פרק ב', פסוק ת' זיין
ויצא ושב אלוהים על האדם
למור מכל עץ הגן החול תוכל
אם כן כאן מתברר מהו הייעוד של האדם בעולמו
בעוד שעבור כל שאר
הנמצאים, בעלי החיים, המאורות
לא נאמר במפורש מהו הייעוד של קיומם
באדם היה צורך להודיע לו מה הייעוד של קיומו
על ידי הציווי
מה הסיבה להבדל הזה? כנראה שהאדם הוא
מיוחד מכל הנמצאים בזה שהוא בעל תבונה, הכרה
ולכן אצלו השאלה של המשמעות עולה,
הוא שואל את עצמו בשביל מה נבראתי
השמש לא שואל את עצמה, החתולים גם לא,
אבל האדם שואל את עצמו בשביל מה נבראתי
מה הייעוד של החיים
ולכן כעסקת חבילה יחד עם
הבריאה שלו מוכרחים גם
להודיע לו בשביל מה הוא נברא
ולכן מיד עם הופעתו של
האדם, מיד מדבר אליו הבורא
זאת אומרת שהאדם האמיתי, האדם
הנורמלי זה הנביא, זה מי שהשם מדבר עמו
מסקנה, זה כבר מזה 2,400
שנה בערך שאין לנו אדם
נורמלי אחד בעולם,
שהרי אין לנו יותר נביאים
מאחר ואין לנו נביאים אנחנו בעולם
לא נורמליים, צריך להיות מודע לדבר הזה
מה המשמעות של העובדה
שאנחנו בעולם לא נורמליים
אבל מאחר ואנחנו עסוקים בתקופה
הנורמלית, לנו התקופה של התגלות הנבואה
אנחנו חוזרים אם כן אל הפסוק
ומנסים להבין מה נאמר שם
פסוק ת'זין, והיצב השם אלוהים על
האדם למור, מכל עץ הגן אכול תאכל
אם כן, מתברר כאן שאנחנו נברנו כדי לאכול
במימה אחרת, בניגוד למקובל, אנחנו לא
אוכלים כדי לחיות, אנחנו חיים כדי לאכול
וזאת בניגוד לבעלי החיים, אם תשאל
את בעלי החיים בפנימה אתם אוכלים
התשובה תהיה כי על ידי כך אנחנו
מתקיימים, כלומר אם לא נאכל לא נחיה
אבל אצל האדם זה בדיוק הפוך, האכילה
היא מטרה, לשם כך הוא חי כדי לאכול
ואם כן מוכרחים להניח שיש כאן יסוד
אידאלי, בניגוד למוחש המיידי אצלנו
שאנחנו אוכלים, גם כן כמו בעלי חיים,
כלומר אנחנו אוכלים כי אנחנו רעבים
כי אנחנו צריכים להתקיים, לא לבדעתנו
לומר שהאכילה בעצמה תהיה מטרה
לפחות לא בתור אידאל, אלא אם
כן מבינים את המשמעות של האכילה
כשאדם אוכל תפוז למשל, אותו תפוז
לפני שהוא נאכל, שייך לעולם הצומח
האם הדבר הזה הוא גנאי או שבח?
אפשר לומר שזה דבר מכובד, להיות תפוז
זה דבר מכובד, זה חלק מן העולם
הצומח, ברור שלהיות אדם זה דבר נעלה יותר
אבל אין גנאי להיות תפוז, בסך הכל,
לא בחר התפוז להיות תפוז, זה לא דבר רע
אבל כאשר התפוז נאכל, בעצם הוא הופך
להיות חלק מן האדם, כלומר התפוז התעלה
יש עלייה של המציאות על ידי האכילה, זאת
אומרת שאם האדם רוצה להטיב עם התפוזים
הוא צריך לאכול אותם, זה הדבר המתבקש,
השאלה היא, עם איזה חלקים של הבריאה
האדם צריך לעשות את הטובה הזאת לאכול?
התשובה היא, עם כל החלקים
למשל, אם המאכלים המצויים בגן עדן
הם עצי הפירות, הם פירות עצים יותר נכון
אז כאן נאמר מפורש, מכל עץ הגן,
יכולת אוכל, כלומר יש פה ציווי, יש חובה
אין עץ שהאדם איננו מחויב לאכול, הוא
צריך לאכול את כולם, אם הוא לא יאכל מכולם
הוא פושע כלפי הייעוד שלו, כי הרי הוא
מונע מחלק מסוים של הבריאה מלהתעלות
כן בבקשה, מה רצית?
למה אבי קורא קצת חוסר מוסרית
באכילת בעלי חיים עם הפרקופים?
לפי זה חייבים גם לאכול בעלי חיים
לפי זה, נכון? אבל משום מה, האדם עוד לא
הגיע למידה הזאת, כלומר כנראה שאם
האדם היה מתעלי, היה גם אוכל בעלי החיים
אנחנו נראה את זה בהמשך, שכאשר
הקב' בורא את בעלי החיים, הוא מביא אותם
אל האדם, וחזאל ניסחו את זה בצורה אפילו
קצת בוטה, אמרו שהוא בא לכל בעלי החיים
זאת אומרת שהוא חיפש מה
לאכול שם, גם זה נקרא לאכול
הלחם אשר הוא אוכל, אמרו חזאל, זה אשתו
לחם אשר הוא אוכל, אמרו חזאל, זה אשתו
זאת אומרת שיש צד של שייכות של האדם
אל כל בעלי החיים, יש צד שייכות של האדם
אל כל דבר, זה מתחיל מן
הפירות, מדוע דווקא מן הפירות?
משום שבפירות הקושי, המוסרי קטן יותר, מדוע?
שהרי על מנת לאכול בעל חיים,
אתה צריך קודם כל להמיט אותו
ואז נשאלת השאלה, האם אתה
שווה יותר מאותו בעל חיים?
האם יש הצדקה מוסרית לנטילת
החיים של בעל חיים, אם אתה לא במדרגה
במדרגה עליונה ממנו?
לכן היה אומר הרב אשכנזי, כאשר
מוצאים גזר מן האדמה, הוא לא צועק
מדוע? כי הוא יודע שהוא לפחות
יעלה ממדרגת צומח למדרגת חי
לעומת זה, התרנגולת שעומדים
לשחוט אותה, היא צועקת
וזה בגלל שאיננה יודעת מי אוכל אותה
כלומר עדיין איננה יודעת האם השחיטה
שלה הייתה ראויה, אם זה היה כדאי לשחוט אותה
כי הרי איך יודע אם מי שאוכל
אותה שווה יותר מן השניצל
מובן?
הרב קוק רואה כאידאל אחרון
שאנחנו נאכל רק מן הצומח
מה אתה אומר? מה אתה אומר בסוף?
כי מה? אתה אומר שחזל אומרים
שאכילת הבשר אחרי המבול
זה היה בגלל ירידת האנושות
אז זה לא כתוב בשום מקום בחזל
כי אם זה היה כתוב בחזל
הרמבן לא היה אומר הפוך
הרמבן בפירושו לתורה אומר
שמאחר ובעלי החיים ניצלו על ידי האדם
אז מגיע לו לקחת מהם מס
ולכן הוא אוכל אותה
זאת אומרת שלפני המבול בעלי
חיים לא היו כל כך קשורים לאדם
אחרי המבול זכו בעלי החיים
להיות קשורים בקשר אורגני עם האדם
אז כך שהאנושות התעלתה לפי הרמבן
ואתה אומר בכל מקרה זה לא הרב קוק
אז אתה נראה לי רוצה לחלוק על
הרב צבי יהודה קוק בספר אורלינטיבתי
במאמר האחדות המציאות השלמה
שהוא מפרש את דברי הרב קוק אחרת מהנזיר
אז כבר הכנסת עכשיו ראשך בין שני גדולי עולם
בין הרב צבי יהודה לבין הנזיר
ואתה החלטת שדווקא הפרשנון
של הנזיר יהיה הנכון ברב
אז תראה את הרב צבי יהודה
בסדר הבנתי את הקטע שלך אבל צריך להבין
אני מציע לך, ראי, אתה שואל אותי
אז אתה מצביע אם אני אתן לך תשובה
אז עכשיו אני במקום שאני אתן לך תשובה
אני מנדב לך את התשובה של הרב צבי יהודה
איין במאמר אחדות המציאות השלמה
באורלינטיבתי ונראה אם זה יספק אותך
אם יספק אותך מה טוב אם לא תחזור אליי
איך אני? תורד לארג'
כן בבקשה
מה המשמעות של המור?
