יום טוב היום, צהריים טובים, היום יום שלישי, י"א באדר א',
י"א באדר א', תשע"א.
והנה אנחנו ממשיכים בנושא שעסקנו בו כבר שני שיעורים:
מצוות יישוב ארץ ישראל. כך שהיום אנחנו עסוקים במצוות יישוב ארץ ישראל,
פרק ג'.
בשיעור הראשון ראינו את דעת הרמב"ן.
דעת הרמב"ן היא שיש מצווה להקים מדינה עצמאית בארץ ישראל כולה.
ראינו גם שהרמב"ם לא הזכיר את הדבר הזה.
בשיעור השני עסקנו בדעתו של רבי יצחק דילאון, בעל מגילת אסתר,
שמשתדל לדחות את דברי הרמב"ן,
וטוען שזה שהרמב״ם לא הזכיר את מצוות הקמת המדינה בארץ ישראל, בגלל שאין מצווה כזאת,
בגלל שאסור להקים מדינה, כי אסור למרוד באומות וכולי וכולי.
זה הבסיס של ההשקפה המתנגדת, התנגדות עקרונית ומהותית לציונות.
והראינו שורה אחרי שורה איך שהדברים דחויים ואינם עומדים במבחן הביקורת.
אבל עם כל זאת, נשארנו עם שתי שאלות.
שאנחנו צריכים עדיין לפתור אותן,
והיא, מדוע הרמב״ם באמת לא הזכיר את המצווה הזאת?
והשאלה השנייה,
מה נעשה עם כל המקורות
שהביא בעל מגילת אסתר,
שמהם משתמע שאין להקים מדינה
בארץ ישראל,
כי זאת מרידה באומות.
בסדר?
זה בעצם שתי השאלות העיקריות.
אנחנו נתחיל בשאלה על יחס הרמב״ם למצוות יישוב ארץ ישראל.
ראשית כל, לגבי היחס העקרוני,
האם ארץ ישראל מהווה עמוד מרכזי בהגותו של הרמב״ם, או שמא לא.
ישנה תפיסה האומרת שהרמב״ם בתור קוסמופוליט,
מושפע מהפילוסופיה היוונית, איננו יכול להעמיד את ארץ ישראל במרכז ההכרה של היהדות,
ויש אומרים שאדרבה,
הרמב״ם רואה בארץ ישראל את מרכז החיים של האומה.
מי צודק?
כמובן, העמדה השנייה.
לשם זה אנחנו נראה קטע של דברי הרמב״ם בספר המצוות בחלק של מצוות עשה, מצוות עשה קנ"ג,
שתאיר קצת את פני הדברים.
מה שאני אומר הם דברים ידועים וקלאסיים, אני לא מתכוון פה לעשות שום חידושים, אני רק פשוט מלמד דברים שאולי לא כולם יודעים אותם.
אני קורא כאן במצווה מצוות עשה קנ"ג,
כלומר 153. מהי המצווה הזאת?
היא שציוונו יתעלה,
או יתברך,
כתוב כאן ית, לא יודע, יתברך,
לקדש חודשים ולחשב חודשים ושנים,
וזו היא מצוות קידוש החודש.
כלומר, יש מצווה
לערוך את לוח השנה העברי.
יש לזה הרבה השלכות הלכתיות. לגבי יום השבת,
אין שום צורך בשום חשבון.
כל שבעה ימים, פונקט, זה שבת.
איך אומרים? לא יעזור בית דין בכל המובנים של המילה. בית דין לא יכול להזיז את השבת.
כן? כלומר, אתה רוצה לעשות שבת ביום רביעי. לא, אין דבר כזה. שבת זה בשבת. נקודה.
לעומת זה,
כל המועדים הם תלויים בשני מרכיבים. א', מתי יחול ראש חודש?
2. כמה חודשים יהיו בשנה?
יש שנים עם 12 חודשים,
ויש שנים, כמו השנה שלנו, שנים מעוברות עם 13 חודשים.
וזה דבר שהוא תלוי בבית דין. בית דין קובע אם יהיו 13 חודשים או 12 חודשים.
כמו כן, האם החודש יהיה בין 30 יום או בין 29 יום?
זה בית דין קובע.
ולפי זה,
דבר מאוד מעניין, אדם שיאכל ביום הכיפורים או יאכל חמץ בפסח
יתחייב כרת.
אבל תשאל השאלה, רגע, למה אתה מחייב אותו?
הרי סך הכל זה שעכשיו זה פסח זה רק בגלל שהרבנים קבעו שעכשיו פסח.
ואם הרבנים לא היו קובעים שעכשיו פסח זה לא היה פסח, אז אולי בכלל הרבנים טעו.
ואנחנו רואים שלא כך.
אלא שהתורה קובעת את קדושת המועדים לפי ההחלטה של בית דין.
שזה כשלעצמו כבר דבר תמוה מאוד, מבחינה תיאולוגית.
השותפות של האדם ביצירת הלוח.
זה דבר אדיר.
כן, תחשבו על זה, מה זה אומר,
שהקדוש ברוך הוא מכפר את עוונותיהם של ישראל ביום שהרבנים יחליטו שהוא יכפר עוונותיהם של ישראל.
הרבנים יכולים להקדים את זה ב-30 יום, לאחר את זה ב-30 יום.
כן?
או את ראש השנה, יכולים להזיז ביום אחד.
יש אפילו בירושלמי,
שביום כ"ט באלול,
המלאכים למעלה
בונים בימה.
מביאים מסורים, פטישים, מסמירים, עצים וזה, כדי לבנות בימה.
למה צריך לבנות בימה בשמיים?
כי למחרת זה ראש השנה,
ושם יושב בית דין של מעלה לדון את ישראל ואת העולם כולו.
אז מושיבים, בונים את הבימה לבית דין.
אבל פתאום אחד המלאכים אומר, חבר'ה תפסיקו, מה קרה?
חכמי ישראל למטה החליטו לדחות את ראש השנה ביום אחד.
להאריך את חודש אלול בעוד יום.
מה עושים המלאכים?
מפרקים את הבימה,
מחזירים את כל העצים למחסן, למחרת בונים עוד פעם.
זה ציורי.
אבל הציוריות הזאת היא מאוד משמעותית. היא באה להראות את השותפות של האדם במעשה הבורא.
כן.
אני לא מבין למה ליצר את זה בצורה כזאת שהאדם משותף.
ליצר את זה בצורה כזאת שהאדם מברר מה שהם רוצים.
כאילו, למה צריך לראות את זה מבחינת הלוגית, כאילו אדם שותף למעשה הבריאה בזמן הזה? אפשר פשוט להבהיר, כמו כל דין של תורה,
שחכמי ישראל מבהרים מה התורה רוצה מבחינת הדין הזה,
ומבחינת התמנים החברה הישראלית... זה מה שנקרא אשר תקראו אותם.
אל תקראו אותם, אלא אתם.
אתם אפילו שוגגים, אתם אפילו מוטעים, אתם אפילו מזידים.
זאת אומרת, אנחנו יכולים אפילו לומר,
נכון, לפי לוח הזמנים, לפי הנתונים האסטרונומיים,
ראש השנה צריך לחול ביום פלוני,
ומסיבות שלנו אנחנו מזיזים את זה.
