שלום, אנחנו כידוע נמצאים עכשיו בסוגיות במסכת סוטה.
דרכו של תלמוד שהדברים, תוך כדי הלימוד של המסכת והנושא המרכזי שנדון בה, שנמצאים עדיין בעניינים של ענייני סוטה ממש, דיני פרשת סוטה,
מובא כאן איזה עניין שהוא נוגע לנושא כללי שעליו אני רוצה לדבר היום בשיעור.
הנושא הוא מה שנקרא ש"אין עושים מצוות חבילות-חבילות".
זה מושג שנזכר בשני מקומות,
נזכר במסכת סוטה בדף ח' עמוד א',
ונזכר גם בפסחים בדף ק"ב.
ואנחנו, כמובן, כיוון שאנחנו במסכת סוטה,
אז קודם נראה מה למדנו מן העניין הזה במסכת סוטה.
במסכת סוטה, הגמרא מדברת פה בברייתא בגמרא,
שאין משקים שתי סוטות כאחת.
זאת אומרת שיש עניין, אם יש כמה נשים שצריכות לשתות מן המים של מי סוטה, מה שנקרא,
אז כל אחד לעצמו,
ולא משקים שתי סוטות כאחת.
ואז בתוך הברייתא מתבהר שיש מחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון,
האם יכול להיות שיש מי שסובר שלפעמים יש מצב שכן אפשר להשקות, כי מצד ההלכה של סוטה בעצמה רבי שמעון סובר שברוטטת,
כפי שהגמרא אומרת שם, אם היא בעצמה כבר כל כך נפחדת,
אז אין בזה בעיה מבחינת הדין של סוטה.
אז לכן אומרת הגמרא: בכל זאת אין משקיעים בבת אחת לשתיים,
כך הגמרא אומרת פה,
כדאי לראות את הגמרא שוב,
הכוונה אומרת הגמרא: לפי שאין עושים מצוות חבילות-חבילות.
פירוש הדבר, שכשיש איזושהי מצווה,
אז לעשות כל אחת לעצמה, זה דבר באמת מאוד חשוב,
ויש לו, כמו שאמרתי, ערך כללי למצוות רבות.
תכף נדבר על זה בהמשך.
רש"י אומר: חבילות-חבילות לא לעשות,
למה שנראה כפי שהיו עליו למסוי, הוא ממהר לפרק מסעו. זאת אומרת, זה לא ראוי שאדם יעשה כאילו שתי מצוות בבת-אחת, זה נראה כאילו הוא רוצה להיפטר.
להפך, כל דבר, לתת לו את הזמן שלו ולתת אותו באופן מיוחד, בפני עצמו.
הגמרא כאן שואלת שאלה על העניין הזה. הגמרא שואלת:
הגמרא
מביאה לפי שאין עושים מצוות חבילות-חבילות,
ואז לכאורה,
כן, בתוך המשא-ומתן של הגמרא,
הגמרא כאילו מראה שמצד אחד יש לנו הסברה שאין עושים מצוות חבילות-חבילות,
ומצד שני יש לנו הדרשה המיוחדת לעשותה, אז כאילו בשביל מה צריך את שני הדברים,
הרי לכאורה הכול כבר מכוסה על-ידי הכלל הזה, שאין עושים מצוות חבילות, חבילות. ואז מגיעה הגמרא כאן לחילוק הזה, הגמרא אומרת: לא קשיא, כאן בכהן אחד, כאן בשני כהנים. זאת אומרת, הגמרא מבדילה ואומרת שמה שאמרנו, שאין עושים מצוות חבילות, חבילות, זה רק כשיש כהן אחד. כהן אחד, תירושו של דבר, שהוא משקה לשתי נשים בבת-אחת.
אבל אם מדובר על שני כהנים שכל כהן עומד מול אישה אחרת,
על כגון זה לא נאמר: אין עושים מצוות חבילות חבילות, וכך אני מסביר את הגמרא לפי פירוש רש"י. זאת אומרת, יוצא מכאן דבר מעניין: כאשר יש כהן אחד אז יש בעיה של מצוות חבילות חבילות, כאילו הוא רוצה להיפטר, כמו שנאמר, אבל מצד שני אם זה שני כהנים אז אין כאן בעיה של מצוות חבילות חבילות.
הנושא הזה, באיזשהו מקום צריך לימוד ועיון,
מפני שאם מדובר על כהן אחד,
כפי שהגמרא אומרת פה וכפי שרש"י מסביר, כפי שהסברנו,
אז הרי אם זה כהן אחד, הרי הוא לא משקה לשתי נשים בבת-אחת,
הוא משקה רק לאחת ואחר כך לשנייה.
