שלום לכולם.
אנחנו נמצאים אחרי סיום של הדף היומי של מסכת ביצה,
ואחרי ההתחלה של מסכת ראש השנה,
ולכן אני רוצה לדבר היום על סוגיה שהיא מתחברת ומחברת את שתי המסכתות האלה.
הכותרת שנתתי לדברים היא מצוות קידוש החודש
וקביעת הימים של ראש השנה.
וזה שני דברים שבאים לידי ביטוי באמת כמו שאמרתי בשתי המסכתות.
במסכת ביצה אנחנו נוגעים בעניין הזה דווקא בתחילת המסכת
בנושא של ביצה שנולדה אחרי שמדובר שם על ביצה שנולדה ביום טוב וביצה שנולדה בשני ימים של יום טוב,
יש שם דיון על ראש השנה ונאמר שם שביצה שנולדה ביום הראשון של ראש השנה אסורה ביום השני של ראש השנה
וזה מביא את הגמרא לדיון דווקא מאוד מקיף, על העניין הזה של קביעת שני הימים של ראש השנה,
שזה אפילו גם בארץ ישראל, כפי שאנחנו רגילים, יודעים,
וגם שזה שונה מאשר סתם ימים טובים, ששני ימים טובים שבימים טובים של גלויות,
בהבדל שאנחנו קוראים לזה קדושה אריכתא, יומא אריכתא.
העניין הזה נדון דווקא בהרחבה,
העניין הזה של ראש השנה במסכת ביצה,
כאשר ביסודו של דבר זה נמצא כמובן גם במסכת ראש השנה ובמסכת ראש השנה דווקא לא בהתחלה אלא יותר בסופה של המסכת או באמצעיתה אנחנו מוצאים את העניין הזה שנוגע לקידוש החודש איך שזה גם משפיע על העניין של ראש השנה אז זה כפתיחה כללית כזו
ולגופם של דברים כשבודקים את העניין הזה של קביעת הימים של ראש השנה
קביעת הימים האלה של ראש השנה אנחנו מוצאים אם אני בכל אופן
פותח את הגמרא אנחנו מוצאים לומדים את הגמרא באמת את הסוגיה במסכת ביצה שם בפרק ראשון אפשר להגיד שיש ארבע תקופות
שונות
שבהן השתנה הדין באיזו מידה וזה השפיע על העניין הזה ארבע התקופות הם אנחנו אומרים יש מושג שנקרא בראשונה ככה המשנה במסכת ראש השנה אומרת בראשונה היו מקבלים את העדים כל היום יש דבר
פשוט והעניין הוא שבראש השנה כשבאים ראש השנה זה חג שבעצם צריך להיות חג ביום של ראש חודש
בזמן שכבר נראית הלבנה אז זה כאילו תלוי בעדים והעדים לא יבואו בתחילה אלא יבואו רק נגיד אפילו באמצע היום מה שהם ראו בערב בלילה שלפניו אולי הם גם יבואו יותר מאוחר אז זה בעצם בראשונה בראשונה כתוב במשנה היו מקבלים את עדות החודש כל היום
פעם אחת, זה תקופה ראשונה.
מה היה באמת בתקופה הראשונה זה דבר מעניין, צריך לראות וללמוד מה היה בתקופה הראשונה.
אז בארץ ישראל ביום הזה עדיין לא ידעו שזה יהיה ראש השנה או לא.
אז באיזשהו מקום היה אולי מצב של ספק,
כי לא יודעים.
אז אולי מספק החמירו ואסרו במלאכה, כך רש"י מסביר.
יש כאלה שאומרים שלא רק שאסרו במלאכה אלא שעשו אפילו קידוש.
כשלא ידעו, עשו אולי אפילו קידוש,
זה דווקא בארץ ישראל, כי כשלא ידעו, ומה בחוץ לארץ?
באופן מפתיע יש לנו דברי רש"י במסכת ראש השנה,
בדף י"ח עמוד א', שם רש"י אומר שבחוץ לארץ קבעו את היום שלושים, דהיינו את היום אחרי 29 יום של אלול,
קבעו אותו כראש השנה כיום אחד, לא כשני ימים. איך זה, איך זה יכול להיות?
הרי לא יודעים.
אבל אומר, היות שבדרך כלל דאגו שלא יהיה אלול מעובר,
אז כאילו סמכו על הרוב וינהגו יום אחד. בכלל לא ידעו על יומיים, ידעו יום אחד. יוצא שבאותה תקופה בראשונה בחוץ לארץ או במרחקים היה המצב כאילו יותר ברור מאשר המצב בארץ ישראל, אפילו בירושלים, בלשכת הגזית, מה שנקרא בבית הוועד.
מפני ששם,
שם בבית הוועד לא ידעו, יבואו עדים, לא יבואו עדים.
ולמה הם לא נהגו על פי הרוב? אף אחד לא, כמו בחוץ לארץ.
אז אף אחד, האמת, לא מסביר את זה. אבל כנראה בבית הוועד צריכים להיות דברים ודאיים.
ועצם הדבר שיכול להיות שיבואו עדים, יכול להיות שלא יבואו עדים, זה נוצר דווקא שם מצב של ספק.
בכל מקום, כשלא יודעים, אז אומרים,
הולכים על פי הרוב.
אבל כשכן, יכול להיות שכן ידעו, אז אי אפשר.
אז יוצא שזה מצב של ספק.
אז זה בראשונה.
פעם אחת כתוב במשנה נתקלקלו הלוויים בשיר,
שהעדים נשתהו מלבוא, לא באו בבוקר, לא באו בצהריים, באו אולי אחרי צהריים ואחרי,
קצת מאוחר, אחרי הקרבת התמיד,
וקלקלו הלוויים בשיר ששרו במקום שיר של ראש השנה,
שרו את השיר של יום חול של אותו היום,
באו והתקינו שאם יבואו העדים מן המנחה ולמעלה כדי שלא יהיה כבר קלקול כזה,
יקבעו שבאמת יהיה ראש השנה ביום השני.
כך רש"י מסביר את זה.
ומה עם היום הראשון?
היום הראשון, כיוון שהתחילו איתו בקדושה, ממשיכים איתו בקדושה.
התחילו בקדושה, לא מסיימים אותו, הוא לא ראש השנה היה.
ראש השנה דווקא הוא היום השני,
מבחינת א' תשרי, זה היום השני ולא היום הראשון.
וביום הראשון ממשיכים רק עד סוף היום לשמור עליו בקדושה.
זו התקנה הראשונה, שנתקלקלו הלוויים בשיר. האמת היא שפה בסוגריים או לא בסוגריים,
באמת צריך לשאול למה באמת רק מה שהפריע להם זה הקלקול הלוויים בשיר של מנחה ומה אם כל היום יוצא שכל היום אולי זה לא הפריע אף על פי שבעצם בראש השנה יש יום שצריך להקריב קורבנות של מוספים ומסתבר שלא הקריבו אם שרו שיר של חול אז גם מקודם נהגו בבית המקדש כמו בחול אז זה באמת דבר מעניין ויוצא מכאן
שבאיזשהו מקום קובעים את היום השני והיום הראשון ממשיך להיות קודש אבל הוא בעצם נהגו בו כמו בחול.
מי שחרב, אנחנו נחזור על זה.
מי שחרב המקדש כתוב אז שוב חזרו ל... כאילו חזר, התקין רבי יוחנן בן זכאי
שיהיו מקבלים את העדים,
מקבלים את העדים, תקנת רבי יוחנן בן זכאי ואלר, זאת אומרת מי שהתקין רבי יוחנן בן זכאי שיהיו מקבלים את עדות החודש כל היום. זאת אומרת זו התקופה השלישית.
התקופה השלישית מחרב את המקדש, התקינו שיהיה כל היום. אז אם התקינו כל היום, לכאורה צריך להיות עכשיו המצב, כמו שהיה בהתחלה,
שבחוץ לארץ ינהגו על פי הרוב רק יום אחד,
ובארץ ישראל ינהגו כאילו מצב אולי של ספק אם לא באו העדים, ככה לכאורה אפשר לומר, אבל הנה הגמרא כאן דווקא מאריכה בקטע הזה,
ומראה לנו שזה לא ככה,
מפני שאחרי שכבר היה מקובל שיהיה יומיים באותה תקנה
שהייתה בזמן המקדש אז גם אחר כך המשיכו את התקנה הזו ובהתחלה הגמרא אומרת שזה דווקא בחוץ לארץ ולא בארץ ישראל בסוף אומרת הגמרא שזה אפילו בארץ ישראל נשארו עם אותה תקנה כיוון שנהגו שאם באו עדים לאחר המנחה אז המשיכו וקבעו שיום השני יהיה גם קודש ולא מצד ספק אלא בתור דין ודאי המשיכו עם העניין הזה גם לאחר החורבן זה בעצם התקופה השלישית שעליה מדובר בגמרא אבל יש הבדל מעניין
זה מעניין מאוד, בעוד שבזמן שהיה מקדש קיים אז כשבאו העדים מן המנחה ולמעלה קבעו את היום הראשון של, את האלף תשרי ביום השני,
הרי לאחר החורבן כשכבר
זה לא היה תלוי בקורבנות אז כשבאו העדים מן המנחה ולמעלה קבעו את העדים שיבואו, זאת אומרת קבעו כשהעדים באים
שאת היום הראשון יהיה אלף תשרי לא היום השני,
זאת אומרת מצד אחד קבעו ששני הימים הם קודש
אבל בקביעת התאריך יש הבדל בזמן שהמקדש היה קיים לפי התקנה אז כשבאו העדים מן המנחה ולמעלה אז קבעו את היום השני כא' תשרי לאחר החורבן היות שזה כבר לא היה קשור כבר לעבודת הקורבנות כאילו כבר לא היה משנה
אז כשבאו העדים גם מן המנחה ולמעלה אומנם אמרו שיישאר העניין של יומיים בקודש
אבל א' תשרי יהיה דווקא ביום הראשון, דווקא כמו שאנחנו מכירים.
זה מסביר,
בדף המקורות הבאנו כאן,
זה מסביר דברים שאנחנו יכולים למצוא, כי ברש"י,
כשהוא לומד את העניין של שני הימים האלה מלכתחילה,
הוא אומר במשנה, על המשנה בדף ל' בראש השנה,
הוא אומר שהיום השני, גם כשהוא אומר בעצם במסכת ביצה,
בדף ה' הוא אומר שכשקבעו שהילדים יבואו מן המנחה ולמעלה יקבעו א' תשרי ביום השני,
ביום השני.
כך רש"י מסביר בגמרא בדף ה'.
לעומת זאת יש דברי רש"י במסכת מנחות בדף ק' עמוד ב', מצוין פה בדף המקורות,
שגם בזמן שהמקדש היה קיים כשקבעו שני ימים היה א' תשרי דווקא ביום הראשון וזה באיזשהו מקום נראה כסתירה בדברי רש"י
רש"י במסכת ביצה ובראש השנה אומר שא' תשרי בזמן המקדש יהיה ביום השני ואילו במסכת מנחות הוא מדבר גם בזמן שהמקדש קיים לא כמו שאמרנו עכשיו לאחר החורבן אלא דווקא בזמן המקדש באמת משמע משם זה צריך להבין את רש"י בדייקנות ללמוד אותו אבל ככה מוכח שם שרש"י סובר שא' תשרי זה היום הראשון ולא היום השני וזה לכאורה סתירה וקושייה אז זה נראה לי לתרץ שזה ההבדל הגדול
מה שרש"י אומר במנחות זה לפני מה שקלקלו הלוויים בשיר.
זאת אומרת עוד כשהיה אפשר לקיים את כל סדר העבודה במקדש על פי העדים שבאו ולא היה שום קלקול של הלוויים בשיר.
ומשמע שמה שה... לא יודע אם כל סדר ראש השנה היה אבל לא היה קלקול של הלוויים בשיר.
זה מה שהתכוונתי מקודם.
יש פה איזה... בתוך הדברים פה איזה חידוש מעניין שיוצא שבראשונה
כיוון שבראשונה כל זמן שלא קלקלו הלוויים בשיר הידים הגיעו לפחות לזמן של תמיד בין הארבעיים ואז עוד הספיקו הלוויים לשיר את השיר של ראש השנה לא היה אכפת להם שלא הקריבו את הקורבנות המוספים למה? צריך להבין את זה צריך להסביר שהעניין הוא שקלקול הלוויים בשיר זה כאילו קלקול בקום עשה זה עושים דבר אחר לא יודעים שראש השנה ובכל זאת
שרים שיר של חול זה קלקול אבל זה שלא מקריבים את המוספים זה לא נחשב לקלקול אז לא מקריבים אז זה לא יכול להיות שלא ידעו בינתיים אז לא מקריבים לכן כל זמן שלא קלקלו הלוויים בשיר אף על פי שלא קיימו את כל סדר העבודה במקדש הנהיגו שהיום הראשון הוא א' תשרי וזה ראש השנה אפילו כשכבר באו העדים אפילו כשבאו העדים באיזשהו מקום מאוחר ולא הספיקו לעשות כלום אולי באמת
זה מה שכאן יוצא.
מתי תיקנו את התקנה לעשות אחרת?
בזמן שקלקלו הלוויים בשיר. אמרו, או, זה כבר לא טוב.
אם יש קלקול, זה כבר אי אפשר לקבל.
מוכרחים לתקן שהיום השני יהיה יום, יום שני ממש,
יהיה יום קדוש ויקיימו בו את כל הסדר של ראש השנה. ואז יקבעו א' תשרי ביום השני והשאירו את יום הראשון בקדושתו רק בגלל ה...
