שלום לכולם אנחנו רוצים היום ללמוד שיעור ראשון במסכת הנלמדת עכשיו כבר אולי כמה שבועות בדף היומי
הכוונה למסכת ביצה
מסכת ביצה זו מסכת שאפשר לומר לקרוא לה בלשון אחרת מסכת יום טוב
היא המסכת שעוסקת בהלכות החגים באופן מיוחד
והיום גם כן השיעור שאני רוצה עכשיו ללמוד אותו על הנושא
שקשור לעניין חשוב ביותר של עניין יום טוב הוא השאלה המלאכות האסורות והמותרות ביום טוב.
כיוון שזו באמת שאלה ויש בזה כמה שיטות.
זה קשור לא לסוגיה אחת במסכת אלא אפשר לומר להרבה סוגיות שבדף המקורות
אפשר יהיה לראות על אילו דפים ומאילו סוגיות במסכת ביצה אנחנו באים לדון,
לברר פחות או יותר, להשוות ביניהם וללמוד לראות אם יש לנו את האפשרות
לקבוע כאן כללים ברורים בעניין הזה.
גם כפי שבדרך כלל יש שיטות שונות,
כי אנחנו יודעים מלכתחילה,
המשנה דווקא לא במסכת ביצה, אלא במשנה במסכת מגילה אומרת שאין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
זאת אומרת שבידוע שמותר לעשות מלאכה ביום טוב כאשר מדובר לאוכל נפש.
מלאכת אוכל נפש שמותר לבשל, מותר לשחוט אפילו, מה שהיום אנחנו לא זקוקים ולא עושים,
אבל מלכתחילה השחיטה מותרת, הבישול מוסתר, האפייה מותרת לצורך יום טוב.
אז זה בעצם המלאכות הפשוטות, כאילו הברורות,
שמותרות ביום טוב, שבשבת כמובן זה אסור.
הדיון הזה נמצא אולי בדף כ"ח עמוד ב' בצורה,
בדף כ"ח עמוד ב' במסכת שאנחנו נמצאים בה, במסכת ביצה,
שם הגמרא מסבירה את העניין של הפסוקים,
מאיפה אנחנו לומדים את העניין הזה,
ואז אנחנו רק לומדים שיש שם מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים,
שרבי יהודה אומר שגם מכשירי אוכל נפש,
לא רק המלאכות של אוכל נפש, אלא גם ההכנה של דבר לצורך המלאכה של אוכל נפש,
גם כן מותר, אז זה בדף כ"ח עמוד ב' כסוגיה אחת שעוד נתייחס אל המשמעות שלה בהמשך הדברים.
זה מצד אחד לכאורה הדברים הברורים,
אבל יש כאן איזה דברים שהם אומרים דורשני ודורשים יותר הבנה ולימוד.
כוונתי, אם לומדים את הדברים כבר בדף ג' למשל,
ובדף כ' ג', שם דברי הראשונים מרוכזים בשאלה הגדולה,
כי הנה אנחנו רואים שאף על פי שמותר לעשות מלאכות לאוכל נפש,
בכל זאת יש מלאכות אחרות שאף על פי שהן לכאורה קשורות לאוכל נפש,
בכל אופן זה הן אסורות.
איפה אנחנו מוצאים את זה? כפי שאמרתי, בדף ג' עמוד א',
שם בסוגיה הראשונה שעוסקת עם הביצה שנולדה ביום טוב,
וכשהגמרא מדברת על הסיבות לאיסור של הביצה,
אז אחד מן ההסברים למה הביצה אסורה ביום טוב, שנולדה ביום טוב, מה קרה?
אז הגמרא אומרת שיש אחת מהדעות בגמרא,
גזירה שמא יעלה ויתלוש, כאילו זה דומה לפירות שנושרים מן העץ, שיש מקום לאסור אותם מפני הגזירה,
שמא יעלה ויתלוש ולכן מפני הגזירה הזו אז גם זה גרם לכך שגם הביצה אסורה.
