על אחת הסוגיות, סוגיה אחת, מן הסוגיות הנלמדות בדף היומי
אנחנו נמצאים כעת בעיצומה של מסכת סוטה
עדיין בחלק של המסכת שעוסקת ממש בעניינים הנוגעים לסוטה
דהיינו לדברים שנוגעים לאישה שנכשלת או אולי חושבים שהיא נכשלת בעניינים של אישות, שהיא באה בקשר עם אנשים אחרים
זה הפירוש הרי בסוטה שיש כינוי וסתירה וכל הסדר הזה.
ומתוך הדברים האלה יש גם דברים אחרים שקשורים לנשים שנוהגות שלא כראוי בחיי האישות שלהן או בחיי הבית שלהן.
ואז מתוך הדברים האלה יש לזה כל מיני השלכות.
יש נשים שכתוצאה מדברים שהן עושות הן נאסרות,
יש נשים שהן לא נאסרות,
אבל אפשר או אולי חובה או מצווה או שיש רשות לגרש אותם.
זה אפילו נשים שלא נאסרות ממש.
אלו נשים שנקראות,
עוברות על דת.
יש מושג כזה, נשים שעוברות על דת,
ועל זה יש לנו סוגיה שעליה אני רוצה לרגע לדבר בתחילת פרק רביעי,
בדף כ"ה, עמוד א',
הגמרא מדברת על אישה שעוברת על דת,
לגבי שתי הלכות: יש שאלה אחת לגבי עוברת על דת אם צריכה התראה להפסידה כתובתה,
והשאלה השנייה, באמת,
האם היא עוברת על דת ורצה בעלה לקיימה מקיימה.
כמו שאמרנו, היא לא נאסרת באופן אוטומטי אלא יש מצווה לגרש אותה, אולי חובה, אבל היא לא נאסרת מאליה.
וכשהיא מתגרשת אז היא גם מפסידה את כתובתה.
זה בא בעקבות המשנה שעסקה בנשים שהיא סוטה, לפי הסדר של סוטה,
שכתוב עליהן שגם אלה שנאסרות על-ידי כינוי וסתירה,
אז הן גם לא נוטלות כתובה. אז בדומה להן גם נאמר דבר דומה לגבי עוברת על דת.
עכשיו, מה זה בעצם עוברת על דת?
עוברת על דת, פה הגמרא אומרת עוברת על דת, בכל הסוגיה מדברים על עוברת על דת,
בלי לפרט בדיוק על מה מדובר.
ורש"י, כשהוא לומד את העניין של עוברת על דת, אז רש"י מציין לנו פה בגמרא,
כשרש"י מדבר, הוא מסביר לנו שעוברת על דת יהודית שאינה צנועה יוצאה בראשה פרוע וטובה בשוק, ומדברת עם כל אדם.
ועל זה מדובר במסכת כתובות בפרק שביעי שם,
בדף ע"ב.
אז זה באמת צריך לעיין במקביל לסוגיה פה, בסוגיה שם.
ורש"י פה, כשאומר משהו,
תמיד צריך להתבונן ברש"י כשאומר משהו, למה הוא אומר את מה שהוא אומר ולא אומר דברים אולי אחרים שהיה ראוי לומר.
מדוע, למה אני מתכוון?
כי כשרש"י מדבר על, הגמרא מדברת על עוברת על דת.
מי שמעיין ויעיין בסוגיה במסכת כתובות יראה שיש שני סוגי נשים שנקראות עוברות על דת.
יש נקרא עוברת על דת משה ויש מושג שנקרא עוברת על דת יהודית.
והמשנה שם מסבירה מה זה עוברת על דת משה.
עוברת על דת משה,
מדובר על איסורים רגילים כמו אכילה של דברים אסורים,
בדרך כלל על זה מדובר שם. ולמה אני מדגיש את הדברים האלה?
מפני שאלה הדברים שעוברת על דת משה,
שם מסבירים, וככה ההלכה,
שזה לא מדובר על אישה שהיא סתם עבריינית,
שהיא עוברת נגיד אפילו מחללת שבת או שהיא אוכלת דברים אסורים,
שזה דבר חמור כשלעצמו,
אבל אין לזה בהכרח את הקשר לגדר הזה של עוברת על דת בהקשר,
בהלכות האלה שאנחנו כרגע מדברים.