שלא לזלזל בו, כמו שמסבירים פה.
זה בעצם מה שיוצא כאן
לגבי שלושת התקופות. בראשונה,
לאחר שקלקלו הלווים בשיר,
ולאחר החורבן. אמרנו שהחזירו את העניין למקומו, לעניין מה?
שהיום הראשון יהיה היום הראשון של ראש השנה.
הוא יהיה א' תשרי, כמובן, כמו שאמרנו.
התקופה הרביעית היא התקופה שאפשר לקרוא לה גם בזמן הזה,
בזמן שכבר
אין אפילו את האפשרות לקדש את החודש על ידי עדים,
ועושים את העניין על ידי חשבון.
וכאן, כפי שמצוין פה בדף המקורות,
יש מחלוקת, הייתה מחלוקת גדולה בין גדולי הראשונים,
איך לנהוג בארץ ישראל בחוץ לארץ, כיוון שלא ידעו,
לא יודעים בסופו של דבר, אז השאירו את היומיים בוודאי.
אבל בארץ ישראל הרי לא תמיד עשו יומיים,
עשו יומיים רק כאשר העדים הגיעו לאחר המנחה.
אם העדים הגיעו לפני המנחה, אז לא היה יומיים.
אז כשיש חשבון ויודעים את החשבון, אז זה נקרא כאילו העדים באו לפני הזמן, לא באו אחר הזמן, באו לפני הזמן,
הרי ממילא אפשר להגיד שבאו לפי הזמן.
אז למה צריך לקבוע יומיים?
אכן היו מגדולי הראשונים, כמצוין בדף המקורות, בבעל המאור, בעיקר בבעל המאור, מובא פה על הדף,
שהוא אומר שבאמת בארץ ישראל צריך לנהוג יום אחד ולא יומיים בראש השנה.
אבל גברה הדעה השנייה שאמרה שגם בזמן הזה אף על פי שעושים את קידוש החודש על פי חשבון זה כאילו העדים באו לאחר המנחה ואז השאלה היא בעצם איפה המחלוקת אולי יש בזה איזשהו רמז למחלוקת נוספת מאוד מעניינת לגבי קידוש החודש
זו שאלה שגם כן מובאת לידי ביטוי בעיקר במקורות שלנו בפירוש המשניות לרמב״ם
על מסכת ראש השנה,
האם מצד אחד אנחנו יודעים שקידשו על פי הראייה,
באיזשהו שלב עברו, כיוון שכבר לא היה סנהדרין ולא היו דיינים סמוכים,
עברו לקדש את החודש על פי החשבון.
מה יהיה לעתיד לבוא?
לעתיד לבוא חוזרים בחזרה לקדש על פי הראייה,
או שימשיכו כבר לקדש על פי חשבון?
זו שאלה שנמצאת על סדר היום לפי דברי הרמב״ם ובעוד מקורות,
שיש כאלה שסוברים שכבר לא יהיה עניין אפילו לקדש על פי הראייה כי זה לא דבר הכרחי אפשר לקדש גם מלכתחילה על פי חשבון כיוון שהחשבון כבר מונח לפנינו וידוע ואם ככה אולי צריך להגיד להכריז
להכריז צריך אבל החשבון הוא הבסיס החשבון אפשר לעשות אותו בבוקר לא צריך לעשות אותו אחר המנחה וממילא אם באמת יש דבר כזה אז באמת גם בארץ ישראל לא שייך לדבר על יומיים
כי תמיד יש רק יום אחד ולא יומיים אבל אם כאילו לעתיד לבוא אנחנו מצפים שהיא תחזור עטרה ליושנה גם במובן הזה שיקדשו על פי הראייה על פי העדים אז העדים באמת אולי יכולים שוב לבוא גם לאחר המנחה ואם יבוא העדים לאחר המנחה על זה הייתה הרי התקנה שיהיה יומיים וממילא יהיה שייך לדבר על יומיים גם במציאות של ארץ ישראל אולי זו הדעה שכפי שאמרתי גברה כולנו נוהגים שני ימים בראש השנה אולי זה מלמד שגברה הדעה שסוברת
שלעתיד לבוא אמנם יודעים את החשבון אבל יהיה הקידוש דווקא על פי הראייה ונכזה ונראה ונזכה לראות את העניין
שיבואו הדברים בעזרת השם להשלמתם.
אז זה העניין אני חושב שאיכשהו הצגנו את ארבעת התקופות אבל צריך לעיין בזה וללמוד יותר לעיין במקורות כפי שציינתי פה בכל דברי בעיקר אפילו פירוש רש"י בכמה מקומות כפי שאמרנו אז נשאר בזה
וכל טוב ושלום שלום.
