אבשלום,
אנחנו חוזרים אל השיעורים שלנו.
היום אנחנו כמובן נמצאים כבר בתוך מסכת גיטים. כבר בפעם שעברה היה לנו כבר שיעור ראשון על המסכת הזו,
ועכשיו גם כן.
אלה מסכת שהיא כפי ידוע עמוסה בנושאים.
והיום בחרתי לקחת נושא אחד שהוא נראה לי די מרכזי וחשוב,
שהוא נמצא כבר בתחילת המסכת,
ונמשך בעצם לאורך כל המסכת, לפחות בפרק ראשון, הרבה פעמים, וגם בפרק שני,
וגם אחר כך מפעם לפעם, ובוודאי שבפרק האחרון של המסכת.
כמובנתי לנושא הזה של ידי חתימה וידי מסירה,
או כפי שאנחנו יודעים,
זו מחלוקת שמוכרת לנו כבר מתחילת הלימוד במסכת,
מחלוקת בין רבי מאיר לרבי אלעזר,
כאשר היא מנוסחת בדרך כלל בין הלומדים,
שרבי מאיר סובר שעל ידי חתימה קרתי ורבי אלעזר סובר שעל ידי מסירה קרתי.
הגמרא מדברת על זה מייד פה בדף ג' ובדף ד',
וכפי שציינתי, העניין הזה נזכר עוד כמה פעמים גם בפרק הראשון בדפים הבאים.
ובכן, כשאנחנו באים ללמוד את העניין הזה של המחלוקת הזו ואת כל מה שיש בה,
זו כמובן סוגיה ארוכה או מורכבת מאוד,
ואני רוצה להתמקד כאן ולפחות ביסודות, להתחיל ביסודות, כמו שאומרים.
כי רבי מאיר אומר: "עדי חתימה קרתי", אז אנחנו רגילים לומר שאצלו נקודת הכובד החשובה בגט
היא שיהיו עדים חתומים, עדי חתימה.
אצל רבי אלעזר אנחנו רואים שהוא אומר בפירוש, כפי שנאמר במשנה הזו שמובאת כאן בהתחלה, ומקורה מפרק תשיעי,
כמו שרבי אלעזר אומר,
שאף על-פי שאין עליו עדים,
אלא שניתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים,
דהיינו שהוא מוותר בכלל על-ידי החתימה,
הוא מסתפק רק בידי המסירה.
על זה אנחנו גם לומדים, רבי אלעזר בעצמו, אבל מוסיף,
שהוסיפו שהעדים יחתמו על הגט מפני תיקון עולם.
זה בעצם לשון הגמרא ודברי התנאים, כפי שאנחנו מכירים אותם.
וכדאי כאן להתבונן בעניין בצורה עיונית יותר.
כשאנחנו מדברים על ידי חתימה או ידי מסירה,
מה אנחנו מתכוונים בזה?
על מה מדובר?
זה עדים על,
אפשר כאילו לעשות חקירה,
האם העדים האלה הם עדים על מעשה הגירושין
או שהעדים האלה הם עדים על השטר? האם זה דין בשטר של הגט,
שהוא צריך להיות שטר שיש עליו ידי חתימה או שיש ידי מסירה,
או שזה בעצם צורך בשביל קיום מעשה הגירושין עצמו.
להשוואה,
אני ציינתי פה גם בדף המקורות את הסוגיה בהמסכת קידושין, שמדברת על קידושין.
הגמרא בקידושין אומרת שהמקדש ועד אחד אין חוששים לקידושיו. יש על זה אומנם דיון ומחלוקת,
אבל המסקנה שהמקדש ועד אחד אין חוששים לקידושיו, וההסבר הוא הרגיל שאנחנו מפרשים,
שמעשה הקידושין צריך שיהיו עדים נוכחים בשעת המעשה,
דבר שמוכר לנו מכל מעשה קידושין וכל חופה,
שיש עדים שנמצאים במקום, וזה חלק הכרחי ממעשה הקידושין, כיוון שאנחנו אומרים שאין דבר שבערבה פחות משניים,
ועל-פי שני עדים יקום דבר.
