היום,
מכיוון שבדף היומי אנחנו עומדים לפי הסדר של הדף היומי וסיימו את מסכת סוטה,
נכנסו למסכת גיטין שהיא מסכת יותר גדולה, גם יותר אולי כבדה ומלאה בנושאים רבים ומגוונים של לימוד עיון שרגילים ללמוד אותם ונשתדל גם אנחנו לומר כמה שיעורים במסכת הזו שיהיו מתאימים לנושאים הנדונים בה.
והיום אנחנו כשיעור ראשון במסכת,
אז מטבע הדברים אנחנו נכנסים אל הדברים הראשונים הנמצאים במשנה הראשונה,
שזו בעצם סוגיה אחת ארוכה שמתחילה בדף ב'
ומגיעה לדף ה'.
זו סוגיה שהנושא שלה כאילו בכותרת הוא העניין הזה של שליח שמביא גט, וזה מה שכתוב במשנה, מביא גט ממדינת הים.
גט ממדינת הים צריך שיאמר: בפני נכתב ובפני נחתם.
יש כאן איזה עניין מיוחד שהוא צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ועל-ידי זה הוא יכול לתת את הגט, כפי שהוא קיבל את השליחות להביא את הגט אל האישה ממקום למקום.
רק כפי שמתבאר פה, שזה רק במדינת הים וזה לא בארץ-ישראל,
ופרטים רבים יש כאן, ואנחנו כמובן לא נוכל להתעסק בכולם,
אלא נתמקד בכמה עניינים אחדים מהם, וננסה לקשר אותם ולהבין דבר מתוך דבר.
כוונתי לכך, כי כפי שמתבאר לנו בסוגיית הגמרא,
הרי הצורך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"
הוא כדי למנוע את הערעור של הבעל.
זאת אומרת, זה בא להקדים, אפשר לומר, רפואה למכה,
כי השליח מגיע עם הגט ורוצים לתת את הגט לאישה ושתוכל להתגרש על-ידו ותוכל להיות אישה פנויה ולא עגונה חלילה.
ואז יכול להיות מצב שהבעל יבוא ויערער ותהיה בעיה,
ככה זה נראה בלשון הגמרא.
כדי למנוע את אותה בעיה או תקלה אומרים מראש: בואו נדאג שהשליח יקדים ויאמר: בפני נכתב ובפני נכתב. ולפי המבואר בגמרא,
האמירה הזו יש בה תוקף וערך מבחינת תקנת חכמים,
כאילו באו שני עדים ומקיימים את השטר.
כי זה, כידוע, כשעוסקים בשטרות יש עניין של קיום שטרות.
קיום שטרות פירושו של דבר שבדרך כלל בשטרות של ממון שני עדים באים ואומרים שהם מכירים את חתימות העדים, או שהם בעצמם, העדים אומרים: אנחנו חתמנו,
ואז זה נותן לשטר תוקף, שטר מקוים,
שזה תמיד דבר חשוב בשטרות, גם בעניינים של ממונות.
והנה כאן הגמרא, כפי שהגמרא מסבירה,
כשהשליח הזה אומר לבדו: "בפני נכתב ובפני נכתב",
אז זה נותן לזה תוקף כאילו השטר יתקיים בחותמיו,
כפי שאנחנו מכירים את המושג של קיום שטרות.
וכל מי שלומד את הגמרא רואה שזה כולה שהקלו חכמים,
מישהו מגונה, וכן הלאה.
כאן אבל אני רוצה לרגע להיכנס לתוך הדברים עצמם,
להבין באמת מה קורה.
אנחנו אומרים שכל האמירה הזאת באה למנוע את הערעור של הבעל.
ובאמת, מה יהיה אם הבעל מערער? אם הבעל מערער באמת,
והוא בא ואומר שהשטר הזה, הגט הזה,
הוא לא, הוא מזויף אפילו.
האם שומעים לו?
מה הדין באמת כשהבעל בעצמו אומר את הדבר הזה? כאילו, את זה אנחנו באים למנוע.
