שלום, אנחנו חוזרים לסוגיות שלנו,
לסוגיות שנלמדות בדף היומי, ואנחנו כידוע בוחרים לנו סוגיה אחת
ללימוד ולעיון מתוכן, על פי הלכה ברורה.
אנחנו בדף היומי, לומדי הדף היומי, אנחנו נמצאים כבר בפרק שביעי של מסכת כתובות,
סוגיות קשות וסבוכות,
וגם אני רוצה לגעת היום באיזושהי סוגיה אחת
מתוך מה שמדובר בה, ויש בה גם השלכות,
זה הדבר המעניין שבה,
השלכות לדברים אקטואליים,
הלכתיים, מעשיים,
שנוגעים כמובן לעניינים האלה של אבן העזר,
כי הסוגיות הן סוגיות של אבן העזר.
ואני, בסוגיה שאני רוצה ללמוד היום או להתייחס אליה,
זוהי סוגיה בדף ע"ב,
יש לנו משנה בדף ע"ב,
המשנה אומרת:
המקדש את האישה
על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים.
זאת אומרת, יש כאן עניין של תנאי,
שהוא עושה קידושין בתנאי,
ובקידושין האלה, כיוון שנמצאו עליה נדרים בניגוד לתנאי שלו, אינה מקודשת.
אבל נאמר בהמשך שכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים, תצא שלא בכתובה.
זאת אומרת, אם כנסה, בכל אופן,
בזמן הנישואין,
הוא לא הזכיר את הנדרים האלה,
אז יש כאן איזה שינוי,
שבכל זאת היא צריכה לצאת בכל אופן עם גט,
וזה הדברים שמובאים ומתבהרים בגמרא בהמשך.
הגמרא אומרת, איתמר,
קדישה על תנאי וקנסה סתם,
זאת אומרת, כאשר באמת, כפי שאמרנו, היה קידושין, היו בתנאי,
אבל בזמן הנישואין שכחו מהתנאי,
לא הזכירו שוב את התנאי.
רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט.
ואז ההלכה היא כמו רב
שצריכה גט,
ועל זה יש כאן דיון בגמרא מהי הסיבה שצריכה גט אחרי שהקידושין בהתחלה היו על תנאי, וכל כפי שהתנאי,
לפי התנאי הקידושין לא היו צריכים לחול.
אז יש כאן איזו בעיה בגמרא,
ומתוך הבעיה יש כאן איך נקרא לזה סוגיה שעוברת מעניין לעניין וכפי שאמרתי יש כאן איזשהו חידוש מאוד מעניין.
אביי אומר פה,
עומר אביי לא טעימה טעמי דה רב כיוון שקנסה סתם אכולי אחלה לתנאי,
אל תגיד, זאת אומרת הייתי יכול להגיד אומר אביי,
שמה הסיבה שצריכה גט אחרי שקידשה על תנאי וקנסה בסתם,
שזה כאילו עכשיו הוא מחל על התנאי,
שיש כאן איזה מחילת התנאי ושינוי,
הוא ויתר על התנאי, שזה עצמו צריך בירור ולימוד איך זה יכול להיות שאפשר לוותר על התנאי,
אחרי שמקודם כבר עשו תנאי, והרי לכאורה קידושין חלים בתנאי,
אז זה בעצם דבר שצריך בירור אם אפשר לוותר על התנאי.
אז אל תאמר שזה הטעם,
אלא תאמר מה הטעם, אלא טמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו, בעילת זנות.
יש כאן איזה יסוד חדש שנכנס פה לעניין,
אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, זאת אומרת שכהיות שהוא כבר בא עליה,
הוא קנס אותה,
הוא בא עליה עכשיו בחיי אישות, מתחיל בחיי אישות
רגילים וממשיים,
אז יש כאן איזושהי הנחה שאם הדברים לא התבררו מקודם,
ובינתיים בלי לברר הוא כבר עושה את, הוא נכנס לחיי אישות ממש,
אז זה כאילו עניין בפני עצמו,
אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות,
זאת אומרת שזה כאילו עכשיו הוא מקדש אותה בקידושים חדשים.