אתה שואל מה המשמעות המילה למור
נכון? יש גם פירושים לדבר הזה
אבל פשוט זה כמה שיאמר לאשתו
או יאמר לדורות הבאים
זה גם יכול להיות
יש עוד משמעויות למילה למור
שזה איסור על גילוי הרעיות
חזן פה דייקו כל השבעה מצוד ננוח
למדו מהפסוק הזה
אז למה לאדם הראשון היה אסור לאכול בשר?
משום שעדיין הוא לא הגיע לידי מידע זו
שהוא יכול להעלות את הכל
כלומר זה משימה של אדם הראשון
שהוא יגיע למצב שבו הוא יכול גם לאכול בשר
בסדר? אבל בשלב הזה
האדם מצווה לאכול מכל עץ הגן
מכל התכנים שיש בגן
עכשיו אתה צריך להבין
מה זה אומר
זאת אומרת, הרי אצלנו
כשאנחנו אוכלים תפוחי אדמה
לא תמיד תפוח אדמה מתעלה
כלומר האדם שאוכל תפוחי אדמה
עשוי להפוך בעצמו לצ'יפס
זאת אומרת, שיש איזו התבהמות
איזו נפילה אל הטבע
מכוח האכילה
במיוחד האכילה המרובה והאכילה הבהמית
אם כן, המשימה של האכילה היא לא כל כך פשוטה
זוהר מכנה את זה בשם קראבה דה מכלה
המלחמה של האוכל
זאת אומרת, כשאדם בא לאכול הוא במלחמה
וזאת אחת הסיבות
שהמאכל, הסעודה נקראת בעברית
לחם, מלשון, מלחמה
יש פה מלחמה
האם האדם יעלה את המציאות
או יופל אל המציאות
זאת השאלה
על כל פנים, אצל אדם הראשון
סומכים עליו מכל עץ הגן אכול
תוכל לי שלחה מצווה כזאת
עכשיו, מהם העצים שבגן?
למדנו שיש שלושה סוגים של עצים, נכון?
הסוג הראשון נקרא
כל עץ
מה?
לא! זה פסוק תת
כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל
זה הסוג הראשון
הסוג השני, ועץ החיים בתוך הגן
הסוג השלישי, ועץ הדעת טובה רע
כן, מה אתה רוצה?
מה זה הכי שלכל?
מכל הכוונה לי לא שיעור
כלומר, אם היה כתוב מעץ הגן אכול תוך הגן
מה שאתה רוצה?
כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל
מה זה כל עץ נחמד למראה?
זה הרבה עצים
הרבה סוגים שכולם
המאפיין אותם זה שהם נחמד למראה וטוב למאכל
בסדר?
עכשיו, חוץ מזה, יש עוד שני עצים
שהם לא בכלל זה, אלא הם עץ החיים ועץ הדעת
בסדר?
עכשיו, אם אני חוזר פה לפסוק תת זין
המשמעות היא שצריך לאכול
מכל שלושת הסוגים האלה
גם מכל עץ נחמד למראה וטוב למאכל
וגם מעץ החיים וגם מעץ הדעת טוב או רע
בסדר?
עכשיו, אני רוצה כאן להתייחס לסוג השלישי
עץ הדעת טוב או רע
אם כן, מפורש בפסוק תת זין שיש מצווה
וזאת מצוות עשה
של אדם הראשון לאכול מעץ הדעת
בסדר?
כלומר, אין פה ספק
הפסוק אומר מפורש, מכל עץ הגן
אם כן, זה כולל את עץ הדעת טוב או רע
שגם הוא צריך לאכל
עכשיו, פסוק י' זין
מוסר בידינו מצוות לא תעשה
שסותרת את מה שקראנו עכשיו
מה נאמר?
ומעץ הדעת טוב או רע לא תאכל ממנו
זה פשוט הפוך ממה שכתוב בפסוק תת זין
זה אגב מצוות עשה או לא תעשה?
לא תעשה
אם כן, יש לנו סתירה בין
מצוות עשה לאכול מעץ הדעת
למצוות לא תעשה
שלא לאכול מעץ הדעת
הכלל בהלכה הוא שכאשר יש
התנגשות בין עשה ללא תעשה
מי גובר?
עשה דורכל לא תעשה
אז מה אדם הראשון צריך לעשות?
לאכול מעץ הדעת
מה שהוא עשה?
כלומר, הוא נאמן להלכה לגמרי
מה?
יכול להיות פירוט?
אתה אומר ככה
יכול להיות שבעצם פסוק י' זין
הוא בא להוציא מן הכלל
אבל אז יש פה איזה קושי
היה צריך להיות כתוב מעץ הגן נחול תוכל
כבר יש כתוב מכל
זה בא לומר הכל
דבר ראשון
דבר נוסף
כשהתורה רוצה להוציא מכלל
היא משתמשת בביטוי מאוד מדויק
היא אומרת מלבד
או אח
או רק
אפשר גם להשתמש במילה חוץ
נכון?
כל המילים האלה קיימות גם בעברית המקראית
מלבד, אך, רק, חוץ
אף אחד מהביטויים האלה אינו מופיע כאן
יש פה ו'
הוא מעץ הדעת
אז אפשר להבין ת' במובן של אבל
יש לפעמים פירושים כאלה
הוא מעץ, אבל מעץ הדעת
לא תוכל לבין
אבל זה לא כתוב
בכל זאת
התורה הייתה יכולה להיות הרבה יותר ברורה
אז אם כן, אין לנו שום ספק
שאדם הראשון היה מחויב
היה מחויב לאכול מעץ הדעת טוב או רע
כן, בבקשה
גם של הפסוק
זה לא למות
אה, אתה אומר יש המשך לפסוק
ההמשך של הפסוק
עשוי לתת לנו התחלה של תשובה
אבל זה לא לגמרי ברור
כי ביום אחר לך ממנו מות תמות
עכשיו, אני רוצה קודם כל להתייחס
לקלל של עשד אוכל או תעשה
כן, בבקשה
יש פה הקירה של לא תעשה לגמרי
אה, יפה
אתה צודק
שמתי אומרים עשד אוכל או תעשה
זה כאשר הלא תעשה לא נעיקר לחלוטין
אבל אם הוא נעיקר לחלוטין
אינו דוחה לא תעשה
למשל
האם מותר לעשות ברית מילה בשבת?
התשובה היא שכן
מדוע?
הרי זה בכל זאת איסור של חבלה
הרי יש לא תעשה כל מלאכה
וזה מלאכה
לחבול בילד
אלא מה?
מכיוון שאתה עושה רק ברית מילה
ולא עוקר לגמרי את השבת
כי הרי כל המלאכות האחרות
נשארות אסורות
אסור לטחון
אסור לבשל
הכל נשאר אסור
רק החבלה הזאת של ברית המילה
היא זו שהיא אותרה
לכן העשה לא דחה מכל וחולת
את הלא תעשה
לכן
רשם מותר
פה אתה אומר
ברגע שהוא אוכל מצדד
הוא עוקר לגמרי את הלא תעשה
ולכן המסקנה היא
שהיה אסור לאכול
אבל אז שוב נשארת השאלה
אם זה כך
אז מה המשמעות של העשה?