וכאן אנחנו מגלים, או צריכים לדעת, צריכים ללמוד, כי זו בעצם הסוגיה,
לדעת וללמוד שיש בזה מחלוקת.
יש בדברי הראשונים, ואפשר למצוא את זה בדברי רש"י קצת, ובדברי תוספות הרבה,
בדף ג' עמוד א', בדיבור המתחיל חד-עתי, מי שיעיין, וציינו את הדברים בדף המקורות,
שלפי התוספות,
גם אם הבעל היה בא ומערער על השטר או על הגט,
לא היה בכוחו לפסול את הגט. זה לא נכון שהוא פוסל את הגט.
כי באמת,
למה אם יש שטר שכבר יש בו עדים חתומים,
אז אנחנו אומרים ששטר שעדים חתומים עליו, אין לנו סיבה לבטל או לפסול את השטר על סמך אותו בעל דבר, שהוא הבעל, שבא ואומר לנו שהשטר הזה, נגיד, מזויף. וכי אנחנו צריכים להאמין לו?
אלא באמת אנחנו לא מאמינים לו. אז מה כאן כל הבעיה?
לפי התוספות מתברר לנו שהבעיה היא לא שבאמת השטר יהיה פסול,
אלא כל העניין הוא שחוששים ללעז סוף-סוף,
אם הוא יבוא ויטען את מה שיטען,
אם הוא יטען את מה שיטען,
אז הכול יישמע, הדברים יישמעו בחוץ ויידעו להגיד: הנה, אז הביאו גט, והבעל אמר שזה לא בסדר,
ואז יצא לעז. לעז, פירושו של דבר, יצא קולות לא יפים על הגט, ורוצים מצד אחד שהאישה תקבל את הגט, ושהגט יהיה לה גט טוב, שהיא תוכל באמת להינשא אחר כך שוב,
ואם יהיה לעז, אז זה מעורר קושי, והם רוצים למנוע כמובן את הלעז.
זאת אומרת, הנושא הוא ברמה של מניעת לעז.
זוהי שיטת התוספות, וכנראה שיטות של הרבה ראשונים אחרים.
כדי למנוע את הלעז אמרו שהשליח יאמר מההתחלה: בפני נחתם או בפני נחתם, וממילא עכשיו אומרים שהשטר הזה הוא כבר טוב וחזק, וממילא גם אם הבעל יבוא כבר לא שומעים בקולו,
כי סומכים כאילו יותר על מי שבא כנגדו עוד מקודם ואמר: בפני נחתם או בפני נחתם.
לעומת זאת,
אנחנו מוצאים בדברי ראשונים בשיטות אחרות שהשיטה הזו מוכרת לנו בדרך כלל בהגעות מרדכי על קידושין בשם רבנו אביגדור.
הדברים נזכרים בבית-שמואל שאני ציינתי בדף המקורות, שלדעתו זו גם שיטת הרמב"ם,
והיא באמת שיטה אחרת לגמרי. השיטה הזו אומרת שאם הבעל בא ומערער ואומר שהגט מזויף,
הוא פוסל את הגט מדאורייתא.
זאת אומרת, הגט כאילו נפל, אין גט, זה דבר לגמרי אחר.
זה כבר לא חשש של לעז,
אלא זה אומר שהגט נפסל לגמרי, וזה כמובן אומר שיש לנו עניין הרבה יותר רציני להתמודד אתו,
והחידוש, אם כן, גדול,
כשאפשר למנוע את הבעיה הזו על-ידי האמירה של השליח.
אבל מצד שני, באמת, קודם כול, אולי צריך להבין איך מוסברת השיטה הזו,
שכאשר הבעל אומר מה שאומר אז צריך קיום,
מה שנקרא, מדאורייתא. דהיינו, השטר, כל זמן שלא יהיה לו קיום ממשי על-ידי עדים אחרים, אולי בדרך כלל,
אז השטר פסול מדאורייתא,
ולא כפי שאמרנו קודם.