נכון?
אז שתקראו אותם.
יש פה דין מיוחד בקביעת לוח השנה.
אבל גם האינטרס לבוא לעשות את זה לא כמו שהיה צריך מבחינת הזמנים.
זה גם אינטרס תורני.
בסופו של דבר, אבל זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא, יש לו אינטרס תורני לשתף את האדם. זה הכוון.
הלאה.
אז אם כן יש מצוות קידוש החודש,
שנכתבו עליה הרבה דברים,
שנשפכו נחלי דיו רבים מסביב למצווה הזאת,
וכאן מוסיף הרמב״ם דברים מעניינים.
מצווה זו, אני כאן מדלג קצת,
מצווה זו אינה מסורה לכל איש ואיש,
כמו שבת בראשית, שכל איש ימנה שישה ימים וישבות בשביעי.
כלומר,
איך אני יודע שהיה שבת?
שבת, לא הלכתי לשאול את הרב אם היום שבת.
אני פשוט ספרתי מהשבת שעברו,
ואני יודע שזה שבת,
בלי לשאול את הרב.
זה מסור לכל איש ואיש.
אבל אומר, לגבי קידוש החודש זה לא ככה.
עד שכשתיראה לכל איש ואיש הלבנה שיקבע היום ההוא ראש חודש, או ימנה מניין תורי ויקבע ראש חודש, או יעיין איחור האביב וזולתו ממה שראוי להסתכל בו ויוסיף חודש,
כן, אדם יגיד, וואי, אנחנו רואים שהאביב מתעכב אותו,
טוב, יאללה, נוסיף עוד אדר, כן?
אבל מצווה זו לא יעשה אותה לעולם, זולת בית דין הגדול לבד.
בית הדין יכול לעשות את זה,
ובארץ ישראל לבד.
כלומר, בית דין לא יכול לשבת בחוץ לארץ ולהוסיף חודש.
לא יכול.
ולכן בטלה הראייה אצלנו היום בהיעדר בית דין הגדול, כמו שבטלה הקרבת הקורבנות בהיעדר המקדש.
כלומר, אין היום קידוש החודש על פי הראייה, זאת אומרת,
לא מוצאים ששני אנשים באים לפני בית הדין ואומרים,
ראינו את הירח,
לא עושים את זה יותר,
אלא יש לוח השנה.
ובזה יטעו המינים הנקראים כאן וכאן במזרח כראים,
וזהו שורש גם כן, שלא ייעדו בו גם כן, זולתנו מכלל הרבנים, והולכים עימם באפלה חשיכה.
טוב, פה זה על רקע הוויכוח בין רבנו סעדיה גאון
לבין הרמב״ם מה הערך של החישובים של הלוח.
היום כשקובעים לוח שנה,
כלכולות,
היום כשרוצים,
נגיד, מוצאים לאור
לוח שנה,
אז איך יודעים כמה חודשים לשים ומה האורך של החודשים? יש כללים, נכון?
יש כללים.
והכללים זה כללים מתמטיים,
עושים חשבון, תח, תח, תח,
אנחנו יודעים בדיוק איך לעשות את לוח השנה.
השאלה, מה הערך
של החישובים האלה?
איפה כתוב בתורה שאפשר לעשות לוח שנה על פי חשבון?
לכאורה, צריך לעשות לוח שנה
על פי הראייה.
צריך להסתכל מה עם הירח,
האם הירח גלום או לא גלוי.
צריך לבדוק את מצב האביב וכדומה,
ולא לעשות חשבונות.
אז מי קבע שהחישוב הזה מועיל?
אז בזה נחלקו הרבנים.
רבנו סעדיה גיאון אומר שאדרבא,
עיקר מצוות קידוש החודש זה על פי החשבון ולא על פי הראייה.
בניגוד לרמב״ם.
הרמב״ם אומר, לא נכון.
עיקר מצוות קידוש החודש על פי הראייה ולא על פי החשבון.
לכן אומר כאן הרמב״ם,
בזה טועים הקראים וגם זולתנו מן הרבנים.
מי זה זולתנו מן הרבנים?
הוא מתכוון כאן נגד רבנו סעדיה.
האם באמת רבנו סעדיה חשב את זה או לא,
זה ראוי ללימוד בפני עצמו.
ודע,
אז למה החשבון מועיל לפי הרמב״ם?
הוא מועיל בגלל שיושבי ארץ ישראל מסכימים לו.
כן? אתם יושבים פה, מסכימים שלוח השנה בסדר? מסכימים.
בגלל זה בכל העולם כולו אפשר לעשות את לוח השנה.
ודע,
שהחשבון הזה, שנמנה אותו היום,
ונדע בו ראשי החודשים והמועדים,
אי אפשר לעשותו, אלא בארץ ישראל בלבד.
אלא בעת הצורך ובהיעדר החכמים מארץ ישראל, אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל,
שיעבר השנים ויגבה חודשים בחוץ לארץ, כמו שעשה רבי עקיבא, כמו שאומר בתלמוד,
ובזה קושי גדול וחזק.
כאן אני מדלג על עוד שתי שורות.
מה הפשט זה קושי גדול?
זה לא, זה שט דרך גדול.
ובכאן, עכשיו אני מגיע לנקודה העיקרית,
ובכאן שורש גדול מאוד,
משורשי האמונה,
לא ידעהו ולא יתבונן במקומו,
אלא מי שדעתו המוכר.
שאלה, כמה שורשים יש לאמונה לפי הרמב״ם?
13 עיקרים, נכון?
אז מה אני מצפה לקרוא עכשיו ברמב״ם?
אחד מ-13 עיקרים,
נכון?
הוא אומר כאן, ובכאן,
שורש גדול מאוד משורשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה.
אז אני חושב שהרמב״ם עכשיו יתחיל לספר לי על אחד מה-13 עיקרים, לא יודע איזה מהם.
פתאום אני אגלה
יסוד שלא בשלוש עשרה עיקרים, אז כנראה זה העיקר הארבע עשרה.
עכשיו נשאלת השאלה, מדוע העיקר הארבע עשרה הזה, הרמב״ם לא כתב אותו ברשימת השלוש עשרה עיקרים?
תשובה ראשונה, בגלל שזה יוצא ארבע עשרה ולא שלוש עשרה.
דבר ראשון.
דבר נוסף,
כנראה שהרמב״ם כלל בעיקרים רק דברים שכל העם יכול להבין.
ומה שהוא הולך להסביר כאן לא כל העם יכול להבין.
מי שדעתו עמוקה.
מי שדעתו עמוקה.
לכן אי אפשר בספר פופולרי כמו פירוש המשנה לכתוב דברים שצריך להיות עם דוקטורט כדי להבין אותם.
כן.
ויש לך אנשים חשובים?
יכול להיות גם, בוא נבדוק.
אבל הוא אומר כאן, לא יבין את זה רק מי שדעתו עמוקה.
מהו השורש? וזה,
שהיותנו היום בחוצה לארץ,
מונים במלאכת העיבור שבידינו,
ואומרים שזה היום ראש חודש, וזה היום יום טוב,
לא מפני חשבוננו נקבע אהו יום טוב, בשום פנים,
אלא מפני שבית הדין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חודש או יום טוב.
