פרשת: ויקרא | הדלקת נרות: 17:12 | הבדלה: 18:29 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

הלכות תשובה לרמב”ם פרק ג’, י”ג | הרב אורי שרקי

הלכות תשובה לרמב"ם, בהרחבה ובתוספות רבות. המטילים מורא על הציבור שלא לשם שמים
מילות מפתח:תשובה
Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫טוב, אנחנו שוב, אני חוזר על ‫זה, אנחנו בהלכות תשובה פרק ג'
‫בהלכה י' ג'.

‫זה ברשימה של אלה שאין להם חלק לעולם הבא.

‫אז הדוגמה האחרונה,

‫מטילי אימה על הציבור שלא לשם שמיים.

‫זה הרודה ציבור בחוזקה ומראים ‫ומפחדים ממנו וכוונתו לכבוד עצמו

‫וכל חפציו שלא לכבוד שמיים.

‫כגון מלכי הגויים.

‫זאת אומרת, יש מה שנקרא רודן,

‫רודן אריץ והוא בעצם שולט ‫ביד חזקה בעמו, בציבור שלו,

‫והוא רוצה את כבוד עצמו.

‫בסדר? אין כוונתו לשם שמיים.

‫היו הרבה כאלה במהלך ‫ההיסטוריה, אומר מלכי הגויים.

‫אפשר לחשוב, למשל, על אדם כמו נפוליון,

‫שהוא בעצם היה בעל גאווה בלתי מוגבלת,

‫והוא רדה וחוזקה בעמו,

‫הוציא מיליוני אנשים ‫להריגה בשביל המלחמות שלו.

‫אז זה מטילי אימה על הציבור, שלא לשם שמיים.

‫כי לפעמים אפשר להטיל ‫אימה על הציבור לשם שמיים,

‫אבל אם זה לא לשם שמיים, אז זה רשע. ‫מה אתה אומר?

‫מטיל אימה על הציבור לשם שמיים?

‫מטיל אימה על הציבור לשם שמיים.

‫למשל, שלמה המלך.

‫כולם פחדו ממנו, אבל הוא עשה ‫את זה בשביל לתקן את העולם,

‫גם את החברה שלו.

‫זה הדרך הנכונה?

‫זה לפעמים הדרך הנכונה, ‫לפעמים זה לא הדרך הנכונה.

‫תלוי מה המצב של החברה.

‫יש חברה מקולקלת ומושחתת ‫מאוד, שאם אתה לא תטיל עליה אימה,

‫שום דבר לא יעזוז שם.

‫חברה ברברית.

‫למשל, אם אתה פתאום נמצא במצב ‫שאתה צריך לשלוט על עם של קניבלים,

‫אז אתה לא תצטריך להגיד, ‫תשמעו, תאכלו פחות אנשים.

‫כלומר, מי שאוכל לאנשים, אני אוכל אותו. זהו.

‫כן, אז ככה, ואז לעשות כמה פעמים ‫מה עשה, בסוף מפסיק הקניבליזם.

‫אז זה ברור שלפעמים נצטרך ‫להתנהג באכזריות, כי המצב גרוע מאוד,

‫ולפעמים לא, זה תלוי לפי המצב של הציבור.

‫ככל שיש מה שנקרא, הרב ‫קוק מכנת את זה, ביסום העולם.

‫קומה עידון, התפתחות של האנושות.

‫אז אותם הדברים שהיו ‫נצרכים פעם, לא נצרכים היום,

‫ולכן הם אסורים גם.

‫אנחנו לא נוהגים היום בכל ‫מיני דברים שדוד המלך עשה,

‫שהיו אכזריים במיוחד, אבל ‫היו הכרחיים, לפי מצב העולם אז,

‫אם אתה לא אוכל, אוכלים אותך. מה?

‫אכזריות של דוד המלך? ‫כן, ודאי, יש כל מיני דוגמאות.

‫יעיין הכבודו בתנ״ך, באופן שבו ‫הוא התייחס לשבויים של מואב,

‫זה לא הכי סימפטי, אבל לא הייתה ברירה.

‫כן? שאם לא כן, הייתה בעולם כל כך אכזרי,

‫שאם אתה לא אכזר, אז הם מתאכזרים אליך.

‫בחזרה. כן. מה?

‫מה זה קשור ללכות תשובה?

‫ללכות תשובה, זה מלמד אותנו ‫את הערך של חיי העולם הבא.

‫כן? קומה, אדם חוטא, עשוי לאבד את העולם הבא,

‫עושה תשובה, יש לו חלק בעולם הבא.

‫אז אם כבר, דרך זה אנחנו לומדים על ‫כל האנשים שיש להם חלק העולם הבא,

‫ואלה שלא. כן, כן, זה בדיוק זה, זה הרשימה.

‫אגב, מנין שאני צודק, ‫ההלכה הבאה מוכיחה את זה.

‫הלכה יבדלת. כל אחד ואחד,

‫מ-24 אנשים על אלו שמנינו,

‫אף על פי שהם מישראל, אין להם חלק לעולם הבא,

‫ויש עבירות קלות מאלו.

‫אף על פי, ואף על פי כן אמרו חכמים, ‫שהרגיל בהם אין להם חלק לעולם הבא,

‫וכדאי הן להתרחק מהם ולזהר מהם ואילו הם.

‫המכנה שהם לחברו, והקורא לחברו בחינויו,

‫והמלבין פני חברו ברבים, והמתכבד בכלון חברו,

‫והמבזה תלמידי חכמים, והמבזה רבותיו, ‫והמבזה את המועדות, והמכנה את הקודשים.

‫אז אלה, גם כן אמרו אין להם חלק לעולם הבא,

‫אבל לא התכוונו ברצינות. ‫כלומר, התכוונו רק אם הוא רגיל בזה.

‫מלבין פני חברו ברבים, זה ‫יכול לקרוא לצערנו הרבה פעמים.

‫אז מה, זהו, נמחק לעולם הבא? ‫לא, הכוונה אם אדם, זה המוטו של החיים שלו,

‫זאת אומרת שהוא רגיל בזה. ‫הוא רגיל להלבין פני חברו.

‫אז מסביר המערד, אם הוא מלבין פני ‫חברו, סימן שאין לו ערך של צלם אלוהים.

‫אם הוא לא מבין מה זה צלם אלוהים, ‫אז אין לו שייכות לצלם אלוהים,

‫אז אין לו חלק לעולם הבא, הולך ביחד.

‫זהו מקרה בודד.

‫אה, יכול להיות, כן, ‫שזה נאמר בלשון הווה.

‫כלומר, הווה הכוונה הווה ‫מתמיד, כן, הווה מתמשך.

‫המלבין, כן, לא הלבין. המלבין, כן.

‫אז כל הדברים האלה, המבזה רבותיו, ‫המבזה את המועדות, מחלת הקודשים,

‫כל הדברים האלה מראים על יחס של ‫ריחוק מן האמת, ולכן אין לו חלק לעולם הבא.

‫באמת דברים אמורים שכל אחד ‫מאלו אין לו חלק לעולם הבא.

‫אגב, כמה אנשים יש כאלה? 24, נכון?

‫למדנו גם על 24 דברים ‫המעכבים את התשובה, נכון?

‫כן. אז זה הפרק הבא.

‫יש 24 דברים שמעכבים את התשובה. ‫אז זה 24 ועוד 24.

‫זאת אומרת, מספר 24 כנראה חביב על הרמב״ם.

‫כמו שמצאנו שהמספר 14 ‫חביב עליו, גם המספר 24.

‫למה? ‫אפשר כל מיני השארות, אבל זאת היא עובדה.