זאת אומרת שצריך שיהיו שני עדים.
צריך שיהיו שני עדים נוכחים, והם נקראים עדי קיום של הקידושין.
ועכשיו השאלה היא, האם בגירושין גם צריך את אותם עדים?
מי הם העדים שמהווים את המקבילים לצורך ההכרחי הזה בקידושין.
וכאן אנחנו בעצם מגלים שיש מחלוקת בדבר.
כי בדברי הראשונים, אחרי שבאו ולמדו את דברי התנאים רבי מאיר ורבי אלעזר,
אנחנו מתחילים ללמוד את דברי רבי מאיר. רבי מאיר אומר, את איך התימכרתי?
דהיינו, החשיבות היא שיהיו עדים חתומים.
ומה בדבר העדים, אם צריך,
כן או לא עדים בשעת מעשה הגירושין, הרי כותבים את הגט,
מחתימים את העדים,
אחר כך הבעל בא ונותן את הגט לאשתו,
נותן, מגרש.
האם מעשה הגירושין גם צריך להיות בפני עדים?
וכאן אנחנו מוצאים איזושהי מחלוקת, כפי שאמרתי.
תוספות בדף דף עמוד א' בדיבור המתחיל דקיימה לן,
הוא באמת אומר, איך הוא אומר שם, רגיל רבנו תם לומר,
רגיל רבנו תם לומר, ואפילו לרבי מאיר בא העדים בשעת נתינת הגט.
ואין דבר שבערווה פחות משניים.
זאת אומרת,
התוספות רבנו תם מדגיש שמה שרבי מאיר אומר שצריך כדי חתימה זה כאילו עדים על השטר,
אבל כשמדובר על מעשה הגירושין עצמו זה לא מספק,
צריך שיהיו עדים גם בשעת מעשה הגירושין עצמו.
זו דעת רבנו תם.
ולכאורה הוא צודק, כמו שבקידושין אמרו שאין דבר שבערווה פחות משניים, והמקדש בעת אחד אין חוששים לקידושיו,
כך גם באמת אפשר וצריך אולי לומר גם לגבי הגירושין.
יוצא שלפי רבנו תם,
מה שרבי מאיר אמר ידי חתימה קרטי, הוא לא התכוון למנוע או לחסוך את הצורך בעדים בשעת מעשה הגירושין עצמו.
זו דעת רבנו תם.
אבל כשאנחנו לומדים את הסוגיה שוב ביותר עיון,
אנחנו מגלים בדברי הראשונים האחרים שזה לא ככה.
הם, למשל, לא כולם הבינו שיש צורך כזה.
למשל, בדברי הרי"ף אנחנו נראה שאין צורך בידי מסירה,
ואם יש ידי חתימה לא צריך את ידי המסירה,
ולכאורה הוא מוותר על הכלל הזה של דבר שבערווה פחות משניים שנאמר לגבי קידושין.
בהתבוננות בדבר הזה, ולמה באמת זה ככה,
הדבר הזה מוסבר בעיקר על-ידי, אפשר לומר, נדמה לי, מי שמפרש את הדברים זה הרשב"א במסכת קידושין.
הרשב"א מסביר שבאמת יש הבדל בין גירושין לקידושין,
שאומנם הגמרא במסכת קידושין, כשאומרת שצריך שיהיה עדים כי בלי עדים זה לא טוב, הגמרא בעצמה שואלת: מדוע לא נסתפק באדם עצמו כמו בממונות? בממונות, אם אדם עושה איזה קניין, האם צריך עדים?
הרי כתוב: על-פי שני עדים יקום דבר, אלא אנחנו אומרים שלא צריך. למה? כי הודעת בעל-דין, כי מאה עדים דמי. זאת אומרת, הבעל-דין בעצמו נותן לנו את המצב שהוא כאילו בא במקום העדים גם כן.