הסבר העניין, מה שרגילים להסביר,
שכל שטר, הכוח שלו, זה נכון שהעדים הם הכוח שקובע שהשטר הוא שטר,
אבל כדי לתת תוכן לשטר יש מה שנקרא דעת המתחייב.
דעת המתחייב זה זה שכותב את השטר.
זאת אומרת, הוא זה שאפשר להגיד מפיח רוח חיים בשטר ונותן לשטר תוכן,
גם לגט.
לכן, אם בא בעל השטר, שהוא במקרה הזה הבעל בעצמו בגט,
ואומר לנו: תשמעו, רבותי, אני לא כתבתי את הגט, זה גט מזויף,
אז זה כאילו מוציא את הרוח מהמפרשים, והגט, השטר הזה כאילו נופל ואיננו, אין שטר.
והאמירה של הבל היא אמירה שגורמת לכך שהגט נופל, אין בו ממש,
כי דעת המתחייב זה הדבר, הבסיס שעליו עומד הגט. כאילו הגט, השטר, עומד על דעת המתחייב שישנו בגט.
ומשום כך, אם כן, אנחנו מבינים שיכול להיות מצב שהגט יהיה פסול מדאורייתא. עכשיו, מאידך גיסא יש לנו שאלה מהצד השני.
אז אם כן, למה אם הוא אומר "בפני נכתב" או "בפני נכתב" זה מועיל? זו באמת שאלת הגמרא,
והגמרא אומרת שזו תקנת חכמים.
זאת אומרת,
כמו שאם יבואו עדים ויקיימו את השטר יהיה בהם הכוח לבלום את מה שהבעל אומר, ושוב להחזיר לשטר את הכוח שלו,
כך גם השליח כשהוא אומר: בפני נכתב, בפני נכתב, כאילו תקנת חכמים נתנה לשטר הזה כוח למרות שהבעל יבוא ויערער, וזה חידוש גדול.
זאת אומרת שהוא יכול למנוע, וזה חידוש שאף-על-פי שכשאם הוא בא קודם,
הוא מערער, השטר נופל לגמרי.
בכל זאת, אם הקדימו, וכמו שתיקנו, שיבוא השליח ויאמר: בפני נכתב, בפני נכתב,
אז הבעל כבר לא יוכל לבטל את השטר. וזה דברים שנזכרים בבית-שמואל, על "השולחן ערוך", במקום שציינו.
ומכאן, אם אנחנו כבר מבינים את זה, עכשיו אנחנו יכולים להתקדם במשהו כדי להתבונן באמת במה דברים אמורים. הרי אמרנו, מדובר פה במשנה על שליח שמביא גט.
מדובר פה על שליח שמביא גט,
ועליו אנחנו אומרים שכדי להקדים רפואה למכה הוא אומר: "בפני נכתב ובפני נכתב". וכאן אנחנו צריכים באמת לראות את רש"י. רש"י דווקא, אולי אפילו הראשון, על המשנה.
שני.
רש"י השני, על המשנה, כשאומר: "המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר: בפני נכתב ובפני נכתב", אומר רש"י:
איזה שליח?
השליח
המביאו ושליח זה אומר רש"י: הבעל עשאו שליח להולכה. אז רש"י אומר לנו משהו וכאן כמובן צריך להבין אם רש"י אומר משהו זה בדרך כלל הוא רוצה ללמד אותנו משהו.
כשהוא אומר לנו שהשליח הוא שליח להולכה זאת אומרת אנחנו יכולים להבין מרש"י שדווקא שליח להולכה.
מה יכול להיות אחרת?
יכול להיות שליח קבלה.
יש דבר כזה שליח קבלה כאשר יש הרבה פעמים אפילו דברים כאלה.
אישה שנמצאת במרחק ורוצה לקבל גט מבעלה שהלך למדינת הים, הוא רחוק ממנה מאוד. הרבה פעמים, כדי לפתור את הבעיה, מה עושים?