ויש לנו עכשיו כאילו קידושים חדשים שאינם תלויים בתנאי,
ולכן צריכה גט, כי בקידושים כאלה עכשיו לא היה תנאי, כאילו זה עכשיו מעשה בפני עצמו,
שהכלל הוא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
וזה היסוד שעליו אני רוצה היום לפתח את הדיבור ואת הנושא,
מפני שהשאלה היא עד היכן הדברים מגיעים, עד מתי אפשר להגיד את הדבר הזה.
וכאן למודעי צריך לומר,
דווקא המעניין הוא שדווקא בנושא שעליו אנחנו התחלנו לדבר או מתחילים לדבר כאן בקשר לקידושין עם התנאי,
אז למשל בגמרא אחר כך משמע שיש על זה ויכוח
עם אביי, האם הסיבה היא באמת
מצעד שאין אדם עושה את בילתו בלה זנות,
או שבגלל שהוא ויתר על התנאי,
ויש לזה כל מיני נפקמינות,
יכול להיות נפקמינה, כמו שאומרים התוספות,
שאם אנחנו מדברים מצד ויתור על התנאי,
אז לא צריך דווקא שהוא ממש יבוא עליה אחר כך, אלא עצם הדבר שהוא כנס אותה, או מה שאנחנו אומרים, נכנסו לחופה.
הכניסה לחופה מצד עצמה כבר נותנת את היכולת לומר שכבר ויתרו והתנאי ויתרו,
כיוון שלא ביררו מקודם והחליטו להיכנס לחופה,
זה כבר דבר של ויתור התנאי. זאת אומרת שדווקא בנושא הראשוני הזה יש באמת נטייה בפוסקים,
וזה אפשר לראות גם ברמב״ם ובשולחן ערוך,
שהם מעדיפים, רמב״ם בעיקר כמובן,
שהוא מעדיף דווקא את ההסבר הזה, דווקא כשאביה אומר לא להגיד אותו,
הוא דווקא אומר את ההסבר הזה.
אף על פי כן,
מה שאביה אמר שיש דבר כזה,
שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות זה דבר שמופיע גם אצל הרמב״ם בקשר לעניינים האחרים שהגמרא בעצמה בדף א"ג וממשיכה בזה עד דף א"ד העניין הזה בסופו של דבר בא לידי ביטוי. למשל, איזה דוגמאות אחרות אנחנו מדברים?
הגמרא בעצמה מדברת כאן
על דוגמאות של אדם למשל שקידש בפחות משווה פרוטה.
אז כל אחד יודע שקידושין בפחות משווה פרוטה זה לא קידושין.
אז אחר כך, אם הוא בסופו של דבר בא עליה,
אז מה הדין?
אז אומרים, אין אדם עושה מילתו מילת זנות,
שמן הסתם עכשיו הוא קידש,
כיוון שהוא ידע שמקודם הקידושין לא היו.
אז זו אפשרות אחת.
יכולה להיות אפשרות אחרת.
אדם קטן, קטן קידש
קטנה או גדולה, ובכל אופן הוא מצידו,
בתור קטן הוא יודע שמעשה קטן אינו כלום ואחר כך הוא בא אליה כשהוא כבר גדול אז ממילא אז הוא הרי ידע שכשהוא קטן הקידושין לא היו בעלי ערך ומשמעות והנה עכשיו הם פתאום מתחילים בכל אופן בחיי אישות כיוון שכך יש ליסוד הזה של אין אדם עושה בילתו בילת זנות את הערך ההלכתי שלו שזה אנחנו נמצא במקורות גם ברמב״ם וגם בשולחן ערוך לפי כל המסומן בדף המקורות
שאנחנו באמת יכולים לראות שהם באמת סוברים וההלכה היא שאף על פי שהפעולה הראשונה, המעשה הראשון היה מעשה שאין לו תוקף,
ואולי דווקא בגלל שידוע שאין לו תוקף, ככל שזה ידוע יותר שאין לו תוקף,
ככה גם יש יותר סברה להגיד שעכשיו הביאה,
שמה שעכשיו מקיימים ביניהם ביחד,
זה הופך להיות כמעשה קידושין עצמאי.