הוא מתפקד גם בדקור עדין, כיוון שהוא עושה בעצמו את הדבר.
אז הגמרא אומרת: אבל למה בקידושין זה לא כך?
כיוון שזה חב להכריני. מתי אנחנו אומרים: הודעת בעל-דין שמועילה מצד הבעל-דין עצמו?
כשזה לא נוגע לאף אחד אחר, זה לא מקלקל לאף אחד.
אבל כשזה חב להכריני, בקידושין, למשל,
כשעושים קידושין זה חב להכריני. למה? כי ברגע שאישה מתקדשת,
אז היא נאסרת על כל העולם.
אז זה נקרא חבלאכרינה. כיוון שזה חבלאכרינה, אי-אפשר להסתפק בהודעת בעל-דין שזה יהיה כאילו במקום העדים, אלא צריך עדים ממש.
עכשיו, ממילא לגבי גיטין.
לגבי גיטין, האם הוא חבלאכרינה? כשהוא מגרש את האישה,
הרי האישה עכשיו נהיית פנויה,
אז להפך, הוא מזכה כאילו, במירכאות, את כל העולם.
זה זיכוי לעולם, זה לא חיוב לעולם,
אז באמת זו דעת הרשב"א שזה לא חב לאחריני, וכיוון שזה לא חב לאחריני לא צריך עדים.
יוצא שהעדים הם רק נצרכים לקיים את השטר. זה משהו אחר, עדות של השטר יש לה גדר מיוחד, ככה בעצם יוצא לפי השיטה הזו.
וכאן צריך כמובן לומר שלא כולם מסכימים, קודם כול. התוספות שאמרו שצריך עדים, בפירוש אומרים לנו בתוספות פה בדף דף שגיטין זה חב לאחריני כמו בקידושין.
אז למה זה חב לאחריני?
התוספות מסבירות כי הוא אסר לה, הוא אוסר, ברגע שהוא מגרש את האישה, הוא אוסר אותה על כהנים.
אז זה נקרא חבלח ריני.
אז גם כן אי-אפשר לעשות בלי עדים ממש ואי-אפשר לתת חלופה על-ידי האדם בעצמו. אז שוב, נצטרך כמובן להסביר. אז מה המחלוקת בין תוספות ורשב"א? תוספות אומרים שחב-לח-ריני בגלל הכהן, רשב"א אומר שזה לא חב-לח-ריני בגלל שהיא נהיית פנויה לכל העולם. צריך אולי לומר, היות שבסופו של דבר כשהיא נשואה, רשב"א אומר, הרי ממילא אסורה לכל העולם, גם לכהנים, אז זה שהיא אחר כך נהיית מותרת לכל העולם חוץ מכהנים זה לא נקרא חב-
אבל זה באמת במאמר מוסגר.
סוף דבר, מה ראינו בשלב זה?
שיש מחלוקת אם יש צורך הכרחי בעדים במעשה הגירושין,
כמו שלמדנו בקידושין.
הדברים האלה, אמרתי את זה כאילו הכול מסביב לשיטתו של רבי מאיר,
אבל ההלכה היא דווקא כרבי אלעזר.
רבי אלעזר באמת אומר: עדי מסירה קרתי.
אנחנו רואים שרבי אלעזר סובר שעדי מסירה קרתי,
זאת אומרת שדווקא העדים של המסירה,
ולא צריך עדי חתימה,
הוא אומר, לא צריך עדים על החתימה. לכאורה, יכולתי לומר, אם הייתי רוצה להגיד את הדברים בפשטות,
שבאמת רבי אלעזר אומר: על ההשטר אין צורך בעדים באופן מיוחד.
מה שצריך זה על מעשה הגירושין, וזה עדי המסירה.