ומפני אומרם שזה היום ראש חודש או יום טוב,
יהיה ראש חודש או יום טוב,
בין שהייתה פעולתם זאת בחשבון או בראייה.
כמו שבא בפירוש,
אלה מועדי השם אשר תקראו אותם,
אין לי מועדות אלא אלו,
כלומר שיאמרו הם שהם מועדות,
אפילו שוגגין, אפילו אנוסים, אפילו מוטעין, כמו שבעטנו הקבלה.
ואנחנו אומנם נחשב היום,
כדי שנדע היום שקבעו הם,
רצוני לומר, בני ארץ ישראל, בו ראש חודש.
כי במלאכה הזאת בעצמה מונים וקובעים היום,
לא בראייה,
ועל קביעתם נסמוך, לא על חשבוננו.
אבל חשבוננו הוא לגילוי מילתא והבן זה מאוד.
טוב, פה הרמב"ן מדבר דברים ברורים.
אתה מחשב כדי לדעת מה בארץ ישראל חושבים.
ואם בין ארץ ישראל יחשבו אחרת?
כל החשבון שלך הלך.
נזכיר בקצרה,
היה בזמן רבנו סעדיה גאון ויכוח
בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל.
החכם הארץ ישראלי, אהרון בן מאיר,
החליט שהוא משנה את הכללים המקובלים באומה לחישוב ראש חודש.
הוא החליט לשנות.
והדבר הזה גרם לי בלבול עצום,
ובבבל לא הסכימו איתו,
אבל אהרון בן מאיר אמר, רגע, רגע, חבר'ה, זה לא יעזור לכם, כיוון שאני הגאון בארץ ישראל,
אז אני קובע.
אני קובע, מה שצריך להיות?
אז גם אם אני רוצה לשנות את הכללים, בעיה שלי.
אתם צריכים להתיישב
לפי מה שאני אומר, כי מציון תצא תורה.
רבנו סגיה גאון נלחם בו.
במשך שלוש שנים
יהודי בבל ויהודי ארץ ישראל לא חגגו את פסח
ואת יום כיפור באותו יום.
היה קרע בתוך העם היהודי
במשך שלוש שנים.
עד שבסוף אהרון בן מאיר, הגאון מארץ ישראל, נכנע
וקיבל את דעתו של רבנו סעדיה גאון.
ועד היום אנחנו ממשיכים את החישוב של
לוח השנה לפי הכללים של רבנו סעדיה גאון ולא של אהרון בן מאיר.
מה אומר הרמב״ם?
אהרון בן מאיר צדק.
הוא צדק,
כי הוא מארץ ישראל, הוא הקובע.
אז למה הרמב״ם לא שינה את לוח השנה?
הוא נכנע. כי הוא נכנע.
כיוון שהוא נכנע. מזל שהוא נכנע.
הוא העדיף להיכנע כדי לשמור על אחדות האומה, למרות שהוא צדק.
בסדר?
ואז יוצא לפי זה שגם היום הלוח שלנו זה על פי הסכמתם של יושבי ארץ ישראל.
טוב, בואו נמשיך.
כן?
הרב אמר שאם מאחר שהקביעה של הלוח השנה הוא לפי חכמי ארץ ישראל,
אז כביכול אם טועים, אז החישוב יצא לא נכון.
אבל מכלל דעתם של חכמי ארץ ישראל זה לא שאנחנו יכולים לתרות ולהזיז את הימים בטעות על ימי ארץ ישראל?
מותר לעשות בטעות הזזה, לא משנה.
הטעות תהיה ההלכה.
כן.
עכשיו, כן.
לשנות את זמננו עד שאנחנו יכולים עכשיו לשנות את הלוח? האם בימינו אנחנו יכולים, נגיד הרבנות הראשית או מישהו כזה, לשנות את הלוח?
אתה נכנס פה לסוגיה מאוד כבדה שהתחילו לדון בה בדור האחרון ולא הגיעו לשום מסקנה, עדיין.
זה ייקח זמן.
בכל מקרה, עוד אלף שנה לא תהיה ברירה,
נצטרך לשנות את הלוח,
בכל מקרה.
כן, מה אתה אומר?
חבר הכנסת, שמעתי שהרב קרא ברמב"ם. זה אומר שבזמן הזה, אז בית דין הגדול, מה שהם מחשבים בחוץ-לארץ, זה על פי בית דין הגדול.
הוא אומר בית דין הגדול.
נכון. קודם אמר שבזמן הזה אין בית דין גדול, הולכים רק לשלושה סניפים.
נכון.
נכון. אז יש פה בעיה איך ליישב את הקושי הזאת. המפרשים דנים בזה.
אני בכוונה לא רוצה להיכנס לזה.
זו שאלה טובה מאוד.
יש הרמב"ן פה,
ואני אוסיף לך ביאור.
כשהרמב״ם אומר זה לא היה מספיק ברור מה שאמרתי לך, אז אני אסביר לך יותר טוב.
ואני אוסיף לך ביאור.
אילו אפשר,
דרך משל,
שבני ארץ ישראל
ייעדרו מארץ ישראל,
דהיינו שלא יהיו יותר יהודים בארץ.
ואז הרמב״ם פה מוסיף משפט, בדרך אגב, מאוד מעניין:
חלילה לאל מעשות זאת,
כלומר שהקדוש ברוך הוא לא יעיז,
הוא מאיים,
חלילה לאל מעשות זאת,
כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכול,
ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוץ לארץ בית דין שנסמך בארץ,
הנה חשבוננו זה,
לא יועילנו אז כלום בשום פנים,
לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוץ לארץ ונעבר שנים ונקבע חודשים,
אלא בתנאים הנזכרים כמו שביארנו,
כי מציון תצא תורה.
וכשיתבונן מי שיש לו שכל שלם
לשונות התלמוד בכוונה הזאת, יתבהר לו כל מה שאמרנו הוא ביאור אין ספק בו.
טוב,
פה המשפט הזה, התוספת ביאור הזאת של הרמב"ן, היא מעניינת מאוד, כי הוא אומר ככה:
אם לא יהיו יהודים בארץ, ואין בית דין שנסמך בארץ, במקרה בחוץ לארץ,
החשבון לא יועיל.
אז מה יהיה? מה יהיה במקרה כזה?
מתי נקבע ראש חודש?
זה הרמב״ם לא אומר. הוא אומר, זה רק לא יועיל.
אבל הוא הוסיף כאן משפט מעניין. חלילה לאל מעשות זאת,
שהרי הבטיח שלא ימהה את אותות האומה מכל וכל.
חתם סופר, רבנו משה סופר מפרסבורג,
מגדולי הפוסקים,
דייק מדברי הרמב״ם האלה,
שלפי הרמב״ם, אם לא יהיו יהודים בארץ,
זה חורבן האומה.
אין יותר עם ישראל.
אפילו אם יהיו מיליארד יהודים בחוץ לארץ,
כשאין יהודים בארץ ישראל, אין יותר עם ישראל.
והנה עם ישראל, לפי זה גם התורה כולה מתבטלת.
זה מה שעולה פה.
אולי גם העולם כולו.
אבל על כל פנים, עם ישראל כבר לא יהיה קיים לפי הרמב״ם,
לפחות כך מדייק אחתם סופר מהדברים האלה.
פשוט.
עכשיו, גם אם אנחנו לא נגיע עד כדי כך,
אבל ברור מסגנון דברי הרמב״ם
שארץ ישראל היא מרכזית בהגדרה של הזהות היהודית.
כמובן? כן.
אוניברסיטת אקלון, הוא כבר אמר שמצוות ישיבה בארץ קיימת,
אבל רק מה שהוא לא אמר, שיש מצווה להקים מדינה.
בעצם זה לא הבאת את... לא, לא, אני כאן לא סתרתי שום דבר. אני רק הבאתי, קודם כל, את המרכזיות של ארץ ישראל ברמב״ם.
בסדר? זה מה שרציתי לראות.
שהמרכזיות הזאת היא מן התורה.
כי מה שהוא כותב, שיש מצווה לדור בארץ,
בהלכות מלכים,
את זה הוא לא כתב עם זה, דאורייתא, דרבנן, או משהו כזה.
מה שאין כן פה, שהמרכזיות של ארץ ישראל היא פונקציה פה,
היא פונקציה של מצווה מן התורה.
אגב, אני רוצה לציין עוד משהו אחר. הרמב״ם חוזר על העיקרון הזה במסכת הוריות.
במסכת הוריות, הרי יש דיון לגבי בית דין שטעה.
אם בית דין טעה,
בית דין הכוונה לסנהדרין.
לסנהדרין הורו בטעות איזושהי הלכה לא נכונה,
בדבר שיש בו כרת.
למשל,
הם התירו לאכול חמץ בפסח.
הלכו לישון, כלומר מישהו בא ושאל חכמי סנהדרים יקרים. רציתי לדעת, האם מותר לאכול חמץ בחג הפסח?
הרבנים אמרו,
כן, מותר.
אחר כך הלכו הביתה,
אחד הרבנים פותח בתורה ואומר, כתוב כל מחמצת לא תאכלו.
איך לא שמנו לב?
מרים טלפון לכל הסנהדרים,
חבר'ה, צריך לעשות ישיבת חירום,
אמרנו דבר שאסור,
ואז מביאים על זה קורבן,
קורבן להיעלם דבר של ציבור,
וסנהדרין מביא.
נשאת השאלה,
מתי מביאים את הקורבן הזה?
זה אם ההוראה פשטה בכל ישראל
או ברוב הציבור. השאלה היא איך מחשבים מה זה רוב.
אז ההלכה אומרת שמחשבים לפי יושבי ארץ ישראל בלבד.
דהיינו, אם יש 10% מהעמה היהודי בארץ ישראל,
בודקים אם בתוך ה-10% האלה היה רוב של
אלה ששמעו על פי ההוראה של הסנהדרין ואכלו חמץ בפסח,
או לא.
וזה ש-90% מהעם היהודי שנמצא בחוץ לארץ לא טעה בדבר הזה,
זה לא משנה,
זה נקרא שהרוב טעה,
הולכים לפי יושבי ארץ ישראל.
מסביר הרמב״ם בפירושו למסכת הוריות,
מפני שיושבי ארץ ישראל הם עם ישראל,
אפילו יהיו עשרה אנשים.
כלומר, האומה זה היושבים פה בארץ.
אלה שבחוץ לארץ זה לא האומה.
זה פוטנציאל של אומה, מה שאתה רוצה,
אבל זה לא האומה.
אגב זה אפשר להבין פה משהו שורשי.
באחד מארבע עשרה השורשים של הרמב״ם, שעל פיהם הוא קבע איך לספור את המצוות.
אחד מהשורשים זה שהוא לא מונה מצוות הכוללות את כל התורה כולה.
למשל,
הרמב״ם אומר, אי אפשר לספור כמצווה ושמרתם את מצוותיי.
זה לא מתרי"ג מצוות.
כי זה כולל את כל התורה כולה,
רק דבר כזה לא קודם.
אז בא לאור החיים וגם אבננזר אומרים שזה שהרמב״ם לא מנע את מצוות יישוב בארץ ישראל זה בגלל שזו מצווה שהיא כוללת את כל התורה כולה.
אבל צריך להבין באיזה מובן היא כוללת את כל התורה כולה.
כן?
מה?
כי אפשר לומר שאין פה, נגיד בלי יישוב בארץ ישראל, אין פה מי שמקיים את התורה.
זה מה שזה אומר.
אני רוצה קצת להרחיב את זה.
יש מחלוקת אחרת לגמרי
בין הרמב״ם לבין הרמב״ן בנושא אחר,
וזו השאלה האם יש מצווה בתורה לעשות תשובה.
אדם עבר עבירה,
צריך לעשות תשובה.
מצווה או לא?
מה אתם אומרים? יש מצווה כזאת?
הרמב״ן אמר שכן.
הרמב״ן כתב במפורש בפירושו לתורה,
כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצוויך,
לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וכולי.
מה זה המצווה הזאת אשר אנוכי מצווה כאן?
אומר הרמב״ן מצוות התשובה שכתובה לעיל מזה ושבת עד ה' אלוהיך.
הרמב״ם בהלכות תשובה
כותב שיש מצוות עשה אחת
והיא הווידוי.
אין לפי הרמב״ם מצווה לעשות תשובה, יש מצווה להתוודות.
הוא כותב כשיעשה תשובה
מצווה להתוודות לפני האל ורוחו שנאמר ארוחו.
אם כן, יש פה מחלוק.
השאלה היא,
מי צודק?
הרמב״ם
או הרמב״ן?
שניהם.
איך אפשר? אחד אומר יש מצווה, השני אומר אין לי מצווה. אז איך שניהם יכולים להיות צודקים? או שישו... הוא אומר איזה דבר מובן מאליו.
אז אתה אומר שהרמב״ם צודק.
כן, רק שהרמב״ם מתייחס אליה כדבר מובן. כשהוא יעשה תשובה. אז אתה אומר שהרמב״ם צודק.
הוא אומר שהם לא חולקים.
הם לא חולקים.
אתה אומר שהם לא חולקים?
למה? הרמב"ן אמר שיש מצווה מתרי"ג מצוות, כלומר כשסופרים את התרי"ג מצוות,
הרמב"ן סופר את המצווה של התשובה,
ואילו הרמב"ם לא סופר את המצווה הזאת, אז הם חולקים.
הוא אומר שהרמב"ם... יש להם אופן אחר לספור את ה-613 מצוות.
אז אני הייתי רוצה להבין, האם לפי דבריך, ככה אני הבנתי מדבריך, שהרמב"ם צודק ולא הרמב"ן?
הוא אומר שהם לא חולקים. מה?
אני לא יודע.
אתה לא יודע מה אתה אומר. אבל עכשיו שראית את זה ככה, יש להם דרך חייבת להסתכל על זה.
אני אגיד לכם פשוט, אני אסביר את הנקודה הזאת.
לפי הרמב״ם,
לומר שיש מצווה לעשות תשובה,
זה עלבון לאינטליגנציה.
וזאת למה?
נגיד שאין מצווה בתורה לעשות תשובה.
מותר לאדם להמשיך להיות בעבירה?
אדם עושה עבירה, מותר לו להמשיך לעשות את העבירה?
הרי עצם זה שיש איסור בתורה לעבור את העבירה,
זה אומר שאם אני עושה את האווירה אני צריך להפסיק לעשות אותה.
נכון?
וזה ברור, מזה מתחייב גם שאני מתחרט על זה שעשיתי אותה. הרי התורה ציבת אותי שלא לעשות אותה, את האווירה.
וזה גם מובן מאליו שאם אני מקבל את הדבר כמצווה אני מקבל שלעתיד אני לא אעשה אותה.
שהרי אני מקבל לעצמי את עול המצווה.
כך שעזיבת החטא,
החרטה והקבלה לעתיד הם דברים
שהם מובנים בלעז בילט אין במצווה, בעצם מושג המצווה.
לכן, להגיד שאם אתה עושה עבירה, אתה צריך לעשות תשובה ושיש מצווה לעשות תשובה,
זה דבר שהוא סתירה לוגית, עלבון ואינטליגנציה.
לכן, עבור הרמב״ם אי אפשר לכתוב שיש מצווה לעשות תשובה,
כי זה דבר המובן מאליו.
החידוש שהתורה חידשה זה שכשעושים תשובה,
צריך לעשות וידוי,
כי זה באמת לא דבר מובן מאליו, והתורה חייבה לעשות וידוי.
בסדר?
עד כאן ברור?
על הלכות תשובה.
כן, ודאי שלרמב״ם יש הלכות תשובה.
ובתחילת הלכות תשובה הוא כותב מהי המצווה.
הוא כותב שיש מצווה.
כן, אבל מהי?
הוידוי.
הוידוי, נכון.
זה מה שאומרים.
כשיעשה תשובה חייב להתוודות.
ככה הוא כותב.
משמע שעצם זה שהוא עושה תשובה זה לא בגלל חיוב, זה דבר מובן מאליו.
וכי אלא לדעת שאדם עשה עבירה ואנחנו נרשה לו להישאר במצב הזה?
או שהוא ירשה לעצמו להישאר במצב הזה?
אם כן, התשובה לא יכולה להיות מצווה, כי היא תשתית
בסיסית של עבודת המצוות, רק הווידוי הוא התוצאה של זה.
למה אי אפשר להסביר שהעמר אומר שיש מצווה לעשות תשובה?
הוא רוצה להגיד את הקהילות של התורה יותר ולהגיד שמה שלא היה פשוט בתוך המצווה של התשובה,
לעשות וידוי.
למה לא אמר אין מצוות התשובה? הוא אמר, כשאתה עושה את מצוות התשובה אז גם תתבדה, אל תשכח.
הרמב״ם, כשהוא מנה את מספר המצוות של הלכות תשובה, אומר מצוות עשה אחת.
הוא לא אמר שתיים. לפי דבריך יש שתיים. הוא רוצה להסביר את פרטי המצווה של התשובה, אז הוא מסביר לך, תתבדה, אתה יודע שאתה עושה מצוות תשובה.
זה חלק מהמצווה של התשובה, להתבדל.
זה מה שהוא רוצה לחדש.
אבל איפה כתוב בתורה שיש מצווה לעשות תשובה?
בסדר, לא יודע.
בסדר, מה, תגיד, אל תתחמק. אבל זה הוא לא כותב.
הרמב״ם לא הביא את הפסוק הזה בכלל, הוא הביא רק את הפסוק של הווידוי.
בכל זאת, המתבקש שיביא את הפסוק,
מה שנאמר,
אישו אישה, כי יעשו מכל חטאות אדם ויתוותו את חטאתם אשר עשו.
לברית.
לעומת זה, הרמב״ן,
הוא כותב שיש מוצאה לעשות תשובה.
מה הרציונל מאחורי האמירה הזאת?
הרי זו כושיה מאוד גדולה, איך אפשר באמת שתהיה מוצאה לעשות תשובה?
הרמב"ן יאמר דבר פשוט:
יש יהודים שאם לא תגיד להם שזו מצווה, הם לא יעשו.
הם צריכים שזה כתוב בשולחן ערוך.
כלומר,
עשית תשובה?
לא מה שאני אעשה.
יש מצווה, מה אתה רוצה?
אה, טוב, יש מצווה, אני אעשה.
יש עוד מצוות. מה? יש עוד מצוות, בסדר, יסית כולה.
תראה לי מצוות.
זאת אומרת,
המחלוקת פה היא עבור מי נכתבה התורה.
האם התורה נכתבה עבור היהודי הנורמלי או עבור היהודי הלא נורמלי?
לדעת הרמב״ם התורה נכתבה עבור היהודי הנורמלי.
היהודי הנורמלי מבין שאם יש מצווה הוא צריך לעשות תשובה אם הוא עושה עבירה.
הרמב״ן מניח שהתורה נכתבה עבור היהודי הלא נורמלי, שאם לא יצבעו אותו לא ידע,
לא יעשה.
על פי זה, כן?
למה המצווה פשוט להיות נורמלי?
האם יש מצווה להיות נורמלי?
אז לפי הרמב"ן, לעשות תשובה זה להיות נורמלי.
זה הציווי להיות נורמלי.
בסדר?
אוקיי, עכשיו יש לזה גם מה שאתה רוצה, למשל לגבי מצוות קדושים תהיו. קדש עצמך במותר לך.
לדעת הרמב"ם אין מצווה של קדש עצמך במותר לך. אדם יכול לשתות יין כמה שהוא רוצה.
יכול לבלות את ימיו בשתייה.
הרמב"ן אומר, מה פתאום?
קדושים תהיו.
יש מצווה לקדש עצמך. נכון שהיין הוא כשר,
אבל אל תגזים.
איך הרמב״ם ידאג לזה שסתם יהודי לא יבלה את ימיו בשתייה?
כי הרמב״ם מניח שאתה נורמלי.
התורה ניתנה לאדם הנורמלי,
והאדם הנורמלי מבין שצריך לעשות עוד דברים בחיים חוץ מלשתות יין.
בסדר?
זו גישה פידגוגית אחרת לגמרי. כן. אתה אומר גם ממילא מצווה של למידת תורה.
אז...
המצווה של לימוד תורה, נכון, לא הזמן.
אז אין לי... לימוד תורה, אם אני יכול. כשאני ישן אין מצווה לימוד תורה.
אין מצווה לימוד תורה. כשאני שיכור גם כן לא.
אבל יש זמן שצריך לישון?
יש זמן שצריך לישון?
כשאני ישן אני מצווה לימוד תורה?
לא. לא. אז כשאני שיכור אותו דבר.
למה זה אותו דבר? בוודאי, כי כשאני שיכור אני לא יכול ללמוד.
הלאה.
לפי זה מתחילה לבצבץ ההבנה לגבי מצוות יישוב ארץ ישראל.
עבור הרמב״ם לא עלה בדעתו של הרמב״ם שתהיה הזדמנות היסטורית
של חידוש העצמאות המדינית בארץ ישראל,
ושעם ישראל לא יעשה את זה.