כי כפי ששם מודגש ומוסבר,
מדובר כשהאישה למשל נותנת לבעלה לאכול מאכלות אסורות. היא מגישה נגיד את המזון בבית,
את האוכל,
והאוכל שהיא נותנת,
אוכל שאינו כשר זה נקרא עוברת על דת משה בהקשר הזה של אשה לבעלה זה מדובר לא על כך שהיא עבריינית בפני מצד עצמה אלא מצד זה שהיא מכשילה את בעלה באיסורים כמו אלה יש אפילו דיון בפוסקים האם דווקא הכוונה על אכילה שזה הדבר אולי המגונה ביותר יכולה להכשיל את בעלה גם באיסור חמץ או באיסורים אחרים יכולה להכשיל אותו בצורות של איסורי שבת אבל מה שברור
שאיסורי אכילה זה הדבר הברור ביותר שקשור לעוברת על דת משה.
זה נקרא עוברת על דת משה.
יש עוברת על דת יהודית,
שגם זה נזכר שם במשנה, והגמרא מסבירה, זה מדבר בעיקר על דברים שקשורים לצניעות,
דברים שקשורים לצניעות של האישה, וזו אישה שראשה פרוע ומתנהגת בצורה הלא-צנועה ברשות הרבים,
בקשר עם אנשים אחרים, אילו הדברים העדינים והרגישים האלה,
הם נקראים עוברת על דת יהודית. דת יהודית זה באמת מושג חדש שלא מוכר לנו כל כך במקומות אחרים.
זה לא כאילו עבירות שהן גמורות, מוחלטות, אלא עבירות על דת יהודית.
יש כמובן שאלה האם באמת, למשל, הדוגמה הראשונה שהזכרתי, כמו ראשה פרוע עדיין, אישה שהולכת בגילוי ראש,
יש מחלוקת בפוסקים אם זה איסור דאורייתא או לא איסור דאורייתא.
אבל לצורך הסוגיה שלנו זה נקרא דת יהודית. דת יהודית, פירושו של דבר, היא אישה שנוהגת שלא בצניעות,
וזה מפריע לבעלה.
כשאנחנו רואים, אם ככה, יש פה שני סוגים: יש עוברת על דת משה ויש עוברת על דת יהודית.
בדרך כלל דת משה יותר מכוון לדברים של איסורי תורה ולאו דווקא, דת יהודית מתכוונת לדברים של איסורי דה-רבנן,
מנהגים של צניעות, ושוב, לאו דווקא, אבל החלוקה ברורה, כמו שאמרנו. אחרי שאמרנו את החלוקה הזאת,
כאן מן הראוי, אם כן, נחזור לרש"י בסוגייתנו.
כפי שאמרנו, מה השאלה של הגמרא?
השאלה של הגמרא הייתה,
האם כשאישה כזו מגרשים אותה,
אולי אפילו מצווה לגרש אותה, אולי אפילו יותר מזה,
זה דברים שנדונים במסכת כתובות,
אבל כשמגרשים אותה היא גם לא מקבלת כתובה.
אז עכשיו השאלה, כשהיא מפסידה את הכתובה,
השאלה של הגמרא הייתה, האם צריך להטרות בה? זאת אומרת, אולי הבעל, לפני שהוא חושב לנהוג בה בצורה הזו,
על-פי הכללים האלה, חייב להזהיר אותה. תדעי לך,
אני רוצה לגרש אותך, וגם אם אני אגרש אותך תפסידי את הכתובה. אולי היא תשמע את זה, זה ירתיע אותה, ויחזיר אותה למסלול תקין.
ואולי אם הוא לא הזהיר אותה והוא מגרש אותה, היא לא מפסידה כתובתה. זו בעצם השאלה של הגמרא.
השאלה הזו לא הוכרעה בגמרא.
היא לא הוכרעה בגמרא.
זאת אומרת, יש כאן ספק שאין עליו הכרעה.
ממילא אפשר היה לדון מה ההלכה למעשה.
הפוסקים בדרך כלל נראה שנוטים בכל זאת לומר,
שבעצם אני אמרתי שאין הכרעה, בעצם יש בגמרא גישה של הכרעה, זו מחלוקת,
אבל נוטים בכל אופן לפסוק כהלכה די ברורה שכן צריכה התראה.
אבל השאלה היא, כשהגמרא אמרה צריכה התראה, למי הגמרא התכוונה?