וזה היסוד הזה,
מה שנקרא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
והיסוד הזה,
אם רוצים באמת להמשיך ולברר אותו,
יש לו משמעות,
כפי שאמרתי מקודם,
דווקא משמעות הלכתית מאוד מעשית.
ובמצבים שמוכרים לנו היום מהחיים, המציאות שלנו,
כל מיני זוגות שאינם מתקדשים ואינם נוהגים ואינם עורכים חופה וקידושין כדת משה וישראל,
בכל מיני מצבים או סתם בצורה בלי שום מעשה פורמלי מצידם,
או יש כאלה שעושים את זה במה שנקרא נישואין אזרחיים,
דהיינו בפעולה שאיננה מתקיימת לפי דיני ישראל,
אבל הם בסופו של דבר מתחילים וחיים חיי אישות מסודרים.
איך אנחנו נגדיר את זה?
וכאן אנחנו באמת מוצאים שאותו יסוד שמופיע פה בגמרא,
ייתכן מאוד שהוא הולך ונמשך גם כלפי המצבים האלה,
מפני שגם לגבי המצבים האלה נוכל לומר,
מה נאמר?
שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות,
וממילא כיוון שאינו עושה כבעילת זנות אז הוא בוודאי נוהג לעשות את הדברים בצורה מסודרת וממוסדת,
כפי שהוא רוצה באמת לבנות לעצמו בית מסודר,
משפחה מסודרת,
וייתכן שאם כן אנחנו נבוא ונאמר שכיוון שאין אדם עושה בילתו בילת זמות, יש לנו כאן מעשה של קידושין,
שיש להם תוקף בקידושין.
זו שאלה שהפוסקים כבר בדור שלפנינו, בוודאי שגם בדור שלנו,
עסוקים ועמלים בעניין הזה,
הייתי אומר, די הרבה,
ואני גם הפניתי את זה כאן בדף המקורות שלנו,
יש לנו בעניין הזה כמה מקורות מאוד חשובים.
אם אני רוצה רק, מי שיעיין ימצא את הדברים כפי שהם,
ולמשל,
כל דוגמה, הרמ"א למשל אומר, מביא את העניין הזה של פנוי הבעל הפנויה,
פנוי הבעל הפנויה,
אז יש אומרים שבסופו של דבר זה ייחשב כמעשה קידושין שיצריך אותם לעשה מעשה של גט אחר כך,
והסברה, כפי שאנחנו אמרנו,
כן אדם עושה בעילתו בעילת זאת. כמובן שהשאלות
תהיינה רבות,
והדעות האחרות הן בוודאי יציגו עמדות אחרות.
ואני אתחיל למשל מאיפה אנחנו יכולים להתחיל? ברמב״ם.
באמת אצל הרמב״ם אנחנו רואים שיש לו התנגדות לגישה הזו בכלל.
כי באמת בדברי הרמב״ם בהלכה, בהלכות גירושין,
פרק י' הלכה יט',
הוא מביא שהיו גאונים שהורו משהו בכיוון הזה,
אבל הוא אומר לא, לא נראה לו,
זה בוודאי שלא ייתכן שנאמר את הגדר הזה,
של אין אדם עושה בילתו בילת זלות ונחשיב את מה שחיים ביחד כמעשה של קידושין, אלא רק כאשר מדובר, כמו שמדובר בסוגייתנו,
כאשר היה קידושין בתנאי ועכשיו היה נישואין בלי תנאי, או הדוגמאות של קידושין בפחות משווה פרוטה שעכשיו, כי כאן אנחנו רואים שהמסגרת הייתה מסגרת של קידושין,
אלא מה עכשיו, היה מצב שהקידושין בעצמם לא היו בתוקף,
אז עוד על זה אנחנו נגיד לפי הרמב״ם את הגדר הזה,
אבל כאשר מדובר סתם על איזה זוג שמקיימים להם חיי אישות,
שנאמר את זה, לדעת הרמב״ם זה בוודאי,
לדעת הרמב״ם שולל את זה.
אבל בפוסקים אחרים אנחנו מוצאים את זה, דווקא שהם כן הביאו את הגדר הזה,
ודווקא כן אמרו שיש מקום וצורך להתחשב בצורת החיים הזו לפי הלכות קידושין.
וכמובן, אני יכול לשאול,
יבוא השואל וישאל מה הוא אמר שהוא מקדש את האישה בצורה הזו?
אז התשובה היא שזה מבחינת ההלכה גם אם הוא לא אמר גם יש קידושין.
זאת אומרת יש לכל שאלה כזו יש תשובתה בצידה שנכון שאם היינו למשל מקפידים בצורה החלטית שבקידושין צריך שיאמר הרי את מקודשת לי שבלי זה באמת הקידושין לא חלים אז לכאורה לא היה כלום אבל בסוגיות האלה אנחנו
לומדים ויודעים שאולי זה נכון אפילו בקידושי כסף אבל זה לא בהכרח נכון והכרחי בקידושין של ביאה כי אז דווקא גם בלי שיאמר או בלי שאומר הקידושין יכולים לחול אז לכן הנושא הזה בהחלט אפשרי שיחולו קידושין גם בצורה הזו כמובן כאן אנחנו צריכים להבין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות זה מצד האמת זה נכון אבל אולי הוא לא
חושב על מגמה של קידושין במשמעות הדתית של המילה,
אלא הוא מתכוון רק למשמעות המעשית במושגים החברתיים של המילה הזו. אז אין הכינם, גם זו טענה שבהחלט באה בחשבון, אבל כנגדה אנחנו יכולים, בהחלט רואים שרבים מן הפוסקים הניחו שזה לא כל כך משנה,
כי מושג של קידושין זה עצם ההחלטה להיות ביחד,
ואם מחליטים לעשות את זה בצורה ממוסודרת,
אז יהיה לזה תוקף, ככה זה יכול להיות.
ועוד, קומה נוספת על גבי זה,
זה באמת נקודה שהיא גם מעניינת הלכתית, והיא מופיעה במקורות בדברי הרמ"א, ושוב, לא בדיוק לפי הרמב"ם.
וזה באמת, אצל הרמב"ם נראה שהעניין הזה מאוד מאורגן או מסודר בצורה קפדנית,
ומונע את האמירה הזו,
ומונע כל דבר אחר. זה דבר מעניין, שבדברי הרמב"ם ההקפדה הזו חזקה מאוד,
שמירת המשמרת של מסגרת הקידושין ההלכתיים בלבד ורק הם בלבד.
ובכל זאת יש לנו דברים, דעות אחרות. למשל,
יש נושא שאפילו, בלי הסברה הזו, יש נושא שנקרא פילגש.
יש נושא שנקרא פילגש,
זו סוגיה שמופיעה לנו במסכת סנהדרין,
ובדברי הראשונים הקדמונים אנחנו מוצאים מחלוקת בסופו של דבר,
האם פילגש זה דבר שהוא מותר?
מה זה פילגש?
שבלי קידושין,
הוא אפילו לגמרי בלי קידושין, והוא מייחד אישה לחיים משותפים,
שזה בעצם מושג של פילגש.
הרמב״ם שולל את זה ואומר שהמושג הזה קיים רק אצל המלך.
אבל הרמב״ן ועוד עמו הרבה ראשונים אחרים סוברים לא, שהדבר הזה קיים וישנו גם אצל כל אדם.
אמנם הם כולם נגד זה, צריך לדעת, אנחנו נגד זה. הרצון הוא באמת לקיים מסגרת של חיים אי-אישות
תחת הכותרת של קידושין כדעת משה וישראל,
וזה ברור.