ויכול להיות שעדי המסירה מתפקדים כעדים על הגירושין.
וכשאני לומד בעיון את התוספות,
אפשר בהחלט להבין שזה התוספות, ככה מסבירים.
מפני שתוספות הרי אמרו אפילו בדעת רבי מאיר שצריך עדים על המסירה,
בשביל שיהיה גירושין בפני שני עדים.
אז בהחלט, לפי שיטתם אנחנו יכולים לומר שכשרבי אלעזר אמר שצריך עדים בשעת המסירה, זה לא בשביל השטר, זה לא עדים שכתובים על השטר, אלא בשביל מעשי הגירושין, כי הרי גם רבי מאיר צריך אותם. אלא כאילו רבי אלעזר אומר: לא צריך את העדים של החתימה.
ויכול להיות שלפי התוספות זה הפירוש של דברי רבי אלעזר, והלכה כמותו.
אבל כפי שאנחנו כבר למדנו, הזכרנו מקודם,
שגם רבי אלעזר אומר,
על-פי המשנה אנחנו יודעים, שהעדים חותמים מפני תיקון עולם. וכאן באה השאלה מהו תיקון העולם שהעדים חתמו, ומכאן מתפתחת מחלוקת גדולה בין התוספות לבין הרי"ף, ככה אפשר להגיד כשאנחנו לומדים את המקורות שלפנינו.
כי תוספות מסבירים שמה שאנחנו אומרים מפני תיקון עולם שהעדים חותמים,
אין לזה צורך ממשי,
כי הרי לפי רבי אלעזר לא צריך עדים אלא חתימה,
אלא מה העניין של העדים על החתימה?
כי אם יש עדים על החתימה יש לנו איזושהי סברה שמסתמה
באמת נתנו את הגט גם בפני עדים, כי הצורך הזה היה הכרחי לפי התוספות.
אז איך אני יודע,
לא תמיד אני יודע שהיו עדים בשעת הגט. איך אני יודע?
אם אני רואה שהכול התנהל כשורה,
שיש עדים חתומים על הגט,
ואז אני אומר שזה נראה דבר רציני,
כיוון שזה דבר רציני,
מן הסתם היו עדים גם בשנת המסירה. זו מין סברה כזו,
לא שהעדים של החתימה בעצמם נותנים לי איזושהי תועלת מצד עצמם,
אלא הפירוש הוא שאני מניח שיהיו עדי מסירה.
זה בעצם הפירוש של התוספות, וזה הפירוש האחד שמוכר לנו בגמרא ובדברי הלימוד הראשונים. מאידך גיסא,
עריף, הזכרתי את עריף,
עריף בעצם אומר אחרת.
עריף אומר שאם אמרו שגם לפי רבי אלעזר,
העדים חתומים
על השטר מפני תיקון עולם,
צריך להבין שיש תועלת ממשית בעדים של החתימה.
תועלת ממשית בעדים של החתימה. ולא שהם רק מהווים לי איזו ראייה שמסתמה היו עדים בשעת המסירה.
דהיינו, לפי הריף מתחדש לנו חידוש גדול מאוד,
שגם לפי רבי אלעזר, שמצד אחד אומר שהמסירה צריכה להיות בפני עדים,
מתברר לפי הריף שזה לא תנאי הכרחי,
וזוהי ההלכה.
מי שיעיין פה במקורות, ברמב"ם ובשולחן ערוך, יראה שכך הלכה כמועריף.
כלומר,
שגם אם לא היו עדים למסירה,
הגט הוא כשר מכוח עדי החתימה.
לפי התוספות, מה שאמרנו קודם, אם ידוע בבירור שלא היו עדים למסירה, בטוח שזה לא טוב.
כפי שאמרנו, עדי החתימה כאילו נותנים לאיזשהו ביטחון שמסתמה היו עדי מסירה.
אבל לפי הריב לא. הם בעצמם מועילים
בתור עדי חתימה גם לרבי אלעזר.