‫כן. אז עוקדנו בלנו הרמב״ם.

‫באמת דברים אמורים שכל אחד ‫מאלו אין לו חלק לעולם הבא.

‫כשמת בלא תשובה. ‫הנה, זו הסיבה שזה נמצא בלכות תשובה.

‫אתה זוכר? שאלת, כן? אז עכשיו מזמין לך.

‫כשמת בלא תשובה. ‫אבל אם שב מראשו, הוא מת והוא בל תשובה,

‫כלומר בשעת מותו, הרי זה מביני העולם ‫הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה.

‫אפילו כפר בעיקר כל ימיו. ‫ובאחרון השב יש לו חלק לעולם הבא,

‫שנאמר שלום שלום, לרחוק ‫ולקרוב אמר השם אורפתיב.

‫כלומר למי שהיה רחוק, שנתקרב. ‫כן, ככה חזל דרשו.

‫שלום שלום, כלומר יש ‫שלום לקרוב, יש שלום לרחוק.

‫מי זה הרחוק? הרחוק שעכשיו נהיה קרוב. ‫אמר השם אורפתיב.

‫כל הרשעים והמומרים ‫וחיוצב האלו שחזרו בתשובה,

‫בין בגלוי, כלומר כולם אומרים ‫הנה אני עכשיו חזרתי בתשובה,

‫בין במתמוניות, כלומר בסתר ‫ליבו, מקבלים אותם, כלומר למעלה,

‫שנאמר שוב ובנים שובבים. ‫אף על פי שעדיין שובבו,

‫שהרי בסתר שב ולא בגלוי, מקבלים אותו בתשובה.

‫הדברים האלה גרמו לשאלה ‫ששאלו חכמי לונל את הרמב״ם.

‫לונל, עיר בדרום צרפת, בפרובנס, והם ‫עמדו בקשרים של מכתבים עם הרמב״ם,

‫רבי יונתן מלונל במיוחד, והם שאלו את ‫הרמב״ם איך אתה בהלכות תשובה כתבת

‫שאין דבר עומד לפני התשובה, ‫אפילו כפר, אפילו במתמוניות,

‫במקום אחר כתבת שיש כאלה ‫שלא מקבלים אותם בתשובה.

‫סתירה בתוך דברי הרמב״ם. ענה להם הרמב״ם,

‫מה שכתבתי בהלכות תשובה ‫זה שהקב' ברוך הוא מקבל אותו,

‫כי הקב' הוא יודע כליות בלב. ‫מה שכתב במקום אחר שלא מקבלים אותם

‫זה החברה לא מקבלת אותם, בגלל ‫שאנחנו חוששים שהוא רק עושה את עצמו

‫בקהיל הוא כזה. ולכן אין פה סתירה. ‫לפני הקב' הוא אין דבר עומד לפני התשובה,

‫לפני בני אדם יש.

‫החברה לא עושה חשבונות איך ‫לעזור לשני, אלא איך להגן על עצמה.

‫זה עיקר העניין של החברה. ‫החברה עושה כל מיני דברים

‫שלכאורה אדם לחברו לא היירואים לעשות. ‫אבל זה הגנתה על עצמה.

‫כן, זה מה שהרמב״ם כותב ‫כאן, הוא מבני העולם הבא.

‫השאלה אם הרמב״ם עושה חילוק ‫בין בעולם הבא לחלק בעולם הבא.

‫כן, מה שאלתך? האם הרמב״ם עושה את החילוק?

‫קשה לדעת, מעניין בכל זאת שהרמב״ם ‫משתמש פה בביטוי בני העולם הבא.

‫השאלה איך הוא פירש אותו. האם הוא ‫ייפירש אותו למעליותה או לגריאותה? לא יודע.

‫מה?

‫זה פרס מסוים שאדם ירד את מקום של ‫התשובה, אבל גם עם קצת היכדות ברורים.

‫למה? הוא אומר אין דבר עומד לפני התשובה.

‫אז אם אין דבר שעומד לפני התשובה, ‫אז למה אתה אומר שיש משהו שכן עומד?

‫אם הוא עשה תשובה?

‫אם הוא עשה תשובה באמת, זו השאלה.

‫אם הוא לא עשה תשובה, זה משהו אחר.

‫לא, יכול להיות, יכול להיות שנסגרר ‫את האפשרות שלו לעשות תשובה.

‫זה הרמב״ם לא אמר שלו. ‫אבל יש לפעמים, אבל יש שהוא עושה תשובה.

‫אם הוא עושה תשובה, מתקבל.

‫אלא מה? יכול להיות שכזאת הוא יאמר, ‫במצב כזה אני לא רוצה שהוא עושה תשובה.

‫למרות שכתוב ביחס גל,

‫חי אני נאום השם יימחפוץ במות ‫רשע, כי אם בשובו מדרכיו וחיה.

‫אבל לפעמים העונש הוא שנמנע את התשובה. ‫זה כן.

‫הוא כותב את זה בשמונה פרקים, לגבי פרעה.

‫וסיכון שהקב' חבוב מנע מהם את התשובה.

‫כדי שיקבלו עונשם.

‫אגב מעניין שפועלות חזל אומרים ‫שלמרות שנמנעה התשובה מפרעה,

‫אבל אחרי שהוא שילח את בני ישראל עשה תשובה.

‫כי הוא כבר לא היה אישו.

‫אז הקב' חבוב יכול לקבל אותו באותה שעה.

‫זה שהוא אמר, מי חמוך ואלי עם השם.

‫טוב.

‫פרק רביעי.

‫טוב, הגענו לפרק רביעי.

‫זה יום גדול.

‫טוב, יש לנו כאן רשימה של 24 דברים.

‫24 דברים מעכבים את התשובה.

‫מה זה מעכב?

‫לא שמונע לגמרי.

‫מעכב.

‫זה קשה לעשות תשובה במצב כזה.

‫אומר הרב קורק באורות התשובה,

‫אפילו אם יש בכלל אחד מ-24 דברים

‫המעכבים את התשובה,

‫לא יתייאש מן התשובה.

‫כי אם אדם משתדל כל מה שהוא יכול היה לעשות,

‫אז הקב' הוא יעזור לו להזמין לו ‫דרכים לתקן גם את הדברים שמעכבים.

‫אביא לכם סיפור ידוע, סיפור מדהים,

‫על רבי זלמן מבולוג'ין.

‫מי זה רבי זלמן מבולוג'ין?

‫זה האח של רבי חיים בולוג'ין.

‫רבי חיים בולוג'ין יודע מי זה?

‫ניתנו פה כמה תשובות.

‫נראה תשובה שלא יודע מי זה,

‫שזה בעל נפש החיים,

‫שזה הנציב מבולוג'ין,

‫שזה התלמיד של הנציב מבולוג'ין.

‫אז יש בעיה, ויש כאלה ששתקו.

‫עכשיו צריך לבחור בין כל האפשרויות שניתנה.

‫אולי זה הרב של רבי חיים בולוג'ין? מי?

‫מי? שרבי חיים בולוג'ין זה ‫הרב של רבי חיים בולוג'ין?

‫של הנציב מבולוג'ין.

‫בקיצור, אני רואה שיש פה ‫היסטוריה בסיסית, צריך ללמוד.

‫הגאון מבילנאז אומר לכם משהו?

‫אה, סוף סוף מישהו, תפסנו.

‫התלמיד שלו זה רבי חיים מבולוג'ין.

‫רבי חיים בולוג'ין היה ‫לו בן, רבי יצחק מבולוג'ין.

‫רבי יצחק מבולוג'ין היה ‫לו חתן, הנציב מבולוג'ין.

