היום יום שלישי, ד' באדר א', תשע"א, ואנחנו ממשיכים בנושא שהתחלנו בו בשבוע שעבר.
הלו היא מצוות יישוב ארץ ישראל.
למדנו בהרחבה את דת הרמב"ן.
דת הרמב"ן היא שישנה מצווה,
מתרי"ג מצוות, מצוות עשה הנוהגת בכל הזמנים ובכלל זה גם בזמן הזה,
שארץ ישראל תהיה כבושה תחת ידינו, דהיינו עצמאות מדינית. כלומר, אם נתרגם את זה אחרת, הקמת מדינת ישראל וצה"ל היא קיום מצוות עשה מן התורה.
ולא עוד, אלא ההתפשטות הגיאוגרפית. הרמב"ן מציין גם שהמצווה הזאת יש לה הגדרה גיאוגרפית, טריטוריאלית,
וזה כגבולות הכתובים בתורה.
וזה אולי יצריך לימוד בפני עצמו מהן גבולותיה של ארץ ישראל,
יש בזה שיטות שונות, כמו כל נושא בהלכה,
ונצטרך אולי גם את זה ללמוד.
אבל מה שלא יהיה,
אם כן,
מצווה מן התורה היא מצוות עשה לכבוש את ארץ ישראל תחת ידינו.
כן, הקמת המדינה, בעצם הציונות, אפשר לומר,
היא מצווה מתרי"ג המצוות, לפי דעת הרמב"ן.
כעת הייתי רוצה לעסוק איתכם בנושא שגרם לשפיכת דיו רב,
וזה דעת הרמב״ם.
מה סובר הרמב״ם לעומת הרמב״ן?
הרי בדפוסים כתוב שהמצווה הזאת של כיבוש ארץ ישראל היא מן המצוות ששכח אותם הרמב״ם.
אז השאלה מהי העמדה שלו.
למשל, כתב בעל מגילת אסתר.
מגילת אסתר זה אחד מהפירושים על ספר המצוות לרבי יצחק דיליאון.
רבי יצחק דיליאון.
עכשיו, השאלה, מי זה הרבי יצחק דיליאון הזה?
כי יש שני רבי יצחק דיליאון, וזה דבר שלא כולם ידעו אותו, החידה מאיר על כך.
רבי יצחק דיליאון היה מהענקים בקסטיליה,
מגדולי עולם,
ובטעות חשבו שהספר מגילת אסתר הוא של רבי יצחק דיליון זה,
ולכן התייחסו אליו בכבוד רב, לטענות שלו וכולי.
אבל כשנכנסים לעומק הדברים, רואים שהדברים לא כל כך באותה מדרגה כמו רבי יצחק דיליון הראשון, הוא כנראה מדובר בחכם מאיטליה שנשא את אותו שם, גם שם אביו ושם סבו,
כשם אביו וסבו של רבי יצחק דיליון, וזה מה שגרם לבלבול.
בלבול. רבי יצחק דה-לאון כתב ספר מגילת אסתר כדי להשיב על טענות הרמב"ן נגד הרמב"ם.
מה זה מגילת אסתר? הוא מגלה את הנסתר, כלומר הוא מגלה מה שנסתר בתוך דבריו
של הרמב"ם,
והנה תגובתו לדברי הרמב"ן.
אז אני מחפש את זה, ברשותכם.
אז המגילת אסתר שוטר את דברי הרמב״ן,
ואומר שהרמב״ם בצדק לא מנע את כיבוש ארץ ישראל בכלל תרי"ג מצוות,
משום שלדעתו של המגילת אסתר באמת אין מצווה כזאת.
אין מצווה,
היום,
לפי דעת המגילת אסתר, להקים את מדינת ישראל.
אפשר להישאר בגלות,
בוודאי שאין צורך להקים צבא וכדומה.
זאתי עמדה,
הייתי אומר, אנטי-ציונית,
מובהקת.
יותר מזה, אנחנו נראה שדעת מגילת אסתר היא
שגם יש איסור להקים מדינה.
כלומר, לא רק שאין מצווה, זה גם אסור.
יש איסור.
מהו האיסור? אנחנו נראה, לפי דעתו.
טוב,
כאן, אז פה בהתחלה הוא מביא את כל דברי הרמב"ן, אין צורך לחזור עליהם.
ונראה לי, עכשיו הוא מסביר את דעתו,
כי מה שלא מנעה הרב, כלומר זה שהרמב"ם,
הוא הרב,
לא מנע את כיבוש ארץ ישראל בכלל המצוות,
הוא לפי שמצוות ירושת הארץ וישיבתה
לא נהגה רק בימי
משה ויהושע ודוד,
וכל זמן שלא גלו מארצם.
אבל לאחר שגלו מעל אדמתם,
אין מצווה זו נוהגת לדורות.
אין יותר מצווה כזאת.
עד עת בוא המשיח.
כלומר, תחכה שהמשיח יבוא, ורק אז תתיישב בארץ ישראל, רק אז תכבוש את הארץ.
עד אז אין מצווה.
כי אדרבה,
נצטווינו
לפי מה שאמרו בסוף כתובות, שלא נמרוד באומות העולם
ללכת לכבוש את הארץ בחוזקה.
והוכיחוהו מפסוק
השבעתי אתכם בנות ירושלים ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה.
בסדר?
טוב, אז אם כן, לא רק שאין מצווה כזאת,
יש איסור.
ולכן הרמב״ם, בצדק,
לא כתב את המצווה הזאת.
כן.
המגילת אסתר חי משהו כמו שני דורות בערך אחרי,
שני דורות אחרי גירוש ספרד באיטליה.
מתי זה קרה בתחילת המאה ה-16?
זה בתחילת המאה ה-16, והשנים 1550 באזור הזה.
בסדר?
כן.
עכשיו, זאת היא הטענה,
שאם כן יש איסור להקים מדינה.
אז כולנו פה, שמשרתים במילואים וכדומה, עבריינים,
אנחנו בעצם שותפים לפשע,
פשע של מרידה באומות העולם.
טוב, יש פה שאלה, הייתי אומר, טכנית, קודם כל.
בואו,
אם נאמר שאנחנו נסכים לטענה של המגילת אסתר,
עדיין תשאל השאלה, מדוע הרמב״ם לא מנע?
מדוע?
שהרי הרמב״ם מונה בכלל תרי"ג מצוות,
מצוות רבות שלא נוהגות בזמן הזה.
נכון?
למשל, הרמב״ם כתב את המצווה להרוג את החייב מיתה.
לא נוהג בזמן הזה, כי איננו סנהדרין.
הרמב״ם מנע מצווה להקריב קורבנת עמיד.
אנחנו לא מקריבים קורבנת עמיד.
לא נוהג בזמן הזה.
ועוד ועוד. זאת אומרת,
הטענה
שהרמב״ם לא מונה מצווה בגלל שהיא לא נוהגת בזמן הזה,
לכאורה לא מתקבלת על הדעת,
נכון?
אלא אם כן נאמר,
במיוחד שהוא אומר עד עת בוא המשיח, משמע שהמשיח יש לו כן מצווה כזאת.
אז לכן ברור, אלא אם כן נאמר שזה שהמשיח יעשה את זה, הוא יעשה את זה על פי הדיבור, אבל לא על פי המצווה,
שזה רחוק מלהיטה עין.
דבר נוסף,
אם נאמר באמת שקיים איסור כזה להקים מדינה,
אז הרמב״ם היה צריך לכתוב את זה.
כלומר, אם הוא לא, נגיד, אין מצווה לכבוש את ארץ ישראל, אבל יש איסור לכבוש את ארץ ישראל, אז תכתוב שיש איסור.
הרמב״ם, לכאורה, שתק לחלוטין, לא אמר שיש איסור.
לכאורה היינו צריכים לשמוע את זה בדבריו.
כך שדי ברור, לפי רוב מי שלמד את הסוגיה הזאת,
שדברי המגילת אסתר אינם נכונים ביחס להבנת הרמב״ם.
כן? ברור שזה לא ההסבר לאי-מניעת המצווה על ידי הרמב״ם.
אבל מה שעדיין אנחנו צריכים, זה ברור מה שאני אומר,
אבל עדיין אנחנו צריכים להתמודד עם השלג לגופו של עניין. הרי הוא מביא מקור ממסכת כתובות שאסור להקים מדינה.
מה עם המקור הזה? מה עושים איתו?
נגיד, בסדר,
הוא לא צודק בהבנת הרמב״ם,
ברור שהרמב״ן לא חושב כך,
בסדר. אבל מה נעשה עם עצם הטענה?
בסדר.
כי הוא גם לא הראשון שהביא את הטענה הזאת. כן, בבקשה.
גם אם אנחנו לא כנגד אומות עולם, בכל זאת אומות עולם כן אם נתנו את האישור להקמת מדמיה. אז אתה שואל בכלל, מה יעשה מגילת אסתר אחרי ועידת סן רמו?
כן, שבוועידת סן רמו הייתה החלטה של חבר הלאומים להעניק את ארץ ישראל בתור מנדט
לבריטים להקים בית לאומי לעם היהודי. זה לכאורה מבטל את השבועות. בסדר. זה נושא בפני עצמו,
רק אני חושב שהמגילת אסטר לא הכיר את ועידת סן רמו,
כיוון שהוא חיה הרבה לפניה.
בסדר?
בבקשה. הרב יכול להסביר איפה הציבור הזה שלא לעלות נגד העומו?
איפה זה כתוב כאילו? כתוב במסכת כתובות,
ויש לזה כמה מגבילות למדרשים.
אבל יש לזה פסוקים?
אני יכול, אני משתדל לענות. כלומר, אומנם לכאורה כל השאלה שלך אין לה מקום אחרי מה שקראנו במפורש,
ואני בכל זאת עושה חסד שאני חוזר על הדברים, לפחות לתת לי לומר.
כן,
שכתוב במסכת כתובות, ויש לזה מקבילות במדרשים,
על יסוד הפסוק:
"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה,
אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".
אז שם מה נאמר?
שהשבעתי אתכם בנות ירושלים, כלומר אני משביע אתכם שלא לבנות את ירושלים, בנות ירושלים, לא לבנות את ירושלים,
בצבאות או באילות השדה.
ואם לא תקיימו את השבועה הזאת,
אז אני מתיר את בשרכם כצבאות וכעילות השדה, שהציידים פוגעים בהם.
אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, האהבה זה בניין בית המקדש וחזרה לארץ וכו',
עד שתחפץ, עד שהקדוש ברוך הוא יסכים.
זה שבוע.
כיוון שהפסוק הזה חוזר על עצמו שלוש פעמים בשיר השירים,
ויש אומרים ארבע פעמים,
וגם כתוב אם תעירו ואם תעוררו, אז יוצא שש פעמים.
אז יש כאלה שאמרו שיש שבועה אחת, יש אומרים שלוש שבועות, יש אומרים ארבעה שבועות, יש אומרים שש שבועות
שהקדוש ברוך הוא השביע את ישראל,
והשבועות האלה הם הסעיפים המאפשרים לגלות להתקיים.
כלומר, כל זמן שהקדוש ברוך הוא מעוניין שתהיה גלות,
צריך להסדיר את עניין הגלות באופן שזה יתפקד כמו שצריך.
אחד מהתפקודים של הגלות זה שעם ישראל לא ימרוד באומות,
כי אם אנחנו מורידים באומות אז לא תהיה גלות, והקדוש ברוך הוא רוצה גלות.
כמו כן גם יש שבועה שקדוש ברוך הוא משביעה את אומות העולם,
שהשביעה אותן שלא לשעבד את ישראל יותר מדי.
כי אם תהיינה רדיפות כאלה חזקות מדי, שואה וכדומה, אז אי אפשר שהגלות תתקיים.
הקדוש ברוך הוא רצה שתהיה גלות.
לכן הוא השביע את האומות, השביע את ישראל וכו'.
יש מספר שבועות,
אחת מהן, אם כן, זה שלא יעלו בחומה.
אז כיוון שיש איסור לעלות בחומה, הוא אומר לך, אבל מגנת ההסטריה,
אסור להקים מדינה.
זה לא ככה? בבקשה. מה ההבדל בין לא למרוד ולא להבדלו בחומה?
לא למרוד, הכוונה שכשאתה תחת שלטון הגויים,
אתה לא מורד בהם ותופס את השלטון.
ולא לעלות בחומה, הכוונה, יחד ביד חזקה, כך כותב ראשי,
שיש איסור להקים צבא כדי לכבוש לארץ ישראל.
בסדר?
הרב, אז הבריטים היו מורדים כאילו?
יש לך המחתרות?
אז זה פה שאלה על המחתרות וכו'. אני אמרתי שאנחנו צריכים להתמודד עם השאלה הזאת. אני לא מתכוון לסגת מן הצורך לדון בשאלה הזאת.
יש שתי אפשרויות: או שאני אספיק הפעם, או שנצטרך לדחות את זה לפעם הבאה, תלוי לפי מידת כמות המחסומים שישימו בפניי. כן, בבקשה, עוד משהו? כן.
אז אפשר להתייחס לדברים של מגילת אסתר כנכונים עד ראשון היום? לא, לא. אני לא אמרתי שדברי מגילת אסתר הם נכונים. לא, אני אומר.
אני עוד לא יודע.
אני עוד לא דנתי בנושא. אני רק מציג את הנושא.
אני יודע שזה פותח פצעים ושאדם רוצה מהר לסגור את הפצעים,
אבל אנחנו פה במסגרת לימודית. אנחנו בבית המדרש.
בבית המדרש אנחנו יכולים להשאיר שאלה פתוחה אפילו מספר שבועות ולא יקרה כלום.
בסדר?
אבל בינתיים אני רוצה פה להביא את הטענה,
כן? כלומר, לא להגיד, הטענה הזאת לא סבירה, לא מקבלת על הדעת וכו', וזה, השלכות כאלה וכאלה. לא, אנחנו קודם כל לומדים אותה, בסדר? גם אם אנחנו לא מסכימים בנאמר, צריך לברר למה אנחנו לא מסכימים, אם בכלל, אולי הוא צודק.
למשל, ערבי מסאטמר,
הוא היה מגדולי המתנגדים לציונות.
הוא ביסס את כל ההתנגדות שלו לציונות על דברי המגלת אסתר האלה.
כן?
אז צריך לברר למה הערבי מסתמאר היה למדן, היה אדם שידע ללמוד תורה.
אז אנחנו צריכים לבדוק, אנחנו באים לדחות את דבריו על איזה בסיס.
בסדר.
הלאה.
אז אם כן, ברור אם כן שדברי המגילת אסתר,
כך לפחות לפי רוב אלה שלמדו את הסוגיה הזאת,
אינם יכולים להיות הסבר לשתיקה של הרמב״ם,
ועל פי כן הוא מביא פה טיעונים שצריך להתייחס אליהם. עד כאן ברור.
עכשיו אני ממשיך פה מדברי מגילת אסתר.
ומה שאמר הרמב"ן,
שהחכמים אמרו כי כיבוש הארץ היא מלחמת מצווה,
הרי הוא מביא כמה מקורות,
זו דוגמה מפורשת, מסכת סוטה,
שמלחמת יהושע לכבוש, מלחמת מצווה,
חובה וכדומה, ושדוד עשה סלוק התורה, שהוא הלך לכבוש את ארם נהריים וארם צובה לפני שכבש את עיקר ארץ ישראל וכו'.
הזכרו על זה ראייה מפורשת, שיש כן מצווה כזאת.
ומה שאמר עוד, אז אומר,
מה שאמר הרמב"ן,
שהחכמים אמרו כי כיבוש הארץ היא מלחמת מצווה,
זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות.
שימו לב למשפט המדהים הזה של המקווה טסתר.
המקור המרכזי לשיטה המתנגדת לציונות,
אותו מקור מספק נשק הופכי, זה קורא לזה גול עצמי, למה הכוונה?
הוא אומר,
נכון, יש מצווה, אבל מתי המצווה הזאת קיימת? כשאתה עצמאי.
כשאין לך עצמאות,
אין מצווה כזאת, כשיש עצמאות, יש מצווה כזאת.
מה שלא ברור, מה מביא את העצמאות. איך תגיד על אותה? איך תגיע לעצמאות?
אז לפי נגיד השיטה הזאת יצא שמלחמת העצמאות הייתה עבירה,
ומלחמת ששת הימים, מצוות.
ככה זה יוצא.
נכון, מצווה הבאה אחרי עבירה.
כן? וככה הוא כותב.
אגב, באמת בזה נחלקו שני גדולי ישראל,
ששניהם סוברים, שיש תוקף לשלושת השבועות,
אבל הם נחלקו ביחס למלחמת ששת הימים.
הרבי מסאטמר, שאומר שהיה אסור להקים מדינה,
אומר, אם ככה הכל על יסודו בעבירה, אז גם מלחמת ששת הימים היא עבירה.
מצווה באה בעבירה, הכל עבירה.
אבל הרבי מילובביץ', שגם הוא סבר שהיה אסור להקים מדינה,
אומר, אבל עכשיו היא גמה.
אז עכשיו יש מצווה.
מלחמת ששת הימים, מצווה.
כן.
אין מצווה בחצי השני של מלחמת העצמאות?
בסדר, אני כל הזמן מתווכח. אבל אני אומר, אתם רואים איך יש התפלגות של שיטות בהלכה.
התפלגות של שיטות זה לפעמים מתחיל מדיוק של חצי מילה.
כן? מה זה אומר?
וזה שהמדינה ניתנה לא שינה לאף אחד מהם כלום?
המדינה ניתנה כמנדט, אבל היא ניתנה. זה שהמדינה ניתנה, נו, ואז מה?
האם זה משנה משהו? כן.
ודאי שזה משנה. כבשנו, אמרנו, שומעים כל היהודים, בואו נעלה לארץ ישראל. אז מה אתה אומר? האם זה עושה להם משהו?
כן, זה לא משנה את ה... בוודאי. הרבי מסעדמא אומר שזה מאוד משמעותי שקמה המדינה, זה מעשה שטן.
זאת אומרת, לפי הערבי מיסאטמר, כל זמן שמדינת ישראל קיימת,
המשיח לא יכול לבוא.
נכון. וואו, וואו.
ברור. זו השיטה.
זאת אומרת שלכן הוא גם התפלל,
שייתחרב, כדי שהמשיח יוכל לבוא.
כן? זה להבין שבעולם הלמדנים הרבה דברים נאמרו, ואנחנו חייבים ללמוד את הדברים האלה, לדעת שהם נאמרו.
טוב, אז...
זה משפיע לו גם על אהבת ישראל, זה משפיע לו גם על אהבת ישראל. לא, זה לא משפיע על אהבת ישראל. אהבת ישראל זה משהו בפני עצמו, לאהוב כל יהודי, אפילו יהודי טועה וכולי, כן.
איך אמר לי פעם מישהו? אתם, תלמידי הרב קוק, שכחתם שישראל אף על פי שלא חטא, ישראל הוא.
יש גם דבר כזה.
טוב.
עכשיו, זה, כן, בבקשה.
הרב, על פי הבעל מגילת אסתר,
אבל הוא אמר שזה צריך לבוא על דרך המשיח.
הוא אומר שיש מצווה לכבוש את ארץ ישראל כשלא נהיים משועבדים לאומו. ברור שאצלו,
הסביר ביותר שזה יקרה על ידי שהמשיח יבוא.
אז אני לא מבין, אז יש לו עוד ניסים של סטירה פנימית. לא, זה שני ניסוחים.
כלומר, הוא אומר, כיוון שהמצווה קיימת רק כשלא נהיים משועבדים ואסור לצאת מהשעבוד, אז ממילא זה זה שרק כשהמשיח יבוא נוכל לקיים את המצווה הזאת.
אבל במציאות אנחנו רואים שהצלחנו להיות לא משועבדים,
ואולי בעבירה,
גם בלי המשיח.
יוצא לפי זה שגם לשיטתו יש היום מצווה לכבוש את ארץ ישראל.
כך לפחות הבין רבי צדוק הכהן מלובלין. רבי צדוק הכהן מלובלין
נפטר בשנת 1901, אני חושב, משהו כזה.
1901 זה ארבע שנים אחרי הקונגרס הציוני.
אז רבי צדוק מלובלין עוד הספיק.
הוא כבר היה זקן מאוד, אבל הוא הספיק לשמוע על הציונות המדינית.
יש מסורת בעל פה במשפחה של רבי צדוק מדובלין, שרבי צדוק התנגד לציונות.
התנגד. למה הוא התנגד?
כמו שאז הרבה התנגדו בתחילת המהלך של הרצל, אמרו, מה זה, האיש הזה חילוני פה, שם, הלך תדע, מתבוללים,
מה הוא רוצה מאיתנו? התנגדו.
אבל יחד עם זה הוא כותב בעצמו בספר דברי סופרים, פסקה י"ד.
הוא כותב, בעניין יישוב ארץ ישראל,
נראה לי כדעת המגילת אסתר.
ושם הוא מרחיב מאוד שבעצם אין מצווה של כיבוש ארץ ישראל כל זמן שאנחנו משועבדים.
הוא מביא לזה מספר ראיות,
ראיות טובות או לא זה של המבחינה עצמה, אבל הוא מביא כמה ראיות.
יוצא שלפי רבי צדות הכהן מלובלין,
מגדולי הפוסקים בכל זאת, מגדולי החכמים גם,
המצווה היום,
גם לדעת המגילת אסתר, היא לכבוש את ארץ ישראל.
כן, ברור. אז זה מאוד משמעותי. אבל בואו נמשיך.
אומר המגילת אסתר, ומה שאמר עוד,
שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ.
כן, הרי אנחנו רואים שיש שבח גדול לגור בארץ ישראל. כתוב כל הדר בחוץ לארץ כמי שאין לו אלוה,
וכל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה,
וכל ההיא יוצא לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה.
נו, אז מה, סתם אתה מתייחס לדברים האלה?
ברור שזה אומר שאפילו בזמן הגלות יש מצווה כזאת.
הוא אומר, זה דווקא בזמן שבית המקדש קיים.
אבל עכשיו אין מצווה לדור בה.
עכשיו זה קצת קשה,
סתם קרה, כל המאמרים האלה שבגמרא נכתבו מתי?
אחרי חורבן המקדש.
אז מה? אז כאילו שכל המאמרים האלה שבגמרא נכתבו עבור מציאות שכבר איננה?
היה צריך לציין את זה.
במיוחד שישנה משנה מפורשת,
משנה במסכת כתובות,
הכל מעלים לארץ ישראל,
שאם אישה רוצה לעלות לארץ ישראל ובעלה איננו רוצה,
הוא מגרש אותה, הוא משלם את הכתובה. למרות שבדרך כלל, אם זה האישה שיוזמת את הגירושין אז היא לא מקבלת כתובה,
אבל אם זה בשביל לעלות לארץ ישראל, היא מקבלת את הכתובה.
וכן, אם הוא רוצה לעלות והיא לא רוצה,
אז הוא מגרש ולא נותן כתובה, למרות שכשהוא היוזם הוא צריך לתת כתובה, ובמקרה הזה, בשביל לעלות לארץ ישראל,
הוא לא צריך.
וזו משנה מפורשת במסכת קופות. מתי נכתבה המשנה?
אחרי החורבן. אחרי החורבן ואחרי אובדן העצמאות, אבל ובכן זה נכתב.
אז פה נצטרך להגיד דבר דחוק מאוד, שנכתבה פה משנה של אינה רלוונטית,
לתקופה שבה היא נכתבה.
זה קשה לקבל, נכון?
בבקשה.
אבל מחירה, אני לא מבין למה זה קשה,
משניות על קורבנות. יש משניות על קורבנות, זה נכון. קורבנות לא נוהגים לקרוא קורבנות כשהן במיתה. זה נכון. אז יוצא מזה שהמשנה כן נוהגת לכתוב דברים שלא רלוונטיים לאותה תקופה.
נכון.
ואף על פי כן, יש הבדל.
בין דיני קורבנות,
שדיני קורבנות, ברור שאם אין לך מזבח ואין לך מקדש ואין לך קולים, אתה לא יכול להקריב.
ההיכוב הוא ברור,
ולכן אין צורך לציין את זה.
לעומת זה, כשבהלכות כתובות, מסכת כתובות, שכל כולה דינים של כתובה,
מובאת גם על המשנה הזאת, אם היא לא הייתה נוהגת היה צריך להיאמר.
וכן,
אז קצת קשה לומר מה שהוא אומר, נכון?
וכן פירשו התוספות שם, גבה,
הוא אומר לעלות.
עכשיו, מה זה פירשו התוספות?
הוא אומר שגם התוספות אומרים את הדבר הזה.
בוקר טוב, הרב. האם יש בירור אצל הרבנים בכתבי קודש באופן אובייקטיבי, או שיש לכל אחד מחשבה תחילה או מסורת שמכוונת את המחשבה ואת החיפוש כדי להגיע למסקנה ידועה מראש? נראה לי יותר כאפשרות השנייה, תודה.
יש גם צד כזה.
טוב, עכשיו, במסרת כתובות,
יש פה כתובות.
מסכת כתובות, דף ק.י.
מה?
זאת אומרת, בהמשך השאלה מהאינטרנט,
יש באמת מישהו שכתב באופן מסודר הזמות לבעלם קריאת אסתר לפני תקומת הציון? בוודאי, אפשר להאמין?
כן, אבל לא עכשיו.
טוב, הוא אומר לעלות,
אז הוא מוציא ולא נותן כתובה. אומרים בתוספות,
אינו נוהג בזמן הזה.
אז לכאורה הוא צודק, המגילת אסתר. עניין התוספות אומרים שהמשנה הזאת לא נוהגת בזמן הזה.
אמת או לא?
לא נכון, אתם לא יודעים לקרוא.
זאת אומרת, הוא אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים.
מסוכן.
אף אחד לא מחויב לקיים מצוות עשה במחיר של סיכון נפשו.
משהו אחר.
באותם הימים,
לעבור את הים ואת המדבר ואת הארץ עוזב ואת ההרים,
ויש שם שודדים,
שודדי ים, מחלות, ופה ושם,
צלבנים וסלאח א-דין וכו', אז אי אפשר לעבור.
אינו נוהג, כלומר, מה שלא נוהג כזה, זה שאנחנו לא נכפה את הבעל, את האישה להתגרש בלי כתובה, בגלל שבעלה רוצה לעלות לארץ ישראל. מדוע? כי זה שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל, כל הכבוד לו, אבל זה סיכון חיים.
אז אפשר להבין שאשתו לא רוצה.
לכן, במקרה כזה, אינו נוהג כזה, דאיכא סכנת דרכים.
והיה אומר רבנו חיים, מי זה רבנו חיים?
זה רבנו חיים כהן, תלמידו המובהק של רבנו תם.
מי זה רבנו תם?
נחמר של רש"י.
כן, מדובר על דור רביעי לרש"י.
והיה אומר רבנו חיים,
דעכשיו אינו מצווה לדור בארץ ישראל. אה,
אז הוא צודק עם מגילת אסתר.
אומר, רבנו חיים אומר שאין מזה.
כלומר, הדעה הראשונה בתוספות אומרים, יש מצווה, אבל מה אפשר לעשות שיש סכנה.
אבל, רבי נוחאי אומר, אינו מצווה להדור בארץ ישראל.
אז הוא צודק במגילת אסתר.
אבל יש המשך שם. אה, יש המשך גם שם, נכון.
כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשים שאין אנו יכולים להיזהר בהם ולעמוד עליהם.
אה, אז אם כן העיכוב הוא רק עיכוב טכני, לא מהותי.
זה בגלל שאתה לא יודע מתי היא שמיטה, ואתה לא יודע איך לעשות תרומות ומאסרות,
לכן אתה בטוח.
נגיד שזה אמת, מה שכתוב כאן.
אבל בזמן רבי יוסף קארו,
והמהרית,
והמלית,
התבררו כל ההלכות האלה. היום ההלכות התלויות בארץ ברורות לכולם, אנחנו כן יכולים להיזהר.
אז אם כן, דברי המגילת אסתר איתם נכונים, באיזשהו תולה בתוספת.
מלבד זה שרבינו חיים כהן בחיים שלו לא כתב את זה.
בחיים שלו הוא לא כתב את זה.
אני אומר לכם, פשוט מאוד.
אם תראו איך שהראש והמרדכי מצטטים את דברי התוספות,
הם כותבים אחרת, הם כותבים שרבינו חיים הוא זה שאמר את הדעה הראשונה בתוספות,
שכיוון שיש סכנת דרכים אי אפשר היום.
והמשך הדברים לא נכתבו, הם לא הביאו את זה בכלל.
ומכאן אמר המהרית
שבוודאי דברים אלה תלמיד טועה כתבם.
אז זה ברור שאיך אפשר להסתמך על זה.
אם תלמיד טועה, אחד שישן בזמן שבעלי התוספות תטעו את השיעור ואז הוא רשם מהמחברת שלו ואת זה הכניסו בטעות הדפוס, אז מזה אנחנו נלמד משהו.
כן?
לגבי הדעה הראשונה בתוספות, מה ההבדל בין סכנה דרכים לבין סכנה במלחמה?
יפה. אתה שואל שאלה יפה מאוד.
הרי סכנה דרכים, מה זה שונה מסכנה במלחמה?
הרי במלחמה אדם מסתכן.
אם יש מצווה לעשות מלחמה, יש גם מצווה להיכנס לסכנה.
אז אם ככה,
יש גם מצווה להסתכן כדי לעלות לארץ ישראל, הוא יתמודד עם השודדים,
נכון?
עד כאן השאלה. שתי תשובות בדעות. יש הבדל אם אדם מודד עולה מסכנת דרכים מאשר צבא?
אז שתי תשובות בדבר.
יש הבדל בין אדם פרטי. אדם פרטי לא כובש את הארץ.
אני כפרט עולה לארץ ישראל תחת השלטון הטורקי,
אני לא כובש.
אני אומנם מכיל כיבוש,
כי ככל שיהיו יותר יהודים בארץ יהיה יותר קל בסוף שהיא תהיה כבושה תחת ידינו,
אבל אישית אני לא כבשתי את הארץ.
ולכן המצווה הזאת איננה מצווה להסתכן. כמו במלחמה,
ששם אני תחת הפיקוד של מלכות ישראל, יש מלך בישראל או כנסת בישראל, לא משנה, רמטכ"ל בישראל, יש לי אפילו שלושה עכשיו,
ואז יש לי סיכוי להצליח, כלומר המצווה היא להצליח, לא סתם להיכנס לסכנה.
ואז במקרה כזה גם נכנסים לסכנה. אבל הייתי אומר יותר מזה, אפילו אם נאמר שיש מצווה לעלות לארץ ישראל במחיר של סכנה,
נגיד שיש מצווה כזאת, ככה משמע מגיע הכוזרי, בסוף הכוזרי רבי יהודה הלוי, משמע שאפילו במקום סכנה דרכים יש מצווה לעלות לארץ ישראל, שהרי אנשים גם מוכנים להסתכן בעבודה, אינסטלטור, הוא עולה על סולם, לך תדע, הוא מסתכן, בכל זאת זה מותר.
אבל זה כבר מוריד את החיוב של האישה להצטרף אליו,
זה הכוונה.
בסדר?
צהריים טובים ויפים, כבוד הרב, אמן?
אז בתור דובר סאטמר,
איך החסידות הזו יכולה כיום לקיים מצוות כאן בארץ,
כאשר בזכות המדינה זה עולה בידם? כי הרי עליהם רובצת הטענה שמצווה שבא בעבירה, הלוא אוכל,
לא, זה לא זה. הם אומרים, אנחנו באנו לכאן לפני שהייתה מדינת ישראל, ואנחנו גם ממשיכים להגיע לכאן למרות מדינת ישראל,
זה כי זה לא אחריות שלנו.
הציונים עושים מה שהם עושים,
לא בגלל זה אנחנו נוותר על זכותנו לשבת בארץ. אנחנו לא מחויבים לציונות, ככה הם אומרים.
אגב, מעניין שאפילו הרב מסעטמר שאומר שאף על פי שבזמן הזה אין מצווה לשבת בארץ ישראל,
בירושלים יש קצת מצווה.
תודה רבה, האם מגילת אסתר אומר שגם ליחיד אין מצווה לעלות? האם מגילת אסתר אומר שגם ליחיד אין מצווה?
אין מצווה, נכון? אין חיוב.
אבל יש חיבת ארץ ישראל.
חיבת ארץ ישראל. זה לא איסור?
איסור לא. אין פה איסור.
יש דעה בגמרא שהשבועה היא גם על היחיד.
זה רב יהודה. רב יהודה אומר שאפילו ליחיד אסור לעלות לארץ ישראל מבבל.
בסדר?
יש כאלה שיחייבו את זה על כל הארצות. צריך להבין מה רב יהודה אומר על זה. אבל מה שלא יהיה, הגמרא דוחה את דברי רב יהודה.
אז מגילת אסתר כאילו... מגילת אסתר הולך לפי רבי זירא,
שרבי זירא אמר שאסור לעלות יחד ביד חזקה, כי יחיד מותר.
בסדר? אפילו מותר או זה לא מצווה?
נכון.
כן.
לפי הטענה בעצם שאין מצוות כיבוש? לא היה אפילו מצווה.
לא, אפילו יחיד אפילו, כי יכול להיות מצווה. כן, מה אתה אומר? לפי הטענה שאין מצוות כיבוש, אז זה לא משנה אם יחיד או רבים,
כאילו זה גם סכנה וגם זה סכנה.
שניהם לא מכירים את העניין של הכיבוש,
של עלייה לארץ.
לא הבנתי את השאלה, דבריך סתומים בעיניי.
אמרנו שיחיד לא עולה מפני הסכנה. יחיד לא עולה מפני הסכנה, נכון. גם לרבים אז אסור לעלות, כי אין מתווכחים. גם לרבים יהיה אסור לעלות, נכון. נכון. וגם סכנה. נכון, ואסור, זה לא רק שזה סכנה, זה עבירה לפי השיטה הזאת.
כן, אז היחיד לא מתארץ את זה, כאילו. נכון.
טוב,
אז מה שהוא אומר כאן, אני שוב חוזר פה לדברי מגילת אסתר, שאנחנו ראינו עד כמה שהם לא יכולים לעמוד במבחן הביקורת.
אני קורא שוב: "ומה שאמר עוד שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ, זהו דווקא בזמן שבת הקדש קיים. אבל עכשיו אין מצווה לדור בה, וכן פירשו התוספות שם".
לגבי "הוא אומר לעלות". אז ראינו שהתוספות אינם מהווים כלל ראייה.
ועוד ראייה... זה חכם גדול והוא לא יודע את זה. הוא לא ראה את זה. הוא לא יודע את זה. אז הוא לא... זה בכלל לא מעניין אותי.
אני חוזר על השאלה שלך.
איך יכול להיות חכם גדול והוא לא ראה את זה?
תשובה: זה לא מעניין אותי.
כי כשאנחנו באים לדון בתורה,
אנחנו לא באים לראות מה הם המניעים או מה הם העברונות
או מהי פיקחות העיניים של החכם שאמר מה שאמר.
זה בכלל לא מעניין אותנו.
אנחנו רוצים לבדוק מה האמת.
בסדר?
טוב.
ועוד ראיה שאין בו מצווה,
ממה שאמרו גם כן הטה.
הנה, זה גם במסכת כתובות.
כל העולה מבבל לארץ ישראל,
עובר בעשה,
שנאמר:
בבלה יובאו, ושמה יהיו.
ואם היה מצווה בדירת ארץ ישראל בכל הזמנים,
איך יבוא נביא אחרי משה לסתור את דבריו?
והאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה,
וכל שכן נסתור.
כלומר, איך יכולה להיות הדעה של רב יהודה, שרב יהודה אומר,
שיש איסור מדברי הנביאים לעלות לארץ ישראל,
אם באמת הייתה מצווה לעלות לארץ ישראל.
נכון?
עד כאן הקושייה, זו קושייה רצינית.
הנה, רב יהודה אומר, כל העולים בבל לארץ ישראל עובר בעשה, איך אתה עובר בעשה הראשי מצווה לעלות.
בסדר.
האמת היא שהרבה יש מה לומר על זה. אחד הדברים הפשוטים זה שמה שרב יהודה אומר,
או שכולם עולים כדי לכבוש, או שאתה נשאר בבית.
כלומר, כיחיד אין לך מצווה לעלות.
כאומה כן.
בסדר?
אי אפשר להגיד, סליחה? מה? אפשר להגיד שהעובר ויעשה זה וזה לא באמת עובר ויעשה, כמו גם במצוות שלנו? כן, אבל מה זה לא באמת?
וזה למעשה אני עולה לארץ או לא עולה לארץ?
הרי רבי זירא, היה תלמידו של רבי יהודה, רצה לעלות לארץ ישראל,
וכדי שרב יהודה לא יפריע לו, כיוון שרב יהודה אמר שכל העולמים באווה לארץ ישראל עובר ויעשה,
אז הוא היה מתחמק מלפגוש את רב יהודה. ככה גמרא מספרת.
זאת אומרת שרבי זעירה,
הוא סבר שלפי רב יהודה זה הלך עליה למעשה. אז מה זה משנה אם זה לא באמת מלצות עשה? זה עשה מדברי קבלה, קוראים לזה.
עשה מדברי הנביאים, לא מן התורה.
אבל בכל זאת, איך יכולה להיות מצווה של הנביא נגד זה? נכון?
כן. ברור.
מה?
אבנה עשה. עכשיו בוא נשאל... עכשיו בוא נשאל... אבל אני רוצה לשאול על רב יהודה.
רבי יהודה אומר, כל העולים מבבל לארץ ישראל עובר בעשה. אז עזרא הסופר הוא עבריין.
נחמיה הוא עבריין.
וגם הלל הזקן שעלה מבבל, וגם רבי נתן הבבלי שעלה מבבל.
כל אלה עבריינים לפי רבי יהודה.
פשוט למשל קראתי תלווים ולכן הם מועטים. האיסור הוא רק אחרי בית שלי? האיסור הוא רק אחרי בית שלי, אתה אומר?
אולי עלייך הבטחה שאמור להיות... אבל יש לך בעיה.
הפסוק הזה, "ובבלה יובאו ושם יהיו" מי אומר את זה?
ירמיהו. ירמיהו הנביא.
בארץ ישראל. עוד 11 שנה לפני חורבן הבית. הראשון.
הוא אומר, "ובבלה יובאו ושם יהיו". עד יום פוקדי אותם יום השם.
כן? עזרא זה לא קושייה, כי הוא נביא,
אני יכול להיות שהוא קיבל נבואה עליו עכשיו.
מה זאת אומרת? הוא קיבל נבואה ואז מה?
אתה אומר שעזרא ונחמיה עלו על פי נבואה. עזרא, אתה אומר, הוא עלה על פי נביא,
הוא עצמו נביא, ואז הם אמרו לו לעלות.
לא מצאנו דבר כזה בכתוב, מצאנו יותר מזה.
שזה כורש, מלך פרס, אמר אפשר לעלות, כולם עולים.
זה 70 שנה שיהיו מיום. לא כולם עולים.
מי שעולה עולה, נכון. זה לא כתוב, אבל יכול להיות. זאת אומרת, אפשר להסתדר מזה.
אפשר להסתדר שזה על-פי הדיבור.
אבל אם זה על-פי הדיבור, יוצא לפי זה שבטל הדיבור לירמיהו.
ואז אם ככה, אז איך רב יהודה שחי מאות שנים אחרי זה, ממשיך להגיד שכל העולים בבבל לארץ ישראל עובר באסר.
אבל ירמיהו מנבא במפורש 70 שנה. כן, ואז ירמיהו אמר במפורש 70 שנה, ואחרי 70 שנה נגמר, נכון? אז עלו והם בנו את בית המקדש, להפך. עזר וקנל את הלוויים שלו עלו.
הרי הרמב״ם בהקדמתו למשנה מביא את דברי ירמיהו
כדוגמה להוראת שעה,
שנביא יכול לבטל מצווה לפי שעה, כמו ירמיהו שאסר לעלות לארץ ישראל במשך 70 שנה.
אז קודם כל מכאן שזה מצווה לדעת הרמב״ם.
זה מעניין.
דבר נוסף, הוא אומר בעצמו שזה הוראת שעה. אז איך הרמב״ם מבין את דעת רב יהודה בגמרא?
מוכרחים להבין את דברי רב יהודה באופן שונה לגמרי,
נכון?
זה כתוב במפורש, הרמב״ם, כשהוא מביא את ההלכה הזאת, דווקא את זה הוא מביא,
הוא אומר,
אסור, כשם שאסור לצאת
מארץ ישראל לחוצה לארץ,
כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות.
מה זה שאר ארצות? זאת אומרת, לא לארץ ישראל. עזוב, אז יכול להיות ששאר ארצות לא לארץ ישראל. שאר הארצות שלהן ארץ ישראל. או שאר ארצות שאינן בבל.
אה, לא, אבל אם זה שאר ארצות שאינן בבל, זה כולל את ארץ ישראל.
נכון?
פה זה המוקד. אז כנראה שיש משהו מיוחד בבבל.
אבל אם יש משהו מיוחד בבבל, אז זה לא כולל את מה שמחוץ לבבל.
נגיד שהבבלי אסור לו לעלות לארץ.
נגיד,
לפי השיטה של רב יהודה,
מי שלא בבלי,
נכון.
אבל יוצא לפי זה שאסור גם לצאת מבבל לפרס, ומבבל לרוסיה, ומבבל למצרים.
אסור.
למה?
בבל יהיו, ושם יהיו, ופוגדי אותם, נאמר השם.
אז זה כבר משהו אחר לגמרי, זה לא נוגע.
אז יוצא לפי זה שזו מצוות,
שזו הוראת שעה.
הוראת שעה ארוכה מאוד, אבל הוראת שעה בלבד.
לכן זה דוחה את דעת מגילת אסתר.
ישעון רומי כתוב במפורש. מה?
כובש משיחי עבדי והוא יצא, עלו לארץ והכל חץ צביתי אותו, והכל מפורש, נבואת ישעיהו. כן, אז לפי זה עלייה מעיראק הייתה אסורה. בשנות ה-50 בעטו אותם עם ישעון. כן, בשנות ה-50 לפי זה היה אסור לעלות מעיראק,
לפי השיטה של רב יהודה. אומנם אין לך כרב יהודה, בסדר.
אני לא רוצה לומר עוד לא. לא, אפשר להגיד שזה יום פוקדי אותם.
אה, זה יום פוקדי.
אה, היום פוקדי, שאז הייתה בעיטה, שם התחילו שם המהומות, לא הייתה ברירה, אלא אלון בבית.
אפשר.
אגב, יש דבר די מעניין בשלה.
אשלה רבנו ישעיהו הלוי אורוביץ.
הוא מסביר מה הייתה הסיבה שיציאתו של אברהם לארץ ישראל הייתה קודם כל ביעור כסדים לחרן ועל ידי כבשן האש.
לכאורה היה אפשר שכבר באורכזים הקדוש ברוך הוא יגיד לאברהם לך לך לך מארציך.
למה היה צריך קודם כל שהוא יוצא מאורכזים ואחרי זה יגיע לחרן, ובחרן הקדוש ברוך הוא יגיד לא לך לך.
אומר השלם,
אברהם אבינו היה יהודי כזה, היה אדם שידע את כל התורה כולה.
ואברהם היה באורכזים, באורכזים השייך לבבל.
ואם הקדוש ברוך הוא היה אומר לאברהם, בבבל תעלה לארץ, הוא היה אומר אני סובר כדת רב יהודה.
שכל העולמי מבבל לארץ ישראל עובר באסן.
ולכן, על מנת שאברהם לא יענה כך,
הקדוש ברוך הוא סידר שאברהם יהיה מוכרח לצאת מבבל על ידי פיקוח נפש,
שיושלח לכבשן האש.
ואז הוא יגיע לחרן,
ובחרן הקדוש ברוך הוא אומר לו, לך לך מארצך, פה זה לא בבל.
עכשיו הוא מוסיף על זה אשלה משפט אחד קטן,
אבל אם יש מישהו רגיש שיצא עכשיו,
הוא אומר: "ומעשה אבות סימן דבנים".
מפיץ. איפה הוא כותב את זה? מה?
בספר שלו, שני לוחות הברית.
כן?
הוא כותב: "ומעשה אבות סימן דבנים". זאת אומרת שגם יהיה משהו, השלכה לכבשן האש, כדי שאנשים יצאו לארץ ישראל.
קרא, הוא כותב.
כן.
הכיבוש היה לאחר שארץ ישראל נמצא ליד ומי האומות. אם כן, גם בעל המגילת אסתר היה מסכים לו על, אוקיי? זה מה שאמר.
אבל השאלה שנשארה, זה עדיין לגבי המחתרות,
כן? שהמחתרות היו לפני זה.
ועל זה גם אנחנו נתייחס.
כן? גם על זה אני מדבר.
יש אגב, אולי נגיד כבר עכשיו, יש דעה של הרב צימרמן,
זיכרונו לברכה,
כתב ספר תורה לישראל, היה מגדולי הפוסקים החרדים.
הוא כתב, מאמריקה הוא היה,
הוא כתב שכל האיסור של כיבוש ארץ ישראל בזמן הגלות
נאמר רק על יהודים שחיים בחוץ-לארץ,
אבל לא נאמר על יושבי הארץ,
שהרי האיסור זה לעלות בחומה.
אבל אם אתה בתוך ארץ ישראל,
אין לך איסור למרוד בגויים. אדרבה, יש לך מצווה.
כי אם לא, אז לא מובן מדוע רבי עקיבא תמך במרד בר כוכבא.
אז יוצא לפי זה שהמחתרות היו בסדר גמור. המחתרות מרדו פה, לא בחוץ-לארץ.
אם היו מארגנים בפולניה או במרוקו איזה צבא שעכשיו יפרוץ את הגבולות,
וייכנס לארץ ישראל בכוח, זה יהיה עשור. זה לא קרה.
כן. עכשיו,
איפה היינו?
ארוב, למה נראה לי הרנאה המקומית והקופשה לצפקדות? מה זה מה? הגנה, מה? ליגה להגנות, להגנה יהודית למשל.
יהודים התארגנו כדי להגן על עצמם, זה בסדר, מה אתה רוצה? זה בסדר גמור, זה בסדר גמור, לכל הדעות זה בסדר.
כן.
עכשיו צריך איכשהו לחיות.
אז עכשיו יוצא לפי זה שדברי המגלת אסתר, שרב יהודה הוא האוסר את העלייה לארץ,
אם הייתה מצווה, אז רב יהודה לא היה אומר את מה שהוא אומר,
הדברים האלה אינם נכונים.
עכשיו אני רק רוצה להוסיף,
אני רוצה להעביר פה הדלפה. רוצים הדלפה?
כן. הדלפה, אבל אף אחד שלא יגלה, בסדר?
היה יהודי אחד מגדולי התלמידים של הבן איש חי,
רבי יהודה פטייה.
שמעתם על רבי יהודה פטייה?
מגדולי המקובלים.
הוא היה על בית לחם יהודה.
היה יהודי חשוב מאוד.
וכאשר הוא עלה לארץ ישראל, מבבל,
היו לו הרבה מאוד קשיים בעלייה שלו.
זה ממש קשיים בלתי רגילים, אני לא יודע בדיוק את הפרטים, אבל היו לו קשיים גדולים לעלות לארץ.
ויום אחד אחת הנכדות שלו הצליחה לסחוט ממנו את ההסבר, מדוע זה קרה לך?
ככה היא שאלה אותו, למה לך היה כל כך קשה לעלות לארץ?
ואז הוא גילה שהוא היה גלגול של רב יהודה מהגמרא, שאמר שאסור לעלות לארץ ישראל,
והאיסורים האלה ברו עליו כדי לכפר על זה.
בסדר? עד כאן ההדלפה.
טוב,
טוב, עכשיו בואו נמשיך בדברי המגילת אסתר.
והמאמר שהביא מספרי,
כן? עכשיו הוא מביא את המאמר שהרמב"ן הביא לפני כן על מעשה בארבעה חכמים שמה שיצאו לחוצה לארץ,
וכשהגיעו לחוץ לארץ אז הם זכרו את ארץ ישראל וקרעו בגדיהם ובכו ואמרו שכולה מצוות יישוב ארץ ישראל כנגד כל התורה כולה. שמזה מביא,
הרמב"ן ראייה שגם מזמן הגלות וגם אחרי החורבן,
הרי החכמים האלה היו אחרי החורבן,
יש מצוות יישוב בארץ ישראל.
אז על זה אומר מגילת אסתר.
והמאמר שהביא מספרי שבכו וקראו המקרא הזה וירישתה וישבת בה,
נראה לי שעל שלא היה בידם לקיים מקרא זה לפי שהיה הבית חרב, היו בוכים.
כלומר הם בכו לא בגלל שיש מצווה לגור בארץ ישראל, אלא בגלל שהמצווה לא רלוונטית.
בגלל שהבית חרף.
והראיה ממה שקרעו את בגדיהם,
שנראה שעל החורבן היו מתאבלים.
שאם מצווה זו הייתה נוהגת גם לאחר החורבן, למה ברכו וקרעו את בגדיהם?
והלא גם עתה היו יכולים לקיימה.
קושייה תודה.
מה?
כן. אז זה מה שצריך לשים לב,
שהרמב"ן ציטט רק את ההתחלה של הספרי,
וההמשך של הספרי הרמב"ן לא ציטט.
למה? כי הוא חשב שהקורא יודע לפתוח את הספרי לבד.
אבל מתברר שבעל מגלת אסתר לא קרא את הספרי בהמשך.
כי בספרי כתוב, וחזרו למקומם.
כמו שהם חזרו לארץ ישראל.
אחרי שקראו בגדיר. כן, קראו בגדיר וחזרו.
אז אם הם חזרו, סימן שהם יכולים כן, בגלל זה כן.
לכך נאמר שבוודאי מצווה זו אינה נוהגת אחר
אחר חורבן הבית שייבנה במהרה בימינו.
טוב, אז אם כן אתם רואים שהדברים האלה לא עומדים במבחן הליקורת.
עכשיו אני רוצה בכל זאת,
מצד ההגינות האינטלקטואלית, להראות לכם איך אפשר לקרוא את הרמב"ן אחרת מאיך שקראנו אותו עד עכשיו.
הרמב"ן,
אתם זוכרים שהוא כתב שיש מוצאת חידוש,
ואחרי זה הוא אומר,
ואומר אני שהמצווה הזאת שמפליגים בה החכמים, שהיא דירת ארץ ישראל,
היא הכול ממצוות העשה הזאת,
והוא מביא את הראיות מהתלמוד, ואז הוא אומר, הרי
שזו מצווה מחויב בה כל אחד ואחד מאיתנו אפילו בזמן גלות.
מה המשמעות ההלכתית של הביטוי זמן גלות?
אז יש כאלה שפירשו את הרמב"ן כך:
זמן גלות, בזמן שאי אפשר לקיים את המצווה בגלל השבועות,
אבל עדיין מצוות יישוב ארץ ישראל יש.
אז יוצא שאפילו הרמב"ן צובר את שלושת השבועות.
יש כאלה שפרשו ככה את הרמב"ן.
לא, אתה יכול להסביר את זה כמו? יש כאלה שהסבירו ככה, שבאמת הרמב"ן לא חולק על שלושת השבועות.
אוהד רבא מקבל אותן.
שהרי הוא כותב שיש מצווה לדור בארץ ישראל,
לא לכבוש, לדור.
הרי שבאיזו מצווה שמתחייב בה כל אחד ואחד מאיתנו אפילו בזמן גלות.
מה זה בזמן גלות? בזמן שמצוות כיבוש בטלה, אבל לפחות מצוות עלייה יש.
אז מכאן, שלפי הרמב"ן,
גם הוא מקבל שיש איסור לכבוש בעצם,
בזון הזה. יש כאלה שככה פרשו את הרמב״ם. וזה יכול לצאת רק אם אתה עולה ביחיד?
ואז יוצא שיש לך מצוות יחיד לעלות.
כן?
טוב, אז אתם רואים שפה זה עולם הפוך ראינו, שפתאום הרמב״ן הופך להיות המתנגד הרש"י לציונות.
כן?
אבל גם, כפי שאמרנו, גם אם היינו מקבלים שהרמב״ן ככה סובר, הרי בימינו, הרי ות"ל האיסור הזה.
כן, בבקשה.
הייתי באיזשהו מקום שאומרים שהרמב"ן לא התייחס אליהם בשלושת השבועות כי זה דברי אגדה והוא דברי הלכה.
אז השאלה היא כזאת.
אז פה אתה נכנס פה לדיון לגופו של עניין,
מה עם שלושת השבועות?
האם הם להלכה, הם לא להלכה וכדומה.
בסדר?
אז יש טענה שאלה הם דברי אגדה.
אז מהם דברי אגדה?
אז אי אפשר לפסוק הלכה על פי אגדה.
אך על פי כן, דברי אגדה,
יש להם משמעות.
דברי אגדה זה לא סתם.
למה נאמרו דברי האגדה האלה?
הם אומרים משהו.
האמת היא שמי שהסביר את זה יפה זה המהר"ל מפראג.
המהר"ל מפראג, בספר ניצת ישראל, מעריך מאוד בנושא שלושת השבועות.
והוא מסביר ששלושת השבועות הכוונה, הרי איפה השבועה הזאת נאמרה?
בבית דין?
הזמינו את האומות לבית הדין? הרי כתוב שהוא השביע את האומות.
אז מה, הוא אסף את ראשי הגויים והוא אמר להם, חבר'ה, תרימו יד ימין,
תגידו, אני נשבע על תנ"ך וזה, כן, ככה, זה לא היה.
אלא השבועה, אומר, המהר"א, הכוונה היא מציאות,
שהקדוש ברוך הוא סידר מציאות פרדוקסלית, זה היה משהו שזה שבועה.
כי הוא אומר, זה לא נורמלי שעם ישראל לא נמצא בארצו.
וכדי שדבר לא נורמלי יחזיק מעמד זמן רב, צריכה להיות הנהגה אלוהית מיוחדת.
ההנהגה האלוהית המיוחדת הזאת היא השבועה.
כן, כך דעת המהר"ל.
שלום הר"א.
איסור היציאה מבבל ושאר הארצות יכול להיות בכדי לא להמשיך את פיזור היהודים בגלות, אך לארץ ישראל נותר.
אפשר גם את זה להגיד. ההסבר הפשוט זה שבבבל הייתה הרבה תורה באותם הימים, זה היה מרכז התורה,
ואסור לאדם להתרחק סתם ככה ממרכז התורה.
בסדר. בבקשה.
אני רוצה להחכמים לספרדים גם.
האם הייתה אצל החכמים הספרדים התנגדות לציונות?
זו השאלה? כן.
התשובה היא,
כמעט ולא.
אגב, אני יכול להסביר מדוע.
ההסבר הפשוט ביותר, יש כמה הסברים, אבל ההסבר הפשוט ביותר
ביש אצל הספרדים למדו תנ״ך,
ומי שלומד תנ״ך לא יכול להיות נגד הציונות.
זה לא פשוט.
כן.
טוב, עכשיו אנחנו, מה?
למה הרמב״ם השמאת את ה... אה, אז בואו נשאלה, עכשיו עוד לא פתחנו את הבעיה.
מדוע הרמב״ם, אם כן,
כן, אם הסברנו שדברי המגילת אסתר אינם נכונים,
אבל עדיין נשארת השאלה, בכל תוקפה,
כן, מדוע הרמב״ם לא כתב שיש מצווה של ישיבת ארץ ישראל או של כיבוש ארץ ישראל, ומדוע הוא לא כתב את זה?
וכמו כן, עוד שאלה נשארת לנו,
איך להבין ברצינות את הנושא שלושת השבועות,
מה זה אומר?
ואם יש להם ממשות כלשהי, האם הם בטלו או לא בטלו?
בסדר?
שתי שאלות אלה הן שאלות קרדינליות כל כך,
שנצטרך בשביל זה את השיעור הבא כדי לענות עליהן. שלום.