צריכה התראה לזאת שעוברת על דת משה או לזאת שעוברת על דת יהודית?
הזכרנו בדברינו קודם שרש"י אומר דת יהודית.
עכשיו,
כשרש"י אומר דת יהודית, למה רש"י מתכוון?
רש"י מתכוון להגיד שגם זו שעוברת על דת יהודית צריכה התראה ודת משה בוודאי צריכה התראה, או אולי להיפך.
הוא מתכוון לומר שרק זו של דת יהודית צריכה התראה,
אבל זו של דת משה אינה צריכה התראה. כאן אנחנו רואים בדברי הפוסקים באמת התלבטות.
מצוין בדף המקורות, האחרונים, הפוסקים שדיברו על העניין הזה.
גם בעצם בדברי הראשונים אנחנו רואים איזושהי התייחסות אל העניין, מלבד רש"י.
רש"י, שאומר פה שמדובר על דת יהודית, זה בניגוד, למשל, לנימוק יוסף,
שהוא אומר שדווקא בדת משה,
דווקא עוברת על דת משה.
כשבודקים את הדבר זה בעצם דברים שקצת קשורים בסברה, אפשר לומר.
אפשר לומר שזה קשור בסברה. למשל, בית-שמואל אומר, בית-שמואל זה על השולחן ערוך,
הוא אומר שמה שנאמר פה ברש"י, עוברת על דת יהודית, זה דווקא עוברת על דת יהודית.
היא צריכה התראה, מפני שעוברת על דת יהודית זה כאילו דברים פחות חמורים,
אבל עוברת על דת משה, כמו שאמרנו, זה איסורי תורה שהיא מאכלה אותו מאכלות אסורות, אז לגבי מאכלות אסורות בוודאי שלא צריכה התראה.
זה מצד אחד.
מצד שני, אפשר אולי היה להגיד הפוך, וזו אולי סברתו של הנימוק יוסף, שעוברת על דת משה, זה דבר שאומנם היא מכשילה אותו באיסורים,
אבל זה לא בדברים הנוגעים ממש ליחסים שביניהם,
לעניין של איך הוא רואה באמת את אשתו. אדם רוצה לראות את אשתו שמתנהגת בצניעות,
כי זה הדבר היסודי שקשור למהלך החיים ביניהם.
ולכן אפשר לומר שזה יותר חמור מאשר אפילו אם היא תאכיל אותו פעם אחת או פעמיים במאכלות אסורות, בזדון או בשגגה, אפילו בזדון.
וזה שתי סברות שמתנגדות.
אני חושב שהעוברת על דת משה אינה צריכה התראה, ואילו עוברת על דת יהודית כן צריכה התראה. ויש מי שאומר הפוך, שעוברת על דת משה היא זו שצריכה התראה,
אבל עוברת על דת יהודית, כיוון שזה מדבר פה על משהו שהוא במובן של פריצות גדולה, כי זו בעצם המשמעות של עוברת על דת יהודית, היא לא צריכה אפילו התראה כאילו זה גם מובן מאליו.
כמובן שהדברים האלה ניתנים למבחן. כפי שאמרתי, הפסיקה ברמב"ם, למשל, לא משמע שהוא מחלק,
הוא משמע שהוא סובר שצריך התראה בין בעוברת על דת משה ובין בעוברת על דת יהודית. לעומת זאת, ב"שולחן ערוך", כפי שציינו, הוא אומר בעצם את לשון רש"י, שרק עוברת על דת יהודית צריכה התראה,
ולעומת זאת משמע, כמו שהבית שמואל אולי אומר, שעוברת על דת משה, כיוון שזה עניינים יותר של איסורים אחרים,
דווקא עליה אינה צריכה התראה, זאת אומרת, דווקא היא צריכה התראה בדת יהודית. כפי שאמרנו, הנימוק יוסף אומר הפוך.
אני מדגיש את הדברים האלה מפני שבאמת הדברים האלה קשורים מצד אחד לעניין של סוגייתנו,
אם צריכה התראה או לא צריכה התראה.
זה נכון,
אבל באותה מידה, על עצם העניין, אם בכלל יש עניין לגרש אישה במצבים האלה.
יש בזה גם כן קצת חילוקי דעות.