וזה באמת מה שמובא פה בתוספות.
תוספות אומרים שהכוונה היא, נראה, לפרש, שמעמיד את שתיהן באזהרה כאחת. זאת אומרת, העניין הוא פה שמשקים אותם ביחד,
שעל זה אנחנו אומרים שיש הבעיה של אין עושים מצוות חבילות חבילות,
זה לא מצד ההשקעה עצמה אלא מצד העמדתן לקראת קיום המצווה, שזהו העניין, לא להעמיד אותן ביחד.
כי למעשה, בזמן שהוא כבר משקה,
מסתבר שהוא משקה קודם את האחד ואחר כך את השנייה.
וממילא, אם הוא עושה ככה, למה זה נקרא חבילות חבילות?
אלא מצד ההעמדה, ככה אנחנו מגיעים. לכאורה, יכולנו לומר,
שיותר סברה יש להגיד שאין עושים מזוות חבילות-חבילות על קיום המצווה בעצמה, דהיינו על ההשקעה.
אבל כפי שאנחנו כעת מסבירים זה לכאורה אצל כהן אחד וזה לא מעשי, כי הוא משקה לכל אחד בפני עצמו. אלא מה, נגיד, בשני כהנים? בשני כהנים, אם כל אחד משקה אישה, כל אחת אישה לבדה,
כל כהן עם אישה אחת, הכהן השני עם האישה השנייה,
אז למה, מה הבעיה בזה?
כל אחד עושה בסופו של דבר מצווה בפני עצמו. לכן רש"י באמת מסביר שהבעיה היא, וככה יוצא גם בתוספות,
שהבעיה היא מצד שהוא מעמיד אותם כאחת. זאת אומרת שהבעיה בגדר הזה,
הוא צריך להתכונן לכל אחד בפני עצמו, ואפילו לא נמצא דגש על המצווה בעצמו. זה חידוש, שאין עושים מצוות, חבילות, חבילות, זה אפילו מבחינת ההתכוננות.
וזה תוספות בדיבור המתחיל אין, מסביר את זה כך באמת כל אחד שיעיין ויראה וימצא.
על הנושא הזה עומד בצורה מפורטת מגן אברהם דווקא. מגן אברהם, בהלכות של ספר תורה בשולחן ערוך, אורח חיים,
הוא לכאורה אומר שאם אנחנו אומרים שזה הגדר, שהוא מתכונן על-ידי זה שהוא מביא את שתי הנשים בבת-אחת, שזוהי הבעיה,
כפי שרש"י מסביר כאן, אם כן יוצא, למשל, בכל פעם שצריכים לקרוא בתורה,
וכשקוראים בתורה לפעמים אנחנו קוראים עם שני ספרים, אפילו לפעמים עם שלושה ספרים, אומר המגן אברהם: צריך להיות בעיה שאי-אפשר יהיה להוציא את שתי הספרים בבת-אחת.
אם הוא מוציא את שני הספרים בבת-אחת, זה כאילו מצוות חבילות-חבילות.
ראוי היה שיוציא ספר אחד, יגמור אתו את הקריאה,
יחזיר אותו לארון ושוב יוציא את הספר השני,
ולא יהיה נכון להוציא את שני הספרים בבת-אחת. כך טוען המגן אברהם בשולחן ערוך, אורח חיים,
על המנהג הזה, שאנחנו יודעים שכן אנחנו מוציאים שני ספרי תורה בבת-אחת, ולכאורה זה קשה, כי הרי על זה אנחנו רואים, שאין עושים מצוות חבילות-חבילות.
המגן אברהם מתרץ, תירוץ מאוד מעניין. המגן אברהם אומר שבאמת, כפי הנראה, הרמב"ם חולק על הבנת רש"י,
והוא מפרש את הסוגיה האחרת: הוא לא מפרש שאמרו כאן בכהן אחד, כאן בשני כהנים,
שפירושו של דבר שבכהן אחד זה מצוות חבילות-חבילות, אלא להיפך, דווקא בשני כהנים. ולמה דווקא בשני כהנים? מפני ששני הכהנים עושים בבת-אחת את המצווה הזו בעצמה.