אנחנו כרגע לא עוסקים בשאלה של הביצה אלא בשאלה של מה שאומרים שם בסופו של דבר שאוסרים את הפירות התלושים שמא יעלה ויתלוש ושם התוספות בדף ג' שואלים כל מיני שאלות על העניין הזה אבל אחת השאלות שדווקא מובא בתוך דבריהם באמצע דבריהם זו השאלה הפשוטה שילד יתלוש נו מה הבעיה
לתלוש זה מלאכת נגיד מלאכה שהיא אסורה בשבת אבל אם אני רוצה לתלוש איזה פירות בשביל לאכול אותם ביום טוב דחור המים נע ממני לעשות את זה הדחור הזה דבר נורא אפילו לתאים יכול להיות תאים מאוד ליום טוב לשמחת יום טוב לאכול פירות לתלוש אותם מן העץ פירות טריים איזה יופי אז למה באמת זה אסור זה בעצם שאלת זו שאלת התוספות
והשאלה הזו במקביל נשאלת בתחילת פרק שלישי בדף כ"ג עמוד ב' כאן אנחנו, המשנה הרי אומרת שאין סדים
המשנה אומרת שאין סדים דגים מן הביברים ביום טוב זאת אומרת שלא דגים דגים ביום טוב אז השאלה נשאלת כבר שם גם כן באותה מידה גם על ידי רש"י וגם על ידי תוספות למעשה כל הראשונים שלומדים את המשנה הזו שואלים את השאלה נו אז למה אין סדים שיצאו
הרי אם הוא יצוד את הדגים אז יהיה לו דגים טובים לאכילה ביום טוב, אז מה ימנע ממנו? אז הרי אנחנו אמרנו שמלאכות של אוכל נפש מותרות ומותר לצורך אוכל נפש, זו בעצם השאלה המרכזית
יסודית ביותר שנשאלת כאן ועל כך מתפצלות השיטות בהסברים למעשה.
למעשה יש פה אפשר להגיד
שלוש שיטות או שתי שיטות לפחות כשיטות מרכזיות,
יש הבדלים בניואנסים בתוך השיטות,
אבל הנה, ניקח לדוגמה פה קודם, אנחנו תמיד לומדים רש"י.
אז הנה רש"י, בתחילת פרק שלישי,
הוא מסביר לנו, הוא שואל בעצם את השאלה הזו, ואז הוא אומר לנו שאף על פי שמותר לעשות מלאכות של אוכל נפש ביום טוב,
אבל בכל אופן מותר רק מלאכות שאי אפשר היה לעשות אותן מערב יום טוב.
אבל מלאכות שאפשר היה לעשות אותן מערב יום טוב לא ייתו, כך אומר רש"י.
רש"י קובע פה איזה כלל מאוד כללי,
שנותן הסבר להרבה דברים שבסופו של דבר זה גם בעניין של התלישה אפשר היה לתלוש את הפירות כיוון שאפשר היה לתלוש את הפירות בערב יום טוב אפשר לתלוש או לצוד את הדגים מערב יום טוב על זה לא נאמר ההיתר מתי התירו בישול ואפייה ושחיטה בעיקר בזמנם
כאשר לא היו מקררים ואז ממילא אי אפשר היה אולי לשמור ולעשות כפי שאנחנו יכולים לשמור במקרר
אז ממילא התירו את השחיטה והתירו את הבישול והתירו את האפייה, כי הם נחשבים לדברים שאי אפשר לעשות אותם לפחות באותה רמה של איכות מערב יום טוב. אבל לצוד את הדגים ולתלוש את הפירות זה דבר שאפשר היה לעשות מערב יום טוב. זה מה שרש"י אומר ככלל.
והעניין הזה, אם אפשר לומר,
בעצם נראה מוסכם גם על הרמב״ם.
הרמב״ם בהלכות יום טוב, בהלכה המצוינת כאן בדף המקורות,
בפרק א',
הלכות ד'ה באמת אפשר לומר שהוא אומר את הכלל הזה גם כן.