בפוסקים ממש האחרונים,
אמרנו בפוסקים האחרונים שאלות שנדונות על רקע המציאות שאנחנו מכירים,
אפשר לומר אפילו, לצערנו,
כמו נושא של עוברת על דת יהודית,
שאשה שהולכת בגילוי ראש,
הולכת בגילוי ראש. לצערנו יש נשים,
אפשר לומר, לא מעטות שהולכות בגילוי ראש,
ואפילו נשים שנחשבות נשים דתיות.
ולכן אפשר היה לשאול אם לגבי נשים כאלה,
האם נאמר היום, נממש את ההלכה הזאת של עוברת על דת יהודית כמושג שקיים לגביהם? זו באמת שאלה שהפוסקים האחרונים-אחרונים ממש דנים, כי לפעמים זה כמעט מצד אחד, וההלכה פסוקה.
מצד שני,
כאילו על רקע המציאות שהם חיים זה אולי לא שייך,
מפני שזה כאילו דבר שנהיה כהרגל, אפילו אם הוא הרגל שהוא לא ראוי,
אבל אי-אפשר אולי לראות בזה ביטוי של עוברת על דת יהודית מבחינת פריצות
כלפי בעלה.
זאת אומרת, האם עוברת על דת יהודית, זו אפשר לומר שאלה שנדונת רק במבחן אובייקטיבי או שזה נדון במבחן סובייקטיבי מבחינת הרגש האמיתי של הבעל. וממילא אפשר גם להבין שזה קשור לעניין הזה של ההתרעה,
כי יכול להיות שזה דבר כל כך חמור שנוגע למציאות של הבית היהודי,
שממילא גם לא צריך התראה על העניין הזה, זה מצד אחד. אבל אם אני הייתי רואה את זה בצורה יותר סובייקטיבית,
אז אני אומר שכן צריך התראה. אולי דווקא בזה צריך התראה, כי אולי לבעל לא אכפת.
אז דווקא צריך התראה. ואם אין התראה, אז באמת לא. וזה אולי קשור למה שאמרנו, שאם זה כל כך קשור לדעה, לצד הסובייקטיבי הזה, אז ממילא אם אין התראה, אז אולי לא נחשב כמצב שיכול לגרור אחריו גם הפסד אפילו של כתובה,
ובכלל ההתייחסות צריכה להיות בעניין של דת יהודית נבחנת איך בוחנים אותה.
לעומת זאת, דת משה זה דבר יותר ברור. בוודאי שזה עניין אובייקטיבי שהיא מכשילה אותו בייסורים פשוטים, לאו דווקא בייסורים שנוגעים לחיי האישות שביניהם,
לא קשור לבית דווקא כבית יהודי,
אבל רק הכשלה בייסורים זה דבר חמור מאוד. אז מצד אחד יש שרואים את זה כדבר יותר חמור,
ויש שרואים את זה מבחינה זו כדבר פחות חמור
מבחינת העניין של ההתראה, שאולי דווקא בזה צריך התראה ואילו בזה לא. הדברים האלה באמת נבחנים ונמדדים לפי דברי הפוסקים,
שגם ציינתי אותם וכתבתי אותם בדף המקורות.
מי שיעיין יראה בזה דברים מאוד מעניינים. יש למשל תשובה של תרומת הדשן,
שהוא רוצה לומר שאף-על-פי שכאן יוצא, אולי נגיד, לפי המסקנה שצריכה התראה עוברת על דת יהודית,
אבל יש אשה שאם היא באופן מיוחד עוד יותר מפריזה במידת הפריצות שיש בה,
שזה דבר כל כך קשה, אצלה, הוא רוצה לומר, אולי היא באמת לא צריכה התרעה. זאת אומרת, העניין יכול להיות שהוא נבחן גם לפי הדרגות השונות של פריצות שתמיד צריך לקוות שלא תהיה, וגם כשהיא נמצאת, מה שנקרא, דת יהודית,
זה באמת נושא מאוד רגיש בהלכה וצריך לדון
אותו בכובד ראש ובעיון נכון ובהסתכלות נכונה,
ובעזרת השם ולוואי שנזכה שיהיו להרבה צניעות, ואז בוודאי שהדברים יהיו הרבה יותר טובים לכולנו.
וזה נסתיין, נסיים לפעם הזו.
וזה נסתיין, נסתיים לפעם הזו.
אות אות אות אות אותוק