אז לכתוב בתורה שיש מצווה להקים מדינה עבור הרמב״ם, זאת הקטנה
יוצא לפי זה שהרמב״ם הרבה יותר ציוני מהרמב״ם,
כי הרמב״ם מנע את זה במצוות. אבל הרמב״ם אומר לרמב״ם, תשמע, יש יהודים, אני יודע, מכיר אותם,
אם זה לא יהיה כתוב בשולחן הערוך שיש מצווה להקים מדינה, הם לא יעשו את זה.
אז אני כותב לך, בתרי"ג מצוות יש מצווה להקים מדינה.
כן?
תודה רבה, אבל מה ההבדל בין אמר,
הרמב״ם לא כתב שצריך לחבוש כובע.
אז זה אומר שהרמב״ם חושב שהמצווה הזו היא מאוד מאוד יסודית, כי הוא לא כתב את זה.
אה, אתה אומר כך.
הרמב״ם לא כתב שיש מצווה לחבוש כובע, אז אולי זה אומר שזה כל כך מובן מאליו שצריך לחבוש כובע, שלכן הרמב״ם לא כתב.
אם ככה, היה צריך להיות שהרמב"ם יכתוב שיש מצווה כזאת.
דבר נוסף,
אתה רואה שפה הרמב"ם כן ייחס מרכזיות עקרונית משורשי האמונה
לזה שהיו יהודים בארץ ישראל.
כלומר, זה הרבה יותר עמוק
מאשר כובע.
אני לא יודע מה הרב אומר, אבל יש הבדל בין שיהיו יהודים בארץ ישראל לבין מצוות יישוב הארץ. כלומר, כל עוד יש יהודים בארץ ישראל, אז יושבים בארץ ישראל.
הרמב"ם לא מזכיר את זה כאילו. אבל הרמב"ם הזה, שלא יימחו אותות האומה.
כלומר, אתה רואה שהחשיבה של הרמב״ם היא חשיבה מדינית.
וכדי להרחיב את הנקודה הזאת, אני רוצה להוסיף עוד משהו מהרמב״ם.
רק רגע. אני רוצה להוסיף עוד משהו מהרמב״ם,
וזה קצת יבהיר את הדברים.
יש בהלכות מלכים,
הרמב״ם מונה שם שני סוגי מלחמה.
יש מלחמת מצווה
ויש מלחמת הרשות.
אמת או לא?
מה זה מלחמת מצווה? אומר הרמב״ם, יש שלושה סוגים.
שלושה סוגים.
סוג אחד,
מלחמת שבעה עממים
נגד הכנענים,
מלחמת מצווה שנייה,
מלחמת עמלק,
והשלישית, הצלת ישראל מיד צר הבא עליהם. כלומר, אם באים גויים לתקוף אותנו, יש מצווה לצאת למלחמה נגדם.
זה שלושת המלחמות הנקראות מלחמת מצווה.
אחר כך הרמב״ם מוסיף, יש גם מלחמת הרשות.
מהי מלחמת הרשות?
להרחיב גבול ישראל.
כשהמלך יוצא למלחמה, כי הוא רוצה
קצת יותר מעבר לגבול,
הוא רוצה לספח לו איזה שטח, זה נקרא מלחמת הרשות.
נשאלת השאלה, ומה עם הגבולות עצמם?
אם הרחבת הגבולות היא רשות,
משמע שהגבולות עצמם, מה זה?
חובה.
חובה. אז למה הוא לא כתב את זה?
למה הוא לא כתב?
בתוך הגבולות יש מצווה.
אתם יודעים למה?
כי זה מובן מאליו.
פשוט מאוד.
הרב, עדיין יש הבדל בין הרחבת הגבולות לבין היישוב בארץ,
שהאיומים נמצאים בפרק. זה מה שאני אומר לך.
הרחבת הגבולות, הרחבת השליטה על הגבולות.
הרחבת השליטה.
כלומר, המלך מולך.
נכון? בשביל זה הוא מלך.
המלך, יש לו מדינה.
בסדר?
עכשיו, אם הוא רוצה להרחיב את הגבולות,
אז זה מלחמת הרשות.
משמע שבתוך הגבולות זה לא מלחמת רשות.
ליהודים שכבר נמצאים בארץ זה יכול להיות, לא, זה לא בהכרח. זאת אומרת שהמצווה היא מצווה מדינית.
מה אתה רוצה להגיד, שאין מצווה על כל אחד לעלות לארץ?
כן, זה לא משתנה לי. אני לא דיברתי על המצווה לעלות לארץ, דיברתי על המצווה לשלוט בארץ, משהו אחר.
בסדר?
כלומר, הרב מדבר על יהודים לפחות שנמצאים בארץ,
בלי קשר לזה? המצווה היא שעם ישראל ישלוט בארץ ישראל.
זה הכוונה.
זו המצווה.
עכשיו, הדבר הזה יש לו השלכה. ההשלכה היא שזה חשוב שיהיו הרבה יהודים בארץ שיעלו לארץ וכו',
אבל זה בדרך משתמע.
זה לא יוצא במצווה. אין פה מצווה לעלות לארץ, יש מצווה לשלוט בה.
נכון?
שלום רבנו.
קצת קשה על פירוש דברי הרמב״ם,
כי אפשר להגיד על כמה מצוות: תיגוד, לא תרצח,
לא תגנוב,
שהם כל כך פשוטים שלא צריך לצוות עליהם, ובכל זאת נאמרו,
תשובה,
זה ממש לא פשוט, לא תרצח ולא תגנוב.
הלאה.
זה הרבה יותר פשוט מאשר... זה ממש לא פשוט, לא תרצח ולא תגנוב?
אם זה היה כך, אז לא הייתה משטרה בעולם, לא היו בתי כלא בעולם.
זה הרבה יותר פשוט מארץ ישראל.
הרבה פחות פשוט מארץ ישראל.
כי ארץ ישראל זאת הארץ של האומה.
ברגע שיש אומה, אין אומה שלא רוצה לכבוש את הארץ שלה.
צהריים מצוינים לרב,
והרמב"ן לא ידע את דברי הרמב"ם.
ולמה הרמב"ן חושב כל כך נמוך, אם אפשר לטעון כך,
בתודה,
בהמשך יום נפלא, גיל?
זו ממש לא טענה.
זו ממש לא טענה. מה זה הוא לא ידע?
ודאי שהוא ידע, אז מה?
הוא לא מסכים את זה.
בבקשה.
ביחס גם לשאלה הזאת,
הרמב"ן לא שהוא לא מתייחס לזה שהוא אומר שהרמב"ם שכח את המצווה הזאת.
הוא לא אומר, לא הביא את זה, אבל שכח,
זה אומר שבעצם כאילו לא ספר את זה מתחילה,
לא בדיוק.
ואז מה זה מוכיח שמה?
אם זה שכח, זה בטעות, זה לא איזה משהו בכוונה שהוא לפני זה חשב שזה מתאים למנה נורמלית.
בסדר, אבל מגילת אסלר חושב, לא כמו הרמב"ן,
הוא חושב שהרמב״ם לא מנע את זה, ויש, הוא מתנגד לזה.
אז הרמב״ם לא יסכים עם מה שיש לנו?
הרמב״ם לא יסכים עם הרמב״ם והרמב״ם?