אומרים שהאישה תשלח שליח אל הבעל אבל היא תמנה אותו בתור שליח לקבלה. דהיינו, לא שליח שיביא לה את הגט ואז היא תתגרש,
אלא אפילו כשהשליח יקבל את הגט מן הבעל הוא שליח של האישה, וממילא אז מייד האישה מתגרשת,
הגט תופס כבר אז על-ידי קבלת השליח. זה שליח קבלה.
יש שליח הולכה,
והליח הולכה זה שהבעל שולח גט על-ידי שליח להביא לאישה, ורק כשהוא ייתן לאישה היא תתגרש.
יש שליח קבלה שהאישה ממנה שליח, שכאשר השליח מקבל, כבר אז מייד, רש"י, כשהוא אומר לנו פה שמדובר בשליח להולכה, כאילו הוא מעורר את תשומת לבנו לכך שכנראה הוא רוצה לומר שאם זה יהיה שליח קבלה לא יהיה ככה.
שליח קבלה לפי מה שאפשר להבין מרש"י,
אז מה, מה יהיה בשביל הקבלה האחרת? כאן אפשר להגיד דברים הרבה, אפשר להעלות כמה אפשרויות. אפשר להגיד שאם יש אלף קבלה זה יהיה אחרת, במובן הזה שלא יהיה צריך כבר להגיד: בפני נכתב, בפני נכתם.
או יש אפשרות אחרת לומר: שלא יועיל אם הוא יאמר: בפני נכתב או בפני נכתם.
ועוד אפשרות יכולה להיות שאם הבעל יערער זה לא יועיל.
יש לנו פה למעשה שלוש אפשרויות: להגיד,
כשרש"י אומר לנו דווקא שליח הולכה ולא קבלה,
למה הוא מתכוון?
מה יהיה בשליח לקבלה שזה אחרת?
וכאן, כמובן, כשנתבונן בדבר אז אנחנו יכולים בהחלט, לפי השיטות שאמרנו,
להבין מה יכול להיות אחרת, ואיך זה באמת נראה אחרת, ומה באמת השיטות בזה.
וכאן אולי בקיצור נאמר כיוון כזה.
נתחיל ככה.
אם אמרנו קודם שכל הסיבה שצריך להגיד "בפני נכתב" ו"בפני נכתב" הוא כדי שלא יצא לעז,
וזה רק ברמה של לעז,
אז מה ההבדל בין שליח לקבלה? לעז זה לעז.
ואם מתחילים להלעיז,
אז גם שליח קבלה שמגיע עם הגט ואומר לאשה: תראי איזה יופי, או כבר השתחררת, עכשיו כבר את פנויה, יכולה להינשא.
יבוא מישהו ויוציא לעז, והבעל יגיד,
ואז ממילא כל השמחה או כל המצב הזה יתחיל להתבלבל.
אז זאת אומרת, החשש מפני לעז הוא קיים גם בשליח קבלה. לכאורה אין הבדל.
יכול להיות, וכאן אנחנו יכולים לבוא ולומר,
לא שהוא לא צריך לומר,
אלא שאולי הוא לא יהיה נאמן לומר.
וכל כך למה? כי כפי שאנחנו מבינים מהגמרא,
אנחנו מבינים למה באמת האמינו לשליח שהוא רק עד אחד,
אז הגמרא אומרת שהוא מדייק.
למה הוא מדייק?
מפני שיש לו תפקיד,
יש לו תפקיד להביא גט.
במובן שיש לו תפקיד להביא את הגט, הגמרא אומר, מיידג דייק, הוא מדייק, וסומכים עליו כשהוא אומר "בפני נכתב" ו"בפני נחתם".
זה יכול להיות שזה רק בשליח הולכה ולא בשליח קבלה.
כי בשליח קבלה הוא לא מדייק כל כך, כי הוא קיבל, ומבחינתו העסק נגמר, הוא לא מדייק כל כך.
ויש שם מי שיותר מפקח על התהליך אולי ממנו, יש לו תפקיד מאוד פסיבי: הוא מקבל את הגט, וזהו, מבחינתו העניין נגמר. ולכן גם כשהוא בא עכשיו עם הגט אי-אפשר לסמוך עליו, כי הוא מלכתחילה לא דייק.
כך יכול להיות,
כי הוא באמת לא היה בתפקיד, הוא לא בתפקיד פעיל.
וזה בעצם נראה שזו שיטת הרייבד.
במקורות שציינו הוא מדבר אומנם לא על השולח קבלה אלא על האישה עצמה שבאה עם הגט בידה.
אומר הרייבד שהיא צריכה לקיים את השטר,
כי אם היא לא תקיים את השטר אז זה לא טוב, כמו שאמרו פה.
ולא אומרים שהיא תגיד "בפני נחתם, בפני נחתם", כי היא כנראה לא מדייקת.
זה מה שאולי אומר הרייבד והוא חולק על הרמב"ם.
ברמב"ם, לעומת זאת, אנחנו מוצאים לגבי האישה שלא צריך לקיים.
באים מהצד השני.
לא צריך לקיים, ויכול להיות שהרמב"ם אומר את זה גם על שליח קבלה, איננו יודעים, מסתבר אולי.
והדברים, צריך ללמוד במקורות,
את ההלכות של הרמב"ם המצוינות בדף המקורות.
וכאן, כדי להבין את זה, רק אנחנו נאמר כך:
שאם הסברנו שהצורך לקיים, או הצורך להגיד: בפני נכתב, בפני נכתב,
לפי הרמב"ם,
ככה מסביר רבי שמואל הרי,
שהוא סובר שאם הבעל מערער אז צריך קיום מדאורייתא,
צריך קיום מדאורייתא. והסברנו למה: כי אם אין את הכוח של הבעל,
הבעל או המתחייב, או הבעל השטר זה נקרא,
אז השטר כאילו נופל ואיננו.
זה הכול כאשר מדובר על השטר בשעה שהוא אמור להיות עדיין בתפקיד.
השטר שצריך להיות בתפקיד, צריך לעשות אתו משהו.
שליח הולכה כשהוא מגיע עם השטר,
הרי השטר עוד לא עשה כלום.
השטר כעת צריך לעשות. איך השטר עושה? כשהשליח להולכה ייתן את הגט לאישה והיא תתגרש.
לעומת זאת, כשיש שליח קבלה או האישה עצמה שמגיעה עם הגט,
אז בעצם הכול כבר היה, זה כבר דברים שהיו.
כבר ביטול השטר על-ידי הבעל כבר חסר משמעות.
ולכן יכול להיות, כבר אין לזה תוקף, למה שהוא מבטל,
כיוון שהוא מדבר כבר על מה שהיה,
והשטר כבר לא צריך שיעשה כעת משהו, הוא כבר עשה את כל מה שצריך.
ולכן כבר לא מתחשבים במה שהוא אומר היום, עכשיו.
לכן ממילא לא צריך שום דבר, וזו דעת הרמב"ם, מוסברת.
למה כשהאישה מביאה גט לא צריך אפילו לקיים ולא חוששים לכלום?
כי החשש מפני אלה זה לא הסיבה לפי הרמב"ם.
והחשש שהבעל יערער ויהיה לזה דבר מהותי בביטול הגט מדאורייתא,
זה לא שייך כשאנחנו מדברים על שליח קבלה.
אז אלו הדברים שחשבתי שכדאי לומר, ונתנו קצת מושג על העניין הזה של גט לעומת שטר, על שליח הולכה לעומת שליח קבלה, להבין מה זה כוחו של הבעל כשהוא מערער. כמובן שיש תמיד עוד דברים הרבה להוסיף, בוודאי במסכת הזו,
אבל אנחנו, את מה שאמרנו היום על קצה המזלג אמרנו ונשאר בזה.
אז קול טו ושלום שלום שלום,
שלום, שלום, שלום,