באמת, כמו שאמרנו, לא מצד ההתכוננות שמכינים את הנשים לקראת ההשקעה, אלא מדברים על המצווה בעצמה. זאת אומרת, ודווקא בכהן אחד,
כיוון שהוא לוקח כל אחת, משקה כל אחת בפני עצמה,
לא תהיה בעיה של מצוות חבילות-חבילות. זאת אומרת שלפי דעת המגן אברהם,
הרמב"ם חולק על פירוש רש"י והוא מסביר את הגמרא הפוך. רש"י מסביר כאן בכהן אחד שזו בעיה של חבילות-חבילות, בשני כהנים אין בעיה, כמו שהסברנו. לפי הרמב"ם זה הפוך, בשני כהנים זו באמת בעיה, מכיוון שהם עושים את המצווה בבת אחת, ודווקא בכהן אחת,
כיוון שהוא לא עושה את המצווה בבת-אחת אלא רק מכין אותם, מכין אותם, אין בזה בעיה של חבילות-חבילות. ומשום כך, אומר המגן אברהם, כשאנחנו מוצאים שני ספרי תורה אנחנו מסתמכים על דעת הרמב"ם. ככה מסביר המגן אברהם. כמובן שצריך להבין את זה, מפני שבכאורה זה קשה.
יוצא כאן שהדגש של דברי הגמרא במסכת פסולתא לא מכוון על כהן אחד אלא דווקא על שני כהנים, שאז זה נקרא חבילות-חבילות.
ומשום שהם עושים את המצווה בבת-אחת.
נכון שהם עושים את המצווה בבת-אחת, אבל אמרנו קודם שכשיש שני כהנים, הרי כל אחד עושה מצווה אחרת. הכהן אחד משקה אישה פלונית והכהן השני משקה אישה אלמונית. אז למה זו בעיה?
זאת אומרת, זאת לא צריכה להיות בעיה בכלל של חבילות-חבילות.
על זה מסבירים המפרשים והפוסקים,
וזה באמת מעביר אותנו לנקודה נוספת וחשובה מאוד,
ומעניינת שמה שאנחנו אומרים, שכשעושים את שתי המצוות בבת-אחת,
בדוגמה של שני כהנים לפי הרמב"ם, זה רק בדוגמה של, כמו למשל של סוטה, בגלל שאומנם זה שני כהנים שעושים את המצווה בבת-אחת,
אבל שני הכהנים האלה עושים את זה, שניהם, מטעם בית-הדין. זאת אומרת, בית-הדין הוא הממונה על המצווה, הכהנים הם בעצם רק שליחים של בית-הדין. וממילא, כיוון שהם רק שליחים של בית-הדין,
אז ממילא זה נקרא שבית-הדין עושה באמצעות שני הכוהנים את המצווה בבת-אחת. זאת אומרת, זה רק כיוון שעושים את המצווה בבת-אחת ממש מטעם בית-הדין, לכן זה נקרא חבילות-חבילות. זאת אומרת, מעניין מכאן מה אנחנו יכולים להבין. אם ניקח למשל, לדוגמה, הרי לא היינו אומרים, היינו יכולים לשאול שאלה שהיא כמעט אפילו משעשעת.
למשל, כולם נוטלים לולב בבת-אחת. אז מה, אם כולם נוטלים לולב בבת-אחת,
כל אחד, אם הוא לבוא, אז אנחנו נקרא לזה מצוות חבילות חבילות? בוודאי שלא. למה לא?
מפני שכל אחד עושה את המצווה שלו, הוא עושה את זה מטעם עצמו, כל אחד עושה את המצווה בשבילו.
רק בדוגמאות כמו בסוטה,
או בדוגמאות שמובאות בגמרא,
שאין רוצים שני עבדים ואין רופאים שתי עגלות תערופות,
כל אלה, למה? זה נקרא חבילות חבילות,
כיוון ששני אנשים עושים שתי פעולות בבת-אחת,
אבל כשהם עושים את שתי הפעולות בבת-אחת הם עושים את זה מטעם בית-הדין. זאת אומרת, הדגש הוא על זה שבית-הדין שמוטל עליו לעשות שני דברים נפרדים עושה לעשות אותם בבת-אחת,
זה הדבר שיש בו איזה חיסרון של חבילות-חבילות. למשל, ישנה שאלה ששואלים בעקבות זה על המגן-אברהם בצורה כזאת, למשל, אם אפשר, זה באמת דבר מעניין, אם אפשר להביא, כשיש ברית-מילה,
לשתי תינוקות, האם אפשר להביא אותם ביחד?