באמת, הרמב״ם לא יסכים עם מה? הרמב״ם לא יסכים עם היישוב הזה, שאני אגיד שבעצם הרמב״ם מתכוון במצוות האלה לאדם... אני לא יודע אם יסכים או לא יסכים. לפי מגילת אסתר, לא יסכים. לפי מה שאני מסביר, כן יסכים.
בסדר, זה דיוק לא הכרחי כל כך. חוץ מזה, גם לא בדיוק ברור מי כתב את המילה "שכח" שם".
כי זו כותרת שם:
"שכחת הרב לדעת הרמב"ן ז"ל".
אז זה לא כל כך ברור מי כתב את המילה הזאת שם.
כן.
המלחמת רשות רק בארץ ישראל? אני חושב שמלחמת מצווה היא רק בארץ ישראל,
בעניין של הצלמי הצאר?
הצלמי הצאר זה לא משנה איפה אתה.
נגיד, יש לך מדינה יהודית, אני יודע, בקמצ'טקה.
ובאים גויים להילחם עליה,
אז יש מצוין להיחלץ למלחמה. מלחמת הרשות?
מלחמת הרשות זה לשלוט על מה שאין בו הכרח.
וזה רק בארץ ישראל? לא, לאו דווקא.
יכולה להיות מלחמת רשות בכל העולם.
רשות זה לא כאילו הרחבת גבולות במקום אחר? כן.
נכון, אפשר.
זה יכול להיות שזה להגן על גבולות של מקום אחר? נגיד ככה, יש לך קבוצת יהודים,
הם רוצים להשתלט על שטח באיזשהו מקום בעולם.
ויש להם, הם מאורגנים, כן, עם שלטון והכול.
רוצים לעשות את זה, זה נקרא מלחמת הרשות.
אי אפשר ללמוד מזה שאתה מדבר על גבולות ארץ ישראל?
אמרת כאילו שזה מדבר על הרמה ממש לארץ ישראל. לא, זה ודאי מוכיח שזה בארץ ישראל.
בגלל שאם לא, אז גם בתוך הגבולות זה יהיה רשות.
הוא אומר, הרחבת הגבולות
זה כלומר להרחיב מחוץ לארץ ישראל.
מחוץ לגבול לישראל.
זה כבר במקום אחר.
כן, אבל אם יש גבולות במקום אחר, אז גם בתוך הגבול זה רשות.
אוקיי? טוב.
אז איפה היינו?
אז אם כן, אנחנו רואים כאן שאצל הרמב״ם ארץ ישראל היא מאוד מרכזית, היא מאוד משמעותית,
עד כדי כך שגם בהלכות מלכים כותב הרמב״ם:
"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים, ולא בחוצה לארץ אפילו בעיר
שרובה ישראל".
בסדר, הוא שמה מעריך מאוד במרכזיותה של הארץ.
עכשיו אני רוצה להתייחס, מה?
סליחה, אם צריך להגיד תשובה של הרב שהוא כותב במפורש שיש מצווה להקים ידיעה על משהו כזה,
אז נדמה לי סטנר סורנדה דסתה?
לא.
כל מבנה זה היה נכון? שבעצם זה... לא.
ממש לא.
אני רוצה לחזור על השאלה של צבוריאלי.
הוא אומר ככה: אם נמצא בגניזה תשובה מפורשת, חתומה על ידי הרמב״ם בעצמו,
שאומרת שיש מצווה לדור בארץ ישראל,
במצוות כיבוש ארץ ישראל,
אז האם סאטמר סוגרים את הבאסטה?
עד כאן שאלתך.
תשובה? לא.
מתי שלא יסגרו את הבאסטה?
מסיבה פשוטה,
השיטה של רבי מסאטמר
בנויה על דברי מגילת אסתר,
שהם עומדים בפני עצמם, דברי מגילת אסתר, על יסוד הגמרא וכתובות.
ואז יגידו, בסדר, גם הרמב״ם לא ידע. אגב, יש טענה של חסידי סאטמא,
מפורשת,
שהרמב״ם סבר את שלושת השבועות,
כי הרי הוא מזכיר אותן במפורש באיגרת תימן.
נכון?
הנה הרמב״ם באיגרת תימן כותב מפורש,
מביא את הדרשה במצרכת כתובות, אם תעירו ואם תעוררו, שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות, הוא כותב את זה.
אה? אז מה עושים עכשיו?
אנחנו סודרים את הבאסטה?
ודאי שלא.
הרמב״ם שם כותב שהכתוב אמר בדרך משל
השוואתי אתכם.
על מה הוא מדבר שם? הוא מדבר על יהודי תימן
שנמצאים בתסיסה משיחית והרמב״ם רוצה להרגיע אותם.
הוא אומר, זה עוד לא הגיע הזמן.
הרי גם הרמב"ן שסובר שיש מצוות יישוב בארץ ישראל,
הוא מכיר את הסוגיה בכתובות על שלושת השבועות, מה הוא יעשה עם זה?
ברור.
אז כאן אנחנו מגיעים כבר לקטע הנוסף שרציתי לדבר עליו.
מה עושים עם הסוגיה במסכת כתובות שאומרת שאסור להקים מדינה?
ברור.
אז קודם כל צריך להכיר קצת את הסוגיה מבפנים.
עכשיו אמרנו, צריך להכיר את הסוגיה מבפנים.
במסכת כתובות דף קי"א עמוד א',
רבי זירא,
דף קי עמוד ב זה מתחיל וממשיך בקי א עמוד א.
רבי זירא הווה כמשתמט מיניה דרב יהודה.
רבי זירא היה משתמט מלפגוש את רב יהודה.
רב יהודה היה רבו של רבי זירא,
ורבי זירא כל פעם שאמרו לו רב יהודה פה, הופס, הוא הולך לרחוב אחר.
מוזר קצת.
מתחמק מהרב שלו.
למה?
דבעה למי שק לארץ ישראל.
הוא רצה לעלות לארץ. רבי זרע,
דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.
שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם נאום ה'.
אז אם כן, אסור לצאת מבבל.
עד יום פוקדי אותם. אסור.
אבל רבי זרע רצה לעלות לארץ, לכן הוא לא רצה לפגוש את רב יהודה, כדי שרב יהודה לא ישים עליו את היד ויגיד לו אני לא מרשה לך לעלות.
ורבי זרע,
מה רבי זירא עצמו הסביר עם הפסוק הזה?
הוא אומר, ההוא בכלי שרת כתיב. זה נאמר לא על
עם ישראל, זה נאמר על כלי שרת.
כן, שם באמת בהקשר של הפסוק רואים שהכלים של בית המקדש שהובאו לבבל,
אז שם כתוב, בבלה יהיו ושמה יהיו,
יבוא יהיה ושמה יהיו, עד יום פקדי אותם, ובית
כורש מלך פרס החזיר את הכלים.
ושמה יובאו.
מה?
ושמה יובאו.
יהיו.
בבלה יובאו ושמה יובאו.
בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם לאומה שם. אז רב יהודה, רבי זירא אומר, אהוב יכלה שרת כדי.
ורב יהודה כתיב ככה רינה. כלומר, רב יהודה אומר, לא, אבל יש פסוק נוסף שממנו משתמע שאסור לעלות לארץ.
השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות או בעילות השדה,
אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
מה זה לעורר את האהבה? לחזור לארץ ישראל, אסור, עד שתרפץ.
ורבי זרע,
אז מה רבי זרע יאמר על הפסוק "השבעתי אתכם"?
ההוא שלא יעלו ישראל בחומה.
כלומר, כל האיסור לפי רבי זרע זה עלייה קולקטיבית, שהתארגנו לכבוש את הארץ ביחד.
איך כותב רש"י? מה זה בחומה?
יחד ביד חזקה.
זה מה שעשו. אבל לעלות באופן פרטי לארץ?
הפסוק לא התכוון לאסור.
זה מה שאומר רבי זרע נגד רב יהודה.
ורב יהודה, מה הוא יגיד על זה?
השבעתי אחרין לה כתיב.
יש עוד השבעתי.
כתוב פעמיים, השבעתי אתכם.
אז אם כתוב פעמיים, פעם אחת כדי לאסור עלייה בחומה, פעם אחת כדי לאסור אפילו עלייתו של יחיד.
ורבי זרע,
מה הוא יגיד על זה, אה? ששניה השבעתי?
ההוא מבא אליה לכדי רבי יוסי ורבי חנינא.
הוא בכלל הסביר את הפסוקים באופן אחר.
זה ההסבר, כלומר רבי זרע מסכים עם רבי יוסי ברבי חנינא. שמה, מה רבי יוסי ברבי חנינא?
דאמר שלושה השבועות הללו, למה?
למה כתוב שלוש פעמים השבעתי אתכם בספר שיר השירים?
אחת,
שלא יעלו ישראל בחומה,
ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.
ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם
שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי.
לכן, יש פה שלוש שבועות,
אף אחת לא כוללת איסור עלייה ליחיד,
ולכן רבי זרע אומר, אני יכול לעלות.
כי כל האיסורים זה רק או איסור לעלות בחומה,
או למרוד באומות העולם, או בכלל איסור על אומות העולם לשעבד את ישראל.
ורב יהודה, אז מה יגיד רב יהודה על זה?
הוא אומר, אם תעירו ואם תעוררו כטיב. כלומר, הוא מוסיף את המילה ואם תעוררו,
כדי לאסור גם עלייה של יחיד
ורבי זרע,
מה יגיד רבי זרע על "ואם תעוררו"?
מבא אליה לכדי רבי לוי.
הוא חושב כמו רבי לוי, שמה?
דאמר שש שבועות הללו, למה?
הרי כתוב, אם תעירו ואם תעוררו. כתוב שלוש פעמים, אז זה יוצא שלוש כפול שתיים, זה שש. אז זה שש שבועות.
תלת המרן, שלוש ראשונות זה מה שאמרנו.
אינך, ועוד השלושה,
שלא יגלו את הקץ,
ושלא ירחקו את הקץ,
ושלא יגלו הסוד לאומות העולם.
יש, אם כן, שש שבועות.
בצבאות או באילות השדה.
על איזה סוד? על איזה סוד? יש פה מחלוקת ראשית אוספות
מה זה הסוד הזה.
עכשיו, זאת אומרת הגמרא, בצבאות או באילות השדה,
אמר רבי אלעזר,
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,
אם אתם מקיימים את השבועה, מוטב.
ואם לאו, אני מתיר את בשרכם כצבאות וכעילות השדה.
אומר הרבי מסאדמר, אם כן,
עברו על השבועה בזה שיעשו את הציונות,
ולכן הייתה השואה.
אני מתיר את בשרכם כצבאות וכעילות השדה.
אם כן, אתם רואים, הציונים הם אשמים בשואה.
אמר רבי אלעזר,
אמר רבי אלעזר
כל הדר בארץ ישראל
שרוי בלא עוון,
תקוע פה, מה זה עושה פה?
שנאמר
ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עוון.
כן, משהו לא מובן מה שכתוב כאן. מה רבי אלעזר פתאום דיבר על כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון? אמרת לפני כן שיש עוון?
מה זה הסיפור הזה?
טוב, עד כאן הסוגיה, כן? שאלת מה זה הסוגיה בכתובות, זה הסוגיה בכתובות.
עכשיו נשאלת השאלה,
הרי מגילת אסתר, רבי יצחק דיליאון, בנה את כל ההתנגדות שלו לציונות,
לפני 500 שנה, כן?
על בסיס הסוגיה הזאת.
מה יש לומר על הסוגיה הזאת?
בסדר?
זאת השאלה היפה.
עכשיו מעניין,
אני רוצה קצת לפתוח את הדיון.
היה יהודי אחד בזמן רמח"ל, כלומר לפני 300 שנה, 250 שנה,
בשם רבי משה חגיז,
אחד מגדולי הפוסקים,
מהר"ם חגיז.
רבי משה חגיז
כתב הרבה ספרים,
יש לו גם ספר קטן שנקרא "שפת אמת".
זה לא השפת אמת של בעלי שפת אמת, החסידי,
אלא זה שפת אמת הראשון.
שם זו תשובה ארוכה לאיזה יהודי אחד מאמסטרדם ששאל אותו את השאלה דלהלן.
צריך לדעת באותם הימים
יש
היו יהודים בארץ ישראל שהיו נתונים תחת שלטון קשה מאוד של הטורקים
שהיו סוחטים אותם מבחינה ממונית, לא הייתה ברירה אלא לשלוח ממון מקהילות חוץ לארץ לפרנס את יהודי ארץ ישראל.
אז אחד העשירים מאמסטרדם שואל את רבי משה חגיז כמה שאלות. אחת השאלות שואלת, תגיד, לאן הולך כל הכסף?
אני שולח כל הזמן כסף לארץ ישראל,
רואה, כל הזמן אומרים לי, תביא עוד, תביא עוד. לאן הלך הכסף?
דבר נוסף, אומר אותו עשיר לרבי משה חגיז,
שמעתי מכמה למדנים שאין היום מצווה
לשב בארץ ישראל
בגלל שלושת השבועות האלה במסכת כתובות.
ואחר כך הוא אומר, שמעתי מכמה למדנים.
אז שם הוא מסביר לו מה רם חגיז באריכות, שהמצב בארץ ישראל מאוד קשה וכולי.
הוא אומר,
ולעניין אותם צפצופי עופות שאמרת,
ככה הוא אומר, צפצופי עופות,
שאמרת שלוש שבועות, השביע הקדוש ברוך הוא את ישראל.
הוא אומר, או שאלה שאמרו לך את זה באמת אינם למדנים,
באמת, כי הם לא יודעים ללמוד.
או, מה שנראה לי יותר, ככה הוא כותב לו, שהם באמת למדנים,
אבל הם אפיקורסים נסתרים.
נחמד, אה? מר רמחגיז, איזה חזק.
אפיקורסים נסתרים, הוא קורא להם.
לא, על אותם למדנים שהשתמשו בגמרא הזאת.
הוא אומר, הם פשוט לא יודעים ללמוד.
אבל בכל זאת, יכולה לעשות פה גמרא מפורשת.
נכון?
טוב, נצטרך בשביל זה שיעור בפני עצמו,
כי הגיע מגזק שלום שלום שלום שלום שלום
:::::::::