וכפי שהיו רגילים לנסח את זה,
שלפי הריף אנחנו לא אומרים "עדי מסירה קרתי" בדעת רבי אלעזר, אלא אומרים "אף עדי מסירה קרתי".
זאת אומרת שגם עדי החתימה מועילים.
החידוש מתחדש פה לפי, קודם כול,
יש פה הרבה לימוד והרבה עיון,
אבל מה שמתברר לנו שאם עדי החתימה לבדה מועילים,
זה מחזיר אותנו למה שאמרנו קודם, קודם כול,
שמה, שבאמת במסירה עצמה לא צריך עדים,
והסברנו שיש הבדל בין קידושין לגירושין,
וכל מה שצריך זה דווקא בשביל השטר,
ועדי החתימה מתפקדים, ועכשיו, בדעת הרי"ף עצמו מתפצלות השיטות.
יש שהסבירו בדעת הרי"ף,
בדעת הרי"ף שמסביר את רבי אלעזר,
שאומנם ידי מסירה מועילים על השטר, אבל זה חידוש שידי מסירה מועילים על השטר,
אבל זה שידי חתימה מועילים על השטר הרי זה פשוט בוודאי.
זאת אומרת שידי החתימה לבדם, לפי השיטה הזאת,
בוודאי מועילים בתור ידי חתימה. ומה שטוב לפי רבי מאיר בידי חתימה,
זה טוב גם לפי רבי אלעזר.
אלא רבי אלעזר מחדש שגם אם אין ידי חתימה יש ידי מסירה.
זה מה שאנחנו אומרים פה.
אחרים אומרים, וזה הר"ן,
הר"ן אומר בדעת הרי"ף,
באמת יוצא שידי החתימה לבדם מועילים, אבל זה לא הפירוש שידי חתימה מועילים בתור ידי חתימה,
אלא כשידי חתימה חתומים הם נקראים גם ידי מסירה.
דומה קצת לתוספות, אבל בצורה אחרת.
לא שאומרים שמסתמה היו עדים על המסירה, אלא שמסתמה הייתה מסירה.
וכיוון שמסתמה הייתה מסירה אפילו בלי עדים, אז העדים של החתימה כבר נחשבים לעדים על המסירה.
זאת אומרת שלפי הדעת הר"ן בשיטת הרי"ף,
אני צריך תמיד לתת את הדעת על המסירה ולראות איך היא הייתה, שהייתה בסדר. אלא עדי החתימה מועילים גם בתור עדי מסירה.
זה עצמו חידוש,
ולא שידי החתימה לבדם מועילים בתור ידי חתימה.
ויש בזה כמובן אף קמינות גדולות ביסודות האלה,
כי באמת, קודם כול הבדל, כפי שאמרנו, בין התוספות לריף,
למעשה,
בגירושים, כשלא היו ידי מסירה,
האם הגירושים חלים או לא חלים, שלפי התוספות גירושים כאלה לא חלים,
לגמרי לא,
אף-על-פי שהיו ידי חתימה,
או שלפי הריף, בדת רבי אלעזר, שהלכה כמותו,
אם היה בכל אופן ידי חתימה, אז הגירושים חלים.
ושוב,
מה התפקיד של ידי החתימה,
מחלוקת בין הר"ן לבין אחרים שהסבירו, אולי רמב"ן בדעת עריף, האם ידי החתימה מועילים בתור ידי חתימה או שהם בעצם מועילים בתור ידי מסירה, וגם בזה יש נפקא מינות גדולות.
בעיקרם, אפשר לתלות אותם,
אבל זה כבר באמת לימוד ארוך יותר, שאינני יודע אם נוכל עכשיו לפתח את זה, את הכול.
אנחנו יודעים, ברבי אלעזר הגמרא אומרת שהוא סובר שידי מסירה קרתי,
וידי מסירה בלי ידי חתימה ודאי שמועילים.