‫הנציב מבולוג'ין היה לו תלמיד,

‫הרב אברהם יצחק הקוהן קוק.

‫בסדר? ‫הרב ישראל קוהן קוק היה בן הרב ציוד הקוק,

‫הרב ציוד הקוק היה תלמיד, הרב דוב ביגון.

‫בסדר? שים את השושלת? ‫עכשיו, בואו נחזור אחורה.

‫רבי חיים מבולוג'ין, תלמידו ‫הגדול של הגאון מבילנאז,

‫שהוא זה שפתח את ישיבת בולוג'ין המפורסמת,

‫הוא כתב את ספר נפש החיים, והוא היה,

‫האבא של רבי יצחק מבולוג'ין, חותנו ‫של רבי נפתד יציוד הברלין מבולוג'ין.

‫אז בקיצור, לרבי חיים מבולוג'ין היה אח,

‫אח בשם רבי זלמן. עד כאן זה ברור?

‫תוציאו דפים, עכשיו יש בוחן על זה. לא, בסדר.

‫רבי זלמן מבולוג'ין היה גאון עצום,

‫שהיה גם לומד אצל הגאון מבילנאז,

‫הוא היה גאון עצום, הוא היה גאון עצום,

‫והוא מת בגיל צעיר, בגיל 37.

‫הוא היה תמיד חכם עצום, אבל הוא מת בגיל 37.

‫ויש אחד הספרים שמדברים ‫על מי הוא היה, מה הוא עשה,

‫מספרים את הסיפור דלהלן,

‫שפעם אחת מישהו הביא לו פירוש,

‫הביא לו ספר פירושי, אם לא יודע על מה.

‫והוא הסתכל על הפירוש,

‫לא מצא חן בעיניו, רבי זלמן,

‫ואמר לו, פירושי חו פירוש דמוי.

‫פירושי חו פירוש דמוי.

‫אז הבעיה היא ככה,

‫בעברית, במבטא הליטאי, כמו אצל המרוקאים,

‫אין הבדל בין שין לסין.

‫אז כשאומרים פירותיך,

‫האשכנזים, את התו, אומרים כמו סו, נכון? ‫פירושי חו.

‫וזה נשמע כמו פירושיך.

‫פירושיך זה אותו הדרך לבעייתי,

‫פירוש דמוי, זה כמו פירות של דמיי,

‫דמיי זה פירות של המארץ.

‫אז זה פירוש של המארץ.

‫ואמר לו, זה הלצה.

‫הבן אדם הלך, כנראה נפגע.

‫ואז רבי זלמן אמר, וואי, פגעתי ביהודי,

‫אני חייב למצוא אותו, לא מצא אותו.

‫לא מצא אותו, עשה חיפושים ‫וזה, לא מצא את הבן אדם,

‫רצה להתנצל, והוא נהיה חולה מזה.

‫הוא נהיה חולה.

‫יום אחד ראו כל האנשים שהמצב לא בריא,

‫שילמו לאיזה יהודי שיעשה את ‫עצמו כאילו שהוא היהודי שנפגע.

‫אמרו לו, אתה תלך לרבי זלמן, תגיד ‫לו, אני זה שפגעת בו לפני כמה שנים,

‫ודע לך שמחלתי לך.

‫הבעיה היא שרבי זלמן הבין את הטריק,

‫ואז הוא נהיה יותר חולה.

‫עד שבסוף הוא שמע את ‫הגאון מבילנה, אומר בשיעור,

‫שאם אדם חטא ועשה כל מה ‫שביכולתו לעשות כדי לתקן,

‫נחשב גם כן שתיקן.

‫ואז הוא יבריא.

‫למה? כי דברי הגאון היו ‫בעיניו כדברי אורים ותומים,

‫או דברי אלוהים חיים.

‫האם עלי מקובלים בדבר הגאון?

‫האם עלי מקובלים בדבר הגאון?

‫אני חושב שיש הרבה היגיון בזה.

‫כי הרי כמו שמצאנו, יש עיקרון כללי,

‫שאם אדם רצה לעשות מצווה ונענס ולא עשה,

‫מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עשה.

‫אז זה גם למה שמצוות תשובה לא תהיה בכלל זה.

‫שאם אדם רצה לעשות אווירה ולא עשה,

‫אז אין הקב' רחום הצרפה למעשה,

‫לפחות בישראל ולא בעולמות,

‫אלא אם כן דובר על מחשבת עבודה זרה.

‫או שהוא עדוק בהרעיות,

‫גם יש דבר כזה בגמרה במסכת עבודה זרה דווקף.

‫דווקף או דו פשוט זין?

‫אני חושב דווקף.

‫טוב, בואו נקרא עכשיו בפנים.

‫אפשר? יאללה.

‫ארבעה ועשרים דברים מעכבים את התשובה.

‫ארבעה מהם, אבון גדול והעושה אחד מהם,

‫אין הקב' ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה,

‫לפי גודל חטאו.

‫כלומר, הוא לא ייתן לו לעשות.

‫אחד, המכתית הרבים.

‫ובכלל אבון זה, המעכב את הרבים מלעשות מצווה.

‫איפה מצאנו את זה?

‫מצאנו בירובעם בן נבט.

‫ירובעם בן נבט.

‫אם כי באמת כתוב בגמרא,

‫שהקב' הוא תפס את ירובעם בבגדו ואמר לו,

‫חזור בך.

‫כן? אז זה יכול לעשות יותר.

‫אם הקב' אמר לירובעם לחזור בו.

‫אבל טוב, הוא לא רצה. כתוב שהוא לא רצה.

‫אז יכול להיות שהמעכב פה הכוונה,

‫שהאדם, בגלל שהוא הכתית הרבים, יש לו גאווה.

‫הוא לא רוצה לחזור בו.

‫גם זה יכול להיות.

‫ב' כן, מה?

‫נותן לו אפשרות ש.

‫לא מספיק בידו.

‫אז זהו, זה לא כתוב שאי אפשר בכלל.

‫אבל זה יהיה קשה לו.

‫כן? כלומר, הוא,

‫לא יעזרו לו מן השמיים, נגיד לזה.

‫הוא יצטרך לעשות מהפכה פנימית, נדול אמר.

‫ב', ועמתה את חברו מדרך טובה לרעה.

‫כגון, מסית ומדיח.

‫מסית ומדיח, הם כבר חייבים מיטה.

‫אבל גם אם הרגו אותם או לא הרגו אותם,

‫הם לא יכולים לעשות תשובה.

‫קשה להם.

‫ג', הרואה בנו יוצא לתרבות רעה,

‫ואינו ממחה בידו.

‫או אילו בנו ברשותו, אילו מחבו היה פורש.

‫הוא נמצא כמחתיו.

‫כן? אתה אחראי על הילד שלך.

‫לא עשית מה שצריך, אתה נתפס בזה.

‫ובכלל, לאבון זה, כל ‫שאפשר וידעו למחות באחרים,

‫לאו דווקא בנו, בן יחיד בן רבים, ולא מיכה,

‫אלא יניחם בחשלונה,

‫הוא אומר שימשיכו, הוא מכפת לי,

‫שיתקלקל.

‫כשיש לאדם יכולת לתקן את המצב.

‫לא מדובר שסתם אדם הולך וצועק,

‫ועושה הפגנה, והוא יודע שזה לא יעזור.

‫מדובר באופן שהוא יודע שאפשר לעזור.

‫להתקן.

‫והאומר, אחתה ועשוב.

‫ובכלל זה,

‫האומר אחתה ויום הכיפורים מחפר.

‫למה? בגלל שאם מה שמעניין את האדם זה לחתו,

‫אז זה שהוא מתכנן לעשוב, זה לא יעזור,

‫כי הוא ירצה להמשיך לחתו.

‫הביטוי במשנה זה,

‫האומר אחתה ועשוב, אחתה ועשוב.

‫פעמיים כתוב.

‫אז זה כאילו שהוא אומר,

‫אחתה ועשוב לחתו.

‫ועשוב.

‫ולכן זה לא מועיל,

‫ואף על פי כן, אם הוא יעשות תשובה,

‫תשובתו מתקבלת.

‫כן, מה?

‫למה יש מזור ככה שלא חשוב שבמדם יחתו,

‫אדמנת לעשות אותה?

‫יחתה אדמנת לעשות אותה.

‫למה הוא רוצה לעשות דבר נורא נחתק?

‫נכון.

‫נכון.

‫אכל אותה.

‫כן.

‫בעיה.

‫כן.

‫מה? מסכן?

‫או למשל, אדם גנב,

‫אז הוא צריך להחזיר,

‫יש מצווה להחזיר את הגזלה, נכון?

‫אבל הוא לא גזל אף פעם, מה יעשה?

‫הוא לא יכול להחזיר את הגזלה.

‫בעיה.

‫כן, הוא אף פעם לא התגרש, ‫אז הוא לא יכול להחזיר גרושתו.

‫ועוד כל מיני דברים כאלה.

‫כן.

‫אז זה לא פר, אתה אומר.

‫לא, אתה רוצה להגיד שזה לא אותו דבר?

‫יש מצוות, שנחשו שנעשה עבירה,

‫לעשות גרושה אחרות.

‫נכון, נו.

‫זה לא רק להתגרש, זה לא עבירה.

‫נכון, ואף על ויכן הוא לא יכול לעשות את זה.

‫נכון?

‫נגיד שהוא כהן, או שאשתו ‫לא רוצה, או כל מיני דברים.

‫טוב.

‫בעת.

‫ומהם חמישה דברים הנועלים דרכי התשובה

‫בפני עושיהם ואלוהים,

‫א', הפורש מן הציבור,

‫לפי שבזמן שיעשו תשובה, לא יהיה עמהם.

‫ולא זוכה עמהם בזכות שעושים.

‫הוא לא מקבל השפעות טובות.

‫האנחת היסוד של הרמב״ם,

‫שכל חברה יש בה השפעות רעות והשפעות טובות.

‫אבל אם אני פורש מן החברה,

‫אומנם אני פורש מההשפעות הרעות.

‫אבל להשפעות הטובות אינני זוכה בהן.

‫ב', והחולק על דברי חכמים,

‫לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהם,

‫ואינו יודע דרכי התשובה.

‫הוא, כן, נראה לי שהחכמים,

‫זה סתם, זה שטויות.

‫אז איך הוא יעשה תשובה?

‫הרי כדי לעשות תשובה הוא ‫צריך ללמוד אצל החכמים,

‫איך עושים תשובה, הוא לא יעשה.

‫כן.

‫כן, כן, כן.

‫לא, החולק על רבו זה משהו אחר.

‫בכלל לא אותו דבר.

‫חולק על רבו, הוא אומר, הרב שלי לא צודק.

‫בסדר, זה יכול שהוא צודק גם,

‫שהרב שלו לא צודק.

‫החולק על דברי חכמים, מהכוונה שהוא אומר,

‫בכלל החכמים תמיד טועים.

‫כל החכמים תמיד לא, מה זה שטויות, מה רבנים?

‫מה?

‫כל הרבנים של הדור שלו, ‫לפי דעתו, טועים כולם.

‫אין בעיה.

‫אבל אם הוא חושב ככה, איך יעשה תשובה?

‫מי ילמד אותו?

‫אז יש לו רב.

‫כן?

‫פחות רב בספר.

‫זאת אומרת שהוא אומר בכלל,

‫כל הספרייה שלכם,

‫כל הרבנים עלי, כל הטפים ‫עלי, כל הדמות, כל הדין הקשור,

‫הכל, נכון.

‫רב, לדורנו שיש הרבונים,

‫שהרוב אחת תן לי שהיא טובה,

‫תנאית, והיה נכונה.

‫יש מיעוט של הרבונים שיתן לי את זה,

‫מי בי, לא מי שיהיה.

‫אז זה כבר רוב ומיעוט, זה לא כל החכמים.

‫אז יש לך, זה אומר, הרוב טועים, המיעוט צודק.

‫בסדר, זה, אז יש לו רפואה למכתו.

‫ככה כתוב, המבעזית, המדעי החכמים,

‫אין לו רפואה למכתו.

‫אבל יש, למה? כי החכמים הם יירפו אותו.

‫אבל אם הוא לא רוצה ללכת אליהם,

‫כי הוא חושב שהם לא שווים את זה,

‫אז מה, הם יירפאו אותו.

‫אם הוא אומר, זה צודק וזה לא צודק,

‫זה משהו אחר. בסדר.

‫זה כמו שלמשל,

‫אדם שחולק על כל חכמי ישראל,

‫אז הוא אפיקורוס.

‫אם הוא חולק על רוב חכמי ישראל,

‫הוא לא אפיקורוס.

‫יש על זה מאמר של הרב קוק,

‫הנקרא פרק בלכות ציבור.

‫יצא במאמרי ראייה.

‫לאחרונה, אחד הרבנים, הרב טבדי,

‫כתב פירוש על המאמר הזה.

‫נוצר ספר,

‫שהיה מקרה בעיר קלויזנבורג.

‫הייתם בקלויזנבורג לאחרונה? לא.

‫אז בעיר קלויזנבורג,

‫היה שם יהודי אחד ‫ערב, מה? זה בסלובקיה.

‫הרב של קלויזנבורג,

‫הרב שמואל אברהם גלזנר.

‫הוא אמר בדרשה שלו בבית הכנסת,

‫שהוא מקווה לעמוד בגן עדן לרגליו של הרצל.

‫ככה הוא אמר.

‫סילקו אותו מרבנותו, ‫שמו במקומו את בנו,

‫וזה היה ביזיון גדול.

‫אז הרב קוק הגיב לדבר הזה,

‫והוא דן שמה בעריכות,

‫במתי מותר להגיד על מישהו שהוא אפיקורוס,

‫ומתי מותר בכלל לבזותו.

‫אז הוא מעריך מאוד בדבר הזה,

‫והוא דן שמה בחריפות נגד ‫ועד הקהילה שסילק את הרב,

‫והוא דן שמה גם בשאלה,

‫מתוך הנחה שהציונות זה תרף,

‫כלומר הרב קוק לא חושב ‫ככה, הרב קוק הוא בעד הציונות.

‫הוא אומר גם אם נקבל את טעותם שזו דעה פסולה,

‫יש לדון אם היה מותר להם לבזות אותו. מדוע?

‫משום כמה דברים, שני דברים.

‫א', כשאדם אומר דעה לא נכונה,

‫כי הוא חושב שזו דת התורה.

‫אז הרב שמע מביא את כל המקורות בנושא הזה,

‫מסקנתו על פי הרדבז,

‫שהוא לא אפיקורוס.

‫שתיים, הוא אומר כל מה שאומרים

‫שהחולק על דברי חכמים זה אפיקורוס,

‫זה בדעה המוסכמת על כל גדולי ישראל.

‫אבל השאלה של הציונות וההתנגדות לציונות,

‫זו מחלוקת בין גדולי ישראל,

‫לכן אתם לא יכולים להגיד ‫ביד שהוא נקד לא בדעה שלכם,

‫שהוא צריך לרדת ממשרדו. בסדר?

‫אחר כך אומר הרב קוק, ‫חוץ מזה שהציונות צודקת,

‫ואז הוא מסביר גם מדוע.

‫אז זה בית.

‫לא, מה פתרון?

‫אבל מה שקרה,

‫מה שקרה זה שהבן, הרב עקיבא גלזנר,

‫אחרי השואה,

‫כתב וידוי, בו הוא אומר,

‫אנו וכל רבני הונגריה טעינו

‫כשפסלנו את הציונות.

‫מה? סלובקיה אז הייתה חלק מהונגריה.

‫מאוסטרה הונגריה, בחלק הנקרא הונגריה.

‫אז הוא, מה?

‫כן, וכל רבני הונגריה ‫שהתנגדו לציונות, טעינו.

‫ככה הוא כותב, בוידוי שהוא כותב בתחילת ספרו,

‫אחרי השואה.

‫אחר כך הספר הזה יצא ‫במעדורה נוספת על ידי הנכד,

‫ואת זה הוא השמיט.

‫את המשפט הזה.

‫אותו סיפור מה שאתם עובדים.

‫אותו סיפור, כמו אם הם...

‫טוב, לא, אבל אפשר להבין.

‫אסור לי לחלוק על הרב שלי.

‫אבל הרב שלי אומר דבר שאני לא מסכים,

‫אז אני אגיד שהוא לא אמר את זה.

‫טוב, ג' והמלאיג על המצוות.

‫שכיוון שנתבאזו בעיניו, ‫אינו עוד אפחד ולא עוסן,

‫ואם לא יעשה, במי יזכה.

‫ד', והמבזה רבותיו.

‫שדבר זה, כלומר, לא כל הרבנים,

‫אבל את רבותיו הוא מבזה.

‫לא שהוא חולק עליהם, כי לחלוק הוא יכול,

‫אבל לבזות, אסור לו.

‫שדבר זה גורם לו לדוחפו לתורדו כגחזי.

‫ובזמן שנתרד, לא ימצא מלמד,

‫הוא מורה לו דרך האמת, ואז ‫הוא לא יכול לעשות תשובה.

‫מה? צריכה כתוב כישוע וגחזי?

‫אה, פה מחכו את זה.

‫כן, טוב, בסדר, יש לך גרסה יותר נכונה.

‫כן, זה גמרה במסכת סנדרין.

‫לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת,

‫לא כגחזי שדחפו אל אישה בשתי הידיים,

‫ולא כישוע הנוצרי שדחפו רבי ‫יהושע בן פרחיה בשתי הידיים.

‫זאת אומרת שמה, הגמרה ‫מאשימה לא רק את ישוע ואת גחזי,

‫אלא גם רבותיהם, את אל אישה ‫הנביא ואת רבי יהושע בן פרחיה.

‫הם השמים שמגזימו בדחייתו.

‫כן? כלומר, זה סיפור ארוך שם על ישוע.

‫עכשיו, בגמרות הישנות, הסיפור שם על גחזי,

‫יש שם חלק לבן גדול.

‫זה הצנזורה, מחכה את הסיפור על ישוע.

‫כן, מה אתה אומר?

‫זה כתוב בתנ״ך, בספר מלאכים.

‫האם אני צריך ללמד דברים ‫שהם סוכים מפורשים בתנ״ך?

‫זאת השאלה.

‫להזכיר.

‫כן, נכון.

‫ששמה, שהוא כילל את גחזי,

‫שהצהרת של נאמן תדבק בו.

‫נכון? ובזרעו.

‫ולכן, וארבעה אנשים מצוראים ‫היו בפתח שומרון שם, נכון?

‫אז זה היה גחזי ושלושת בניו.

‫מה הדבר הרע שגם נשאו לך?

‫מה הדבר הרע ש... ‫לא, מזה לא יצא דבר רע אולי,

‫אבל גחזי עצמו, מסכן, מה?

‫הוא לא יכול לעשות תשובה ככה.

‫אלישה הלך חזק מדי.

‫מה זה כאילו שזה גורם להתאמין?

‫דווקא יצא מזה משהו טוב בסוף.

‫הייתה ישועה לישראל.

‫לפעמים הישועה באה מהמצוראים.

‫אבל, טוב, ישו זה כן, אנחנו ‫יודעים, הרבה רע יצא מזה.

‫טוב.

‫איפה אנחנו?

‫והשונא את התוכחות.

‫מה?

‫אלישה לא היה, היא לא יכולה לעשות תשובה.

‫אלישה יכולה, אלישה לא חטאה.

‫הוא דחה את גחזי יותר מדי.

‫היא לא חטאה בזה, היא חטאה במה?

‫חטאה, הוא לא נגיד נהג ‫בדרך ארץ הראויה, נאמר כך.

‫החטא של אלישה הרבה יותר קטן, אם יש חטאה,

‫זה קטן הרבה יותר מהחטא של גחזי.

‫אז למה אנחנו נוצר בפסיכה, ‫גחזי הוא כבר משמעותות.

‫נכון. ‫רק אני הוספתי שהגמרה גם מאשימה את המורה.

‫בסדר.

‫והייתה שונא את התוכחות.

‫לא אוהב שנותנים לי הערות.

‫לא רוצה לשמוע הערות. די, אני לא רוצה.

‫מה?

‫שהערה לא הניח לו דרך תשובה?

‫שהתוכחת גורמת לי תשובה.

‫כלומר, עד רבה, אם יש ‫לך ביקורת עליי, תגיד אותה.

‫אני רוצה לשמוע, אולי אתה ‫צודק, אולי אתה לא צודק.

‫כלומר, זה שאתה אומר לי ביקורת ‫עליי, יכול להיות שהיא לא נכונה.

‫אבל לפחות יש לי במה להתבונן, לחשוב על משהו.

‫שבזמן שמודיעים לו לאדם חטאה ‫והוא מכנין אותו, חוזר בתשובה,

‫כמו שכתוב בתורה, זכור את אשר, אל תשכח,

‫את אשר הקצבת את השם אלוהיך, וגומר.

‫אין פה איזה משהו, אני ‫קראים לזה, נחרות מיסטיקה.

‫הכל עגיוני, למה שאדם שיעשה את הפעולות האלה,

‫נרחב מזה.

‫נכון, נכון, נכון. אין ביהדות מיסטיקה בכלל.

‫יהדות מיסטיקה זה דבר לא בריא.

‫חסן, אמרו, לא מצאתי אל הגוף, טוב, מיסטיקה.

‫איפה אנחנו?

‫מאמרים הייתם, ולא נתן השם לכם לב.

‫עם נבל ולא חכם.

‫וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר,

‫הוי גוי חוטא, ידע שורקונאו, ‫מדעתי כי קשה אתה.

‫קשה אתה. וכן.

‫כלומר, זה שאנחנו, ממש הנביאים,

‫הם עסוקים כל הזמן ‫בתוכחאות, זה טוב, זה בריא.

‫צריך תוכחות. וכן צביוהו האל

‫הוכיח לך טעים שנאמר,

‫קרא בגרון אל תחסוך,

‫וכשופר הרם קולך,

‫ויגד לעמי פשעם, מול בית ישראל,

‫לך תותם, המשך הפסוק.

‫וכן, כל הנביאים הוכיחו לישראל

‫עד שחזרו בתשובה.

‫השאלה היא, האם זה עזר?

‫בסופו של דבר זה לא עזר.

‫כלומר, עד שחזרו בתשובה,

‫לא תמיד. בסופו של דבר,

‫הנבואה לא הצליחה למנוע את החורבן,

‫ולכן הנביאים הוחלפו בחכמים.

‫ועל זאת אומרת הגמרא,

‫חכם עדיף מנביא.

‫וזה במובן עדיף, הוא יעיל יותר,

‫לא שהוא גדול מהנביא.

‫ברור שנביאים הם יותר גדולים מהחכמים.

‫אבל הם לא יעילים לתקן את העולם.

‫לפיכך, צריך להעמיד,

‫בכל קהל וקהל בישראל,

‫חכם גדול וזקן ויראה שמיים מנעוריו,

‫ואהוב להם שיהיה מוכיח לרבים,

‫ומחזירם בתשובה.

‫זו עבודה, כלומר בכל קהילה,

‫צריך למצוא אחד כזה.

‫ומה, לשלם לו מסקורת?

‫אולי, או על כל פנים,

‫לתת לו את התפקיד.

‫אתה, התפקיד שלך, זה להגיד מה לא בסדר.

‫היה, מספרים על התז,

‫התז רבי דוד הלוי,

‫סגל, בעל תורי זהב ‫על השולחן הרוך.

‫הוא היה משלם מסקורת לאיזה יהודי,

‫תפקידו היה, לתת לו תוכחה,

‫כל פעם שהוא עושה משהו לא בסדר.

‫יום אחד, התז מגיע לבית הכנסת,

‫באיחור.

‫הוא כבר רואה, בפתח של בית הכנסת,

‫את היהודי הזה,

‫הוא אומר, טוב, אני הולך לחטוף עוד מעט,

‫הוא יגיד לי משהו.

‫עובר התז לידו, והיהודי לא אומר כלום.

‫אחרי התפילה,

‫ניגש אליו אותו יהודי,

‫אומר לו, באתי להתפטר.

‫הוא אומר, למה אתה מתפטר?

‫כי ראיתי את האור הגדול שעל ראשך,

‫ולא יכולתי לתת לך תוכחה,

‫לכן אני מתפטר מן העבודה.

‫ואומרים, שמי שהיה גדול באמת,

‫זה היה באמת אותו מוכיח,

‫שהוא ראה את האור,

‫שמעל הראש של התז.

‫מה?

‫כי אם מנעוריו הוא לא היה בסדר,

‫אז הציבור לא יקבל אותו.

‫יגידו, מה? הוא?

‫ייתן לנו תוכחה?

‫אני זוכר אותו, כשהוא היה צעיר,

‫תראה מה שהוא עשה.

‫אז מה הוא עכשיו בא אלייך?

‫אז לכן, מנעוריו הוא ידוע כאהוב,

‫וראוי, לירי שמיים.

‫כן?

‫אצלך כתוב אוהב להם?

‫אה, יפה, אבל אני לא יודע,

‫משפחה לבדל, מי שאהוב זה בגלל שהוא אוהב,

‫ולהפך.

‫טוב, יפה, גרסה יפה.

‫שיהיה מוכיח לרבי, הוא מחזירה מתשובה.

‫וזה ששונא את התוכחות,

‫אינו בא למוכיח, ולא שומע דבריו.

‫לפיכך יעמוד בחתותיו,

‫שהם בעיניו טובים.

‫אני בסדר גמור, אתם לא בסדר,

‫אל תתנו לי תוכחות.

‫אז בינתיים יש לנו ארבעה ועוד חמישה,

‫אז יוצא תשע.

‫חסר לנו עוד כמה?

‫רגע.

‫חמש עשרה.

‫ומהם, חמישה דברים,

‫העושה אותם, אי אפשר לו שישו בתשובה גמורה,

‫לפי שהם אבונות שבין אדם לחברו,

‫ואינו יודע חברו שחטא לו כדי שיחזיר לו,

‫או ישאל ממנו למכול לו, ואלו הם.

‫המקלל את הרבים,

‫ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה.

‫הוא אומר,

‫כל הפלוני ואלמוני, כל,

‫אני יודע, כל הדתיים גנבים.

‫עכשיו אמרת את זה ברדיו, כולם שמעו אותך.

‫שאל מי מתבקש סליחה.

‫או כל השמאלנים בוגדים,

‫או כל מיני, כן, אז מי מתבקש סליחה בסוף.

‫אתה לא יכול.

‫ב'

‫והחולק עם גנב.

‫אבל הם לא שמעו, צריך לרצות אותם.

‫יש אחד, הוא הלך בכלל, מה?

‫הוא צריך, מי ששמע, לא, הוא אומר שכל, מי ש,

‫כל הדתיים גנבים.

‫הנה, בראש אומר את זה,

‫אז יש דתי שלא שמע את זה בכלל.

‫נכון, אז,

‫אם יש...

‫מה אתה מתכוון?

‫בסדר, הוא עושה מה שהוא יכול.

‫השאלה אם זה, אבל הוא אומר,

‫לא יכול לעשות תשובה גמורה.

‫יש, פעם היה, ראש ממשלה ממפאי,

‫שביקש סליחה,

‫מעולה צפון אפריקה.

‫אז זה היה אופן של גמורה.

‫אז הוא הלך לדמונה,

‫וביקש סליחה,

‫אז אמרו לא סלחנו, בסדר.

‫כן.

‫כן.

‫לא, לא, לא, לא.

‫כל כללה שהיא.

‫כן, כלום.

‫אתה לא מתכוון, כל ‫כללה שהיא. כן, כלום.

‫כן, בדיוק.

‫ג'

‫הסבץ, סליחה,

‫והחולק עם גנב.

‫שלפי שאני יודע גניבה זו של מי,

‫הגנב הביא לו,

‫שמע, זה גנוב.

‫רואה, אתה גנוב, אתה.

‫אלא, גנב גונב רבים,

‫הוא מביא לו, והוא לוקח,

‫ועוד שהוא מחזיק יד הגנב,

‫אז אל תכנס חורה גנובה.

‫ואין מי להחזיר,

‫ג'.

‫והמוצא עבידה, ואינו מחזיק.

‫מה?

‫לא, אבל כל פעם,

‫הכוונה שהגנב,

‫זה המקצוע שלו.

‫כל יום הוא מביא,

‫שחורה גנובה.

‫אתה קונה ממנו,

‫אתה מעודד אותו להמשיך.

‫ג'.

‫גם אם אני, כי אני לא ‫יכול למצוא את הנגנב,

‫אך היא חלק מההברירות של בן אדם לחברו,

‫ההלכה של בן אדם לחברו,

‫שאני צריך לפייס את חברי,

‫ואני לא יכול לפייס אותו.

‫גנבו ממנו,

‫השתמשתי בזה,

‫והוא לא פה.

‫ג'.

‫אבל מה הוא יעשה, במקרה כזה?

‫זה לא שהוא אומר, טוב,

‫אז הרמב״ם אמר שאני לא יכול,

‫אז אני לא עושה כלום.

‫לא, אתה משתדל, ‫אני מי להחזיר וכדומה.

‫אתה עושה איזושהי השתדלות, בכל מקרה.

‫חייכן, תודה רבה.

‫שאנחנו אוכל שקיות,

‫אבל הרמב״ם אמר,

‫אני לדעתי מכולם שזה היה מי להחזיר.

‫נכון.

‫אז עכשיו במקום זה,

‫תוסיף כמה שקיות.

‫נכון, למשל, זו דוגמה, זה השתדלות.

‫כמה שקיות, זה היה ברטיו,

‫אחד בדק כמה שקיות,

‫כלומר, הוא דופק יותר משהו.

‫כולם חייו את זה.

‫אבל יש משהו שאומרים שעושים צורכי ציבור.

‫אם אדם גזל ולא יודע מי גזל,

‫יעשה עם זה צורכי ציבור.

‫פחות זה.

‫זה דבר שיכול לקרות.

‫למשל, אתה יושב אצל איזה פקיד,

‫הוא מביא לך עת,

‫כדי שתוכל לכתוב,

‫ואחר כך אתה מכניס אותו לכיס.

‫אחר כשנתיים אתה מחפש את הפקיד,

‫הוא כבר לא פה בכלל.

‫והמוצא עבדה,

‫ואינו מכריזה עליה,

‫עד שהחזירה לב עליה.

‫לאחר זמן, כשיעשה תשובה,

‫אינו יודע למי יחזיר.

‫דוד, והאוכל שוד עניים ויטומים ועלמנות.

‫אלו בני אדם ומללים הם,

‫ואינם ידועים מפורסמים,

‫וגולים מהעיר לעיר, ואין להם מכיר,

‫כדי שידע שוד זה של מיהו,

‫ויחזירנו לו.

‫טוב, זה דומה למה שראינו.

‫והמקבל שוחד לעטות דין.

‫אינו יודע עד איך נגיע התאיה זו,

‫וכמה הוכוחה כדי שיהיה חזיר,

‫שהדבר יש לו רגליים,

‫ועוד שהוא מחזיק את יד זה, הוא מכתיעו.

‫כלומר, נתנו לי שוחד,

‫ואני דנתי את האדם השני,

‫לטובה או לרעה.

‫עכשיו, אני לא יודע,

‫האם השוחד הזה, באמת,

‫התא אותי או לא.

‫כי יכול להיות שדנתי דין אמת,

‫יכול להיות שדנתי דין לא אמת.

‫אני לא יכול לדעת.

‫כי אני לא יודע עד כמה השוחד פעל עליי.

‫זה שני הדברים.

‫עצם זה של לקח שוחד, הוא עבר על,

‫לא תיקח שוחד.

‫הוא עשה תשובה מזה.

‫אבל עכשיו, הוא רוצה לדעת,

‫הוא צריך גם להחזיר את הדין.

‫הוא חייב את אותו פלוני,

‫קר וקח כסף, הוא לא יודע,

‫האם באמת, כל הכסף הזה היה צריך לשלם או לא.

‫אז יש לו בעיה,

‫שהוא לא יודע עד איך הנה התאיה מגיעה.

‫יש סיפור על רבי ישמעאל בן אלישה,

‫שהיה לו אריס.

‫וכל יום, נגיד, שלישי בשבוע,

‫היה מביא לו חלק מהפירות ‫שהוא היה צריך להביא לו.

‫יום אחד, הוא הגיע יום מוקדם יותר.

‫שאל אותו, למה אתה מגיע יום מוקדם יותר?

‫כי הוא אומר, כי יש לי מחר,

‫יש לי איתך משפט,

‫ואני כבר הגיע, לא,

‫היום יש לי משפט,

‫ואתה השופט, ואמרתי,

‫אני לא אגיד לך שזה בשום מקום ‫שאני אביא מחר, אני אביא היום.

‫אמר לו, אני לא יכול לדון אותך,

‫כי זה כבר שוחד.

‫זה שוחד, ולכן, אני לא אדון אותך,

‫תלך לדיין אחר.

‫הוא הלך לדיין אחר,

‫ורבי ישמעאל חשב בליבו על וואי,

‫והתאן כך וכך.

‫ואמר, כמה גדול

‫כוחו של שוחד.

‫כלומר, כבר אין לו אינטרס.

‫יש לו, הוא רק רוצה להתאים עם הבן אדם

‫שרצה לשחד אותו בלי רצון לשחד.

‫כן, ברור.

‫ד'

‫ומהם,

‫אז כבר הגענו ל-13, נכון?

‫נשארנו 11.

‫ומהם חמישה דברים,

‫מה עושה אותם?

‫אין חזקתו לשוב מהם,

‫לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם,

‫ונמצא חוטב, הוא ידמה שאין זה חד, ואילו אין.

‫כן, אני לא שם לב בכלל,

‫אני מזלזל בזה.

‫ד'-האוכל מסרודה שאינה מספקת לבעליה.

‫כן, אני מוזמן אצל מישהו,

‫הוא לא נעים לו, נותן לי לאכול,

‫אני יודע שאין לו מספיק בשבילו,

‫ולקחתי.

‫שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא,

‫ואומר, כלום אכלתי אליו ברשותו,

‫והוא רצה.

‫ב'-המשתמש באהבותו של עני,

‫שהאהבות של עני אינו אלא כגון כרדום ומחרשה.

‫כי הוא אמר בליבו, אינם ‫חסירים, וארי לא גזלתי אותו,

‫והיה אסור לך להשתמש במשכון הזה.

‫ג', המסתכל בה הרעיות,

‫מעלה על דעתו שאין בכך כלום.

‫כן, זה מצוי, עם הפורדוגרפיה ‫וכל הכלכול העצום הזה,

‫שהיום ממש שוטף את העולם,

‫שהוא אומר, וכי בעלתי או קרבתי אצלה,

‫והוא אינו יודע שראיית העיניים אבון גדול,

‫שהיא גורמת לגופן של הרעיות,

‫שנאמר, ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,

‫אשר אתם זונים אחריהם. זה המשך הפסוק.

‫זאת אומרת, אחריהם במובן של בעקבותם.

‫אתם זונים בעקבותם.

‫כשהאדם שמתרגל למסתכלות בהרעיות,

‫אז הוא גם מגיע להרעיות ממש.

‫זה גורם לגופן?

‫כן, זה מה שהוא אומר.

‫גורם לגופן של הרעיות.

‫גופן לכן עצמם.

‫כמו גופו של דבר.

‫שאלה ביתה של אלת, האוכל מסעודה.

‫איפה האדם הוא יודע,

‫אם יכול להיות שהאומנה הוא באמת,

‫הוא כאילו מודד עם אינתה?

‫הוא יודע.

‫אם הוא יודע.

‫אם נגיד, למרי עין או מרי אייש,

‫מה יכולת לעשות?

‫אז כאילו זה לא נשקל.

‫אני רוצה לדבר על זה,

‫לגבי מי שמשתמש,

‫אם אדם מעבר למה חוצה,

‫אז למה זה יתעביר?

‫כי אסור להשתמש במשכון.

‫עכשיו יותר מזה,

‫גם אני יכול היה להשכיר אותו.

‫אם אתה רוצה להשתמש בכרדום שלי,

‫תשאלה.

‫אבל נגיד, זה לא בנתון כדי,

‫אני זומד בטח ואין איזה שינוי.

‫כדי שאני יודע אם זה קורה או אם זה יפה.

‫אבל תורת העשרה.

‫תורת העשרה.

‫זה מה שקורה, אום דנא.

‫אם יש אום דנא,

‫מתסתברת ביותר, שאם הייתה ‫שואלת אותו אדם אם הוא מסכים,

‫הוא היה מסכים,

‫אז זה מותר.

‫מה?

‫לא, לא דווקא.

‫הוא לא נמצא.

‫נגיד,

‫למשל,

‫אתה מגיע לבית כנסת,

‫אתה צריך סידור, אין לך.

‫אתה רואה את הסידור,

‫ואתה רואה שזה שייך לפלוני.

‫אבל הפלוני לא נמצא.

‫האם מותר לך להתפלל בזה?

‫אז תמיד תשתמש בסידור שלו.

‫מותר.

‫ואתה הולך ואתה לא מוצא אותו.

‫מתפילין, זה כבר המפורשת.

‫מה?

‫מה זה מקומו?

‫כן, הוא לא מתכוון שתיקח את זה

‫לאונולולו ותחזיר לו.

‫אתה יודע ש...

