנשא בת ישראל האם ביתו כשרה לכהונה או אסורה לכהונה
אנחנו לא מדברים פה על איסור של ממזרות, אלא הפוך.
מדברים האם בתו של אותו גר שנושאה בת ישראל,
בתו כשרה לכהונה או לא.
ושם אנחנו מוצאים מחלוקת בין רבי יהודה על רבי אליעזר בן יעקב.
רבי אליעזר בן יעקב,
רבי יהודה אומר שבת גר זכר כבת חלל זכר,
פירושו של דבר שהיא אסורה לכהונה,
בעוד שרבי אליעזר בן יעקב סובר שגר שנושא בת ישראל,
אז הבת שלו כשרה לכהונה.
הופכת להיות בת ישראל כשרה לכל דבר לאידך גיסא שמותרת להינשא לכהן. אומר רבך, אולי זה המקור לדברי הרמב״ם.
זה המקור לדברי הרמב״ם. מה הפירוש?
אם אנחנו רואים שהיא מותרת לכהונה,
אז זה מראה שהיא בת ישראל לכל דבר.
אז זאת אומרת, מכאן מסתבר שהיא תהיה ממילא אסורה בממזרת.
אסורה בממזר. זאת אומרת,
יש קשר בין הדברים.
שאם יש היתר לכהונה אז יש איסור בממזרות.
סברה יפה אומר הבך,
שיש בהחלט סברה לחבר או לקשר, לתלות אחד בשני.
מי שמותר בכהונה לא יכול להיות שיהיה מותר בממזרות, כאילו זה תרתי דה סטרי.
זה טוען הבך,
והבך אומר שזה המקור לשיטת הרמב״ם.
אבל באמת,
אנחנו,
הבך אומר את מה שאומר ובכל זאת
קצת קשה לקבל את דבריו באופן כדברים פשוטים, למה?
כי יש גם דין של,
מה הדין של גר שנשא גיורת לגבי הבת שלו?
היא מותרת לכהונה או אסורה לכהונה? לא מדבר על גר שנשא בת ישראל,
אלא גר שנשא גיורת.
גרים משני, זוג גרים,
ונולדה להם בת,
האם הבת שלהם מותרת לכהונה או אסורה לכהונה?
גם הנושא הזה נדון באותה משנה בדף עז וכאן אנחנו רואים שרבי אליעזר בן יעקב כאן, בעניין הזה הוא מחמיר, אומר בפירוש גר שנשא גיורת,
ביתו פסולה לכהונה.
אבל רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת ביתו כשרה לכהונה.
זאת אומרת לגבי כשרות לכהונה סובר רבי יוסי שגם בגר שנשא גיורת ביתו כשרה לכהונה וכאן הדברים
המעניינים הם בהלכה של הגמרא, הגמרא בעצמה מתייחסת אל העניין הזה,
ההלכה למעשה בדף ע"ח עמוד ב'
דף ע"ח עמוד ב' זה בסוף הסוגיה הזו.
הגמרא אומרת: עומר אבנונא משמי דאולה הלכה כרבי יוסי וכן אמר רבא ברבחנה הלכה כרבי יוסי.
זאת אומרת שהגמרא אומרת שהלכה כרבי יוסי שגר שנשא גיורת הבת שלו כשרה לכהונה.
והגמרא אפילו מוסיפה ואומרת שאפילו רבי אלעזר בן יעקב לא התכוון להגיד שהיא אסורה לגמרי אלא רק בתור איזה מעלה מה שנקרא כדין לכתחילה ואם פותחים למשל את ההלכה ברמב״ם אנחנו מגלים שגם הרמב״ם סובר כמו ההלכה שנפסקה בגמרא דהיינו גר שנשא גיורת
אז הבת שלו אומנם מלכתחילה אסורה לכהונה אבל איך אומר הרמב״ם אם נשא כהן את הבת הזו לא תצא
זאת אומרת שהדין של האיסור מובא בדברי הרמב״ם גם כן בהלכה רק כדין שלכתחילה ולא בתור דין של דיעבד.
זאת אומרת שאם רואים שבדיעבד לא תצא זאת אומרת שמפני שלחק רבי יוסי זאת אומרת שבעצם הבת של גר שנשא גיורת כשרה לכהונה וראו זה פלא הרי מה הדין של בת
גר שנשא גיורת אנחנו אומרים מצד אחד שכשרה לכהונה
כדברי רבי יוסי ומצד שני אנחנו רואים לגבי מה הדין של אותה בת לגבי ממזרות זה הגמרא הראשונה שהזכרנו מקודם בדף העיני עמוד א' הגמרא אומרת שגר שנשא גיורת
או בת גר איך אמרנו מקודם בדף העיני עמוד א' הגמרא אומרת שם גר עד עשרה דורות מותר בממזרת זאת אומרת כאן אנחנו מגלים דבר מעניין
בפירוש שלא כדברי הבך,
כי הבך, הרי מה טען הבך? הבך טען
שאם אנחנו מוצאים שמותרת לכהונה, ממילא מובן שאסורה בממזרת,
כאילו אחד תלוי בשני,
כך הוא בדרך הזו רצה להסביר את הרמב״ם.
אבל הנה אנחנו רואים שלגבי גר שנשא גיורת,
בפירוש נאמר שמצד אחד מותרת בממזר ומצד שני גם מותרת בכהונה,
באופן מוחלט, כדברי רבי יוסי, שהלכה כמותו. זאת אומרת שאין תלות בין הדברים. זאת אומרת שאין קשר בין הדברים. יכול להיות שיש היתר בממזרות,
בממזרים, לבני גרים,
מפני שהם עדיין לא נקראים קהל, כפי שאמרנו בתחילת דברינו,
ועדיין לגבי כהונה הם יהיו אפילו כשרים. זאת אומרת, זה לא כמו שאומר הבך, לכאורה,
צריך להגיד את זה בלכאורה,
כיוון שבכל זאת הבך אומר את הדברים,
אבל לכאורה הדברים נראים לא כך, זה נראה שבכל זאת מותרת בממזר ומותרת גם בכהונה. זאת אומרת, הדין של כהונה לא נמדד לפי השאלה אם מותר בממזר או לא, אלא יש בזה חשבון אחר.
האם היא נחשבת להורתה ולידתה בקדושה, כפי הלשון שנאמר לגבי בת גרים, וממילא מותרת בכהונה, ואין תלות בין הדברים.
אם כן, אנחנו כבר לא יכולים להגיד כמו הבא"ח שגם בגר שנשא בת ישראל,
שהסיבה של הרמב״ם שאסורה בממזר זה בגלל העובדה, כאילו תלוי בדבר,
שמותרת מתוך זה שאסורה בכהונה, מתוך זה שמותרת בכהונה, כי באמת אף על פי שמותרת בכהונה יכול להיות שהייתה צריכה להיות מותרת בממזרים.
ואם אנחנו בכל זאת מוצאים שהרמב״ם אומר שאסורה בממזר,
הרי הסיבה היא לא שזה תלוי אחד בשני, אלא יש פה את הסיבה שאמרנו מקודם,
גר שנשא בת ישראל הוא לא גרע מגוי שנשא בת ישראל. וגוי שנשא בת ישראל הבת שלו,
אנחנו אומרים,
היא אסורה בממזרת, כי לא מתחשבים בכלל בעובדה שהאבא גוי,
אז גם לגבי גר אנחנו לא אומרים את הייחוס הזה כמו שאמרנו, יחוס במרכאות שבן של גר, כי בגר העובדה שהוא מותר בממזר זה לא נחשב לדבר של ייחוס,
אלא זה נחשב לדבר שהוא עדיין כאילו לא הגיע לגמרי לצורך כמה דברים,
לכלל ישראל ובמה שאין לו אנחנו לא נגיד שהבן צריך להיות כמותו אלא במה שאין לו אנחנו אומרים שהוא דומה יותר לאימא חזר הדין כמו גוי הבעל בת ישראל שהוא דומה יותר לאימא ולכן אנחנו אומרים שאסור לפחות הרמב״ם כך אומר שאסור בממזרת כפי שאמרנו זה מחלוקת כפי הנראה בין הרמב״ם לבין הר"ן וגם תוספות צוברים כמו הר"ן כמו שציינו והדברים מעניינים וחשובים גם הלכה למעשה לגבי גר שנוסע בת ישראל
לגבי העניין של איסור ממזרות ואיסור של כהונה.
זה בכל אופן הסיום אפשר לומר של פרק עשרה יוחסין, שהוא מסיים את פרק מסכת קידושין, שהוא מסיים את סדר נשים,
שעניין היוחסין בישראל זה אחד מהדברים שצריך להקפיד עליהם ולשמור שבאמת יהיה הייחוס שכולו תמיד שיהיה בקדושה ובטהרה,
וזה הרי המסר העיקרי של סדר נשים שנקרא מסכת קידושין, קדושה שחיי המשפחה צריכים להיות כולם בקדושה ובטהרה. נסיים בזה ונמשיך הלאה בעזרת השם אחר כך.