ובכל זאת אומרת הגמרא, מודה רבי אלעזר, זה בעצם מה שכתוב בסוגיה פה, זה מה שכתוב בדף י' וזה כתוב בעוד כמה מקומות,
שמודה רבי אלעזר במזויף מתוכו.
דהיינו, כאשר יש ידי מסירה אבל יש גם ידי חתימה לא טובים,
פסולים, או שחתמו שלא לשמה, אז איחורא יכולתי לומר מי צריך אותם.
אני לא צריך אותם.
וממילא אם אני לא צריך אותם, אז מה אכפת לי אם הם פסולים?
הרי אני מסתמך על ידי המסירה לפי רבי אלעזר.
בכל זאת מודה רבי אלעזר במזויף מתוכו. זאת אומרת, ידי החתימה,
גם כשאני לא צריך אותם, אבל לפחות הם מקלקלים. וכאן צריך להבין למה הם מקלקלים ובאיזו דרגת קלקול.
המעיין ברמב"ם, שמצוין פה בדף המקורות, יראה שהוא מביא מחלוקת אם הקלקול הזה הוא קלקול רק של דרבנן,
או שהקלקול הזה הוא קלקול מהותי יותר,
או שהקלקול הזה הוא קלקול מהותי יותר,
שהוא מבטל את הגט לחלוטין. בענייני גיטין הדברים האלה הם מאוד עדינים,
מפני שאנחנו יודעים שיש גט שהוא פסול מדרבנן,
שהוא פסול,
אבל הוולד, או כשאישה נישאת על בסיס גט כזה,
בכל אופן, הוולד כשר, לא יהיה דין ממזרות.
לעומת זאת, אם הגט בטל מדאורייתא,
אז כאילו לא התגרשה בכלל. זה מאוד משנה לנו לדעת, וחשוב לנו לדעת, בכל הדינים בגיטין, כשזה מופיע כמה וכמה פעמים,
כשאומרים גט בטל או גט פסול,
מהי דרגת הפסול? בדרך כלל רגילים לומר: גט פסול מדרבנן, גט בטל לגמרי.
אבל בעניין הזה, שמזויף מתוכו, יש לנו מחלוקת אם באמת זה מביא לידי פסול דאורייתא או פסול דרבנן.
התוספות, צריך לומר,
ברור להן שזה רק פסול דרבנן.
לפי התוספות,
הרי לפי רבי אלעזר, עדי מסירה צריך רק, אי-אפשר לוותר,
אמרנו, על-ידי המסירה.
אז ממילא כל לידי החתימה אין להם בעצם שום תפקיד ממשי.
אם אין להם תפקיד ממשי, אם הם פסולים אז זה מזויף מתוכו, זה מדרבנן.
אבל בדעת הריף אפשר בהחלט להבין שזה יהיה פסול דאורייתא, והרמב"ם,
שלא כדרכו, אפשר לומר,
מביא כאן שתי שיטות: שיטה אחת, הוא אומר שזה בטל באמת מדאורייתא,
שיטה אחרת, הוא אומר שזה לא בטל, רק פסול מדרבנן,
וגם זה תלוי, מי שיעיין וידייק בלשון הרמב"ם,
האם עדים פסולים כאלה חתומים על השטר,
האם הם פוסלים את הגט לגמרי, למשל כשהם חתומים שלא לשמה,
דווקא
או אפילו
כשאין עדי מסירה, האם זה תלוי בעובדה שיש עדי מסירה או אין עדי מסירה,
אבל את זה אני חושב שאני לא אאריך בזה.
לעיין ברמב"ם כדאי, לראות את שתי השיטות כדאי,
וללמוד את זה צריך הרבה,
ותן לחכם ואחכם עוד.
אי-אפשר לומר את הכול על רגל אחת.
אני אשאר בזה, בעזרת השם, כרגע.
אז כל טוב ושלום.
:::::::::::::::::: ג
::::