העשה חסר כל משמעות
כיוון שאין אפשרות לקיימו
יש פה בעיה
נכון?
מה?
זמני
עכשיו אתה אומר
דבר שהוא מתחיל לעניין אותי
כן הרי
בפרק ג' כתוב
הנחש אישיאני ואוכל
ואוכל בעברית מקראית פירושו
אכלתי
אבל יכול להגיע לגמרי משמעות
אני אוכל עוד פעם
כלומר אני אכלתי
אבל אני מכוון אני אוכל עוד פעם
עד עכשיו אכלתי
לא באופן הראוי
אבל אני עתיד לאכול
את עץ הדעת
באופן הראוי
מה אתה רוצה?
איזה עשה זה עוקר?
אתה יכול לאכול בכל העניין
אני יכול לאכול מצדד
הוא עצר לאכול
הוא מסתבר לאכול
כן הבעיה
העשה של אכילת מצדד
התבטל
הלא תעשה
אם הוא יאכל מצדד
הוא מבטל לגמרי את האיסור לאכול מצדד
שפסוק יודעי
פסוק יודעי נתרס רק לצדד
עכשיו
אם הוא לא יאכל מצדד
אז את הלא תעשה הוא קיים
אבל מה המשמעות של החיוב לאכול מצדד?
החיוב הזה אין לו משמעות
אלא מה אתה הצעת?
אתה הצעת משהו יפה
אתה אומר זמני
באופן זמני אסור לך לאכול מצדד
ומנין לך זאת שזה זמני
מפורש בפסוק
כי ביום החולך ממנו מותמות
כלומר תוכל
אבל אתה צריך למצוא את הדרך לא למות
כלומר אם אתה תמצא את הדרך לא למות
תיקח תרופה נגד מוות
לא רק שיהיה מותר לך לאכול מצדד
אלא גם יהיה לך חיוב
כלומר אם אתה תוכל
את הצדד אחרי אכילת תרופה נגד מוות
אז לא רק ש... אתה תקן מצווה
ואם אתה אז תימנע מאכילת הצדד
זאת עבירה
בסדר?
כלומר בנימים אחרות
אתה חייב לאכול מצדד
ואתה חייב למצוא דרך לא למות מזה
פשוט מאוד
הפתרון הוא לאכול מעץ החיים
כלומר הסדר הוא ברור
תוכל כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל
ועץ החיים בתוך הגעה
ואחר כך תוכל מעץ הדעת טובה
ברגע שאתה תוכל מעץ החיים לפני עץ הדעת
אין כל קושי
הכל בסדר גמור
לא רק שאתה תוכל לאכול
אתה חייב גם לאכול
ואם תימנע מלאכול אתה פושע
בסדר?
את כאן ברור
אבל היה שיש איסור בפני עצמו
למה?
למה אתה אומר שהאיסור בפני עצמו?
אם היה איסור בפני עצמו
הפסוק היה צריך להפסיק במילים לא תאכל ממנו
אבל הפסוק ממשיך
הוא נותן גם טעם
כי ביום אחר לך מינו מותמות
מה אכפת לנו? למה?
הרי התורה לא חייבת תמיד
לגלות את טעמי המצוות
פה התורה אומרת במפורש
אתה לא תאכל כי תמות מזה
מזה אני לומד
כחלק אינטגרלי של המצווה
שאם לא תמות אין איסור
ואם אין איסור יש גם מצווה
מובן?
כן?
מה זה סותר את מה שאני אמרתי?
מה אני אמרתי שאתה בא לסתור כאן?
האם אני אמרתי שהתורה לא
אומרת את הטעמים של מצוותיה?
אני אמרתי שאין התורה תמיד
מחויבת להביא את הטעמים למצוותיה
זה מה שאני אמרתי
ומאז מה אתה אומר?
יש מקומות שהתורה אומרת את הטעמים
זה נכון אני לא אמרתי הפוך מזה
אני לא מבין מה הקושייה
אה?
אה, אתה אומר שהטעמים
אינם הופכים את זה לזמני
אולי כן?
אולי כן? אני לא יודע
למשל כתוב
קבל את אביך ואת אמך
למה אני אעריכון ימיך?
אולי אם זה לא יביא לעריכות הימים
אז אולי לא
לא יודע
יש פה שאלה יפה
הרב באמת מאמין בדברים בפירושים הללו?
לא, זה הכל בלוף
אני בכלל לא מאמין לרגע
אחד למילה אחת ממה שאני אומר
בסדר? אתה מבסוט?
טוב, הלאה
סוף סוף יתגלה הפרצוף האמיתי שלי
נכון?
טוב
אז איפה היינו?
אז זה יוצא לפי זה שצריך
לאכול מה... מייץ החיים לפני צדד
מה רצית? דגים
אבל זה מה... כאילו מה?
מה איך אתה רוצה להחליט פה בעצם?
מה זה אומר לאכול את מייץ החיים לפני צדד?
זה בגלל מה שאני רוצה לדון בו
חשבת שאני אשאיר את זה ככה?
כן
הרי... מה?
יש גם אם אני אכל מייץ החיים ולמרד את צדד
אתה אומר שאם אכלתי מייץ
החיים לא צריך את מייץ הדת?
כן
זאת שאלה מעניינת
זה יכול, אם יש לי את החיים, אני אעולה ב...
כאילו, ביופר שאני אוכל מייץ הדת
לא, אבל אם יש לו איץ החיים אז הוא לא ימות
אין סיכוי שהוא ימות
אבל אין... ולכן אין
איסור של אכילת מייץ הדת
כיוון שאין איסור של אכילת מייץ הדת
יש מצווה לאכול מייץ הדת
מובן?
יוצא לי את זה שאחת איננו אכילת איץ הדת
אלא הקדמה את איץ הדת לאיץ החיים
וזה נקודה מאוד חשובה כי אם לא זה נורא אכזרי
תארו לעצמכם מה הולך
בגן עדן לפי ההבנה העמונית
הגננת אמרה
יש על השולחן במרכז הגן
קופסה
בתוך הקופסה נמצאת
הסוכריה הטעימה ביותר בעולם
אבל אסור לאכול אותה
וזה כבר כשעצמו נורא אכזרי לעשות דבר כזה
הגננת אומרת אני יוצאת
אני מצפה שאף אחד לא יפתח את הקופסה נכון?
טוב אחרי חמש דקות חוזרת הגננת
הקופסה פתוחה אין סוכריה
ורואים את ה... זה ככה
אומרת מי פתח את הקופסה? מי אכל את הסוכריה?
זה לא אני
זה כן אתה, אתה יוצא מן הגן
זהו ומאז יש בעיות בעולם
מלבד הילדותיות שיש בסיפור
יש גם אכזריות בסיפור
כלומר מדוע להעמיד את האדם במצב כזה
שהוא נמצא מול הדבר המושך ביותר שיש בעולם
תאווה ולעיניים, נחמד העץ להשכיל
ולאסור עליו
זה... זה... זה סדיסטי
לעשות את זה לאדם
ברור שלא ייתכן שיש תוכן כלשהו
שהוא באופן מוחלט אסור
לכן מוכרח להיות שיש דרך
להשיג גם את התוכן האסור
כמו שמצאנו למשל ביאלתא, אשתו של רב נחמן
שהיא רצתה לאכול בשר בחלב
כן ידוע
יאלתא, אשתו של רב נחמן, הייתה את הטיפוס
היא לא סתם בן אדם
פעם אחת הוא לא שלח לה כוס של ברכה
מה היא עשתה?
שברה לו ארבע מאות חביות של יין
זה הרבה מאוד כסף
אתם יודעים מה זה חבית של יין של פעם?
ארבע מאות חביות של יין שברה
למה? הוא לא שלח לה כוס של ברכה
טוב, הייתה קצת סנובית,
הייתה ממשפחת הראש גלוטה וכו'
בקיצור, זה לא היה כל כך גל
והגמרה מספרת מסכת חולין
שיאלתא אמרה לרב נחמן
תראה, כל מה שהתורה עשרה, היא יתירה
היא עשרה אשת איש
אבל היא יתירה יפת תואר
היא תירה גרושה בחיי בעלה
עשרה את הגויה, היא תירה יפת תואר
עשרה את הדם, היא תירה את הכבד
עשרה את החלב, היא תירה את העלייה
עשרה את החזיר, היא תירה מוח שיבוטה
למוח של השיבוטה יש אותו טעם כמו החזיר
ואז היא אמרה, באינה למחל בשרה בחלב
אני רוצה לאכול בשר בחלב
אתם מבינים שרב נחמן יש לו קצת ניסיון
עם השיגונות של יאלתא
הוא לא ביטל את זה
אמר, מה?
לא, היא רוצה בהתר
היא רוצה לאכול בשר בחלב בהתר
זה לא חוקר, אלא מה?
הוא אמר למשרתיו לעשות לה עטינים של פרה
צלויים
העטינים של הפרה זה בשר,
אבל יש לזה טעם של חלב
אז בשר בחלב, אין בעיה
זביק כולה ככה לתוך כתוב
אז יוצא לפי זה
השאלה היא, למה התלמוד הביא את הסיפור הזה?
סתם לספר לנו לשון הרע על יאלתא?
ברור שלא, יאלתא הייתה
כנראה אישה אידאליסטית מאוד
והיא הייתה מונותאיסטית אמיתית
היא אמרה, אם השם אחד, אז זה נכון
אם זה נכון שהשם אחד, חייב להיות
שאפשר לפגוש את הקב". הוא בכל
ולכן כל הטעמים כולם, כל האיסורים שבעולם
חייבים למצוא את הדרך האמיתית המותרת שלהם
ולכן היה בשבילה אידאל לאכול בשר בחלב
לכן זה מסופר שם
לכן גם אכילת עץ הדעת חייבת
למצוא את הדרך הנכונה שלה
אפילו שנאמר כי ביום
החלוחה המעינים מאוד טעמות
אבל עוד לא הסברנו מה זה
עץ הדעת ומה זה עץ החיים
אבל לפני כן יש פה שאלה, הרב, אם
הסדר חשוב, למה גירשו את האדם מגן עדן
הרי כבר אכל מעץ הדעת,
אז מה יעזור שיוכל מעץ החיים
שנאמר, לגרש אותו מגן עדן בין יוכל
מעץ החיים, שאלה יפה
הרי אם באמת
אכילת עץ הדעת זה כזה נורא שזה מימית
והרי עץ החיים היה מותר באכילה
אז למה בפרק ג' שהקבר רואה
שאדם כבר אכל מעץ הדעת
הוא אומר צריך לגרש אותו מגן עדן, למה?
ואתה פן ישלח ידו ואכל
גם מעץ החיים וחי לעולם
ויגרש אותו מגן עדן
מה אכפת לו? הנה, הוא עשה את הפסטה
עכשיו הוא הולך למות בגלל הסיפור הזה
תן לו לאכול מעץ החיים
הרי ממילא התכוונת שהוא אוכל מעץ החיים
הוא היה צריך לאכול לפני,
בסדר, הוא לא עשה את זה
עכשיו תעשי לו ג'סטה, מה אכפת לך?
איזה שאלה ששואל רבי חיים
איבולוג'ין בספר נפש החיים
והוא עונה שאם אדם הראשון
יאכל מעץ החיים אחרי עץ הדעת
הוא ייכנס אל חיי הנצח עם החטא שלו
לעולם לא יהיה לו תיקון
צריך להציל אותו מזה
להציל אותו מנצח של חטא
נצח של קטן
לכן צריך לגרש אותו מגן עדן, חזר
חדידה שלא יאכל מעץ החיים עכשיו
ואז הוא יגיע לעולם הזה
ויתחיל עוד פעם, יאכל מעץ החיים
ואחרי זה מעץ הדעת ויהיה בסדר
כן
אני עוד לא יודע מה זה עץ החיים ועץ הדעת
אני עוד לא הספקתי להגיע לזה
אני עוד לא הספקתי להסביר
מה זה עץ החיים ועץ הדעת
יש לי כוונה להסביר את זה
בסדר, בבקשה
למה צריך קודם עץ החיים ואחרי זה עץ הדעת?
מה זה חשוב לעצר?
זאת השאלה
פשוט מאוד, אני רוצה לבאר
מה זה עץ החיים ומה זה עץ הדעת
עץ הדעת זה דבר פשוט מאוד
זה דעת
איך אוכלים דעת אגב?
לומדים
זאת אומרת, אכילת עץ הדעת זו למדנות
זה להפוך למה שהיום מכנים אנציקלופדיה מהלכת
הוא רוכש עוד ידיעה ועוד ידיעה ועוד ידיעה
ופוצץ מרוב ידיעות
עכשיו, הידיעות מה זה?
הידיעות הן כלימה
זה כלים
זה בא לאכיל
בשביל מה יש ידיעות?
הידיעות הן לא מטרה לעצמן
הידיעות זה כדי לאכיל בתוך זה תכנים של חיים
אז אם האדם מתמלא בכלים
לפני שיש לו בכלל מעיין חי
וממלא את הכלים האלה
אז הכלים האלה יהרגו אותו
הוא יקרוס
הוא יקרוס תחת נטל הכלים
כל כך הרבה כלים
שהוא לא ייתן מקום לחיים להיכנס
אדם שיודע הרבה
הידיעה הורגת אותו
אז מה תגיד שידיעה זה דבר רע?
עדיף להיות בור?
לא, צריך קודם כל לבדוק
שיש בתוככם משהו חי
שמפקע איזשהו מעיין
של חיים פנימיים
אותם החיים הפנימיים
ככל שהם יתרבו
הם יצריכים למלא יותר כלים
ולכן צריך קודם כל לאכול מעץ החיים
זה נכון
אבל ברגע שאת התחלת לאכול מעץ החיים
אז החיים מתחילים לזרום
אתה צריך מהר לאכול מעץ הדעת
כדי לתת כלים לחיים האלה
לכן אדם שיש לו כבר חיים
חייב להרבות דעת
ואם הוא לא ירצה דעת
אז יהיה לו חיים בלי כלים
חיים בלי כלים זה עוד יותר גרוע
כי אין כיוון יותר
מבין?
מה?
חיים הכוונה עולם ערכי פנימי
עולם ערכי פנימי
שבו אתה פוגש את מקור החיים
אני אתן לך דוגמה
מה נקרא עץ החיים?
אז רגילים לומר ככה
תורה זה עץ החיים
כמו שאבי שייכון הציע לפניכם
מה זה תורה?
עץ החיים זה התורה
עץ חיים היא למחזיקים בה
ומה זה עץ הדעת?
מתמטיקה, פיזיקה, תיאטרון
רקמה יפנית
הרבה דברים
זה כל זה זה עץ הדעת
יש קצת איזו טעות בהבנה הזאת
לא שזה לא נכון אבל יש איזה בעיה
נגיד, הספר הזה שאנחנו לומדים
זה תורה, נכון?
זה שייך לעץ החיים או לעץ הדעת?
זה לא יודע איך מסתכלים על זה
בדרך כלל אלה שלומדים את זה
זה בעיה שהם רוצים את החיים שם
אבל אפשר ללמוד את זה
כדי לעשות דוקטורט בעברית מקראית
או ללמוד את תולדות התפוס העברי במאה ה-20
ברור?
או מוטיבים אסתטיים
בהוצאת בקריחת ספרים
או לא אסתטיים
זה תלוי עניין
עקיד שדתי במאה ה-20 וכדומה
אז יש כל מיני אופנים להתייחס לזה
אז אפשר לקחת את אותו תוכן
וללמוד אותו כעץ הדעת
לעומת זה יש אדם שהוא עוסק בפיזיקה
כדי לדעת את דרכי השם
הוא רוצה לדעת איך הקב' הוא מנהל את עולמו
זה חלק מדעת אלוהים שלו
אז זה ברור שהלימוד הזה אצלו
הוא עץ החיים
הוא עושה לפי זה שלא כל כך התוכן
כמו הגישה פה הוא הקובע
אם זה חיים או דעת
אז זה נכון בדרך כלל
על דרך הרוב
תורה זה עץ החיים
חול זה עץ הדעת
וצריך אם כן להקדים את עץ החיים
לעץ הדעת
כך שניתן לומר שהחטא של אדם הראשון
זה שהוא הלך לאוניברסיטה
לפני שהוא למד בישיבה
ברור?
זאת אומרת שיש פה הקדמה של הדעת אל החיים
אבל
וכאן יש נקודה חשובה שעולה מהלימוד שלנו
אם הוא כבר אכל מעץ החיים
הוא יאמר אני רוצה רק תורה
אז מה זה?
זה הכיוון ההפוך
מהכוונה של הבורא בעולמו
שהוא רוצה שהחיים האלה יתפשטו על כל הדעת
בסדר?
הוא כבר אמר
החכם מכל אדם
ויוסיף דעת
נכון?
מה?
מה מישהו צוחק?
יש לך פסוק?
נכון
יוסיף דעת יוסיף מכאוב
זה נכון
אבל מה אמר על זה רבי מיקוצק?
כן
יוסיף דעת יוסיף מכאוב
רק שיוסיף
כן, זה טוב
אני לא יכול להגיד
שאתה יכול להגיד שזה היום חיים
ודעת זה חווייתי
ומדעת זה חווייתי
לא, אני לא חושב שזה נכון
כי יש גם תכנים פנימיים
שהאדם זוכה להם במישור השכלי
כלומר, לא אמרתי שחיים זה חווייתי
רגשי
לא, כי משתמע מי ששואל אותך
שחיים זה חווייתי רגשי
ודעת זה שכלי אינטלקטואלי
זה לא נכון
אלא זה תלוי בכוונה של הלומד
יש אדם שמתחבר אל החיים דווקא דרך השכל
ויש אדם שמתחבר אל הדעת דרך הרגש
זה לא אחד על אחד
אלא דעת דרך הרגש
הוא רוצה להרבות בחוויות רגשיות
למה? ככה
למשל, יש מושג שנקרא היום משהו נורא
האמנות לשם האמנות
מכיר את המושג הזה?
אמנות לשם האמנות זה הגדר של עבודה זרה
זה עולם ללא תכלית
זה משהו נורא
אמנות לשם אמנות? עולם של אבסורד
ייאוש מוחלט
לא, זה לא חיים
זה רגש, זה חוויה, תקרא לזה
אבל זה לא מה שאנחנו קוראים פה החיים
איזה חיים? מה?
סוג של דעת
כי אני יודע רגש חדש
אני יודע חוויה חדשה
זה ברור? זאת אומרת לכן, זה לא שייך אל החיים
זה שייך אל הדעת
לכן זה מאוד דק ההבחנות האלה
זה לא כל כך פשוט להגיד, אני למדתי
בישיבה, אני בעץ החיים
באוניברסיטה אני בעץ הדעת, זה שטחי מאוד
האמירה הזאת, כן בבקשה
זה אומר שעת הדעת היא לא כאן
לפי זה זה גישה
אתה רוצה להגיד צורה בשביל גישה
תגיד צורה, עכשיו לפי זה
מובן דבר
שבעצם התחלנו לשים לב אליו
בשיעור הקודם, נדמה לי שדיברנו על זה
איפה נמצא עץ החיים בתוך הגן?
מה? באמצע, נכון?
שנאמר בתוך הגן
ראינו בפרק ג' פסוק ג' שהאישה אומרת
הוא מפריע עץ אשר בתוך
הגן אמר אלוהים לא תוכלו ממנו
זאת אומרת שעץ הדעת גם הוא
באמצע, ומאחר ויש רק
אמצע אחד לגן
כי לכל גן יש רק אמצע אחד
מכאן שזה אותו עץ
אז מה החטא?
הגישה
כלומר, השאלה אם הוא ניגש אל העץ הזה
מתוך גישה של בקשת החיים
או מתוך גישה של בקשת הדעת
אם זה מתוך בקשת החיים
היה מתעלה, ואז הדעת הייתה
נכללת בחיים, ואם
הוא בא מתוך גישה של דעת, הוא מנתק
את הדעת מן החיים, ואז הוא נופל אל המוות
בבקשה
מה הוא בין אדם וקצת דת?
מה היה השיקול של אדם הראשון
שהוא צריך להקדים את הדעת לחיים?
זו השאלה שלך?
כן, מה?
הוא רצה יותר כלים
כלומר, הוא רצה
להגדיל, זה חידוש של
זה צריך לברר עד כמה זה מדויק, אבל
רעיון של הרב איליהו דסלר
אחד מגדולי ההוגים של העולם
החרדי, שאמר שהוא רצה להרחיב
את תחום הבחירה החופשית שלו
כלומר, הוא רצה
לדעת מה זה
לחזור בתשובה בעצם, החטאה והשוב
זה יותר גדול
הרי בא לתשובה גדול מצדי גמור
אז הוא רצה
לעבור אל דעת אלוהים
דרך ההתנגדות לו
ויש פה סברה, נכון?
העומר החטאה והשוב, אין מספיקים
בידוי לעשות תשובה, אבל אם הוא עשה תשובה?
כן? הרי תשובתו נעלה יותר
אז זה היה השיקול
אני לא יודע מה אני הייתי עושה, מה?
זה לא הכוונה של אישה?
האם זאת הייתה הכוונה
של האישה? לא, האישה לא
עשתה שום חטא
אנחנו עוד מעט נראה שהאישה לא עשתה חטא
כן, אולי נסביר
מדוע אני אומר את זה
מה היה אסור לאכול? בואו נדייק
היה אסור לאכול
מהעץ, נכון?
אני קורא כאן בפסוק י' זין
ומעץ הדעת טובה רע לא תאכל ממנה
אז מה אסור לאכול? מן העץ
מה אכלה האישה?
בפרק ג'
פסוק ו'
ותראה האישה
כי טוב העץ למאכל וכיטבה הוא לעיניים
ונחמד העץ להשכיל
תיקח מפריו
הפרי לא נעשר מעולם
אז היא לא עשתה שום חטא
מה?
האיש אכל מהפרי?
מיניין לך זאת?
ואת ייתן גם לאישה
אימה ויוכל
מה היא נתנה לו?
מהפרי?
אכן? זה מה שאתם אומרים, בואו נבדוק
פסוק י'
בבקשה, ג' י'
וי' מי יגיד לך כי אירומתה?
מן העץ
אשר ציינית לביטיחול
מן הוא אכלת
פסוק י' וי'
האישה אשר נתנה לו, היא נתנה לי
מן העץ והאוכל
אז מי שחטא זה האיש, לא האישה
כן או כאן?
אז מה היא עשתה בעצם?
הרי היא התכוונה לתת לו כנראה פרי
וכשהפרי הגיע אליו נעשה עץ
אז מה רוצים ממנה בדיוק?
כן?
אז נגיע לפרי ג' ונדון בזה, כן, מה אתה רוצה?
אז אם אני יכול לדעת שמסביר
שהיא הביאה
שהחבר של האדם הראשון שהוכל
היא פחדה שהיא תענש והיא הביאה ונעשה אחרת
נכון, זה מבוא במדרש
זה מה שהיא רוחתה לפי הזה
השאלה מה החטא שלה?
האם החטא שלה זה שהיא עברה
על דבר ה'
היא לא עברה על דבר ה'
יש לה חטא אחר, היא ממיטה את האיש
זה החטא שלה
היא גרמה לו לחטא
אבל השאלה היא למה היא עשתה את זה
אז נגיע לזה, בסדר?
ואנחנו עוד לא הגענו אל החטא
בינתיים אנחנו בציוון, כן, בבקשה
מה? לא הבנתי
שאלה מהשאלה
שאלה מהשאלה
שאלה מהשאלה
שאלה מהשאלה
שאלה מהשאלה
שאלה מהשאלה
אני אמרת שני דברים
במשפטים של
אמרת משפט שמורכב משני משפטים
החלק הראשון אני הבנתי
החלק השני לא הבנתי את הקשר שלו לחלק הראשון
אני אסביר, אמרת לפי הרעיון
של הקדמת עץ החיים לעץ הדעת
אז האדם צריך בתחילת חייו
להקדים את עץ החיים
לעץ הדעת, זה אני מסכים איתך
לחלוטין, עכשיו הוספת על זה
עוד משפט, ולכן
הוא צריך להקדים לימודי תורה
לפני לימודי חול
רגע, רגע, זה מה שאתה אמרת
וזה לכאורה סותר
את כל מה שבארנו עד עכשיו
שמה שקובע את התוכן כחיים
או כדעת, זה לא
מה תוכנית הלימודים
אלא הגישה
ולכן, היה יותר נכון לומר
שמה שצריך להקדים
קודם כל אצל הילד, זה גישה
של חיים, ומתוך כך
גישה של דעת
מה המערער על ההבדל היסודי
בין מקנה הקודש והתורה לבין
חוקמות החול?
אתה שואל האם אני מערער
על ההבדל היסודי
בין התכנים של תורה לבין חול
נכון? זה מה שאתה שואל?
כלומר, כך אתה שואל על הרב קוק
בשמונה קבצים
אלף תפתף קוף
אני שואל אותך
האם אתה חולק על הרב קוק
באלף תפתף קוף
האם אני חולק על הנאמר
בין כל מוצאי שבת
המבדיל בין קודש לחול
מה אתה חושב?
מה תהיה התשובה שלי?
מה אני אענה לך עכשיו?
אני יכול להגיד לך
אבל זה יהיה שבלוני מדי
לא, אני לא חולק על זה
עכשיו, אתה נותן לי חשק עצום
להגיד שאני חולק על זה
ולא רק כדי להגיד אף
או כדי לפחות להיות מקורי
אבל אני לא מבין מה...
בסדר? טוב, בואו נמשיך
פשוט מה שלא ראו ביצעת לחוק
כשהוא אמר את זה
מה?
כתוב עצם של ראוי
כשהוא אמר לחוק
שאני לא שומע על הרב קוק
מה זה אומר?
צריך להחזור את זה לראוי
מה אתה אומר שלייבוביץ' אמר לרב קוק?
כשהוא אמר לרב קוק
הוא ידעת מה הוא רוצה
כשהוא אמר לרב לצה
שהוא חושב שהוא
פשוט משתשתש
מה שהחזרת כאילו
מרדה על ידיו
כך הרבוי אמצאי הרב קוק
זאת אומרת, אתה
מנדב לי את התפקיד של הרב קוק
ולך את התפקיד של לייבוביץ'
על ידי גבירה
על ידי גבירה
אה, אתה עזוב, נו
הלאה, כן
כל שמעשב את הדעת
מורבים ממעשב
כל שמעשב את הדעת
מורבים ממעשב
מעשב מורבים ממעשב?
דייק בלשונך
כל שמעשב
את הדעת
מורבים לחוק משהו
מתוך חוק מותו
האם התורה
מתקיימת?
אבל זה לא מה שהמשנה אומרת
כל שמעשב
המשנה אומרת כל מי שמעשב
מורבים מחוק מותו, חוק מותו מתקיימת
מה זה מעשב? זה עץ החיים
וחוק מותו
זה עץ הדעת
אתה
לקחת את המם של מחוק מותו בתור
מם המקור, במקום להיות
מם ההבדלה, אבל למה שאני
אקבל את הפירוש הזה?
טוב, יש פה עוד שאלה
שתי שאלות
שלום הרב, מדוע לא יתקן
האדם עצמו בגן עדן?
בגלל שהוא עלול
לא יכול ליאכול מיץ החיים
בלי לתקן את זה שהוא אכל מיץ הדעת
הוא חייב למות
המיטה זה ממית את החוטש בו
שאלה הבאה, כשם שהמן במדבר
היה טעמו לפי דעת האוכל
רצה טעם של ענבים, הרגיש ענבים
רצה בשר, הרגיש טעם בשר
כך, לפי דעתי, אני מעלה
סברי, שהיה בדעתו
של אדם לאכול מהדעת וירגיש
את הדעת, אם היה בדעתו
את החיים, היה טועם חיים
אני שמח לראות שה
הדעות שלנו נפגשו
כן, הלאה, כן
הרב מפגר את כל
הזרחים בגן עדן כלא משהו פיזי
ודאי שזה לא פיזי, כל
הסיפור הזה הוא לא פיזי, רחוק מלהיות פיזי
מה זה, למה זה כל הרצון של
האדם, הוא אכל מזה כל
מה?
אתה שואל מה זה שהוא אכל מעץ החיים
או מה זה שהוא אכל מעץ הדעת
אני שואל אותך שאלה, איך אוכלים
דעת?
הוא היה נזכר שלמד?
אני שואל מה זה
לאכול דעת? ללמוד, יפה
זאת אומרת שהוא ביטח את
הגישה של
האינטלקטואליזם
אינטלקטואליזם זה ראיית האדם
כמרוכז
מסביב למטרת השגת
זה ידע, זה
אכילת את הדעת
בסדר? בבקשה
אכילה זה
הפנמה, כן
האם יש אפשרות להגיד שבעצם הרצון
של האדם לרכוש רק אלים זה בעצם הרצון
שלא להגיד את מה שנמצא בסביבו
לעצמו, שזה בעצם הפילוסופיה?
כן, יש ביטוי כזה
במדרש רבא, אדם הראשון
הפיקור עושיה
זה פילוסוף
כן, בבקשה
אמרנו שבעצם
מה שקורה עם גישה של חיים או אצל הדעת
זו הגישה, נכון
אז אם האדם
יבוא מגישה של אוכל מאצל חיים
כן, אז
בעצם האדם יישאר לגישה של אצל הדעת
אבל איך שאכילה
מאצל הדעת זה כי יכולה להיות לשם שמיים
זו סוג של עזייה
ללשם שמיים
כלומר, אם אדם אוכל מתוך גישה של אצל החיים
אז גם הגישה
שהיא בדרך כלל שלא לשם שמיים
של אכילה אצל הדעת, גם היא מתעלה
אבל איך אוכל לשם שמיים
ולתת אותה מגישה של חיים?
כי יש גם מצווה ללמוד שלא לשמה
כן, הרי כתוב
לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה
שמתוך שלא לשמה ולשמה
אז השלה כתב
רבנו ישעיהו על האוויר הוביץ
בספר השני לוחות הברית
הוא כתב
ברוך אתה ה' מלוקנו מלך העולם
ומצוותיו וציוונו ללמוד שלא לשמה
על מנת
להגיע לשמה
ככה הוא כתב
מה?
אבל אם לא על מנת להגיע לשמה
אם היינו התחלנו מהלשמה
לא, כשאדם מתחיל מהלשמה
אז זאת אומרת שהוא מסוגל גם
לעשות מעשים שלא לשמה על מנת
להגיע לשמה
כי הרי יש בו בעיה, כתוב
הלומד שלא לשמה נוח לו שנאפחה שלייתו על פניו
אבל הלומד
אבל מצד שני אומרים
שלא לשמה
שלא לשמה בלשמה
מה פירוש הדבר? מה נקודת המוצא של האדם?
יש אדם שאומר
אני רוצה ללמוד לא לשמה, ככה
אז אם ככה נוח לו שנאפחה
שלייתו על פניו, אבל אם יש אדם
שאומר אני הייתי מאוד רוצה ללמוד לשמה
אבל אני עוד לא מצליח
אז אם זה ככה, סימן שכבר
אכפת לך מהלשמה
זאת אומרת שכבר קדם מזה
שהוא לשמה ללא לשמה הזה
זה עץ החיים שקדם
וזה עץ הדת ואז הוא יכול לעלות
כן?
מה זה הגישה של האדם?
זה משהו שצריך לדבר
עם את הגישה הזאת
הגישה הזאת זה בסיסי
זאת אומרת זה עניין של
זה עניין של חינוך
אפשר להתחנך, אם האדם קיבל חינוך לא נכון
אפשר לתקן את זה, אבל זה עניין של גישה
צריך בשביל זה חינוך נכון
צריך קודם כל חינוך נכון
כי יש אדם
שלומד כל התורה כולה
אבל הוא לא
הוא לא מכוון אלא כוונה של התורה
הוא יודע הכל, אז מה?
בבקשה
אפשר להקביל את זה
לזה שצריך להקביל את התורה ולמחלף מידות
כבר אופן למצוות?
כן אפשר להקביל את זה לקדמת המידות
למצוות, טוב, ובכן
נושא פה להבין
אני רוצה קצת להרחיב
עוצם, אנחנו אמרנו אם כן
שהמטרה של האדם היא לאכול
ולאכול הכל, עץ החיים, עץ הדת, הכול
עכשיו, מה יקרה אחרי
שאדם יאכול את הכל?
מה?
אדם לא יכול לאכול את עצמו
הוא יאכול הכל
הוא יתנפח, נכון?
הוא יגדול
הוא יגדול כמו כל העולם כולו
כי הרי הוא אוכל את כל העולם
אז כל העולם ביקר בו
עכשיו מצאנו מקרה כזה
האובר בתוך הרחם של אימו
הוא בהתחלה כזה פיצי
והוא רחוק
מן התפנות, כלומר, הגבולות של העולם
רחוקים ממנו
אבל עם הזמן
במשך כמה חודשים, הוא הולך וגדל
והוא ממלא את המרחב
שבינו לבין
גבולות עולמו
עד שבאיזשהו שלב
הוא ממלא את כל העולם שלו
ואז הוא יוצא מן העולם
ואז הוא מגיע לעולם יותר גדול
הוא אומר לו
עכשיו, באת לרחם יותר גדול, תאכל את כל זה
ואחרי זה
תצא לעוד עולם
כלומר, בעצם
העולם הוא גן
גן משון הגנה
אבל אחרי זה צריך לצאת מן הגן ולהגיע לעדן
כמובן
יש גם איזה שלב של לוחפים את התפנות?
כן, בהתחלה קצת מרחיבים את התפנות
אבל יש גבול כמה אפשר להרחיב
כן? טוב
אז עדן זה מה
שזה לא מתבייל עליהם בעצם?
עדן זה
ביחס אל הגן זה אינסופי
הגמרא אומרת במסכת פסחים
שמצרים
היא
חמש מאות אמה
חמש מאות פרסה על חמש מאות פרסה
לא סך, ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה
כמה זה פרסה?
ארבע קילומטרים
אז כמה הגודל של מצרים?
אלף שש מאות קילומטרים
על אלף שש מאות קילומטרים
ריבוע גדולה
ריבוע גדולה
והגמרא אומר ככה
מצרים אחד משישים בקוש
קוש זה יבשת אפריקה
וקוש
אחד משישים בעולם
אני לא יודע
מבחינה גיאוגרפית זה קשה לקבל
אבל יכול להיות
העולם אחד משישים בגן
והגן
אחד משישים בעדן
והעדן
אחד משישים בגהינם
נמצא
כל העולם, אומרת הגמרא
ככיסוי כדרה לגהינם
זה ככה אומרת הגמרא
זאת אומרת
שהעדן ביחס לגן
זה ענק, זה פי שישים
בתל, כן? בתל ושישים
אבל גהינם יותר גדול
מזה? מה זה גהינם?
זה העין
היעדר, הריק
הריק שמאפשר
לעדן להופיע
למה זה מתחיל ממצרים
ולא מארץ ישראל?
פשוט מצרים זה העולם
זה המקום החי
משם אנחנו באים
מצרים נקראת
הערוות הארץ
הערווה זה המקום שמנו באים החיים
מה אתה אומר?
משם המשראל נולד
כן, לכן גם המשראל נולד שם
מצרים נקראת הערוות הארץ
הערווה זה המקום שמנו נולדים
אז מצרים זה עיקר החיות
של העולם
בואו נתקדם
כל זה
בעצם מציב את מצבו של האדם
בראשית בריאתו
יש פה שאלות
כל תאין חכם שאין בו דעת
נבלה הטובה
המנו
מדוע דעת ולא תורה?
והרי עוסקים איתה תאין חכם ולא מדען
נכון, שאלה טובה, לא יודע
מי שלומד שלא לשמע כדי לקנטר
שנפחש שלי אתו על פניו
נכון, אוהבים אותך, השיעור נהדר
וואלה
מת עליך, תגיד לי הרבה דברים
כאלה, אני אוהב לשמוע
טוב
עכשיו איפה היינו?
עכשיו יש
איזה שאלה
שמתעוררת
האם עולמו של הקב' הוא טוב?
לפי מה שלמדנו בפרק א'
אין שום ספק שהוא טוב
נכון, על כל שלב הוא שלב
נאמר וייר אלוהים כטוב
וייר אלוהים את האור כטוב
אמנם ביום השני לא כתוב כטוב
כי לא נשלמה מלאכת המים, אבל ביום השלישי
הוא שלם, הספר המים כטוב
ביום הרביעי וייר אלוהים כטוב
חמישי וייר אלוהים כטוב,
ביום השישי וייר אלוהים
את כל אשר עשה, והנה
טוב מאוד
נשאלת השאלה
אם זה נכון, וזה כנראה נכון
אז איך ייתכן
שיש בעולם השקפת עולם
פסימית
איך יכול להיות
שאנשים מתהלכים ואתה אומר
מה שלומך? רע
ומה אתה חושב
שיהיה? יהיה גרוע
ומה אתה חושב
על כל העולם? לא שווה
זה לא
מובן, כתוב במפורש וייר אלוהים
כי טוב, הוא יודע מה שהוא אומר
נכון? מה אתה אומר?
על האדם לא נאמר
על האדם לא נאמר במפורש
כי טוב, אבל מכלל
ההתמר, כשהיה כתוב וייר אלוהים
את כל אשר עשה, אז ראינו
אמנם באמת, שהאדם לא נעשה
כי הוא רק נברא ולא נעשה
אז אולי זו התחלה של הרמז
אבל בכל זאת
גם אם תאמר שהאדם לא טוב
בסדר, אבל בכל העולם טוב, מה אתה אומר?
את זה מה שברא אלוהים לעשות
רק הפסימי, הוא לא מוכרח את המצבים
הוא לא יודע ש... כן,
זה מה שאמרנו עכשיו
אבל
אז אתה אומר שיש משהו רע
בזה שהאדם לא מושלם
זה גרוע להיות אדם
מה זה פסימי?
הפסימי הוא רואה
הפסימי, התכוונת, בסדר, כן
הוא רואה בעצם את החוסר של דבר האדם
כן
כן, אז מה שאמרנו עכשיו
אז זה מה שאמרנו
זו הייתה ההצעה שלו
ואחרי ששאלתי את השאלה
הוא הציע את אותו הדבר שאתה אומר עכשיו
עכשיו
נכון שהוא לא מעביר את
השיעור, אבל גם לו צריך להקשיב
עכשיו
אז אם כן, אנחנו אומרים
שיש באדם יסוד באמת לפסימיות
השאלה היא ככה
ברגע שהאדם מגיע למסקנה
שגורלו רע
מה זה אומר לגבי כל העולם?
שגם כל העולם הוא רע
כי הרי
האדם הוא נזר הבריאה
לא? בשבילו נברא העולם
אם גורלו של
האדם רע
אז הוא שומע כל העולם
עכשיו תראו, יש פה פסוק שאומר את זה
במפורש
והיום אומר השם אלוהים
לא טוב
על מה אומר
שהם אלוהים? לא טוב
לא? תסתכלו
מתחת למילה טוב יש טעם
שקוראים לו תביר, נכון?
מתחת לטוב
פסוק יותחת
פרק בית פסוק יותחת
נו, כל העולם מחכה רק לך
פרק בית פסוק יותחת, אתה שם?
כן
טוב, נכון, מה כתוב?
מה הטעם מתחת למילה טוב?
תביר, מה זה תביר?
תביר שם יש איזה מין עיגול כזה
חצי עיגול ונקודה, זה עצירה, זה כמו נקודה
זאת אומרת, כאן נגמר
המשפט והיום אומר השם אלוהים
לא טוב, שום דבר טוב
עכשיו תראו, לא טוב
זה הרבה יותר גרוע
מרע, כי אם אני אומר על משהו
שהוא רע, זה לא אומר שאין בו טוב
יש בו רע, יכול להיות שיש בו גם טוב
אם אני אומר לא טוב, זה
הרע המוחלט, אין שם שום טוב
על כל הבריאה
כולה, אומר הקב'
לא טוב
קרה פה משהו
מה קרה? היות האדם לבדו
כלומר, זה שהאדם הוא לבדו
זה מה שגורם לשפוט
לא רק את חיי האדם, את גורל האדם כרע
אלא כל המציאות כולה
זה פסוג שסותר
את פרק א'
והיה רילוי מן כל אשר עשה
והנה טוב מאוד
כי אפילו אם לא נכלול את
האדם, אבל השאר הוא טוב
אבל כאן הכל רע, עכשיו צריך להבין משהו
מי נתן את הציון
למפעלו של הקב' ברוך הוא
טוב
הוא בעצמו, הקב' הוא עושה
שם לעצמו ציון, טוב
אפילו טוב מאוד
כי אין מישהו אחר שישפוט
עכשיו
מגיע האדם, והוא הכרה חדשה
יש עוד מישהו עכשיו
גם הוא צריך להגיד את דעתו
הוא אומר לא טוב
אם הוא אומר לו טוב, אומר הקב' לא טוב
מה?
האדם נברא בדיוק לפני אחד, לא?
הרי
הרי ראשיכן הוא ברא את האדם
ואז הוא יצא, והיום מראה שם אלוהים
לא טוב
כלומר, כיוון שהאדם הוא לבדו
גורלו של האדם רע
ולכן הכל לא טוב
עכשיו לא הבנו מה זה עדיין לבדו
ולמה זה כזה רע
יש עוד איזשהו שם לא טוב
מגיע לך אחרי הציבורים?
יכול להיות
כי הוא היה שואל מוללחט
והיום מראה שם אלוהים לא טוב
היות האדם
לבדו
מה פירוש המילה לבדו בתנ״ך?
בתנ״ך לבדו פירושו
עם עוד מישהו
מפורש
כתוב
וייבטר יעקב לבדו
ויעבק איש עמו
אז הוא לא בודד
כלומר, אם היינו אומרים שלבדו
פירושו בודד
אז אין פה מי שיעבק עמו
נכון?
הוא נותר לבד ממני משפחתו
אה, לבד ממני משפחתו
אבל הוא נשאר עם האיש
זאת אומרת, המילה לבדו פירושו
כשכולם הולכים אני נשאר עם רק אחד
הוא נותר לבדו מאנשים שנמצאים בתוך העולם
נכון, ויעבק איש עמו
זאת אומרת שהוא לא היה בודד
הוא היה לבדו מאנשים שהתלוו אליו
אבל הוא לא נשאר בודד
אבל לבד זה מילה שעומדת ביחס לקבוצה אחרת
ביחס לקבוצה אחרת
הוא נותן את הפרשנות היחסית
יפה
זאת אומרת יש פרשנות יחסית
אם היה כתוב בדד
אז באמת לא היה איש עמו
אבל לא כתוב בדד
כתוב לבדו
כמה? כתוב אדם לבדד ישכון
משמע שישום אור לא יהיה ביחס
אין עם לבדד ישכון
אז לבדד זה לא לבדו, זה משהו אחר
אמרת בדד
אמרתי שהמילה בדד
משמעותה שהאדם לגמרי לבד
כמו בעברית מודרנית
כתוב אדם לבדד ישכון
אבל גועים עד עכשיו,
אמרת שיש גועים, הוא לא לבד
לא, אין עם לבדד ישכון
אז הגועים לא איתו
אז הגועים לא איתו
כי הוא לבדד ישכון
מה שאין כן, אם היה כתוב
אין עם לבדו, סימן שיש עוד עם איתו
כן
אשר יעשה לכל נפש
הוא לבדו יעשה לכם
אשר יעשה לכל נפש
הוא לבדו יעשה לכם
וגם הוצאה מותר
וגם הוצאה מותר
נכון? כן בבקשה
זה קשור למה שאתה... אני
לא יודע אם זה קשור למשהו
רגע, אני רוצה פה להתקדם
עכשיו, יוצא לפי זה
שהאדם לא היה בודד
הוא היה לבדו
מה זה לבדו?
הוא היה מחובר לגמרי אל עצמו
כן, הרי מה נאמר בפרק א'
זכר אונקבה
ברא אותו
כי האדם היה זכר אונקבה
אז מה הבעיה?
יוצא שהציווי ניתן לזכר ולאנקבה ביחד
אבל הוא היה לגמרי מחובר
לגמרי מחובר, אז הוא לא יכול להכיר את עצמו
זה כמו שלמשל, יש חקירה אצל האחרונים
לגבי הדין
בדיני עידות
שאדם קרוב אצל עצמו
האדם לא יכול לעיד לטובת עצמו
כי אדם קרוב אצל עצמו
אז דנו האחרונים, האם זה מדין קרוב?
או מדין עצמו?
כלומר, הרי הקרובים פסולים לעיד
האם זה שאדם קרוב אצל עצמו
זה פסול מצד שהוא קרוב?
או מצד שהוא עצמו?
מה התשובה?
אני לא יודע אם זה משנה בכלל
נראה לי שזה אותו הדבר,
למרות שיש לו מיני פלפולים
עכשיו, אבל זה בדיוק העניין
הוא כל כך עצמו
שהוא לא יכול להכיר את עצמו
כי כדי להכיר את עצמו
הוא צריך להיות קצת מחוץ לעצמו
כי להכיר משהו זה להיות מחוץ לו
עכשיו, יש פה בעיה
האדם הוא הנברא היחיד
שיש לו הכרה
ולא סתם שיש לו הכרה
הוא יכול להכיר הכל
אין דבר בבריאה שהאדם לא יכול להכיר
חוץ מנברא אחד
את עצמו
אז בשביל מה זה טוב? כל מה שאני יכול לדעת
זה פה האבסורד
לכן חייבים לחתוך אותו לשניים שיכיר את עצמו
עד כאן להיום
תגובה אחת
השיעורים מהממים! תודה רבה!