לפי ההבנה של רש"י,
הבעיה של חבילות-חבילות זה מצד מה שמביאים אותם ביחד, את הנשים,
ואם הם אינם גם ספרי תורה אז ממילא גם את התינוקות, לא יביאו אותם בבת אחת.
אבל אם אין לי בעיה בהבאתם ביחד, אז בוודאי שאין לי בעיה שמביאים אותם ומלאים אחד אחרי השני. ואז יבוא השואל וישאל: ומה יהיה אם ימולו את שניהם בבת אחת על-ידי שני מוהלים?
זו באמת שאלה מעניינת.
אם ימולו את שניהם על-ידי שני מוהלים באותו רגע,
לפי ההבנה שאמרנו עכשיו, לכאורה זה יהיה תלוי מטעם מי המצווה. המצווה של שתי תינוקות זה מצווה של כל אבא בפני עצמו.
אז כיוון שזה כל אבא בפני עצמו, אז אין בעיה. אבל למשל תאומים, תאומים, שזה מצווה של האבא, כאן לכאורה, אם הוא ימול את שני התינוקות התאומים בבת-אחת על-ידי שני מוהלים,
יהיה לו גם כן בעיה של מצוות חבילות-חבילות, כיוון שכאילו הוא מטעמו עושה את שני המצוות בבת-אחת.
ככה לכאורה יוצא. העובדה היא שכמדומה לי שבאמת כשיש זוכים לברית מילה אצל תאומים,
אז עושים באמת מלכתחילה הפרדה, ונותנים קודם תינוק אחד, מחזירים אותו, ואחר כך התינוק השני.
לפי הנראה זה גם קשור לעניין הזה שלא עושים מצוות חבילות-חבילות.
הסוגיה הזו נזכרת גם במסכת פסחים, ובדף המקורות זה מצוין.
יש כאן סוגיה שעוסקת בדבר קצת שונה,
אבל הביטוי של הגמרא הוא אותו ביטוי: אין עושים מצוות, חבילות חבילות. וכשמה מדובר בגמרא על לעשות קידוש,
על קידוש וברכת המזון על כוס אחת, אומרת הגמרא: יכול להיות שזו בעיה. למה?
כי אין עושים מצוות חבילות חבילות. הוא רוצה בכוס אחת לצאת ידי חובת ברכת המזון של מה שהוא אכל עד כניסת השבת,
והוא רוצה באותו כוס גם לעשות קידוש.
זה דבר שאי-אפשר לעשות אותו, כי אין עושים מצוות חבילות חבילות. זו דוגמה נוספת של חבילות חבילות.
שם, לעומת זאת, הגמרא אומרת שכשיש מוצאי-שבת, יום טוב שחל להיות במוצאי-שבת,
אז אנחנו עושים מה שנקרא: יוקנה אז, יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן.
זאת אומרת שעושים באותו הכוס גם את יין קידוש וגם את ההבדלה. אומרת הגמרא, קידוש והבדלה זה נחשב לדבר אחד, אבל ברכת המזון והבדלה, ברכת המזון וקידוש, זה באמת שני דברים, ולכן אין נושאים בהם גם כן, זו דוגמה נוספת, שלא עושים מצוות חבילות-חבילות. ויש באמת דווקא לעיין בשיטת הרמב"ם, שמתוך דבריו הוא סובר משמע שהבדלה וברכת המזון אפשר לעשות ביחד,
וזה לא נקרא מצוות חבילות חבילות. אולי אפשר יהיה להבין את זה,
כי זה בעצם דיחורה נגד הגמרא שם, דווקא על-פי הגמרא שלנו שמצמצמת את העניין של מצוות חבילות חבילות דווקא על שניים שעושים כל מצווה בבת-אחת,
שזו הבעיה של חבילות חבילות. ייתכן שלפי ההגדרה הזו,
אז כשעושים בכוס אחת גם הבדלה וגם ברכת המזון,
אז שם יוצא מהרמב"ם שהוא לא סובר בזה חיסרון, וזה דבר שבאמת צריך תלמוד, איך זה מתיישב עם השיטה של הגמרא בפסחים וגם עם השיטה של הגמרא במסכת סוטה. ייתכן שיש אפשרות פה משהו להסביר,
אבל מבחינתנו כאן המעיין יעיין ומי שימצא את ההסבר יסביר
ויסביר עוד, יוסיף בדברי התורה עוד תירוץ, אני מקווה שיימצא פה תירוץ נכון.
אני אשאר בזה מינתיים ויכול טוב.
����������
