טוב, אנחנו שוב, אני חוזר על
זה, אנחנו בהלכות תשובה פרק ג'
בהלכה י' ג'.
זה ברשימה של אלה שאין להם חלק לעולם הבא.
אז הדוגמה האחרונה,
מטילי אימה על הציבור שלא לשם שמיים.
זה הרודה ציבור בחוזקה ומראים
ומפחדים ממנו וכוונתו לכבוד עצמו
וכל חפציו שלא לכבוד שמיים.
כגון מלכי הגויים.
זאת אומרת, יש מה שנקרא רודן,
רודן אריץ והוא בעצם שולט
ביד חזקה בעמו, בציבור שלו,
והוא רוצה את כבוד עצמו.
בסדר? אין כוונתו לשם שמיים.
היו הרבה כאלה במהלך
ההיסטוריה, אומר מלכי הגויים.
אפשר לחשוב, למשל, על אדם כמו נפוליון,
שהוא בעצם היה בעל גאווה בלתי מוגבלת,
והוא רדה וחוזקה בעמו,
הוציא מיליוני אנשים
להריגה בשביל המלחמות שלו.
אז זה מטילי אימה על הציבור, שלא לשם שמיים.
כי לפעמים אפשר להטיל
אימה על הציבור לשם שמיים,
אבל אם זה לא לשם שמיים, אז זה רשע.
מה אתה אומר?
מטיל אימה על הציבור לשם שמיים?
מטיל אימה על הציבור לשם שמיים.
למשל, שלמה המלך.
כולם פחדו ממנו, אבל הוא עשה
את זה בשביל לתקן את העולם,
גם את החברה שלו.
זה הדרך הנכונה?
זה לפעמים הדרך הנכונה,
לפעמים זה לא הדרך הנכונה.
תלוי מה המצב של החברה.
יש חברה מקולקלת ומושחתת
מאוד, שאם אתה לא תטיל עליה אימה,
שום דבר לא יעזוז שם.
חברה ברברית.
למשל, אם אתה פתאום נמצא במצב
שאתה צריך לשלוט על עם של קניבלים,
אז אתה לא תצטריך להגיד,
תשמעו, תאכלו פחות אנשים.
כלומר, מי שאוכל לאנשים, אני אוכל אותו. זהו.
כן, אז ככה, ואז לעשות כמה פעמים
מה עשה, בסוף מפסיק הקניבליזם.
אז זה ברור שלפעמים נצטרך
להתנהג באכזריות, כי המצב גרוע מאוד,
ולפעמים לא, זה תלוי לפי המצב של הציבור.
ככל שיש מה שנקרא, הרב
קוק מכנת את זה, ביסום העולם.
קומה עידון, התפתחות של האנושות.
אז אותם הדברים שהיו
נצרכים פעם, לא נצרכים היום,
ולכן הם אסורים גם.
אנחנו לא נוהגים היום בכל
מיני דברים שדוד המלך עשה,
שהיו אכזריים במיוחד, אבל
היו הכרחיים, לפי מצב העולם אז,
אם אתה לא אוכל, אוכלים אותך. מה?
אכזריות של דוד המלך?
כן, ודאי, יש כל מיני דוגמאות.
יעיין הכבודו בתנ״ך, באופן שבו
הוא התייחס לשבויים של מואב,
זה לא הכי סימפטי, אבל לא הייתה ברירה.
כן? שאם לא כן, הייתה בעולם כל כך אכזרי,
שאם אתה לא אכזר, אז הם מתאכזרים אליך.
בחזרה. כן. מה?
מה זה קשור ללכות תשובה?
ללכות תשובה, זה מלמד אותנו
את הערך של חיי העולם הבא.
כן? קומה, אדם חוטא, עשוי לאבד את העולם הבא,
עושה תשובה, יש לו חלק בעולם הבא.
אז אם כבר, דרך זה אנחנו לומדים על
כל האנשים שיש להם חלק העולם הבא,
ואלה שלא. כן, כן, זה בדיוק זה, זה הרשימה.
אגב, מנין שאני צודק,
ההלכה הבאה מוכיחה את זה.
הלכה יבדלת. כל אחד ואחד,
מ-24 אנשים על אלו שמנינו,
אף על פי שהם מישראל, אין להם חלק לעולם הבא,
ויש עבירות קלות מאלו.
אף על פי, ואף על פי כן אמרו חכמים,
שהרגיל בהם אין להם חלק לעולם הבא,
וכדאי הן להתרחק מהם ולזהר מהם ואילו הם.
המכנה שהם לחברו, והקורא לחברו בחינויו,
והמלבין פני חברו ברבים, והמתכבד בכלון חברו,
והמבזה תלמידי חכמים, והמבזה רבותיו,
והמבזה את המועדות, והמכנה את הקודשים.
אז אלה, גם כן אמרו אין להם חלק לעולם הבא,
אבל לא התכוונו ברצינות.
כלומר, התכוונו רק אם הוא רגיל בזה.
מלבין פני חברו ברבים, זה
יכול לקרוא לצערנו הרבה פעמים.
אז מה, זהו, נמחק לעולם הבא?
לא, הכוונה אם אדם, זה המוטו של החיים שלו,
זאת אומרת שהוא רגיל בזה.
הוא רגיל להלבין פני חברו.
אז מסביר המערד, אם הוא מלבין פני
חברו, סימן שאין לו ערך של צלם אלוהים.
אם הוא לא מבין מה זה צלם אלוהים,
אז אין לו שייכות לצלם אלוהים,
אז אין לו חלק לעולם הבא, הולך ביחד.
זהו מקרה בודד.
אה, יכול להיות, כן,
שזה נאמר בלשון הווה.
כלומר, הווה הכוונה הווה
מתמיד, כן, הווה מתמשך.
המלבין, כן, לא הלבין. המלבין, כן.
אז כל הדברים האלה, המבזה רבותיו,
המבזה את המועדות, מחלת הקודשים,
כל הדברים האלה מראים על יחס של
ריחוק מן האמת, ולכן אין לו חלק לעולם הבא.
באמת דברים אמורים שכל אחד
מאלו אין לו חלק לעולם הבא.
אגב, כמה אנשים יש כאלה? 24, נכון?
למדנו גם על 24 דברים
המעכבים את התשובה, נכון?
כן. אז זה הפרק הבא.
יש 24 דברים שמעכבים את התשובה.
אז זה 24 ועוד 24.
זאת אומרת, מספר 24 כנראה חביב על הרמב״ם.
כמו שמצאנו שהמספר 14
חביב עליו, גם המספר 24.
למה?
אפשר כל מיני השארות, אבל זאת היא עובדה.
כן. אז עוקדנו בלנו הרמב״ם.
באמת דברים אמורים שכל אחד
מאלו אין לו חלק לעולם הבא.
כשמת בלא תשובה.
הנה, זו הסיבה שזה נמצא בלכות תשובה.
אתה זוכר? שאלת, כן? אז עכשיו מזמין לך.
כשמת בלא תשובה.
אבל אם שב מראשו, הוא מת והוא בל תשובה,
כלומר בשעת מותו, הרי זה מביני העולם
הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה.
אפילו כפר בעיקר כל ימיו.
ובאחרון השב יש לו חלק לעולם הבא,
שנאמר שלום שלום, לרחוק
ולקרוב אמר השם אורפתיב.
כלומר למי שהיה רחוק, שנתקרב.
כן, ככה חזל דרשו.
שלום שלום, כלומר יש
שלום לקרוב, יש שלום לרחוק.
מי זה הרחוק? הרחוק שעכשיו נהיה קרוב.
אמר השם אורפתיב.
כל הרשעים והמומרים
וחיוצב האלו שחזרו בתשובה,
בין בגלוי, כלומר כולם אומרים
הנה אני עכשיו חזרתי בתשובה,
בין במתמוניות, כלומר בסתר
ליבו, מקבלים אותם, כלומר למעלה,
שנאמר שוב ובנים שובבים.
אף על פי שעדיין שובבו,
שהרי בסתר שב ולא בגלוי, מקבלים אותו בתשובה.
הדברים האלה גרמו לשאלה
ששאלו חכמי לונל את הרמב״ם.
לונל, עיר בדרום צרפת, בפרובנס, והם
עמדו בקשרים של מכתבים עם הרמב״ם,
רבי יונתן מלונל במיוחד, והם שאלו את
הרמב״ם איך אתה בהלכות תשובה כתבת
שאין דבר עומד לפני התשובה,
אפילו כפר, אפילו במתמוניות,
במקום אחר כתבת שיש כאלה
שלא מקבלים אותם בתשובה.
סתירה בתוך דברי הרמב״ם. ענה להם הרמב״ם,
מה שכתבתי בהלכות תשובה
זה שהקב' ברוך הוא מקבל אותו,
כי הקב' הוא יודע כליות בלב.
מה שכתב במקום אחר שלא מקבלים אותם
זה החברה לא מקבלת אותם, בגלל
שאנחנו חוששים שהוא רק עושה את עצמו
בקהיל הוא כזה. ולכן אין פה סתירה.
לפני הקב' הוא אין דבר עומד לפני התשובה,
לפני בני אדם יש.
החברה לא עושה חשבונות איך
לעזור לשני, אלא איך להגן על עצמה.
זה עיקר העניין של החברה.
החברה עושה כל מיני דברים
שלכאורה אדם לחברו לא היירואים לעשות.
אבל זה הגנתה על עצמה.
כן, זה מה שהרמב״ם כותב
כאן, הוא מבני העולם הבא.
השאלה אם הרמב״ם עושה חילוק
בין בעולם הבא לחלק בעולם הבא.
כן, מה שאלתך? האם הרמב״ם עושה את החילוק?
קשה לדעת, מעניין בכל זאת שהרמב״ם
משתמש פה בביטוי בני העולם הבא.
השאלה איך הוא פירש אותו. האם הוא
ייפירש אותו למעליותה או לגריאותה? לא יודע.
מה?
זה פרס מסוים שאדם ירד את מקום של
התשובה, אבל גם עם קצת היכדות ברורים.
למה? הוא אומר אין דבר עומד לפני התשובה.
אז אם אין דבר שעומד לפני התשובה,
אז למה אתה אומר שיש משהו שכן עומד?
אם הוא עשה תשובה?
אם הוא עשה תשובה באמת, זו השאלה.
אם הוא לא עשה תשובה, זה משהו אחר.
לא, יכול להיות, יכול להיות שנסגרר
את האפשרות שלו לעשות תשובה.
זה הרמב״ם לא אמר שלו.
אבל יש לפעמים, אבל יש שהוא עושה תשובה.
אם הוא עושה תשובה, מתקבל.
אלא מה? יכול להיות שכזאת הוא יאמר,
במצב כזה אני לא רוצה שהוא עושה תשובה.
למרות שכתוב ביחס גל,
חי אני נאום השם יימחפוץ במות
רשע, כי אם בשובו מדרכיו וחיה.
אבל לפעמים העונש הוא שנמנע את התשובה.
זה כן.
הוא כותב את זה בשמונה פרקים, לגבי פרעה.
וסיכון שהקב' חבוב מנע מהם את התשובה.
כדי שיקבלו עונשם.
אגב מעניין שפועלות חזל אומרים
שלמרות שנמנעה התשובה מפרעה,
אבל אחרי שהוא שילח את בני ישראל עשה תשובה.
כי הוא כבר לא היה אישו.
אז הקב' חבוב יכול לקבל אותו באותה שעה.
זה שהוא אמר, מי חמוך ואלי עם השם.
טוב.
פרק רביעי.
טוב, הגענו לפרק רביעי.
זה יום גדול.
טוב, יש לנו כאן רשימה של 24 דברים.
24 דברים מעכבים את התשובה.
מה זה מעכב?
לא שמונע לגמרי.
מעכב.
זה קשה לעשות תשובה במצב כזה.
אומר הרב קורק באורות התשובה,
אפילו אם יש בכלל אחד מ-24 דברים
המעכבים את התשובה,
לא יתייאש מן התשובה.
כי אם אדם משתדל כל מה שהוא יכול היה לעשות,
אז הקב' הוא יעזור לו להזמין לו
דרכים לתקן גם את הדברים שמעכבים.
אביא לכם סיפור ידוע, סיפור מדהים,
על רבי זלמן מבולוג'ין.
מי זה רבי זלמן מבולוג'ין?
זה האח של רבי חיים בולוג'ין.
רבי חיים בולוג'ין יודע מי זה?
ניתנו פה כמה תשובות.
נראה תשובה שלא יודע מי זה,
שזה בעל נפש החיים,
שזה הנציב מבולוג'ין,
שזה התלמיד של הנציב מבולוג'ין.
אז יש בעיה, ויש כאלה ששתקו.
עכשיו צריך לבחור בין כל האפשרויות שניתנה.
אולי זה הרב של רבי חיים בולוג'ין? מי?
מי? שרבי חיים בולוג'ין זה
הרב של רבי חיים בולוג'ין?
של הנציב מבולוג'ין.
בקיצור, אני רואה שיש פה
היסטוריה בסיסית, צריך ללמוד.
הגאון מבילנאז אומר לכם משהו?
אה, סוף סוף מישהו, תפסנו.
התלמיד שלו זה רבי חיים מבולוג'ין.
רבי חיים בולוג'ין היה
לו בן, רבי יצחק מבולוג'ין.
רבי יצחק מבולוג'ין היה
לו חתן, הנציב מבולוג'ין.
הנציב מבולוג'ין היה לו תלמיד,
הרב אברהם יצחק הקוהן קוק.
בסדר?
הרב ישראל קוהן קוק היה בן הרב ציוד הקוק,
הרב ציוד הקוק היה תלמיד, הרב דוב ביגון.
בסדר? שים את השושלת?
עכשיו, בואו נחזור אחורה.
רבי חיים מבולוג'ין, תלמידו
הגדול של הגאון מבילנאז,
שהוא זה שפתח את ישיבת בולוג'ין המפורסמת,
הוא כתב את ספר נפש החיים, והוא היה,
האבא של רבי יצחק מבולוג'ין, חותנו
של רבי נפתד יציוד הברלין מבולוג'ין.
אז בקיצור, לרבי חיים מבולוג'ין היה אח,
אח בשם רבי זלמן. עד כאן זה ברור?
תוציאו דפים, עכשיו יש בוחן על זה. לא, בסדר.
רבי זלמן מבולוג'ין היה גאון עצום,
שהיה גם לומד אצל הגאון מבילנאז,
הוא היה גאון עצום, הוא היה גאון עצום,
והוא מת בגיל צעיר, בגיל 37.
הוא היה תמיד חכם עצום, אבל הוא מת בגיל 37.
ויש אחד הספרים שמדברים
על מי הוא היה, מה הוא עשה,
מספרים את הסיפור דלהלן,
שפעם אחת מישהו הביא לו פירוש,
הביא לו ספר פירושי, אם לא יודע על מה.
והוא הסתכל על הפירוש,
לא מצא חן בעיניו, רבי זלמן,
ואמר לו, פירושי חו פירוש דמוי.
פירושי חו פירוש דמוי.
אז הבעיה היא ככה,
בעברית, במבטא הליטאי, כמו אצל המרוקאים,
אין הבדל בין שין לסין.
אז כשאומרים פירותיך,
האשכנזים, את התו, אומרים כמו סו, נכון?
פירושי חו.
וזה נשמע כמו פירושיך.
פירושיך זה אותו הדרך לבעייתי,
פירוש דמוי, זה כמו פירות של דמיי,
דמיי זה פירות של המארץ.
אז זה פירוש של המארץ.
ואמר לו, זה הלצה.
הבן אדם הלך, כנראה נפגע.
ואז רבי זלמן אמר, וואי, פגעתי ביהודי,
אני חייב למצוא אותו, לא מצא אותו.
לא מצא אותו, עשה חיפושים
וזה, לא מצא את הבן אדם,
רצה להתנצל, והוא נהיה חולה מזה.
הוא נהיה חולה.
יום אחד ראו כל האנשים שהמצב לא בריא,
שילמו לאיזה יהודי שיעשה את
עצמו כאילו שהוא היהודי שנפגע.
אמרו לו, אתה תלך לרבי זלמן, תגיד
לו, אני זה שפגעת בו לפני כמה שנים,
ודע לך שמחלתי לך.
הבעיה היא שרבי זלמן הבין את הטריק,
ואז הוא נהיה יותר חולה.
עד שבסוף הוא שמע את
הגאון מבילנה, אומר בשיעור,
שאם אדם חטא ועשה כל מה
שביכולתו לעשות כדי לתקן,
נחשב גם כן שתיקן.
ואז הוא יבריא.
למה? כי דברי הגאון היו
בעיניו כדברי אורים ותומים,
או דברי אלוהים חיים.
האם עלי מקובלים בדבר הגאון?
האם עלי מקובלים בדבר הגאון?
אני חושב שיש הרבה היגיון בזה.
כי הרי כמו שמצאנו, יש עיקרון כללי,
שאם אדם רצה לעשות מצווה ונענס ולא עשה,
מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עשה.
אז זה גם למה שמצוות תשובה לא תהיה בכלל זה.
שאם אדם רצה לעשות אווירה ולא עשה,
אז אין הקב' רחום הצרפה למעשה,
לפחות בישראל ולא בעולמות,
אלא אם כן דובר על מחשבת עבודה זרה.
או שהוא עדוק בהרעיות,
גם יש דבר כזה בגמרה במסכת עבודה זרה דווקף.
דווקף או דו פשוט זין?
אני חושב דווקף.
טוב, בואו נקרא עכשיו בפנים.
אפשר? יאללה.
ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה.
ארבעה מהם, אבון גדול והעושה אחד מהם,
אין הקב' ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה,
לפי גודל חטאו.
כלומר, הוא לא ייתן לו לעשות.
אחד, המכתית הרבים.
ובכלל אבון זה, המעכב את הרבים מלעשות מצווה.
איפה מצאנו את זה?
מצאנו בירובעם בן נבט.
ירובעם בן נבט.
אם כי באמת כתוב בגמרא,
שהקב' הוא תפס את ירובעם בבגדו ואמר לו,
חזור בך.
כן? אז זה יכול לעשות יותר.
אם הקב' אמר לירובעם לחזור בו.
אבל טוב, הוא לא רצה. כתוב שהוא לא רצה.
אז יכול להיות שהמעכב פה הכוונה,
שהאדם, בגלל שהוא הכתית הרבים, יש לו גאווה.
הוא לא רוצה לחזור בו.
גם זה יכול להיות.
ב' כן, מה?
נותן לו אפשרות ש.
לא מספיק בידו.
אז זהו, זה לא כתוב שאי אפשר בכלל.
אבל זה יהיה קשה לו.
כן? כלומר, הוא,
לא יעזרו לו מן השמיים, נגיד לזה.
הוא יצטרך לעשות מהפכה פנימית, נדול אמר.
ב', ועמתה את חברו מדרך טובה לרעה.
כגון, מסית ומדיח.
מסית ומדיח, הם כבר חייבים מיטה.
אבל גם אם הרגו אותם או לא הרגו אותם,
הם לא יכולים לעשות תשובה.
קשה להם.
ג', הרואה בנו יוצא לתרבות רעה,
ואינו ממחה בידו.
או אילו בנו ברשותו, אילו מחבו היה פורש.
הוא נמצא כמחתיו.
כן? אתה אחראי על הילד שלך.
לא עשית מה שצריך, אתה נתפס בזה.
ובכלל, לאבון זה, כל
שאפשר וידעו למחות באחרים,
לאו דווקא בנו, בן יחיד בן רבים, ולא מיכה,
אלא יניחם בחשלונה,
הוא אומר שימשיכו, הוא מכפת לי,
שיתקלקל.
כשיש לאדם יכולת לתקן את המצב.
לא מדובר שסתם אדם הולך וצועק,
ועושה הפגנה, והוא יודע שזה לא יעזור.
מדובר באופן שהוא יודע שאפשר לעזור.
להתקן.
והאומר, אחתה ועשוב.
ובכלל זה,
האומר אחתה ויום הכיפורים מחפר.
למה? בגלל שאם מה שמעניין את האדם זה לחתו,
אז זה שהוא מתכנן לעשוב, זה לא יעזור,
כי הוא ירצה להמשיך לחתו.
הביטוי במשנה זה,
האומר אחתה ועשוב, אחתה ועשוב.
פעמיים כתוב.
אז זה כאילו שהוא אומר,
אחתה ועשוב לחתו.
ועשוב.
ולכן זה לא מועיל,
ואף על פי כן, אם הוא יעשות תשובה,
תשובתו מתקבלת.
כן, מה?
למה יש מזור ככה שלא חשוב שבמדם יחתו,
אדמנת לעשות אותה?
יחתה אדמנת לעשות אותה.
למה הוא רוצה לעשות דבר נורא נחתק?
נכון.
נכון.
אכל אותה.
כן.
בעיה.
כן.
מה? מסכן?
או למשל, אדם גנב,
אז הוא צריך להחזיר,
יש מצווה להחזיר את הגזלה, נכון?
אבל הוא לא גזל אף פעם, מה יעשה?
הוא לא יכול להחזיר את הגזלה.
בעיה.
כן, הוא אף פעם לא התגרש,
אז הוא לא יכול להחזיר גרושתו.
ועוד כל מיני דברים כאלה.
כן.
אז זה לא פר, אתה אומר.
לא, אתה רוצה להגיד שזה לא אותו דבר?
יש מצוות, שנחשו שנעשה עבירה,
לעשות גרושה אחרות.
נכון, נו.
זה לא רק להתגרש, זה לא עבירה.
נכון, ואף על ויכן הוא לא יכול לעשות את זה.
נכון?
נגיד שהוא כהן, או שאשתו
לא רוצה, או כל מיני דברים.
טוב.
בעת.
ומהם חמישה דברים הנועלים דרכי התשובה
בפני עושיהם ואלוהים,
א', הפורש מן הציבור,
לפי שבזמן שיעשו תשובה, לא יהיה עמהם.
ולא זוכה עמהם בזכות שעושים.
הוא לא מקבל השפעות טובות.
האנחת היסוד של הרמב״ם,
שכל חברה יש בה השפעות רעות והשפעות טובות.
אבל אם אני פורש מן החברה,
אומנם אני פורש מההשפעות הרעות.
אבל להשפעות הטובות אינני זוכה בהן.
ב', והחולק על דברי חכמים,
לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהם,
ואינו יודע דרכי התשובה.
הוא, כן, נראה לי שהחכמים,
זה סתם, זה שטויות.
אז איך הוא יעשה תשובה?
הרי כדי לעשות תשובה הוא
צריך ללמוד אצל החכמים,
איך עושים תשובה, הוא לא יעשה.
כן.
כן, כן, כן.
לא, החולק על רבו זה משהו אחר.
בכלל לא אותו דבר.
חולק על רבו, הוא אומר, הרב שלי לא צודק.
בסדר, זה יכול שהוא צודק גם,
שהרב שלו לא צודק.
החולק על דברי חכמים, מהכוונה שהוא אומר,
בכלל החכמים תמיד טועים.
כל החכמים תמיד לא, מה זה שטויות, מה רבנים?
מה?
כל הרבנים של הדור שלו,
לפי דעתו, טועים כולם.
אין בעיה.
אבל אם הוא חושב ככה, איך יעשה תשובה?
מי ילמד אותו?
אז יש לו רב.
כן?
פחות רב בספר.
זאת אומרת שהוא אומר בכלל,
כל הספרייה שלכם,
כל הרבנים עלי, כל הטפים
עלי, כל הדמות, כל הדין הקשור,
הכל, נכון.
רב, לדורנו שיש הרבונים,
שהרוב אחת תן לי שהיא טובה,
תנאית, והיה נכונה.
יש מיעוט של הרבונים שיתן לי את זה,
מי בי, לא מי שיהיה.
אז זה כבר רוב ומיעוט, זה לא כל החכמים.
אז יש לך, זה אומר, הרוב טועים, המיעוט צודק.
בסדר, זה, אז יש לו רפואה למכתו.
ככה כתוב, המבעזית, המדעי החכמים,
אין לו רפואה למכתו.
אבל יש, למה? כי החכמים הם יירפו אותו.
אבל אם הוא לא רוצה ללכת אליהם,
כי הוא חושב שהם לא שווים את זה,
אז מה, הם יירפאו אותו.
אם הוא אומר, זה צודק וזה לא צודק,
זה משהו אחר. בסדר.
זה כמו שלמשל,
אדם שחולק על כל חכמי ישראל,
אז הוא אפיקורוס.
אם הוא חולק על רוב חכמי ישראל,
הוא לא אפיקורוס.
יש על זה מאמר של הרב קוק,
הנקרא פרק בלכות ציבור.
יצא במאמרי ראייה.
לאחרונה, אחד הרבנים, הרב טבדי,
כתב פירוש על המאמר הזה.
נוצר ספר,
שהיה מקרה בעיר קלויזנבורג.
הייתם בקלויזנבורג לאחרונה? לא.
אז בעיר קלויזנבורג,
היה שם יהודי אחד
ערב, מה? זה בסלובקיה.
הרב של קלויזנבורג,
הרב שמואל אברהם גלזנר.
הוא אמר בדרשה שלו בבית הכנסת,
שהוא מקווה לעמוד בגן עדן לרגליו של הרצל.
ככה הוא אמר.
סילקו אותו מרבנותו,
שמו במקומו את בנו,
וזה היה ביזיון גדול.
אז הרב קוק הגיב לדבר הזה,
והוא דן שמה בעריכות,
במתי מותר להגיד על מישהו שהוא אפיקורוס,
ומתי מותר בכלל לבזותו.
אז הוא מעריך מאוד בדבר הזה,
והוא דן שמה בחריפות נגד
ועד הקהילה שסילק את הרב,
והוא דן שמה גם בשאלה,
מתוך הנחה שהציונות זה תרף,
כלומר הרב קוק לא חושב
ככה, הרב קוק הוא בעד הציונות.
הוא אומר גם אם נקבל את טעותם שזו דעה פסולה,
יש לדון אם היה מותר להם לבזות אותו. מדוע?
משום כמה דברים, שני דברים.
א', כשאדם אומר דעה לא נכונה,
כי הוא חושב שזו דת התורה.
אז הרב שמע מביא את כל המקורות בנושא הזה,
מסקנתו על פי הרדבז,
שהוא לא אפיקורוס.
שתיים, הוא אומר כל מה שאומרים
שהחולק על דברי חכמים זה אפיקורוס,
זה בדעה המוסכמת על כל גדולי ישראל.
אבל השאלה של הציונות וההתנגדות לציונות,
זו מחלוקת בין גדולי ישראל,
לכן אתם לא יכולים להגיד
ביד שהוא נקד לא בדעה שלכם,
שהוא צריך לרדת ממשרדו. בסדר?
אחר כך אומר הרב קוק,
חוץ מזה שהציונות צודקת,
ואז הוא מסביר גם מדוע.
אז זה בית.
לא, מה פתרון?
אבל מה שקרה,
מה שקרה זה שהבן, הרב עקיבא גלזנר,
אחרי השואה,
כתב וידוי, בו הוא אומר,
אנו וכל רבני הונגריה טעינו
כשפסלנו את הציונות.
מה? סלובקיה אז הייתה חלק מהונגריה.
מאוסטרה הונגריה, בחלק הנקרא הונגריה.
אז הוא, מה?
כן, וכל רבני הונגריה
שהתנגדו לציונות, טעינו.
ככה הוא כותב, בוידוי שהוא כותב בתחילת ספרו,
אחרי השואה.
אחר כך הספר הזה יצא
במעדורה נוספת על ידי הנכד,
ואת זה הוא השמיט.
את המשפט הזה.
אותו סיפור מה שאתם עובדים.
אותו סיפור, כמו אם הם...
טוב, לא, אבל אפשר להבין.
אסור לי לחלוק על הרב שלי.
אבל הרב שלי אומר דבר שאני לא מסכים,
אז אני אגיד שהוא לא אמר את זה.
טוב, ג' והמלאיג על המצוות.
שכיוון שנתבאזו בעיניו,
אינו עוד אפחד ולא עוסן,
ואם לא יעשה, במי יזכה.
ד', והמבזה רבותיו.
שדבר זה, כלומר, לא כל הרבנים,
אבל את רבותיו הוא מבזה.
לא שהוא חולק עליהם, כי לחלוק הוא יכול,
אבל לבזות, אסור לו.
שדבר זה גורם לו לדוחפו לתורדו כגחזי.
ובזמן שנתרד, לא ימצא מלמד,
הוא מורה לו דרך האמת, ואז
הוא לא יכול לעשות תשובה.
מה? צריכה כתוב כישוע וגחזי?
אה, פה מחכו את זה.
כן, טוב, בסדר, יש לך גרסה יותר נכונה.
כן, זה גמרה במסכת סנדרין.
לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת,
לא כגחזי שדחפו אל אישה בשתי הידיים,
ולא כישוע הנוצרי שדחפו רבי
יהושע בן פרחיה בשתי הידיים.
זאת אומרת שמה, הגמרה
מאשימה לא רק את ישוע ואת גחזי,
אלא גם רבותיהם, את אל אישה
הנביא ואת רבי יהושע בן פרחיה.
הם השמים שמגזימו בדחייתו.
כן? כלומר, זה סיפור ארוך שם על ישוע.
עכשיו, בגמרות הישנות, הסיפור שם על גחזי,
יש שם חלק לבן גדול.
זה הצנזורה, מחכה את הסיפור על ישוע.
כן, מה אתה אומר?
זה כתוב בתנ״ך, בספר מלאכים.
האם אני צריך ללמד דברים
שהם סוכים מפורשים בתנ״ך?
זאת השאלה.
להזכיר.
כן, נכון.
ששמה, שהוא כילל את גחזי,
שהצהרת של נאמן תדבק בו.
נכון? ובזרעו.
ולכן, וארבעה אנשים מצוראים
היו בפתח שומרון שם, נכון?
אז זה היה גחזי ושלושת בניו.
מה הדבר הרע שגם נשאו לך?
מה הדבר הרע ש...
לא, מזה לא יצא דבר רע אולי,
אבל גחזי עצמו, מסכן, מה?
הוא לא יכול לעשות תשובה ככה.
אלישה הלך חזק מדי.
מה זה כאילו שזה גורם להתאמין?
דווקא יצא מזה משהו טוב בסוף.
הייתה ישועה לישראל.
לפעמים הישועה באה מהמצוראים.
אבל, טוב, ישו זה כן, אנחנו
יודעים, הרבה רע יצא מזה.
טוב.
איפה אנחנו?
והשונא את התוכחות.
מה?
אלישה לא היה, היא לא יכולה לעשות תשובה.
אלישה יכולה, אלישה לא חטאה.
הוא דחה את גחזי יותר מדי.
היא לא חטאה בזה, היא חטאה במה?
חטאה, הוא לא נגיד נהג
בדרך ארץ הראויה, נאמר כך.
החטא של אלישה הרבה יותר קטן, אם יש חטאה,
זה קטן הרבה יותר מהחטא של גחזי.
אז למה אנחנו נוצר בפסיכה,
גחזי הוא כבר משמעותות.
נכון.
רק אני הוספתי שהגמרה גם מאשימה את המורה.
בסדר.
והייתה שונא את התוכחות.
לא אוהב שנותנים לי הערות.
לא רוצה לשמוע הערות. די, אני לא רוצה.
מה?
שהערה לא הניח לו דרך תשובה?
שהתוכחת גורמת לי תשובה.
כלומר, עד רבה, אם יש
לך ביקורת עליי, תגיד אותה.
אני רוצה לשמוע, אולי אתה
צודק, אולי אתה לא צודק.
כלומר, זה שאתה אומר לי ביקורת
עליי, יכול להיות שהיא לא נכונה.
אבל לפחות יש לי במה להתבונן, לחשוב על משהו.
שבזמן שמודיעים לו לאדם חטאה
והוא מכנין אותו, חוזר בתשובה,
כמו שכתוב בתורה, זכור את אשר, אל תשכח,
את אשר הקצבת את השם אלוהיך, וגומר.
אין פה איזה משהו, אני
קראים לזה, נחרות מיסטיקה.
הכל עגיוני, למה שאדם שיעשה את הפעולות האלה,
נרחב מזה.
נכון, נכון, נכון. אין ביהדות מיסטיקה בכלל.
יהדות מיסטיקה זה דבר לא בריא.
חסן, אמרו, לא מצאתי אל הגוף, טוב, מיסטיקה.
איפה אנחנו?
מאמרים הייתם, ולא נתן השם לכם לב.
עם נבל ולא חכם.
וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר,
הוי גוי חוטא, ידע שורקונאו,
מדעתי כי קשה אתה.
קשה אתה. וכן.
כלומר, זה שאנחנו, ממש הנביאים,
הם עסוקים כל הזמן
בתוכחאות, זה טוב, זה בריא.
צריך תוכחות. וכן צביוהו האל
הוכיח לך טעים שנאמר,
קרא בגרון אל תחסוך,
וכשופר הרם קולך,
ויגד לעמי פשעם, מול בית ישראל,
לך תותם, המשך הפסוק.
וכן, כל הנביאים הוכיחו לישראל
עד שחזרו בתשובה.
השאלה היא, האם זה עזר?
בסופו של דבר זה לא עזר.
כלומר, עד שחזרו בתשובה,
לא תמיד. בסופו של דבר,
הנבואה לא הצליחה למנוע את החורבן,
ולכן הנביאים הוחלפו בחכמים.
ועל זאת אומרת הגמרא,
חכם עדיף מנביא.
וזה במובן עדיף, הוא יעיל יותר,
לא שהוא גדול מהנביא.
ברור שנביאים הם יותר גדולים מהחכמים.
אבל הם לא יעילים לתקן את העולם.
לפיכך, צריך להעמיד,
בכל קהל וקהל בישראל,
חכם גדול וזקן ויראה שמיים מנעוריו,
ואהוב להם שיהיה מוכיח לרבים,
ומחזירם בתשובה.
זו עבודה, כלומר בכל קהילה,
צריך למצוא אחד כזה.
ומה, לשלם לו מסקורת?
אולי, או על כל פנים,
לתת לו את התפקיד.
אתה, התפקיד שלך, זה להגיד מה לא בסדר.
היה, מספרים על התז,
התז רבי דוד הלוי,
סגל, בעל תורי זהב
על השולחן הרוך.
הוא היה משלם מסקורת לאיזה יהודי,
תפקידו היה, לתת לו תוכחה,
כל פעם שהוא עושה משהו לא בסדר.
יום אחד, התז מגיע לבית הכנסת,
באיחור.
הוא כבר רואה, בפתח של בית הכנסת,
את היהודי הזה,
הוא אומר, טוב, אני הולך לחטוף עוד מעט,
הוא יגיד לי משהו.
עובר התז לידו, והיהודי לא אומר כלום.
אחרי התפילה,
ניגש אליו אותו יהודי,
אומר לו, באתי להתפטר.
הוא אומר, למה אתה מתפטר?
כי ראיתי את האור הגדול שעל ראשך,
ולא יכולתי לתת לך תוכחה,
לכן אני מתפטר מן העבודה.
ואומרים, שמי שהיה גדול באמת,
זה היה באמת אותו מוכיח,
שהוא ראה את האור,
שמעל הראש של התז.
מה?
כי אם מנעוריו הוא לא היה בסדר,
אז הציבור לא יקבל אותו.
יגידו, מה? הוא?
ייתן לנו תוכחה?
אני זוכר אותו, כשהוא היה צעיר,
תראה מה שהוא עשה.
אז מה הוא עכשיו בא אלייך?
אז לכן, מנעוריו הוא ידוע כאהוב,
וראוי, לירי שמיים.
כן?
אצלך כתוב אוהב להם?
אה, יפה, אבל אני לא יודע,
משפחה לבדל, מי שאהוב זה בגלל שהוא אוהב,
ולהפך.
טוב, יפה, גרסה יפה.
שיהיה מוכיח לרבי, הוא מחזירה מתשובה.
וזה ששונא את התוכחות,
אינו בא למוכיח, ולא שומע דבריו.
לפיכך יעמוד בחתותיו,
שהם בעיניו טובים.
אני בסדר גמור, אתם לא בסדר,
אל תתנו לי תוכחות.
אז בינתיים יש לנו ארבעה ועוד חמישה,
אז יוצא תשע.
חסר לנו עוד כמה?
רגע.
חמש עשרה.
ומהם, חמישה דברים,
העושה אותם, אי אפשר לו שישו בתשובה גמורה,
לפי שהם אבונות שבין אדם לחברו,
ואינו יודע חברו שחטא לו כדי שיחזיר לו,
או ישאל ממנו למכול לו, ואלו הם.
המקלל את הרבים,
ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה.
הוא אומר,
כל הפלוני ואלמוני, כל,
אני יודע, כל הדתיים גנבים.
עכשיו אמרת את זה ברדיו, כולם שמעו אותך.
שאל מי מתבקש סליחה.
או כל השמאלנים בוגדים,
או כל מיני, כן, אז מי מתבקש סליחה בסוף.
אתה לא יכול.
ב'
והחולק עם גנב.
אבל הם לא שמעו, צריך לרצות אותם.
יש אחד, הוא הלך בכלל, מה?
הוא צריך, מי ששמע, לא, הוא אומר שכל, מי ש,
כל הדתיים גנבים.
הנה, בראש אומר את זה,
אז יש דתי שלא שמע את זה בכלל.
נכון, אז,
אם יש...
מה אתה מתכוון?
בסדר, הוא עושה מה שהוא יכול.
השאלה אם זה, אבל הוא אומר,
לא יכול לעשות תשובה גמורה.
יש, פעם היה, ראש ממשלה ממפאי,
שביקש סליחה,
מעולה צפון אפריקה.
אז זה היה אופן של גמורה.
אז הוא הלך לדמונה,
וביקש סליחה,
אז אמרו לא סלחנו, בסדר.
כן.
כן.
לא, לא, לא, לא.
כל כללה שהיא.
כן, כלום.
אתה לא מתכוון, כל
כללה שהיא. כן, כלום.
כן, בדיוק.
ג'
הסבץ, סליחה,
והחולק עם גנב.
שלפי שאני יודע גניבה זו של מי,
הגנב הביא לו,
שמע, זה גנוב.
רואה, אתה גנוב, אתה.
אלא, גנב גונב רבים,
הוא מביא לו, והוא לוקח,
ועוד שהוא מחזיק יד הגנב,
אז אל תכנס חורה גנובה.
ואין מי להחזיר,
ג'.
והמוצא עבידה, ואינו מחזיק.
מה?
לא, אבל כל פעם,
הכוונה שהגנב,
זה המקצוע שלו.
כל יום הוא מביא,
שחורה גנובה.
אתה קונה ממנו,
אתה מעודד אותו להמשיך.
ג'.
גם אם אני, כי אני לא
יכול למצוא את הנגנב,
אך היא חלק מההברירות של בן אדם לחברו,
ההלכה של בן אדם לחברו,
שאני צריך לפייס את חברי,
ואני לא יכול לפייס אותו.
גנבו ממנו,
השתמשתי בזה,
והוא לא פה.
ג'.
אבל מה הוא יעשה, במקרה כזה?
זה לא שהוא אומר, טוב,
אז הרמב״ם אמר שאני לא יכול,
אז אני לא עושה כלום.
לא, אתה משתדל,
אני מי להחזיר וכדומה.
אתה עושה איזושהי השתדלות, בכל מקרה.
חייכן, תודה רבה.
שאנחנו אוכל שקיות,
אבל הרמב״ם אמר,
אני לדעתי מכולם שזה היה מי להחזיר.
נכון.
אז עכשיו במקום זה,
תוסיף כמה שקיות.
נכון, למשל, זו דוגמה, זה השתדלות.
כמה שקיות, זה היה ברטיו,
אחד בדק כמה שקיות,
כלומר, הוא דופק יותר משהו.
כולם חייו את זה.
אבל יש משהו שאומרים שעושים צורכי ציבור.
אם אדם גזל ולא יודע מי גזל,
יעשה עם זה צורכי ציבור.
פחות זה.
זה דבר שיכול לקרות.
למשל, אתה יושב אצל איזה פקיד,
הוא מביא לך עת,
כדי שתוכל לכתוב,
ואחר כך אתה מכניס אותו לכיס.
אחר כשנתיים אתה מחפש את הפקיד,
הוא כבר לא פה בכלל.
והמוצא עבדה,
ואינו מכריזה עליה,
עד שהחזירה לב עליה.
לאחר זמן, כשיעשה תשובה,
אינו יודע למי יחזיר.
דוד, והאוכל שוד עניים ויטומים ועלמנות.
אלו בני אדם ומללים הם,
ואינם ידועים מפורסמים,
וגולים מהעיר לעיר, ואין להם מכיר,
כדי שידע שוד זה של מיהו,
ויחזירנו לו.
טוב, זה דומה למה שראינו.
והמקבל שוחד לעטות דין.
אינו יודע עד איך נגיע התאיה זו,
וכמה הוכוחה כדי שיהיה חזיר,
שהדבר יש לו רגליים,
ועוד שהוא מחזיק את יד זה, הוא מכתיעו.
כלומר, נתנו לי שוחד,
ואני דנתי את האדם השני,
לטובה או לרעה.
עכשיו, אני לא יודע,
האם השוחד הזה, באמת,
התא אותי או לא.
כי יכול להיות שדנתי דין אמת,
יכול להיות שדנתי דין לא אמת.
אני לא יכול לדעת.
כי אני לא יודע עד כמה השוחד פעל עליי.
זה שני הדברים.
עצם זה של לקח שוחד, הוא עבר על,
לא תיקח שוחד.
הוא עשה תשובה מזה.
אבל עכשיו, הוא רוצה לדעת,
הוא צריך גם להחזיר את הדין.
הוא חייב את אותו פלוני,
קר וקח כסף, הוא לא יודע,
האם באמת, כל הכסף הזה היה צריך לשלם או לא.
אז יש לו בעיה,
שהוא לא יודע עד איך הנה התאיה מגיעה.
יש סיפור על רבי ישמעאל בן אלישה,
שהיה לו אריס.
וכל יום, נגיד, שלישי בשבוע,
היה מביא לו חלק מהפירות
שהוא היה צריך להביא לו.
יום אחד, הוא הגיע יום מוקדם יותר.
שאל אותו, למה אתה מגיע יום מוקדם יותר?
כי הוא אומר, כי יש לי מחר,
יש לי איתך משפט,
ואני כבר הגיע, לא,
היום יש לי משפט,
ואתה השופט, ואמרתי,
אני לא אגיד לך שזה בשום מקום
שאני אביא מחר, אני אביא היום.
אמר לו, אני לא יכול לדון אותך,
כי זה כבר שוחד.
זה שוחד, ולכן, אני לא אדון אותך,
תלך לדיין אחר.
הוא הלך לדיין אחר,
ורבי ישמעאל חשב בליבו על וואי,
והתאן כך וכך.
ואמר, כמה גדול
כוחו של שוחד.
כלומר, כבר אין לו אינטרס.
יש לו, הוא רק רוצה להתאים עם הבן אדם
שרצה לשחד אותו בלי רצון לשחד.
כן, ברור.
ד'
ומהם,
אז כבר הגענו ל-13, נכון?
נשארנו 11.
ומהם חמישה דברים,
מה עושה אותם?
אין חזקתו לשוב מהם,
לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם,
ונמצא חוטב, הוא ידמה שאין זה חד, ואילו אין.
כן, אני לא שם לב בכלל,
אני מזלזל בזה.
ד'-האוכל מסרודה שאינה מספקת לבעליה.
כן, אני מוזמן אצל מישהו,
הוא לא נעים לו, נותן לי לאכול,
אני יודע שאין לו מספיק בשבילו,
ולקחתי.
שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא,
ואומר, כלום אכלתי אליו ברשותו,
והוא רצה.
ב'-המשתמש באהבותו של עני,
שהאהבות של עני אינו אלא כגון כרדום ומחרשה.
כי הוא אמר בליבו, אינם
חסירים, וארי לא גזלתי אותו,
והיה אסור לך להשתמש במשכון הזה.
ג', המסתכל בה הרעיות,
מעלה על דעתו שאין בכך כלום.
כן, זה מצוי, עם הפורדוגרפיה
וכל הכלכול העצום הזה,
שהיום ממש שוטף את העולם,
שהוא אומר, וכי בעלתי או קרבתי אצלה,
והוא אינו יודע שראיית העיניים אבון גדול,
שהיא גורמת לגופן של הרעיות,
שנאמר, ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
אשר אתם זונים אחריהם. זה המשך הפסוק.
זאת אומרת, אחריהם במובן של בעקבותם.
אתם זונים בעקבותם.
כשהאדם שמתרגל למסתכלות בהרעיות,
אז הוא גם מגיע להרעיות ממש.
זה גורם לגופן?
כן, זה מה שהוא אומר.
גורם לגופן של הרעיות.
גופן לכן עצמם.
כמו גופו של דבר.
שאלה ביתה של אלת, האוכל מסעודה.
איפה האדם הוא יודע,
אם יכול להיות שהאומנה הוא באמת,
הוא כאילו מודד עם אינתה?
הוא יודע.
אם הוא יודע.
אם נגיד, למרי עין או מרי אייש,
מה יכולת לעשות?
אז כאילו זה לא נשקל.
אני רוצה לדבר על זה,
לגבי מי שמשתמש,
אם אדם מעבר למה חוצה,
אז למה זה יתעביר?
כי אסור להשתמש במשכון.
עכשיו יותר מזה,
גם אני יכול היה להשכיר אותו.
אם אתה רוצה להשתמש בכרדום שלי,
תשאלה.
אבל נגיד, זה לא בנתון כדי,
אני זומד בטח ואין איזה שינוי.
כדי שאני יודע אם זה קורה או אם זה יפה.
אבל תורת העשרה.
תורת העשרה.
זה מה שקורה, אום דנא.
אם יש אום דנא,
מתסתברת ביותר, שאם הייתה
שואלת אותו אדם אם הוא מסכים,
הוא היה מסכים,
אז זה מותר.
מה?
לא, לא דווקא.
הוא לא נמצא.
נגיד,
למשל,
אתה מגיע לבית כנסת,
אתה צריך סידור, אין לך.
אתה רואה את הסידור,
ואתה רואה שזה שייך לפלוני.
אבל הפלוני לא נמצא.
האם מותר לך להתפלל בזה?
אז תמיד תשתמש בסידור שלו.
מותר.
ואתה הולך ואתה לא מוצא אותו.
מתפילין, זה כבר המפורשת.
מה?
מה זה מקומו?
כן, הוא לא מתכוון שתיקח את זה
לאונולולו ותחזיר לו.
אתה יודע ש...
אתם עכשיו בדבר שניי,
אתם עכשיו נכנסים לרזולוציה שהיא לא מהעניין.
אתם מדענים איזה תנאי,
מה העריך ככה וככה.
אז מה אכפת לנו?
עכשיו אנחנו נמצאים לחיות תשובה.
ד',
המתכבד בקלון חברו
אומר בלבו שאין אוכל.
לפי שאין חברו עומד שם
ולא הגיע לו בושט
ולא באישו
אלא ערך מעשיו הטובים וחוכמתו
למול מעשי חברו וחוכמתו
כדי שיראה כללו שהוא מכובד
וחברו בזוי.
אז הוא מזלזל בזה.
כלומר, זה איסור קל
ולכן האנשים לא חושבים
שצריך לחזור בתשובה מהדבר הזה.
ה',
והחושד כשירים.
מה זה חושד כשירים?
יש אדם שרוב מעשיו טובים
ואתה חושד בו.
זה חושד כשירים.
אז הוא אומר בלבו שאין אוכל.
לפי שהוא אומר מה עשיתי לו
וכי יש שם אל החשד
שמה עשה
הוא לא עשה.
והוא אינו יודע שזה אבון
שמשים אדם קשר בדעתו
כבעל אווירה.
כלומר, אותו אדם שמעשיו כשירים
אתה הופך אותו לפושע
וזה גם כן דבר שבני אדם
לא שמים לב אליו.
ולכן הם אינם עושים תשובה
לדברים האלה.
כן.
אני רוצה להגיד על החושד בשירים.
זה משהו שכאילו, לא יודע,
אני לא נמציף על עמדת החסידות הזאת.
כי גם באופן טבעי
עושים המחות כאילו בראש
כאילו נגיד גזענות
או חשדות כאילו שאיגני לעשות.
אז אמרתי על זה כאילו שזה טבעי אז...
לא, מה זה קשור לגזענות? לא הבנתי.
חושד בקשרים זה לא גזענות.
נגיד עכשיו אני סתם, אני רואה...
לא, למשל יש אדם
שיכול לפרש את המעשים שלו
לטובה או לרעה.
זו הכוונה.
יכול להיות שהוא התכוון לרעה,
יכול להיות שהוא התכוון לטובה.
אז אם אתה חושד בו
והרי לא עשה לך שום דבר,
כלומר אין לך ראייה,
אף אחד לא דיבר,
רק אתה חושב.
זה ככה שאתה חושד בקשרים.
מה?
אה, אנחנו מכירים אותו.
רוב מעשיו טובים.
בזכות הרמב״ם בפירושו למשנה אומר ככה,
אדם שרוב מעשיו טובים,
אם אתה רואה אותו עושה מעשה
שרק בדוחק אפשר לפרשו לטובה,
תפרש שהוא התכוון מן הסתם לזה.
אדם שרוב מעשיו רעים,
הוא לא אדם קשר,
הוא אדם שרוב מעשיו רעים,
גם אם אתה רואה אותו מעשה טוב,
עושה אותו מעשה טוב,
שקשה לפרש אותו לרעה, תפרש לרעה.
כן? כי מן הסתם,
הכל הולך אחרי הרוב,
מן הסתם, האדם הזה, כל מה שהוא עושה,
גם הטוב שהוא עושה הוא מתכוון לרעה.
ואם זה חצי חצי,
מהרמב״ם אתה צריך לתות לכף זכות.
בסדר?
לכף זכות.
כן.
טוב, זה לא פשוט,
אבל למשל אם יש עדות או דברים כאלה,
זה משהו אחר, אבל מדובר
שסתם אתה חושד אותו.
למשל כתוב שתלמיד חכם
אסור לו ללכת לבד בלילה.
למה? מפני החשד.
כי יחשדו שהוא הולך לבד בחושך,
בטח הוא הולך לעשות עבירה.
אז לכן כדי לא לתת מקום לחשד,
אז אסור לו להסתובב לבד.
כן?
כן, נכון.
עכשיו,
ספרים שהרב קוג פעם אחת
הלך ברחוב בלילה, בירושלים.
אז שאלו אותו,
אה, מה זה צריך להיות?
כי שם יש עוד דעה,
מפני החשד ומפני המזיקים.
שאתה מתחכם, עשוי להינזק יותר.
כיוון שזה כמו החשוף בצריח,
שהמזיקים פועלים עליו יותר.
אז ראו פעם את הרב קוג הולך ברחוב בלילה,
אמרו לו מה פתאום?
הוא אמר, המזיקים של ירושלים
לא חושבים שאני תנית חכם.
כן.
טוב.
היי, ומהם?
חמישה דברים.
העושה אותם יימשך אחריהם תמיד,
וקשה אם הם לפרוש מהם.
לפיכך, צריך אדם להיזהר מהם
שמה ידבק בהם.
והם כולם דעות רעות עד מאוד.
יש לפעמים מעשים שקל להפוך
למחור להם.
ואלו הן רכילות,
ולשון הרע,
וועל חמה,
וועל מחשבה רעה,
והם מתחבר לרעשה,
מפני שהוא לומד ממה עשה
ומרשמים בליבו.
הוא שאמר שלומו,
ורואה כסילים ירוע.
וכבר,
דהרנו בהלכות דעות דברים
שצריך כל אדם לנהוג בהם תמיד,
וחובר לבעל תשובה.
זאת אומרת, יש הנהגות
שרצוי לנהוג בהם,
ואם אתה בעל תשובה, עוד יותר,
כי אתה עלול ליפול בחזרה
לדבר שממנו באת.
ובו, וכאן ההלכה משמעותית מאוד,
כל אלו הדברים בחיות צבעים,
אף על פי שמעקבים את התשובה,
אין מונעין אותה.
אלא, אם עשה האדם תשובה מהם,
הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא.
כלומר, בכל מקרה, זה עוזר.
וזה, אני חושב שזה כמו הסיום
של הפרק הקודם,
שיש אמון בסיסי
ביכולת של האדם
לתקן את עצמו.
כל זה בנוי על הנחת יסוד אחת,
והיא שהאדם הוא בן חורין.
בסדר?
שזה דבר שמאוד קשה לקבל.
רוב בני האדם יספרו לכם,
אין לי ברירה.
ככה אני, זה חזק ממני,
יש לי נסיבות מהילדות,
עשו לי ככה, שתו לי, אכלו
לי, ולכן אין מה לעשות.
ככה אני.
הרמב״ם אומר לא נכון.
אין אדם
שאחרות הפנימית שלו לא קיימת.