‫אתם עכשיו בדבר שניי,

‫אתם עכשיו נכנסים לרזולוציה שהיא לא מהעניין.

‫אתם מדענים איזה תנאי, ‫מה העריך ככה וככה.

‫אז מה אכפת לנו?

‫עכשיו אנחנו נמצאים לחיות תשובה.

‫ד',

‫המתכבד בקלון חברו

‫אומר בלבו שאין אוכל.

‫לפי שאין חברו עומד שם

‫ולא הגיע לו בושט

‫ולא באישו

‫אלא ערך מעשיו הטובים וחוכמתו

‫למול מעשי חברו וחוכמתו

‫כדי שיראה כללו שהוא מכובד

‫וחברו בזוי.

‫אז הוא מזלזל בזה.

‫כלומר, זה איסור קל

‫ולכן האנשים לא חושבים

‫שצריך לחזור בתשובה מהדבר הזה.

‫ה',

‫והחושד כשירים.

‫מה זה חושד כשירים?

‫יש אדם שרוב מעשיו טובים

‫ואתה חושד בו.

‫זה חושד כשירים.

‫אז הוא אומר בלבו שאין אוכל.

‫לפי שהוא אומר מה עשיתי לו

‫וכי יש שם אל החשד

‫שמה עשה

‫הוא לא עשה.

‫והוא אינו יודע שזה אבון

‫שמשים אדם קשר בדעתו

‫כבעל אווירה.

‫כלומר, אותו אדם שמעשיו כשירים

‫אתה הופך אותו לפושע

‫וזה גם כן דבר שבני אדם

‫לא שמים לב אליו.

‫ולכן הם אינם עושים תשובה

‫לדברים האלה.

‫כן.

‫אני רוצה להגיד על החושד בשירים.

‫זה משהו שכאילו, לא יודע,

‫אני לא נמציף על עמדת החסידות הזאת.

‫כי גם באופן טבעי

‫עושים המחות כאילו בראש

‫כאילו נגיד גזענות

‫או חשדות כאילו שאיגני לעשות.

‫אז אמרתי על זה כאילו שזה טבעי אז...

‫לא, מה זה קשור לגזענות? לא הבנתי.

‫חושד בקשרים זה לא גזענות.

‫נגיד עכשיו אני סתם, אני רואה...

‫לא, למשל יש אדם

‫שיכול לפרש את המעשים שלו

‫לטובה או לרעה.

‫זו הכוונה.

‫יכול להיות שהוא התכוון לרעה,

‫יכול להיות שהוא התכוון לטובה.

‫אז אם אתה חושד בו

‫והרי לא עשה לך שום דבר,

‫כלומר אין לך ראייה,

‫אף אחד לא דיבר,

‫רק אתה חושב.

‫זה ככה שאתה חושד בקשרים.

‫מה?

‫אה, אנחנו מכירים אותו.

‫רוב מעשיו טובים.

‫בזכות הרמב״ם בפירושו למשנה אומר ככה,

‫אדם שרוב מעשיו טובים,

‫אם אתה רואה אותו עושה מעשה

‫שרק בדוחק אפשר לפרשו לטובה,

‫תפרש שהוא התכוון מן הסתם לזה.

‫אדם שרוב מעשיו רעים,

‫הוא לא אדם קשר,

‫הוא אדם שרוב מעשיו רעים,

‫גם אם אתה רואה אותו מעשה טוב,

‫עושה אותו מעשה טוב,

‫שקשה לפרש אותו לרעה, תפרש לרעה.

‫כן? כי מן הסתם, ‫הכל הולך אחרי הרוב,

‫מן הסתם, האדם הזה, כל מה שהוא עושה,

‫גם הטוב שהוא עושה הוא מתכוון לרעה.

‫ואם זה חצי חצי,

‫מהרמב״ם אתה צריך לתות לכף זכות.

‫בסדר?

‫לכף זכות.

‫כן.

‫טוב, זה לא פשוט,

‫אבל למשל אם יש עדות או דברים כאלה,

‫זה משהו אחר, אבל מדובר

‫שסתם אתה חושד אותו.

‫למשל כתוב שתלמיד חכם

‫אסור לו ללכת לבד בלילה.

‫למה? מפני החשד.

‫כי יחשדו שהוא הולך לבד בחושך,

‫בטח הוא הולך לעשות עבירה.

‫אז לכן כדי לא לתת מקום לחשד,

‫אז אסור לו להסתובב לבד.

‫כן?

‫כן, נכון.

‫עכשיו,

‫ספרים שהרב קוג פעם אחת

‫הלך ברחוב בלילה, בירושלים.

‫אז שאלו אותו,

‫אה, מה זה צריך להיות?

‫כי שם יש עוד דעה,

‫מפני החשד ומפני המזיקים.

‫שאתה מתחכם, עשוי להינזק יותר.

‫כיוון שזה כמו החשוף בצריח,

‫שהמזיקים פועלים עליו יותר.

‫אז ראו פעם את הרב קוג הולך ברחוב בלילה,

‫אמרו לו מה פתאום?

‫הוא אמר, המזיקים של ירושלים

‫לא חושבים שאני תנית חכם.

‫כן.

‫טוב.

‫היי, ומהם?

‫חמישה דברים.

‫העושה אותם יימשך אחריהם תמיד,

‫וקשה אם הם לפרוש מהם.

‫לפיכך, צריך אדם להיזהר מהם

‫שמה ידבק בהם.

‫והם כולם דעות רעות עד מאוד.

‫יש לפעמים מעשים שקל להפוך

‫למחור להם.

‫ואלו הן רכילות,

‫ולשון הרע,

‫וועל חמה,

‫וועל מחשבה רעה,

‫והם מתחבר לרעשה, ‫מפני שהוא לומד ממה עשה

‫ומרשמים בליבו.

‫הוא שאמר שלומו,

‫ורואה כסילים ירוע.

‫וכבר,

‫דהרנו בהלכות דעות דברים

‫שצריך כל אדם לנהוג בהם תמיד,

‫וחובר לבעל תשובה.

‫זאת אומרת, יש הנהגות

‫שרצוי לנהוג בהם,

‫ואם אתה בעל תשובה, עוד יותר,

‫כי אתה עלול ליפול בחזרה

‫לדבר שממנו באת.

‫ובו, וכאן ההלכה משמעותית מאוד,

‫כל אלו הדברים בחיות צבעים,

‫אף על פי שמעקבים את התשובה,

‫אין מונעין אותה.

‫אלא, אם עשה האדם תשובה מהם,

‫הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא.

‫כלומר, בכל מקרה, זה עוזר.

‫וזה, אני חושב שזה כמו הסיום

‫של הפרק הקודם,

‫שיש אמון בסיסי

‫ביכולת של האדם

‫לתקן את עצמו.

‫כל זה בנוי על הנחת יסוד אחת,

‫והיא שהאדם הוא בן חורין.

‫בסדר?

‫שזה דבר שמאוד קשה לקבל.

‫רוב בני האדם יספרו לכם,

‫אין לי ברירה.

‫ככה אני, זה חזק ממני,

‫יש לי נסיבות מהילדות,

‫עשו לי ככה, שתו לי, אכלו ‫לי, ולכן אין מה לעשות.

‫ככה אני.

‫הרמב״ם אומר לא נכון.

‫אין אדם

‫שאחרות הפנימית שלו לא קיימת.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/775723834″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 7
הלכות תשובה לרמב"ם פרק ג', ח' | הרב אורי שרקי
הלכות תשובה לרמב"ם פרק ה' | הרב אורי שרקי
אורך השיעור: 53 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/775723834″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הלכות תשובה לרמב”ם פרק ג’, י”ג | הרב אורי שרקי

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן