שלום לכולם.
היום השיעור מתקיים בכל אופן בערב ראש חודש ניסן, אז לכן אנחנו בוודאי שנלמד דברים שקשורים לעניין הדיומא, דהיינו שדברים שקשורים לחג הפסח הממשמש ובא.
בחרתי לדבר היום באופן לימודי ועיוני, אבל זה גם מביא למשמעות הפנימית של העניין,
לדבר על המצווה של ארבע כוסות.
זה אחד המצוות בליל הסדר שאנחנו עכשיו נמצאים לקראתו, מתכוננים כבר לקראתו,
אז יש הרבה מצוות, אנחנו יודעים שיש אכילת מצה,
אכילת מרור גם,
יש כמובן שקורבן הפסח שהוא אולי הדבר הכי חשוב והמרכזי של חג הפסח,
אבל מסביבו ומסביב לעניין הזה יש לנו את המצווה שהיא אמנם לא מן התורה אלא נחשבת למצווה מדרבנן,
זה מצוות ארבע כוסות,
שהיא מצווה, לפי מה שאנחנו לומדים במשנה ובגמרא,
היא מצווה שחשיבותה גדולה מאוד. איך אנחנו יכולים לראות את זה?
מפני שבמשנה, בתחילת פרק קרבי פסחים,
בפרק עשירי, כשמדובר על העניין הזה, אז כתוב שלא יפחתו לו, זאת אומרת, לא יפחתו לו, אפילו מי שבישראל כתוב לא יאכל עד שיסב, שיהיה בהסבה שיוכל לקיים את מצוות הסדר,
ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין אפילו מן התמחוי.
זאת אומרת זה דבר שהוא באמת מודגש וזה חידוש שאפילו אני שבישראל כולם צריכים להקפיד שיהיה לכולם ארבע כוסות כיוון שאם אפילו אין לו את האפשרות מהכסף שלו לקנות יין בשביל ארבע כוסות אז זה מצדיק אפילו לקחת בשביל העניין הזה מן התמחוי זאת אומרת בניגוד למה שאנחנו למשל מכירים את האמרה של הגמרא שיעשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות
לגבי ארבע כוסות יש עניין להאדר בזה כל כך, אפילו כשזה כרוך בלקיחה מן התמחוי מקופה של צדקה.
זה דומה בעניין הזה
למקבילה של זה, זה למשל נר חנוכה,
כי גם בנר חנוכה גם נאמר שמי שאין לו שמן,
אז שייקח אפילו מן הקופה של הצדקה,
מפני שהמשותף לשניהם,
שגם ארבע כוסות וגם נר חנוכה,
זה יש בהם את האלמנט,
את הרכיב של מה שנקרא פרסום הנס,
וזה דבר שהוא כל כך חשוב שמצדיק לעשות אפילו דברים שבדרך כלל אומרים שראוי להימנע מהם.
אז זה קודם כל נותן לנו את המבט על העניין, על החשיבות של העניין.
מכאן אני רוצה לדבר על הנושא מנקודת מבט הלכתית,
כאשר יש כאן כמה שאלות הלכתיות מאוד מעניינות.
בשלוש סוגיות אני רוצה לגעת בעניין הזה.
השאלה הראשונה היא באיזשהו מקום,
וזו שאלה שאולי אצלנו היום היא אפילו לא מוכרת ולא מובנת,
מפני שאנחנו כבר הולכים לפי כיוון, לפי דעה אחת,
אבל השאלה שנשאלת, התוספות בתחילת פרק ערבי פסחים מציגים את השאלה הזו בעקבות הדיוק שלהם בלשון המשנה,
כשכתוב ולא יפחתו לו מארבע כוסות אומרים התוספות
משמע שארבע כוסות החיוב שלהם זה רק לעורך הסדר שהוא זה שצריך שיהיה ארבע כוסות ולא כפי שבעצם אנחנו נוהגים היום
שנוהגים מכירים את ההלכה ואת המנהג שזה כל כך מובן ופשוט שכולם בניגוד לקידוש שעושים בשבת וביום טוב שבאמת רק המקדש הוא מקדש על היין
ומוציא ידי חובה את כולם הרי אצלנו מקובל שנושא של ארבע כוסות כולם מוזגים כוס לכולם לא רק למי שעורך את הסדר או מי שהמקדש
והתוספות מבחינת הלימוד שלהם אומרים דווקא שלכאורה זה לא משמע והם מוכיחים הוכחות כדאי מי שיכול לפתוח את הספר ויעיין בתוספות הזה בדיבור המתחיל ולא יפחתו לו יראה שהתוספות מביאים ראיות בעצם גם לכאן וגם לכאן
אבל ראיות כבדות משקל בסוגיות של הגמרא שמהן משמע שאין חיוב של שתייה לארבע כוסות לכולם אלא רק לעורך הסדר ארבע כוסות יש רק אצלו
המנהג כפי שאנחנו נוהגים ומכירים זה בעקבות הראשונים האחרים שחולקים על התוספות בעניין הזה גם התוספות בעצמם בעצם מביאים את העניין בצורה של איזו מידה של ספק
והם בעצמם אומרים בסופו של דבר שנראה להחמיר.
הם רואים בזה עניין של חומרה,
להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד. זאת אומרת, זה, כמו שאמרנו, שיטת התוספות בעיקרון,
שזה לא מובן מאליו, וזה לא מעיקר הדין,
אלא להחמיר, שכל אחד יהיה לו ארבע כוסות.
בניגוד למה שיוצא מראשונים אחרים, או בפסיקת ההלכה של הרמב״ם,
שכפי שמצוין בדף המקורות,
שהוא דווקא אומר שכל אחד ואחד באמת צריך שיהיה לו את הכוס יין וכולם שותים יין מכוס שלהם ולא רק יוצאים ידי חובה ממה שהמקדש עושה. אז זו סוגיה ראשונה אחת.
זה דבר שבאמת צריך להבין מה המחלוקת שביניהם. יש כאן מחלוקת לפנינו בעניין הזה וצריך לעיין ולהבין אותה.
לשם כך אני רוצה לראות סוגיה נוספת מעניינת,
סוגיה נוספת שנמצאת כמובן גם כן במסכת פסחים בהמשך הפרק הזה ויש לנו בסוגיה בדף ק"ח עמוד ב'
בדף ק"ח עמוד ב' בגמרא במסכת פסחים יש כאן איזה
ממרות כאלה בגמרא ממרות שנוגעות להלכה לארבע כוסות
אז יש פה אמרה ראשונה אמר רב יהודה אמר שמואל ארבע כוסות הללו צריך שיהיה בהן כדי מזיגת כוס יפה
אבל זאת אומרת שצריך להיות יין משובח ובמושגים שלהם אז יין מזוג זה היין המשובח מה שאצלנו היום זה לא בדיוק אותו דבר לנו המזיגה של היין היא לא דבר הכרחי כל כך ולא זה הזמן עכשיו המקום לדון על העניין אבל יש מושג של יין שהוא איננו מזוג שנקרא יין חי אז עכשיו בהמשך הגמרא אומרת שם הגמרא ככה
השתען חי,
אם מישהו באמת שותה את ארבע כוסות לא בשתייה של יין משובח, אלא רק יין, נגיד, לפי זה שאיננו משובח כל כך,
אז כתוב עליו אמר רבא ידי יין יצא, ידי חירות לא יצא.
זאת אומרת, זה, אי אפשר להגיד שזה לגמרי כלום.
אז ידי יין יין יצא, כאן צריכים ללמוד את הרשבם, הוא שתה סוף סוף ארבע כוסות,
אבל ידי חירות לא יצא. מה זה ידי חירות לא יצא?
אומר הרשב"ם, ופה המפרש הגדול על הגמרא במסכת בפרק עשירי של פסחים,
הוא מפרש שזה לא מצווה שלמה, זה לא מצווה מהודרת, ידי חירות לא יצא, כי היה ראוי שזה יהיה יין משובח.
אז זה הפרט נראה די פשוט.
בהמשך יש כאן עוד שאלה, הגמרא שואלת פה שאלה נוספת, שטען בבת אחת,
זאת אומרת שהוא לא שותה את ארבע הכוסות לפי הסדר בהגדה,
כפי שאנחנו מכירים ויודעים אל ועושים כמובן אלא לקח ארבע כוסות ושתה אחת שתיים שלוש ארבע כוסות שותה אותם בבת אחת אז הוא שתה ארבע כוסות לכאורה אז מה כתוב עליו
כתוב עליו על מי ששותה בבת אחת רב אמר ידי יין יצא ידי ארבע כוסות
ידי ארבע כוסות לא יצא מה זאת אומרת אז מה זה ידי יין יצא מה פירוש ידי יין יצא אומר הרשב"ם
זה שמחת יום טוב, יש לו שמחת יום טוב, מי ששותה יין אז זה כמעט כמו בפורים, אז גם אם הוא שותה בפסח הרבה יין, אז זה לא קשור לארבע כוסות של מצוות היום,
אלא הוא שתה יין, הוא שמח לו,
הוא מקיים מצוות שמחת יום טוב,
זה בכלל לא קשור לארבע כוסות.
המעניין הוא לראות
פה להבדיל בין לשון הרמב״ם,
הרמב״ם כשהוא מדבר על שתה אני יין,
שתה ארבע כוסות אלו בבת אחת
אז אומר הרמב״ם הוא לא אומר ידי יין יצא ידי ארבע כוסות לא יצא
אלא הוא אומר את זה בצורה קצת אחרת
הוא אומר ידי חירות יצא ידי ארבע כוסות לא יצא זה דבר מעניין ידי חירות יצא
זאת אומרת אם הוא שותה בבת אחת ידי חירות יצא ידי ארבע כוסות לא יצא
אז מה צריך להבין מה כן ומה לא הרשב״ם הסביר שידי יין יצא במובן של שמחת יום טוב
אבל אצל הרמב״ם כשהוא אומר ידי חירות יצא זה מצלצל לנו שהוא מדבר על משהו שקשור בכל אופן לליל הסדר ידי חירות זה לא קשור לשמחת יום טוב זה קשור לחירות שזה הזמן חירותנו זה הדבר המיוחד שקשור לפסח זאת אומרת יש כאן איזשהו מבט שונה ממה שמדובר ברשב"ם הרשב"ם אולי אומר שכל העניין כבר בכלל לא נוגע לפסח זה שמחת יום טוב אבל הרמב״ם אומר שהוא ידי חירות יצא
זה באיזשהו מקום אומר משהו כאן לגבי ההבדל בין השיטות השונות, וזה מה שאני רוצה להסביר.
באמת,
כשלומדים את המצווה הזו של ארבע כוסות,
אפשר להבין את זה בשתי צורות.
צריך תמיד להבין דברים מצורה כזו ובצורה אחרת, ויש תמיד הרבה פעמים שני צדדים למטבע.
זאת אומרת, יש אפשרות להבין את העניין של ארבע כוסות
במובן הזה שיש עניין באמת לשתות הרבה יין בפסח, בליל הסדר, כי זה זמן חירותנו,
זה זמן ששתיית היין נותנת ביטוי לעניין של הדבר המיוחד שקשור לחג הזה, המיוחד של חג החירות,
שביטוי שנותנים לו זה על ידי אולי שתייה מרובה באמת כשלעצמו,
אבל אפשר להבין את זה אחרת.
אפשר להבין ששתיית ארבעה כוסות זה בכלל משהו קצת שונה.
במה הוא שונה? שזה בעצם דבר שמוכר לנו מהרבה דברים אחרים.
אנחנו הרי יודעים,
קודם כל כשעושים קידוש בשבת על היין אפילו דיברנו על זה פה באחד השיעורים הקודמים.
אז קידוש על היין, עושים קידוש
על הזוכריהו על היין.
אבל זה לא רק זה,
אנחנו עושים, כשעושים חתונה בחופה,
אז אומרים את ברכות הנישואין וברכות האירוסין,
איך, למה, מה אומרים איתם? ברכה על היין.
כשעושים ברית מילה, מה עושים?
לוקחים כוס יין ומברכים ואחר כך את הברכה של הברית.
כשעושים פניון הבן, מה עושים?
לוקחים כוס יין, מברכים על היין, ואחר כך ברכה של פניון הבן. מה זה קשור אחד לשני?
ככה העניין. כל ברכה שעושים, כל ברכה או ברכות שעושים,
יש בהם את ה... נותנים להם את החשיבות על ידי היין.
היין זה מין דבר שמלווה את הברכות המיוחדות האלה,
נותן להם איזושהי מידה של חגיגיות,
או יותר נכון מידה של חשיבות.
זאת אומרת, כשאומרים ברכה מיוחדת,
מן הראוי בדברים כאלה להגיד שיש ברכה,
ברכה של היין.
לפי זה אפשר להבין את ארבע כוסות בצורה שונה.
דהיינו, איך בצורה שונה להבין שבאמת כשמעיינים בדבר בליל הסדר,
בסדר כולו,
יש לנו לא רק ארבע כוסות,
יש לנו ארבע ברכות.
יש לנו ארבע ברכות.
הברכה הראשונה זה הקידוש,
מה צריך להיות על היין?
הברכה השנייה זה הברכה שבסוף החלק של מגיד של הסדר,
אז יש הברכה שנקראת ברוך אתה ה' גאל ישראל,
זו ברכה שמלווה עם היין, אז שוב יש יין.
ברכה השלישית היא ברכת המזון.
נעשית על היין אולי צריכה להיות תמיד עם על היין, בליל הסדר כולם נוהגים על היין.
ברכה רביעית זה מה שנקרא ברכת השיר,
שהיא ברכה שמסיימת את ההלל.
זאת אומרת יש לנו פה ארבע ברכות,
אז כל ברכה מלווה ליין,
יש יין בברכה,
יש ברכה על היין. אז לפי זה ארבע כוסות, אפשר לפי זה להבין.
זה לא, המיוחד הוא בגלל שיש ארבע ברכות,
שכל אחת מקבלת את הליווי החגיגי החשוב הזה של ברכה על היין, וזה ארבע כוסות.
אפשר בהחלט להבין ככה.
אם מעיינים בדבר הזה ורוצים לראות אם כן איך זה מתחבר למה שאמרנו,
דברים מאוד ברורים ומאוד מעניינים,
שבאמת תוספות הבינו שזה הפסד בארבע כוסות.
ארבע כוסות זה כוסות של ברכה
אז ממילא כמו בקידוש מי שותה ומי עושה לוקח את היין המקדש
אז גם בליל הסדר עורך הסדר מספיק שהוא עיוור מה זה משנה לא יעשה את זה פעם אחת כמו בקידוש בשבת או ביום טוב אחר
אלא יעשה את זה ארבע פעמים אבל לא צריך שכולם ישתו יין
זה בעצם הפירוש של התוספות בתחילת הפרק שאנחנו רואים שהם באמת סוברים שזה לא נוגע לכולם לשתות לא צריך אלא צריך שיהיה ברכה על היין
אז מי שמברך שהוא אורך הסדר,
שהוא באמת יברך על היין וישתה את היין.
השיטה השנייה לפי זה אומרת לא, לא, לא.
זה לא בדיוק ככה. ארבע כוסות זה נכון שיש גם ברכות, אבל זה לא רק זה.
יש את העניין של השמחה המיוחדת של היין.
יש את העניין המיוחד הזה של השמחה על היין, שהיא ביטוי לעניין המיוחד של סדר של החג החירות הזה שהוא זמן חירותנו.
אז ממילא העניין הוא כבר לא קשור רק לברכה, אלא ממילא זה קשור לכל האווירה וכל החוויה וכל ההרגשה של כולם.
אז ממילא זה מובן שלא שייך שיהיה רק כשעורך הסדר יברך על היין, אלא באמת כולם. זוהי השיטה השנייה המקובלת עלינו,
המוכרת לנו, שגם התוספות אומרים שראוי להחמיר ככה. אצל הרמב״ם ככה ההלכה בכל אופן.
זה בעצם למדנו עם כן שתי סוגיות שנוגעות לארבע כוסות.
עכשיו נדבר פה לסיום על הסוגיה השלישית.
הסוגיה השלישית גם היא קשורה לגמרא בדף קי"ח,
שם הגמרא בסוף הפרק,
שעוסקת בסדר, בסדר של הסדר,
כפי שזה נקרא הסדר של הסדר, אז כאן אנחנו אומרים תנור רבנן רביעי גומר עליו את ההלל, זאת אומרת הוא מפרט כאן את הכוס הרביעי
גומר עליו את ההלל, מצרפים את זה,
זה הברכה שקשורה לברכת השיר,
שזה בעצם גם הברכה של ההלל זה בעצם מה שכתוב פה
בדף קי"ח
בגמרא עצמה זה מה שכתוב אבל אפשר כבר לראות שיש פה גרסה אחרת לפי מה שהרשב"ם טורח להגיד שזו הגרסה הנכונה
זאת אומרת שיש גרסה אחרת אבל זה לא רחוק לא קשה להגיע לגרסה האחרת הגרסה האחרת נמצאת אצל הריף
וככה הרמב״ם לפי זה סובר גם כן שיש גם כוס חמישי
לא רק כוס רביעי יש גם כוס חמישי
לפי העריף יש כוס חמישית, שפה בגרסה של הגמרא יש כוס רביעי בהתחלה ואחר כך כוס חמישי שעליו אומרים את ההלל הגדול.
אצלנו ההלל הגדול מחובר לההלל הרגיל ואנחנו מחברים את כולם,
חותמים אל הכל ביחד עם ברכת השיר.
בעוד שאצל הריב והרמב״ם יש כוס חמישי.
אולי זה לא חובה אלא רשות כפי שזה נראה מתוך דברי הרמב״ם,
אבל יש דבר כזה כוס חמישי.
אז צריך להבין מה זה העניין של הכוס חמישי,
ושוב יש מחלוקת.
אז התשובה שאני חושב שהיא כאן מאוד נכונה וקשורה למה שאמרנו היא בזה שאם באמת העניין של הכוס של ארבע כוסות זה עניין של קשר לברכה אז פה אין ברכה.
אין כבר ברכה. מה זה סתם לשתות יין?
לשתות יין שותים שיכורים בפורים
אבל סתם ככה לשתות יין מה שותים שיש ברכה מצרפים לזה את היין לכבוד הברכה
אבל הכוס חמישי אין לה מקום אז היא באמת לא קיימת.
ומה הרמב״ם סובר?
אתה צודק אבל לא בליל הסדר בליל הסדר זה זמן מיוחד של שמחה שייך גם לשתות יין
שייך גם לשתות יין כאשר אין לא בלי קשר לברכה ספציפית
אפילו בלי ברכה שותים כוס חמישי זה מה שיוצא פה בעצם לפי הרמב״ם וזה אפילו נזכר בהלכה בשולחן ערוך
המעיין ימצא את זה לפי המקורות של דף המקורות וזה בעצם שוב מתגלה פה המחלוקת אם יש כוס חמישית או אין כוס חמישית זה קשור לזה
ואני רוצה להוסיף ולסיים בזה שזה בעצם הכוס חמישית אנחנו לא נוהגים
נוהגים אנחנו בכוס מה שנקרא כוס של אליהו
כוס של אליהו מה זה כוס של אליהו באמת אין לזה כמעט מקור במקורות הראשונים אין לזה מקור
אני אפילו באמת מודה שאני לא יודע בדיוק מאיפה זה התחיל
אבל יש דבר כזה כוס של אליהו שאנחנו אומרים מה העניין הזה של כוס של אליהו כוס של אליהו מאיזה עניין
אז מקשרים את זה ומחברים את זה לעניין הזה של הכוס החמישית.
אז מה הרעיון?
הרעיון הוא, הרעיון הוא באמת
שהיום כאילו אנחנו אומרים פה משהו שהוא נמצא בין התוספות לבין הרמב״ם.
כי לפי התוספות ארבע כוסות קשורות לברכה
ואין לנו עוד ברכה בשביל כוס נוספת.
לפי הרמב״ם יש כוס חמישית שזה קשור אפילו, שאפשר ואולי אפילו מצווה
לעשות את זה אפילו בלי ברכה כמו שהסברנו.
אז אולי זה הפירוש של מה שמצד אחד אנחנו נוהגים שכולם שותים ואז אנחנו בעצם הולכים כאילו עם הרמב״ם אבל לא עד כדי כך.
לא עד כדי כך שנשתה עוד כוס יין אפילו בלי ברכה.
וזה אולי הפירוש.
כאילו בזמן הזה כל עוד שאנחנו כפי שאנחנו אז אנחנו יכולים לשתות כוס יין רק לפי ברכה וכשאין ברכה מצד ברכה סתם לשתות יין רק בפורים
ובעזרת השם לעתיד לבוא
בעזרת השם כשהשמחה תהיה שלמה וגדולה אז יהיה אפשר לשתות את היין כמו שהרמב״ם אומר אפילו בלי קשר לברכה אלא מתוך ביטוי של שמחה ושל חירות כדבר בפני עצמו לכן זה נקרא כושר אליהו שמחכים לאליהו מלאך הברית שיבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות ועניינו של אליהו נזכר הרבה בקשר לפסח גם בשבת הגדול הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא
לפני בוא יום השם הגדול והנורא ואז תהיה השמחה הגדולה כל כך שאפשר יהיה לשתות גם כוס חמישית ולפי כולם.
בינתיים אנחנו שמים את זה רק בצד וזוכרים על ידי זה ומזכירים את בשורת הגאולה.
אז בזה יבוא לידי ביטוי פה ההבדל לגבי השיטות של מצוות ארבע כוסות וכוס החמישית כפי שאמרנו ושיהיה לנו באמת חג שמח וכשר כל טוב.