כאן בתוך השיטה הזו יש מקום לדיון האם הדבר שאי אפשר היה לעשותו מערב יום טוב, סליחה שאפשר היה לעשותו מערב יום טוב האם זה במילא מניעה איסור של תורה או זה איסור של דרבנן זה הבדלים בניואנסים בין הראשונים כאשר אצל הרמב״ם משמע שזה באמת רק איסור דרבנן והנושא הזה נדון בהרחבה בדברי הר"ן בתחילת פרק עין סדין
קמקובי שמובא בדף המקורות, האם זה איסור דוריית או איסור דרבנן,
אבל הכלל הזה נראה כאילו מקובל עליהם,
שיש דבר כזה שרק דבר שאי אפשר היה לעשותו מערב יום טוב זה מותר.
זו בעצם שיטת רש"י.
כנגדם, כנגד אלה שסוברים ככה עומדים התוספות,
גם פה הכוונה בדף כ"ג בפרק שלישי וגם בדף ג' בתחילת המסכת,
הם שואלים את השאלה, הם טוענים שלפי הגמרא בדף כ"ח עמוד ב',
ששם הנושא הזה של אם אפשר היה לעשות מערב יום טוב מופיע כגורם.
אז מופיע, אומרים, התוספות רק לגבי מכשירי אוכל נפש.
כפי שאמרנו, מחלוקת רבי יהודה וחכמים,
מחלוקת רבי יהודה וחכמים האם יש היתר גם למכשירי אוכל נפש.
ועל זה אומרת הגמרא לגבי מכשירי אוכל נפש,
אומרת הגמרא שגם רבי יהודה שמתיר להתעסק עם המכשירים,
הוא אומר את זה רק על גבי מכשירים כאלה שאי אפשר היה לתקן אותם ולעשות אותם מערב יום טוב.
אבל אם אפשר היה לעשות מערב יום טוב אז זה לא אומרים התוספות מתוך הסוגיה כאילו נשמע שזה רק נאמר לגבי מכשירים אבל לא לגבי מלאכות של אוכל נפש ממש לגביהם לא שמענו בגמרא שנאמר הכלל הזה שיהיה הבדל בין דבר שאפשר לעשותו מערב יום טוב לדבר שאי אפשר היה לעשות מערב יום טוב זו שאלת התוספות
ומתוך כך מביאים התוספות בעצם דעה של איך זה נקרא אצליהם מדעת רבי כפירוש רבי נתנאל נגמר מקינון
כפי שזה נקרא פה והוא מתבסס על ירושלמי שמצוין פה גם בדף המקורות שיש בסופו של דבר מלאכות שאסורות מדורייתא אף על פי שזה קשור לאוכל נפש וכאן באים התוספות ומחדשים לנו שיש מלאכות
שיש מלאכות שמותרות בצורה יותר חזקה,
דהיינו מה שנקרא מלאכות מלישא ואילך,
מלאכות שיש כאילו שלב שנלקח מעניין הזה של סדר האפייה,
שכדי לאפות
אז צריך להתחיל לעשות, מה צריכים לעשות? ללוש.
מתחילים ללוש, כאשר מתוך ההנחה שקצרו כבר את החיטים באמת מערב יום טוב,
הכל אבל ללוש את העניין,
לכן אומרים התוספות, יש הבדל בין המלאכות מדרגת לישע ואילך ובמקביל בדברים אחרים.
זה אולי גדר שקצת קשה אפילו להגדיר אותו תמיד,
כי בלישע ואילך זה מדבר על סדר של אפייה,
כאשר מדובר על בישול,
אז מהו המקביל ללישע?
בכל אופן אנחנו רואים ששחיטה מותרת גם כן,
אז השחיטה היא כאילו גם נחשבת למשהו כמו במקביל ללישע.
בכל אופן משהו בסגנון הזה,
התוספות אומרים וזה מבוסס על דברי הירושלמי,
שבדברי הירושלמי אנחנו רואים שיש איסור דאורייתא על המלאכות שלפני השלב הזה.
זאת אומרת שיש כאן איזה גדר מחודש שמחודש על ידי התוספות כדבר מעניין ונראה לי שזו השיטה אולי המיוחדת
והמעניינת ביותר מהרבה בחינות ואני על זה רוצה לרגע לדבר ולהתרכז.
כיוון שקודם כל מה שמאפיין את השיטה הזו זה החידוש שיש איזה
זה גדר במלאכות בשלב מסוים לכאן מותר ולכאן אסור,
מה שהיה לפני זה אסור,
והחידוש הנוסף שהוא ברור בשיטה הזו,
שפה מדובר על איסור דאורייתא ולא מדובר על איסור דרבנן,
זאת אומרת כי ככה לפחות אם הבסיס הוא בירושלמי,
בירושלמי אנחנו רואים שמדברים על איסור של דאורייתא ולא על איסור של,
רק על איסור של דרבנן.
וכאן
לכאורה יש מקום לשאול.
גם על התוספות כמובן.
ומה השאלה?
השאלה היא,
השאלה היא, התוספות מצטמחים כפי שאמרנו על הגדר המיוחד הזה של מלאכות משלב מסוים,
מכאן ואילך ועד השיטה הזו.
הנה ניקח לדוגמה את מה שבאמת כבר הזכרנו,
את דעת רבי יהודה שלגבי מכשירי אוכל נפש,
שאנחנו אומרים לפי רבי יהודה שמותר לתקן מכשירי אוכל נפש,
למשל, סכין של שחיטה שמקולקל נגיד וצריך לתקן אותו כדי שיהיה ראוי לשחיטה.
זה נקרא מכשירי אוכל נפש.
אז זה מותר או אסור?
אז אם אי אפשר היה לעשות מערב יום טוב,
זה מה שרבי יהודה הרי אומר. אם אי אפשר היה לעשות מערב יום טוב,
הרי זה מותר.
יכול להיות שזה יתקלקל ביום טוב.
אז כאן תישאל השאלה איזו מלאכה מדובר.
מדובר על תיקון כלי.
תיקון כלי זה איסור שבעצם אפשר להגיד שדומה לבנייה אפילו, לבונה.
דומה לבונה, בעצם זה בסופו של דבר קשור לאיסור בונה.
גם בשבת, כל תיקון כלי זה כמו קשור לאיסור של בנייה.
נו, אז זה לפני לישה או אחרי לישה?
זה ברור שזה לפני לישה.
אז אם זה לפני לישה, אם אתה בא ואומר שההיתר הוא רק מלישה ואילך,
הנה אתה רואה כאן שיש כל הסיבה שלא,
רבי יהודה לא מתיר את התיקון של הכלי כאשר אפשר היה לעשות מערב יום טוב,
אבל כאשר אי אפשר לעשות מערב יום טוב אז הוא מתיר, נו זה לא קשור ללישה,
זה עדיין, זו מלאכה שהיא מקדימה לשלב של הלישה בוודאי,
אז הנה אנחנו רואים שהדברים האלה לא מסודרים,
זאת אומרת זה בפירוש קושייה על מה שתוספות קובעים את הגדר הזה.
בעל כורחנו צריך לומר שיש את הגדר, כמו שהם אומרים,
אבל הוא לא מוחלט,
ואז צריך לדעת לעשות את החלוקה הנכונה, ועל זה אני רוצה לומר ולהתרכז.
לפי דעתי בשיטה הזו צריך לומר שיש שני סוגים של מלאכות.
יש מלאכות שהן מותרות בעצם,
זה אלו המלאכות מלישע ואילך,
אלה מלאכות שמותרות בעצם,
אלה מלאכות שמותרות ביום טוב.
יתרה מזו,
אילו המלאכות שמותרות ביום טוב, הן יהיו מותרות לא רק לאוכל נפש, אלא אפילו כשעושים אותן שלא לצורך אוכל נפש,
כיוון שזה מלאכות שבחפצה שלהן, כך אנחנו אוהבים להגדיר,
הן נחשבות למלאכות מותרות ביום טוב.
והמלאכות האלה,
עליהן נאמר מה שכתוב בגמרא בדף י"ב,
וזה מופיע בהרבה מקומות,
שיש מושג שנקרא מתוך שהותרה העברה לצורך, הותרה נמי שלא לצורך.
על המלאכות האלה,
ככה צריך להסביר לפי השיטה הזו,
כי זה אלה מלאכות שמותרות בחפצה שלהן,
ובדיוק על זה נאמר, מתוך שהותר לצורך, הותר למי שלא לצורך.
יש לעומת זאת כל המלאכות שלפני הלישה,
אלו מלאכות
שהן אסורות בחפצה שלהן,
אבל הן מותרות כאשר צריך אותן לאוכל נפש ממש.
זאת אומרת, כאשר צריך אותן לאוכל נפש ממש,
מתי?
כשאי אפשר היה לעשות אותן בערב יום טוב.
כשאי אפשר היה לעשות אותם מערב יום טוב,
אז מותר לעשות אותם כאשר מדובר על צורך אוכל נפש ממש,
אבל לא כאשר אפשר היה לעשות אותם מערב יום טוב,
כי אז המלאכה הזו היא מלאכה אסורה, כמו שאומרים התוספות.
זאת אומרת, הגדר הוא גדר, אבל הוא באיזשהו מקום אומר שיש היתר כאשר צריך אותם לאוכל נפש ממש.
זאת אומרת, אנחנו עושים פה עכשיו חלוקה.
יש מלאכות שהן בעצם מותרות לגמרי,
לגמרי ועליהם אומרים גם את המתוך, מתוך כך אומרים את המתוך
ויש מלאכות שבהן, יש מלאכות שבהן אנחנו אומרים שהן אסורות בעצם אבל הן מותרות כאשר צריך אותה ממש בשביל האוכל נפש.
ניקח אפילו לדוגמה כל מיני מלאכות.
יש העניין הזה של תיקון הכלים לפי רבי יהודה דוגמה אחת.
ניקח דוגמה נוספת.
יש דיון שמופיע ונדון בתוספות במסכת שבת בדף צדיה,
כפי שאני תמיד אומר בדף המקורות.
יש שם שאלה, יש מושג שנקרא מגבן.
מגבן זה נקרא מישהו שעושה גבינה,
גבינה כמו גבינה צהובה, עושה אותה בצורה.
ובשבת כתוב שאסור לעשות את זה כי זה כמו בונה,
הוא בעצם בונה.
אז מה עם המגבן ביום טוב?
מותר לעשות ביום טוב או אסור?
אומרים שם התוספות יוצא שבאמת מותר לגבן,
מותר לגבן.
למה? כי הוא צריך, הוא רוצה לאכול גבינה.
כיוון שהוא רוצה לאכול גבינה, מותר לגבן. הגיבון הזה שהוא כמו בנייה הוא בוודאי שזה מלאכה שלפני אלישע.
אבל המגבן הזה, כשהוא צריך אותו בשביל לאכול,
אז זה דבר שהופך להיות מותר.
כאן לא צריכה להיות השאלה, וזו בעצם שאלה שהתוספות באמת שואלים שם,
במסכת שבת, בדיבור הזה המתחיל שמופיע פה בדף המקורות.
תוספות שואלים שאלה שהיא אפילו קצת כאילו משעשעת.
תוספות שואלים למה שלכאורה יהיה מותר לבנות בית ביום טוב. תוספות שואלים, בוא נתיר לבנות בית ביום טוב.
התוספות בקושי יוצאים משם הקושייה הזו.
בעצם, ולמה יהיה מותר?
כי אם מגבן מותר, אז מתוך שהותר בנייה לצורך אוכל נפש,
הרי אתה אומר מתוך, אז אם צריך מתוך, אז מי שהבית שלו אומר נהרס ביום טוב, למה שיהיה אסור לו לבנות את הבית שלו ביום טוב מחדש
מתוך תוספות בקושי מתארצים שם.
אבל לפי דברינו זה בעצם התירוץ לפי השיטה של התוספות שהיא דווקא לא שם אלא פה,
כיוון שאנחנו אומרים שלא אומרים מתוך
על המלאכות שלפני אלישע, זה בדיוק ההבדל בין המלאכות שלפני אלישע למלאכות שלאחר אלישע.
המלאכות שלאחר לישה, היות שהן מותרות בעצם,
אז ממילא הן מותרות לגמרי, אפילו שלא לצורך אוכל נפש.
ואילו המלאכות האחרות שהן אסורות בעצם, מותרות כשאתה צריך לאוכל נפש.
אבל כשאתה לא צריך לאוכל נפש,
אז זה באמת אסור. לכן לא שייך להגיד על זה מתוך שאפשר יהיה מותר לבנות,
לבנות בית ביום טוב. זה באמת לא שייך להגיד את הדבר הזה.
זה בעצם ההבדל הגדול ואני חושב שזה מובן.
על בסיס זה אפשר ללכת אל סוגיות נוספות כפי שציינתי בדף המקורות על העניין, אנחנו רואים, ציינתי לפחות תציין בשולחן ערוך
באמת מביא
שתי הלכות מעניינות בשולחן ערוך אני מסמן פה
הלכה אחת בסימן ת'צד"א, הלכה שנייה בסימן ת'קי"ד
הלכה בת'צד"א, בשולחן ערוך אורח חיים,
שם מופיעים דברי הרמה כמו שאומרים כחומרא
שלא לעשות שום דבר ביום טוב אם אפשר היה לעשות מערב יום טוב זה בעצם דעת רש"י
דעת רש"י
ואילו הדעה השנייה מה שאנחנו רואים כדעה מעניינת בתק י"ד שם הוא אומר שמותר לכבות
את הנר, את האור, את האש כאשר צריך את זה בשביל האוכל ממש
זה מה שאמרנו כיבוי זה לפני אלישע
אבל כשצריך עוד, כי שם מדובר על זה שכיבוי אסור לכבות ביום טוב,
כי זו מלאכה שלפני אלישע, זה גמרא, מה שנאמר בגמרא בדף כ"ב עמוד א', אנחנו רואים את הגמרא הזו, ושם צריך לעיין,
אנחנו כרגע לא נספיק את הכל,
אבל אני רוצה שכיבוי סתם, שאיננו לצורך אוכל נפש, זה באמת אסור,
אבל כשצריך את הכיבוי בשביל האוכל נפש,
מותר, זה הוא אשר דיברנו.
גם אם אתה עושה את החלוקה במלאכות,
החלוקה הזו אומרת שכאשר צריך את זה לאוכל נפש אז זה מותר וזה ההבדל בין סוגי המלאכות.
יש מלאכות שהן מותרות בעצם, ממילא מותרות לגמרי,
יש מלאכות שהן אסורות בעצם אבל מותרות לצורך אוכל נפש.
הדברים לא פשוטים, לא מובנים כל כך מאליהם אבל הנה אנחנו את אשר ניסינו להסביר ולהגדיר ולהראות את שתי השיטות המרכזיות שמופיעות כאן שנלמדות מתוך הסוגיות האלה וכולם דנים בזה ואילו בעצם
אולי אחד מהדברים הכי חשובים במסכת ביצה,
נראה לי שאיכשהו הצגנו את הדברים, והלומד הרי תמיד ידע ללמוד עוד ולהוסיף דבר ולהרחיב את הדברים בצורה יותר אולי מדויקת.
קולטו ושלום שלום.
::::::::::::::::::
:::::::::::::::::
::::::::
של של של של של
