בסוגיות הנלמדות מהדף היומי ואנחנו הרי נמצאים במסכת כתובות כבר בעיצומו של פרק ראשון
ובחרתי ללמוד על סוגיה שיש בה גם כן איזשהו יסוד של אפשר להגיד עדיין אווירה של פתיחת המסכת
מפני שהסוגיה שעוסקת בברכות הנישואין והאירוסין יש בה כדי להיות כרעיון יפה לסוגיות שפותחות את המסכת
אולי גם לא בכדי נמצאות הסוגיות האלה בגמרא במסכת כתובות
אפשר לומר, בתחילתה.
והנושא הוא, כפי שאנחנו יודעים, שיש את הסדר של ברכות אירוסין וברכות נישואין,
שאנחנו מכירים את הסדר הזה,
כפי שאנחנו רואים תמיד בחתונות,
שיש בחלק הראשון הרב מסדר הקידושין מברך את הברכה של ברכת האירוסין, מברך את ברכת האירוסין שזו ברכת הקידושין.
אחר כך החתן נותן, כפי שמקובל אצלנו, נותן את הטבעת לכלה ואומר,
הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל.
ושוב אחר כך אנחנו אומרים את שבע הברכות, שזה הנישואין.
ואנחנו צריכים תמיד לזכור שמדובר פה, אם כן, על שני חלקים שאפילו לא היו חייבים, ובאמת בתקופות קודמות הם לא היו באמת ביחד. זאת אומרת, העניין של הקידושין והנישואין,
החלק הראשון היה בפני עצמו בכלל,
בזמן רב לפני החתונה עצמה של החופה,
והיו עושים את הקידושין ואומרים את הברכה, את מה שנאמר פה, ונותנים את הטבעת כמקובל אולי,
ורק אחרי אפילו 12 חודש היו עושים את החתונה שהיא עניין של הנישואין.
אבל כבר הדבר הזה השתנה במשך הדורות וראו חכמים שלא ראוי לעשות את ההפסקה הזו,
הארוכה כל כך, בין הקידושין לנישואין,
לכן תקינו שיהיה הכול במעמד אחד.
אז צריך רק לזכור שבאותו מעמד של החופה אנחנו בעצם עדים לשני חלקים שונים.
החלק הראשון הוא האירוסין, וזה על ידי ברכת האירוסין ונתינת הטבעת,
והחלק השני זהו הנישואין, זוהי החופה שדיברנו עליה דווקא בשבוע שעבר, על ההגדרה של החופה,
מה זוהי באמת אותה כניסה לחופה.
אבל בגמרא, במסכת כתובות, בדפים האלה שאנחנו עכשיו לומדים,
הגמרא מבררת את העניין הזה של הברכות.
אנחנו יודעים שיש הברכה על האירוסין, דהיינו ברכה ראשונה שהיא ברכת הקידושין או האירוסין כלשון הגמרא,
ויש הברכות שלאחר מכן, שזה ברכות הנישואין.
והגמרא במסכת כתובות מביאה את העניין הזה ומדברת על כך ואומרת ש"ברכת אירוסין מברכים בבית אירוסין",
בברכת חתנים הכוונה, ברכת הנישואין בבית חתנים.
זאת אומרת, יש שני חלקים שונים כפי שאמרנו.
והגמרא,
אחרי שאומרת את זה,
שברכת האירוסין זה בבית האירוסין,
הגמרא שואלת: מה היא מברכת?
ואז הגמרא אומרת את התשובה של הברכה המוכרת לנו:
ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצפותיו וציוונו על האריות וסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין.
ואז גם נאמר בהמשך שעושים את החתימה של הברכה: ברוך אתה השם מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין.
זאת אומרת, כל נוסח הברכה,
גם החלק הראשון וגם החלק השני מובא פה בגמרא בתור איזשהו חידוש.
וכאן על החידוש הזה באמת צריך לתת את הדעת.
כי לכאורה בכלל לא מובן.
הרי קידושין זה לכאורה באופן פשוט, זו מצווה ככל מצוות התורה.
ואנחנו הרי יודעים שבכל מצוות התורה יש ברכת המצוות.
אנחנו מברכים על הלולב ומברכים על המצב ומברכים על התפילין ומברכים על כל דבר, מברכים על המילה.
זאת אומרת ש... ויש לנו גם נוסח קבוע של ברכות. להפך,
כתוב שלא לשנות ממטבע הקבוע של ברכות.
ותמיד אומרים, אשר קדישאנו מצוותיו וציוונו על נטילת לולב,
אשר קדישאנו במצוותיו וציוונו על המילה.
זאת אומרת שיש לנו ברכה בנוסח קבוע, אז לכאורה מה יותר פשוט מזה שגם בזמן שחתן מקדש את ה... נותן את הבת ומקדש את ההכלה,
יאמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלח העולם אשר קדישאנו במצוותיו וציוונו לקדש את הכלה.
או נגיד בצורה כזו,
מה פתאום הגמרא שואלת מה היא מברכת, זאת אומרת לגמרא כבר ידוע שזה לא הנוסח הרגיל הזה,
וממילא גם אומרת לנו את כל הנוסח שהוא באמת מאוד מורכב,
מאוד מיוחד, ויש לו גם פתיחה ויש לו גם סיום,
זה דבר שאומר דורשני,
הוא באמת דורשני א' להבין למה נתקנה הברכה בנוסח הזה,
ושנית,
למה באמת נשתנתה הברכה הזו מכל הברכות המוכרות לנו, כפי שהזכרנו קודם.
וזה מוביל אותנו למחלוקת גדולה בדברי הראשונים.
כי באמת, יש כאן באמת שתי הבנות קודם כל עקרוניות, שתי שיטות מאוד מחולקות,
מעניין.
יש לנו שיטה אחת שאפשר להגיד, זו שיטת הרמב״ם,
שהרמב״ם באמת סובר שעם כל זה, עם כל העובדה שהברכה הזו היא בנוסח שלה שונה,
ויש בה תוספת לעומת כל הברכות האחרות,
בכל זאת היא בעצם ברכת המצוות כמו כל ברכת המצוות. זאת אומרת, הוא סובר את הסברים כפשוטם,
שרק יש הבדל בנוסח, ראו לנכון, בעניין כל כך מרכזי וחשוב,
לתת ביטוי לקדושתם של ישראל,
לעניין הזה שזה לא סתם מצוות קידושין,
אלא שזה עניין הרבה יותר רחב, ושיש בו הרבה רעיונות חשובים,
ומלמד אותנו על דברים הרבה באורח החיים של עם ישראל,
ולכן הוא כאילו פוטר את עצמו בזה, אבל בסופו של דבר הוא נשאר עם זה שהברכה הזו היא ברכת המצוות לכל דבר.
ואז כדאי באמת לקרוא את הרמב"ם,
כיוון שהוא באמת אומר ככה,
אז כדאי לראות את הנוסח,
איך הרמב"ם באמת אומר על כל המקדש אשה, הנה,
כל המקדש אשה,
בין על-ידי עצמו,
בן על ידי שליח צריך לברך קודם הקידושין הוא או שלוחו ואחר כך מקדש כדרך שמברכים קודם כל המצוות.
דברים פשוטים.
אצל הרמב״ם מי מברך? החתן מברך.
כמו שהאדם מברך לפני שהוא נוטל עולב כך גם החתן מברך לפני שהוא מקדש.
אנחנו הרי יודעים שזה לא ככה לא מקובל אצלנו הדבר הזה תמיד הרב בסדר הקידושין הוא מברך ולא החתן זאת אומרת שאנחנו לא נוהגים בכל אופן בוודאי לא כמו הרמב״ם
כלשונו.
וזה מוביל אותנו כמובן לראות שיטות אחרות של ראשונים.
ואולי בצורה הברורה ביותר,
מי שמדבר על כך בצורה רחבה ומסבירה וקל גם לראות אותו בספרים זה הראש.
וסימנתי אותו בדף המקורות. הראש פה בעצם עומד על השאלות האלה שאנחנו כרגע עומדים.
הוא באמת מחליט שכנראה זה לא ברכת המצוות.
זה לא ברכת המצוות, זה ברכת השבח.
יש לנו בסוגי ברכות, יש לנו
סוגים שונים של ברכות: יש ברכת הנהנים,
יש ברכת המצוות ויש ברכת השבח.
יש ברכות שעניינן לשבח את הקדוש-ברוך-הוא על דברים רבים שאנחנו רואים שיש עניין לתת שבח לבורא עולם.
ואחד מהדברים שאנחנו לפי הראש נותנים שבח לבורא עולם זה ברכת האירוסין.
אנחנו נמצאים במעמד כל כך גדול ונמצאים ורואים מה זה נקרא בעם ישראל, כשחתן בחור לוקח בחורה או חתן את הכלה,
זה עניין של שבח.
זאת אומרת שהראש באמת עומד על כך שהברכה הזו היא לא ברכת המצוות אלא ברכת השבח. ומתור שכזו יש איזה השלכות רבות.
בואו נראה למה יכולות להיות ההשלכות.
ההשלכה קודם כל שהנוסח הוא לא אותו נוסח.
אחד.
הדבר השני שבאמת לא מברך החתן כמו שאמרנו אלא באמת זה מובן יותר למה הרב או מי שמסדר את הקידושין מברך זה כי זה לא עניין
של ברכת המצוות שמי שעושה את המצווה הוא יברך.
ועוד נקודה מעניינת שמתפתחת מכאן,
אנחנו יודעים שבברכת המצוות הכלל הוא שכל הברכות מברך עליהן, כל ברכת המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן.
עובר לעשייתן פירושו של דבר שמברכים קודם, אנחנו תמיד יודעים שמברכים קודם. מברכים,
הנה עוד מעט אנחנו בראש השנה, מברכים ותוקעים בשופר, לשמוע כל שופר ותוקעים.
לא תוקעים ואחר כך מברכים.
לפי ההבנה הזו אבל של ברכת האירוסין,
שזה לא ברכת המצוות אלא ברכת השבח,
באמת אין מניעה לברך גם אחר כך. אפשר לברך אחר כך, מי שלא בירך אולי אפילו מלכתחילה אפשר,
כפי שאנחנו יכולים לראות בדברי ראשונים,
שסברו שאפשר לברך אחר כך מלכתחילה.
הם אולי אפילו ראו בזה דבר יותר טוב. אתן לכם דוגמה:
הריצ'וה, למשל, אומר שברכת האירוסין יותר טוב לברך אחר כך. למה? הוא אומר: זה כמו קידוש.
קידוש שאנחנו מקדשים על השבת, כשהשבת נכנסת ואנחנו מברכים על השבת,
עושים עליה כמו קידוש, קידוש אחרי שהשבת נכנסת אנחנו מקדשים.
זה בעצם ביטוי של קדושה, ביטוי של שבח.
אומר הריקווה אותו דבר ברכת אירוסין, רואים את החתן שמקדש בטבעת את הכלה,
מברכים, הברכה כאילו מתבקשת דווקא בגלל שרואים עניין גדול ורואים עניין לשבח בו את בורא עולם על הסדר הזה שהוא נתן לנו.
פריטווה דרך אגב מסביר את זה שהגמרא פה אומרת ודנה לא רק על הנוסח של החלק הראשון של הברכה אלא גם על החלק השני
של החתימה של הברכה,
יש פה איזה דיון אם עושים חתימה או לא עושים חותמים על הברכה,
כי בברכות הרגילות של ברכות המצוות אין חתימה.
אנחנו אומרים ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קדישנו במזרותיו וציווינו לשמוע כל שופר.
אבל לא אומרים עוד פעם ברוך אתה השם, בעוד כאן יש לנו ברכה ושוב מסיימים.
ברוך אתה ה' אלוקינו שקדישנו וסביבנו על האריות,
שר לנו את הארוסות ותיר לנו את הנשואות,
ובסופו של דבר אומרים, ברוך אתה ה' מקדש ישראל על-ידי חופה וקידושין.
אומרת הגמרא, למה אומרים את נוסח החתימה?
אומרת הגמרא, כמו קידוש.
האמת, מה פירוש כמו קידוש? רש"י סותם,
רש"י מפרש כמו קידוש שיש בזה קדושה, אבל הוא לא מסביר אז מה.
התוספות אומרים שבגלל שכמו קידוש זה ברכה ארוכה,
ולכן ראוי לומר עליה גם נוסח של חתימה. זה מה שתוספות אומרים.
בא ריצוה ואומר, לא באמת כמו קידוש, זה קידוש. הברכה היא, כמו שיש קידוש על השבת,
ככה יש קידוש שאומרים על הקידושים שעושים החתן והכלה.
ובכן, באמת ראייה אחרת לגמרי, כפי שאמרנו, עם השלכות הלכתיות,
גם מבחינת הזמן של הברכה, גם על הכוונה מי מברך וממילא בוודאי על הנוסח.
כמובן,
שאלה שתי שיטות מאוד עקרוניות ואנחנו רואים אותן.
למעשה,
אנחנו צריכים אבל להבין באמת את השאלה המתבקשת.
למה באמת אין פה ברכת המצוות?
למה באמת, בסדר, הברכה הזו היא ברכת השבח, אבל איפה נעלם הכלל שכל המצוות כן מברכים עליהן בנוסח של הברכה על המצוות?
זה דבר שאין לנו לכאורה הסבר עכשיו.
דווקא כפי שהזכרתי מקודם, הראש,
בדבריו המעניינים והארוכים גם כן,
בעניין הזה באמת דן בזה, הוא מבחינתו משוכנע, ברור לו שזה לא ברכת המצוות.
ואף על פי כן, הוא אבל שואל, ובאמת למה?
והוא אפילו מביא, אז הוא מתחיל לדבר, יש על זה כל מיני הסברים.
הסבר אחד אומר שבאמת מצוות קידושין זו מצווה?
מה מצוות הקידושין?
המצווה היא לקיים מצוות פרו ורבו,
אז כרגע הוא לא ממילא לא מקיים מצוות פרו ורבו,
אז מה זה משנה?
למה צריך אפילו, למה צריך עכשיו לברך?
הוא אומר אפילו יותר מזה,
דברים שאולי אנחנו לא כל כך אוהבים אותם, אבל הראש מבחינת ההגדרות ההלכתיות אומר שאם מדובר על פרור ובוז, זה אפילו לא הדרך היחידה לקיים את המצווה.
אפשר לקיים את המצווה, הוא אומר, על-ידי פילגש. זאת אומרת, מי שלא נושאים אותה בנישואין כדת משה וישראל,
על הצד שיש האומרים שיש דבר כזה פילגש בהגדרות ההלכתיות, דברים שנידונים וידועים.
כאילו הראש אומר, עצם הדבר, שזה לא הדרך היחידה,
הרי זה בעצם הופך את הקידושין לדבר שלא קשור למצווה.
או לדוגמה אחרת, הוא אומר, למשל, זקן שנושא זקנה,
זקן שנושא זקנה, אז מה, הם הולכים לקיים מצוות פור ורבו? לא.
אז כיוון שהם לא מקיימים מצוות פור ורבו, אז לכאורה אין פה את העניין של המצווה.
הראש באמת על ידי הדברים האלה מחליט שהקידושין עצמם,
אין בהם יסוד של מצווה,
אלא היא באמת נותרה פה רק ברכת השבח.
למרות שהראש שואל על העניין הזה,
הוא שואל גם בצורה נוספת.
ניקח לדוגמה, הוא משווה זה לזה.
אדם שוחט באימה בשביל לאכול.
אז כתוב, הוא צריך לברך.
אשר קידשנו מצוותיו וציוונו על השחיטה.
מה המצווה?
מה שאתה רוצה לאכול.
אז אם אתה רוצה לאכול, אז מה?
אז ברור שכדי לאכול צריך לשחוט קודם, כי בלי לשחוט אי אפשר לאכול.
אבל השחיטה עצמה היא מצווה?
האם אנחנו נשווה את זה לנטילת לולב?
נשווה את זה לשמוע קול שופר? זה רק מצווה שכשרוצים לאכול, שוחטים.
אז הראש אפילו נדחק להסביר, וכדאי לעיין בתוך דבריו,
הוא נדחק להסביר למה זה באמת שונה מברכת השחיטה, ששם בכל זאת עושים משהו לפי המתחייב, על פי התורה,
מברכים ברכת המצוות, ופה לא.
למעשה הראש, כפי שאנחנו רואים ושומעים,
הוא שולל את ההגדרה של ברכת המצוות מן הקידושין, כיוון שכאילו באמת הוא לא רואה בזה מצווה.
וזה דבר שהוא באמת צריך להבין את העניין. לפעמים אני חושב שאולי ההסבר הוא שקידושין זה יותר ממה שהם עושים, הם בעצם מגבילים,
הם אוסרים, הם אוסרים את האשה על כל העולם,
הם בעצם קובעים סדר איך לקיים את הדבר הטבעי של חיי אישות,
בעם ישראל.
אז מבחינת אין פה מצווה, זה רק כאילו הוא אומר רק ככה ולא אחרת.
אז אולי זה אפילו לא גדר של מצווה ואולי אפילו פחות, כפי שהראש אומר,
משחיטה. זה דברים שבאמת אפילו קשה לאומרם וצריך באמת להבין אותם.
ומכל מקום, דבר מעניין, מה שאני רוצה כן אולי לסיים פה,
כפי שהזכרנו, יש הבדל משמעותי בין שתי השיטות.
כי לפי שיטה אחת של הרמב״ם זה ברכת המצוות.
והוא מברך מקודם,
ואם הוא לא בירך מקודם, הוא אפילו מפסיד את הברכה.
מי מברך לפי הרמב״ם? החתן מברך.
וזה הדבר המוסכם אצל הרמב״ם. לעומת זאת, לפי השיטה האחרת, שהיא שיטת הראש,
שהיא להפך גם מקובלת עלינו,
אפשר לומר, בצורה די משמעותית,
אנחנו דווקא לא החתן מברך,
אנחנו יודעים שמישהו אחר מברך, כפי שמקובל,
הרב או מסדר הקידושין, מי שהוא,
הוא זה שמברך. זאת אומרת שאנחנו באיזשהו מקום לא נוהגים בעניין הזה כמו הרמב״ם,
אלא יותר לפי הבנת הראש מבחינת ההבנה.
מצד שני, יש פה נקודה מאוד מעניינת.
לפי הראש אפשר היה לברך גם אחרי הקידושין,
כיוון שהסברנו זה לא ברכת המצוות. את זה אנחנו לא עושים.
אנחנו דווקא אומרים את הברכה,
הרב מסדר הקידושין אומר את הברכה, אבל הוא אומר מקודם.
הוא לא אומר אחרי הקידושין, הוא אומר לפני.
יש כאן כמין פשרה.
הפשרה היא מצד אחד לוקחים את שיטת הרמב״ם שזה ברכת המצוות,
ומישהו אחר מברך,
ומישהו אחר מברך אבל קודם, מבחינת הפשרה היא שיש
שמברכים מקודם,
אבל אפשר גם על ידי מישהו אחר.
צריך לדעת. בדברי הפוסקים באמת יש מי שמסביר
שלמה בסופו של דבר התקבלה ההלכה שמישהו אחר מברך ולא החתן בעצמו,
כי חששו שהחתן לא תמיד בקיא,
הוא לא ידע לברך, אז אמרו שיותר טוב שמישהו אחר יברך.
רעיון.
אבל אני חושב שאפשר להגיד פה דבר נוסף.
יש פה מין פשרה שהיא גם מבטאת איזשהו רעיון יפה שקשור לברכת האירוסין.
כי כפי שראינו יש כאן שאלה גדולה: האם זו ברכת המצוות הרגילה או שזו ברכת השבח?
והפשרה שנראית לי פה מתוך המנהג המקובל כל כך עלינו, על כולנו,
זה אומר שזו ברכת המצוות ולאו דווקא של החתן.
זה לא מצווה של החתן,
זו מצווה שלנו, של כל ישראל.
כשאנחנו נוכחים ורואים את העניין הזה, יש לנו עניין לברך על המצווה הזו בתור שבח, ברכת המצוות מקבלת פה מושג של ברכת שבח על המצווה.
וזהו הדבר הגדול שיש כאן,
וזה ממילא כבר לא כל כך עניין של החתן,
כמו שזה עניין של הציבור.
והרב, מסדר הקידושין,
הוא כאילו נציג הציבור שהוא עומד לפניהם ומברך את הברכה הזו, מברך אותה מקודם כמו ברכת המצוות אבל מראה לנו שברכת המצוות הזו היא במידה
די ברורה היא שונה מברכות המצוות האחרות ולכן באמת אצלנו מקובל שמישהו אחר מברך כברכת המצוות מבחינת ברכת המצוות של שבח.
יש פה איזה סוג מיוחד זה נראה לי הפשט של הגמרא מהי מברך יש פה מצד
אחד שבח ויש עניין אחד ברכת המצוות זה לא בהכרח או זה או זה אלא זה גם זה וגם זה זה מברכת המצוות של שבח שעל זה אפשר עוד להעריך ולהסביר כי זה באמת תלוי בהבנה של כל ברכת המצוות תמיד מה זה בכלל ברכת המצוות ולמה תמיד מברכים ברכת המצוות תמיד אני אומר כל ברכת המצוות יש בה באמת
יסוד של שבח אנחנו מודים ומשבחים את השם
הקדוש ברוך הוא שנתן לנו מצוות, והמצוות האלה הן באמת אשר קידשנו מצוותיו וציוונו.
יש לנו בזה איזושהי יכולת להתעלות ולקדש את החיים שלנו,
והדבר הזה בא לידי בירור בצורה אולי יותר חזקה בדבר הכי טבעי, הפשוט הזה, הפשוט של קידושין, של חיי אישות,
שזה בא בדרך של קדושה.
ולכן פה כל ברכת המצוות יש בה איזה מרכיב של שבח,
שדבר שצריך ללמוד אותו עוד בעיון,
ובברכת האירוסין עוד יותר.
אז אפילו אם זה לא ממש מצווה,
כמו שאומר הראש,
אבל יש פה את הסדר שמקיימים אותו, שזה המצווה של כל עם ישראל,
שהבתים בישראל התנהלו בדרך הזו של קדושה, ועל זה מברכים.
ולכן ראוי שיברכו גם לפני קיום המצווה הזו,
וזה מתאים, העניין שמישהו אחר מברך,
ועוד יש מה לדבר, כי מה קורה בהלכה, כאשר בסופו של דבר לא בירכו ונשאר לברך אחר כך,
ועל זה יש עוד לדבר,
אבל לא על הכול אנחנו יכולים לדבר, על רגל אחת.
אז נישאר בזה בינתיים.
אז נישאר בזה בינתיים.
::::::
של של של