אבל למעשה,
אם אדם נוהג אחרת, אז לפי הרמב״ם,
לפי הרייבט שחולק על הרמב״ם גם,
הדברים האלה בהחלט אפשריים.
ומשום כך, אם יש לנו באמת דין של פילגש,
יש כאן שאלה כאילו נוספת.
וזו שאלה מעשית, לצערנו הרב, אנחנו, במציאות שאנחנו מכירים,
זו שאלה ממש מעשית. האם זוגות שחיים שלא מלכתחילה כדעת משה וישראל,
האם כשיש אצלהם מצב של פירוד,
האם זה דורש גט מבחינת ההלכה? והנפקמינות מתוך העניין אם צריך גט או לא צריך גט,
נפקמינות חובקות זרועות עולם שמשמעותיות ביותר לגבי כל הלכות של קדושת המשפחה, בכל זאת של כולנו ושל היוחסין של כל הילדים.
זאת אומרת שהנושא הזה הוא כבד משקל, וייתכן מאוד,
זה ויכוח נוסף.
האם אצל פילגת זה דבר מעניין?
אם המושג של פילגש הוא מושג שהוא קיים הלכתית,
אז עכשיו איך הפירוד נעשה?
יש מי שרצה לומר, היות שפילגש היא בלי קידושין, אז גם הפירוד הוא בלי, כמו גויים,
שאפשר, מתחילים מתי שמתחילים וגומרים מתי שגומרים.
זה באמת דבר שהוא קצת מפתיע שיכול להיות דבר כזה,
ואף על פי כן, אחרים אמרו שלא, אין דבר כזה.
אם באמת יש אצלם מצב לגיטימי, עד כמה שאפשר לקרוא לזה כך,
מצב של חיי שוט כאילו מוכרים,
גם על פי ההלכה, הרי הפירוד שלהם הוא שוב צריך להיות דווקא על ידי גיטין.
ובנושא הזה בסופו של דבר חלקו גדולי עולם הפוסקים האחרונים בדור שלפנינו וגם שלנו ויש בדברים האלה דיון שהוא מאוד חשוב ואפשר לומר שכמו יש מחמירים ויש מקילים.
אז כמובן שבדרך כלל דעת המחמירים למעשה במצבים הרגילים
תהיה על העליונה, שבכל מיני מצבים כאלה ידרשו לעשות גט, כאשר היה מצב של חיי אישות שלא על ידי קידושין אפילו. זאת אומרת, לא היה קידושין, אבל יצטרכו לערוך גיטין.
אבל יש כאלה שמקילים, לפי הרעיון שאמרנו,
אז דעתם תתקבל או מתקבלת בשעת הדחק. ויש מצבים של שעת הדחק,
שבאמת אז לכאורה יש מצבים שצריך, כמו שאומרים, לחפש קולות,
אז מחפשים גם לגבי אנשים כאלה שנהגו שלא כדין וקיימו חיים שאינם בדרך של קידושין ממש.
אז הדברים הם, כפי שאנחנו רואים, מאוד עדינים ותלויים בפסקי הלכה כעררים התלויים בסערה,
וכל פעם צריך לבדוק את הדבר כמובן לגופו ובזהירות רבה,
כאשר בסופו של דבר הנושא הוא, כפי שאמרנו,
אין אדם עושה בילתו בלעדות.
יש איזה קרדיט לכל אדם שדווקא מתוך המחשבה הזו שהוא לא רוצה לחיות חיי הפקר והוא לא רואה את עצמו כך.
אז ממילא כיוון שכך,
אז יכול להיות שכבר יש פה איזושהי מסגרת אפילו בעל כורחו שמתקיימת עליו לגבי ההלכות הנוגעות גם לקידושין וגם לגיטין וממילא גם ליוחסין של הילדים. הדברים צריכים לימוד ובאמת מתבררים
בדברי הפוסקים, לכאן או לכאן, ואידך זיל גמור.
טוב, אז זה בינתיים שלום.
טוב, אז זה בינתיים שלום.
::::: ד
